מראה, מראה שעל הקיר

כאשר אנשים כועסים על
חברת דיסני – ואנשים
כועסים עליהם לעתים
קרובות – מדובר בדרך כלל
בחירות היצירתית היתרה
שהם לוקחים לעצמם בכל פעם שהם מעבדים קלאסיקה ספרותית או אירוע היסטורי לפורמט של סרט מצוייר לכל המשפחה. כמובן שמבחינה חוקית, דיסני יוצאים מהעניין נקיים – ויקטור הוגו, הנס כריסטיאן אנדרסן ומחברי המיתולוגיה היוונית מתו מזמן, ומצבם החוקי של יורשיהם אינו מאפשר להם למצות את הדין עם התועבות שדיסני החליטו לעשות מיצירותיהם של הנ"ל. ישנן דרכים אחרות – ביוון, למשל, קמו כמה אנשים טובים ששרפו בתי קולנוע בהם הקרינו את 'הרקולס' – אבל בואו נצא מנקודת הנחה שאנחנו לא רוצים לעודד התנהגות מהסוג הזה, מוצדקת ככל שתהיה.

ובכל זאת, כל מה שדיסני עשו ל-'בת הים הקטנה', 'הגיבן מנוטר-דאם' וכל היתר מתגמד לעומת פועלם בתחום הפלגיאט (גניבה יצירתית, בעברית יפה).

ב-1994 הוציאו דיסני בקול שאגה רמה את הסרט 'מלך האריות'. לדברי אולפני דיסני, היה זה הסרט הראשון שלהם שהתבסס על "תסריט מקורי" ולא על יצירה ספרותית כלשהי. הטענה הזו התגלתה כמפוקפקת משהו.

התברר שבשנות ה-60 שודרה סדרת אנימציה, קו-פרודוקציה יפאנית-אמריקאית, אשר נקראה 'קימבה, האריה הלבן' (במקור: 'קיסר הג'ונגל'), שקיימים כמה קווי דימיון חשודים בינה ובין 'מלך האריות': החל בנפשות הפועלות (תוכי, קוף, ואריה – ששמו 'קימבה' בדיבוב האנגלי של הסדרה ו'סימבה' בסרט של דיסני), דרך קו העלילה (גירוש האריה הצעיר מן היער לאחר שאביו מת, דוד רשע של אותו אריה, ועוד) וכלה בסצינות שנראו ממש זהות (ובראשן הסצינה בה מדבר קימבה/סימבה אל אביו המופיע מבין העננים).

את הסדרה ההיא יצר אדם בשם אוסמו טזוקה, בהתבסס על סדרת מאנגה (קומיקס יפאני) שהוא עצמו צייר. טזוקה נחשב ל-"אלוהי המאנגה" – האיש שהמציא, פשוטו כמשמעו, את מדיום הקומיקס ביפאן. שמו כמעט ואינו ידוע מחוץ ליפאן, אך בתוכה ישנם אנשים (שכוללים כמעט את כל העוסקים בקומיקס ואנימציה שם) שפשוט סוגדים לו. במילים אחרות – דיסני בחרו להסתבך עם האיש הלא נכון.

זעקות החמס של המעריצים ביפאן הגיעו עד לארה"ב, ולא הציגו את אנשי דיסני באופן מחמיא במיוחד. אבל התגובה של דיסני לכל הפרשה החמיאה להם עוד פחות. דובר רשמי מטעם דיסני יצא בהכרזה ש-"אף אחד מהאנשים שעבדו על הסרט לא שמע או ידע על הסדרה, או על טזוקה" (לא ציטוט מדויק, אך זו רוח הדברים). על הצהרה כזאת ראוי להתעכב: על האנימציה של 'מלך האריות' עבדו קרוב ל-400 איש. חלקם הגדול היו ילדים כאשר 'קימבה' שודרה בטלוויזיה בארה"ב, ובאותה תקופה לא היו כל כך הרבה ערוצים בטלוויזיה האמריקאית. תוסיפו לזה את העובדה שמי שעוסק באנימציה למחייתו חשוף לסרטי וסדרות אנימציה מהעולם כולו הרבה יותר מג'ו הממוצע, ותגיעו מהר למסקנה שההצהרה הנ"ל נשמעת קצת… אההמממ… לא סבירה, בלשון המעטה. וחוץ מזה, אדם שיתבונן ב-'מלך האריות' וב-'קימבה' צריך להיות עיוור, חירש ומעל הכל אהבל כדי לא להבחין שהייתה פה העתקה גסה.

קוריוז משעשע: זה לא מדויק להגיד שדיסני גנבו את כל 'מלך האריות' מטזוקה. הדמויות והעלילה אמנם הועתקו, אבל החלקים היותר מעניינים של הסדרה – שהכילו מסרים הומניים ואקולוגיים מורכבים – לא מצאו את דרכם אל 'מלך האריות'. כמאמר הביטוי הידוע, דיסני פרצו לבית מלא בתמונות של פיקאסו – והחליטו לגנוב ממנו דווקא את הוידאו.

מדוע, אם כן, לא לקחו יורשיו של טזוקה (שנפטר מספר שנים לפני כן) את דיסני לבית המשפט? כדי לענות על השאלה הזאת צריך להבין הבדל מהותי בין יפאן לארה"ב. ביפאן, קומיקס ואנימציה הם לא רק מכשיר לעשיית כסף, הם חלק מהתרבות. קיימת שם תופעה נרחבת של חובבים שיוצרים גרסאות משלהם לסדרות קומיקס אהובות עליהם, ומוכרים אותם בכנסים. בארה"ב מעשה כזה הוא עילה לתביעה, ביפאן זה נתפס כמחמאה ליצירה המקורית. לאור כך, זה לא מפתיע שיורשיו של טזוקה הכריזו שהם "מוחמאים" מההומאז' של דיסני. היי, טזוקה עצמו החליט לעסוק בקומיקס בהשראת הסרטים האילמים של דיסני משנות ה-30. אבל דיסני, גם כשהיה ברור שאין תביעה משפטית באופק, לא התרשמו ולא התקפלו. עד היום לא תשמעו מהם הודאה או התנצלות על הפרשה.

עכשיו מגיע אלינו 'אטלנטיס', סרטם החדש של אולפני דיסני. גם כאן, לא לקח לאנשים הנכונים (שהפעם היו ערוכים ודרוכים) הרבה זמן למצוא קווי דימיון מחשידים בין הסרט הזה לבין כמה יצירות יפאניות מפורסמות, אם כי למען ההגינות יאמר שהמקרה של 'אטלנטיס' סבוך יותר.

באמצע שנות ה-70, בעת קריירת הטלוויזיה שלו, כתב הייאו מיאזאקי (אם אתם לא יודעים מי זה מיאזאקי, תקראו את הכתבות הקודמות שלי, נמאס לי להסביר) טיוטה לסדרה בשם 'מסביב לעולם בשמונים יום דרך הים', אודות שני יתומים שבורחים מסוכנים ממשלתיים, וניצלים על ידי הצוללת נאוטילוס, בפיקודו של קפטן נמו. הפרוייקט נדחה, ומעולם לא הופק. עשור לאחר מכן, כשמיאזאקי כבר היה במאי קולנוע מוערך, הוא ביים את סרטו 'Laputa: Castle in the Sky', שבו השתמש בחלק מהרעיונות שהגה במקור עבור אותה סדרה. העלילה עברה ממעמקי הים אל השמיים, והסרט התרחש בעולם פסאודו-ויקטוריאני שבו ספינות אוויר הן אמצעי תחבורה יומיומי. גיבור הסרט הוא איש צעיר בשם פזו, שנחוש להוכיח את קיומו של האי המעופף 'לפוטה' אשר אביו המנוח טוען שראה – אך איש לא האמין לו (צופי 'אטלנטיס', תעצרו אותי אם זה נשמע לכם מוכר). אדם נוסף שמחפש את האי הוא סוכן ממשלתי, שמעוניין לגנוב את מקור הכוח של האי כדי לפתח ממנו כלי נשק (שוב – תרגישו חופשיים להעיר לי אם שמעתם את זה כבר פעם). מושקה חטף את שיטה, נערה שבעורקיה זורם דם משפחת המלוכה של האי, ויש לה תכשיט – בצורת יהלום בוהק – שמסוגל להפעיל את מקור הכוח ההוא (נו, תגידו לי שאתם לא מכירים את הסיפור הזה). פזו יוצא, בחברת קבוצה של פיראטים אוויריים, להציל את שיטה.

ולפני שתספיקו להגיד "צירוף מקרים" – בשני הסרטים ישנן סצינות שנראות ממש זהות זו לזו, במיוחד המרדף ברכבים המעופפים (שדומים מאוד למטוסים ב-Castle in the Sky) והסצינה עם הרובוטים. פרט לכך, הידעתם שדיסני, המחזיקים בזכויות על הפצת סרטיו של מיאזאקי מחוץ ליפאן, רצו להוציא את 'Castle in the Sky' בוידאו השנה (בשלב מסויים אפילו דובר על הפצה קולנועית), אבל החליטו לדחות את ההפצה למועד לא ידוע? מעניין למה, באמת.
בניגוד למקרה 'מלך האריות', נדמה שלדיסני ישנן כאן נסיבות מקלות. ראשית, הבמאים של 'אטלנטיס' הודו שהם מעריצים את מיאזאקי – אבל הם דיברו בעיקר על 'הנסיכה מונונוקי', ולא הזכירו באף מילה את 'Castle in the Sky'. שוב, אני תוהה למה. חוץ מזה, אפשר לטעון לזכותם שהם שינו מספיק מהטקסט המקורי – סביבת ההתרחשויות היא שונה (למרות שהיא היתה זהה בטיוטה המקורית של מיאזאקי, אבל בואו נהיה הוגנים ונניח שהם לא יכלו לדעת את זה) והנפשות הפועלות שונות לחלוטין, נכון?

כאן העלילה מסתבכת עוד יותר: בראשית שנות ה-90, בעקבות ההצלחה של 'Castle in the Sky', הופקה סדרת טלויזיה שנקראה 'Nadia: Secret of the Blue Water' המבוססת בחופשיות על הטיוטה המקורית שכתב מיזאקי עשר שנים לפני כן. הגיבורים היו ז'אן, ממציא צעיר, ונאדיה, לוליינית קרקס בעלת מראה אקזוטי, שמתברר שהיא הנסיכה של היבשת האבודה. בסיוע הצוללת "נאוטילוס" הם יוצאים לחפש את אטלנטיס. רוב חובבי האנימה חשבו מיד על 'נאדיה' כשהם ראו את הטריילרים ל-'אטלנטיס', ומסיבה טובה – בשתי הסדרות ישנן כמה דמויות בעלות אופי ומראה כמעט זהים. כאשר הסרט יצא, הם הודו שבין העלילה של 'אטלנטיס' לזו של 'נאדיה' ישנם בכל זאת הבדלים רבים.

מה קרה? דיסני עשו סלט. הם לקחו את העלילה של 'Castle in the Sky', את הסביבה והדמויות מ'נאדיה' (מן הסתם בלי להיות מודעים לקשר בין השניים), זרקו הכל לבלנדר וערבבו. בניגוד למקרה 'מלך האריות', זה כנראה לא הופך אותם לגנבים, מבחינה חוקית – אבל בהחלט כן מבחינת התנהגות.

כל העסק לא היה מרגיז ומקומם אותי כל כך אלמלא העובדה ש-'אטלנטיס' הוא סרט טוב, לדעתי. בניגוד ל-'מלך האריות', בו דיסני לקחו יצירת מופת והפכו אותה לאשפה קולנועית, 'אטלנטיס' הוא אמנם לא טוב כמו 'Castle in the Sky' – אבל הוא סרט מבדר ומהנה, לטעמי. חבל רק שכאשר דיסני יוציאו (מן הסתם בהפצה מוגבלת וביחסי ציבור אפסיים) את הסרט שעליו התבסס 'אטלנטיס', מעט מאוד אנשים ישימו לב אליו.