לונה פאפא

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 4 באפריל 2001Posted in: ביקורות

במקור: Luna Papa
במאי: בחטיאר חודוינזארוב
תסריט: אירקלי קוויריקדזה
שחקנים: צ'ולפן חמאטובה,
מוריץ בלייברטאו, אטו
מוחמדשאנוב, פולינה רייקינה,
מראב נינידזה

באמת. נשבע לכם. אלה השמות. טוב ש'לונה פאפא' הוא קומדיה, אחרת היה מאוד מביך מבחינתי לפרוץ בצחוק במהלך הקרנת שמות השחקנים בתחילת הסרט. זה לא יפה, לא מנומס ובטח שלא לרמתי לצחוק על אנשים רק בגלל שמותיהם ומנהגיהם השונים, אחרי הכל הם כולם באים מרוסיה, או איראן, או משהו. מאיפה הם באים, בעצם?

אז זהו: 'לונה פאפא' הופק בטאג'יקיסטן. גם זאת, צריך להבהיר, לא בדיחה. יש מדינה כזאת, טאג'יקיסטן, איפשהו בין אפגניסטן, אוזבקיסטן וסין. טאג'יקיסטן היא לא ממש מעצמה קולנועית: לפי IMDb, הופקו במדינה בדיוק חמישה סרטים. אפילו "תעשיית הקולנוע" הישראלית נראית פורחת בהשוואה. מכיוון שכל מה שאני יודע על טאג'יקיסטן למדתי ב'לונה פאפא', זה מה שאני יכול לספר לכם עליה: היא מדינה מרוצפת באגמים ונהרות, ובכל זאת נראית כמו מדבר. לשמיים בה יש גוון ירוק, ומי האגמים סגלגלים משום מה. אנשים שם מדברים במה שנשמע כמו רוסית מתובלת בערבית: המילה ל'כן' היא 'דא' אבל ברכת השלום היא 'סלאם עליכום'. המדינה נמצאת תחת שלטון זר ולא פופולרי כלשהו – נגמ"שים מלאים בחיילים שיכורים וחצופים משוטטים בדרכים המדבריות ומציקים לאזרחים. כלכלית וחברתית, המדינה נראית כאילו היא נתקעה בנגב בשנות החמישים, ואפילו כח הכבידה פועל שם רק לפעמים.

בקיצור, הסביבה סוריאליסטית, והסרט בהתאם. העלילה של רוב הסרט היא טורקית במהותה (ומבוססת, כמובן, על 'אחי, איפה האבא?' בכיכובה של האלילה פאטימה אוח-בין-עוזה). בכפר קטן בטאג'קיסטן (עת בציר הענבים) גרה ממלקאט, צעירה חולמנית ותמימה, יחד עם אביה האוהב והשמרן (שמזכיר את יהודה ברקן) ואחיה, שחושב לפעמים שהוא מטוס, ולפעמים מכונית (ומזכיר את גילי שושן, אבל הוא בעצם מאני, החבר של לולה מ'ראן לולה ראן'). ממלקאט, כמו כולנו, אוהבת קולנוע, אבל מכיוון שבשורת התמונות הנעות עוד לא הגיעה לאזורים הנידחים בטאג'קיסטן שבהם היא מתגוררת היא מתפשרת על תאטרון. היא מתה על תאטרון ועל כל מה שקשור אליו, ואפילו משחקת בלהקת תאטרון חובבני מקומית בתפקיד אבטיח. לילה אחד היא מפותה על ידי שחקן תאטרון שפניו אינם נראים, ומוצאת את עצמה, כמובן, בהריון, שהרי סטוצים של לילה אחד תמיד נגמרים בהריון בסרטים טורקים, בעיקר אצל נערות תמימות. ממלקאט המסכנה, אביה ואחיה יוצאים למסע בין כפרי טאג'קיסטן בחיפוש אחרי האבא, כדי שיוכל לממש את חובתו ולהתחתן עם ממלקאט, ושניהם יחיו באושר ועושר.

מכאן העלילה מתקדמת באופן צפוי. תוכלו בכל רגע לנחש פחות או יותר מה הולך לקרות, אם כי קשה לצפות איך בדיוק זה יקרה. מעריציה של פאטימה אוח-בין-עוזה, סרטים טורקיים ובורקס בכלל ישמחו לשמוע שבכל פעם שאחיה או אביה של ממלקאט רצים ברחובות הכפר הם מקפידים להפיל מישהו מסולם לתוך מים, לדחוף רוכבי אופניים לבוץ וכדומה, כמו שאנחנו אוהבים, אבל מלבד זה הסרט מלא בהומור סהרורי, שלא ברור לי כמה ממנו נראה לי מוזר רק משום שאני לא מכיר את המנהגים הטאג'קיסטנים, וכמה נובע מדפיקות אישית של יוצרי הסרט. הרופא שנהרג מכדור תועה בדרך לקנות מיץ פטל, זה מין סאטירה פוליטית? האיש שמתחשמל ונקבר באדמה עד ראשו, "כי עדיין נשאר לו חשמל בגוף" זאת ביקורת על האמונות הטפלות הנפוצות עדיין בחברה הטאג'יקיסטאנית? וזה שאת כל הסיפור אנחנו שומעים מפי בנה שטרם נולד של ממלקאט – זה נורמלי?

יותר מכל דבר אחר הסרט מזכיר את סרטיו של אמיר קוסטריצה, בעיקר 'חתול שחור, חתול לבן'. אם ראיתם את הסרט ההוא, הסביבה, העלילה הטורקית וההומור הביזארי של 'לונה פאפא' כולם ייראו לכם מוכרים במשהו, מה שאולי יעזור להכנס לראש של הסרט הזה.

ואז, אחרי שהתרגלנו לקצב ולאוירה המוזרה ופחות או יותר למדנו את הדרך שבה דברים קורים בארץ הפלאות הנקראת טאג'קיסטן, מגיע סוף הסרט. ולחשוב שאני התלוננתי שהסוף של 'תעביר את זה הלאה' היה פתאומי מדי ולא קשור לעלילה. לא ראיתם כלום, מסתבר. בשלב מסוים של כתיבת התסריט ל'לונה פאפא' פשוט נפל על התסריטאי משהו כבד, והוא והסרט הטורקי שלו ירדו מהפסים ועברו לחיות בתא מרופד ונוח. אם יש משמעות כלשהי לחלק האחרון של הסרט, אני פספסתי אותה לחלוטין. ואני חושב שאני מעדיף את זה ככה. מוזר זה טוב.

מי שמחברת את השרשרת הביזארית הזאת לסיפור רציף ומחזיקה את הסרט כמעט לבדה היא ממלקאט, שבדיוק כמו הסרט, לא ברור אם היא לגמרי מחוברת למציאות, או שהיא חיה ביקום מקביל משלה. את ממלקאט משחקת צ'ולפן (או אולי חולפן. מי יודע) חמאטובה, שלא מזכירה אף אחד. טוב, אולי קצת את אורלי זילברשץ בתפקיד חוחית. היא נפלאה. באמת. בהתחלה חשבתי שאולי נפלתי קורבן לאשליית המשחק הטוב שנובעת מצפיה בסרט עם כתוביות תרגום, אבל לא, זה לא זה. היא פשוט טובה. אני מייסד בזאת את מועדון מעריצי צ'ולפן חמאטובה בארץ: הכנס הראשון של המועדון ייערך ביום חמישי בארבע, בתחנת האוטובוס שמול המכולת.

'לונה פאפא' הוא סרט מהסוג שיכול וצריך להוציא חלק מהקהל של הקניונים לסינמה-קפה-מוריות למיניהם. נכון, הוא זר והוא מוזר. מאוד. אבל אתם יכולים להיות רגועים – הוא לא יהיה מועמד לשום אוסקרים, אין בו דקות ארוכות של דממה רבת הבעה, הסטודנטים לקולנוע שיישבו מאחוריכם לא יעסקו כל הסרט בהשוואות לפרנסואה טריפו, ולא צריך להבין את הסרט כדי להינות ממנו. עובדה – אני נהניתי. מאוד מומלץ, בעיקר אם אתם בעד סרטים דפוקים בראש.

תגיות: