כוכב המטמון

במקור: Treasure Planet
במאים: רון קלמנס, ג'ון
מסקר

תסריט: רון קלמנס, וג'ון
מסקר, רוב אדוארדס

על פי ספרו של ר.ל. סטיבנסון
קולות: ג'וזף גורדון-לוויט,
בריאן מארי, אמה תומפסון, דייויד

הייד פירס, מרטין שורט

בואו נשכח לרגע את הכרונולוגיה הרשמית. הפעם הראשונה בה האנושות יצאה לחלל לא היתה באפריל של שנת 2063, וזפראם קוקראן לא היה האדם הראשון שהפליג במהירות ווארפ. אם יורשה לי לנחש, הוולקנים לא היו הגזע הראשון שפגשנו – הם לא באמת קיימים. סתם המצאה שנלקחה מתוך יצירה פנטסטית. כל מה שידוע לכם מוטעה: האנושות יצאה לחלל כבר אי אז בתקופה הויקטוריאנית. העדויות ההסטוריות רבות מכדי שנוכל להתכחש להן. החל בספריו של אדגר רייס ביראוז, שתאר את פני המאדים בדיוק מפתיע, וכלה בסיפוריו של הברון מינכהאוזן, שהיה, כפי הנראה, חלוץ שהקדים את זמנו. האנושות יצאה לחלל ססגוני ועשיר בחיים כבר אז. רק למה אף אחד לא סיפר לי שום דבר?

זהו העולם שמציג בפנינו 'כוכב המטמון' – פיראטים, חייזרים, ספינות מפרש, ושילוב מעניין של טכנולוגיה ארכאית ואולטרה מודרנית, מה שבחוגים מסויימים היה אולי עשוי להקרא Steam-punk. הטכנולוגיה כפי שהיתה נראית אילו המהפיכה התעשייתית היתה מתחילה קצת קודם, למשל.
וכדור הארץ, היכן? לא ברור. כנראה נשכח מזמן.

אי שם בסוף מערב, גדל לו ג'ים הוקינס הקטן והחמוד, ושומע סיפורי הרפתקאות וגבורה. נראה שלכל האלימות הזאת בסיפורים ובצעצועי ילדים אכן יש השפעה על האופי, כי ג'ים גדל להיות פרחח צעיר, ומסתבך עם החוק ללא הרף, עד כדי כך שאימו נואשת ממנו. לא נשארו לה פתרונות, לא נשארו תשובות. גם כסף אין הרבה, וכאשר ג'ים מצליח לגרום לפונדק הקטן שלהם להשרף, הם נאלצים להמלט משם בחוסר כל, למעט זוטה קטנה – מפה האמורה להוביל לאוצרו של האיום שבפיראטים!

כאן האם נמוגה אל מאחורי הקלעים, ודמותה המצוירת מאופסנת בשקט על הכונן הקשיח, בעוד העלילה נעה קדימה, בהתאם לספרו של רוברט לואיס סטיבנסון, 'אי המטמון'. ג'ים עולה על ספינה שמפליגה על פני הגלקסיה לחפש את האוצר האמור, מבלי לדעת שחלק מאנשי צוות הספינה הם בעצם אנשים לא נחמדים, שרוצים את האוצר לעצמם. ראש וראשון בקרב הבלתי נחמדים הללו הוא ג'ון סילבר, אנדרואיד-למחצה צמא דם, ובמהלך המסע נקשר אליו ג'ים כאל דמות האב שלא היה לו.

כן, אני יודע שלחברת דיסני, שיצרה את הסרט, יש מוניטין רע ביותר בכל הנוגע ללקיחת סיפורים ידועים והפיכתם לסרטי אנימציה. כולנו, אני מניח, עדיין מנסים לשכוח את סיפורו של הרקולס, בגירסה המעוותת של דיסני, או את 'טרזן'. אולם כאן, למרבה הפלא, אין זה כך. הסיפור עוקב די בקפדנות אחר המקור, ובהתאמות מינימליות. למשל, אין תוכי. במקומו משמש בתפקיד בן הלוויה של לונג ג'ון סילבר משהו קטן שהדרך הטובה ביותר להגדיר אותו היא גוש מוחטה סגול, המסוגל לשנות את צורתו באשר יחפוץ. די מוצלח.

ההבדל העלילתי הבולט ביותר מהספר, אני מניח, הוא התוספת המתבקשת של הצלע הנשית בסיפור. נו, נראה שלא ניתן לעשות כיום סרטים ללא דמויות נשיות. גם קצת רומנטיקה התווספה לסיפור, אך יוצרי הסרט השכילו לצייר את אותה דמות נשית כבריטית בעלת הליכות צוננות (ובקולה של אמה תומפסון), מה שמבטיח שגלישה למושי מושי אין כאן.

ומאחר והסיפור הבסיסי נותר אותו סיפור, הוא נשאר מרתק ומלא חיים, כפי שהיה כאשר נקרא לראשונה, לפני יותר ממאה שנים. יתרה מזאת, בניגוד למרבית סרטיהם של דיסני שראיתי, שהיו לא יותר מאוסף סצינות בעלות חיבור רופף ביניהן (למשל 'אטלנטיס', הניסיון הקודם שלהם לעשות סרט הרפתקאות כמעט רציני), כאן באמת יש סיפור, ויש רצף עלילתי. לזכותם של התסריטאים יאמר שהם הצליחו לרצף את הסיפור בהרבה הומור – חזותי ומילולי – המצליח לעבור ללא שיפריע לשאר הסצינה להמשיך. חשוב מכך: הסרט נהנה מעושר ויזואלי בכל אותם פרטים קטנים, המצליחים אכן לקחת אותו ל"שם ואז" – החל בעיצובי חייזרים, שאמנם חלקם בנאליים (חייזר כלב, חייזרית חתול), אבל אחרים מצליחים להיות מקוריים ומפתיעים (חייזר המורכב משני יצורים נפרדים, למשל), דרך הלוויתנים השוחים בחלל לצד הספינה, וכלה באחרונת הבוכנות שברגלו הקיבורגית של טבח הספינה. אותן הברקות חזותיות הן אחד מצדדיו החזקים של הסרט.

אבל איפה הסרט לא מצליח? ראשית, האנימציה. בסדר, כזותי. לא מלהיבה ברובה, ובקטעים בודדים – בהם נעשה ניסיון לשלב בין אנימציה-תלת לדו-מימדית – עשויה פשוט רע. שילוב של כמה סגנונות איור בתמונה אחת לא נראה טוב. העין דואבת למראה.

המכשלה השניה של הסרט היא אולי מסורתית יותר: נאמר לי פעם שדיסני פשוט לא יודעים לבנות דמויות. גם כאן, מרבית הדמויות לא מצליחות לקום לחיים, ומזכירות יותר מהכל פריכיות אורז. שני היוצאים מן הכלל כאן הם לונג ג'ון עצמו, המראה ניגודים רבים ומצליח לתעתע שוב ושוב בחבר מרעיו ובקהל הצופה, ושני הוא B.E.N (בקולו של מרטין שורט), רובוט מיושן שהחבריה מוצאת על כוכב המטמון – הוא מצליח לשעשע ולהמנע מלהתדרדר למגוכחות חרף היותו הקומיק רליף של הסרט (ואלו כמעט תמיד מעצבנים).

אז כן, הסרט מצליח למתוח ולשעשע, למרות שהסיפור יהיה מוכר לרובכם, ולמרות שאין בו סצינות מין בוטות או אלימות מוגזמת ומיותרת. 'כוכב המטמון' הוא סרט שמצליח להיות תמים בלי שיהיה מטופש. יש סרטים טובים ממנו כמובן, אבל זה דבר שניתן יהיה לומר כמעט על כל סרט.