 |
||
| יוצרי 'אי.טי' לא מסתפקים בשיחת טלפון בין החייזר לאסטרונאוטים בחלל במטרה לקדם את הוצאתו המחודשת של הסרט, אלא גם סידרו הומאז' ל'אי.טי' באחת מסדרות הטלוויזיה. ואני רק מחכה לראות מתי הוא ישתדרג לטלפון סלולרי (ואיזה). |
19.03.2002
|
|
יומית
יוצרי 'אי.טי' לא מסתפקים בשיחת טלפון
בין החייזר לאסטרונאוטים בחלל במטרה
לקדם את הוצאתו המחודשת של הסרט,
אלא גם סידרו הומאז' ל'אי.טי' באחת
מסדרות הטלוויזיה. ואני רק מחכה לראות
מתי הוא ישתדרג לטלפון סלולרי (ואיזה).
יוצרי 'אי.טי' לא מסתפקים בשיחת טלפוןבין החייזר לאסטרונאוטים בחלל במטרה
לקדם את הוצאתו המחודשת של הסרט,
אלא גם סידרו הומאז' ל'אי.טי' באחת
מסדרות הטלוויזיה. ואני רק מחכה לראות
מתי הוא ישתדרג לטלפון סלולרי (ואיזה).
אהרו''כ
ועל זה נשאל- למה המפיקים צריכים לשלם כסף בשביל שיהיה הומאז לסרט? רק הסצינה של הטיסה מול הירח הייתה בעשרות סרטים ותוכניות טלוויזיה (הדף של קשרי סרטים בימד"ב ארוך כאורך הגלות). מאד קל להכניס הומאז', ואני בטוח שהיו שמחים להכניס אותו בכל מקרה.
מה זה??
גנבת לי את האהרו"כ! ועוד בדקתי פעמיים שאין תגובות.
יש לך לפחות 50 כאלה, מה אכפת לך לתת לי אחד??
שום דבר אישי.
לי באופן אישי לא אכפת למי יהיה האהרו"כ. אבל אני מנהל קרבות מאסף כנגד חברי כת האנטי-אהרו"כ, ולא יכול לקחת את הסיכון שהם ינצחו, אז כשיש אפשרות לאהרו"כ- אני קופץ עליה…
שמתי לב.
רציתי להוסיף במה שאמור היה להיות האהרו"כ שלי משהו לגבי כל האנטי אהרו"כים למיניהם אבל מילא, אם אתה עשית את זה בשבילי…
אהרו''כ
עדיין לא פגשתי מישהו עם אותה דעה אבל אני פשוט לא אוהב את הסרט הזה. לא עכשיו ולא כשהייתי יותר קטן. בלי להכנס לניתוחים מתישים (ראה ערך גוספורד פארק), אסכם את זה במשפט אחד: כל כך כל כך משעמם!
חפש את התגובה שלי בדוחק''ו האחרון
ראיתי
טוב לדעת שאני לא החריג היחידי.
עין הדג כקבוצת תמיכה
איפה הייתם כל חיי? אחרי שראיתי את הסרט אי שם בתקופה הפרה היסטורית, ופיתחתי בו התעניינות בלתי נשלטת בריפוד של הכסא שלידי (מה שהוביל לקריירה מפוארת כחוקרת ריפודים מדופלמת, עם התמחות בדוגמאות פסים), הרגשתי מנודה מהתרבות המערבית לנצח. תודה לכם, שבהדגישכם כמה זניח, לא מעניין ומיותר (למרות שאף אחד מכם לא ציין את הסיבה האמיתית שיצרה את תופעות הלוואי באותו זמן קדום – מפחיד!), החזרתם אותי לחיק הציוויליזציה והקהילה. תודה לכם!
אצלי זה לא היה כ''כ פרה היסטורי
לפני שנתיים בערך, שידרו את הסרט בטלויזיה. שמחתי עד עמקי נשמתי, כי סוף סוף עמדתי לשדרג את הבורות שלי בנוגע לסרטי "חובה". כמובן שגם הקלטתי את הסרט. בכל אופן הסרט התגלה כסרט משעמם ומיושן, ולא הותיר בי מספיק רושם כדי לזכור משהו מהותי לומר עליו. חוץ מזה, רציתי לחנוק את הילדה המעצבנת. כנראה שצריך לצייר אותן כדי שיהיו חמודות…
כנ''ל! זה ב-ד-י-ו-ק מה שאני עשיתי
לא השתעממתי כלל, אבל תגובתי היתה דומה: "הא?" (תרגום: על מה ולמה כל המהומה?). ועוד אחרי ששמעתי וקראתי את יאיר רווה מרעיף עשרות שבחים על הסרט, בכל הזדמנות אפשרית… (מיד הרגשתי שמשהו אצלי לא בסדר).
תובנה חדשה עלתה במוחי בעודי צופה בפרסומות בערוץ 2, כשנודע לי שהסרט יחזור לבתי הקולנוע (לראשונה) גם בגירסה עברית. אה-הא! (אמרתי לעצמי סטייל גשש-בלש) הנה הסיבה שעד עכשיו לא הבנתי את גדולתו של הסרט!
לעומת זאת, אני חלוקה עליך קשות בסוגיית הילדה: דרו בארימור היא הילדה הכי מתוקה ושווה שראיתי באיזשהו סרט בימי חיי! (
ונצ'יק: במיוחד בקטע בו אחיה אומר לה ש"רק ילדים יכולים לראות אותו" והיא בתגובה מראה לו שלא עשו אותה באצבע. הידד!).
אם הייתי יכולה, הייתי מאמצת אחת ב-ד-י-ו-ק כזאת.
עינת
)
(חכו לי בהקרנות של הגירסה העברית…
סיבות?
E.T מבחינתי זה לא סרט כמו הארי פוטר שאני יכול לפרט להסביר ולנמק למה לא סבלתי אותו (בקצרה – משחק מעורר רחמים,עלילה מלאה חורים, ומעל הכל-במאי עלוב).
כשראיתי את E.T הדבר העיקרי שעלה לי לראש זה -נו, זה הכל?
זה פשוט סתם עוד סרט. גם החלקים שאמורים להיות מרגשים ומיוחדים עשו לי את זה בערך באותה מידה כמו חגיגה בסנוקר (מה גם ש'חגיגה' הרבה יותר מצחיק)
כן, אממ, בדיוק כמו שאמרתם
ובכן, כמו שכבר הדגשתי, אני מודה לכם על התמיכה. אבל, זה עדין משאיר אותי מחוץ למעגל האנשים הנורמלים (הרבה אנשים שמכירים אותי לא ירימו גבה על העניין, ויתמכו בחום בהשארתי שם) – אז אין ברירה, אני אגיד את זה בפה מלא: אני נ-ו-ר-א פחדתי בסרט הזה (נכון, היו סיבות מקלות – הייתי הרבה מתחת לגיל שבו מותר להצביע, היה חושך בחוץ, עדין לא אילפתי את המפלצת מתחת למיטה שלי וכולי וכולי), אבל זה זכור לי כאחת הטראומות הגדולות של ילדותו (זה, ושלא הצלחתי לעשות תרגילים יפים על המתח כמו ענת).
חפשי סרט שנקרא ''השער''.
גם סרט ישן מאותה תקופה של איטי. ראיתי אותו כשהייתי צעיר יותר (לא שעכשיו מותר לי להצביע) ופחדתי פחד מוות.
ודעותיי לגבי האיטי עצמו? ראיתי אותו מזמן ולא בזמן האחרון. הוא סרט נחמד שכיף להעביר איתו את הזמן אבל הוא לא יצירת מופת. רוצים קלאסיקה שפילברגית? לכו תראו Close Encounters.
מפגשים הוא סרט טוב מאוד
אבל זה גם מה שאומרים על 2001.
מי שלא יתחבר לזה ימצא את הסרט משעמם למדי (אם כי עדיין לא משעמם כמו 2001).
העלילה מתקדמת באיטיות, לא פשוט להתחבר לדמויות (בעצם, אני לא חושב שזה ממש אפשרי, אלא אם עברתם חוויה דומה). מה עוד שאין את המוזיקה של וויליאמס….
אבל השחקנים טובים והאווירה בסרט מועברת הרבה יותר טוב מאשר, למשל בפרקים של אקס פיילס. אבל עדיין חסר לי עוד טיפה קסם, קסם שאני מוצא באיטי.
הבהרה לסיום – אני נהניתי גם מ-2001 וגם ממפגשים.
מפגשים הוא מהסרטים היותר משעממים
שיצא לי לראות.
לא הבנתי למה הסריטו אותו, לא הבנתי למה זה טוב, ובעיקר לא הבנתי איפה החביאו את העלילה. למה אני אמור להתרגש עד כדי כך מיצירת קשר (ועוד מוסיקלי) עם חייזרים?
אכן!
בדיוק כמו במקרה ET, שוב עלצתי לקראת האפשרות להשלים חורים תרבותיים בהשכלתי, ואף העמדתי את הוידאו בהיכון.
אם ET היה חביב אך לא מלהיב, "מפגשים" היה רע בהרבה – רק הרצון לסגירת הפער סופית מנע ממני לנטוש את הסרט המשעמם הזה באמצע. ב"אודיסאה" לפחות היה קצת הומור, מוסיקה טובה וצילום מעניין (טוב, מה אני יודעת, ישנתי ברובו… זה מה שאני זוכרת) אבל אני לפחות יכולה להאמין ולהבין למה הוא נחשב ליצירת מופת. "מפגשים" היה כל-כך מיותר, לא ברור ומשעמם שאין לי שמץ של מושג למה ואיך מישהו התלהב ממנו אי פעם (והמוסיקה בו כל כך מעצבנת!).
עינת
אני מסכים. הקטע עם החייזרים לא
היה הכי טוב. מה שכן מעניין זה הקטעים עם האנשים לפני סצינת המפגש. לא שהזכרון שלי כל כך טוב בעניין אבל זה מה שאהבתי.
היה הומור ב-2001? איפה?
וזה לא נשאל בציניות. אני לא זוכר קטעים הומוריסטיים שם.
בכל אופן, מכיוון שזמני קצר כעת, לא אפרט עוד על מפגשים מעבר למה שכתבתי למעלה (בינתיים).
הקטע עם האל מאד שעשע אותי
הסוף, במיוחד (
כשהוא מפרק אותו ידנית והוא מתחיל לשיר ולזייף וכו', זה בערך כל מה שאני זוכרת סוף
). ייתכן שזה נעוץ בעובדה שאני תמיד חשבתי שזה קטע קצר יחסית, של כרבע שעה, אבל לאחרונה נאמר לי שזה איזה שעה וחצי… (?).
.
טוב, כנראה שניקרתי בו הרבה יותר משחשבתי (ראיתי אותו בטלויזיה, בית ריק וחשוך ורק אני על הכורסאות בסלון, ביום שישי בו לא ישנתי אחה"צ).
אני עוד צריכה לראות אותו שוב ואז דבריי ישמעו הגיוניים יותר(?) או לפחות יתבססו על דעה יותר מוצקה ומגובשת
עינת
צר לי לאכזבך, אך זה בהחלט לא קטע
הומוריסטי. צפיה חוזרת מומלצת.
(אבל לא, לא שעה וחצי.)
תעזבו את הציניות בשקט.
כן, אפשר להיות ציני ולהנות מסרט כמו אי.טי ואפשר להיות ציני ולחשוב שאי.טי הוא סרט מיושן שאבד לו זוהרו והוא לא מאוד מעניין את כולם. מה לציניות ולזה?
את קראת לפלפונים
מכשירי קשר ופנסים ,מיושנים.
הקטע היחידי שאני אחכה לו בסרט אי.טי זה לראות איך מה שפעם היה רובה הפך היום לפנס.
וכמובן את דרו ברימור בלי אלכוהול. (בסטרדי נייט ישן כשדרו היתה בת שבע והשתתפה בתוכניץ אחד מהקאסט הציא לה קוקה קולה והתשובה של המערכון:
אני ממשפחת ברימור עבורי רק וויסקי).
תעזבו את הציניות בשקט.
ההגדרה המדויקת של ציניות היא "התייחסות בזלזול למוסר החברתי ולדעות המקובלות, ביטול כל דבר נעלה ושימוש בניבול פה"
(זה המקום לצטט את קלינט איסטווד ב"בקו האש" I had to look it up)
:-)
לפי הגדרה זו באמת אין הרבה קשר בין ציניות לבין הצפיה ב"אי טי" ובעצם במרבית סרטי הקולנוע.
נראה לי שמרבית פשוטי העם,לפחות בקונטקסט הקולנועי, מפרשים את המושג ציניות כסלידה מסנטימנטליות דביקה וראייה מפוכחת של המציאות לעתים בצורה קיצונית (ייתכן שאני טועה פה כמובן, זו רק הגדרה אישית שלי)
אם נקבל את ההגדרה השניה אז בהחלט שיש קשר בין ציניות לבין הצפיה באי טי או בכל סרט קולנוע אחר שפונה בראש ובראשונה לרגש.
השאלה המעניינת שמעלה היציאה המחודשת של "אי טי" לאקרנים היא לא האם הסרט התיישן? (אין מה לעשות עברו 20 שנה וחלקים מהסרט נראים מיושנים) אלא האם הסרט עדיין מצליח לרגש, ובגלל זה מעניין לשמוע את התגובות של צופים בגילאים שונים, אותי הסרט ריגש עד דמעות כמעט, והשתדלתי לצפות בו בצורה אובייקטיבית ככל האפשר, אבל עושה רושם שדוקא צופים צעירים יותר שנחשפים לסרט בפעם הראשונה לא מוצאים אותו ככזה, אחד ההסברים שאני יכול להעלות בדעתי הוא שרמת הציניות של הצופה שגדל על "ספרות זולה" ו"סיינפלד" גבוהה יותר מזו של צופה שגדל על "אי טי" ו"מי הבוס", והיא זו שגורמת לו להתייחס למה שהיה אחד האירועים הקולנועיים המרגשים ביותר של שנות ה80 באדישות או אפילו חוסר נוחות.
ייתכן כמובן שהסרט נראה פשוט מיושן מבחינה טכנית בעיני הצופים הצעירים יותר והעובדה הזאת גורמת להם לא להענות למניפולציות הרגשיות שהסרט מבצע.
אני מעדיף את ההסבר הראשון, אין לי ספק שסרט קולנוע בתחילת שנות ה 2000 צריך לעשות הרבה יותר כדי לרגש את קהל הצופים שלו מאשר סרט קולנוע מלפני 20 שנה וזה מכיוון שסף הגירוי הרגשי של קהל היעד שלו בעליה מתמדת.
ההקרנה המחודשת של אי טי היא הזדמנות נהדרת להתבונן ולנסות להבין את התופעה הזאת
אני נוטה להסכים
אם כי נראה לי שצופי הדור הצעיר יתאכזבו מאי.טי בגלל שילוב של שתי הסיבות שמנית – סף גירוי גבוה והיכרות עם רמה טכנית מסויימת של סרטים. בעיני, שתי הסיבות די שלובות זו בזו.
ובאשר לציניות – היא כבר מזמן איננה סתם סוג של זלזול במוסד.