2019: סיכום חצי-שנה

מי הסרטים הכי טובים, הכי גרועים, והכי "מה לעזאזל"-ים שהיו בחצי השנה האחרונה?

חצי שנה כבר עברה לה, ומכיוון שאנחנו אוהבים סיכומים ואין לנו כוח לחכות עד סוף השנה, לפניכם חלוקת תארים לרוב הסרטים של 2019 שראיתי עד עכשיו (כולל הסופ"ש האחרון של שנה שעברה). במקום שאחזור על זה בכל שורה, תדמיינו שבסוף כל פרס כתוב "בחצי השנה האחרונה". אז ככה:

הסרטים שפספסתי ולכן הם לא בפרסים אחרים: לא ראיתי את "דמבו", "סרט לגו 2", "מילים נרדפות" או את "המוסד" שגורף שבחים עכשיו, ואני בסדר עם זה. אני כן מבואס שפספסתי את "בית קברות לחיות" ו"ברייטברן", שנראו לי מסקרנים. כל אלה כבר יחכו לצפייה ביתית.

פרס הפיצוצים ע"ש מייקל ביי: הפיצוצים ב"אקוומן" לא סתם שם, יש להם מטרה: לקטוע שיחות בין דמויות. בלי הגזמה, יש לפחות חמישה קטעים שבהם שיחה בין שני אנשים נקטעת בגלל פיצוץ. אחרי שמסיימים להתעצבן, זה נהיה קורע מצחוק.

הטוויסט הכי "מה לעזאזל?!": למרות שקיבלנו השנה סרט של שאמלאן ועונות של "מראה שחורה" ו"אזור הדמדומים", הטוויסט הכי מטורף שראיתי על מסך כלשהו חייב ללכת ל"מים שקטים" המאוד ביזארי. למי שסקרן, כתבתי גם עליו וגם על "אקוומן" פה.

פרס ה'למה בכלל טרחתם עם הטוויסט הגרוע הזה?': "השלמות", "הבלש פיקאצ'ו", "אנחנו", "מיסטר גלאס". או שראו אותו מגיע מקילומטרים או שהוא סתם גרם לי לגלגל עיניים. או שניהם.

התסרוקות הכי טובות: לסירשה רונאן יש כמה תסרוקות שונות ב"מרי מלכת הסקוטים" וכל אחת מהן מופלאה בדרכה.

החתול הקולנועי הכי מוצלח: גוס מ"קפטן מארוול". במעונות של חברה שלי בירושלים יש חתול שממש דומה לו, אז כמובן שאחרי שצפינו בסרט הוא הפך להיות "גוס" באופן בלתי-רשמי. בינתיים הוא נראה כמו חתול רגיל, אבל אי אפשר לדעת.

הסרט הקצר הכי טוב שתקוע בתוך סרט משעמם באורך מלא: יש פרק זמן מסוים, קצת אחרי שזאכרי לוי מופיע לראשונה ב"שהאזאם!", שבו הוא הופך לסרט מאוד משעשע, מין "ביג" פוגש את "כרוניקה בזמן אמת". אבל כל מה שבא לפני ואחרי הקטע הזה, היא ערימה של קלישאות סרטי קומיקס מעייפות.

הפוסטרים הכי יפים: "גודזילה 2: מלך המפלצות" לא היה סרט מי יודע מה, אבל השיווק שלנו נתן לנו פוסטרים מהממים כמו זה וזה. את כל הפוסטרים של הסרט אפשר למצוא כאן.

פרס ה'יש מצב שזאת הייתה אותה הפקה?': גם ב"ג'ון וויק 3" וגם ב"גברים בשחור: אינטרנשיונל" יש סצינות במרוקו ומיד אחריהן סצינות במדבר. או שהיה להם את אותו מנהל לוקיישנים או שהיה מבצע של "השתמשו במרוקו בתור לוקיישן בסרט שלכם וקבלו לוקיישן במדבר במתנה!"

פרס ההבדל הכי גדול באיכות סרטים של אותו במאי: בחצי-שנה הזאת קיבלנו שני סרטים של לארס קלווברג, וזה מדהים שאותו אדם עשה אותם. "פולארויד" הוא סרט שתוכנן לצאת כבר מזמן, אך נדחה בגלל פרשת ויינשטיין. מהפרמיס של מצלמת פולארויד קטלנית התבקש לעשות סרט בסגנון "יעד סופי", אבל למה כזה שלוקח את עצמו ברצינות תהומית?! כנראה שקלווברג עשה הפקת לקחים, כי הרימייק של "משחק ילדים" שביים הוא אחד הסרטים המהנים ביותר שראיתי בזמן האחרון, שמתמקד הרבה יותר בפן הקומי של "קומדיית אימה", וטוב שכך. הרחבה בקרוב.

השחקן המפתיע הטוב ביותר: ג'ון מלקוביץ' הוא מהשחקנים האלה שרק עצם הנוכחות שלהם תשפר גם סרטים מחורבנים (היי, "קופסת הציפורים"). "משפטו של טד בנדי" היה סרט חביב במהלך החצי הראשון שלו, אבל כשמלקוביץ' הופיע פתאום למרבה הפתעתי, הסרט בהחלט השתפר.

הביצועים הכי טובים לשירים בסרט מוזיקלי: "רוקטמן". לא ממש חכמה, בהתחשב בכך שראיתי רק שלושה סרטים מוזיקליים בחצי-שנה הזאת. אבל היי, העיבודים לשירים פה היו באמת טובים. יש אחד בוואן-שוט, אחד מתחת למים ואחד שהוא שחזור מאוד נחמד לקליפ אמיתי של אלטון ג'ון.

הסיום הכי טוב: די בטוח שאנשים עדיין מתווכחים עליו באינטרנט, אבל מבחינתי "הנוקמים: סוף המשחק" הסתיים בצורה מוצלחת. מתוך 14,000,605 דרכים שבהן הוא יכול היה להסתיים, קיבלנו סוף מספק ביותר.

החברות הקולנועית הכי טובהאיימי ומלי (קייטלין דוור וביני פלדסטין) מציגות ב"חורשות את הלילה" את החברות הקולנועית הכי מוצלחת ומרגשת שראיתי מזה הרבה זמן. ובכלל, זה אחד הסרטים הטובים של השנה, אז אם עדיין לא צפיתם בו, ממליץ לתקן את זה בהקדם.

הקומדיה הכי טובה: "מה הסיכוי?" הזכיר לי כמה התגעגעתי לסת' רוגן, כשלצידו שרליז ת'רון נהדרת גם היא (יהונתן מבקש להדגיש שוב שטרם צפיתי ב"מוסד" בזמן כתיבת שורות אלו).

הסרט הכי מאכזב: אחרי "תברח" הנהדר היו לי ציפיות גבוהות מג'ורדן פיל, אבל לא רק ש"אנחנו" לא עמד בהן, הוא גם לא הגיע לרף המינימלי. יש הופעות טובות של ווינסטון דיוק ולופיטה ניונגו, אבל הסרט עצמו לא מפחיד, לא מעניין ולא ברור מה הוא רצה להגיד.

הסרט הכי מפתיע: ל"אלאדין" היו את כל הסיבות להכשל: הוא מגיע אחרי רצף של עיבודי לייב-אקשן מיותרים, התלבושות שלו נראו כאילו הגיעו מהפסטיגל, גאי ריצ'י הוא בחירה תמוהה לסרט כזה ומי לעזאל ליהק את וויל סמית' בתור הג'יני? אבל במהלך הצפייה פתאום הוא התגלה כסרט לא רע בכלל! לא סרט שהיה חייב להיעשות ולא חף מבעיות, אבל מבדר למדי וכנגד כל הסיכויים זה התפקיד הכי טוב של וויל סמית' מזה שנים.

אזכור של כבוד: כבר ציפיתי ש"ג'ון וויק 3" יתקע את המסמר האחרון בארון של אחת מסדרות האקשן המשעממות של העשור. למרבה המזל, הוא סטה מהנוסחה של "ג'ון מגיע למקום מסויים, יורה לכמה שנים בראש, ריפיט" וסופסוף הציג אקשן מגניב ויצירתי.

הפספוס הכי גדול: ל"יסטרדיי" היה קונספט ייחודי ומסקרן, אבל הוא העדיף להשתמש בו בעיקר בשביל גאגים ולהתמקד בסיפור אהבה גנרי ומטופש. יצא סרט חביב בסך הכל, אבל יכול היה להיות כל-כך הרבה יותר.

השורה הכי מוצלחת: "זה בשביל טופאק". משפט שהייתם מצפים לשמוע באיזה ביופיק על מוזיקה שחורה מופיע, מכל המקומות, ב"משחק ילדים", וזה כנראה הפיי-אוף המוצלח ביותר של השנה עד כה.

הסצינה הכי מוצלחת: המונטאז' של טרי הורגת את עצמה שוב ושוב ב"מז"ל טוב 2". זה מין טוויסט חמוד על הסצינה שבה ביל מארי עושה זאת ב"לקום אתמול בבוקר", יש רפרנס ל"בחזרה לעתיד" וג'סיקה רות' מופלאה ובבקשה שימו אותה בכל הסרטים, תודה.

ההופעות הכי טובות:

5. כריס אוונס, "הנוקמים: סוף המשחק"

4. לופיטה ניונגו, "אנחנו"

3. קייטלין דוור, "חורשות את הלילה"

2. טארן אג'רטון, "רוקטמן"

1. ג'סיקה רות', "מז"ל טוב 2".

הסרט הכי גרוע: יש יותר מדי משחקי מילים שקשורים לגהנום שאני יכול לעשות על כמה ש"הלבוי" רע ומביך מכל בחינה, אבל אני שונא אותו יותר מדי בשביל אפילו להשקיע את המינימום הזה. המשחק מזעזע, הדיאלוג מביך ואני בטוח שממש ברגעים אלו משתמשים בפסקול שלו כדי לענות שבויים איפשהו. אם צפיתם בו, תנחומי. אם לא, תתרחקו ממנו כמו אש הגיהנום. היי, הצלחתי בכל זאת.

הסרט הכי טוב שאתם יכולים לראות ממש עכשיו בנטפליקס: משום מה לסרט עם השם הפשוט "Fyre" החליטו לקרוא בעברית "המקרה המוזר והשערורייתי של פסטיבל פייר". כלומר, זה שם הולם, אבל למה לסרבל? בכל מקרה, סרט שעשוי וערוך במופתיות, כשהסיפור במרכזו נמצא במילון בתור ההגדרה ל"קלאסטרפאק". תאונת רכבת שכולם צפו מראש אבל סירבו לנטוש אותה. הבנתי שגם "הולו" עשו סרט על אותו מקרה, אבל לא יצא לי לצפות בו.

הסרט הכי טוב שהוקרן בקולנוע: "מז"ל טוב 2". מאוד אהבתי את הסרט הראשון, וההמשך שלו מתפרע אפילו יותר עם הקונספט, תוך כדי שהוא משחק עם הפרמיס באופן יצירתי ומוצלח ואפילו מצליח להיות מרגש. הוא לא חף מבעיות לחלוטין,  אבל כל-כך, כל-כך נהניתי. אם יהיה שלישי, אני אהיה הראשון בתור לכרטיס.

אחריו, בסדר יורד: "חורשות את הלילה", "הנוקמים: סוף המשחק", "משחק ילדים" ו"מה הסיכוי?".

אז איך הייתה חצי-השנה הקולנועית שלכם? מוזמנים לכתוב בתגובות את הסרטים שהכי אהבתם וגם למלא אותן בטופס הזה. נתראה עוד חצי שנה!