מחול הפיגיונות

במקור: The House of Flying Daggers
עוד יותר במקור: Shi Mian Mai Fu
במאי: ז'אנג יימו
תסריט: לי פנג, וואנג בין, ז'אנג יימו
שחקנים: ז'אנג זי-יי, טאקשי קאנשירו, אנדי לאו, דנדן סונג

"בוקר טוב, קפטן ג'ין. כידוע לך, בשנים האחרונות פועלת בסין הכפרית מחתרת בשם 'בית הפגיונות המעופפים'. מחתרת זו שמה לעצמה למטרה לפגוע בשלטונו הרעוע ממילא של הקיסר. מדובר במכה הקשה ביותר שידע העם הסיני מאז האידיוט ההוא שאמר "סכין ומזלג זה כל כך אולד פשן. ניסיתם דוקים?". הם חיים ביער, לובשים ירוק, גונבים מהעשירים כדי לתת לעניים ללא תוספת מע"מ ואפילו לא משלמים תמלוגים לרובין הוד. לאחרונה, חוסל המנהיג שלהם, אולם מיד קמה הנהגה חדשה שזהותה אינה ידועה לנו.

"משימתך, אם תבחר לקבלה (ואתה תבחר לקבלה כי פה זה לא דמוקרטיה), היא לחדור לשורות הפגיונות המעופפים, לחשוף את זהות המנהיג החדש ולחסלו בתוך עשרה ימים. קיבלנו מידע לפיו הבחורה החדשה במועדון לגברים בלבד, היא לא אחרת מבתו של המנהיג המת שהגיעה לכאן מתוך כוונה לסגור חשבונות עם צבא הקיסר. אנו מציעים שתשתמש בה בכדי לאתר את משכנה של המחתרת.

"הודעה זו עשויה מבמבוק ועל כן תשמיד את עצמה בתוך עשר שנים בתהליך פירוק טבעי."

קפטן ג'ין (טאקשי קאנשירו, 'החוזרת בזמן'), כמו כל קצין טוב שמעדיף את ראשו מחובר לחלקים נוספים מגופו, מגיע למועדון ויוצר קשר עם מיי (ז'אנג זי-יי), הרקדנית אותה נשלח למצוא. להפתעתו, מתברר כי הרקדנית הענוגה עיוורת מלידה. שלא תהיה כאן טעות, מיי אולי לא רואה כלום, אבל חושיה חדים ביותר והיא מנסה להגן על עצמה מפני כל צרה שלא תבוא. הצרה אכן מגיעה בדמות חיילים, שעוצרים את מיי ומשליכים אותה לצינוק.

בעודו עוטה סגול חציל, מכנה עצמו קפטן ג'ין "רוח" (כי כל הזמן מעיפים אותו, או משהו כזה), מחלץ את מיי ודוהר איתה אל עבר היער, מותיר את הצבא לרדוף אחריהם. נו, מה אתם חושבים? גבר ואישה, עם כל האדרנלין הזה באמצע היער ולא יקרה ביניהם משהו? בתוך זמן קצר מתקדמים השניים מעקיצות מהירות בסגנון בוגרט את ברגמן ונמרחים זה על זו כמו שבקזבלנקה יכולים רק לחלום.

בסרטי קונג-פו, בהם רוב הפעילות נעשית בידי מצלמה ואנשים צרחניים שמזנקים אחד לעבר השני, קשה לשחקנים עצמם לבלוט לטובה. למרות זאת, ז'אנג זי-יי (כוכבת-העל של הקולנוע הסיני, שהופיעה כבר ב'הדרך הביתה', 'נמר, דרקון' ו'גיבור') מצליחה להציג משחק משובח כעיוורת וכלוחמת מאוהבת. הסיפור רצוף התסבוכות והרומנטיקה מוציא ממנה לא מעט רגעים מהפנטים, שגרמו לי לרצות להיכנס לתוך הסרט עם ממחטה ולנגב לה את הדמעות.

אבל זהו, כאמור, סרט אמנויות לחימה. מה עם קצת אקשן? אל דאגה, האקשן נמצא פה בכמויות סיטונאיות ובאיכות גבוהה. מלבד האפקטים המסורתיים של הז'אנר, הכוללים קפיצה לגובה שמונה מטר וחרבות מגומי, נעשה שימוש באמצעים מודרניים יותר לכל אורך הסרט. המעקב אחר כלי נשק באוויר והשימוש בהילוכים איטיים נעשה בתדירות גבוהה, כאילו רק אתמול יצא 'מטריקס' ועוד לא חיקה אותו כל סרט פעולה שני. אפשר היה להתעצבן ולהאשים את הבמאי בהיסחפות אחרי טרנדים, אבל הקרבות עשויים באופן מרהיב כל כך, שהדבר נסלח לו מיד.

כן, הקרבות. השם העברי שנכפה על הסרט מוצדק לחלוטין על ידי הכוריאוגרפיה המדויקת להפליא שמלווה את קטעי הלחימה, ולא הייה מביישת גם את להקת אפרוחי בייג'ינג, או לפחות את הבלט הלאומי. מי שראה את 'נמר, דרקון' ואת 'גיבור' יודע למה לצפות, ועדיין קרבות-המחול האלה מצליחים להדהים מחדש. במיוחד יש לציין לטובה את הקרב ביער הבמבוק, בו נעשה שימוש במקלות החזרן (במבוק, בורים!) גם כתפאורה, גם ככלי נשק, וגם כאמצעי תנועה ממנו מדלגים התוקפים. צילומים מרהיבים ורקעים מעוצבים בקפידה רק מוסיפים לתחושה המהפנטת, ועשויים לגרום לכם להשתדל לא למצמץ, מחשש לפספס משהו.

שתי כוכבות נוספות של הסרט הן אלו שאינן נקלטות בעיניים, אלא בעזרת חוש השמיעה. המנגינה המצמררת שכבר יומיים לא יוצאת לי מהראש, ועריכת הסאונד שמדגישה את הצלילים הקטנים מהם נוטים לרוב להתעלם, ועוזרת להבין כיצד מיי קולטת את העולם. חרבות מונפות, למשל, נשמעות כשהן חותכות את האוויר עוד לפני שהן מופיעות על המסך.

למרות הגודש בסצינות קרב, אי אפשר להאשים את הסרט בחוסר עלילה. למעשה, זו הופכת להיות הבעיה המרכזית שלו בסופו של דבר: אחרי סצינות שלמות בהן לא קורה כמעט כלום והעלילה זוחלת, מגיע סוף הסרט, עם שרשרת ארוכה של טוויסטים בזה אחר זה. כל כך הרבה תפניות עלילתיות נדחקות לתוך סצינה אחת, עד שהתקשיתי לפעמים לעקוב אחרי השינויים הפתאומיים, שלא לדבר על להשתכנע. בנוסף, הרומן האסור בין קפטן ג'ין ומיי, רומנטי ככל שיהיה, נוטה להיראות מאולץ ולא מוכנס כראוי לסיפור, למרות היותו המניע העיקרי של העלילה.

'מחול הפגיונות' הוא אולי הסרט האידיאלי לדייט. חובבי האקשן יהנו מקרבות משובחים וצילומים מרהיבים, בעוד בני/ות זוגם/ן יהנו מסיפור אהבה קלאסי כנגד כל הסיכויים. אם לא יצא לכם מזה חיבוק (או בן, או משהו), לפחות תיהנו מצילומים מרהיבים באמת, תלבושות ססגוניות ומז'אנג זי-יי וטאקשי קאנשירו שמתנשקים וקורעים לאנשים את הצורה.