טרמינל

במקור: The Terminal
במאי: סטיבן ספילברג
תסריט: אנדרו ניקול, סשה גרבסי וג'ף נתנזון
שחקנים: טום הנקס, סטנלי טוצ'י, קתרין זטה-ג'ונס, דייגו לונה, קומאר פלאנה, זואי סלדאנה

משחק באסוציאציות: תגידו לכל ישראלי "בחורות ערומים", והוא יענה מיד שזה חולירע. תגידו לו "חן חן", והוא ישלים עם "למתחנפן". תגידו "טרמינל", מיד יצטטו לכם את מאיר אריאל. ואתם בכלל התכוונתם לסרט החדש של שפילברג.

מאז שיצא הסרט לאקרנים, ומרגע שמבקרי הקולנוע בארץ התפנו לבקר אותו, עפו בעיתונים ציטטות מתוך שירו של מאיר אריאל כאילו אין מחר. אין לי שום דבר נגד מאיר אריאל, שהיה משורר דגול, אבל הוא ושיריו דומים ליצירתו של סטיבן שפילברג כמו שטום הנקס דומה ליעל בר זוהר. 'עין הדג', כאתר ביקורות קולנוע בועט במוסכמות, מגיש לכם שירות ייחודי: ביקורת על 'טרמינל' נטולת כל ציטוט אריאלי או מחווה מתבקשת.

טום הנקס הוא ויקטור נבורסקי, אזרח קרקוזיה (מדינה המוכרת לרובנו בעיקר בזכות המשקה הלאומי שלה, וודקה גויאבות, וכמובן גם השיר "נברושקה היי", מקום שלישי באירוויזיון של 2,001) שנוחת בנמל התעופה JFK הסמוך לניו יורק. במשך הזמן שבו שהה בין שמים לארץ, קרקוזיה – כמנהגן של מדינות מזרח אירופאיות, מפעם לפעם – עברה הפיכה צבאית; השלטון נמצא בסימן שאלה, ולגבי ארצות הברית הזהירה, המדינה הפסיקה למעשה להתקיים. דרכונו הקרקוזי של נבורסקי הופך לחסר ערך. לטוס בחזרה הוא לא יכול, אבל גם להיכנס לארצות הברית אסור לו, והוא מוצא את עצמו לכוד באזור הדמדומים הפטור ממכס.

למנהל הביטחון בשדה התעופה, פרנק דיקסון (סטנלי טוצ'י) יש דרך פשוטה לפתור את הבעיה. הוא מסביר לנבורסקי שאסור לו לצאת החוצה בשום אופן, ואז עוזב אותו לנפשו. להערכתו, תוך שעה-שעתיים, מקסימום יום-יומיים, הקרקוזי עם המזוודה ינסה לצאת החוצה, ובכך יעבור על החוק. או אז הוא ייעצר, ויפסיק להיות הבעיה של דיקסון. אחרי הכל, הוא לא יכול להישאר בטרמינל לנצח, נכון?

לולא נרדם דיקסון בשיעורי היסטוריה בבית הספר, הוא היה יודע שאנשי קרקוזיה מורגלים בציות עיוור מאז שלטונו של הרודן הידוע אוגוסטיוזה רודנוצקי. ויקטור נבורסקי, כמו כל אזרח קרקוזי טוב, עושה מה שאומרים לו. אמרו לו להישאר בטרמינל, אז הוא נשאר. שעות, או ימים, או שבועות. במאמציו להיפטר מהמטרד, אחראי האבטחה דיקסון נאלץ לנקוט בדרכים בוטות יותר ויותר, והופך בהדרגה למין נבל קומיקס לייט.

הטרמינל העמוס עוין את ויקטור. אין לו מקום לישון, אין כסף, אין עבודה, אין שפה, והסרט הופך למין גרסה מחודשת של 'להתחיל מחדש'. כמו בסרט על האי, גם כאן טום הנקס תקוע באזור קטן (הפעם עם סניפים של ברגר קינג) בתנאים עוינים, אבל לומד, בהדרגה, את חוקי המקום: איך להשיג מזון, איפה לישון, ואיך אפשר לחיות בטרמינל באופן נח יחסית. נורא כיף לראות אותו לומד. זה אולי קצת נדוש, אבל טום הנקס עושה את תפקידי הקלולס-המשתקם האלה באופן נהדר. אין לו הפעם כדורעף שיהיה עזר כנגדו, אבל במקום זאת הוא חולק את יצועו עם קופסת בוטנים מסתורית.

הסרט מוצלח הרבה פחות בקטע הרומנטי. בשהותו הארוכה בטרמינל ויקטור נפגש במקרה כמה פעמים עם דיילת בעלת חיי אהבה מתוסבכים, שאותה משחקת קתרין זטה ג'ונס, המצוינת בדרך כלל. הם מתאהבים קלות, אבל באופן מאולץ ולגמרי לא אמין: הוא מציע לה ממחטה, והיא מספרת לו את סיפור חייה. הוא מספר לה פתגם קרקוזי, והיא נשבית בקסמי חכמת החיים שלו. ברור. שום דבר בתהליך הזה לא נראה או נשמע כמו משהו שיכול היה לקרות בחיים האמיתיים, לבני אדם אמיתיים, אלא רק בהיגיון של סיפורי אגדות. נכון שגם העלילה הראשית עצמה לא סבירה במיוחד, אבל עובדה – דבר כזה אכן קרה (לאותו מהגר איראני שתקוע כבר 16 שנה בנמל תעופה בצרפת). בכל החלק הראשון של הסרט לא היה שום דבר שיגרום לי לארוז את ההיגיון יפה ולהניח אותו בצד. ופתאום, בחצי הדרך, רמת הקיטש והמתקתקות עולה מ-0 ל-100 בתוך כשש שניות, מה שדרש ממני לעשות כמה העברות הילוכים במנגנוני הסיספונד במח. יכול להיות שהייתי מתמודד עם המתיקות הזאת אם היא היתה באה בהדרגה, אבל גודש הסוכר הפתאומי הזה קצת עשה לי רע בפה.

טום הנקס נהדר כהרגלו. הוא מגלם גר בארץ נכריה באופן מקסים ומעורר הזדהות, ומוסיף לזה את המבטא הקרקוזי המשכנע ביותר שנשמע אי פעם בקולנוע. אבל – קל לשכוח לפעמים – מבטא הוא לא אישיות. מה בעצם אני יודע על גיבור הסרט, ויקטור נבורסקי? הוא איש מאוד נחמד, ותמיד עוזר לכולם, והוא זר. זה הכל, בערך. אפילו בסרט שעוסק בין השאר ביחס של אמריקה למהגרים, אם אתה לא מאמריקה, כל מה שצריך לדעת עליך זה שאתה זר. כל הזרים הרי אותו הדבר – זרים, כאלה.

הטרמינל עצמו מלא והומה אנשים שנמצאים שם רק לרגע, בדרכם למקום אחר. דאגלס אדאמס איבחן שמסיבה זו בדיוק, "שום שפה עלי אדמות לא הפיקה מעולם את הביטוי 'יפה כמו נמל-תעופה', ובלי ספק אין זו מקריות גרידא". לטובת 'טרמינל' יש לומר, כי הטרמינל שנבנה במיוחד עבור צילומי הסרט נראה טוב ככל שטרמינל כלשהו ייראה אי פעם. הרבה מכך קורה בזכות יאנוש קמינסקי, הצלם הקבוע של שפילברג. הצילום של הסרט הוא פשוט טוב מדי עבור מה שהוא בסך הכל – סרט קטן.

'טרמינל', בעיקר החצי הראשון שלו, הוא סרט חמוד, קצפתי ולא מחייב. הוא עובר בקלות, וזה בסדר גמור. אבל בשביל זה צריך את שפילברג? זה לא קצת בזבוז? ומילא שפילברג, אבל לבזבז את יאנוש קמינסקי על איזו קומדיה חביבה בזמן שיש מחסור חמור בצלמי אקשן טובים בעולם? יופי שפילברג, הראית שאין דבר בקולנוע שאתה לא יודע לעשות. אבל תעשה טובה עכשיו ותזדרז עם 'מלחמת העולמות', כי בזה אתה באמת גדול.