דו"ח קופות שבורות – 11.4.2004

סופו העצוב של הבכיר שאישר את התקציב של 'אלאמו'.בסוף השבוע נחגג חג הפסחא, ובזמן שאנחנו אכלנו להנאתנו מציות טבולות בדם של ילדים נוצרים קטנים, הנוצרים ציינו את שמחתם על שיבתו לחיים של ג'יזוס קרייסט. מציות הם לא אוכלים, מן הסתם, ולכן בחרו הנוצרים להביע את שמחתם באמצעות אכילת ארנבי שוקולד, צביעת ביצים ושירת שירי חג, כמו למשל השיר "חג הפסחא חג הפסחא", שהמילים שלו הולכות ככה: "חג הפסחא חג הפסחא, איזה אחלה חג / בואו נשיר ונרקוד, הגיע חג הפסחא".

עכשיו, כל העניין הזה היה בדרך כלל מעניין לי את הזרת השמאלית. ממתי אני מתעניין בחגיהם של הנוצרים, ימ"ש? הרי במשך שנים חשבתי שלוח השנה הנוצרי מכיל רק חג אחד, כריסטמס, שמתרחש שש עשרה פעמים בשנה בממוצע (אבל תמיד יורד בו שלג). ואפילו אם הייתי פתאום מתעניין בלוח השנה הגריגוראני, מה אכפת לי מפסחא דווקא? זה חג כל כך לא שווה שהוא אפילו לא משפיע על לוח שוברי הקופות בארה"ב. כלומר, בדרך כלל.

השנה חג הפסחא דווקא נשא משמעות קופתית, וזו היתה, כמובן, אשמתו של מל גיבסון. בזכות החג הזה, 'הפסיון של ישו' נמצא השבוע שוב במקום הראשון. ולפני שאתם רצים לבדוק בדו"חקו של השבוע שעבר, כן, הוא היה אז במקום החמישי. ולא, קפיצה מהמקום החמישי לראשון זאת בהחלט לא התנהגות נורמלית של סרט, בעיקר לא בשבוע השביעי שלו. מסתבר שחברי מועדון המעריצים המאסיבי של ישו החליטו שהתאריך החגיגי הוא זמן מצוין לצאת ולצפות בו שוב מת בייסורים. כתוצאה מכך, במקום שהכנסותיו של הסרט יירדו בכ-40% מהשבוע שעבר, כמקובל, הם עלו בכ-40%, ל-15 מיליון דולר. אחרי הקפיצה הזאת, הכנסותיו הכוללות של ישו מגיעות השבוע ל-353 מיליון דולר, וקו ה-400 כבר לא נראה כל כך רחוק.

וזה לא שלא היו לישו מתחרים השבוע. חמישה סרטים חדשים יצאו לקולנועים בהפצה רחבה, אבל אף אחד מהם לא הצליח להשיג יותר מ-10 מיליון דולר – מצב עניינים די אומלל.

מה שהיה אמור להיות הסרט הבולט של השבוע הוא 'אלאמו', סרט היסטורי גדול שמתעד מיתוס אמריקני ידוע – סיפורם של מלחמת מעטים מול רבים במצודת האלאמו שבטקסס, בשנת 1836. יש בסרט קרבות, היסטוריה, פטריוטיות, דגלי אמריקה וכל מה שצריך, ובנוסף לכך גם את דניס קווייד ובילי בוב ת'ורנטון; הוא הופק בתקציב שמתקרב ל-100 מיליון דולר, והיה אמור לצאת לקראת סוף השנה שעברה ולהיות אחד מהמתחרים על האוסקר. לאחר שתגובות המבקרים והקהל בהקרנות מוקדמות היו רחוקות מלהיות נלהבות, האולפן ויתר על המרוץ לאוסקר ודחה את הפצת הסרט לתקופה שבה הוא היה עשוי לעשות קצת יותר רעש. זה לא עבד. מקום רביעי והכנסות סופ"ש ראשון של טיפה מעל 9 מיליון זה, איך לומר, קצת מעט.

וכאילו רק כדי להשפיל את 'אלאמו' עוד יותר, הסרט שנמצא מעליו ברשימה – בהפרש זעום – הוא סרט בלתי חשוב בעליל, שמוקרן בחצי ממספר בתי הקולנוע להם זכה 'אלאמו', והופק בשמינית התקציב. זהו 'החופשה של משפחת ג'ונסון', קומדית-שחורים בהנהגתו של סדריק הבדרן, שאותו אנחנו מכירים כבלש הפרטי מ'אכזריות בלתי נסבלת' ("I’m Gonna nail your ass") והקהל של הסרט הזה מכיר ככוכב 'מספרה' ו'מספרה 2'. במה שהוא התנהלות די סטנדרטית בעניין סוג הסרטים הזה, המבקרים תיעבו, הקהל (השחור, יש להניח) נהר, ונתן לסרט את ממוצע ההכנסות-פר-מסך הגבוה ביותר השבוע.

שלושת הסרטים החדשים הנוספים עשו כל אחד 6 מיליון וקצת, והם מדשדשים בקושי בקצה התחתון של העשיריה. הסרט שבמקום השמיני נושא את השם המטומטם ביותר לסרט מאז '2 מהיר 2 עצבני': 'The Whole Ten Yards'. מדובר בסרט המשך ל-‘The Whole Nine Yards' (אצלנו זה היה 'ללכת על הכל'), ביטוי אנגלי תמוה שכזה, ויוצרי הסרט לא חשבו הרבה, ופשוט הגדילו את המספר. למה הדבר דומה? ניקח לצורך הדוגמה סרט ישראלי שנקרא לו 'שומר עלייך בשבע עיניים' (אותו יביים ימין מסיקה, אם אתם ממש מתעקשים). סרט ההמשך, לו היה נעשה, היה מקבל את השם 'שומר עלייך בשמונה עיניים'. מין תיחכום שכזה.

'ללכת על הכל 2' מספר את המשך קורותיהם של שני השכנים, רופא השיניים (מתיו פרי) והמאפיונר (ברוס וויליס), כשהמאפיה ההונגרית חוטפת את אישתו של רופא השיניים (נטשה הסטרידג', לא פחות). אחידות דעים כזאת בקרב המבקרים לא ראינו מזמן: הסרט גרוע ממש כמו השם שלו. בניגוד לסרט המקורי, הוא לא מצחיק, לא מעניין, ואמנדה פיט (שהיתה גם בסרט הראשון) נשארת לבושה לכל ארכו. נקסט.

'Ella Enchanted' בכיכובה של אן הת'אוויי ('יומני הנסיכה'), כוכבת הנוער הלוהטת של היום (או אולי של לפני שבועיים, קשה לעקוב) היא קומדית אגדות, משהו שבין 'הנסיכה הקסומה' לבין 'שרק'. בממלכה קסומה של טירות, נסיכים, מפלצות וכו' חיה אלה, שנמצאת תחת כישוף שגורם לה לציית לכל הוראה, בקשה או פקודה – רעיון שהיה יכול בקלות לדרדר את הסרט לז'אנר שונה לחלוטין אם כולם בארץ האגדות לא היו תמימים כל כך. יש בסיפור גם נסיך, מכשף רשע, עוגים (יאפ), אלפים (אכן) וקטעי קונג-פו קומיים (זה מקורי). המבקרים אוהבים את הת'אוויי, אבל את הסרט קצת פחות.

ובמקום העשירי נמצא ‘The Girl Next Door', שהיה יכול להיקרא בעברית פשוט 'השכנה ממול', אבל לצערנו הרב, יהיה 'איזה מין שכנה'. כן, זה עצוב, אבל אפשר לפחות להתנחם בעובדה שהפעם, בניגוד למקרה הטראגי ההוא עם השוטרת, לפחות יש הצדקה כלשהי להכנסת המילה "מין" לשם: אותה שכנה ממול (אלישה קאת'ברט, הידועה בכינוי "האהבלה מ-24") היא כוכבת פורנו, שבה מתאהב טינאייג'ר תמים. זה נשמע בדיוק כמו סוג הסרטים שאליהם ינהרו בני נוער בעוד המבקרים עומדים בצד ועושים פרצוף של "פיכס", אבל משום מה זה בדיוק להיפך – הסרט זוכה ליחס חיובי למדי מהביקורות, בעוד הסיכוי שלו להפוך לשובר קופות לאחר שנכנס למקום העשירי הוא לא ממש גדול.

השבוע הבא הוא שבוע טוב לנקמות. הכלה חוזרת לסיים את העבודה שהתחילה, בחלקו השני של 'להרוג את ביל', בעוד תומאס ג'יין יוצא לנקום בג'ון טרוולטה שחיסל את משפחתו ב'המעניש'.


הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך סוף השבוע האחרון בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.

1. The Passion of the Christ – 15.2 (353.0)
2. Hellboy – 10.8 (40.8)
3. Johnson Family Vacation – 9.4 (11.8)
4. The Alamo – 9.1 (9.1)
5. Walking Tall – 8.4 (29.0)
6. Home on the Range – 8.1 (27.4)
7. Scooby-Doo 2: Monsters Unleashed – 8.0 (62.9)
8. The Whole Ten Yards – 6.7 (6.7)
9. Ella Enchanted – 6.2 (6.2)
10. The Girl Next Door – 6.0 (6.0