התאוששתם מהאוסקר? אז אפשר לחזור לסדר היום: זאק בראף, שחקן ('סקראבס'), במאי ('Garden State') וצ'יקן ליטל לעת מצוא, בחר את הסרט הבא שיביים – רימייק ל'אהבות פתוחות' הדני, שהוקרן בארץ בשנה שעברה אבל לא הלכתם. |
06.03.2006
|
יומית
התאוששתם מהאוסקר? אז אפשר לחזור לסדר היום: זאק בראף, שחקן ('סקראבס'), במאי ('Garden State') וצ'יקן ליטל לעת מצוא, בחר את הסרט הבא שיביים – רימייק ל'אהבות פתוחות' הדני, שהוקרן בארץ בשנה שעברה אבל לא הלכתם.
התאוששתם מהאוסקר? אז אפשר לחזור לסדר היום: זאק בראף, שחקן ('סקראבס'), במאי ('Garden State') וצ'יקן ליטל לעת מצוא, בחר את הסרט הבא שיביים – רימייק ל'אהבות פתוחות' הדני, שהוקרן בארץ בשנה שעברה אבל לא הלכתם.
זה משם?
"אז עכשיו אנחנו מין זוג כזה – אני הורסת משפחות ואתה מ***ן את מה שנשאר?"
חבל, אבל זה מה שנשאר איתי מהסרט (בהנחה שזה הוא).
האמת?
אין לי מושג. גם אני לא ראיתי אותו.
חבל. סרט נהדר
וגם קיבלתי את הDVD במתנה מקולנוע לב
יש טיזר ראשון לקזינו רויאל!
לא מצאתי לינק בגלל שמצאתי את הטיזר רק באתר שמתרגמים בו טריילרים(אני לא אנקוט בשם האתר).
מאוד קשה לי להאמין
מכיוון שטיזר כזה לא הופיע עדיין באף אתר לגיטימי, וגם בגוגל לא מוזכר. אם יש טיזר באתר פיראטי, זה בטח טריילר-מעריצים לא רשמי.
לא אתר פיראטי
ולא אתר מעריצים. רק אתר לטריילרים (רק החלק שאני גולש בו הוא על טריילרים).
סרניטי בדיוידי בארץ
לפני כמה שעות קיבלתי אימייל מגלובוס יונייטד. אני יודע שכמה אנשים פה כעסו שהסרט לא הגיע, אז הנה.
ראיתי אותו בדיוידי עברי כבר לפני שבועיים.
ולא סתם – דיוידי עברי *לגמרי*, שבו הכל – כולל רצועת הקומנטרי של ג'וס – מתורגם.
אז לפני כמה זמן
הוא הגיע לארץ?
אאל''ט
תאריך היציאה הרשמי (למטרות השכרה) שלו היה 7/2/06 ומה-28/2/06 הוא שוחרר גם בגרסת העותק למכירה.
המפ... גם אני קיבלתי את ההודעה.
למי יש כוח לחכות לגלובוס. צפיתי בו כבר לפני חודשיים.
משהו נחמד שנתקלתי בו בעיתון ישן שהתגלגל לידי
רשימת הסרטים שהוקרנו ברחבי הארץ ב-29.1.1961 –
הא! כבר אז היה תרגום פונטי.
עוד באירופה היה
הא! כבר אז היה תרגום פונטי.
מה שהדהים אותי הוא מספר הקולנועים שנעלמו מאז (במיוחד בירושלים). עצוב מעט, לא?
כמה עסקים שהם לא בתי קולנוע
אתה מכיר, ששרדו 45 שנה?! שלא לדבר שאחד מהם מתהדר בהיותו "האולם המחומם היחיד בעיר"?
מעניין ששיטת ההפצה השתנתה לגמרי – במקום שאותו סרט יוקרן בהרבה מקומות, נראה כאילו הגיע לארץ בדיוק עותק אחד מכל סרט, מקסימום שניים, כשמדובר בלהיטי ענק כמו 'עשרת הדיברות' או 'איי לייק מייק'.
כמה עסקים שהם לא בתי קולנוע
ראשית כל – בתל אביב שרדו כמה. אבל העניין הוא יותר מכך – לא רק שהקולנועים הללו נסגרו, לא רק שמספר בתי הקולנוע בירושלים קטן (אני חושב שאפילו מספר האולמות לא גדל בצורה משמעותית) אלא גם בתי הקולנוע היום יצאו ממרכז העיר.
אני לא ירושלמי במקור (אני אפילו לא בטוח שאני יכול לקרוא לעצמי ירושלמי עכשיו) אז אני לא מכיר את ההיסטוריה של בתי הקולנוע של ירושלים עד כדי כך טוב, אבל חברים ירושלמים שלי נוהגים לספר לי, כשאנחנו מסתובבים במרכז העיר, על בתי הקולנוע שהיו שם כשהם היו ילדים. העובדה שכבר אין בתי קולנוע במרכז העיר היא אחד מהסממנים להתנוונות התרבות העירונית בירושלים.
אני לא בטוחה שזה כל כך רע.
בילדותי, היו בחולון הרבה בתי קולנוע, לכל אחד מהם אולם בודד או שניים. אפילו בתור ילדה קטנה, החוויות שזכורות לי נקשרות בעיקר בתנאי צפיה גרועים – מושבי עץ שוברי גב, שורות שטוחות עד שלפעמים הסתירו לי (ובמחילה, גם בתור ילדה הייתי גבוהה), וקולנועים עם הרבה מאד שורות (לפחות במגדל וברינה – את השמות של שניהם יש לקרוא במלעיל, אגב), כך שמי שיושב רחוק לא יכול לראות כלום.
היתרון היחיד שעוד נשאר זה קולנועים במרכז העיר, וכאלה עוד נשארו כמה. אולי לא בירושלים, אבל בערים אחרות כן.
אני לא בטוחה שזה כל כך רע.
אני מקווה שברור לך שאני לא מתגעגע לקולנועים הישנים בתור ישנים, אלא למה שהם ייצגו – תרבות עירונית חיה ונושמת. בתל אביב עדיין יש כזו, ויש בה קולנועים בעיר עצמה. אני גם מקווה שברור לך שאם הקולנועים הללו היו שורדים עד היום, או מוחלפים בקולנועים אחרים במרכז העיר, הם כנראה היו מחליפים את הכסאות ומשפצים את האולמות (ואולי אפילו מוסיפים סראונד).
הו. רואים שאתה לא חיפאי.
שני קולנועי "סינמה קפה" בחיפה, עתיקים, ועדיין לא נוחים, ועם סאונד מחורבן. אבל לפחות יש בהם אחלה אווירה.
אמת ויציב
בתל אביב, שני קולנועים לפחות ברשימה מ-61 שרדו עד היום – פאר וגת. שניהם נמצאים בלב אזורי מגורים בקרבה גדולה למרכז העיר (מה שזה לא יהיה בתל אביב).
בגת יש תנאי צפיה מצוינים, מניסיוני. בפאר הם אמנם לא משהו (שזה לא מפתיע – נראה לי שהם שייכים לגלובוס), אבל הם בוודאי יותר טובים מאלו שהיו לפני 45 שנה.
כנראה שהקולנועים בחיפה הם אנומלים.
שאלה
קולנועים או בתי קולנוע? השני נשמע לי עדיף.
התנוונות?
בדיוק אתמול ביקרתי חברים בירושלים, וכשנתקלתי בעוד מודעה על עוד הקרנה של סרטים קצרים וארוכים באיזה פאב, לא יכולתי שלא להגיע למסקנה: תל אביב היא אולי הבירה התרבותית בכל הקשור למוסיקה ולתעשיית הקולנוע, אך ירושלים מקדמת את הקולנוע, העולמי והמקומי, בהקרנות מחתרתיות שכמעט לא מתקיימות בתל אביב מחוץ לגדה השמאלית.
אם יש שני דברים שבגללם אני כתל אביבי מקנא בירושלמים, זה תרבות האנדרגראונד השוקקת של העיר, והפאבים המצוינים שלה.
בנוגע לשיטת ההפצה
אני לא יודע כמה עותקים הגיעו לארץ מכל סרט, אבל על סמך הכתבה הזו מאותו עיתון עושה רושם שכל בית קולנוע הקרין סרט אחד בלבד לאורך תקופה ממושכת ("בתי קולנוע רבים לא החליפו את הסרט על מוצג על מסכם מזה שבועות רבים").
בחיפה אף לא אחד שרד.
מש''א.
היחיד ששרד עד היום הוא סמדר (לא שהוא כזה מוצלח). באוריון ורון עוד זכיתי לראות סרטים בתור ילד .
אהה, הימים שלפני גלובוס.
מצטרפת לאווירת הנוסטלגיה
גם בנתניה הקולנועים הלא-קניוניים כבר חלפו מהעולם מזמן.
קולנוע "שרון" עוד עומד על תילו, אך מחוסר כל עבודה, ולמעשה כבר מאז שהייתי בת 5 לערך עומד הוא סגור ומסוגר כאשר רק נרקומנים והומלסים משתמשים בו כבית.
הו, מתי יגיעו כבר הימים בהם מישהו ירים את הכפפה וישפץ אותו ויחזירו למקומו הראוי – קולנוע ותיאטרון מפואר במרכז העיר. אחרית הימים ממש.
אבל ''איי לייק מייק'' הוא לא תרגום פונטי
כי מסתבר שמדובר בסרט ישראלי.
שאלה:
"אנשים במלון" זה כמו "נחשים במטוס" רק בשנות השישים?