במקור: Friends with Money
תסריט ובימוי: ניקול הולופסנר
שחקנים: ג'ניפר אניסטון, פרנסס מקדרמונד, ג'ואן קיוזאק, קתרין קינר, ג'ייסון אייזאקס
במדרג הכוכבות ההוליוודי, ג'ניפר אניסטון ממוקמת הרבה יותר גבוה מפרנסס מקדורמנד, קתרין קינר או ג'ואן קיוזאק. היא מרוויחה יותר כסף, היא צעירה ושזופה יותר והיא חלקה מיטה עם בראד פיט, לעזאזל. מהבחינה הזו, הבחירה של אניסטון לתפקיד אוליביה, הצלע הזרוקה במרובע הנשי שבמרכז 'חברות עם כסף', היא הברקה ליהוקית. ג'יין (מקדורמנד) היא מעצבת אופנה נחשבת, קריסטין (קינר) היא תסריטאית ופראני (קיוזאק) פשוט עשירה; אוליביה, לעומת זאת, היא עוזרת בית. שלושתן נשואות עם ילדים; אוליביה רווקה. שלושתן אמידות מאוד; אוליביה אוספת דוגמיות של קרם פנים כדי לחסוך כסף על קוסמטיקה.
לאוליביה יש בעיות. היא לא מסוגלת להרשות לעצמה את סגנון החיים של החברות שלה, אבל לא ממש יודעת להתעקש על התעריף שהיא דורשת; היא עדיין כרוכה אחרי האקס הנשוי שלה, וכל מיני לוזרים מוצאים דרכים לנצל אותה; והפערים המעמדיים בינה לבין חברותיה יוצרים בקיעים במערכת היחסים ביניהן.
לא שמצבן של חברותיה טוב יותר. קחו את ג'יין לדוגמא: לא רק שהיא נעשית קצרת רוח ותוקפנית מיום ליום, היא גם מפתחת חרדת שמפו שמחוללת שמות בשיערה. או קריסטין: היא ובעלה מוסיפים קומה שנייה לבית וגורמים לכל הרחוב לתעב אותם. ואם זה לא מספיק, הבעל מסרב בתוקף להראות מעורבות רגשית בחייה של אשתו. לפראני, האמת, אין ממש בעיות. היא ממש עשירה, אחרי הכול. למעשה, היא ובעלה משמשים כמעין קבוצת ביקורת לחיים המסובכים של החברים שלהם.
'חברות עם כסף' מתנהל על מי מנוחות. הוא מורכב מהמון אפיזודות קטנות ויומיומיות שמצטברות לאט ויוצרות תמונה מדוקדקת ועדינה של ארבע החברות. לסרט אין ממש עלילה: ברקע ישנו אירוע צדקה יוקרתי שאליו כולם מתכוננים, אבל בין לבין הסרט עוסק בפכים הקטנים של החיים – קניות בסופר, ריב עם הבעל, ארוחת ערב עם החברות. צופים שמחפשים דרמה גדולה עלולים להשתעמם מהנינוחות שבה מתקדם הסרט; מצד שני, ניקול הולופסנר, יוצרת הסרט ('ממש מושלמות'), כותבת דיאלוגים קטנים ומדויקים, והסצינות שהיא בונה מצליחות להיות בו-זמנית קצת מצחיקות וקצת עצובות ומאוד דומות לחיים כפי שאני מכיר אותם. ואולי המעלה הכי גדולה של הולופסנר היא היכולת שלה להעמיד דמויות שלמרות החסרונות הגדולים שלהן, הן מעוררות אמפתיה כל כך בקלות.
לא שזו כזו בעיה לעורר אמפתיה עם קאסט כמו של 'חברות עם כסף'. אמנם אניסטון היא ה"שם" של הסרט, אבל את הדמויות העסיסיות באמת מקבלות מקדורמנט וקינר. למרות ששתיהן שחקניות מעולות, מקדורמנט זורחת קצת יותר, כנראה בגלל שג'יין היא דמות יותר אקסצנטרית. אניסטון בעצמה עושה עבודה טובה בלהיות לא-רייצ'ל; המניירות המוכרות נעלמות, ובמקומן מופיעה אישה קצת פאסיבית וקצת מבולבלת, ובעיקר מאוד רגילה. לזכות אניסטון יאמר שהיא הכוכבת ההוליוודית היחידה שיכולה לגלם אישה סתמית בצורה אמינה, ובכל זאת, היא לא משחקת באותה ליגה כמו קינר ומקדורמנט.
'חברות עם כסף' הוא חלק מטרנד חדש של סרטים עם שמות ישירים – אתם יודעים, כמו הסרט ההוא עם הנחשים. כשמו כן הוא: הוא עוסק בחברות ובכסף. לא רק שהולופסנר מתעסקת באופן שבו כסף משפיעה על יחסים בין אישיים, היא גם מעיזה להכניס למשחק גורם לא אמריקני מיסודו: המעמד. בדרך כלל, הקולנוע והטלוויזיה האמריקניים מציירים את החברה האמריקנית כמעמד בינוני אחד גדול ומאושר. לגיבור הממוצע יש עבודה נוחה שתפקידה לא להפריע לו להיות יפה ושנון, וחברים יפים ושנונים עם עבודה נוחה. 'חברות עם כסף' הופך בשאלה האם אנשים ממעמדות שונים יכולים להיות חברים. אל דאגה, גם מי שמרקס עושה לו חררה יוכל ליהנות מהסרט. להולופסנר יש דרך לשאול שאלות נוקבות בנועם ובין השורות. אין קמצוץ של להט מהפכני בסרט, אבל מדי פעם מופיעים להם שורת-דיאלוג עם קצוות חדים במיוחד, או משפט שמנוסח בכנות עצובה ומזכירים לנו שמדובר ביותר מ"סתם" סרט בנות.
'חברות עם כסף' הוא סרט צנוע, עם מטרות צנועות. הוא מצליח לשרטט מערכת יחסים נשית עם המון אהבה וכבוד ובלי קיטש. בתעשייה שוביניסטית כמו תעשיית הקולנוע האמריקני מדובר בהישג נאה בפני עצמו. אבל הדובדבן שבקצפת הוא האופן המעודן שבו הולופסנר מבקרת את הדימוי העצמי של אמריקה. אינטלקטואלים מהבועה יידעו להעריך את המאמץ; כל השאר יכולים להתעלם בנונשלטיות מהנימות הביקורתיות וליהנות מסרט-יחסים קטן וטוב.
נבחרת החלומות
שלוש מתוך הארבע יוצרות את חבורת השחקניות הכי טובה שפגשתי בשנים האחרונות ממערב לאטלנטי. אמנם פרנסס ללא ספק בראש, אבל גם עבור כל אחת מהאחרות הייתי הולך לסרט. ואפילו אניסטון חמודה.
ולא, עדין לא ראיתי את הסרט, אבל שילוב השחקניות סחט ממני פעיית התפעלות.
טוב, זה היה מתבקש, לאור ההשוואה
בכלל, זה משהו שראוי לומר על אניסטון — היא תמיד משחקת ממש בסדר גמור. לא רב-אמן או שום דבר מהספרה הזו, אבל מקצוענית ברמה גבוהה, גבוהה יותר משניתן היה לשער על פי נתיב התהילה הקצת מקרי שלה.
מצטרף בחום לביקורת
ראיתי את הסרט שלשום.
סרט צנוע, מהורהר קצת ולא נסחף, שצבט לי בלב וגרם לי להרהר בו יותר מהרבה סרטים שראיתי לאחרונה.
מה שהכי תפס אותי זו האמינות הגבוהה והנוגעת ללב של כל סצנה, כל דיאלוג וכל הבעה.
ממליץ בחום.
הסרט הזה נראה לי כמו סיטקום
עלילת משנה לא ממש מורכבות לכל דמות, אווירה קלילה וסוף שיכול להתפתח בכמה כיוונים. זיש בסרט הזה הרב ה דברים טובים, ברובם נגעת בביקורת, אבל משום מה הוא לא התרומם ליותר מזה ונשאר די חסר ייחוד (חוץ העיסוק במעמדות, אבל הוא לא אומר יותר מאשר "יש הבדלי מעמדות").
ורק אני שמתי לב לדמיון המפתיע בתמונות של ג'ניפר אינסטון והלנה בונהם קרטר בעמוד הראשי?
הטרנד של ''שמות ישירים'' הוא לא כל כך חדש.
היה איזה סרט נשכח פעם, Star Wars. וסרט נשכח אחר, Love Story. שלא נדבר על הז'אנר שנשלט בידי סרטים עם שמות כמו "בלונדיניות שופעות-חזה עם אביזרי מטבח!".
אלה שמות יחסית כללים
לעומת "נחשים על המטוס" הספציפי.
כבר הצעתי במקום אחר לקרוא לסרט מסויים
"סרט מאוד מצחיק על נהג מירוצים". כשיהיו כאלה, נוכל לדבר על שמות ישירים.
האם ייתכן שמרוב שמות שהוצעו כאן, חברת ההפצה פשוט זרקה את "סרט מאוד מצחיק על נהג מירוצים" ישר ל-DVD כדי לעשות לנו דווקא?
סרט לא ממוקד
תסריט קלוש עד לא קיים. שיחות שמסתובבות סביב עצמן ללא כיוון, וג'ניפר אניסטון (שאכן הצליחה להיפרד לשעה וחצי ממניירות רייצ'ל שלה) לא שיכנעה אותי שיש איזשהו הגיון בקשרי החברות שלה עם המיליונריות המשועממות. או שבעצם הן לא שיכנעו אותי שיש איזשהו הגיון בקשר שלהן עם דמותה המסכנה. מה זה משנה.
זכותכם לחשוב שהסרט הזה שווה משהו, אבל למרות ההערכה לפרנסס מקדרמונד הנהדרת, הקאסט לא יכול להציל את התסריט מערימה חבוטה במיוחד של קלישאות.
בשתי מילים: מעורר פיהוק. במילה אחת: לוותר.
סרט משעמם
מאוד מסכימה עם דבריה של נעמה, מאוד מאוד התאכזבתי מהסרט.
פטפטת בלתי נלאית, משהו על כלום, לא מתאר נשים בגיל הזה ואם הוא מתאר הוא מובא ללא הסבר.
לא מוסבר על מה ומאיפה הקשר בין הבנות.
ואפילו שכתוב עליו דרמה-קומית, לא עלתה בי אפילו בת צחוק אחת.
שחקניות נהדרות, אבל לא מרגישים את הסיפור וגם לא מרגישים שום קשר בין הדמויות.
כמה דברים פה ושם על הגיל הזה ועל חברות נשואות או לא, ופרנסס מקדרמונד.
חוץ מזה כלום.
די מיותר.
תגובה שלמה בלי אף סימן פיסוק!
(חוץ מסוגריים)
אהבתי מאוד
סרט קטן ומאוד נפלא בסגנון הצרפתי והצנוע מזכיר קצת את "30 פלוס" רק עם פחות בעיות,אני לא מבינה מה אפשר להגיד רע על הסרט מלבד זה שהוא משעמם,אחותי חשבה שהוא משעמם,אבל אפשר לקח את זה ככה ואפשר גם פשוט ליפול אליו כשל היה שמיכת פוך ביום חורף בלונדון.
ולחשוב קצת על החיים,הוא לא מתיימר,הוא לא מנסה להצחיק.
והסוף פשוט נהדר.
כל כך לא הוליוודי,כל כך מעורר מחשבה.
אז אולי זאת תגובה קצת פלצנית אבל זה פשוט כל כך נכון ולדעתי לסרט הזה היה מגיע קצת יותר כבוד.
סרט מעולה
אהבתי את הסרט, במיוחד את המשחק של ג'ניפר אניסטון(שחקנית מצויינת).
הסרט מראה שגם אם יש לך הרבה כסף לא תמיד תהיה מאושר.
אני מעדיף את הכסף :-)