במקור: Bin Jip / 3-Iron
תסריט ובימוי: קים קי-דוק
שחקנים: לי סונג-יאון, הי ג'אה, קוון היוק-הו
החיים המודרניים הם דבר קשה ומעיק, כפי שבוודאי שם לב כל אחד מאתנו שאיתרע מזלו להיוולד בתקופה הלא נכונה. הלחץ, הציפיות לקונפורמיות, הדרישות הבלתי נגמרות של החברה מכל אחד ואחת מאיתנו… לצעירים דרום קוריאנים, המצב קשה אף יותר. בנוסף לכל לחצי העולם המודרני, הם נאלצים להתמודד עם העובדה העצובה שהאפשרות של טיול למזרח הרחוק אחרי הצבא לא קיימת אצלם: לא רק שמרביתם לא משרתים בצבא, אלא שהקונספט של "מזרח רחוק" לא קיים עבורם. את הבעיטה במסלול החיים השבלוני הם נאלצים לעשות בצורות אחרות.
טא-סוק, צעיר שכזה, מגיע דווקא מבית טוב, כנראה. אחרת קשה להסביר איך הוא מסתובב על אופנוע מפואר שכזה. הוא מצא דרך מקורית במיוחד למרוד בחיים המודרניים. לא, לא חיסול נהגי מונית בנתניה, מפתה ככל שהרעיון עשוי להישמע, אלא משהו מקורי אף יותר. הוא רוכב על האופנוע המבריק שלו ברחובות סיאול, מאתר בתים שדייריהם אינם בנמצא, ופורץ לתוכם. הוא אינו גונב מאום. תחת זאת, הוא פשוט חי שם. מכין לעצמו אוכל ממה שיש במקרר, לובש את הבגדים של בעלי הבית (רק את הבגדים של הגברים שבהם, לרוע המזל), ומתקן עבורם מכשירים חשמליים תקולים. בסוף הוא שוטף את הכלים, מסדר את המיטה בה ישן, כובס את הבגדים, וממשיך בדרכו לדירה הבאה.
יום בהיר אחד (ותמיד יש יום בהיר אחד), הבית אליו הוא פורץ אינו ריק. אמנם לוקח לו זמן להבחין בכך, אך לבסוף הוא פוגש את סון-הא, דוגמנית החיה באותה דירה עם בעלה המכה. הוא לוקח אותה תחת כנפו ועל BMWו, והיא מצטרפת אליו למסע הפשע הלא-אכזרי שלו.
כל דירה בה הם מתארחים שונה מקודמתה. כל דירה היא חיים של בן אדם, או של משפחה. אין לטא-סוק העדפות באשר לדירות אותן הוא בוחר: אם תהיה זאת דירת גג של מיליונר, או בית אחוזה בכפר, או דירת עוני בה הטיח מתפורר. כל אחת זכאית לאותה הרוטינה, של טעימה מחיי המארח, ואי השארת סימנים. הכל חוזר לקדמותו, כמעט. שינויים קלים, מעין מתיחות עדינות, פעולות עדינות שייקח לבעלי הבית זמן לשים אליהן לב, הן העקבות היחידות אותם הזוג משאיר.
ובכל זאת, פריצה לבתים היא לא העיסוק המקובל והבטוח ביותר שבנמצא. כאשר אחת ההתארחויות מסתבכת, המציאות, בדמות המשטרה, טופחת על פניהם של בני הזוג. המשטרה, כמו כל משטרה אחרת בעולם, אינה גוף נחמד כל כך, והם כלל לא מרוצים מהצעיר השתקן שנפל תחת ידם, ומסרב לפצות את פיו, כל שכן להודות כי חטף את סון-הא, כפי שטוען בעלה.
על פני השטח, הכל זורם ברוגע, בשקט, בשלווה. כל כך בשקט, למען האמת, ששתי הדמויות הראשיות בסרט לא מוציאות מילה מהפה. אין להן מילים להחליף. הן לא חשות צורך ליצור קשר עם העולם. כן, זה גימיק, גימיק חסר הצדקה עלילתית (שכן שאר הדמויות המטיילות על המסך כן מוצאות מה לומר, ובעקיפין נודע לנו שגם הגיבורים מדברים – אבל לא לפני המצלמות), אבל מבחינה רעיונית – וחשוב מזאת, אסתטית, זה עובד נהדר. יהיו שימצאו את המינוריות הזו דלה מדי, את המינימליזם – מינימליסטי מדי, את השקט – מעיק מדי. לדידי היתה בהם עוצמה מסוג שונה.
מלבד הרעיון והאסתטיקה, הסרט אינו מכיל הרבה. העלילה אמנם קיימת, אבל אין הרבה ממנה, וסוף הסרט הוא דו-משמעי פינת בלתי-מובן. יתכן מאוד שיש לסרט משמעויות זן-סוניות שחמקו מעיני כותב שורות אלו, ויתכן אולי שחוסר הבקיאות שלי בטאי-צ'י הוא זה שמקליד עכשיו (שכן דומה שסוף הסרט קשור לטאי-צ'י באופנים העלומים מעיני). אך עדיין, גם מבלי להבין מה בדיוק קורה שם, ולמה, המכלול עובד. יש דברים שגם מעבר לפערי השפה ובקיעי התרבות, נשארים מוחלטים. האהבה האסורה בין טא-סוק וסון-הא הנשואה היא דבר מתוק וטהור. כשמוותרים על המילים, כל מחווה הופכת להיות ברורה וחדה. וכל הבעה זועפת או חיוך זוכים למשנה עוצמה, ומרכזים אליהם את תשומת הלב.
גימיקים אינם בהכרח דבר רע. בעולם בו כל הסרטים נראים ונשמעים אותו דבר, בו ניתן לרוב לדעת כיצד סרט ייגמר כבר מהתמונה הראשונה שלו (ובמקרים קיצוניים, אף מהפוסטר), כיף להיות מופתע. כיף למצוא סרטים שמנסים בכוח לשבור את המוסכמות, ומצליחים לשרוד. 'להרגיש בבית' הוא סרט כזה. הוא נוטל לעצמו קצב משלו, ומצליח להפנט ולאתגר בשאלות חרישיות, ברעיונות, ובסמלים. לא תראו פרסומות שלו צווחות אליכם ממסך הטלוויזיה. לא תחושו את שכרון ההתלהבות, העט לטרפכם מכל פינת רחוב. 'להרגיש בבית' עושה את שלו בשקט, כאור בשולי הענן. ובשקט הזה אתם תבואו אליו. ותמתק דקירתו.
ברזל 3
זה סרט קוריאני שהגיבור שלו לא מוציא מילה לאורך כל הסרט, במשך חלק גדול מהזמן הוא איטי חוזר על עצמו, ובפסקול יש שיר אחד בערבית. נשמע כמו דוגמה מושלמת לסרט פלצני מהסוג שאני לא מבין ולא סובל. ובכל זאת מאוד אהבתי את הסרט. כמו רוב הסרטים שמגיעים מהאזור הזה, אני לא חושב שהבנתי את כל הסרט, אבל לא אכפת לי – הוא היה מקסים. אני אומר: תלכו (אבל אני לא יודע לנסח את זה בלאה-גולדברגית).
מש''א (ונחסכה כתיבת תגובה זהה. רשעים, מלאכתם נעשית בידי אחרים)
בפסקול יש *רק* שיר אחד
לא בדיוק
זאת אומרת, יש רק שיר אחד, והוא אכן בערבית, אבל יש עוד 2-3 (נראה לי 2) קטעי מוזיקה קוריאנית.
פסקול
מישהו יודע מה שם השיר בערבית שחוזר לאורך כל הסרט ומי המבצעת שלו?
לא ראיתי את הסרט (אני דווקא רוצה), אבל הביקורת שבתה את לבי.
קיפוד – הערצתי אליך. אני מאוד, מאוד אוהבת את השיר.
רק להבהיר
דובר אחרי על שיר כלשהו (לא ביחס להודעה שלי, אבל בכל זאת, הבהרה ליתר ביטחון)… אני התכוונתי ללאה גולדברג.
בשביל הבורים שבינינו- באיזה שיר מדובר?
אני לא זוכרת את שמו. אבל הוא הולך ככה:
האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת, ושלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם.
או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת על כתפיך חזך צווארך וראשך רענן, ותלכי בשדה הרטב וירחב בך השקט כאור בשולי הענן
(יש עוד בתים, אבל שני אלה מכילים את הציטוטים בביקורת אם לא פיספסתי שום דבר… כמו כן, עבר זמן מה מאז קראתי את השיר, ויכול מאוד להיות שפיספסתי מילה פה מילה שם. בכל מקרה על הפיסוק והמעבר בין שורות די ויתרתי כי אותם אני באמת לא זוכרת במדיוק ואני לא רוצה לעשות עוול לשיר).
אוי, ''האמנם'' כמובן! האלצהיימר מכה ללא אזהרה, בגילי
בשביל הבורים שבינינו- באיזה שיר מדובר?
אין לו שם. אבל במקרים כאלה נהוג לקחת את המלים הראשונות מהשיר. בספר פשוט יש כוכבית.
בשביל הבורים שבינינו- באיזה שיר מדובר?
והגרסא של חווה אלברשטיין פשוט אדירה
ביקורת מקסימה.
קיפוד, דקירתך מתקה לי.
(אבל את הסרט אין סיכוי שאראה).
וכמובן שכרגע סיימתי לצפות בסרט.
אין לי מילה, אני.
הסרט;
מדהים ויפה לעיניים.
לא כ"כ הבנתי איזה מוסכמות הוא שובר,כמו גם למה אתה מוצא לנכון לספר שלושה רבעים מהסרט.
הסרט;
חשבתי היום על השאלה הזאת, ונראה לי שגם בהתחשב בפרטי העלילה שהתווספו בעריכה, הביקורת לא מגלה יותר מדי מהסרט. סך הכל, כפי שציין כאן ר. פיש, הוא מאוד חוזר על עצמו. לא קורה בו יותר מדי. העלילה רחוקה מלהיות העיקר. וכמובן, על חלקו האחרון של הסרט לא מפורט דבר, לבד מהיותו בלתי מובן.
הדוגמה האחרת שחשבתי עליה בהקשר לכך, וככל שחשבתי עליה יותר מצאתי יותר קווי דמיון בין הסרטים, היא 'מלאכים בשמי ברלין'. גם ב'מלאכים' יש חלק ראשון רפטטיבי, בו הדמות נחשפת לחיים של אחרים, וטועמת מהם, אבל לא חובה אותם באמת. והאם יהיה זה ספוילר לתאר את 'מלאכים' כסרט בו "מלאך צופה בבני אדם שוב ושוב ושוב ושוב ושוב, ולבסוף נופל ממעמדו"? איני חושב כך.
''חובה''=''חווה'', כמובן.
תיקון לשוני קטן
התבלבלת בין שמות שני הגיבורים – בקטע שבו המשטרה תופסת אותם, לא בעלו של טא-סוק טוען שחטפו אותו, כי אם בעלה של סון-הא.
(אכן שיר מדהים).
שם השיר - גאספן
שם הזמרת נטשה אטלס.
תודו שזה מפתיע לפגוש שיר בערבית בסרט קוריאני
וקיפוד – הביקורת מכילה כל כך הרבה ספוילרים, שאני שמחה שראיתי אותו לפני שקראתי אותך.
קיפוד, אתה פלצן
יופיטופי של ביקורת, לגמרי שכנעת אותי לראות את הסרט. כל הכבוד
איפה הוא מוקרן?
סליחה על העצלנות (והבורות המסוימת) שאיני מחפש לבד דרך מנוע-חיפוש או אתר כזה או אחר…
אבל בעקבות קריאת הביקורת חשבתי שזה יהיה סרט טוב ללכת אליו לקולנוע אחרי הפסקה ארוכה (לא היה כסף), ותהיתי היכן הוא מוקרן באזור הצפון (חיפה, נצרת, עפולה וכו')…
נ.ב.
גם קישור לאתר כלשהו המפרט את הנ"ל עם "נו נו נו, אתה יכול לחפש לבד" ירצה אותי, תודה מראש
איפה הוא מוקרן?
יש'ך מצד שמאל "לוח בתי קולנוע".
http://www.fisheye.co.il/chronica/movie?movie=779
אבל מה, בחיפה הסרט מוקרן רק בפנורמה. מה שאומר שעדיף לקפוץ לאוזן השלישית (או מספרייה איכותית אחרת?), לקחת את הדיוידי, ולראות אותו בבית.
איפה הוא מוקרן?
סליחה, השמאל השני ("ימין").
איכס פנורמה.
עדיף לחכות לזמן שבו תקלעי לאזור המרכז, או DVD.
לינק לאתר שמפרט שעות הקרנה של סרטים:
http://www.fisheye.co.il
באתר הזה, מצד ימין, יש כל מיני תפריטים, אחד מהם, באמצע, הוא "לוח בתי קולנוע". מתחתיו, לך ל-"בחר סרט" ותחפש את שם הסרט בו אתה מעוניין – ייפתח תפריט שיראה לך באלו בתי קולנוע הוא מציג היום (אפשר גם לחפש באופציה שמתחתיו – לפי עיר).
אגב, זה אתר נחמד מאוד שאני גולש בו הרבה, ואני ממליץ עליו בחום, גם בלי קשר ללוח ההקרנות שלו.
לינק לאתר שמפרט שעות הקרנה של סרטים:
נראה כמו אתר נחמד :o
לא יודע... לא התלהבתי ממנו יותר מדי...
חוץ ממדור הקולנוע הטוב שאר המוספים מאכזבים…
להרגיש בבית
הסרט להרגיש בבית הוא סרט מדהים! פעם בהרבה מאוד זמן מגיע סרט מיוחד כזה. מאוד אנושי, מרגש וחם. השחקנים משחקים מעולה. הסרט הכי מיוחד שראיתי מאז אמלי. לרוץ לראות!!
אהבתי את הביקורת
הסרט נשמע ממש מקסים, ויהיה מעניין לראותו.
לגבי המינימליזם, ראיתי בעבר סרט על בחור חרש-אילם שעובד בניקוי רחובות, עד שהוא מוצא גלשן גלים שבור ומתקן אותו, ומאז הוא נדבק בחיידק הגלישה.
בסרט הזה, מכיוון שהגיבור שותק, וגם בחורה שמאוהבת בו כמעט ולא מדברת, כל תנועה שם מורגשת ובעלת משמעות.
היתה סצינה שבה בחורה אחרת הציעה לו פלח תפוז (או פרי אחר), ואהובתו קלטה זאת, וזה הסתמן כמו בגידה גדולה (או שאני צריך מישהו שראה את הסרט ויסביר לי את מה שקרה שם, או בעיקר את הסוף
)
וגם בסרט קוריאני אחר
"שלום לנוקם" של מי שעשה את "שבעה צעדים" עוסק בבחור די אילם.
נדמה לי שאתה מדבר על הסרט
סצינה על החוף.
http://www.imdb.com/title/tt0103704/
סרט מוזר ואיטי, די העיק עליי בסופו של דבר.
בדיוק
לא'דע… לפעמים יש לי את היכולת לשים את הראש על ניוטרל, ופשוט להינות מהאווירה ומהשחקנים.
היו שם כמה שחקנים יפים (בעיקר הגיבור, ושני החבר'ה שניסו לגלוש אבל התחלקו בציוד בינהם)
אם כבר, לפני זמן מה כשהיה קמפיין מקיף לגבי "השיר שלנו", צפיתי בפרק, וניסיתי לעקוב אחרי העלילה – די מהר וויתרתי, ומה שניקר לי בראש היה "הם נראים טוב!"
מקסים
אני טיפוס די ביקורתי והיה לי שבוע דיי גרוע, אבל הסרט היה נהדר.
הכל בסרט כמעט מושלם, הצילום, השחקנים, השתיקות, המוסיקה והרעיונות. אפשר לפרש אותו בצורות רבות ואפשר סתם להנות ממנו ואפשר לשלב.
השתיקה אינה גימיק
יתכן
אמנם לא ראיתי את הסרט. אבל אתמול ראיתי את "הנערה השומרונית" שהוא בטוח סרט קוריאני, ואאל"ט גם סרטו הקודם של קים קידוק. וגם שם יש המון המון שקט ושתיקות.
בעיני, זה פשוט סימן לפלצנות (והנערה השומרונית הוא אכן סרט רע למדי) אבל מה אני יודע.
אל''ט
זה אכן סרטו האחרון. לא ראיתי אותו (כמו גם לא את זה הנוכחי), אבל את סרטו הקודם, "אביב, קיץ, סתיו, חורף… ואביב" ראיתי ומאוד אהבתי.
הבעיה הגדולה שלי עם הסרט ההוא
היתה בחוסר עקביות. הסיפור משנה את מרכז הכובד שלו יותר מדי, אין התייחסות לילדה המתה בהמשך הסרט, ואין התייחסות לאב בהתחלה, ומרוב מרכזי כובד כבר לא ברור של מי הסיפור ולמה.
ולא, זה לא חדשני או מיוחד. זה רעיון טפשי. כי עד שהגאולה של הסרסורה התחיל, ועד שנתנו לו סצינה ורבע של יחס (או בערך 7 דקות) ועד שהרעיון הדי לירי שלה התחיל לתפוס תאוצה, הסרט שינה פאוזה לגמרי, והפך להיות סרט על יחסי אב\בת. במקום לנסות וליצור קונפליקטים על סמך העבר עם ההווה דרך סצינות בנויות היטב ובקפידה. הבמאי העדיף לא להתייחס למה שהיה קודם בכלל (או כמעט) ורק לדבר על הכעס של האב כלפי היחס של עצמו כלפי ביתו. שזאת גם בחירה די עצלנית.
והבעיה היא שזה לא שופך אור על כלום. לא על יחסי הבנות בתחילת הסרט, ולא מתוך יחסי הבנות על יחס האב בסופו. מדוע דוקא הבת היתה הסרסורה ואיך כל זה קשור לאב? כל זה לא היה בסרט.
ואם זה לא מספיק, אז הבמאי חשב ששתיקות ויופי ויזואלי (ואין ספק, ויזואלית אין כמו הקוריאנים או הסינים) זה מספיק. ובכן – לא זה לא מספיק, זה יפה, אבל זה לא מספיק כשהסרט דל בכל דבר אחר. והסרט הזה דל בכל דבר אחר.
בקיצור, ממש לא מספיק טוב.
מעט זה לא תמיד הרבה
"מה שבטוח חור עלילתי בסרט הוליוודי הוא השארת מקום למחשבה אצל הקוריאנים".
אח, הייתי ממסגר את המשפט הזה ותולה אותו לו החונכים ממרכז הגמילה לא היו אומרים שאסור לי.
עוף טופיק שמתחיל מדיון על סרט שהקשר בינו לבין הסרט שבביקורת הוא
הבמאי?
אוקיי.
אין ספק שהלחם והחמאה שלי הוא סרטים אמריקאים והוליוודים. ראיתי המון סרטים זרים, וגם אהבתי את חלקם אבל ראיתי הרבה יותר סרטים אמריקאים, ורוב הסרטים האהובים עלי הם אמריקאים. למעשה, אני לפעמים רואה סרטים זרים והם די מביכים ברמתם (למרות שלכאורה עצם העובדה שהם עברו סינון קפדני הרבה יותר מאשר הסרט האמריקאי, צריכה להעיד על רמתם).
והנה, בסרט אמריקאי, אחד מהדברים שאני אוהב לעשות ובכלל אני בטוח שהרוב, הוא לדלות את הניואנסים מבעד למה שיכול להיראות לכאורה כנוסחתי. אז כן – אין ספק שיש מספר מוגבל של נוסחאות. אבל אין סוף לוריאנטים שניתן לפתח מתוך אותן הנוסחאות, ואין גבול לדקויות המשחק שהבמאי רוצה לשחרר או לשינויים הקטנים מתוך העלילה הלכאורה צפויה, ולדגשים ולעוד המון דברים.
וזה עובד, כי למרות שאנחנו אולי מכירים את הסיפור ואולי ראינו אותו בעבר, הרי שבגלל שיש כל כך הרבה אפשרויות פיתוח ודיון, זה מרתק לראות כיצד כל פעם מחדש הם מצליחים להפעים, לרגש ואפילו להפתיע אותי.
ובקיצור, קל מאד לקרוא לקולנוע האמריקאי נוסחתי אבל א. הוא עובד
ב. בתוך הנוסחאות האלה גלומות אין ספור אפשרויות.
אז כן, כמובן שיש מקום ליציאה מהנוסחה, ולעשות משהו חדש לגמרי. אבל לפעמים כשמנסים זה ממש לא עובד. הנערה השומרונית הוא יציאה מהנוסחה, והנערה השומרונית הוא גם סרט רע מכל הסיבות שפירטתי. אם כבר יוצאים מהנוסחה והולכים לחקור ארץ זרה צריכים לעשות את זה עם מקסימום זהירות והערכה, וקים קידוק, ממש לא הצליח לעשות את זה בסרט ההוא.
ניטפוק קטנוני במיוחד
בדרום קוריאה יש חובת גיוס של שנתיים לכלל הבנים הכשירים פיזית
פסקול
מהיכן המידע על הזמרת? האם ידוע לך היכן משיגים את השיר?
פסקול
השיר מתוך הסרט:
את השיר ניתן להשיג בכתובת הבאה:
הזמרת
http://www.natachaatlas.net/
http://lbeauvais.chez.tiscali.fr/natachae.htm
. לא פורסם השיר מהסרט בשום מקום….
הזמרת
היא גם זו שמבצעת את "i put a spell on you" בסרט "התערבות אלוהית" של איליה סולימאן.
המהפכה מהמזרח הרחוק שבשיאה
להרגיש בבית אחח להרגיש בבית הסרט ששהכי כדאי להתוודע אליו מכלל סרטי האימה הילדותיים שהולוויד מציפה אותנו בהם בקיץ הזה(למעשה בכול קיץ), קים קי דוק משתמש במוטיב האנטי דיאלוג, מוטיב שחוזר בכול סרטיו ולוקח אותנו אותנו למסע נפשי עמוק שדרך תגובות השחקנים והבעות השחקנים אנחנו צריכים להבין מה הם מרגישים.
מוטיב האנטי דיאלוג הוא רעיון שרוב גדולי במאי המזרח הרחוק דוגלים בו מפארק או צ'ון שביים את שבעה צעדים שלקח בגדול את פרס חבר השופטים (טרנטינו היה מוכן לאבד רגל בשביל סרט כזה) ועד אחד מענקי הקולנועים שחיים היום קאשי קיטאנו אי אפשר שלא להרגיש משהו שאתה רואה יצירה של קיטאנו סרטיו לא משאירים אותך אדיש או שתצחק או שתבכה או שתקלל את הסרט האיטי המאופק הסימבולי ותזעק למרטין סקורסזה שיגיח מן השממה וילמד את קיטאנו איך עושים קולנוע ווירטואזי לא סבלני, מפוחד, מקובל (זה לא אומר שאני לא חושב שמרטין הוא הבמאי הכי מוכשר אי פעם בקולנוע) אבל קיטאנו כמו קים קי דוק פוסח על דיאלוגים שנונים ומורכבים כמו שמיטב אנשים הולוויד יודעים לעשות (טרנטינו אמן הדיאלוג החד האמריקאי), ומראה דמויות שעומקם הדיאלוגי נמצא לא בשביל להגידר מחדש את אמנות הדיאלוג אלא הוא סימלי בלבד פרט שולי, אפשר להגיד גם אולי שדוק מנסה להתגבר על מכשול הדיאלוג וליצור קולנוע אילם בעידן המסחרי בעידן המילה המדוברת שהיא אמורה להיות מובילה את התפתחות העלילה.
על הסרט עצמו אני לא אספר הרבה אבל אם קראתם ספר של מורקמי (לא משנה איזה) אתה בטח תזדהו עם הדמויות הצעירות שמרגישות לכודות בתוך תקופה מאיימת תקופה רעבה להתעלות רוחנית אך לא משיגה אותה, אפילו אם לא קראתם את ספרי מורקמי ורצונכם ללהתחבר לסרט לא מקובל שלא מאושר על ידי אולפני הוליווד אבל עדיין מצליח לרגש לעניין להפתיע ולהטביע על לבך חותם רוצו.!
סרט מדהים. סרט שונה ומיוחד. מתאים למי שרוצה להתעשר.
איזה סרט יפה!
כמו בחלום התכנים של הסרט נוגעים בתת ההכרה ומצליחים לרגש בלי הסבר רציונאלי.הדימויים והסמלים למרות שהם לקוחים מתרבות אחרת נוגעים בבני אדם ובחיים ומציגים אלטרנטיבה לחיים הנוסחתיים שאנשים חיים בעקבות תהליכי הסוציאליזציה שעברו.הגיבורים מורדים באותם ערכים המיוצגים על ידי השפה, הבורגנות,החוק,ומוסד הנישואין.בכך הבמאי מציג בפנינו את האפשרות לפרשנות אחרת של החיים שהחברה שבה אנחנו גדלים מכתיבה לנו.
משקל טוב יותר
בעולם של רוע
יכול רק אדם שאינו
להרגיש בבית
אכן טוב יותר, אך לא מדויק
ביטול העצמי
הכרחי
לביעור הרוע
בעולם
(שיט, אני פשוט גרוע בזה)
זה לא ילך.
אי אפשר פשוט לזרוק ככה את המילה משקל, כשבכל האינטרנט אין תמונה אחת לרפואה של הסצנה עם המשקל. אני מחפשת כבר שעה. זה פשוט אכזרי. בזאת נשברתי, רשמית, וכל מי שרוצה מוזמן לדמיין לינק.
יש לי הרגשה שהתכוונת לומר טאו והתבלבלת עם הספר בשם :"טאו טה צ'ינג".
בכל מקרה שכנעת אותי ללכת לראות. אני חושבת שראיתי סרט אחד שלו בשם "העולם" ומאוד אהבתי, אני חושבת שזה אותו במאי דרום קוריאני, כל השמות שלהם נשמעים לי אותו דבר…
המרכז לתרבות קוריאה - הזמנה לסרט
המרכז לתרבות קוריאה מזמין אתכם להקרנת הסרט "להרגיש בבית" ביום ד' ה31 בינואר, 18.30
הכניסה חופשית
הכתוביות בעברית
והסרט יפה:)
ירושלים, רח' בן יהודה 2/153
054-2378003
איזה יופי!
אם כבר הסרט הופיע לי במתמשכים...
בוז ל-HOT, שעד שכבר הגיעו אליו, הלכו ושידרו אותו בפורמט מסך מלא, חתוך לחלוטין מהצדדים. בעיקר בסרט הזה, בו כמעט כל פריים הוא יצירת אמנות, זה פשוט פשע.
ואם כבר אם כבר
העובדה שהכתבה הזאת עדיין כחולה היא לא טעות. שנה וחצי אחרי שעלה לאקרנים בארץ, הסרט עדיין מוקרן פעם בשבוע בלב ת"א.
אחרי כמה זמן ''הקשת'' ירד מהמסכים?
לא זוכר בדיוק, אבל די מהר.
באיחור רב מאוד
רק היום, תוך כדי זפזופ אקראי בשלט, בעודי סובלת מכאבי בטן נוראיים, נפלתי על הסרט הזה. במקרה בטעות.
אבל מה, הסרט הזה כל כך ריתק אותי, והשתיק אותי לזמן מה, מה שכמעט שום סרט לא יכול לגרום לי. להפך, אני מאלה שמדברים בסרט.
הסרט קצת קשה לעיכול ולהבנה, ואני בטוחה שרוב האנשים היו נוחרים עוד באמצע, אבל אני נותרתי המומה.
סרט מדהים. השקט, כמו שקיפוד אמר, רק מוסיף.
אתר הסרט
סרט מדהים ואסטתי
באתר אפשר לשמוע גם טעימות מהפסקול הנעים ומרגש של הסרט
http://www.sonyclassics.com/3iron/frame.html
אתר הסרט
http://www.youtube.com/watch?v=FxvPx3pcbtw
וזה הקליפ של השיר של נטשה אטלס עם תמונות של הסרט
תהנו!