21

במקור: 21
במאי: רוברט לוקטיק
תסריט: פיטר סטינפלד ואלן לואב
על פי ספרו של בן מזריץ'
שחקנים: ג'ים סטורג'ס, קווין ספייסי, קייט בוסוורת', לורנס פישברן

בן קמפבל (ג'ים סטורג'ס) הוא סטודנט עם מוח מבריק. הוא לוקח את התואר בהליכה, והדבר היחיד שמפריד בינו לבין החלום שלו, לימודי רפואה בהרווארד, הוא שכר הלימוד האסטרונומי והוצאות המחייה, בסך 300,000$. למזלו, מבחין בו הפרופסור הכריזמטי למתמטיקה (קווין ספייסי), שמזמין אותו לחוג אקסקלוסיבי: קבוצה של סטודנטים מוכשרים שלומדים יישומים מעשיים לסטטיסטיקה על ידי ניצחון השיטה במשחק בלאק-ג'ק – מה שמכונה בעגה העממית "לספור קלפים". לאחר מספר מונטאז'ים קצרים בהם נלמדת הטכניקה, בן מוכן להצטרף אל בני ובנות הקבוצה ולהסתער על בתי הקזינו של לאס וגאס, שם יתורגם כשרונו לערמות של שטרות ירקרקים.

כדי להצליח במשחק, קמפבל חייב להתמיד בחשיבה לוגית ומתמטית ולא להתדרדר לרגשות. כצפוי, הדבר קשה במיוחד לאור השינוי שהוא עובר: לפני כן תחביביו כללו הסתודדות עם שני חבריו החנונים, שמבלים את זמנם בבניית רובוטים ומעולם לא ראו בחורה מקרוב. ואילו עתה, בן מוצא את עצמו נוחת היישר אל החיים הטובים בווגאס, כשאלו כוללים לימוזינות, מסיבות, חשפניות ושאר מרעין בישין. לאחר כל סופ"ש כזה בן חוזר למעונות עם כמויות בלתי נתפסות של מזומנים (אותם הוא מתעקש, משום מה, לאחסן במקום הצפוי ביותר בחדר שלו במקום בבנק. גם כן גאון) וחוזר לחיי השגרה של סטודנט למתמטיקה.

הבעיה העיקרית שלי עם '21' היא התחושה שכבר הייתי בסרט הזה, והרבה יותר מדי פעמים. נוסחת "גיבור מגלה שיש לו כשרון, גיבור משתמש בכשרון, מצליח בגדול, מרחיק לכת והופך ליהיר, מה שעלול להביא למפלתו", היא נוסחה עתיקת יומין, שמשוחזרת כאן לפרטי פרטים. אלמנטים עלילתיים לעוסים כמו חבר הצוות הוותיק שמתנכל לגיבור והמאמן שהיה פעם בדיוק כמותו צצים לאורך הסרט, כאילו היו חלק מצ'ק ליסט של קלישאות על פיו הושבעו התסריטאים לכתוב. את רוב התפניות בסרט ניתן לצפות מספיק זמן מראש, כדי ללחוש לחבר שלידך "עכשיו הוא יתעצבן ויטרוק את הדלת", רק כדי לזכות בתגובה במבט של "מה אתה אומר…". הדמויות הצעירות (חבריו של הגיבור לספירת הקלפים ושני חבריו החנונים) שטוחות כמו הקלפים שהם סופרים. החלטותיהן ומעשיהן בסצינות מסוימות פשוט לא הגיוניים, במיוחד לאור העובדה שהם אמורים להיות אנשים מבריקים, מה שמותיר רושם שהן נבראו עבור הגיבור כדי לשמש לו תפאורה.

ובכל זאת, על אף הבנאליות המשוועת בה מתנהלת העלילה, לא מצאתי את עצמי משתעמם ב-'21'. אני מייחס את זה בעיקר לעריכה מוצלחת במיוחד, שלא מותירה רגעים מתים. הסרט עשוי בצורה שמאפשרת ליהנות ממנו על אף העובדה שהוא כל כך צפוי. סצינות הבלאק ג'ק מצולמות מצוין ומעבירות את האווירה מורטת העצבים סביב שולחן ההימורים, גם אם לא בצורה עוצרת נשימה כפי שנעשה ב'קזינו רויאל', למשל. נקודה לזכותו של במאי הסרט (שבעברו הזוועה 'חותנת בהפרעה') היא שהוא לא מתאמץ יותר מדי ליצור מגניבות מאולצת. אמנם ספרתי כמה וכמה ניסיונות לא מוצלחים להצחיק, אבל בסך הכל הבימוי אלגנטי לרוב ולא נופל למלכודת הצ'יזיות אליה מושך אותו התסריט.

המשחק של ג'ים סטורג'ס ('מעבר ליקום') בתפקיד הראשי מספק את הסחורה, אך לא יותר מזה. שאר הצעירים עושים עבודה טובה, ובמיוחד אהרון יו, שגנב את ההצגה כבר ב'דיסטורביה'. תפקיד הפרופסור הכריזמטי, התומך ברגע אחד ומטיל אימה בזה שלאחריו, הולם את קווין ספייסי, שכצפוי לא מאכזב, ובכל זאת אי אפשר להתעלם מההרגשה שזה קטן עליו. לורנס פישבורן, מורפיוס האגדי מ'מטריקס', שמאז לא עשה שום דבר מעניין, מופיע בתפקיד משכנע של אחראי ביטחון ברוטאלי, שנוהג לגרור סופרי קלפים אומללים למרתף חשוך בו הוא מפליא בהם את מכותיו. דמותו מוסיפה נופך מסוים של מתח לסרט, אבל לא יותר מדי. בשטח המתח אפשר היה לעשות הרבה יותר.

בשורה התחתונה, '21' הוא לא סרט רע, אך אינו טוב בצורה יוצאת דופן. כל עוד תהיו מודעים לכך שבפניכם סרט עם מבנה עלילתי שכמותו כבר ראיתם ועוד תראו באינספור וריאציות, הוא גם לא מאכזב. קיבלתי את ההרגשה שיוצרי הסרט הלכו על בטוח, ביצירת סרט שאינו עוכר שלווה או יוצא דופן בשום צורה – אבל לפחות הקלילות שלו מצילה אותו משיעמום.