אחי הדוב

מאת
בן סגרסקי
– פורסם ב 13 במרץ 2004Posted in: ביקורות

במקור: Brother Bear
בימוי: אהרון בלייז,
רוברט ווקר
תסריט: רון פרידמן ושות'
קולות: חואקין פניקס, ג'רמי
סוארז, ריק מוראניס, דייב
תומאס, ג'ייסון רייז, ד.ב.
סוויני

סיפורנו מתחיל אי שם בעבר, בזמן שבו הממותות עוד הילכו על אדמותינו. הרוחות הגדולות של אבות אבותינו ריחפו בעננת עשן זוהר, וממקום מושבן שבמרומים, הן שמרו על הבריות וגרמו לכל השינויים הגדולים שקרו בעולם: יום הפך ללילה, חורף הפך לאביב וחברת אנימציה משגשגת הפכה לבדיחה של אתרי אינטרנט על קולנוע. מדי פעם עלתה להר הכוהנת הגדולה (ששמה, כמאמר השיר, "טה-נה-נה") ודיסקסה עימם עניינים ברומו של עולם. כמו, למשל, איזה טוטם לשייך לכל נער אינדיאני, על מנת שידריך אותו להיות גבר.

רצו הרוחות הגדולות והנער קינאי קיבל את טוטם "דוב האהבה". באופן טבעי נוצרו אצלו רגשות קיפוח מסוימים: מילא "נץ המנהיגות", "נמר החוכמה" או "ארמדיל הניג'וס"- אלו שמות מעוררי כבוד. אז איך זה שמכולם, דווקא הוא היה צריך לקבל טוטם שנשמע כמו דובון אכפת-לי פרוותי? כל החבר'ה יצחקו עליו כשהם ישבו מאחורי איזה אוהל לעשן מקטרת שלום. כדי להראות איזה גבר-גבר הוא, יוצא קינאי להחזיר דגים שאחד הדובים גנב. וזה, אני חייב לציין, רעיון דבילי למדי: הרי אפשר לדעת בוודאות כמעט מלאה שהדוב לא החליט לשמור את הדגים לעצמו או למכור אותם בשוק השחור. הוא כבר אכל אותם. אבל בעצם, מה אני מנטפק עולם שבו אנשים יכולים לטפס על קרחוני ענק בלי כפפות?

הדוב שקינאי יצא לתפוס מתברר, באופן לא כל כך מפתיע, כיצור לא סימפטי במיוחד. קינאי ניצל רק בזכות אחיו, סיטקה, שמבצע מעשה התאבדות כדי להרחיק את הדוב. קינאי חדור החמה יוצא שוב לחפש את הדוב, הפעם על מנת לנקום את מות אחיו. אבל הרוחות הגדולות אינן מרוצות, וכעונש, הן הופכות את קינאי לדוב בעצמו – כדי שילמד לקח חשוב לחיים, כמובן. דקות בודדות לאחר שהפך לדוב נבון הוא פוגש את קודה, דובון יתום, שמכיר את המקום בו נמצאות הרוחות הגדולות שיכולות להחזיר את קינאי לגופו המקורי. יחדיו השניים מגלים את המשמעות האמיתית של משפחה וקבלת השונה.

יכול להיות שמה שגרם לי ליהנות בסרט היו הציפיות הנמוכות שהיו לי בעקבות הסרטים המצוירים האחרונים של דיסני, ושהטריילר לסרט הזה לא טרח לשנות. יכול להיות גם שזו החיבה המופרזת שיש לי לסרטים קיטשיים שהעלתה אצלי את מפלס ההנאה. כך או כך, אני לא מתלונן לרגע.

הסרט מכיל לא מעט קטעים חמודים, כמו הפתיחה שמסופרת על ידי אינדיאני בניב עתיק כלשהו ומלווה בקריינות בסגנון כתבות של 'נשיונל ג'אוגרפיק', או משפטי הסלידה של קינאי הדוב כשקודה מתעקש לפצוח בשיר (זהו, אגב, השיר היחיד בסרט שמושר בחלקו על ידי אחת הדמויות, ולא מוצג כולו כחלק ממוסיקת הרקע. אם השירים לא היו כל כך סתמיים, הייתי קורא לזה שיפור). אף סצינה בסרט לא באמת עוצרת נשימה, ולמען האמת, סביר להניח שעד לרגע שבו הביקורת הזו תפורסם אני כבר לא אזכור אפילו סצינה אחת. אבל בזמן הצפייה, הקטעים הללו עשו לי טוב על הלב. נשמע קיטשי? טוב, נו, זה בכל זאת סרט של דיסני.

הבעיה היא ש'אחי הדוב' לא מנסה להיות סרט טוב כפי שהוא מנסה להיות דומה ככל האפשר לסרטים הקודמים של דיסני, ובמיוחד ל'מלך האריות' (עד כדי כך שהסרט הזה נראה לפעמים כמו רימייק שלו). לא תמיד החיקוי הזה מוצלח. בעיקר, למשל, במקרה של ראנט וטיוק, שני האיילים ה"מצחיקים" בהם נתקל קינאי במהלך מסעו, שאמורים כמובן להיות הטימון-ופומבה של הסרט ולסחוט צחוקים מהקהל. אבל התפקיד שלהם כל כך לא הכרחי לעלילה, והם יוצרים סצינות כל כך מאולצות, שמלבד אולי בדיחה אחת שיכולה להיחשב כלא רעה בתנאים מסוימים, הם דמויות סתמיות לחלוטין. עד כדי כך שהם לא הצליחו להצחיק אפילו את הילד הכי קטן באולם (זה שצעק "עכשיו יהפכו אותו לדוב!" כל פעם שהופיעה דמות חדשה על המסך).

אם להתעלות מעל הקטנוניות, בסך הכל הסרט היה יותר טוב משציפיתי, וזרם בלי להימרח. תוך שיר אחד בלבד קודה וקינאי למדו לחבב אחד את השני, והופ! הגענו כבר למוסר ההשכל הנאור של הסוף. סיפור מרגש, כמה בדיחות ונגמר.

אני חושב שזה הרגע המתאים לציין שאת 'אחי הדוב' ראיתי עם אחי הקטן, משמע – מדובב. סביר להניח שהייתי נהנה יותר לו הייתי רואה את הסרט כמו שצריך, כלומר, בשפת המקור. לא שהדיבוב עצמו היה מזוויע. הקול של אף אחת מהדמויות לא עלה לי על העצבים, אפילו לא זה של הדובון הקטן. העובדה שהסרט עבר תהליך תרגום ועיבוד בולטת בנקודות אחרות – השירים, למשל. המילים של כל השירים בסרט היו משעממות באופן מפחיד, עד כדי כך שאני לא מסוגל לצטט אפילו שורה מהם. במעומעם רק זכור לי לרעה הפזמון של אחד השירים, שמורכב מחרוזים כמו "אין כמוה" ו-"אין כמוה".

אם כבר אנחנו עוסקים בדיבוב, פניה נרגשת לשפרירה זכאי: בפעם הבאה שאת מתרגמת סרט שעוסק בחיות – תפתחי מילון. כך תדעי, למשל, לתרגם את המילה "Beaver" ל"בונה". מה לעשות, קהל היעד של סרטים מדובבים לא בדיוק יודע מה זה "ביבר". חוץ מזה, באחד הקטעים ראנט וטיוק מחליטים להסתלבט על קינאי ואומרים לו שהם לא צבאים, אלא סמורים. והם צודקים, כמובן, כי הם באמת לא צבאים – הם איילים. מה שעוד הפריע לי היה קודה, שדיבר בשפה יותר גבוהה מזו של קינאי ושאר הדמויות. היה נדמה לי שבתור ילדון צעיר הוא אמור לדבר בשפה קצת יותר עכשווית, או אפילו ילדותית. למרות הכל, נראה שחלה התקדמות מסוימת – מדי פעם הדמויות אומרות "להשתין".

באופן טבעי מגיע 'אחי הדוב' עם כמה מסרים מצטדקים, חלקם בעייתיים למדי (למשל, מותר להרוג דגים, אבל אסור להרוג דובים). ברור גם שהוא קיטשי מדי, ושהוא לא מגיע לטלפיים של הקלאסיקות האמיתיות של דיסני. ובכל זאת, 'אחי הדוב' הוא סרט לא רע, כזה שאפשר ליהנות ממנו ואז לצחוק כמה שהוא מטופש. כך שאם אתם מחפשים סרט ילדים שלא תצטרכו לסבול בו, או שאתם פשוט מסוגלים לספוג קלישאות מתקתקות, 'אחי הדוב' יכול לשמש כאחלה יומית. יש רק בעיה אחת: ההצגות היומיות מדובבות לעברית.

תגיות: