במקור: Just Married
במאי: שון לוי
תסריט: סאם הארפר
שחקנים: בריטני מרפי, אשטון
קוצ'ר, כריסטיאן קיין, דייויד
מוסקו
סיפור טוב, אמר לי מישהו פעם, הוא כזה שאתה יכול לספר את הסוף שלו, והתגובה המיידית תהיה 'איך זה קרה?'. למשל "ואז מצאתי את עצמי עירום במיטה, עם גרב בפה, מול יוסקה בראומפשטטר וכל המשפחה שלו". אותו חבר גם המליץ לי להתחיל את הסיפור מהתוצאה הלא סבירה ורק אז להסביר.
גם ליוצרים של 'ירח דבש מטורף' היה, ככל הנראה, חבר כזה, ולכן הם מתחילים את הסיפור בשדה התעופה, כאשר טום ושרה חוזרים מונציה. השניים מבלים את הדקות הראשונות של הסרט בסדרת תעלולים אכזריים זה כלפי זו ולהיפך, באופן שלא היה מבייש את טום וג'רי (או את השכבה שלי בצופים) – היא, למשל, מדביקה לו מסטיק עמוק בשיער, הוא מעיף לה עגלת מזוודות על הרגל. וכשברור כבר שהרגשות העיקריים כאן הם שנאה, תיעוב וזלזול, מסתבר שהשניים הם זוג נשוי שחזר הרגע מירח הדבש שלהם. מממ… מעניין. איך זה קרה?
לרוע המזל, החל מנקודת הפתיחה החביבה הזו, שבאמת משוחקת היטב ואפילו מצחיקה, הסרט מתדרדר במהירות. נראה כאילו יוצרי הסרט הסתפקו ברעיון אחד, ואז חזרו לקטלוג המוכר של 'קלישאות הוליוודיות חבוטות'. הראשונה מביניהן היא כמובן הפלאשבק, אותו מציג לנו טום תוך כדי ישיבה מול מיקרופון באולפן הרדיו ממנו הוא משדר דיווחי תנועה. "התאהבנו ממבט ראשון" מהגג טום אל המיקרופון הפתוח, עיניו מלאות בלחלוחית, בעודו מתאר את הפגישה על חוף הים, בקיץ ההוא…
את הפרטים המלאים אחסוך מכם. הנקודה החיובית היחידה בהתאהבות של טום ושרה היא שהכל מתרחש בפאסט פורווארד: הבחור-הצעיר-אך-חסר-הכסף-והבחורה-עם-האבא-העשיר-מתאהבים-ו-בום! הם-מחליטים-להתחתן-והמשפחה-שלה-המומה-מכדי-להתנגד-ו-טראח! פיטר-האקס-העשיר-והפתטי-המום-שהיא-לא-בחרה-בו-ו-שוונג! הנה הם מתחת לחופה. מובן שהחתונה, בניגוד לקומדיות רומנטיות יווניות למיניהן, היא לא סוף הפסוק הפעם, אלא רק ההתחלה. הרי המתרגם העברי הבטיח לנו 'ירח דבש מטורף', לא?
המילה 'מטורף' משמעותה כאן היא 'קטסטרופלי' או אפילו 'רדוף על ידי מרפי בכבודו ובעצמו', שגם הביא את המשפחה. בצירוף מקרים "מטורף", השחקנית שמגלמת את שרה היא בריטני מרפי ('אל תוציא מילה', 'נערה בהפרעה'), שאמנם אהודה עלי מימים ימימה אבל הולכת לאיבוד בשורות המטופשות שמקבלת הדמות שלה – קלישאת הצעירה העשירה המנסה למרוד בהורים דרך החבר. מצד שני, יכול להיות יותר גרוע: אשטון קוצ'ר משחק את טום כחנון חסר אונים או מטורף פסיכוטי, תלוי בסצינה (פרט לרגע אחד, בו היא נראה חמוד וממש בא לצעוק לו 'אחי, איפה האוטו?').
אבל היינו במרפי. לא השחקנית, ההוא מחוקי מרפי, זה שדואג ששום דבר לא ילך לפי התכנית. הזוג הצעיר אמור לבלות שבוע במלון נופש מדהים באלפים, ועוד שבוע במלון בונציה. אנחנו אמורים לקבל קומדיה רומנטית. החלק הקומי מתבטא, על פי יוצרי הסרט בכמה שיותר היתקלויות לא נעימות, מזג אוויר איום, דברים שמתקלקלים וסתם חוסר מזל כללי, בבדיחות גועל חסרות טעם ובדיחות סקס חסרות סקס, ובמפגשים הרסניים בין הבוטות והביטחון העצמי האמריקנים לתחכום האירופאי. ווי מיסייה, יש לנו הכל. אז מי אמר שהדברים לא הולכים לפי התכנית? בלי להעליב את טום ושרה המסכנים, מסע הסבל שלהם לרוחב אירופה הוא החלק הסביר היחיד בסרט (פרט לשלוש דקות הפתיחה, כאמור). אולי זה בגלל שיש ביניהם הרבה יותר כימיה כשהם רבים מאשר כשהם מאוהבים, או שפשוט בחלק הזה מישהו הצליח להעיר את הבחור שאחראי על הבדיחות.
שאר הסרט עוקב בדייקנות אחרי נוסחת הקומדיה הרומנטית, בשינוי אחד: בתחילת הסרט הם נשואים. אבל זה שטום ושרה כבר נשואים לא מפריע להם לגלות שהם בכלל לא מכירים זה את זו, לא באמת אוהבים אותם דברים, ובעצם אולי המשפחה של שרה, שטוענת שהם יותר מדי צעירים בשביל להתחתן, צודקת?
מאחר שברור לנו איך זה ייגמר, נותר רק לחפש ייחוד בדמויות המשנה. ב'ירח דבש מטורף' יש לנו אבא עשיר (דייויד ראש, המוכר מסרטי טלוויזיה והופעות אורח בסדרות), פוסי אשתו (ורוניקה קרטרייט, כנ"ל), אקס פתטי (כריסטיאן קיין, לינדסי מ'אנג'ל'), עוד שני אחים של שרה, אחות אחת, אבא של טום, חבר 'מטורף' של טום, מנהל מלון צרפתי, שוער סיני, מיטר'די איטלקי, ואת וונדי. הדמויות השוליות, במקום לגנוב את ההצגה ולהצחיק, מצליחות להיות משמימות אפילו יותר מהזוג הצעיר, ותורמות אך ורק לבלבול בעלילה, בסגנון 'איבדתי את הספירה. איזה אח זה עכשיו?'. ציון לגנאי מיוחד מקבלת וונדי, פוסטמה אמריקאית שנראית כמו חלום רע של ג'ניפר לופז, מתנהגת בהתאם, ומטרתה היחידה היא "להתלבש" על טום, ובכך לתרום לסרט עוד התחבטות דרמטית מאולצת וקלישאתית (אלא מה). מצד שני, את שאריות ההצגה גונב השוער הסיני, האחראי על הכניסה לאחוזה ועושה זאת בחן יחסי. הוא לא מופיע הרבה, אבל הדקות המעטות שלו שוות את אזכורו כאן.
בדרך החוצה, מלווה בשיר הסיום המתקתק ובחרחורי הקאה מצד הבחורה שבאה אתי, שאלתי את עצמי מה למדתי מהסרט. המסקנות היו ברורות:
1. סינים הם עם מצחיק.
2. צריך לנסוע לפחות פעם אחת לאירופה לפני שמתחתנים.
3. גם לבריטני מרפי יכול להיות יום רע.
4. לקומדיות רומנטיות כדאי לבוא עם שקיות הקאה, רק ליתר בטחון.
מממ... דווקא היה כיף.
נכון, סרט משמים, בלי תסריט ממשי ודמויות אמיתיות, הומור לא גבוה ו/או אינטילגנטי מדי, שחקנים לא מזהירים, ובכל זאת-
.
נהניתי.
יש כמה קטעים בהחלט משעשעים- כמו האשה הזקנה שנוקמת באוטו המסכן.
הדבר שהכי הפריע לי הוא שבמקום לסיים את הסרט איפה שהוא נגמר, החליטו להמשיך אל עבר סיום וורוד ומתוק. אמריקנקי.
סוף
ודווקא אהבתי, בערך, את השניים הראשיים. יותר אותה.
קיצורים, נחמד אם רואים במוד הנכון.
חכו לDVD.
לא שיש לי הרבה הצעות
אבל התרגום לעניות דעתי מזוויע.
יאמר לזכותם – לפחות זה לא ירח דבש קטלני..
ובכל אופן אני מניחה שזה מהסרטים האלה שזה לא מקלקל יותר מדי שומדבר.
ותמיד לזכור לנסוע לאירופה לפני שמתחתנים. תמיד.
אני מצטער
בעצם אני לא מצטער, קלעתי בדיוק לטעם של חברות ההפצה בארץ וגם קיבלתי פרס מגניב.
מה קיבלת?
מה קיבלת?
15 כרטיסים לסרט.
לסרט הזה?
או ל15 סרטים שונים?
לסרט הזה
אני כבר מתחיל לעשות רשימה של מכרים וקרובי משפחה.
לא כזה WOW
למרות שזה לא רע בכלל…
שכחת 3 מילים בסוף המשפט:
"שאני שונא במיוחד".
אני לא שכחתי
פשוט נראה לי שאני אהנה בסרט וכך גם כל מכרי. מספיק עם הסנוביות!
אתה אופטימי
הסרט, לעומת זאת, סתמי עד מצחין (ולא, לא שווה את עשרת השקלים, או כמה שזה לא עלה).
תזכירו לי
על איזה מבצע מדובר? איך זוכים, ולמה זה עולה 10 שקל להשתתף?
היו שניים:
היה מבצע שבו צריך להציע שם עברי לסרט, והזוכה מקבל כרטיסים לו ולכל החברים שלו (זה מה שעדי אשכנזי זכה בו, והלך לסרט בחינם).
היה עוד מבצע, דרך ICQ, בו מי שמדפיס את הקופון שלהם יכול לקנות כרטיס לסרט בעשרה שקלים במהלך שלושת הימים שקדמו לערב פסח.
אה...
אז זה אומר שעדי שלנו הוא סלבריטי?
*סלבריטי= אחד שנכנס לברנזה המכובדת של האנשים שקובעים את שמות הסרטים בתרגום לעברית…
עם כל הדברים הרעים שיש לומר על ידוענים,
אף פעם לא ראיתי שיוך של המילה "סלבריטי" לרוע כמו שעשית עכשיו.
מה אתה אומר?
שאני מייצג את הרוע? מגניב! זה אומר שאני צריך מעכשיו ללבוש שחור כל הזמן ולגדל זקן צרפתי?
לא בהכרח
אבל כנראה שתצטרך להשיג
שמן ומשרת יפני.
סרט חמוד להפליא,
לא מאסטרפיס,לא פיסת גאונות נשגבת, ההומור אכן מסתכם ב"בום-טראח-זבנג" על כל צורותיו, הסוף לא מרחיק-לכת, אבל אני צחקתי את עצמי לדעת.
אשטון קוצ'ר חמוד וזוגתו החיננית נחמדה אף היא.
גיחה כיפית החוצה. אני נהניתי.
לגבי הלידר
ה"ווה" שכתוב בסוף הלידר – זה הומאז' לצביקה פיק?
(שגעון!)
כן.
גרוע גרוע גרוע
ועוד קצת: ג-ר-ו-ע!!!
חשבתי לתומי סרט נעורים קליל, קומדיה רומנטית ומה קיבלתי?
סיוט אינפנטילי שלא נגמר.
כמעט 10 פעמים במהלך הסרט איימתי על עצמי שאני מכבה את הדי וי די אבל נכנעתי כי קיוויתי שאולי זה ישתפר.
סרט גרוע, לא מצחיק, לא מעניין, משוחק בהגזמה ע"י בריטני מרפי וגם ע"י אהובי החמוד אשטון קוטצ'ר…
פעם הבאה – אני אמנע.
הביקורת שלי
סרט מתוק, למרות שהוא מעט שיטחי הוא היה מצחיק ומעניין היה כיף לראות אותו בשביל הכיף כמובן
היה כיף בשביל הכיף?
בדרך כלל זה כיף בשביל הסבל, נשמע סרט מיוחד במינו!
טוב נו אני ילדה כיפית
מזל שאני לא חושבת שאשטון קוצ'ר כזה חתיך.
עוד היו שולחים לי מחבלים הביתה
סלפסטיקיטש
כל הבדיחות בסרט הן אותה בדיחה, שחוזרת על עצמה אלף פעם, רק בשינוי תפאורה ומשתתפים: זרקו לי משהו על הראש. נפלתי. כשקמתי, חטפתי מכה באף. עכשיו אני עם פלסטר. אפילו צ'רלי צ'פלין היה טומן את ברצופו בעוגה, מרוב בושה. לבריטני מארפי, לדעתי, יש את אחד הקולות הסקסיים ביותר בהוליווד- יחד עם קתרין זיטה ג'ונס, וטרה ריד. (בזירה הגברית, אני מצליחה לחשוב רק על מופסה השרמנטי ממלך האריות). בסרט הזה, היא נשמעת כמו ברווז פצוע, יללנית, צווחנית, יבבנית, צפצפנית, מגעילה. אשטון קוצ'ר, כדי שדיבוריו לא יבלעו בדיבוריה, מאמץ גם הוא דיבור קולני, תיאטרלי ומוגזם. מציקה במיוחד הסצינה בה השניים עומדים להתנשק, ומארפי קוטעת את הנשיקה וצווחת: "אף מדמם! אף מדמם!"- בא לי לגרום גם לשאר הפרצוף שלה לדמם באותו רגע. כמה סצינות אחרי זה קורה שוב, רק עם ג'וק ענק על לחיו של קוצ'ר. "ג'וק ענק! ג'וק ענק!" היא צורחת.
אגב, לא מרגישים את הבדלי התרבויות והמעמדות בין הדמויות. היא דפוקה, הוא דפוק, ההורים שלה דפוקים. מארפי טובה יותר בלשחק את פרחת הביוב הזנותית והמשוגעת. ובתור אוהדת המראה הטבעי, מציק לי במיוחד ששיערה השחור והמתולתל עבר כזה עינוי. שתחזור לשורשים, ועכשיו!!!