במקור: The Skeleton Key
במאי: איאן סופטלי
תסריט: אהרן קרוגר
שחקנים: קייט הדסון, ג'ינה רולנדס, ג'ון הרט, פיטר סארסגארד
ילדות קריפיות קטנות. רוחות רפאים בעלות טינה בלתי מוסברת לשרה מישל גלר. קללת אנשי זאב מסתורית. אין ספק – הרוע בסרטי האימה הוא כבר לא מה שהיה פעם. אבל כל הרימייקים לסרטי אימה יפנים לא הכינו אותי לאיום בו 'סודות נעולים' ניסה להתקיל אותי: שום דבר בכלל.
'סודות נעולים' נפתח במה שהיה עד לא מזמן ניו-אורלינס. קייט הדסון (מינוס התלתלים, לצערי) מגלמת בחורה בשם קרוליין, המנסה להשיג עבודה באזור ביצתי כזה או אחר בלואיזיאנה. העבודה של אותה קרוליין מערבת טיפול בזקן בשם בן, שחטף שבץ ומאז אינו מתקשר או מתפקד, ובהתמודדות עם אשתו המוזרה מעט, ויולט. אבל תמורת אלף דולר לשבוע? נו, מילא, אפשר להסתדר עם זה. וגם אפשר להסתדר עם הקולות המוזרים שמשמיעה הדלת המוזרה בעליית הגג. נו, הדלת הזאת שאף מפתח לא פותח, גם לא המפתח שאמור לפתוח את כל הדלתות בבית.
למעשה, דלתות שמשמיעות קולות מוזרים זו הקטנה שבבעיותיה של קרוליין. לבעלת הבית יש קטע ממש מוזר עם מראות, בן מתנהג מדי פעם בצורה שלא ממש מאפיינת מבוגרים שחטפו שבץ, וההיסטוריה של המקום קשורה קשר מוזר מאוד לטקסי הו?דו (סוג של כישוף, אבל לא ממש קשור לוודו, תתפלאו). כל אלה – סממני סרט אימה קלאסיים. אבל 'סודות נעולים' מסרב לחבר אותם ביחד לאיום אחד פשוט.
נהוג להגיד שאנחנו מפחדים מהלא נודע. ב'סודות נעולים' אנחנו לא יודעים כלום. אבל התוצאה, במפתיע, הפוכה בדיוק ממה שהיה ניתן לחשוב. 'סודות נעולים' הוא לא סרט מפחיד. הוא אפילו לא מנסה להיצמד לטריקים זולים בשביל ליצור את האשליה הזו. פעם אחר פעם, הדמות של קרוליין נכנסת לחדרים חשוכים, וכלום לא קורה. אף דמות לא מגיחה אליה מהחשכה, המוסיקה לא מתגברת כהכנה לקטע המבהיל. כלום. הסרט מסרב לשחק לפי החוקים האלה. טוב, אולי פעם או פעמיים יש איזה "בו" ייצוגי ולא ממש אפקטיבי, בעיקר עבור כל מי שיש לו קצת ניסיון בסרטי אימה. רוב הזמן, הסרט רק מפזר עוד ועוד רמזים. לא ממש ברור נגד מה קרוליין הולכת להלחם כאן. לא ממש ברור מי יהיה האיש הרע, ואם יהיה בכלל איש רע. לא ממש ברור איך העסק הזה ייסגר, בסופו של דבר. אבל, וזה האבל המשמעותי, כל העסק משתלם בסוף.
בחצי השעה האחרונה של הסרט, לאחר שההתנהלות האיטית הזו כבר מתחילה לעייף, הסרט פורע את החוב שלו לקהל הצופים. כל הגהנום פורץ החוצה, הסרט מתחיל להתמקד, וסדרת סצנות הסיום, גם אם לא מפחידה במיוחד, מותחת יותר מרוב הדברים שיצא לי לראות בקולנוע בזמן האחרון. אני לא יכול, כמובן, להגיד בביקורת הזו שום דבר על הסוף עצמו, אבל אני כן יכול להגיד שהוא הדובדבן שבקצפת של כל סדרת האירועים הזו.
אין לי ספק שחסרי הסבלנות שביניכם, או חובבי האימה שמחפשים בידור קצת יותר סטנדרטי, לא יצלחו את החצי הראשון של הסרט. בניגוד לפרסומים השונים, 'סודות נעולים' לא מנסה כמעט בכלל להיות סרט אימה. הוא נבנה לאט, כאילו היה מדובר בסרט מתח ישן.
למעשה, בניגוד לציפיות הרגילות שיש לי מסרטי אימה, אפילו השחקנים כאן עושים עבודה לא רעה. קייט הדסון מצליחה לשחק תפקיד אמין גם כשאין לה תלתלים. בעלת הבית ויולט (ג'ינה רולנדס) מהלכת על הקו הדק בין האישה האוהבת לבעלת הבית הקריפית, ג'ון הרט (המספר ב'סיפורי עמים') אמין כזקן אחרי שבץ, גם אם התפקיד הזה לא מאפשר לו לדבר הרבה, ופיטר סארסגרד (התגעגעתי אליו מאז 'גארדן סטייט') בדמות עורך הדין שמטפל בצוואות הזוג המזדקן, מצליח לשדר את דמות עורך הדין החלקלק בלי להפוך לקריקטוריסטי מדי, אם כי הוא נראה קצת עייף ברוב הסרט.
אם אתם מחפשים בידור צעקות מהיר, 'סודות נעולים' הוא לא סרט האימה בשבילכם. בעצם, תמחקו את זה. אם אתם מחפשים סרט אימה, 'סודות נעולים' הוא לא הסרט בשבילכם. אבל בתור סרט מתח שחי בעולם של פתיחות איטיות וסיומים מסחררים, 'סודות נעולים' יודע מה הוא עושה.
- האתר הרשמי
- קייט הדסון
- ג'ינה רולנדס
- פיטר סארסגארד
- ג'ון הרט
- ביצות לואיזיאנה
- הודו
- Skeleton Key
- ניו אורלינס של פעם
- ניו אורלינס היום
- תרומות לנפגעי ניו אורלינס
אהרו''כ
אני לא מסכים עם הביקורת – אני חושב שהסרט כן ניסה להיות מפחיד בסגנון של סרטי אימה נפוצים, אבל זה לא הלך לו. רק הסוף-הסוף היה קצת מפחיד, אבל מה שלפני כן בכלל לא.
לעומת זאת, הסרט קיבל אצלי הרבה נקודות על פיתרון התעלומה / הסוף, שגם הפתיע אותי; גם הסביר דברים בעלילה שנראו לא הגיוניים קודם; וגם לא גרם להרגשה שהוא הודבק לסרט בכוח, בלי שום סיבה או סבירות. הייתה הפתעה נעימה.
מסכימה.
כדאי ומומלץ להביא דיסק מן או חומר קריאה לחלק הראשון של הסרט, אבל הסוף בהחלט מפצה.
אהרו''כ
אני מסכים איתך. הסרט כן ניסה להיות מפחיד ומבהיל וזה פשוט לא הלך לו, ואני אחד שנבהל מאוד מהר מסרטי אימה. עד העשר דקות האחרונות הסרט היה משעמם להחריד, העלילה סבבה סביב עצמה וסביב כלום בעצם ושומדבר לא התחבר לשומדבר. עוד לא החלטתי אם הסיום היה שווה את ההמתנה הארוכה (בכל זאת, אם אכלתם ארוחה נוראית במסעדה וקיבלתם קינוח טוב זה לא עושה את הארוחה לטובה), אבל הוא היה לא רע בכלל.
(מיני ספוילר) מה הקטע עם הדלת בעליית הגג שכביכול ניסתה להפתח מבפנים?
בדיוק, תודה.
שמות מגניבים. אני לא יכול שלא לתהות איך היו נראים חיי, אם ההורים שלי היו קוראים לי פאפא ג'סטיפיי. נו, מילא.
אם היו קוראים לך פאפא ג'סטיפיי
הם היו צריכים לקוות שלא תצא עקר. חוץ מהעניין הזה אלו באמת שמות ממש מגניבים.
נו, באמת!
זה נראה לכם הגיוני להגיד: "הסרט הזה ניסה להיות סרט אימה אבל לא הלך לו, כי הוא לא מתנהג כמו סרט אימה"?
האם לא העליתם על דעתכם, שהסרט לא מתנהג כמו סרט אימה, פשוט כי הוא *לא* מנסה להיות סרט אימה?
-מלצר! מרק העגבניות הזה ממש לא טוב! אין לו בכלל טעם של עגבניות!
– זה לא מרק עגבניות, אדוני. זה מרק בטטה.
-אה. אז הוא מנסה להיות מרק עגבניות וממש לא מצליח לו. אין לו בכלל טעם של עגבניות!
-אדוני, אין לו טעם של עגבניות כי זה מרק בטטה.
אבל הוא משווק כסרט אימה
ובשביל להשלים את האנלוגיה שלך, המלצר אולי טוען שזה לא מרק עגבניות, אבל בתפריט כתוב "מרק עגבניות בניחוח בזיליקום".
ואת 'שמש נצחית' שיווקו כקומדיה רומנטית.
זה אומר שאני צריכה להאמין לפרסומות, או לביקורת שטוענת משהו אחר?
צריך להאמין למה שרואים בסרט
ובסרט הזה, יש סממנים מובהקים של סרט אימה.
לא נכון
אין לו סממנים מובהקים יותר מאשר ל"חוש השישי". בשני המקרים לא מדובר באלמנטים של סרט אימה, אלא דווקא באלמנטים של מותחן (הגם שהם דומים לעיתים לאלמנטים של סרט אימה).
אבל 'סודות נעולים' משחק המון
על כל מה שבין תופעה על טבעית לתופעה הגיונית ומוסברת. וכל עוד הוא מודה בגלוי שיכולים להיות הסברים הגיוניים לתופעות שמוצגות בו (וכמעט לכולן יש הסבר הגיוני), הוא מותח, אך לא מאיים. במקום לפחד, אני אותגרתי למצוא הסברים רציונליים, גם לסדינים של בן, שאכן הוסברו בסופו של דבר.
אני מסכימה.
היו יכולים לקדם את העלילה יפה מאוד גם בלי לנסות להקפיץ את הקהל כל כמה דקות על ידי הוספת אלמנטים איימתיים.
כשאני חושבת על זה, היה יכול להיות סרט הרבה יותר מעניין ופילוסופי אם היו מתמקדים יותר במימד האנושי העל טבעי במקום לנסות לצמרר את הצופים בזקנות עיוורות.
אני רוצה להבין-.
סרט אימה נחשב לכזה רק אם יש בו אלמנט של משו על טבעי?
זאת אומרת שכל עוד שקורה בסרט משו שיש לו הסבר טבעי זה יהיה מותחן ולא אימה?
סרט אימה
(או לפחות הגדרה סבירה אחת לגבי המושג) הוא סרט שהתגובה ה*עיקרית* שהוא מנסה לעורר בקהל, היא פחד. יכול להיות שגם בסרט שאימה היא לא הז'אנר העיקרי שלו יהיו סצינות שמטרתן להפחיד, אבל הן יתגמדו לעומת מספר הסצינות שמנסות לעשות משהו אחר (למתוח, להצחיק, לעורר מחשבה, לגרום לקהל לפרוץ בריקודים).
האם ב'סודות נעולים' יש קטעים שמטרתם להפחיד? כן.
האם זו המטרה ה*עיקרית* של הסרט? לדעתי, לא. במשך רוב הסרט הוא לא מנסה אפילו להפחיד. לכן יותר מתאים להגדיר אותו כסרט מתח.
השאלה האם עלילת הסרט כוללת אלמנטים על-טבעיים היא לא רלוונטית, לדעתי. יש סרטי אימה שבהם האויב הוא "סתם" רוצח עם סכין, בלי שום יכולת על-טבעית, ויש סרטים עם אלמנטים על-טבעיים שלא מנסים להפחיד.
חבל ששאלתי לפני שראיתי את התשובה של רד שאיתה אני ממש מסכימה.
גם אני מסכים איתה,
אבל רק כדי להבהיר את הנקודה (בתגובה להודעה הקודמת שלך):
מבחינה לוגית, המשפט שאמרתי –
"סרט שמנסה להפחיד את הצופה באמצעות תופעות על טבעיות, הוא סרט אימה" –
אינו שקול למשפט שייחסת לי –
"סרט אימה הוא סרט שמנסה להפחיד את הצופה, באמצעות תופעות על טבעיות".
הה, זכרונות מהפסיכומטרי.
אנשים, צאו מזה
אין שום טעם ב"סיווג למען סיווג" כשלעצמו. סיווג אמור לשרת משהו אחר. לכן סיווג צריך להתבצע באופן בו הוא משרת את מטרתו באופן הטוב ביותר.
אם אין מטרה, אין טעם לסווג.
במקרה הזה, המטרה היתה לבדוק אם הסרט נכשל במשימתו או לא.
גם אם תקראו לסרט מהסוג הזה "אימה" וגם אם תקראו לו "יוסי", זה לא יעזור לכם לקבוע אם הסרט נכשל במטרתו או לא.
כדי להחליט אם הסרט נכשל במטרתו או לא, אתם צריכים להפסיק לשאול את עצמכם כיצד לסווג את הסרט, ולהתחיל לשאול את עצמכם שאלה הרבה יותר פשוטה: מה היתה מטרת הסרט הספציפי הזה?
אם היא היתה להפחיד – אז הוא נכשל.
אם היא היתה בעיקר למתוח ולגרום לנו לחשוב – אז הוא הצליח.
הצורך שלכם לסווג גרם לכם לסטות מהנקודה, ולהתווכח על עניין שהוא חסר זכות קיום בפני עצמו.
סתם מתוך סקרנות חולנית
אם אני אחזור על הטיעון שלי לכמה אתה טועה בפעם הרביעית, יש סיכוי שגם תתייחס אליו?
במקרה הזה - יש טעם לדיון על הסיווג של הסרט,
כי הסיווג נועד לשרת 2 מטרות, לפחות:
1. להחליט אם הסרט צריך להיחשב (גם) לסרט אימה בלתי מוצלח, או (רק) למותחן – מה שיכול להיות משמעותי, למשל, למי שאוהב ללכת למותחנים, אבל לא רוצה ללכת לסרט אימה, ותוהה איזה מין סרט "סודות נעולים".
2. לנהל דיון קצר ומעניין (?) על השאלה מה הופך סרט לסרט אימה, להבדיל ממותחן, ולמה.
ככה
קודם כל, לונג ג'ון ענתה לך. ואני לא אוהב לשים הודעות שכל תוכנן הוא "אני מסכים למה שהיא אמרה".
שנית, אני מסכים עם מה שלונג ג'ון אמרה. הדרך בה הסרט פורסם בארץ לא רלוונטית לשאלה, האם הסרט נכשל במטרות שהציב לעצמו.
מהדרך בה פירסמו המפיצים את הסרט בארץ, אי אפשר ללמוד מה היו מטרות הסרט, ולכן אי אפשר לדעת אם הוא עמד בהן או לא.
לכל היותר, אפשר ללמוד מזה שהמפיצים לא פרסמו את הסרט נכון.
לא, לא ככה
דיברתי על הטריילר של הסרט ועל שמו. שניהם מרמזים, מצביעים, לא, מהבהבים באורות ניאון נוטפי דם מלאכותי, "סרט אימה".
מה המטרות ש_הבמאי_ הציב לעצמו לא מעניינות אותי כהוא זה. המשווקים של הסרט – אלו בחו"ל, לא בארץ – החליטו לשווק אותו כסרט אימה, ולכן אל להם, לבמאי או לך להלין על אנשים שמתאכזבים מכך שהסרט הוא סרט אימה גרוע.
אני חוזר על האנלוגיה שלי, בעקבות האנלוגיה שלך, בהתאמות לחוש הטעם שלי ולעניין: מרק בורשט לא אמור להיות מרק קובה ולאף אחד אין זכות להתלונן שאין בו סולת; אבל אם בפליירים שהמסעדה שמה על שמשות המכוניות בחוץ כתוב "מרק הקובה הטוב בארץ!", בתפריט המסעדה כתוב "המרק שפורסם בפליירים", וכשמזמינים את המנה מקבלים מרק בורשט, אז לאנשים מותר להגיד שהמרק חמוץ מדי, והם גם צודקים לחלוטין.
טוב
שכנעת אותי.
בכלל, מעולם לא ראיתי פרסום לסרט הזה. פשוט הלכתי אליו כי זה מה שחבר שלי רצה, ונהניתי.
אנשים, אתם חייבים להפסיק להסכים איתי
זה מתחיל להיות ממש מייאש.
לא, זה לא.
טיסת לילה הוא אכן מותחן נטו
וכמעט ואין בו רגעים שנועדו להפחיד או להקפיץ אותך.
בסודות נעולים אומנם יש כמה וכמה רגעים כאלה, ואלה אכן אלמנטים שמתאימים לסרט אימה, אבל הם לא העיקר כאן ולכן גם הוא עונה לדעתי על ההגדרה של מותחן, גם אם בצורה פחות מובהקת וברורה.
השוואה טובה יותר תהיה עם Signs (שלא סבלתי, אבל זה לא רלוונטי) – ממה שאני זוכר יש שם כמה קטעים שלפחות מתיימרים להפחיד, אבל לא נראה לי שיותר מדי אנשים יקטלגו אותו כסרט אימה (האמת היא שאני לא סגור על איך הייתי מגדיר אותו – אני מניח ש"מותחן/דרמה-איטית-מיסיונרית" זה די קרוב).
הדוגמה הטובה ביותר היא, בכל זאת, ''החוש השישי''
ומי שלא ראה אותו, ובכן, לא ראה אותו.
הסרט הזה הוא לא סרט אימה. בסרט אימה, המוטיבים של ההפחדה מתפתחים לכיוון אחד, בעוד בסרט הזה הם מתפתחים לכיוון אחר. יש דברים מפחידים, אך לא מאוד.
כעיקרון, בסרט אימה המוטיבים היו אמורים להתפתח לכיוון מפחיד הרבה יותר, והרבה פחות נרמז. במקרה הזה הם לא. למרות זאת, ולמרות שהסרט הוא איננו סרט אימה, הוא בכל זאת לא יכול לוותר לחלוטין על אלמנטים של פחד. וזאת מסיבה פשוטה- הגיבורה פוחדת. אם הדברים שמפחידים אותה לא ייראו לנו מפחידים, אז חצי מהחווייה של הסרט תיהרס.
לכן: סרט מותח? כן. סרט עם אלמנטים מפחידים? כן. סרט אימה? לא.
אני רוצה לשים את הדיון הזה בחזרה על הפסים שלו: המטרה של הסיווג ל"סרט אימה – כן או לא?" היא לא מטרה בפני עצמה. זה לא חשוב תחת איזו קטגוריה מסווגים את הסרט הזה, כל עוד הוא סרט טוב.
הדיון הזה התחיל מזה שהיו צופים שטענו שהסרט "לא מצליח" להיות סרט אימה. ועל כך עניתי שהסרט גם לא ניסה להיות סרט אימה.
אם מבינים שהסרט "לא הצליח" בגלל שהוא "לא ניסה", אז כל הדיונים המפרכים האלו ב"מהו סרט אימה" מוחזרים להקשר שלהם ונראים הרבה יותר קטנוניים.
הסרט לא "הלך עד הסוף" עם ההפחדות כי הוא לא רצה ללכת עד הסוף עם ההפחדות. הוא רצה לתת לצופים חווייה מסוג אחר. תקראו לחווייה הזו "סרט אימה מסוג אחר", תקראו לה "מותחן", תקראו לה "יוסי". העיקר שתבינו שהסרט לא ניסה להפחיד אתכם כמו סרט אימה. ולכן הוא לא נכשל במשימתו.
אתם טענתם שהוא "לא הצליח במה שהוא ניסה". אני טענתי שהוא בכלל "לא ניסה", כי הוא רצה לתת חווייה מסוג אחר. פשוט וקל. כל יתר הברברת הסיווגית היא פשוט משנית.
אני מתנצל שאני חוזר על עצמי, אבל אתה טועה
הסרט שווק כסרט אימה, הטריילר שלו משדר "סרט אימה", ואפילו השם שלו (במקור) מתאים לז'אנר. לכן, אני מניח, הוא משך אליו קהל של חובבי הז'אנר, אנשים שאוהבים סרטי אימה ולא בהכרח (למשל) אוהבים סרטי מתח. לאנשים האלו יש כל זכות להתלונן, לא כי הסרט גרוע או לא ממלא את ייעודו, אלא כי מכרו להם מוצר אחר ממה שהם קיבלו בפועל.
אין קשר למהות הסרט
לא אמרתי שהסרט הוא כן או לא סרט אימה, וברור שבנושא הזה הדעה של המבקר אמינה עלי הרבה יותר מזו של המשווק. אמרתי שלא ניתן לבוא בטענות לאנשים שראו את הסרט וציפו לסרט אימה – ככה הוא שווק.
הסוף דווקא לא היה עד כדי כך מפחיד
הוא היה החלק היחידי בסרט שראיתי בעיניים גלויות לגמרי ובלי נסיונות להסתיר מפני את המסך.דווקא מאוד אהבתי ונהניתי ממנו, אבל יותר בסגנון של אינדיאנה ג'ונס והאקשן הסופי שבא לפני פתרון התעלומה – הוא היה מאוד מותח ומרגש, אבל כל החשש הגיע לפני. החלק הראשון (כל החלק שבא לפני 15 הדקות האחרונות) היה מורט עצבים, אפילו שבאמת לא קרה בו שום דבר.
וזאת בעצם היתה הבעיה. היו שתולים בסרט עשרות אלמנטים מעולים להרכבה ולהפחדה בסרט אימה. גם היו את כל ההזדמנויות לפתח אותם במהלך הסרט, אבל כנראה פשוט לא השקו אותם מספיק (שזה מאוד אירוני לאור מה שמתרחש כרגע בניו אורלינס). וכך יצא שפשוט נגעו פה ושם בחלקים מהם, ולבסוף, באופן מאוד שטחי, הרכיבו מהם את סיום הסרט, שהיה מצויין, אבל לא מספיק לאור הפוטנציאל שהיה לאורך הסרט כולו, היו יכולים להוסיף עוד מספר סצינות כאלו במהלך הסרט.
ציפיתי שזוג הרוחות יתחיל להופיע במקומות שונים בבית – זה לא קרה.
ציפיתי שיתנו לנו לראות מה זה הדבר המבעית הזה שכל כך נבהלים ממנו במראות.
ציפיתי שסצינת הפנים התפורות (החלק המפחיד ביותר בסרט, לדעתי) תבוא לידי ביטוי גם בחלקים נוספים של הסרט.
ויותר מכל – הצרפתי מ"גוסט דוג" – הוא הופיע לסצינת הקפצה של שתי שניות ולא חזר – למה???
מה שכן היה ממומש כראוי היה אלמנט אדמת החימר בפתח הדלת, שדאגו להרחיב אותו כמו שצריך והיה מאוד אפקטיבי.
-סוף
אבל למרות כל אלו, באמת יש לשבח את המשחק של כמעט כל השחקנים (פיטר סאסגארד מעצבן אותי בכל פעם מחדש. בחייאת, הוא לא יכול לשתות כוס קפה לפני שהוא עולה על הסט?). קייט הדסון היתה מאוד יוצאת דופן במשחק שלה לעומת דרישות התפקיד הממוצעות לסרט מסוג שכזה (שהם בדרך כלל – כל עוד את בלונדינית ואת יודעת לצרוח – התקבלת!). המשחק שלה היה מאוד אמין, כמו שנאמר.
ג'ינה רולנדס העבירה בי חלחלה לאורך הסרט כולו. ולא הרבה דברים מעבירים בי חלחלה, אז ח"ח לה.
בנוגע לסוף הסרט (
, כמובן),
אה, כן. סוף הסרט היה מפחיד מבחינה פסיכולוגית אנושית, ולא באופן של "אני לא יכול להסתכל" (בגלל זה יכולתי להסתכל).
אני יודעת מה הראו במראות, הם גם פתרו הכל מבחינה עלילתית עד סוף הסרט, הבעיה שלא *הראו* לנו באופן מעשי איך מתממשים כל אלמנטי ההודו.
אני רציתי לראות קצת רוחות, או לפחות משהו שדומה להם. דמיט, אפילו הייתי מסתפקת באיזה חתול מת שיפול פתאום תלוי מהתקרה. האוירה היתה כל כך מתאימה לזה.
המממ...
כמה עולה כרטיס לחצי השעה האחרונה של הסרט?
מה יש להגיד
נשמע בדיוק כמו הסרט האידיאלי לאנשים כמוני – מי שרוצה נורא לראות סרטי אימה אבל לא ממש מסכים לראות אותם כי… נו, כן, כי זה מפחיד.
וזה גם נשמע סרט ממש טוב.
אני הולכת לראות!
אבל אולי לא כדאי שם בקולנוע, איפה שחשוך… ודלתות חורקות עם מערכת סראונד…
והכי גרוע – קייט האדסון? בלי תלתלים? אתם בטוחים שזו לא אחותה התאומה המרשעת?
לא. זאת אחותה התאומה המשעממת.
לא. זאת אחותה התאומה המשעממת.
אתם יכולים לצחוק על שעמום ככל שתרצו, אבל יש לי סבלנות עמידה במיוחד לסרטים איטיים. זה אפילו נחמד. שלא לדבר על סרטים איטיים בהם אני יכולה לטפוח לעצמי על האגו בהרגשה של "היי, אני רואה סרט אימה בלי לחטוף שבץ".
זה באמת נשמע סרט מושלם בשבילי.
כשאת אומרת יש לי סבלנות עמידה...
את מתכוונת שאת יכולה לראות את "היו זמנים באמריקה" – בלי פיהוק אחד…
(ואני לא אומר שזה לא סרט טוב).
וחוץ מזה, הסרט נשמע דיי טוב..
אבל יש בעיה אחת, הסרט לא נשמע עד כדי כך טוב בשביל לשלם35 שקלים, וזה נשמע כמו סרט שאי אפשר לראות בטלוויזיה(אלא חייב קולנוע, לסוף או מה שזה לא יהיה)שזה אומר שאני לא אשכיר אותו..אז לא הבנתי, הביקורת ממליצה על הסרט או לא..כי אני לא בטוח ארצה לשלם בשביל 10 דקות אחרונות של סרט…
זה מזכיר לי משהו,
מה שכתוב בביקורת כל הזמן על זה שפשוט אין שום קטע מפחיד, נורא מזכיר לי סרט שראיתי בשם the calling, שיש בו משהו על הבן של השטן או משהו, וכל הזמן הכל נורא חשוך שם ויש המון צלליות ומוזיקה נורא מאיימת, שאני פשוט ישבתי דרוכה כל הסרט כדי לא להבהל מהרוצח שבטח תכף יצוץ מתוך האפלה, אבל פשוט לא היה שם כלום. זאת שיטה נהדרת למתוח.
סרט מתח ואימה טוב.
להבדיל מכל מטופשוני האימה המתבססים על "בו", הסרט הזה מתבסס על מתח פסיכולוגי ומיסתורין ומצליח בכך. למרות שהוא איטי, הקצב אינו מורגש בגלל הריתוק לכל אורכו. ישנם גם אלמנטים מפחידים המתבססים על המסתורין מעברו של הבית כמו המשרתים המופיעים במראות.
דבר אחד שלא ברור לי הוא כיצד יכלו אנשי כת ההודו להקליט את עצמם על תקליטים ועוד בתחילת המאה הקודמת?
לא
התכוונתי לסרט אחר, ובאמת נראה לי שעדיף להימנע מאזכור שמות של סרטים עם סוף רע מכיוון שגם אם מסמנים 70 סימני ספוילר בצירוף האזהרה החמורה "זהירות – ספוילר בלתי נסלח למסעותיו של ירחמיאל!" – עצם אזכור השם רומז כי ירחמיאל נטרף באכזריות בסיום והורס לנו את הסרט.
לא הייתי בונה על זה
גם לא הייתי רואה את זה
ואני דווקא חשבתי
שהם הולכים לנסות להשיג עכשיו את הגוף של החברה של קרוליין.
הם ביקשו ממנה לעזור להם ולפגוש אותם בבית החולים, ודקה לפני זה האישה אמרה שהיא מעדיפה מישהי כושית.
אתה צודק.
סרט מעולה! כבר כמה שנים טובות לא ראיתי סרט שכל כך אהבתי. העלילה פשוט מרתקת והסוף מפתיע מאד. הוא גורם לך לחשוב הרבה ברגע שאתה יוצא מהאולם ובעצם מחבר לך הרבה דברים בסרט שלא היו ברורים. הסרט הוא בסגנון "החוש השישי" באיך שהוא מתפתח ובונה את עצמו. הסרט לא מפחיד, הוא יותר מותחן-פסיכולוגי מאשר אימה והוא גם לא מתיימר לזה. בקיצור סרט חובה לכל אחד שאוהב מותחנים חכמים אך לא מומלץ למי שבא בציפיה לסרט אימה.
אני מאוד ביקורתי, אבל הסרט הזה היה פשוט טוב
אני לא מסכים עם אלו שטענו שהסרט איטי מדי. הוא ממש ממש לא איטי. מי שטוען שהוא איטי פשוט ציפה לסרט אימה. ו"סודות נעולים " הוא לא סרט אימה, וגם לא מנסה להיות.
הסרט הזה הוא מותחן. והוא אכן מותח. מאוד. והוא ממש לא איטי בשביל מותחן. אם הסרט הזה איטי, אז אפשר להגיד שגם "החוש השישי" איטי. אבל הם לא איטיים. הם פשוט מותחנים.
יש כמה נקודות שצריך לציין לטובה במיוחד בסרט הזה. הסרט הזה מצליח לא ליפול לכל המלכודות שכל-כך הרבה סרטים נופלים אליהם.
אחת המלכודות האלו היא מלכודת הפתרון הטפשי והמאכזב. משהו שמתחיל עם המון פוטנציאל אבל נהרס. כאילו למישהו אזלו הרעיונות הטובים. דוגמאות לכך הם "הנשכחים" בגזרת המותחנים ו"ג'יפרס קריפרס" בגזרת סרטי האימה. בסרט הזה זה לא קורה. הפוטנציאל ממומש. אני כבר הכנתי את עצמי נפשית לכך שהסוף יאכזב אותי, וזה פשוט לא קרה. הפתרון טוב לא פחות מכל מה שמוביל אליו.
מלכודת שניה היא מלכודת "הסרט שמשנה את עורו באמצע". לקראת האמצע אנחנו מבינים פחות או יותר מה קורה, ואז עוברים מסרט מותחן לסרט של הרבה ריצות ומרדפים (אגב, שוב אפשר להביא את "הנשכחים" ו"ג'יפרס קריפרס" כדוגמאות, אבל גם הרבה סרטים אחרים). כאן זה לא קורה. הסרט מצליח לשמור על עצמו בפאזה אחת. כל רגע נדמה לך שהבנת מה קורה, ואז פתאום הכל מתהפך. ושוב נדמה לך שאתה כבר מבין והכל נפתר, ושהנה או-טו-טו הסרט משנה את עורו, ושוב הכל מתהפך לך.
והסרט מצליח אפילו לא להיכנס למלכודת הגדולה והידועה מכולן – דמויות ראשיות שפועלות בניגוד לכל היגיון ועושות שטויות, רק בשביל להסתבך בצרות. אולי הייתי פועל אחרת מאשר קרוליין, אבל מה שחשוב זה שהפעולות שלה לא מופרכות. אין בסרט שום קטע שבו אתה חושב לעצמך "למה היא עשתה את זה? מה היא, מטומטמת?". הסרט מצליח ליצור עלילה בלי להתבסס על גיבורים מטומטמים וחורים עלילתיים. בז'אנר הזה, מדובר בהישג רציני.
בסך הכל, מדובר במותחן עם תסריט מהודק במיוחד, בלי ירידות מתח ובלי נפילות שמעליבות את האינטליגנציה של הצופים. זה לא מעט בימינו.
אם אהבתם את "החוש השישי", אני די בטוח שתאהבו גם את הסרט הזה. אם אתם מחפשים רק סרטים כמו "הצלצול (1)" או "מגרש השדים", אז הסרט הזה הוא לא בשבילכם.
הממפ.
את זה גם אני יודעת. הסיבה שההודעה המקורית שלי נמחקה – ואחריה גם הודעה מפורטת של עכרור – היא שכל ההודעות האלה בסופו של דבר לא תורמות כלום לדיון על הסרט, פרט ללספר את הסוף שלו, ובכללו הפואנטה. כשמדובר בסרט חדש, זה קצת חבל כי במקום לראות את הסרט, אנשים עשויים לקרוא פשוט את ההודעה המסנל"לת ולהחליט שזה מספיק להם (קצת כמו ההודעות שמבקשות "תספרו לי את הסוף של הסרט", שהורסות את כל הכיף).
אז הסברים זה טוב ויפה, אבל עד גבול מסוים.
אבל,
המגיב ביקש להבין. איך הוא יבין אם לא יסבירו לו?
אם לדעתך זה יפגע יותר משזה יוסיף, את מוזמנת למחוק את ההודעה שלי. באמת שאין לי בעיה עם זה. רק ניסיתי לעזור.
אני מבינה את הבעייתיות,
וחשוב לי להבהיר שאני לא מאשימה אותך או משהו. כפי שהזכרתי, הודעתי הראשונה היתה דומה לשלך וגם היא ספיילרה יתר על המידה. לאחר מחשבה נוספת, ניסיתי לספק הסבר ובו פרטים מועטים ככל האפשר, מתוך הנחה ש-E ראה את הסרט ולכן יוכל לעשות את ההקשר (ומתוך הנחה שאם ההסבר הזה יתברר כדל מדי, E יגיד שהוא לא הבין אותו, ואז יהיה צורך לפרט מעבר).
המגיב הבין.
להגיד לו "הבנת נכון" היה מספיק בהחלט.
אני מאוד לא אוהב
כשכותבים באופן *מפורט* את העלילות של סרטים. אפילו עם אזהרת ספוילר והכל. בשביל זה יש אתרי ספוילרים.
אבל אם מישהו קורא הודעה מסנל''לת
שלפניה מופיעות, כמובן, אזהרות חמורות ובולטות בליווי דגלי פיראטים מאיימים, כנראה שמלכתחילה לא היו לו כוונות של ממש לצפות בו בעתיד הקרוב או הרחוק, לא?