הדבר הטוב הבא

שם רשמי
הדבר הטוב הבא
שם לועזי
The Next Best Thing

במקור: The Next Best Thing
במאי: ג'ון שלסינגר
שחקנים: מדונה, רופרט אוורט

על פניו, "הדבר הטוב הבא"
נשמע כמו סרט נחמד ביותר.
העלילה נשמעת מסקרנת למדי
ורופרט אוורט התחבב עלי מאוד ב"בעל אידיאלי". וחוץ מזה – הומואים בתפקיד ראשי בסרט הוליוודי? ממתי? מלבד זאת, לא היה לי שום דבר יותר טוב לעשות באותו יום, וזה, כידוע, התירוץ הכי טוב. לכן בצהרי יום שני שמנו פעמינו, אני וידיד, אל קולנוע דיזנגוף כדי לראות במה מדובר. ציפינו להעביר שעה וחצי עם סרט קליל, חמוד ולא מעמיק, אבל במקום זאת קיבלנו את הסרט הכי גרוע, טיפשי והומופובי שנתקלנו בו בזמן האחרון.

לפני הכל, הצהרה: אני יודעת שהרבה אנשים גדולים ושנונים ממני ניסחו את זה בצורה יותר מקורית, ולמעשה מרבית אוכלוסית העולם מודעת לעובדה מרה זו בצורה זו או אחרת, אבל בכל אופן אני חשה את הצורך העז להשמיע גם את קולי בנושא: מדונה לא יודעת לשחק! נכון שבסרט אנשים קוראים לה אבי ומדי פעם היא עושה תנועות כאילו שהיא מדריכת יוגה, אבל התוצאה המתקבלת היא מישהי בת 40 שעברה הרבה מתיחות פנים ומתמרחת על כל מה שזז, כולל השמעת יבבות מדי פעם. הייתי קוראת לזה הרבה דברים, אבל בטח שלא "משחק".

רופרט אוורט הוא רוברט, ידידה ההומו של מדונה (סליחה, אבי) ותכונת האופי העיקרית שלו היא שהוא הומו. יש לו עוד כמה תכונות אופי משניות כמו משיכה מינית לגברים, ולפעמים הוא סתם גיי, או אפילו מתרומם. זה לא רע יחסית לאבי, שלה בכלל אין אופי. חוץ ממנה, לרוברט יש עוד כמה ידידים הומואים חטובים ויפים כמותו שעסוקים בלהטיף לו מוסר למה הוא לא מתנהג כמו הומו אמיתי, ויחד איתם אנחנו מגלים עוד פרט חשוב בנוגע לרוברט: הוא הומו.

בקיצור, רוברט (ההומו) ואבי מבלים לילה סוער בדירתם היפהפיה של זוג הומואים מזדקן שיצא לחופשה. זמן קצר לאחר מכן מגלה אבי שהיא בהריון ומציעה לרוברט שותפות בגידול הילד. רוברט מסכים בהתלהבות והשניים קונים להם בית מפואר ומעוצב לתלפיות. הילד המקסים, סם, נולד וגדל, וחבריו ההומואים היפים של רוברט וחברותיה הסטרייטיות היפות של אבי שמחים גם כן. אכן, כולם מאושרים עד אין קץ.
בתוך כל ההרמוניה היפה הזו נשאלת השאלה כיצד גנן ומדריכת יוגה מצליחים לקנות ולתחזק בית כזה מפואר, אבל השאלה הזו מתמוססת תחת מעטה הקיטשיות האמריקאית וזיופי American Pie.

בין לבין מנהל רוברט רומן קצרצר עם קרדיולוג חטוב. זאת אנחנו למדים מתוך הנחת יד רכה של הגבר האחד על כתפו של הגבר השני. הומואים לא מתחבקים, מתנשקים או חלילה וחס מזדיינים בהוליווד. הרי אחרי הכל, כפי שנאמר קודם, הומוסקסואליות זו רק תכונת אופי ושיטה להבדיל בין דמויות. אבי, לעומת זאת, מזניחה את חיי האהבה שלה עד שנכנס לחייה בסערה איש עסקים ניו יורקי חטוב (איך לא) בשם בן. משום מה חוש ההומור וצורת הדיבור של בן ורוברט מאוד דומים, ובכלל – היה נדמה שהם אותו אדם, אבל כזכור, רוברט הוא הומו ובן לא, לכן הם לא אותו דבר. בן ואבי מתאהבים ומחליטים להנשא ולגדל את בנם ביחד, למגינת ליבו של רוברט האב הקנאי. לפתע הסרט משנה את עורו והופך לדרמת בית משפט קורעת לב. רוברט פונה לעורכת דין (חטובה!) ומגיש תביעה למען השתתפות בגידול הילד, שאותו הוא כל-כך אוהב (הו).

כאן נכנסת ההפתעה הגדולה (והיחידה) של הסרט. במקרים רגילים הייתי נמנעת מגילוי ההפתעה כדי לא להרוס את הסרט לאלו שלא ראו. מכיוון שהסרט הזה הרוס במילא, אין לי שום בעיה לחשוף את הסוד: אבי מגלה לרוברט כי הוא בעצם אינו האב הביולוגי של הילד, אלא האקס המניאק (אבל החטוב) שלה! נכון שהיא ידעה את זה שלוש שנים, אבל למי אכפת. העיקר לשמור על ההרמוניה.

בסופו של דבר, לאחר בכיות רבות על אהבת ילדים והקרבה למען שלמות המשפחה, משפטים של עורכי דין מרושעים בנוסח של "הוא הומו, הוא לא ראוי לגדל ילדים", שופטת שחורה (היחידה הלא חטובה בסרט) זועמת וקשוחה וילד שמגלגל בפיו תסריטים הוליוודיים כאילו היו שפת אימו, הסרט מסתיים בהפי-אנד הצפוי – המשפחה המורחבת – רוברט, אבי, בן והילד – פוסעים להם באיטיות לכיוון השקיעה. בינתיים אני והידיד שלי פוסעים לנו באיטיות לכיוון היציאה באולם, בעוד אנו תוהים אם היה חלק כלשהו בסרט שלא היה מחורבן.

(לאחר מחשבה מעמיקה – לא.)

לסיכום: נכון, היה הומו בתפקיד הראשי, אבל מכאן ועד שיהיה בתפקיד הראשי בן אדם שבמקרה גם אוהב גברים, הדרך ארוכה מאוד.