ב____ ור____

מאת
קיפוד
– פורסם ב 4 ביולי 2003Posted in: ביקורות

במקור: Batman & Robin
במאי: ג'ואל שומאכר
תסריט: עקיבא גולדסמן
שחקנים: ג'ורג' קלוני, כריס
או'דונל, אומה ת'ורמן, אליסיה
סילברסטון, ארנולד שוורצנגר,
מייקל גוך, ג'יפ סוונסון,
אל מק'פירסון, פאט הינגל

'באטמן ורובין', הסרט הרביעי בסדרת סרטי באטמן, הוא אחד מהסרטים הידועים ביותר לשמצה בתולדות הקולנוע ההוליווודי. סרט זה הצליח להרוס כמעט לחלוטין את קו סרטי איש העטלף (שהחל בשני סרטי טים-ברטון משובחים). עד כדי כך שבמאים רבים שדעתם עודה איתם, סירבו מאז להצעות נדיבות הכוללות קרבה לכל פרוייקט הקשור למותג הספציפי הזה. כמו כן, הסרט זכה ב-11 מועמדויות לראזי (פרס האנטי-אוסקר), אבל היה כל כך כושל שהצליח לזכות רק בקטגוריה אחת.

ובעצם, מדובר בסרט די מומלץ לצפייה.

לא, זה לא סרט טוב. זה אפילו לא סרט בסדר. 'באטמן ורובין' הוא סרט איום ונורא, אבל הוא עושה את זה בצורה מפוארת. הסרט כל כך גרוע, שהוא מצליח לשעשע מרוב מופרכות. כאשר צופים בסרט, קשה להאמין שעשרות רבות כל כך של מיליוני דולרים טקילין נשפכו עליו. וחוץ מזה, משחקת בסרט אומה ת'ורמן. ייתכן ואנשים ביקורתיים ממני יטענו כי הסיבה העיקרית שעשויה לגרום לאנשים לראות את הסרט, היא ללמוד כיצד לא עושים קולנוע. אני לא חולק עליהם, לא לחלוטין. אני פשוט סבור שאומה ת'ורמן, השחקנית הנערצה, היא סיבה עדיפה בהרבה.

אומה ת'ורמן, הנאווה מכל הנשים, משחקת בסרט את פויזן אייוי ('סרפד רעיל') המרושעת. בעצם, היא לא כל כך מרושעת, סתם לא שפויה, וכאלו יש לא מעט בסרט. פעם, לפני שהפכה להיות מרשעת, היתה אייוי חוקרת צמחים לפלפית. לרע המזל, היא נקטה במהלך הקריירה השגוי מכולם, ונפלה לתוך שלולית חומרים רעילים. ובסרטי קומיקס, לכולם ברור לאן זה יוביל <צחוק מרושע>. הבריכה מעניקה לה סקס אפיל רב יותר, בגדים חושפניים יותר, חוש הומור מענג, וכן, גם יכולת לשלוט בגדילתם ובפעילותם של צמחים. כאמור, אנחנו הרי בסרט קומיקס.

עזר כנגדה של פויזן אייוי הוא הר דוקטור ויקטור פרייז. הר דוקטור פרייז נחשף גם הוא לנוזלים לא בריאים, ועכשיו חום גופו נמוך בהרבה. הוא נאלץ לבלות ימיו בחליפה השומרת על קור גופו (ילדים, כשאמא אומרת ללבוש סוודר, היא יודעת מה היא אומרת). אותה חליפה מאפשרת לו ליצור קרח בכל מקום, כנראה תוך זיקוק הלחות הטבעית באוויר. לפרקים יתכן ויראה כאילו הקרח שלו עשוי מפלסטיק, ולעיתים הקרח הנ"ל עשוי להתנפנף ברוח, אבל על כך אמרו חכמינו: 'בסרט העשוי מפלסטיק, גם הקרח יהיה מפלסטיק, ורצוי מהסוג המתנפנף' (מסכת לצים, ג"ש). את הר דוקטור פרייז (Fries/Freeze, שמתם לב למשחק המילים השנון?) מגלם בחן טיפוסי ארנולד שוורצנגר, האוסטרי המפותח. כן, גם דוקטורים זוכי פרס נובל מבלים לילותיהם כימים בחדר הכושר מנפחים שריריהם. ואל תתנו למראה החיצוני להטעות אתכם. הוא דווקא אינטליגנטי ביותר. באמת, אפילו התסריטאי אמר.

אם שני אלו הם נבלי באטמן מטורללים אך שגרתיים, לא כך הוא 'ביין' (Bane). במקורות הקומיקסיים, ביין היה אחד מגדולי הנבלים. הוא היה נבון, ערמומי, ובעצם נדמה לי שהוא היה היחיד אי פעם שהצליח לרסק לבאטמן את הצורה. מילולית. אבל כאן, בעיסה המתקראת 'באטמן ורובין', הפכו אותו לבריון מנופח גוף, פשוט וחסר בינה. הוא שם כדי להרביץ, וזהו. אפילו אוצר המילים נשלל ממנו, והוא עסוק בנהמות ונהימות מאיימות למדי. איפה הגדולה? איפה האצילות? לא בבית סרטנו.

וכנגד שלושת אלו, קמים הגיבורים להלחם.

ראשון, באטמן עצמו. במקום דמות מייקל-קיטונית וטרגית כפי שקיבלנו בסרטים הראשונים, כאן את באטמן מגלם ג'ורג' קלוני. בעוד שאין אני מותח ביקורת על עכוזו המצודד של מר קלוני (העטוי כאן בלא מעט מחליפת הגומי המחטבת, הכוללת גם פטמות גומי מובנות), הרי שקלוני אינו באמת שחקן. הוא מבלה את זמנו בסרט בכך שהוא פשוט שם. וכן, הוא יודע לקרוא את שורותיו היטב. יתכן שמייקל קיטון לא היה הבאטמן האולטימטיבי, אך הוא עשה את עבודתו היטב.

חוברים אליו רובין – כריס או'דונל, גם לא באמת שחקן, ובאטגירל (נערת העטלף), המקבלת את שמה וחליפתה באחת מהתמורות התסריטאיות המופרכות ביותר בסרט, ויש לא מעט מהן. אם אתם חייבים לדעת, במקרה הכינו לה חליפה מראש. אני בטוח שאם גם אני אגיע לטירתו של באטמן, אגלה חליפה עטוית קוצים המחכה רק לי. בעצם, בעולמו של איש העטלף, מן הסתם הייתי יוצא ארכי-נבל מצחקק, הנודע לשמצה בכך שהוא נושא כוסות משקה ממקום למקום. עיזבו, לא בשבילי.

אבל אני מוסח. את באטגירל משחקת אליסיה סילברסטון נערתי ('קלולס'). אם אי פעם היתה מישהי על המסך שהיתה ראויה לתואר בייב, הרי זאת אליסיה. היא חמודה, מתוקה, ויודעת לבעוט בישבנים. אמנם, שותפים מסויימים לצפייתי האחרונה בסרט מחו על התרחבות ישבנה, הבולטת במיוחד בחליפת הגומי הצמודה (א-מאחייה!), אולם אותם גורמים לוקים בסטריאוטיפים של מראה אישה כפי שהושרשו על ידי הממסד השוביניסטי והחרמן של תעשיית הסרטים האמריקאית. אין סיבה למחאות. גם אם העלמה סילברסטון אינה קולב כה דקיק כבימים עברו, אין הדבר פוגם ולו בכלום בנשיותה. מי יודע מה היתה מצליחה לעשות אם התסריטאי היה משלם למישהו אחר שיכתוב את הסרט במקומו.

שלושה גיבורים, שלושה רשעים. לרשעים יש תוכנית להרוס/להשתלט/לקשט את העולם, והטובים מנסים למנוע מהם. עלילה קומיקסית דבילית טיפוסית. אבל כאן היא דבילית במיוחד. המעברים מסצינה נוראית לסצינה איומה מלאכותיים להחריד, כאילו נתפרו על ידי סופר-גלו. והנורא מכל? ההלצות. הסרט עמוס בבדיחות חד-שורה (ובעיקר מצד מר פריז קר הרוח, שלא מפסיק לרגע לספק משחקי מילים על המושג "קור" – "אתם לא תשלחו אותי להצטנן במחבוש!" – כל זאת בעזרת הכישרון הקומי הידוע של מר שוורצנגר). יחד עם הסגנון הצבעוני והצעקני (שוב, בניגוד לסרטים הראשונים בסדרה), הסרט נראה כמחווה לסדרת הטלויזיה של באטמן משנות השישים, עם אדם ווסט. הסדרה האמורה היתה גבינתית להחריד ומטופשת במודע, אך משעשעת, בדרכה. למשל, האם תהיתם איך רכבו של בטטמן, הבאט-מוביל, תמיד חוזר למערה לאחר שבטטמן נוטש אותו? לכך אחראי, כמובן, הבאט-אחזור-מוביל. מבריק. לרוע המזל, הומור שהיה אולי מצחיק אי אז ב-1966, עת שודרה הסדרה ההיא, לא שורד את השנים, ואותה סדרה נושנה לקחה את עצמה בהרבה פחות רצינות מהסרט בו עסקינן. אם אכן מדובר בניסיון להחיות את אותה סדרה, הסרט אולי זוכה להצדקה מסוימת לקיומו, ברמה התיאורטית. ברמה המעשית – זה לא עוזר, הוא עדיין מחורבן.

ולא רק התסריט אשם. חברו אליו את המשחק הגרוע מצד כל המשתתפים, את הבימוי שלא קיים, את התפאורות הפלסטיות ואת האפקטים ה"מיוחדים" שנראים כאילו נלקחו מפרוייקט הסיום של מגמת הקולנוע בפעוטון סילביה, ותקבלו… משהו. משהו שעלה מעל מאה מיליון דולר, ובאמת לא ברור איך.

כן, סרט מחורבן. אבל מסוגל להיות משעשע להחריד. נסו לצפות בו בחברה הנכונה, באווירה הנכונה, והכינו מראש פופקורן לזרוק על המסך. זה כל כך רע שזה טוב. כל חובב קולנוע חייב לעצמו לראות את הסרט הזה לפחות פעם אחת, לפני שימות. כך תלמדו להתענג כמעט מכל סרט אחר.

תגיות: