מילים ולחן

במקור: Music and Lyrics
תסריט ובימוי: מארק לורנס
שחקנים: יו גרנט, דרו ברימור, היילי בנט, בראד גארט

לא צריך להיות סטודנט לקולנוע כדי לדעת את כל מה שאתם צריכים לדעת על 'מילים ולחן' כבר מהתבוננות בפוסטר. זו קומדיה רומנטית, אחרי הכל, בכיכובם של יו גרנט ודרו ברימור. מן הסתם, שני אלה הולכים להפגש במקריות בתחילת הסרט, להתאהב, ואז לנצח בעזרת האהבה את כל הקשיים וללכת יחד בידיים שלובות אל עבר השקיעה. אבל לכל אלה שחושבים שהם יודעים הכל צפויה הפתעה משעשעת (או מזעזעת, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים על זה). הסרט נפתח בצורה המוצלחת ביותר שניתן לדמיין, עם קליפ פופ אייטיזי מתקתק – על כל המשתמע מכך: מכנסיים צמודים, תסרוקות מטופשות ולחן כיפי. לרגע הייתם יכולים לטעות ולחשוב שמציגים לכם את כמה מלהיטיו הגדולים של VH-1, עד שאתם מזהים שאחד הזמרים במכנסיים הצמודים הוא לא אחר מיו גרנט.

כך מוצגת לנו דמותו של אלכס פלטצ'ר – כוכב פופ לשעבר שעדיין חי על גלי התהילה שהיתה לו בשנות השמונים. את רוב זמנו על הבמה הוא מבלה מול חבורה של אמהות בנות ארבעים, בכנסי מחזור משמימים או לונה פארקים קטנים. אפילו מקור ההכנסה הזה הולך ואובד לאיטו, עד שכוכבת פופ צעירה, חטובה ובלונדינית בשם קורה קורמן (היילי בנט, שזו הופעתה הראשונה בקולנוע) מושיטה לו חבל הצלה: כל מה שהוא צריך זה לכתוב לה דואט בשם 'הדרך חזרה לאהבה', אותו הוא ישיר איתה בהופעה הקרובה שלה. את פלטצ'ר זה עושה מאושר – אם הוא יוכל לנצל את ההזדמנות הזאת, אולי הוא יצליח להחיות את הקריירה הגוססת שלו.

לאלכס קשישא יש בעיה אחת: הוא אולי מלחין מצוין של שירי פופ, אבל הוא לא יודע לכתוב. עד שהוא נתקל בסופי פישר (דרו ברימור) – בחורה שלא ממש מודעת עד הסוף למה שקורה סביבה, עם כישרון מיוחד לחריזה וחיבור שירים. יחד, הם מתיישבים לכתוב את הלהיט הבא של קורה קורמן, ואף אחד כאן לא צריך שאני אספר לו מה קורה כששתי דמויות ראשיות של קומדיה רומנטית מתיישבות לכתוב שיר ביחד.

אני מוכרח להודות: אני לא מעריץ גדול של יו גרנט, דרו ברימור אף פעם לא עשתה לי את זה, ומקומדיות רומנטיות אני בדרך כלל תופס מרחק ביטחון של קילומטר או שניים. לכאורה, זה נראה כמו מתכון מושלם לערב מבוזבז. אבל הגישה הקרירה הזאת נעלמה במהירות. מסתבר שקליפ הפתיחה המוצלח היה רק הבסיס להתכתבות של הסרט לכל אורכו עם תרבות הפופ. קורה קורמן היא מעין שאקירה, שסוחטת טוויסט תרבותי (בודהיזם, במקרה שלה) וכמויות מטורפות של סקס-אפיל בשביל למתג את עצמה. לעומתה, פלטצ'ר הוא זמר פופ מ"האסכולה הישנה" – מכנסיים צמודים ומלודיות קליטות על אהבה מהווים את אמצעי משיכת הקהל שלו.

למעשה, בחלק המוסיקלי הסרט עושה עבודה מוצלחת במיוחד. 'מילים ולחן' לא עשה לעצמו חיים קלים: אין כאן אף שיר פופ "אמיתי" שפשוט הוכנס לפיהם של שחקנים/זמרים חדשים. כל המוסיקה בסרט נכתבה במיוחד עבורו, ורבים מהשירים שמבוצעים בו היו יכולים בקלות להכנס לפיו של ג'ורג' מייקל (במקרה של אלכס פלטצ'ר) או בריטני ספירס (במקרה של קורה קורמן) ובאמת שלא הייתם מרגישים שמשהו כאן לא בסדר. גם כשהם צ'יזיים, השירים של 'מילים ולחן' לפחות שומרים על אמינות.

נכון, כל חוקי הקומדיות הרומנטיות תופסים כאן לחלוטין, ומלבד הפתעה קטנה אחת או שתיים בתסריט אפשר פחות או יותר לחזות לאן הסרט הזה הולך בכל שלב ושלב שלו. אבל את מה שחסר לו ברעיון, 'מילים ולחן' משלים במימוש – שזו דרך מתנשאת קצת להגיד פשוט שהוא מאוד מצחיק. פרט לירידות המשעשעות על תרבות הפופ, יש בו דיאלוגים משעשעים ("אתה מאוד רגיש בשביל אדם שלובש מכנסיים כל כך צמודים". "הם מזרימים את כל הדם ללב שלי") וסתם רגעים של תזמון קומי מבריק. אז גם אם תוכלו לנחש לחלוטין מה יקרה בכל דקה ודקה של הסרט, את העבודה שלו בתור קומדיה הוא בהחלט עושה כהלכה.

החלק הרומנטי מסתדר קצת פחות טוב. דרו ברימור ויו גרנט הם שחקנים מאוד מצחיקים. הם גם (נא לקרוא את המילים הבאות כמו דודה מבוגרת, בעיצומה של צביטת לחי) מאוד חמודים ביחד. אבל אי אפשר להגיד שהם נוטפים אמינות ברגע שהם מנסים להפגין זוגיות ולבהות זה בזו בעיני כלבלב. אם הייתי צריך לשפוט, לא הייתי נותן להם יותר מ"ידידים טובים" (או יחסי "שוגר דדי" במקרה הטוב).

אבל באמת, אין סיבה שתתנו לזה להפריע לכם. אם מפלס הציניות שלכם לא גבוה מספיק בשביל להחריב לחלוטין את חווית הצפייה בקומדיה רומנטית, אתם הולכים להנות מ'מילים ולחן', ולצאת ממנו עם תמונה עקשנית בראש של יו גרנט במכנסיים צמודים. אבל באמת שיש דברים שחייבים ללמוד לחיות איתם.