קיוב

במקור: Cube
במוי ותסריט: וינסנזו נטלי
שחקנים: מוריס דין וינט, ניקול
דה בור, ניקול גואדני, דייויד
יולט

איש מתעורר,
אנשים אחרים מתעוררים, הולכים קצת, כנגד כל הסיכויים הם מוצאים אחד את השני, ולא מתים. לפחות לא בהתחלה.
מי ומי בחבורה: רופאה (בלונדינית, אולי מחומצנת) פרנואידית ומעצבנת להפליא, שוטר שחור שתלטן, טינאייג'רית נרדית, פושע רב-בריח, בחור מאותגר משקלית ומאותגר שכלית, ומישהו אפאטי שכל השאר אוהבים לשנוא.
והם צריכים למצוא את הדרך החוצה, מתוך 17,576 אפשרויות, ו-3 פעמים שהנרדית אומרת "איזה מפגרת אני. איך לא הבנתי את זה קודם"
קוטותי טבע. מי נשאר?

זוהי בערך עלילת הסרט קיוב.

אי אפשר שלא להתרשם מהסרט: בסך הכל הוא הופק בתקציב מצחיק, והתפאורה שלו כוללת חדר אחד. אה כן, לפעמים הצבע של החדר מתחלף, כדי להעניק לנו את התחושה שהחברייה העליזה אכן עוברת בחדרים שונים. לזכותו של הסרט יאמר כי אותו חדר-קוביה מעוצב מעניין (כמובן, עד כמה שניתן לעצב קוביה בצורה מעניינת).
המעבר לחדר הבא מתבצע בשלושת מימדי הקוביה: בארבעת צדדיה, אך גם דרך הרצפה או התקרה. מזכיר לכם את הציורים של אשר, או את לבירינת'?
אז זהו, שלא. אין פה מפלצות. רק מלכודות משעשעות (אני בטוחה שהאנשים בקוביה חשבו אחרת) שתושבי סדום ועמורה היו מאמצים בשמחה.

אבל בשלב כלשהו, כל העסק מתחיל לייגע. עוד חדר ועוד חדר, עוד מלכודת ממנה הם נמלטים בעור שיניהם (או שלא), והרבה הרבה חיבוטי נפש מיוסרים, החל בהשערות בדבר מהותה של הקוביה, משמעותה הנסתרת והשפעתה על חייזרים שעושים גרעפצים של פאנטה במדבר נוואדה, וכלה בתאוריות קונספירציה מסובכות העוסקות בשאלה הנצחית 'מי רצח את אגנתה פלסקוג' (איזה מפגרת אני, ואיך לא הבנתי את זה קודם).

שלא תבינו אותי לא נכון, כל העסק הזה הוא רק ברמה התיאורטית. תשובות – לא תקבלו פה. אין זה מעניינו של סרט זה איך הגיעו הגיבורים לקוביה, מי לקח אותם, למה לקחו דווקא הרופאה הספציפית ההיא ולא מישהו ממיליוני עמיתיה (כי אין שחקניות אחרות?), ולמה, למה היא לא עונדת תכשיטים?
מדובר בסרט קונספט, וככזה, אין הוא מתיימר להעניק לנו תשובות, אלא מראה לנו אנשים בקוביה. Simple as That. אין עלילה. ירצו – יצאו (אם יצליחו, כמובן), לא ירצו – ישחקו שש-בש.
אז נכון, הסרט מותח, ויש גם רגעים שהקהל פשוט שותק וכל האולם – דממה, אבל הקונספט הזה פשוט לא מצליח להחזיק סרט שלם.

ואולי הבעיה היא לא בקונספט עצמו, אלא דווקא במבצעים, כי בסרט נטול עלילה השחקנים הם אלה שנושאים על כתפיהם את הסרט אל סופו. הם, ואפיון הדמויות.
הדמויות ב"קיוב" נראות קלישאיות במבט ראשון, אבל במהלך הסרט אנו מגלים כי דווקא אלו שהתיימרו להציג עצמם כגיבורים וככל יכולים, אינם בהכרח כאלה, ומי שנדמה כי שואל את נפשו למות, אכן אינו מעוניין ממש לחיות, אבל גם יודע קצת יותר מהאחרים. גם זה נשמע כמו קלישאה, נכון? אוי, איזה מפגרת אני. איך לא הבנתי את זה קודם…

אי אפשר לתלות את הרגשת ההחמצה במבצעי הסרט. אין בהם שחקנים מוכרים, ולכן לא ניתן להתאכזב מביצועיהם ("משחקנים אלמוניים אי אפשר להתאכזב" היא קביעה לא מדוייקת. "נערות שעשועים" ליהק לתפקיד הראשי מישהי אלמונית, ואת המשחק שלה אי אפשר לכנות גרוע. אפשר רק לצחוק). מצד שני, השחקנים של "קיוב" גם לא מפתיעים לטובה.

לא רק השחקנים אלמונים. גם הבמאי, ולא בכדי: וינסנזו נטלי חדור התלהבות ממסך הכסף, אך זה הגיח Out of the Blue, וכבר אץ רץ לעשות את "קיוב".
ורק הוא צץ Out of the Cube, וכבר אץ רץ לפרוייקט הבא: Bottomfeeders – "אוכלים בתחת" בשבילכם. אתם בטוחים שזו לא מתיחה של יהודה ברקן?
ובעצם, אולי אלמוניותו של הבמאי היא הסיבה שלמפיצי הסרט נדרשו שנתיים (!) עד שהם הביאו את "קיוב" לארץ.

בגדול – הרעיון נחמד, הביצוע, משלב כלשהו – טרחני ומשעמם. לסרט היה פוטנציאל, והבמאי אמור להיות כשרון צעיר ומבטיח (בעיקר צעיר). חבל, כבר היה עדיף לשלוח אותו לתחרות של "בראבו".

ומילה למפיצים:
למען השם: Cube זאת בעברית קוביה ו-"קיוב" היא מילה חסרת משמעות בעברית.
מתי יבינו שתרגום שמות סרטים נועד לאנשים שלא מדברים אנגלית? או שאולי המפיצים סבורים שתרגום שמות סרטים נועד לסוסים שלא מדברים עברית.
נו באמת, איזה מפגרת אני. איך לא הבנתי את זה קודם.