התלונה הכי נפוצה שלכם לסדרנים:
84  |
המזגן חזק מדי |
| 22 |
המזגן חלש מדי |
| 27 |
הסאונד קלוש מדי |
| 21 |
הסאונד רועש מדי |
| 82 |
התמונה מטושטשת מדי |
| 24 |
העותק פגום מדי |
137  |
צופים אחרים מדברים יותר מדי |
| 37 |
הקרדיטים הופסקו מוקדם מדי |
| 54 |
הסרט דפוק מדי |
מספר מצביעים: 488
''התמונה מטושטשת'' כשם קוד לכל תקלה טכנית שהיא.
על כל דבר אחר אני לא מעיר לסדרנים – אולי לצופים האחרים דווקא המזגן מצוין, על ההפסקות והכותרות אין להם שום השפעה (כמו גם על כל תלונה אחרת לגבי מדיניות הקולנוע), ולצופים רעשנים אני מעיר בעצמי.
ולפני ההסתייגויות המתבקשות – אני דווקא כן מתלונן לעתים על תנאי צפייה ומדיניות הקולנוע, אבל לא לסדרנים, למנהל הנוכח; וברור לי שזה חלק מתפקידם להשתיק צופים רועשים, אבל אני די מרחם עליהם – זה מקצוע איום ונורא. לעומת זאת, אין לי אפשרות לעלות לחדר המקרין בעצמי.
על רוב הדברים, כמו עותק שרוט ופגום, אין מה להתלונן. הם לא יכולים לעשות עם זה כלום. עם זאת, כל הקרנה שבה הסרט לא מוקרן כמו שצריך חייבים, מנסיון, לצאת לקרוא לסדרן – פשוט כי הם לא שמים לב ואתה יכול לשבת ולראות את הסרט עקום עד ההפסקה.
הממ. שנים שלא דיברתי עם סדרן.
''האולם אמור להשמיע את הזמזום הזה?''
(הפעם האחרונה בה דיברתי עם סדרן. גיל מלחה, כמובן. והתשובה: "עד שהסרט יתחיל זה בטח ייפסק, זה בדרך כלל משמיע את הרעש המזוויע הזה רק למשך כמה דקות")
האולם מתלונן על כך שהוא במלחה ואת מונעת ממנו את זכות הביטוי?
לא מונעת. רק תוהה בעדינות והבנה אם הוא מתכוון להמשיך כל הסרט.
קודם של המדוכאים לא יפסק לעולם.
מצד שני, הוא גם לעולם לא יהיה בסראונד.
אני לא מהמתלוננים בדרך כלל
מאחר ואני מדירה רגליי מבתי קולנוע של גלובוס, כמעט ולא יצא לי להיות בהקרנות עם תקלות טכניות. דבר מעצבן ונפוץ בהרבה זה אנשים שמדברים כל הסרט וזה כן משהו שאני מצפה מהסדרנים לסדר.
חוץ מזה המזגן תמיד מקפיא אותי בטירוף וזו הסיבה שאני מגיעה לאולם עם סוודר ענק גם בקיץ ואילו לא היתה לי מודעות עצמית גבוהה למדי, הייתי מגיעה גם עם שמיכת פוך.
התלונה היחידה שראוי להפנות לסדרן -
אנשים שמתעקשים לתבוע את המושב שלהם לאחר שהאורות כבו (ובדרך לכיסא, שעל פי מדיניות הקולנוע הוא כבר לא שלהם, להקים שורה שלמה ולהסתיר ולהפריע לכל השאר).
אחרי כיבוי האורות זה לגיטימי,
אבל אחרי שהסרט התחיל, זה כבר חוצפה מוגזמת.
איפה ראית שזו מדיניות הקולנוע?
אותי אישית מרגיז שאנשים מנסים לשבת במקום פנוי במקום במקום שהוקצה להם. זה במיוחד לא לגיטימי כשהם רואים שהמקום הזה לא הוקצה להם כי הכרטיסים אליו כבר נמכרו. אז מה אתם מצפים שיקרה, אנשים קנו כרטיסים אבל הם לא יגיעו לסרט? הסיבה שזה בכלל מפריע היא אותם אופורטוניסטים שמנסים לתפוס מקומות לא שלהם.
ובמדיניות היום של פרסומות שמתחילות בשעת התחלת הסרט המפורסמת, אני לא מאשים אף אחד שמגיע אחרי שהאורות כבו או אפילו אחרי שהסרט מתחיל, היות שאין דרך ריאלית להמנע מזה.
לא יודעת אם קולנוע מסוים
אבל נתקלתי במקומות שבהם נכתב על הכרטיסים כי המקומות ישמרו עד תחילת ההופעה (או מה שזה לא יהיה).
אני בהחלט לא אוהבת את אלה שקנו כרטיסים למקומות מסוימים ואז לא בא להם אז הם מתיישבים במקומות אחרים (וחלקם עוד עושים לי פרצופים כשאני מבקשת מהם לזוז, כמה קטנוני מצדי לרצות לשבת במקומות שבחרתי ושילמתי עבורם).
יחד עם זאת, כשמתחיל הסרט, מתחיל הסרט, וזה לא משנה מה סיבת האיחור או כמה פרסומות היו. אם לא הגעת בזמן, שב במקומות הפנויים שנשארו בלי להקים, להסתיר או להפריע. זכותך לשבת במקומות שקנית לא גוברת על זכותם של אלה שהגיעו בזמן ליהנות מצפייה ללא הפרעות, גם אם מדובר בדקות הראשונות של הסרט. הן חלק בלתי נפרד ממנו, לא פחות מהדקות האחרונות.
מסכים ומחזק
בפברואר כשצפיתי ב"בלאדי ולנטיין" בשבעת הכוכבים בהרצליה, הגיעה קבוצה של כ-5 אנשים בערך 20 דקות אחרי תחילת הסרט, בדיוק באחד הקטעים הכי מותחים, וביקשה להקים את האנשים שישבו במקום שלה. התפתח שם ריב ענק, היו צעקות (כל זה בזמן שאנחנו מנסים להתרכז בסצינת המתח בסרט, כן?) והסדרנים התערבו- זה לא עזר, אישה צעקה על הסדרן והוויכוח הזה נמשך לפחות 5 דקות ארוכות. בסופו של דבר, אלה שישבו במקום שלא שלהם קמו ועברו למקום אחר.
מיותר לציין שהסרט שודר באולם עם תלת המימד, שהוא אולם ממש ענק (אני מניח שעם יותר מ-300 מושבים), ובערך 20 אנשים היו באולם. מקומות טובים היו בשפע. הסצינה עצמה (וגם חלק גדול מהאווירה של הסרט) נהרס.
חוצפה ישראלית.
התלונה היחידה שראוי להפנות לסדרן -
הידעתם כי באמריקה הגדולה מספרי המושבים לא מסומנים על הכרטיס?
הידעת כי אמריקה היא מקום גדול מכדי לעשות עליו הכללות?
למיטב ידיעתי,
בארה"ב, לפחות ברוב המכריע של בתי הקולנוע המקומות באמת לא מסומנים. כשמספרים לאמריקאים שבישראל המקומות לקולנוע מסומנים אז הם ממש מופתעים.
גם באנגליה זה ככה.
חלקית, כנראה.
בשנה שעברה, כשהייתי בבית-קולנוע בבריסטול, היו כרטיסים זולים לכסאות בשורות הפחות טובות, וכרטיסים יקרים לשורות הטובות – בהן גם היו כיסאות טובים יותר, וכו'. מטבע הדברים, כיוון שמדובר בקהל בריטי, למרות שהקולנוע היה כמעט-ריק, היחיד שטרח לעבור ממושב זול ליקר היה אני.
ידוע לי שככה זה בניו יורק
וגם אז חשבתי שזה רקוב.
למה רקוב?
זו שיטה נהדרת!
למה רקוב?
כי זו שיטה שבמקום לתת קדימות למי שמגיע מוקדם לקולנוע (נעזוב, לעניין זה, הזמנות מראש) בבחירת מקום, נותנת קדימות לאנשים שנכנסים ראשונים לקולנוע, או לחילופין נדחפים יותר טוב בכניסה לקולנוע. זה יוצר סוג של מירוץ חימוש שמחייב את כולם לבזבז זמן שאחרת היה יכול להיות חופשי, כדי לקבל מקומות טובים.
מה שכן, ייאמר לזכותם שבאולמות אמריקאיים אין מקומות שאי אפשר לצפות מהם בסרט, בניגוד לישראל. כלומר, השורה הראשונה באולם היא עדיין במרחק כזה שלא מחייב את הצופים לשכב כדי לראות את המסך.
לא נתקלתי בדחיפות בחו''ל,
גם לא בהקרנת בכורה של מגה-בלוקבאסטר. אנשים קנו כרטיס ונעמדו בטור ארוך עד שנפתחו הדלתות, ומשם זרמו למושבים בשלווה.
אבל כן, לארץ השיטה לא מתאימה.
וחוץ מזה
אם באים כמה אנשים ביחד, אז זה נחמד שאפשר לקנות כרטיסים למושבים אחד ליד השני. אחרת זה היה נורא מבאס אם פתאום לא היו מקומות ביחד.
לא רקוב בכלל ואפילו נוח
כפי שנכתב זו שיטה שלא יכולה להתקיים בישראל, זה מה שחסר לנו- עוד סיבה לדקור אנשים. בארה"ב האנשים מתורבתים ולכן לא יריבו על מקומות ישיבה, ומצד שני הם מודעים לכך שעליהם להגיע מוקדם אם הם רוצים לתפוס מקומות טובים.
מצד שני, כדאי מאוד לציין שארה"ב ענקית, יש בה מאות אולמות קולנוע, בכל עיר יכולים להיות בין 10-20 בתי קולנוע שונים ולכן אין גם צפיפות גדולה על כל בית קולנוע. וגם בעיירות קטנות יש בתי קולנוע, ולא כאלה חאפרים אלא איכותיים.
וחוץ מזה, אם כבר בישראל-ארה"ב, אז ברוב האולמות באמריקה גם אין הפסקה: זו עוד המצאה מטופשת למדיי שלנו.
זה מכריח אנשים להגיע מוקדם יחסית לקולנוע
אם תגיע 5 דקות לפני שהפרסומות החלו, תמצא הרבה פעמים רק מקומות גרועים. התוצאה: חייבים לבזבז זמן ולראות את כל הפרסומות.
יותר חמור – כשהמקומות לא מוסמנים, אנשים מתיישבים במרחק של כסא זה מזה, ודי מהר האולם מתמלא במקומות יחידים פזורים בין האנשים. אם הגעת עם חבר, זה עלול לחייב אתכם להתפצל, כי לא נותרו מקומות זוגיים נורמליים. מקומות מתבזבזים ככה.
מעולם לא התלוננתי בפני סדרן.
אבל זה בעיקר בגלל שביתי הקולנועי הוא יס פלאנט חיפה. אז אין את כל אלה. רק מאוד מפריעים לי האולמות עם המדרגות באמצע. למה? באמת, אני באמת שואל, למה לבנות אולם כשהמדרגות עוברות ממש באמצע, שהוא המקום האידיאלי לשבת בו? זה מטומטם.
כל כך מש''א!
בעבר נהגתי לבקש מהקופאית כרטיסים "במרכז, באמצע", אבל באולמות החדשים אין כזה דבר. איפה שנהגתי לשבת תקעו מדרגות והברירה הטבעית היא ליד המעבר של המדרגות, שכמובן נמכר מיד(גם יומיים מראש באינטרנט) ומה שנשאר זה בדרך כלל בזויות מופרזות בצידי האולם. זה ראוי לפרס ראשון על טימטום בעיצוב אולמי קולנוע!
כל כך מש''א!
דווקא פחות נתקלתי בבעיה הזאת עם המדרגות. באולמות 1 ו-2 (אולמות הענק של הפלאנט בהם מוקרנים הבלוקבאסטרים הגדולים והסרטים החדשים) המדרגות נמצאות בצידי האולם, ומתוך עשרת הסרטים האחרונים שראיתי בפלאנט, לפחות 8 מהם היו באולמות האלה.
אם הורע מזלי ויצא שאני צופה בסרט פחות בלוקבאסטרי/חדש (ולכן הוא מוקרן באחד האולמות עם המדרגות באמצע) אז האולם לכל היותר יחסית ריק, עם לא יותר מעשרה צופים במקרה הטוב. במקרה כזה אפשר לשבת כמעט איפה שרוצים בלי שזה מפריע למישהו, ואז אני בוחר את המושב שעל יד המדרגות.
אם אפשר לבקש, אנא החלף כותרת בהתאם לתוכן ההודעה.
במקרה הזה, למשל, הכותרת אומרת "כל-כך מה שהוא אמר!" כשתוכן ההודעה הוא "ממש לא מה שהוא אמר".
זו לא בקשת עריכה רשמית – אנחנו בוודאי לא מוחקים הודעות שהכותרת שלהם לא שונתה – אבל אנשים רבים מסתכלים על הכותרת לפני הכל, ועדיף שהיא תהיה מדויקת.
תודה.
אוי, אני נורא מצטער
פשוט לחצתי על 'הגב לתגובה זו' ושכחתי לגמרי מהכותרת כי באופן אוטומטי ראיתי שהיא ממולאת, מבלי להתייחס לתוכנה.
אני אשתדל להבא לא לחזור על הטעות.
פתרון אפשרי
לדאוג שבמסך של כתיבת תגובה חדשה ברירת המחדל תהיה כותרת ריקה, ושאי אפשר יהיה לשלוח את ההודעה מבלי למלא כותרת.
אם יש מישהו זמין שמתחזק את הקוד של האתר, זה אמור להיות פשוט. אם לא אז יהיה צורך לנקוט באמצעים פחות מתקדמים ולארגן ביקורי בית אצל כל מי שהשאיר כותרת לא רלוונטית יותר משלוש פעמים.
לחלופין, אפשר לכתוב על זה הודעה פומבית כדי שאנשים ידעו.
כן, גם זה רעיון לא רע
אבל אף פעם לא מזיק לנקוט בצעדי מניעה וענישה כלפי גולשים סוררים (ר' ערך שדה חמניות).
זה לא בהכרח תמיד ככה.
רק לא מזמן התלוננתי באתר שכל האולמות המקרינים את "למעלה" הם כאלה, והוא בלוקבאסטר קיצי, וחדש. וחבל, זה קצת הפריע במהלך הצפיה.
גם אצלי כמות התלונות נפלה מאז הקולנוע החדש בלב המפרץ
בעבר התלונה העיקרית שלי הייתה על הכתוביות שלא נותנים לנו לראות אבל אפילו בגלובוס מקס בקריות זה כבר תקרית נדירה.
עם המזגן אין בעיה, אנחנו כבר רגילים להביא חולצה ארוכה. וגם עם האולמות החצויים יש דרך להתמודד. וזה מוביל אותי לתלונה העיקרית שלי היום: "למה לכל הרוחות אני לא יכול לקבל כיסא בשורה 2 או 1?"
אתה באמת קוצה לשבת בשורות הללו?
נאלצתי לשבת שם פעם אחת, וזה לא היה נעים.
לי ולאח שלי יש רשימה.
ובה המקומות הכי טובים לשבת בהם בכל קולנוע שבו ביקרנו (עדיין יש לי נתונים של בתי קולנוע בבוסטון אם מישהו רוצה). כשאנחנו מגיעים לקופה, אם יש לנו את הנתון, ולרוב יש, אנחנו מבקשים את המקום המדויק שבו אנחנו הכי אוהבים לשבת. ואז מתחילות השאלות המציקות.
כשאני אומר המקום הכי טוב לשבת בו זה המקום שהוא הכי קרוב למסך (כי אנחנו רוצים קולנוע ממלא טווח ראייה ולא רק טלוויזיה גדולה יותר) ועדיין נוח לשבת. אז לרוב זאת השורה שמעל המעבר (כי יש מקום לשים את הרגליים) ולפעמים זאת השורה שמתחת (כי האולם חצוי ואנחנו אוהבים לשבת באמצע).
למזלי, ב-Planet בחיפה זה הרבה פחות גרוע מאשר ברמת-גן. ברמת גן, באולמות החצויים פשוט אין מקום באמת טוב.
הממ
לא זכור לי שאי-פעם באמת פניתי לסדרן. אילו היתה אפשרות של "אני לא פונה לסדרנים," נראה לי שהרוב היו בוחרים בה.
מכיוון שאין אופציה כזו, בחרתי להמיר את השאלה בשאלה דומה: "אילו היית פונה לסדרן, על מה היית מתלונן?" או במילים אחרות: "איזו בעיה יש בקולנוע בתדירות הכי גבוהה?"
היות בגלובוס לא ביקרתי לפחות שנה (ואין לי כוונה לבקר בו בעתיד), התשובה שלי הולכת למזגן הקר מדי. אני מהאנשים שאוהבים שהמזגן מקרר מאוד, אבל בתי קולנוע רבים נוטים פשוט להגזים עם זה (כן, גם הקולנוע המצוין ב"לב המפרץ", או איך שקוראים לו עכשיו).
מזגן מקרר
אני מניחה שדיי אין להם ברירה.
שמתם פעם מזגן על קירור בינוני בחדר לא מאוורר במשך כמה שעות? ימים? חודשים? אתם יודעים כמה זה מסריח?
עדיף קפוא אבל כזה שניתן לנשום בו.
וגם אני לא פונה לסדרנים. לרוב אפשר להסתדר גם עם רוב ה"תקלות" הרבה יותר טוב אם מתלעמים מהן. אני אפילו לא מדירה את רגלי מגלובס או בדומה לזה. כל הסלידה מבתי הקולנוע שלהם מוגזמת למדיי לטעמי. אפשר לחשוב שמבצעים שם עינויים סיניים.
אני מאמין שאולמות קולנוע מאווררים דווקא
דווקא הבעיה הנפוצה היא חוסר סראונד.
כירושלמי, אין לי ברירה לעיתים ואני נאלץ לקפוץ לקולנוע גיל ( גלובוס) בקניון מלחה.
אני לא אדבר על התנאים והיחס שם, אבל הבעיה שהכי מטרידה אותי היא שחצי מהסרטים שמציגים לוקים בבעיות סאונד חמורות.
אין סראונד, הסאונד בוקע מ 2 רמקולים בחזית ואני מקלל ומגדף.
דווקא הבעיה הנפוצה היא חוסר סראונד.
לפחות עוד חודשיים התלונה היחידה שלך בגלובוס מלחה זה שלא תהיה להם חולצה במידה שלך
כתבה מספר 5100
וברוך שפטרנו מהקשלא"ש
מדיניות הדרת רגליי מגלובוס
הוכיחה עצמה ובשלוש השנים האחרונות אני בקושי מוצא עצמי מתלונן. במקרים שאין ברירה אלא ללכת לגלובוס רוב התלונות הן על ליקויים טכנים: הקרנות בעדשה לא נכונה (הסדרנים מעולם לא שמים לב לזה בעצמם); סאונד לא מסונכרן או מקרטע; בעיות פוקוס וכדומה. אני מקפיד להתלונן לסדרן בזמן אמת, למנהל או אחראי המשמרת בסוף ההקרנה ולשלוח מייל לשירות לקוחות/דוברת כשאני שוב בבית (יש לציין שתמיד ענו לי והציעו לי פיצוי. ברוב במקרים דחיתי אותו לא בנימוס).
לצופים קשקשנים אני מעיר בעצמי.
מילא צופים קשקשנים,
כאלה שחולקים חוויות מהיום שעבר עליהם, או מהסרט שמול עיניהם, ניחא.
אבל איך גורמים לבנאדם להבין שהעובדה שהוא:
א. לא כיבה את הסלולרי שלו,
ב. השאיר אותו על צלצול,
ג. עונה לו כשהוא מצלצל,
ד. מדבר קצת עם המתקשר,
ה. מסביר לו שהוא בסרט ושהוא לא יכול לדבר כרגע ושיחזור אליו אח"כ (אז למה ענית בכלל, או למה השארת אותו על צלצול, או למה לא כיבית אותו?!)
– איך גורמים לבנאדם כזה להבין שהוא מפריע לכל מי שמסביבו. האם זה בכלל אפשרי? האם דרך החשיבה שלו כ"כ שונה מזו שלנו שיש לנו בכלל שפה משותפת? האם זה יקרה לפני או אחרי השלום העולמי והשלום עם החייזרים? האם יש תקווה ותקנה לעולם/אולם הזה?
(הוצאת קיטור ללא תכלית. סליחה)
יש שלוש אפשרויות:
1. להחליף את העם.
2. לדרוש מבעלי הקולנוע לרכוש משבשי קליטה סלולרית (ולהציב טלפון ציבורי בלובי למקרי חירום, נגיד). חסל סדר צילצולים.
3. לא להגיע לקולנוע בשעות מועדות לפורענות: סופ"שים, הקרנות בכורה, חופשים ממערכת החינוך וכדומה.
אני בעד אפשרות 2
ואם לא, אני מניח שאפשר לצלוף בגורם המפריע בעזרת פופקורנים לחים.
למה בעצם?...
למה בעצם הפופקורונים שלך לחים? עזוב, בעצם עדיף לא לדעת…
המזגן בסינמה סיטי, ישמור אותנו אלוהים
גם אני שנים לא דיברתי עם סדרן, עד יום שבת שעבר כשראיתי שוב סרט בסינמה סיטי ושוב המזגן באולם היה חלש עד כדי כאב.
לא רע שהיה בלתי אפשרי לשבת שם, גם ריח נהדר של זיעה התפשט בכל האולם.
כשהתלוננתי לסדרן בהפסקה (תוך כדי שכל מי ששמע את התלונה צעק "כן!" גם) הוא שאל באיזה שורה אני יושב ואמר שזה יסודר תוך כמה דקות. כמובן שזה לא סודר, ואפילו נהיה יותר חם.
זה כבר השבוע השני ברצף שזה קורה לי שם, בשני אולמות שונים. מה נסגר איתם?
אולי הם מנסים לחסוך בחשמל?
גם ביס פלאנט המזגן לא תמיד מקרר ביעילות, והסאונד כבר לא מרעיד את האולם כמו פעם.
זה לא במקרה, זה לא אומר שהמזגן שלהם מקולקל, וזה לא כי לנהג נוח יותר ככה (ולכן לא מנומס להציק לו).
אז אם נכנסתם למונית והנהג ממליץ לכם לפתוח את החלון או מקפיד לדבר באדיקות בנייד בזמן הנסיעה, הגידו לו בנימוס אך בתקיפות "אתה מוכן להדליק את המיזוג בבקשה?".
נ.ב. – יכול להיות שבתל-אביב הנהגים לא מעיזים לנקוט בטכניקה הזו מחשש שהנוסעים ימסו להם במושב האחורי, אבל בירושלים היא נפוצה מאוד.
דווקא ראיתי כמה סרטים בפלאנט בשבועיים האחרונים והסאונד רעם כיאות
למעשה בשניים מהסרטים שראיתי שם הורגש אפילו רעד ברצפה מהווליום של מערכת הקול.
הפעם היחידה בפלאנט שבה רעד האולם מהווליום החזק.
הייתה ב"שליחות קטלנית 4", אני זוכר שהחבר שלי נאלץ לאטום את וזניו מספר פעמים, ואני לא אומר שזה דבר רע, זו הייתה הסיבה העיקרית להנאה מהסרט, ובעיקר מהאקשן. הלוואי וזה היה כך עם כל סרט.
בתור אחד הסדרנים המרושעים
רוב התלונות זה מבנות במיני שמתלוננות שקר להן מידי ומערסים שחם להם מידי.
חוץ מזה התמונה יכולה להיות הפוכה ולאף אחד לא יהיה כוח להתלונן.
אם תרשו לי למקד את השאלה בשבילי,
אם בהזדמנות שבה אני צופה בסרט בקולנוע שאינו גלובוס הייתי פונה לסדרן, על מה הייתי מתלוננת?
הצופים הפטפטניים. ובהזדמנות זו אני רוצה להודות חגיגית לגברת הנחמדה שדובבה לי [ולבן שלה] את כל ה"פ החמישי. מה הייתי עושה בלעדייך?
ד''ש לבנות שאמרו ''איזה חמודי!'' כל פעם שרון/הארי הופיעו על המסך.
מזל שביס פלאנט השורות רחוקות יחסית זו מזו…
ובאותה נימה,
התנצלות מכל יושבי הקולנוע שבאו לראות את הארי פוטר "האפל יותר, קודר יותר, שטני יותר" ושמעו לאורך כל הסרט פסקול של צחוק חנוק מהשורה האחרונה. באמת שניסינו להיות בשקט, אפילו נשכתי את עצמי! אז שוב, סליחה.
יס פלאנט, אולם 6, תחילת שבוע שעבר?
אלוהים הרגתן אותי!
מזלי שזו הייתה הצפיה השניה שלי בסרט, אחרת ממש הייתי מתעצבנת.
אפשר לפחות לדעת מה היה כ"כ מצחיק?
לא. קניון גיל, ירושלים.
אתה והמגיב שמתחתיך צריכים לקבל התנצלות ממישהי אחרת.
מה היה מצחיק? הו, כל כך הרבה דברים לעזאזל, אני באמת צריכה לעשות רשימה.
יס פלאנט ר''ג בשישי האחרון?
או שזה מסתבר נפוץ שכשיושבים בשורה האחרונה יהיה מישהו שנחנק מצחוק?
אין בכלל סדרנים באולמות!
לפחות בחלק גדול מהקולנועים.
האופציה החסרה היא: "איפה אתה כשצריכים אותך?".
לא מעירה הרבה
בשנים האחרונות אני ממעטת בצפייה קולנועית, אבל גם כשיצאתי יותר לא שוחחתי הרבה עם הסדרנים. הפעם האחרונה הייתה לדעתי ביס פלנט לפני כשנה, באינדיאנה ג'ונס כמדומני, הקרינו את הכתוביות נמוך מדי והן נחתכו בקצה התחתון של המסך. ניגשתי להעיר וזה סודר, אבל זה היה אירוע די חריג.
הבה נבחן את אפשרויות הסקר:
* המזגן חזק מדי – המצב השכיח, אבל מאחר שלרוב מדובר בסיטואציה בינארית של ON או OFF עדיף שיהיה מאשר שאני אמות מחום או ממחנק. מילדות למדתי לא לבוא לקולנוע בסנדלים ותמיד להחזיק בתיק חולצה ארוכה בימות הקיץ.
* המזגן חלש מדי – נדיר, אבל כבר קרה פעם פעמיים (לרוב בגלל בנות שקר להן ולא למדו להחזיק חולצה ארוכה בתיק), והערתי, וזה סודר.
* הסאונד קלוש מדי – יש דבר כזה?!
* הסאונד רועש מדי – לרוב הוא רועש מאוד אך במידה סבירה. מאחר שגם אטמי אזניים אני מחזיקה בקביעות בתיק (כן, וגם טישוז, פלסטרים, משחה אנטיספטית, כדורים נגד כאבי ראש, ציוד הגייני, חוט דנטלי, מטען לסלולרי ועוד…) אין בעיה. הם היו לי לעזר רב בהקרנה של "האביר האפל" באיימקס (וגם בהרבה הופעות שאני נוכחת בהן).
* התמונה מטושטשת מדי – זה סימן שאני צריכה להחליף מספר במשקפיים (מה שנכון – נכון).
* העותק פגום מדי – קרה לי בצפיות בסינמטקים (הצפייה הראשונה שלי בסרטים "בלייד ראנר" וב"תפוז מכני" הייתה בסינמטק ת"א ובשניהם חסרו שניות/דקות מפה ומשם…). אבל נדיר שאני מגיעה לסינמטקים (למעט פסטיבלי מד"ב למיניהם). עכשיו אני נזכרת שבאותה הקרנה של אינדיאנה ג'ונס היו גם שריטות ופגמים בעותק והתלוננתי ליס פלנט וקיבלתי פיצוי; אבל זו הייתה תלונה בכתב לקולנוע, לא טרחתי לפנות לסדרנים בנושא.
מסתבר שכבר כתבתי על זה:
כתבה מספר 4580
* צופים אחרים מדברים יותר מדי – לשמחתי לא קורה הרבה (אני מראש נמנעת מהקרנות עם צפי למפגע צעירים גבוה) ואם הם קרובים אליי אני מעירה להם ישירות, אני לא אקום באמצע הסרט ואלך עד לסדרן בשביל זה.
* הקרדיטים הופסקו מוקדם מדי – זו הבחירה שלי, על אף שהיא לא לגמרי מדויקת (כי לא תמיד •מפסיקים• אותם, לפעמים סתם הופכים אותם לבלתי ניתנים לצפייה, או עושים פרצופים וכו'), זה הדבר שהכי מעצבן אותי, כמעט קבוע, בסופי סרטים: היחס של הסדרנים ל"נודניקים האלה" שחושבים שמגיע להם לצפות גם בקרדיטים. קרו לי אפילו מקרים של סדרנים שהתעקשו והבטיחו לי ש"אין שום סצינה בסוף הכתוביות" גם כשהייתה כזו.
וגם על זה כבר התלוננתי בעבר:
כתבה מספר 3824
* הסרט דפוק מדי – אשמתי שהתעלמתי או שלא חיכיתי לביקורת בעין הדג…
את האפשרות ''הסאונד קלוש מדי''
אני פירשתי בתור "יש בעיה בסאונד", כלומר שחלק מהרמקולים לא עובדים (אין סראונד) או שהם לא מאוזנים.
יש לציין כי מאז אימצתי את היס פלאנט ברמת גן כקולנוע הבית שלי (כלומר, מזה כשנה וחצי), זכורה לי פעם אחת בודדת בה הערתי לסדרן. הסיבה לא היתה תקלה טכנית אלא דווקא הבקשה שלו שאצא מהאולם לפני סוף הכתוביות. עם זאת, בטרם האימוץ – בקולנועים בירושלים, בכפר סבא וברעננה – יצא לי להתלונן בעיקר על הסאונד ולעתים על הקרנה מטושטשת מדי. לכן האפשרות שבכותרת ההודעה היא האפשרות בה בחרתי.
לא מבינה בסראונד.
כלומר, זה לא שאני לא מסוגלת להרגיש בהבדל, אבל אני צריכה לחשוב על הנושא כדי שזה יעלה לי בתודעה. כל עוד שומעים סאונד, אני לא נותנת את דעתי כמה מהרמקולים עובדים ומאילו כיוונים הוא מגיע ומאילו לא.
יש כזה דבר סאונד חלש מדי בגלובוס
אני חוטא בגלובוס בגלל שבמודיעין,חוץ מגלובוס יש את רב חן,שזה אחלה בית קולנוע אבל עם מבחר גרוע של סרטים.
הייתי בהקרנה של השומרים וכיוון שבטריילרים שבקולנוע היו בעלי סאונד גבוה ברמות מטורפות שגרמו לי לצמרמורת ולצפייה גבוהה מהסרט,אז חיכיתי וגיליתי שהסאונד נשמע כאליו יצא ממחשב עם רק 2 רמקולים.
ולא התלוננתי על זה.
תלונה פחות נפוצה
"אתם יכולים להיות בשקט?"
קרה לי בקולנוע של גלובוס (כמובן), כשבאולם היו שלושה צופים בלבד ושני סדרנים ניצלו את ההזדמנות כדי להתרווח מאחור ולצפות בסרט, אבל זו כנראה לא היתה הפעם הראשונה שבה הם צפו בו ולכן הם התקשו להתרכז ונכנסו ויצאו מהאולם בטריקת דלת כל כמה דקות.
מטושטש.
אבל במקרה יוצא דופן, צלצלתי להנהלת הקולנוע כי המזגן לא פעל והאולם היה מלא ומהביל.
פעם באמת ניהלתי שיחה עם סדרן
והסכמנו ש"בן ערובה" הוא סרט די מעפן. אבל זה באמת היה ביומית וחוץ משנינו לא היה אף אחד באולם, אז זה לא ממש חוכמה.
ברמת העיקרון, סדרנים הם די מסכנים, וחבל להוריד עליהם תלונות, אולי למעט השתקת צופים טרדנים (אבל שוב, ביומיות לא נתקלים בזה). סה"כ, בשביל דברים מהותיים יותר, יש הנהלה.
האם סרט מעוך נחשב בעינך עניין מהותי?
כי כבר הייתי באולם בו הוקרן סרט כזה והסדרנית הביטה במסך ולא הבינה שמשהו (מישהו) לא עובד כמו שצריך.
שאלה לסדרנים בקהל:
אתם עוברים איזושהי הכשרה למקצוע? מסבירים לכם לגבי שיטות צילום ועדשות, סוגי סאונד וסראונד? רקע טכני כלשהו שאמור לאפשר לכם לבצע QA בתחילת כל הקרנה?
(אני שואל ברצינות ולא מתוך מרירות או בוז).
אבל אתה בדיוק שואל מתוך בוז.
כי, בעצם, אתה אומר:
אם לא למדתם, אז בסדר. אבל אם כן, אז למה אתם כל כך גרועים?
זה הטון.
אולי הוא סתם מנסה לברר מה קורה במליוני ההקרנות שבהן הוא לא נוכח?
סדרן זו עבודת שכר מינימום
כזו שלעתים קרובות עוסקים בה בני נוער או סטודנטים.
אני בספק שמישהו מוציא כסף על הכשרה מקצועית לעובדים "זמניים" בשכר מינימום.
גם בארומה עובדים בני נוער
וסטודנטים בשכר מנימום. הקפה והכריכים שם סבבה; ניכר שהעובדים עברו הכשרה. מה בעצם ההבדל?
האמת, לא יודעת
הכריכים הם בדרך כלל סבבה כי הרכיבים מהם הם מוכנים הם סבבה, אבל באשר לקפה באמת יש צורך בהכשרה.
יש בתי קפה בהם אני יודעת שמכיוון שכך הבריסטות (אלה שמכינים את הקפה) מגיעים עם "נסיון", אחרת אף אחד לא ייקח אותם לתפקיד, והרבה פעמים גם משתכרים קצת יותר מסתם מלצרים או עובדי מטבח.
עם זאת, אני לא יודעת אם זה המצב גם בארומה אז אחרי שתקבל תשובה ממישהו שעובד כסדרן אולי יואיל בטובו גם מישהו שעובד בארומה או כל רשת קפה "איכותי" אחר לספר איך זה עובד שם לשם השוואה.
תשובה מעובד בקולנוע
(לא סדרן)
כן, הם עוברים הכשרה מאוד מינימלית (לפחות איפה שאני עובד). לוקחים אותם למכונות למעלה ומסבירים להם קצת על סוגי עדשות וסאונד..
הם לא אמורים לתפעל תקלות כמובן, אבל אם התמונה לא מוקרנת בעדשה הראשונה הם צריכים לראות את זה.
אגב- העברתי את הסקר הזה לאנשים מהעבודה והם נתנו סקר תגובה ממש מצחיק: "תלונות שהסדרנים שומעים מהקהל הכי הרבה"
אפשר את תוצאות סקר התגובה?
כי זה דווקא מעניין.
אפשר את תוצאות סקר התגובה?
תלונות ושאלות שהסדרנים שומעים מהקהל:
*איפה השירותים?
*תגיד, האולם מלא? כי אין פה אף אחד ויש לי שורה ראשונה..
*היום אני בלי כרטיס!
*אני לא מבין לפני חצי שעה יצאתי לבחור הזה פה בכניסה וביקשתי שידליקו מזגן וכלום מה אני צריך לעשות בשביל זה? תראי איך אני מזיע
(ובאותו אולם)-
*אני לא מבינה לפני חצי שעה יצאתי לבחור הזה פה בכניסה ואמרתי שיכבו את המזגן וכלום. מה אני צריכה לעשות בשביל זה? תראה איך אני קופאת
*מה? 3 ארוחות מקדונלדס בפאוץ' שלי? מה פתאום!
טוב, אני לא אוכל את זה באולם, זה לילדים. לאחרי הסרט..
''היום אני בלי כרטיס''? ואו, לא ידעתי שזאת אופציה.
מעכשיו אני משתמש בזה בכל פעם שמבקשים ממני לשלם על כניסה למקום כלשהו.
מזל שבלב המפרץ מותר להכנס עם קפה מארומה…
בסינמה קפה (כשמו כן הוא?)
בשני הסניפים (עממי ברחוב הגליל, מוריה ברחוב מוריה, שניהם בחיפה) אפשר להיכנס עם קפה ועוגה מהמזנון, וזה לא "לקחת" בפלסטיק, אלא ממש בכלים כמו בבית קפה! בכיף.
אמנם מדובר בקולנועים קטנים וישנים (שמציגים בעיקר סרטים זרים ו"אמנותיים", מהסוג שמוצג ב"לב") אבל אווירה ביתית אינה בהכרח דבר רע; לפני כמה שנים גרתי מרחק 3 דקות הליכה מסינמה קפה עממי, ובשישי בערב יצאתי לי לבד לסרט בטריינינג ובנעלי בית (וגם הבאתי איתי שמיכה).
גם ללב סמדר אפשר להיכנס עם צלחת פסטה מהבילה מבית הקפה.
כיף
אפשר כמה תשובות ביחד?
נזכרתי בהודעה הזו שלי. בהחלט בין חוויות הקולנוע הלא נעימות שהיו לי:
כתבה מספר 4996
האמת, שבחיים לא הערתי לסדרן
ויותר מזה, אני הולך יחסית הרבה לקולנוע ויצא לי לבקר במגוון של בתי-קולנוע במרכז (פ"ת, סינמה סיטי, יס פלאנט, ר"ג, גבעתיים, ראשון, הרצליה, ת"א..) ואולי פעם אחת ב..4 שנים האחרונות הייתה לי איזושהי תקלה עם הסרט או הפרעה מצד הצופים.
איכשהו תמיד הכיסאות נוחים, תמיד הסרט מוקרן בפורמט הנכון, הסאונד ללא ליקויים, אין ילדים מעצבנים…
שורה תחתונה : אני דורש אפשרות "לא הערתי" :-) (כי יש לי מזל?)
שביום האחרון שלו, שבוע אחרי שהגעתי, החלטתי שנשבר לי סופית מהכסף הקטן של האמריקאים. "תגיד," נבחתי לעבר איזה מלצר מסכן במסעדה שבה אכלתי צהריים, "אתם לא יכולים לשים מספרים על המטבעות שלכם, כמו אנשים נורמליים?!"
"זה, אה, לא ממש בשליטתי," הוא גמגם בתגובה.
"אז תתלונן לחבר הקונגרס שלך, או משהו." נהמתי.
תעזבו אותי בשקט?
התלונה הנפוצה שלי
היא שימוש בעדשה לא נכונה. יש עדשה שונה לפרסומות ולסרט עצמו והרבה פעמים המקרין שוכח להחליף ואז יש סרט מכווץ ופריים חלקי ופוקוס רך
כמה חבל שאף אחד לא התלונן כש...
(סיפור אמיתי)
לפני שנתיים-שלוש הייתי בהקרנת הסרט "דז'ה וו", הקרנת בכורה (בגלובוס כפר סבא) והאולם היה מפוצץ. באמצע הסרט, לפני הפסקת הפרסומות, לפתע קרה משהו ממש מדהים בסרט הבינוני הזה – צפינו במסך ולא ראינו רק את הסרט, אלא גם את הפרסומות! אולי זה הצעד הבא בשיווק, אבל מה שקרה היה שבתוך הפריים ראינו גם פרסומות, ובתוכן בסופר-אימפוזיציה את הסרט. כן, זה היה תענוג. ואף אחד, באולם המלא הזה, לא קם והתלונן לסדרן.
טוב, גם לא אני.
רצות נקודות שחורות על המסך...
זה מפריע!
בחרתי בהתמונה מטושטשת, אבל זה מתייחס לתנאי הקרנה בכלל.
בבתי קולנוע רבים (במיוחד בגלובוסים) המקרינים לא שמים לפוקוס, כם כשמעירים לסדרנים. בבתי קולנוע רבים איכות הסאונד לא משביעה רצון (נמוך מדי, או ששוכחים את הרמקולים ההיקפיים שככל הנראה הוצבו שם לקישוט). וזה קורה גם באחד הקומפלקסים המשוכללים ביותר בארץ: סינמה סיטי. ההקרנות שם לא עקביות. נכחתי שם בהקרנות ברמה מאד גבוהה – פוקוס וסאונד מצוינים – לצד הקרנות מחפירות, לא פוקוס וסאונד באיכות של טרנזיזטור קטן. לפעמים באותו אולם ממש.
רשת רב-חן היא היוצאת דופן, שם לרוב יש הקפדה על איכות ההקרנה וכמובן היס פלאנט בר"ג, בית הקולנוע הטוב ביותר בארץ: אחרי עשרות ביקורים שם באולמות שונים, עדיין לא נתקלתי בהקרנה שהיתה פחות ממושלמת: פוקוס, סאונד רועם כמו שצריך, מסכים גדולים שתענוג לצפות בסרטים המוקרנים עליהם, אין הפסקה, ומושבים נוחים ושיפועים טובים. תענוג!
מבין כל האופציות, בעיות במקרן הן הכי נפוצות
אם כי ההתנהגות של חלק מהצופים כ"כ מחרידה שאני לא יכול פשוט לקטלג אותה תחת הקטגוריה של "מדברים יותר מדי". אם הם פשוט היו מדברים יותר מדי עוד הייתי אומר תודה. לרוב זה פשוט נשמע כאילו עדר בבונים פלש לאולם, תוך כדי טריקה חוזרת ונשנית של הדלתות, צרחות חסרות פשר ושימוש כפייתי בטלפונים ניידים שיפרנס את אורנג' ודומיהם לעוד 200 שנה בטווח זמן של כשעתיים.
בהמות מבחילות כאלו לא עושות דברים שאפשר לקרוא להם "דיבור". וגם אם כן, אני מסופק מאוד שהם כלל טורחים לצפות בסרט, כך שהמילה "צופים" פשוט לא מתאימה להם.
זאת הסיבה העיקרית שאני פשוט כבר לא הולך יותר לבתי קולנוע.
איפה כל זה קורה?
איפה כל זה קורה?
פתח תקוה או חולון.
תלונות לסדרנים עוזרות כמו כוסות רוח, עד שאתה דורש את הכסף בחזרה כמובן ואז פתאום הכל מסתדר.
כבר יצא לי לראות, אגב, סדרן שברגע שהסרט התחיל, ישר מול הפרצוף של אולם מלא בלקוחות משלמים, הולך לדלתות היציאה ומכניס את כל החברים שלו בחינם.
וזה רע?
זאת אומרת, מה באמת מפריע לך בכך שהסדרן מכניס את חבריו לאולם?
איך זה פוגע בך?
זה רע מאוד.
להוציא את העובדה שזה לא חוקי ולא אתי, זה לצעוק מול אולם מלא ישראלים "אתם פראיירים!", שזה בערך כמו לירוק בפרצופם.
זה רע מאוד.
בחברה הישראלית, לצאת פראייר במקום ציבורי זה יותר גרוע מחילול כבוד המשפחה.
זה אותו הדבר בעצם
כי אם אחותך *** והאחיות של החברים שלך לא, זה אומר ששוב יצאת פראייר.
בוא נבחן את הנושא מנקודת מבט אישית.
נניח, וזו רק הנחה היפותטית, שאתה מגיע עם ילדיך לסרט 'up'. קניתם פופקורן, קולה והתיישבתם. מקומות הישיבה מצוינים ובכל רגע הסרט אמור להתחיל. עכשיו, בזמן כיבוי האורות המוחלט הבחנת שהסדרן (להלן: אני) מכניס שני אנשים דרך דלת היציאה. אלו מתיישבים בלי לעורר מהומה עוד לפני שכתוביות הפתיחה עולות. בוא נוותר על שאלת החוקיות- שגם היא, דרך אגב, נתונה לפרשנות- ונשאל, במלוא הרצינות, איך אני פגעתי *בך*?
פגעת בו בכך שהוא שילם מחיר מלא על הכרטיסים
ושני החברים שלך שנכנסו פנימה לא. אם צריך להיות חבר שלך כדי להכנס לקולנוע בחינם, בעוד שכל יתר העם צריך לשלם על התענוג, הרי שאתה שאת יתר העם הפכת לאזרחים סוג ב', ובכך פגעת בהם.
קצת קטנוני, לא?
כלומר, כן, זה קצת מבאס, אבל מצד שני גם אני מקבל כל מיני טובות הנאה מחברים במקצועות שונים (לפני כמה ימים שכן עו"ד נתן לי בחינם חתימת נוטריון שבמקרה אחר הייתי צריך לשלם עליה 200 ש"ח!). כל עוד זה לא מגיע לרמות של אי-צדק שפוגעות במישהו באופן קונקרטי (נגיד, לתת למישהו עבודה על חשבון מישהו אחר שיותר מוכשר ממנו רק כי הוא מקורב להנהלה) אני לא רואה למה זה אמור להפריע לך, אתה היית משלם על הכרטיס גם אם הוא היה מכניס אותם בחינם וגם אם לא.
אבל הוא עדיין עבר על החוק.
בניגוד לעורכי דין, נוטריונים מחוייבים לקבל שכר על עבודתם, לפי התעריף שמפורסם ע"י משרד המשפטים.
פגעת בחוויה הצפייה שלי כי אני מרגיש פראייר.
לא אמרתי שזה שיקול מוצלח במיוחד, אבל בתוך עמי (ובתוך עצמי) אני חי: ברור לי שזה יפריע לי, ברור לי שזה יפריע לאנשים אחרים בקולנוע, וגרוע מכך – לסדרן ברור שזה יפריע לכולם, ולא אכפת לו.
זה מאוד פשוט: זה מפריע כי מקובל שזה יפריע. בנסיבות כאלו, כשהנורמות לצידי, הסדרן צריך להסביר למה הוא מפר אותן, ולא אני למה הוא לא צריך לעשות זאת.
ואריאל, זו הסיבה שדוגמת הנוטריון לא רלוונטית – אף אחד לא יודע מזה וזה לא מפריע לאף אחד. זה לא פומבי.
(אני משאיר מחוץ לדיון את הסוגיות האתיות והחוקיות לעת עתה)
וזה של הנוטריון, זכותו לתת את זה.
אפשר לראות את זה כ"מתנה": הנוטריון מעניק לך, עקב היכרותכם האישית, מזמנו. הסרט בקולנוע לא שייך לסדרן, ואין לו הזכות לתת אותו במתנה. אף אחד לא יתלונן, נראה לי, אם יוצרי סרט כלשהו (או האולפנים) יארגנו הקרנה חינם, או אם הבעלים של בית קולנוע יכניס את הילדים שלו לסרט בלי שישלמו לו.
וואו, סיפרתי את זה בתור אנקדוטה מעצבנת
לא היה לי מושג שזה יגרור כ"כ הרבה תגובות. איך שאני רואה את זה, זה מלמד על כך שתופעות כאלו הן הרבה יותר נפוצות ממה שבכלל חשבתי.
ואיך זה פוגע בי?
1. זה לא חוקי ולא אתי, כפי שכבר נאמר.
2. זה מראה על חוסר כבוד מוחלט. אני באתי ושילמתי מחיר מופקע על סרט, והאדם שכל *עבודתו* היא לשמור על סדר ויחס הוגן באולם מראה לי באופן הפגנתי בדיוק מה הוא חושב על החוקים האלה – שהם מעניינים לו את **** השמאלית.
מצטער, אבל לא ברור לי איך אפשר לצפות מאדם שמראה לך מראש שסדר לא מזיז לו ושהוא לא לוקח את תפקידו ברצינות שיעשה משהו אם יפנו אליו במקרה של הפרעות במהלך הצפייה.
עצם העובדה, אגב, שהוא הכניס את החברים שלו מדלת *היציאה* אחרי תחילת הסרט ולא מהדלת הראשית כבר מלמדת על העובדה שהוא לא קיבל לכך אישור מההנהלה ושממש לא אכפת לו מהעבודה שלו – וזה מה שמרגיז. אני מסכים עם ההודעה מעלי – אם בעל בית הקולנוע היה מחליט להפסיד כסף ולהכניס אנשים בחינם – זכותו. אבל אם הסדרן עושה את זה מתחת לאף שלו הוא דופק גם אותו וגם אותך הצופה, מכיוון שהוא יוצר שני מעמדות באולם – מצד אחד האהבלים שמשלמים ומצד שני אלה שמקבלים טובות הנאה.
לא כל כך הבנתי למה העובדה שזה גורם לך להרגיש פראייר
תופסת מקום כל כך משמעותי בטיעון שלך כנגד מעשיו של הסדרן בתקופה שעצם היציאה לקולנוע היא פחות או יותר הצהרת "אני האבא של הפראיירים ואין לי שום בעיה עם זה"?
אני שואל ברצינות, וגם אני משאיר מחוץ לדיון את הסוגיות המוסריות והחוקיות של העניין. וזה לא שאני מצדיק אותו או משהו, פשוט השלמתי עם זה ששיטת ה"חבר מקמבן חבר" היא חלק בלתי נפרד מהאנושיות שלנו (שלא לומר, הישראליות שלנו), וגם, כי תחושת הפראייריות הרבה פחות משמעותית לגביי בהרבה מאוד תחומים.
העובדה שזה גורם לכל באי האולם להרגיש פראיירים, אתה מתכוון.
אם זה הייתי רק אני הייתי מנסה לעבוד על אישיותי הקלוקלת – אבל זה לא, זה ברור לחלוטין שזה ירגיז את כולם.
אבל לגופו של דיון, אני לא ממש מבין את שתי הטענות שהעלית – ראשית, שיטת ה'חבר מקמבן חבר' לא עד כדי כך מוכרת לי בסיטואציות פומביות. שנית, מדוע עצם היציאה לקולנוע היא הצהרת "אני האבא של הפראיירים"? קולנוע הוא אחד הבילויים הזולים ביותר שיש, ונדמה לי שגם שולי הרווח של האולמות די מצומצמים.
א.''שיטת ה'חבר מקמבן חבר'
לא עד כדי כך מוכרת לי בסיטואציות פומביות"? אם כך, מזלך שכך.
ב. בזמן שאתה טורח לפנות לעצמך ערב, לארגן בייביסיטר (או לחילופין, לשאת את הילדים איתך), לנסוע כמה שצריך לנסוע, לבזבז את מיטב מעותייך, יש מאות אלפים , אם לא מיליונים ומיליארדים, של אנשים אחרים שכל מה שהם צריכים לעשות בשביל לחוות את אותו חוויה שכה טרחת למענה, זה להתרווח מול מסך המחשב או הטלויזיה וללחוץ "פליי". ברמה של 1 עד 10, עד כמה *זה* *לא* גורם לך (או לשאר באי אותו אולם היפותטי) להרגיש פראייר? ושוב, בוא נשאיר את כל הקטע של החוקיות בחוץ.
זו לא אותה חוויה
צפייה בטלוויזיה, שלא לדבר על מסך המחשב, היא חוויה שונה מצפייה בסרט בקולנוע. לפחות כל עוד אין לך קולנוע ביתי מושקע במיוחד.
עפ"י ההיגיון שהצגת כאן, גם מי שיוצא לאכול במסעדה הוא פראייר, כי הוא שילם לבייביסיטר, שרף דלק יקר וטרח להתלבש ואולי אף להתקלח – בזמן שיש מיליארדי ואולי אף טריליוני אנשים שכל מה שהם היו צריכים לעשות בשביל לחוות את אותה חוויה היה לחמם משהו במיקרו.
צודק, זו באמת לא אותה חוויה
איך אני מעז בכלל להשוות בין החוויה הביתית הכמעט מושלמת והכמעט חינמית שבה אתה הוא שקובע (כמעט) הכל (החל ממתי לראות, איפה לעצור וכלה בטמפרטורת החדר) לחוויה שעשויה לכלול בתוכה את כל הבעיות והמטרדים שהסקר מעלה? איך?
הדוגמא שאתה מוסיף ממש לא רלוונטית, משום שמי שמחליט לוותר על איזו מסעדה טובה ומעדיף לאכול בבית לא מבצע שום עבירה.
הדוגמא כן רלוונטית
כי הגבתי רק לחלק שבו ערכת השוואה בין ביקור בקולנוע לצפייה ביתית כדי להמחיש שמי שהולך לקולנוע יוצא פראייר, ואפילו חתמת ב"שוב, בוא נשאיר את כל הקטע של החוקיות בצד".
וכפי שכתבתי, צפייה בסרט בבית היא חוויה שונה מצפייה בקולנוע. לכל אחת יש את היתרונות הברורים שלה, ויש מיליוני אנשים שחושבים שהיתרונות של הקולנוע מספיק משמעותיים בשביל להגיע אליו מדי פעם (הרוב המוחלט עושה זאת בנוסף לצפייה ביתית בסרטים, ולא במקום).
אם אתה חושב שכל מי שיוצא לסרטים, מסעדות או פאבים הוא פראייר במידה כזו או אחרת, זו זכותך. רוב האנשים לא יסכימו איתך.
אני לא חושב או אומר
שמי שיוצא לסרטים, מסעדות או פאבים הוא פראייר במידה כזו או אחרת. אני פשוט ניסיתי להבין, ע"י הבאת דוגמא מקבילה, למה זה שהסדרן מגניב את רעיו לסרט גורם לו להרגיש פראייר. או כמו שאמרתי בתגובה הראשונה שלי בפתיל: "…וגם, כי תחושת הפראייריות הרבה פחות משמעותית לגביי בהרבה מאוד תחומים".
טוב, נגיד שהדוגמא כן רלוונטית. עדיין, אם אני מנסה להבין מה בדיוק גורם לו (לצופה המצוי) להרגיש פראייר בתרחיש א' (הסדרן הסורר שהגניב את חבריו לאולם) ו(עשוי לגרום לו להרגיש כך גם) בתרחיש ב' (צפייה ביתית לא חוקית), אני אגלה, או לפחות אחשוב כך, שלעובדה שלאדם יש את המצפון המוסרי שימנע ממנו לעבור על העבירות שהחברה סלחנית כלפיהן (בלשון המעטה) יש חלק משמעותי לתחושת הפראייריות. אין משהו מזה באכילה בבית על חשבון ארוחה ערבה בחוץ.
צפייה ביתית היא לא בהכרח בלתי חוקית
אבל בכל מקרה, הגבתי לטיעון מסוים, ועכשיו אתה אומר שאתה לא באמת חושב כך אלא (כנראה) השתמשת בו לצורך השוואה לטיעון אחר שאתה (כנראה) לא מסכים איתו במסגרת דיון שלא עקבתי אחריו לעומק, כך שאין לי מה להוסיף.
''טורח לפנות לעצמך ערב''?
אני *משתוקק* לפנות לעצמי ערב, לצאת מהבית קצת, לשבת באולם שבהגדרה כל מה שעושים בו הוא לראות סרט ולשקוע לתוך החוויה.
צפייה בבית – אפילו בהנחה שהייתה לי המערכת הטכנית המתאימה, ואין לי – אפילו לא מתקרבת לזה.
כבר כתבתי על זה כמה פעמים באתר, אבל להוציא 35 ש"ח על ערב של כניסה לעולם אחר ושחרור קיטור כל-כך, אבל כל-כך, לא גורם לי להרגיש כמו פראייר.
(ואגב, איפה אתה נתקלת בזה בסיטואציות פומביות?)
אם כך, אני כנראה לעולם לא אצליח להבין
למה תרחיש א' (הסדרן שמגניב את חבריו לסרט) גורם לך ולשאר באי אותו אולם היפותטי שאתה מייצג בדיון להרגיש פראיירים.
יותר מזה, אם האימפקט של שני התרחישים (הדומים עד מאוד האחד לשני) כל כך שונה, למה אתה מתעקש להסביר את הבעיתיות במעשיו של הסדרן בעובדה שזה "גורם לך להרגיש פראיר" ולא ,נגיד, שהתבצעה פה עבירה? ההתעקשות שלך לגנות את מעשיו של הסדרן בעזרת התחושות שהמעשה עשוי לעורר אצלך (ואצל אותו קהל היפותטי) גורמת *לי* לראות את כל המתקפה הזאת כלא יותר מצרות עין בעבריין.
סליחה, אבל, מה הקשר?
איזו מתקפה? למה אתה מתעקש לפענח מילים אחרת מהצורה בה הן כתובות?
לדיון הסדרן הייתה מסגרת כתיבה מאד ברורה ובה המשתתפים העדיפו לוותר על העיסוק בשאלת המוסריות והחוקיות בסיטואציה.
אדם נגע בנושא הפומביות כחלק מהטענה שאם היא, הפומביות, לא קיימת, המעשה של הסדרן מתקבל יותר. שוב, להוציא את החוקיות והאתיות שבהגדרת המעשה.
עכשיו, אני לא אומר שאני מסכים איתו. אבל אתה הגבת לתגובה שעוסקת בנושא אחר בארגומנטים שלא קשורים לדברים האמורים.
זה בדיוק מה שאני שואל:
למה להשאיר את זה מחוץ לדיון ולתרץ ("מתקפה" כנראה לא היה במקום) את הבעיתיות במעשיו של הסדרן במה שזה (אולי) יגרום לצופים האחרים אם הבעיה העיקרית פה זאת העבירה על החוק?
''אם כך''? איך זה קשור?
אנשים שמורידים סרטים למחשב שלהם בביתם לא עושים מעשה פומבי. כל מסגרת הדיון שלנו הייתה סביב מידת הלגיטימיות של מעשיו של הסדרן, בעצם היותם פומביים.
אם, לדוגמה, מישהו מתגפף בפומבי וברעש עם חברה שלו בכיסא לידך בקולנוע, זה היה מרגיז אותך פחות מאיש שיושב לידך ונוגע בעצמו תוך אנחות קצובות בגלל שהמעשה הראשון חוקי (אך לא מנומס), ואילו השני אינו חוקי (וגם אינו מנומס)?
בחרתי – לצורך העניין, בוא נגיד שרק בגלל שהתחשק לי – לבודד משתנה אחד מכל השאר בסיטואציה. לא מתאים לך? תענה לכל הפתילים (הקצרים) כאן שעסקו בסוגיות של חוקיות ואתיות במקום בפתיל היחיד שעוסק בנורמות.
הורדה וצפייה בסרטים באופן בלתי חוקי
הן לא בהכרח פעולות לא פומביות . השאלה היא למה זה לא גורם לך להרגיש פראייר ולמה *זה* (הפראייריות) הטיעון המרכזי בדיון.
אני אענה בנימוס:
כי לא דיברתי על פראייריות כעל מה שנותן לגיטימציה מוסרית להתנהגות, אלא על כך שיצירת תחושה כזו – ביודעין – אצל אנשים אחרים, במקום פומבי, אינה התנהגות ראויה. לצורך העניין, יצירת כל תחושה שאתה יודע שאנשים אחרים לא יהנו ממנה, ביודעין, אינה לעניין – אלא אם כן יש לך סיבות טובות. זה נקרא "נימוס". במקרה של הסדרן, שיש לו מחויבות לקהל הצופים ולחווית הצפייה הנעימה שלהם, יש כאן אפילו מעילה בתפקיד.
ועכשיו אני אענה פחות בנימוס: כתבתי כבר את כל זה בפתיל. לא רק שאתה מערבב מין שבאינו מינו (אני באמת לא מבין מה הקשר להורדת סרטים – לא רק שזו פעולה לא פומבית, בהגדרה, אלא שזו לא האופציה היחידה לצפייה בסרטים בבית), אתה מעלה קושיות שכבר עניתי עליהן מזמן. אנא קרא את כל הפתיל, ואם יש לך השגות שדווקא כן קשורות לתוכן שלו אשמח לנסות ולענות עליהן. אחרת, בחיאת.
באמת בחיאת
בשום פנים ושלב לא טענתי "שזו האופציה היחידה לצפייה בסרטים בבית". פשוט יצאתי מנקודת הנחה שאם פלוני רואה מחוץ לאולם הקולנוע *את אותו הסרט* שאתה רואה, באותו הזמן, בתוך אולם הקולנוע, *רוב* הסיכויים שפלוני עושה זאת תוך כדי רמיסת החוק.
מעבר לזה, זהו.
הגיוני שתתייחס רק לסוגריים.
כשמייחסים לי דברים שלא אמרתי - בהחלט הגיוני.
מעבר לזה, אתה יכול להתייחס ל"מעבר לזה, זהו" כאל "צודק, אני *כנראה* באמת מעלה פה קושיות שכבר ענית עליהם (רק שאין לי כוח לעבור על כל הפתיל בפעם התשיעית אלא בחטף)".
השאלה היא האם הטיעון ''זה גורם לי להרגיש פראייר'' הוא טיעון שצרי
להתחשב בו. תחושת הפראייריות היא חולשה אנושית שאין לה שום עוגן במציאות. לחברים של הסדרן שנכנסים בחינם אין כל השפעה עליך, אתה היית משלם בכל מקרה. יותר מזה, אני בטוח שאתה מרגיש ממש בר מזל בהזדמנויות שונות בהן אתה מקבל הנחות כאלה ואחרות רק כי נותן השירות הוא חבר או קרוב משפחה, ובטח היית חושב שזו חטטנות וקטנוניות אם לקוח אחר היה מתרעם על ארוחה חינם שקיבלת במסעדה בזכות קרבה לשף או כל דבר אחר. כל הנושא הזה מזכיר לי בעיקר את ההתרעמות על המשתמטים, שהטיעון הכי נפוץ בעניינם הוא פשוט שהם גורמים לכל השאר להרגיש פראיירים.
כמובן שיש הבדלה בין מקרים בהם הטובות שאתה מקבל כן באות על חשבון מישהו אחר, כמו מקרה המשרה שהזכרתי למעלה או כל מקרה של נתינת שוחד, למשל. אבל זה שמישהו אחר ייכנס לקולנוע בחינם בזמן שאני שילמתי על הכרטיס זה מחיר שאני מוכן לשלם בתמורה לכך שלחברים שלי תהיה הזכות לתת לי טובות הנאה כשתהיה להם הזדמנות. אני גם לא באמת רואה הבדל בין זה שסדרן מכניס את החברים שלו בחינם לבין זה שבעל הקולנוע יכניס חברים שלו בחינם. כלומר, זה הבדל בשביל בעל הקולנוע, אבל למה זה אמור להפריע לי?
אני שמח שלא כולם צבועים.
אבל זה דווקא שיא הצביעות.
הבנאדם אומר: "..אבל זה שמישהו אחר ייכנס לקולנוע בחינם בזמן שאני שילמתי על הכרטיס זה מחיר שאני מוכן לשלם בתמורה לכך שלחברים שלי תהיה הזכות לתת לי טובות הנאה כשתהיה להם הזדמנות…". משמע, במצב היפותטי שבו אפחד מחבריו, מכריו או מי מקרוביו לא נמצא בעמדה כזאת שתאפשר לארגן לו הטבה-לא-כשרה-מוסרית כלשהיא, *סביר* להניח שעינו כן הייתה צרה על חבריו של הסדרן הסורר והדבר כן היה מפריע לו.
(אריאל תקן אותי אם אני טועה).
זה הכל שאלה של כמה כן אתה מוכן להיות עם עצמך.
כן, גם אני מבואס כשאנשים נכנסים בחינם לקולנוע בזמן שאני משלם מחיר מלא, אני מבואס שלאנשים יש חברים במקומות שלי אין בהם חברים, אני מבואס באופן כללי שלאנשים אחרים יש יותר מזל מלי, אבל אני יכול להפריד בין התחושות האישיות הרגעיות שלי (שהן לגיטימיות בסך הכל) לבין הפעולות שלי, לבין ההיגיון שלי. כל עוד פעולה של מישהו לא פוגעת בי או בכל אחד אחר, אני לא רואה שום סיבה שאני אעשה משהו בנידון (וכן, בעל בית הקולנוע נפגע, אבל אני בטוח שאם זה היה מספיק חשוב לו הוא היה מונע את זה וזה בטח לא התפקיד שלי להלשין לו). אין לי שום הצדקה לשלול ממישהו אחר הנאה רק כי לא התמזל מזלי להיות במצבו. אני יכול להרגיש פראייר, אני יכול לקנא, אלה חולשות בלתי נשלטות שיש לכל אדם, אבל אני לא יכול לתת לחולשות האלה להנחות אותי.
והאמת היא שכרגע באמת אין לי ממש חברים שמספקים לי טובות הנאה. לפני שנתיים קיבלתי מנוי חינם ל-9 סרטים בבלוקבאסטר מחבר שעובד שם, אבל בזה בערך זה מתמצה (וגם לא עשיתי צבא, אבל זה לא קשור לפרוקציות אלא למחלות מעיים כרוניות שנכנסות לפעילות מלאה כל פעם שמישהו מאשים אותי שבגללי הוא מרגיש פראייר ולכן אני חייב לו משהו, כאילו הוא היה עושה פחות צבא אם לא הייתי מקבל פטור)(וכן, אני רואה איך זה יכול להיראות כאילו אני משתמש בהודעה הזאת כדי להצדיק את זה שלא עשיתי צבא, אבל אין מה לעשות, החוויות שאנחנו צוברים בחיינו משפיעות על תפיסת העולם שלנו!).
צבועים?
אני בחיים לא אצליח להבין אנשים שחושבים שכל אדם בעל דעה שונה משלו הם טיפשים או צבועים.
יודע מה, בוא ותענה בכנות.
אם חברך היה סדרן בבית קולנוע והיה מציע לך להיכנס לסרט חינם, היית מסרב?
בלי התחכמויות. בלי כניסות מהצד, מהיציאה האחורית או שום דבר אחר. בלי לעשות מעשים בשושו. פשוט אומר לך: "אחי, כנס. אל תדאג, עליי." היית נכנס?
תענה בכנות.
בכנות? כנראה שלא
כי אני בן אדם שדי נצמד לחוקים ולמוסר, אז אני לא חושב שהייתי נכנס. אולי כן, אם מעגל החברים שלי היה מורכב מאנשים שמזלזלים במקום העבודה שלהם ונוטים לעבור על החוקים.
אולי אנחנו לא צבועים, אלא סתם ''יפי נפש''
אין לנו חברים כאלה, ואנחנו שמחים על כך.
הו. אבל זו בדיוק הצביעות בהתהוותה.
משום שאת מניחה, הנחה גסה, שאם לך אין חברים "כאלו" (סדרן עם כוונות טובות) ולי כן אז את, בהכרח, טובה, או מוסרית יותר, ממני- כי את ממש שמחה על כך.
לכן, מיותר לציין, או שתחזרי בך, או שתודי שאם יש לי חבר סדרן אני נמצא בבעיה.
תגיד רגע ''צביעות'', בבקשה.
כי יש לי תחושה שאתה עושה שימוש בביטוי הזה בצורה קצת יותר מדי גורפת, והייתי שמח לדעת על מה אתה מדבר.
סליחה, ''תגדיר'' ולא ''תגיד''.
בוא ולא נאחז בהגדרה מילונית.
ברור מאד שבאומרי צביעות אני מתכוון להתחסדות, "התיפיפות".
כי, בחייך, אדם, אם סדרן\ שומר\ קופאי\ וואט אבר היה מכניס אותך חינם אין כסף- שוב, בלי התחכמויות, פשוט להיכנס דרך הכניסה- היית מסרב? ואם כן, למה, בעצם?
(אני מצטער שאני שואל את השאלה בפעם השנייה ברציפות. אתה, פשוט, אדם אינטליגנט ורציתי לדעת מה תגיד).
אם היה ברור לא הייתי שואל.
ואתה משנה את נסיבות השאלה. אם הסדרן היה מכניס מישהו בחינם דרך הכניסה הראשית, אף אחד באולם לא היה יודע מזה – ואז רק השאלות האתיות והמוסריות היו תקפות, לא השאלות של הפומביות. אני, בכוונה, דיברתי רק על הפומביות, שהיא המרכיב המרכזי (בעיני) של הסיטואציה המקורית שתיארת.
אם חבר שלי היה מציע לי להיכנס לאירוע חינם אין כסף בצורה שבה יהיה *ברור* לצופים האחרים שאני נכנס חינם (והם לא), הייתי מסרב. לגמרי, ובלי להסס.
הו. אבל זו בדיוק הצביעות בהתהוותה.
השאלה היא אם כשאתה אומר "חבר כזה" אתה מתכוון לסדרן, או לאחד שלא מכבד את העבודה שלו ומנצל אותה כדי לעזור לצ'פר את החברים שלו.
כשהייתי בגיל הנעורים, היתה לי חברה שעבדה בחנות ממתקים ואף פעם לא הגניבה לנו ממתקים חינם כשהבוסית לא מסתכלת, היה לי חבר שעבד בפיצריה ולא ניצל את זה כדי לתת לכל החבר'ה פיצות בחינם מאחורי הגב של הבוס, וכו'. ואף אחד מאיתנו גם לא ציפה מאותם חברים לעשות דברים כאלה. תודה לאל, לא היינו ילדים נזקקים ואני מניחה שגם חבריו של חברך הסדרן לא.
האם אני חושבת שככל הנראה לי ולחבריי יש מוסר עבודה יותר גבוה מזה שלך ושל חבריך? כנראה שכן. אני רק לא רואה איך זה עושה אותי צבועה ולא סתם מתנשאת.
אין לי חבר סדרן.
אתה מתייחס למילה ''חבר'' באופן מילולי מדי
אתה מפספס את הטענה שלי.
לא אמרתי שזה לא בסדר כי מערכת חברתית שבה אנשים נותנים טובות הנאה לאנשים אחרים אינה בסדר. גם לא אמרתי שזה בסדר, אגב. זה בדיוק כל הדיון האתי והמוסרי שלא נכנסתי אליו.
מה שאמרתי הוא שבלי שום קשר לאם זה בסדר או לא, הפומביות של המעשה מבטיחה שכל הצופים באולם ירגישו ממורמרים – וגם הסדרן יודע את זה. זה פשוט המצב, כרגע, בישראל. במצב כזה, הסדרן פוגע *אקטיבית* בחוויית הצפייה של הצופים באולם – מה שהוא לא אמור לעשות.
לכן הדגשתי כל-כך את הפומביות, ולכן כל האנלוגיות שלך לא רלוונטיות. אם לחזור לדוגמה שניתנה כאן קודם, אם נוטריון שאני מכיר מאשר בשבילי מסמך בחינם, הרי שבפרמטרים שהעליתי כאן אין בעיה בדבר; אבל אם אני נכנס למשרד שלו באמצע היום והוא אומר לי "יקירי! טוב שבאת! בוא, תעקוף את כל התור ואני אעשה לך את זה בחינם!", יש בעיה גדולה.
אני לא מצליחה להבין מה ממרמר
בסיטואציה הזאת? כמו שכבר אמרו- העובדה שהוא קיבל משהו בחינם לא באה על חשבוני. ובמידה והם באמת לא מפריעים לי (לא עושים רעש וכו')באמת שאני דיי משוכנעת שאני לא אחשוב על זה אפילו שנייה אחת. אולי זה ישמע לכם לא אמין, אבל אני אפילו אשמח בשבילו שהוא זוכה לראות סרט בחינם.
להתמרמר מזה, מצטערת, נשמע לי באמת קטנוני.
ואגב מאיפה אתה כ"כ בטוח שזה יגרום לכל הקהל להתמרמר? לי למשל נשמע כ"כ מפתיע שיש אנשים שבוחרים להתמרמר מזה בכלל. זה בכלל לא היה חולף לי בראש.
אני בטוח מנסיון החיים שלי בישראל, ואני מסכים שזה לא מספיק.
כדי להיות בטוח-בטוח צריך לעשות מחקר בנושא, ועצם העובדה שלך זה לא היה מפריע מחלישה את הטענה שלי.
מש''א
אני אומר את זה בלי זלזול ורק מניסיון החיים שלי, אבל באמת שהייתי המום מהעובדה שמישהו יהיה ממורמר מהסיפור הזה. מבחינתי, כל עוד מי שנכנס לא עושה רעש או מפריע, שיהנה לו, זה באמת לא משנה לי
והשאלה היא אם הסדרן צריך להתחשב במרמור של הקהל.
כלומר, מבחינתו של הסדרן הוא עושה משהו טוב, משהו נחמד לחברים שלו, ואם הוא באמת בן אדם נחמד אז הוא יעשה את זה בצורה שלא תפגע בחוויית הצפייה של הלקוחות המשלמים (בכל דרך אחרת המעשים שלו אכן יהיו לא לגיטימיים). המרמור של הקהל נובע מחולשה שלהם, וזו חולשה מובנת שגם לי יש, אבל זו חולשה שבעל החולשה צריך להיאבק בה ולא לצפות מאחרים להתחשב בה. לבני אדם יש הרבה חולשות כאלה – קנאה בלתי נשלטת, שנאה ופחד מהשונה, חשיבה סטריאוטיפית, אלה כולן חולשות שלכולנו יש באופן טבעי, האם אנחנו צריכים להצדיק אותן ולצפות מאחרים להתחשב בקפריזות שלנו או שאנחנו צריכים לנסות לכבוש את החולשות האלה?
גם וגם.
תפסיק להכניס שיקולים אתיים לדיון, כי אני לא מוכן לקבל את ההנחה שלך שמה שהסדרן עשה הוא משהו טוב אתית – אבל גם לא מתכוון להעלות טיעונים שמה שהוא עשה הוא משהו רע אתית. הסיבה לכך היא שקל מאוד להעלות טיעונים לכאן או לכאן – כפי שאנשים כבר כבר הדגימו (רובם לצד השלילה האתית של מעשי הסדרן, אגב). אנא, בטל את השיקולים האתיים.
בנוסף, אל תשנה את השיקולים הפומביים. אם הסדרן עושה את זה בצורה שבה הקהל לא מודע לזה, כל הטיעון שלי מתבטל: הצופים לא ירגישו שהם פראיירים, כי הצופים לא ידעו.
עכשיו, מה שנשאר היא הסיטואציה שבה הצופים האחרים *מודעים* לכך שהחברים של הסדרן נכנסו בחינם והם לא. אתה יכול לטעון שהם לא ירגישו כמו פראיירים (מה שעשית), ואני יכול לטעון שמנסיוני, הם כן – אבל לא לי ולא לך יש הוכחות מוצקות.
מכל זה נובע שכדי שנמשיך בדיון, אתה צריך לטעון שזה שהם מרגישים כמו פראיירים זאת בעיה שלהם ולא בעיה של הסדרן – מה שאכן עשית (למרות ההסתייגויות שלעיל) – ושזהו רגש בלתי-לגיטימי שראוי לבטלו. על זה אני אענה בשתי רמות:
1) כדי לשרוד את הקיום האנושי, כדאי מאוד שאנשים אכן יתחשבו בתגובות הצפויות של האנשים שמולם הם פועלים – בין אם הם חושבים שתגובות אלו לגיטימיות ובין אם לאו. זה לא אומר שאי-אפשר לפעול בדיוק כדי לשנות את התגובות הללו – לשבת בכוונה בחלק של האוטובוס שמיועד ללבנים, למשל – אבל צריך לעשות זאת מתוך מודעות ובחירה. אם הסדרן שלנו מנסה להצהיר הצהרה ערכית, הוא עושה זאת בצורה מאוד לא אפקטיבית – גם ההצהרה שלו איננה ברורה ופתוחה לפרשנויות סותרות (הוא נגד תשלום לקולנוע? הוא אנרכיסט? הוא רוצה לנקום בבוס שלו? הוא שונא את הצופים?), וגם הוא כולא את עצמו בסיטואציה בה לא יוכל להסביר אותה (כבר חושך והסרט עומד להתחיל).
2) תחושת הפראייריות היא מנגנון חברתי שמטרתו שמירה על נורמות (ולאו דווקא חוקים) – קצת כמו רכילות. ההנחה שלך שהיא חולשה אישית, דהינו, תמיד שלילית, לא ממש ברורה לי – לא מדובר בקנאה, פחד או סטריאוטיפים, שתמיד מישהו ניזוק מהם. אני לא חושב שהתחושה הזו תמיד מביאה תועלת חברתית, אבל אני בוודאי לא חושב שאפשר לבטל אותה מבלי לנמק.
גם וגם.
העובדה שאני יכול לצפות תגובה של מישהו לא אומרת שאני חייב להתחשב בה אם אני חושב שהתגובה הזו היא לא רציונלית או לא ראויה להתחשבות.
זה נחמד ואף ראוי להתחשב בחולשות של אחרים, אבל כשזה דורש ממך למנוע מעצמך הנאות כאלה ואחרות שמבחינה פרקטית לא פוגעות באף אחד – זה לא מובן מאליו. לצערי לא הייתי בחיי בהרבה סיטואציות שבהן למישהו היתה סיבה לקנא בי, אבל במקרים המעטים שבהם זה קרה לא הרגשתי שום מחויבות להצניע את המזל הטוב שהיה לי רק בגלל שזה עלול היה לעורר במישהו אחר קנאה. וכן, בעיני תחושת הפראייריות הזאת היא בסך הכל וריאציה של קנאה – קנאה עם איזשהי אצטלה של עבירה על החוק (זה ההבדל היחיד בין מישהו שנכנס כי החבר שלו סדרן לבין מישהו שזכה בכרטיס חינם בהגרלה, נגיד, וגם בו יש לך כל סיבה לקנא או "להרגיש פראייר"), ולדעתי האצטלה הזאת לא מספקת כי אני לא מאמין שמי שמרגיש פראייר בסיטואציה הזו עושה את זה מתוך דאגה לשלטון החוק או מאיזשהו מניעה אלטרואיסטי אחר, אלא כי הוא מקנא ויש לו תירוץ טוב כדי להצדיק את הקנאה שלו. כמו שאמרתי, במקרים שבהם יש איזשהו אי צדק מהותי שבאמת פוגע במישהו, אז תחושת הפראייריות יכולה להצביע על איזשהו פגם מהותי שבאמת צריך לטפל בו, אבל במקרים רבים אחרים אנשים מרגישים פראיירים כי זה פשוט הטבע האנושי, אנשים אוהבים להרגיש שדפקו אותם מכל מיני סיבות וזה מובן, אבל לא משהו שדורש התחשבות מיוחדת.
לא, אני לא חושב שזו פשוט קנאה.
בתור התחלה, הדוגמה שלך לא עובדת: אם מישהו יכנס לקולנוע עם כרטיס שזכה בו בהגרלה אני אקנא, אבל לא ארגיש פראייר. אדם לא מרגיש פראייר כשהוא מגלה שמישהו זכה ביותר ממנו בתנאים הוגנים – אלא כשהוא מגלה שהתנאים לא היו הוגנים. בתנאי פתיחה *שווים*, מישהו השיג אותי – אז אני מקנא בו; בתנאי פתיחה *שאינם שווים*, מישהו השיג אותי – אז אני מרגיש כמו פראייר: שינו לי את הכללים מתחת לרגלים.
זה נכון שישראלים מפעילים את גישת ה"אכלו לי, שתו לי" (="אני פראייר") יותר מדי בקלות, אבל גם אז – מה שהם בעצם אומרים זה "למרות מראית העין, תנאי הפתיחה לא היו שווים". אם אני חושב שמנכ"ל בנק הפועלים עובד הרבה יותר קשה ממני, אבל גם משתכר הרבה יותר – אני מקנא; אני אם חושב ששנינו עובדים באותה רמת קושי, אבל הוא משתכר הרבה יותר – אני מרגיש כמו פראייר, אפילו אם מתבונן חיצוני היה רואה שבעצם אני עובד הרבה פחות.
כשישראלי יושב באולם קולנוע הוא יודע שהוא שילם את מלוא התמורה. הוא אולי יתלונן שהמחיר יקר מדי ("35 ש"ח לכרטיס?!) או שהסחורה פגומה ("הכסא שובר לי את הגב!"), וירגיש פראייר, אבל במין רטינה ישראלית אופיינית שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות (ושאגב, אין בה שום קנאה – במי?). אבל ברגע שהוא מגלה שאנשים אחרים נכנסים לקולנוע בחינם רק כי הם חברים של הסדרן – הוא מתחיל להרגיש כמו פראייר. לא כי הוא מקנא בהם על המזל שלהם, אלא כי הוא לא חושב שהם עשו שום דבר שמקנה להם את הזכות לקבל יותר ממנו.
כל זה בנוגע לטענה שתחושת פראייריות = קנאה. היא לא: היא מנגנון שיפוט הוגנות. סובייקטיבי ומוטה ורגשי, כמובן, אבל בכל זאת.
עכשיו לגבי הפומביות: תחושת הפראייריות מופעלת רק כשמישהו יודע שהתנאים שונו בלי ידיעתו (כל מי ששמו הפרטי מתחיל בא' היה יכול לקבל כרטיס חינם, אבל לא אמרו לי) או שהתחרות לא הייתה הוגנת (כל מי שחבר של הסדרן נכנס בחינם). אם אין ידיעה, התחושה לא מופעלת.
הסדרן יודע את זה. הוא יודע שאם הוא יכניס אנשים, אחרי כיבוי האורות, דרך דלת היציאה, אנשים בקהל (חלקם או כולם) ירגישו כמו פראיירים. לכן הסיבה היחידה *הלגיטימית* לעשות כזה דבר היא אקט הצהרתי. כאמור, אני לא חושב שזה המקרה – הוא רצה להשוויץ בפני החברים שלו שהוא יכול, או לנקום קצת בצופים שמעצבנים אותו כל היום. אם הוא סתם רצה לעשות מעשה טוב (נגיד), למה שלא יכניס אותם בדלת הכניסה הראשית, עם כולם, בלי לקחת מהם כרטיסים ובלי שאף אחד ישים לב?
אני רק שאלה
אם לא הסדרן היה מכניס את החברים שלו אלא בעל אולם הקולנוע (כלומר, אין כאן רמאות או שום דבר לא חוקי) – האם גם אז היית מרגיש פראייר?
אני רק תשובה
אני מצטער שאני מנצל אותך כמקפצה, אבל למה כולם כל הזמן חוזרים ומדברים על עניין החוקיות או המוסריות? אני מאוד מקפיד בדיון הזה שלא להיכנס לשאלת המוסריות של עצם הכנסת החברים ללא תשלום – אלא לשאלת הפומביות של המעשה: עד כמה המעשה משדר לצופים שכבר יושבים באולם את המסר "אתם במעמד נחות מאלו שנכנסים עכשיו, והם לא הרוויחו את המעמד הזה בזכות מעשיהם" (אני מדגיש את ההבדל כי גם כשמוזמני כבוד נכנסים לאולם ברור שהם לא שילמו, אבל זו סיטואציה אחרת).
אגב, אני גם לא טוען שזה לא בסדר כי *אני* ארגיש פראייר – אלא כי יהיו צופים רבים באולם שירגישו כך.
בנסיבות שתוארו כאן – אחרי שכבו האורות, מדלת היציאה – זה לגמרי לא משנה מי הוא המכניס: הסדרן, בעל הקולנוע או משכיר הנכס.
קשה לי להאמין
שהפעולה הזו נעשת בצורה פומבית בכוונה. להיפך, לסדרן יש אינטרס לעשות את חשאי ככל שניתן כי הוא בעצם עושה מעשה לא חוקי והאינטרס שלו שכמה פחות אנשים ידעו על זה. הוא מכניס מהכניסה האחורית כניראה בשביל שזה לא יהיה בולט לסדרנים אחרם, או כדי שעובדי המקום לא יתפסו אותו, וכניראה ממש לא בשביל שהקהל יראו וירגישו פראיירים (שוב, זה פועל לרעתו- אם לקוח יראה את זה הוא יכול להלשין עליו למנהל.) כך שההגיון שלי אומר שהדבר האחרון שהוא רוצה זה שהקהל ישים לב לזה.
יש בזה משהו.
ואז, כמובן, שאלת הפומביות מתבטלת ורק אני (שהבחנתי במקרה) מרגיש כמו פראייר – ועם זה אני יכול לחיות.
אל תנצל אותי כמקפצה
הגב שלי לא יעמוד בכך… (-;
ותשובה: מפני שאני לא רואה הבדל אחר בין סיטואציה א' שבה הסדרן מכניס את חבריו וסיטואציה ב' שבה בעל הקולנוע מכניס את חבריו.
הסיטואציה השניה זהה למקרה הנוטריון. הפומביות לא משנה, כי הנה אתה סיפרת לנו בפורום פומבי על הנוטריון וכולנו מתכווצים פה בקינאה יוקדת. מה גם שמן הסתם הסדרן ניסה לעשות זאת בצורה חשאית ולא הזמין את תזמורת מכבי האש שתלווה בתרועות את חבריו למושביהם.
הסיטואציה הראשונה היא גם לא חוקית וכאן יש לא רק קנאה אלא גם כעס שיש אנשים שמפרים חוקים ומתוגמלים על כך וכאלו שהם ילדים טובים ירושלים והם יוצאים ה"פרייארים", כמו להיות תקוע בפקק ולראות מישהו טס על השוליים.
לי באופן אישי כל הקטע של הכנסת החברים לא מפריע, אבל אני יכולה להזדהות עם התחושות שעלולות לעלות מסיטואציה מס' 1.
אבל לא אני דיברתי על בעל הקולנוע או הנוטריון.
אני מדבר רק על הפומביות, ומבחינתי, אין שום הבדל.
אם אין פומביות, כל סוגיות תחושת הפראייריות מתבטלת, וכל הפתיל הזה מאייד את עצמו אל האין.
סליחה, הנוטריון הוא של אריאל
מה שרציתי לומר הוא שברגע שאריאל כתב על זה כאן (שהוא קיבל חתימת נוטריון בחינם וחסך 200 ש"ח) אז גם זה הפך לפומבי, ולכן אנחנו כולנו אמורים להרגיש שיצאנו פראיירים כי לנו אין חברים נוטריונים שיכולים לחסוך לנו כסף.
ולכן גם המעשה שלו היה לא מנומס
אני לא מתכוון ספציפית למעשה של אריאל, זה פחות חשוב לי. הנקודה היא שלקבל חתימת מנוטריון בחינם, אבל בדיסקרטיות, אינו בעייתי לפי הקריטריונים שעסקתי בהם בפתיל – אבל לפרסם את זה בפורום פומבי בעייתי עד מאוד.
בהקשר הספציפי שלנו, אם הסדרן מכניס את האנשים מבלי שהקהל שם לב, אין שום בעיה.
ואגב, קנאה אינה מכווצת כי היא יוקדת, וחום דווקא מרחיב.
''מתכווצים בקנאה יוקדת''?
רק כי יש לו מכר עו"ד?
לפי הסטטיסטיקה בארץ אנחנו אמורים לקנא בו אם אין לו מכרים עורכי דין! (אבל אני לא חושבת שזה אפשרי באמת).
זה היה בהומור כמובן
לפי כל המחקרים הוכח שקנאה אינה מכווצת.
ואגב, אל תניח עלי הנחות. זה לא מנומס.
צודק, מצטער.
(למרות שכל הטיעון שלך מתבסס על הנחה קולקטיבית על איך קהל הסרט ירגיש במקרה המתואר, שזו גם הנחה רופפת למדי, וגם אם היא לא לא-מנומסת היא לא מאוד מועילה לטיעון שלך לדעתי).
היא באמת לא מבוססת, אבל עליה מתבסס הטיעון שלי.
תוכל לפרט מדוע לדעתך היא לא מועילה לו?
השאלה היא האם הטיעון ''זה גורם לי להרגיש פראייר'' הוא טיעון שצרי
באמת למה להתמרמר אם אני לא מפסידה מזה כסף?
אף אחד לא מנצל אותי, מרוויח על חשבוני, לועג, מזלזל, או פוגע בי בשום צורה – מה פראיירית בזה?
שנאמר, חיה ותן לחיות
רכבות לילה בלב ממש מזמן
המזגן היה מקפיא, היינו בסך הכל חמישה אנשים באולם הקטן אך הקור קירב ביננו. מידי פעם מישהו יצא כדי לבקש שינמיכו אך ללא הועיל.
באמצע הסרט המסך נחלק לשניים, אבל מכיוון שכולנו ידענו שפון טרייר במאי אוונגרדי לא פצינו פה, אבל כשהתחילו לדבר וגם התרגום הופיע פעמיים, הבנו שמשהו לא בסדר והכרחנו סדרן לבוא ולראות. בהזדמנות הזו, גם סידרו לנו את המזגן.
מאז התלוננתי פעמיים על סאונד מחריש אוזניים וזהו (וזו האפשרות שבחרתי). נגד המזגן אני מביאה סוודר. לצופים מרעישים אני מעירה בעצמי אם הם לא ערסים.
זה תרוץ מצוין להנהלת הקולנוע
"אין שום בעיה בהקרנה או בסאונד. זה במאי אוונגרדי ואם אתם לא מצליחים לתפוס את הגאונות בצילום סרט שלם בלי פוקוס וסראונד, אתם לא מבינים כלום בקולנוע."
מזכיר לי קטע
הקרינו אצלנו את "אינלד אמפייר" של דייוויד לינץ'.
הסרט היה ארוך, אז היו צריכים להקרין אותו ב-2 חלקים.
יום אחד היה מקרין שוקיסט שבטעות הקרין קודם את החלק השני ואז את החלק הראשון- הקהל לא שם לב :)
בשבילי:
הנקודה השחורה שמופיעה בצד. הסיכוי לראות אותה ולא להיזכר פתאום במועדון קרב קטן מאוד. וזה מצליח להוציא אותי מריכוז במהלך הסרט.
דיוויד פינצ'ר גאון איך שהוא הצליח לגרום לי כל פעם מחדש להיזכר בסרט שלו!
מה עם ''התמונה סגולה מדי''?
אני זוכר את החוויה האיומה בלראות את ווצ'מן במלחה: אלוהים אדירים, זה היה איום כל כך! האולם (אולם 8, אני מאמין) היה בערך בגודל של החדר שלי, הושאר החותם הרגיל של גלובוס, כמובן, שבמהלכו ישנו הפריים של "הפסקה", ואז עוד המשך של הסרט, ואז האורות נדלקים, ואז שתי דקות מהסרט נעלמות לטימיון. וכמובן, במהלך סצנת החלום של הינשוף, המקרנה זזה והסרט נהפך לסגול.
אה, וכמובן היה את היום ההוא שהייתי בסינמטק וראיתי את "להתראות ילדים". זוכרים את הסצנה בפייט קלאב, של ה"You are all the singing dancing crap of the world"? שראו את השוליים של הפילם והתמונה רעדה? אז ככה זה היה, רק בלי הקטע של זה שהכל היה בכוונה.
בבקשה תפעילו את המזגן, אתמול, יס פלנט חיפה
לפני שיצאנו מהבית שאלתי את החבר אם יש לו איזושהי שמיכת טלוויזיה (מאחר שהבגדים שהיו עליי היו חצאית באורך בינוני וסנדלים, וחששתי שיהיה לי קר) אבל לא הייתה. הוא אמר שאין לי מה לדאוג, אבל התעקשתי שתמיד בקולנועים מקפיאים אותי. הוא צדק; כשנכנסנו לאולם הוא היה חם ובעיקר מחניק, וריח של זיעה באוויר. מיד ניגשתי לסדרן וביקשתי שיפעילו את מיזוג האוויר, ואכן דקות ספורות לאחר תחילת הסרט הורגש משב אוויר עדין וכבר לא היה כ"כ מחניק, אבל גם קר ממש לא היה, והריח הלא מוצלח באולם נשאר לאורך כל ההקרנה.
בבקשה תפעילו את המזגן, אתמול, יס פלנט חיפה
גם בצפיות שבהן אני הייתי בפלאנט לא היה ממש קר, בעצם, בדיוק כשיצאתי מהאולם הרגשתי עד כמה קפוא בחוץ (בקניון, כלומר).
יש לי תלונה שלא נמצאת פה בכלל!!
אנשים ששמים תרגליים שלהם על המושבים בסרט! יואו איזה מעצבן זה הייתי בסרט "אפ" לפני כמה ימים וכל הסרט מאחורי שמה אישה תרגליים מצד ימין שלי ליד הכיסא (מצד ימין שלי היה כיסא ריק ובו רווח) אבל עדיין זה היה כזה מעצבן איכס חוסר אכפתיות מצד אנשים מרשים לעצמם לעשות הכל גועל נפש (כל הסרט אני צריך לראות תרגל המסריחה שלה מבצבצת לי בעין בצד ימין!!! )
ומה עושים כשאין סדרנים?
שלשום הלכתי ל"סיפור גדול" ב"יס פלנט" חיפה. הסרט הוקרן באולם 10, שנמצא בקצה המסדרון, בסוף האולמות. נכנסו כ-10 דק' לאחר שעת ההקרנה, בדיוק לסוף הפרסומות. לא היה שום סדרן באזור (את הכרטיסים קורעים בכניסה למתחם).
כל הטריילרים הוקרנו בהטייה קטנה, כלומר בכל פעם שהיה כיתוב או איזושהי מסגרת שאמורה להקביל לשולי המסך, ראו (אנשים כמוני, שרגישים גם לזוויות קטנות) שהמקרן לא לגמרי מאוזן. בהתחלה חשבתי שזה רק נדמה לי, אבל באחד הטריילרים האחרונים כבר היה לי קל לראות שאני לא הוזה, אז יצאתי החוצה לחפש סדרן. בכניסה לאולם, כאמור, לא היה אף אחד; ניסיתי לבדוק את הכניסה לאולמות אחרים באזור, אבל גם בהם לא נראו סדרנים בשטח. בלית בררה חזרתי לאולם כדי לא לפספס את תחילת הסרט.
למרבה השמחה בסרט עצמו זה לא היה מורגש, אבל עדיין עצבן אותי שלא היה אף אחד באזור לדבר איתו.
אגב, כשהייתי ב"למעלה" התלוננתי על מחנק וריח שהזכיר לי ריח שתן נישא באולם; גם הפעם, באולם אחר שממוקם בדיוק בקצה השני – אותו הדבר. אני לא יודעת מה הם תנאי האוורור באולמות ולמה יש בהם ריח ממש לא מוצלח, אבל זה בהחלט לא תורם לחווית הצפייה וממש חבל שבקולנוע חדיש וחדש, בן שנה בסה"כ, יש כזה ריח באולמות. מטריד ביותר.