מה צריך להיות השיקול העיקרי בהצבת הגבלת גיל על סרט?
70  |
אלימות קשה |
| 55 |
סקס בוטה |
| 2 |
פאקינג שפה גסה |
| 7 |
שימוש בסמים |
102  |
מסר בעייתי מוסרית (לדוגמה: רצח זה כיף) |
| 5 |
נהיגה לא אחראית |
| 0 |
פגיעה ברגשות מיעוטים/דתיים |
| 7 |
התנגדות למשטר |
| 57 |
לא צריכה להיות הגבלת גיל בשום מקרה |
מספר מצביעים: 305
הבהרה
באפשרות "סקס בוטה" אין הכוונה לשימוש יתר בסקסופון.
מה עם סרט תיעודי על חייו
של ביל קלינטון?
תהיה קטנה
השימוש באמוטיקונים אסור על עורכי עינהדג ובני משפחותיהם? (כי אחרת לא ברור לי, למה לא הוספת
בסוף ההבהרה הנ"ל).
השימוש ב
(כמו גם
ב
) נחוץ רק כאשר יש חשש שלא כולם יבינו שמבדובר ב 
או 
דווקא אהבתי את הבדיחה
גם את זו של רד (שהצחיקה אותי מאד) וגם את התוספת החיננית של רוזוולה (שהאריכה את הצחוק בעוד אי-אילו שניות נוספות).
אני איתכם, חבר'ה!
הצבעתי לאפשרות לפני האחרונה.
אני לא יכול להעלות על דעתי מצב תקין בו קטינים יחשפו לסרטי פרופגנדא מזוייפת בדבר שלטונו של העריץ הנאור ד.ב..
אבל אתם, החרדים לחירותכם, המתנגדים למהפכא – אני אבין אם תבחרו אפשרות אחרת כדי להצביע לה.
לי הפריע שאין אפשרות של "יותר מאחד מהנ"ל". מה אני אעשה שנראה לי שיש ברשימה יותר מדבר אחד שרצוי להשאיר לגיל טיפה יותר מבוגר?
אם אני הייתי עורך סקר שכזה,
הייתי מכניס כאופציא את הנימוק – "ערכי אסטתיקה מהונדסים של הוליווד".
לא רק שהיה היה חוסך מאיתנו דיונים על ישבנים של שחקניות או זמרות אלו ואחרות, אלא שזה גם היה יוצר לי תבנית של גבר רגיש, מבין ומתקדם, ובלתי שטחי בעליל.
ובגלל זה כתבנו ''השיקול העיקרי''.
מה *הכי* חשוב, לדעתך?
אבל אין ''הכי''.
סימנתי אלימות, כי לא היתה לי ברירה, אבל באופן כללי, אני לא חושבת שילדים צריכים להיחשף למין בוטה, לאלימות ולמסרים בעייתיים מבחינה מוסרית. כמו שאנחנו לא נותנים לילדים לשחק באש או לקדוח במקדחה, כי עוד אין להם הכלים והנסיון כדי להתמודד כראוי עם הדברים האלה, נראה לי שכל דבר שילדים עדיין לא פיתחו הבנה מספקת כדי להתמודד איתו כמו שצריך הוא דבר שראוי להגביל, וכאלה יש ברשימה כמה.
אני מסכים
אבל הבעיה היא במה אנחנו מגדירים הגבלת גיל. כי ההתלבטות הכי קשה שלי היא שמצד אחד, רוב האפשרויות בסקר אינן מתאימות לילדים, אך גם מגבילות את הגיל ל 18 ומעלה, וכאן אני חושב שזאת טעות, אבל אולי רק בגלל שזה מגביל אותי אישית
לאו דוקא 18
הסקר עוסק בהגבלת גיל באופן כללי, לא בהגבלה לגיל מסוים. בארץ אין כללים קבועים להגבלת גיל: 'חניבעל' הוגבל לגילאי 16 ומעלה, ו'Joy Ride' (בסדר, 'לעולם אל תשחקו עם זרים') הוגבל ל-14 ומעלה משום מה.
אני מסכים
אבל למשל סרט בעל סקס בוטה (למרות שאני לא ממש רואה איך סקס בוטה מתקשר לעלילה ולכן לא ממש איכפת לי מסרטים כאלה) יוגבל לגיל 18. וגם דוברמן אם זכור לי נכון, שהוא סרט אקשן אולטימטיבי ואלים בצורה קיצונית הוגבל ל18, עקב האלימות הרבה.
איך ילד יכול בכלל להוכיח
שהוא מעל 14?
תעודת חבר במועדון דיסני.
יחכה שנתיים, ויביא ת.ז.
"רואים??!!"
האמת היא שציפיתי לתשובה יותר רצינית, אבל אני מניחה שרצינות והיגיון זה גם לא הצד החזק של אלה שקובעים את הגבלת הגיל (באמת תמיד תהיתי מי אלה, המפיצים?)
הקולנועים שיורשו להציג את הסרט
יהיו כאלה בקומות גבוהות, והוא יהיה חייב להיות מסוגל לעלות אליהם במעלית, לבד.
לפי מיטב ידיעתי ניתן להוציא תעודת תושב לפני גיל 16…
תעודת לידה
או תעודת זהות של ההורים או אחד מכרטיסי האשראי לילדים שאפשר להוציא רק מגיל 14.
כמובן שאף אחד לא בודק.
אכן אין ''הכי''.
התלבטתי בין סקס בוטה לבין אלימות. הרי ילדים נחשפים לאלימות בכל מקום כמעט – בגן, בבי"ס, בחדשות, בתוכניות טלוויזיה ואפילו בסרטים מצויירים, ולכן נראה לי שהגבלתו בקולנוע זה כמו ניסיון לעצור שיטפון עם אצבע בסכר.
סקס בוטה, לעומת זאת, הוא משהו שצריך לגדול קצת בשביל לראות אותו (ו/או לעשות אותו), ולכן זו האפשרות שהצבעתי לה.
אאל"ט הקריטריונים ל- "rated R" הם "strong language, sex and violence", וגם לדעתי אי אפשר להפריד ביניהם.
אבל כאן באה הבעייה-
האם אלימות במציאות קיימת בדרך כלל, או האם היא נובעת, בין השאר, מכך שיש אלימות בקולנוע?
כי השאלה הזאת היא זו שגרמה לי להתלבט בין אלימות לבין מין כגורם המגביל הראשון (ובוג'י צודקת- הרבה מהגורמים דורשים הגבלת גיל). כי לדעתי, מה לעשות, אלימות לא נובעת אך ורק מהסרטים, והגבלת גיל לאלימות היא נחוצה- אבל הגבלת גיל למין היא הכרחית. (זה, דרך אגב, תלוי תרבות- בצרפת זה מן הסתם הפוך)
מה פתאום, אלימות לא קיימת
באופן עצמאי. רק כתוצר לוואי של הטלוויזיה והקולנוע.
ומסעות הצלב, האינקוויזיציה, ושאר סוגים שונים ומשונים של מלחמות, רצח ועינויים, הם המצאה של התקשורת השמאלנית.
אה, נו עכשיו הכל ברור.
הסיבה היחידה שכיום קיימת אלימות בין ילדים ובני נוער היא שהיום הם חלק נפרד מהאוכלוסיה, בעוד פעם כל ילד עם נטיות אלימות התגייס למסעות הצלב.
גם הסיבה שלא היו בעיות של מין וילדים הייתה כי אנשים התחתנו בגיל 13.
מסקנה: יוכרז כל ילד כמבוגר וישא"ק!
תיקון לשורתך המסיימת -
ושאוש"ק!
ואו, תרגע קצת, זה כבר מוגזם!
(ובנימה אחרת- נו, ומאיפה אתה חושב זה הגיע?)
((ובנימה אחרת לחלוטין- צ"ל וששאוש"ק, אא"כ אתה רוצה שבוג"'י תתחיל לדבר על גשר מסוים)
*של* ציפורים!
אופס. סליחה.
בטח שאפשר להפריד בינהם.
לתת לשפה גסה אותה חשיבות כמו לאלימות או מין, זה, לדעתי, דבר מטופש ביותר. ומידת המתירנות בקשר למין היא מאוד תלוית תרבות, כמו ששלמקו אמר. אלה הם שלושה דברים נפרדים שכל אחד מהם דורש שיקול נפרד.
תלוי איזו תרבות.
אני לא מדברת על השבדים או האיראנים, אלא אי שם באמצע בין האמריקאים הפוריטניים למדי לצרפתיים הדי נועזים. יש דברים שילדים לא צריכים לראות בסרטים, ובעיני, גם ציצים הם אחד מהדברים האלה. אבל זה כי זאת אפליה…
כתבה מספר 630
גם שפה גסה זה לא
חד משמעי. כמה shit ו- fuck וכוס אמק זה בסדר בעיני, אבל יש סרטים שמלאים בגסויות (ואני לא מתכוונת ל- frankly my dear וכו').
בכל מקרה, אני מסכימה עם אפסאלון (אאל"ט), שכתב שההורים צריכים להיות הצנזורים העיקריים של הילדים שלהם, ולאסור עליהם בנימוק המעצבן "כשתגדל תבין" את ההליכה לסרטים מסויימים.
הזכרת לי את הסצנה בקלרקס
שהוא מזמין סרטים דרך הטלפון. מתברר שג'ף אנדרסון, במידה ונאמין לימד"ב, סירב להקריא את הרשימה לפני הילדה והם בעצם צולמו בנפרד.
טוב שהיא לא ראתה את הסרט אחר כך.
מזכיר לי משהו שקראתי פעם על להקה של ילדים, שמותר להם להופיע בפאבים, אבל לא להכנס לשבת בהם.
קוראים להם במקרה נושאי המגבעת?
סיפור דומה היה על שירלי טמפל
ב"אורה הכפולה": מתברר שהסרטים שלה היו כה נועזים לזמנם, שלא הרשו לה לצפות בהם.
לזמנם.
אני זוכרת סיפור על אנה פקווין
שזכתה באוסקר על "הפסנתר", סרט שהיא לא ראתה בזמנו…
היתה שם סצינת מין שהיא כביכול מציצה לה (וכמובן שחלקי הסצינה צולמו בנפרד). אבל כמו שהיא לא הורשתה לראות אותה בעת הצילומים, הוריה לא הרשו לה לראות אותה גם בסרט (היא היתה, כזכור. בת 11). טוב, צודקים.
יש קטע דומה
של החמישיה הקאמרית.
לקוח בספריית וידאו שואל שאלות על סרטי פורנו בקול.
(אני מבקשת! יש כאן ילדים…איפה?פה?)
זה לא שהוא *סירב*. היה לו
לא נעים, אז ויתרו לו.
אגב, כדי להפיק מהאמא והילדה את התגובות הרצויות, הקריאו בפניהן את אותה הרשימה כשצילמו אותן…
אני מסכימה לחלוטין, ועדיין
סימנתי "מסר בעייתי" כי איכשהו אלימות יש בכמויות בטלויזיה (ולא נראה לי שהילדים צריכים לחכות לקולנוע בשביל זה) וגם סקס לא חסר (אם כי גם סקס בוטה אני בעד להגביל) אבל מסר בעייתי הוא בהחלט בעייתי והכי מטריד אותי.
קונספירציה?
ד.ב. הוא אחיו של הולדן קולפילד בספר "התפסן בשדה השיפון". אחד הסיפורים שכתב נקרא, שימו לב, "דג הזהב המסתורי".
מישהו מתנדב לחפש "לונג ג'ון היא הרשע הטהור" בדילוגים ב"תפסן"?
קונספירציה?
אין בעיה.
אבל מה החוקיות בין הקפיצות?
חוקיות?
47 אותיות מפרידות בין כל אות של המסר.
סתם, לא ידעתי שאמורה להיות חוקיות בכלל. אבל אח"כ ניסיתי להוסיף תמונה שמוסיפה לקונספירציה, ותפוז לא הרשה לי כי היא מעל 150KB. נו מילא.
תנסי באורט. שם ההגבלה היא רק על
ה-timeout שאפשר לקבל. כך שאם יש חיבור ממש מהיר אפשר להעלות לשם כמה מגה-בייטים.
האמת...
קשה לי להגדיר מתי בדיוק מתאימה הגבלת גיל ויותר מזה, מתי היא מתאימה לכל בני קבוצת הגיל. אם מגבילים סרט לגיל 17 ומעלה, האם זה אומר שבן 16 בהכרח לא יבין אותו אם לא ילווה אותו הורה?
"אוקיי, אני מבין את הרעיון שבתאוריה אפשר להעביר פצצות מימן דרך אריתריה בעזרת גמל מסיליקון וחנקן נוזלי. אני גם חייב לציין לטובה את השימוש בשחקנים בעלי מבטא קסטילייני אמין, חבל רק שהם מבטאים לא נכון את הטיית הגופים בהווה. אני אפילו מבין איך הם יכלו להתבלבל בין לואי ה-16 ללואי ה-15 שהרי לשניהם הייתה פראנויה מסויימת. רק תגידי אמא, מה זה fuck?"
לא.
זה אומר שאי אפשר לעשות לילדים בכניסה לקולנוע בחינה כדי לבדוק את מידת הבגרות שלהם ולוודא אם הסרט מתאים להם או לא, ולפיכך צריך לקבוע את קו הגבול בנקודה שרירותית כלשהי, שנראה שבאופן ממוצע מגדירה שלב התפתחותי רלוונטי.
ואתה מערבב פה בין ההשפעות של סרט על ילד כצופה ביקורתי לבין השפעות רגשיות/מוסריות/חברתיות. זה לא אותו דבר.
די לאלימות, פאק כחוק
איזה יופי של סקר, כמה רציני ככה קשה.
האינסטינקט הראשוני שלי, בהתאם לנטייתי האנרכיסטית, היה להצביע לאפשרות האחרונה – לא צריכה להיות הגבלה, אלא המלצה, ושההורים ידאגו לילדים שלהם, או שלא יולידו אותם.
אבל זה, כמובן, לא פותר כלום, גם אם נקרא לזה "המלצה" צריך עדיין קווים מנחים כלשהם. נתחיל את האלימינציה מהמובנים מאליהם: התנגדות למשטר, מסר מוסרי בעייתי (מי יקבע?) ופגיעה ברגשות מיעוטים (תמיד יש מישהו שייפגע, ראו "פרנהייט 451". וחוץ מזה, שוב – מי יקבע מה פוגע במי?).
נהיגה פרועה זה רע, אבל יש לקוות שעד שהילדים יתיישבו מאחורי הגה הם כבר יבינו שיש הבדל בין מה שמותר בסרטים למה שמותר במציאות. נשארנו עם רביעיית ההארדקור – סקס, סמים, אלימות ולך תשטוף את הפה בסבון. אז לא, לא הייתי רוצה שילדים בני שש יצאו מ"עמנואל" ויתחילו לעשן אופיום ולתרגל פסאודו-טנטרה, אבל עם יד על הלב – מפחידים אותי הרבה יותר הילדים שמשחזרים את הקרבות שראו בסרטים או בWWF. מיותר לציין שבנאדם ממוצע, שלא לומר ילד, ימות בייסורים קשים בשלב שבו השוורצנגרים למיניהם רק מתחילים להתחמם לקראת השואו-דאון. ואלימות, בניגוד לסקס או סמים, פוגעת באופן מיידי וישיר בעוד אנשים מלבד השותפים ל"פשע". ועם כל הכבוד למוראות השפה הגסה – על הזין שלי.
אני לא שלם עם זה לגמרי – זה יוצר עוד שפע של בעיות, כמו המשיכה הטבעית לטאבו. אבל בעולמנו הלא-אידיאלי, זה נראה לי הרע במיעוטו.
מה שהמרמיטה אמרה,
בדיוק מה שהמרמיטה אמרה. כולל כל ההתלבטויות וההסתייגויות.
סמים מפחידים אותי יותר.
לא בפני עצמם, כמובן. אם מישהו רוצה להתמסטל או למעלה מכך, שיבוסם לו (הסמ"ך מכוונת).
הבעיה היא שסמים מגיעים בקוטנטקסט כלשהו. אם אתה מתדרדר עם סמים, בעיקר בגיל צעיר כאשר אין לך כסף לדאוג לעצמך, די מהר תגיע לחברה מפוקפקת ואלימה, ומעורבות בפשיעא.
(ושוב, לפני שיקפצו אבירי הפוליטיקלי קורקט – אני מדבר על ילדים. לא על מבוגרים. אלו שיפוצצו לעצמם את המוח, מצידי.)
נראה לי שדי נוטים להמעיט
בערך הבעיות שיכולות להיווצר מחשיפה למיניות הלא בריאה שמוצגת בסרטים בגיל צעיר. ילדים צעירים (ואני מתכוונת ל*ממש* צעירים – בוא נגיד שגיל חמש עשרה כבר לא נראה לי בעייתי ברמה שתצדיק הגבלה) לא מבינים סקס. הם לא מבינים אותו, כי זה עדיין לא התפתח אצלם, וכי אחוז גבוה מדי של ההורים לא מסבירים להם את הנושא כמו שצריך, ומשאירים את הכל בגדר תעלומה לא מובנת ומפחידה משהו. אם המקום היחיד שילדים נחשפים בו לסקס זה בקולנוע, בשלב שבו הם עוד לא מבינים ולא יודעים במה מדובר (ולא, אל תספרו לי שילדים לומדים הכל מהחברים שלהם – אני זוכרת בדיוק איזה זבל פיזרו בני גילי בתור "אינפורמציה מבוססת" כשהייתי ילדה, וראיתי איזה זבל פיזרו ילדים כשהייתי מבוגרת יותר וטיפלתי בהם), זה יכול להיות ממש בעייתי. כי סקס בקולנוע, ביותר מתשעים אחוז, הוא ממש מעוות, ולא דבר שעל ברכיו היינו רוצים שילדים יגדלו. זה נראה לי לא אחראי כלפי נפשם הרכה, עד כמה שזה נשמע מגוחך.
אני די לא מסכים איתך.
יוצא לי מדי פעם לראות או לקרוא דברים שראיתי או קראתי בעודי עול בימים, ואני שוב ושוב נדהם מהכמויות של סקס שהיו שם, ואני בכלל לא שמתי לב. רפרפתי הלאה.
זכור לי למשל שאמי אסרה עלי לקרוא את "שבט דוב המערות". באמת לא הבנתי אז (הייתי בן 10?) למה. אבל קראתי בכל זאת.
כמה שנים אחר-כך (גיל 13?) חזרתי בדיצה אל הספר והמשכיו, לחפש את "החלקים הטובים", כי שמעתי שיש כאלה. אז כבר מצאתי אותם.
אז רגע, אני בעצם כן קצת מסכים איתך. אבל לא לגמרי.
ההורים שלי לא אסרו עלי כלום.
כשהייתי דרדסית ממש קטנה, אמא שלי הסבירה לי איך באים ילדים לעולם, ואני נדהמתי מהקונספט הנורא שזה מחייב להוריד תחתונים מול מישהו זר לצורך העניין. (טוב, כן, ילדות בגן, זה מה שמטריד אותן.)
בשלב קצת מאוחר יותר, אמא שלי נתנה לי לנסות את הסיגריה שלה, כי ביקשתי. (הדבר הבא שאני זוכרת זה את המראה של האסלה מבפנים. מאז ועד היום לא התפתיתי לנסות לעשן שוב.)
אבל מה, ההורים שלי, שיחיו, דאגו לספק לי את האינפורמציה הדרושה, וככה לא הייתי מלאת להיטות חולנית "להשלים פערים" על ידי הצצה במה שאסור (טוב, אולי קצת). לעומת זאת, הרבה ילדים אחרים היו מלאים בלהיטות הזו, צחקו כמו מפגרים על כל קטע שבו ראו ולו בדל חלקת עור חשופה, התעסקו בצורה אובססיבית בכל דבר קשור לסקס שהם הניחו עליו את ידם, וכדומה. ואנחנו מדברים על בית ספר יסודי, לא על גיל ההתבגרות, שבו זה כבר נורמלי (או לפחות שגרתי) שכשהמורה אומרת לעבור לסעיף ז' כל הכיתה צוחקת (לא, לא למדתי עם ביוויס ובאטהד).
אז אולי אתה סתם מקרה יוצא דופן?
אני די לא מסכים איתך.
שבט דוב המערות זה ספר מאוד מקסים.
ההמשכים שלו הם היותר בעיתיים מבחינת עלילה ומבחינת תוכן (הכל בגלל שהיא התחילה לדבר)
אגב, הספרנית בחטיבה (כיתה ז') המליצה לי עליו. המליצה!
בבית ספר!
מוסד חינוכי!
כשהיינו אמורים ללמוד חינוך מיני רק בכיתה ט'!
בית הקולנוע הוא לא האויב…
נכון. ברגע שנשים לומדות לדבר
זה השלב שבו הכל נהרס.
תוחזר שיטת הנבּוּט לאלתר!
בסדר. אני כבר הולכת להביא נבוט.
וואו, אלה עם אלה!
יש לזה הרבה ביקוש באתרים מסויימים באינטרנט, את יודעת
סקס בקולנוע ההוליוודי
מורכב בעיקר משני אנשים שנכנסים למיטה ורואים להם בעיקר את הפנים. מדי פעם הם גם זזים למעלה ולמטה.
מילא זה,
אבל הם מצליחים לעשות את כל הפעילות כשהם לבושים.
כנראה שלא ראינו אותם סרטים.
בסרטים אמריקאיים
יש שני סוגים עיקריים, אחד כמו שתואר לעיל, בסיומו האשה נראית במיטה וסדין מכסה אותה עד הכתפיים והגבר מכוסה עד המותניים.
בסוג השני, מראים קצת יותר את האקט, האשה חושפת שדיים סיליקוניות ואולי אף למטה מזה, והגבר (כפיל) חושף לשבריר שנייה, מהצד, בחושך את אחוריו.
אצל האירופאים זה כמעט כמו סרטים שעליהם יצטרכו לשלם בקרוב בצרפת מס של 93 אחוזים.
אבל זה לא סקס בוטה.
זה סתם סקס מרומז, שלילדים קל מאוד להתעלם ממנו. ובאמת לא כל סרט הכולל מידה כלשהי של סקס מקבל הגבלת גיל.
מנסיון עם אחים ובני דודים קטנים
(את עצמי אני לא זוכרת בגיל הזה) ילדים עד גיל 12 בערך שמים ידיים על העיניים וצועקים "תודיעו לי כשזה יגמר!" כשיש קטעי סקס. ולא כמו חלק מהמבוגרים, הם לא מציצים דרך האצבעות, הם לא רוצים ולא רואים את זה.
כן, נכון...
אני זוכרת שזה מה שהחברות שלי עשו ב"טיטאניק"
מין יכול להיות מאד בעייתי
בפרט אם אלה סצינות מין בוטות – ילדים יכולים לקבל דוגמה ש"כך אמורים להראות יחסי מין" ו"זה הנורמל" ואולי אפילו לאנוס בנות זמינות או לפחות לנסות להשפיע בלחץ פיזי/נפשי (מתון או לא) על בנות להתנסות בזה. גם הבנות, לפחות חלקן, עלולות לחשוב ש"זה נורמלי" ולהסכים לשתף פעולה (והחויה עלולה כמובן להיות טראומטית למשך שנים, ואולי גם להביא לתוצאות לא רצויות מגיל מסוים ומעלה…).
חוצמזה, אני מסכימה עם כל מה שבוג'י אמרה.
וואלה, לא הבנתי.
מה זה "זה" שמופיע בסצינות מין בוטות? יחסי מין? אז מה לא נורמלי בזה? אמנם זה לא נורמלי בגיל 8, אבל המשתתפים בסצינות מין בסרטים הם לא בגיל 8 בדרך כלל.
זה= סצינות מין בוטות
ואני לא מתכוות למין עם הרבה עירום, אני מתכוונת למין קשה.
לדוגמה?
בסרט "עירום" או ב"תפוז המכני" ובפרט סצינות אונס (או סצינות שמתקרבות להראות כמו אונס, גם אם נעשו בהסכמה).
סצינות כאלה נכנסות להגדרה של
אלימות, לדעתי.
יש הבדל בין "סקס בוטה" בגלל רמת החשיפה, ל"סקס בוטה ואלים".
סצינות כאלה נכנסות להגדרה של
ההסכמה.
!אמוטיקון הגבלת גיל!
אם זוג מקיים יחסי מין בהסכמה, זה מין (לא בוטה). אם זה ללא הסכמה, זה אלימות.
אם מישהו משתין על מישהו ללא הסכמה, זה אלימות.
אם זה בהסכמה, זה לא אלימות. זה מין בוטה.
אם מישהי היא אחות בבית חולים ולפתע ללא התרעה מראש היא מתחילה לקיים יחסי מין בהסכמה עם 3 רופאים, 2 פציינטים ושליח פיצה, כולם בבת אחת, זה מין בוטה, אבל זה לא אלימות.
אם מישהו מרביץ למישהו בהסכמה… זה עדיין אלימות.
***
במקור הצבעתי על 'אלימות' ולא על 'מין בוטה' כגורם העיקרי להגבלת גיל לסרטים, כי מי אני שאקבע לילדים באיזה סוג סטייה להתעניין.
אבל מאז שמעתי על מקרה של ילד בן 11 שקרא באינטרנט על אורגזמה מחנק. הוא ניסה את זה על עצמו, ונחנק למוות. ככה שאולי יש כמה סטיות שכן כדאי לא לספר עליהן לילדים, עד שהם לא מפנימים את המשפט "לא שמים שקית על הראש".
אמוטיקון הגבלת גיל:
! 18 !.
הגבלת גיל
אני חושב שאין טעם לאכוף הגבלת גיל על הצופים בשום מקרה. אם ההורה אינו מעוניין שילדיו יצפו בחומר מסויים, זוהי אחריותו של ההורה. ההורים צריכים לדעת מה ילדיהם עושים, היכן הם נמצאים ועם מי הם מבלים. אם ההורה לא יודע מה הילד שלו עושה, סרטים זה לא הדבר שאמור להטריד אותו. ההורים צריכים להפסיק לחפש את האחראים מבחוץ, ולהתחיל לדאוג לילדים שלהם.
למרות זאת, לא סימנתי את האפשרות של "ללא הגבלה", כי אם את זו של אלימות. אני עדיין לא חושב שראוי להגביל כניסה לסרטים אלימים, אך יש מקום בהחלט: 1) לפרסם אם סרט מכיל אלימות מוגזמת. 2) שההורים ימנעו מלשלוח את ילדיהם לסרטים אלה.
ההורים צריכים להסביר לילדיהם על קיומם של מין ואלימות. אם לא יספרו על מין, הסקרנות שלהם תגבר בשל האיסור והם יפתחו מיניות חולנית. לעומת זאת בהקשר לאלימות, יש להסביר שזה דבר רע ובדרך כלל ילדים רכים בשנים אינם מתעניינים באלימות בין כה וכה.
אפשר לתקן את ההצבעה שלי ל"אף פעם לא"?
רק שאלא אחת.
למה אתה מגביל את הסקר להתערבות ממשלתית\רבנית\טמפלרית בחיי הפרט?
מה בדבר הדברים להם תחשוף את ילדייך, או תמנע מחשיפא?
בגלל זה
בכל זאת סימתי "אלימות".
ומה לעשות
שהרבה הורים לא ממלאים את התפקיד הזה? אז החברה תמשוך בכתפיה, תגיד "על הזין שלי מה זה יעשה לילדים, זה האחריות של ההורים" ותפטור את עצמה מכל העסק?
בדיוק אותה גישה היתה בעבר כשלא טיפלו באלימות במשפחה, כי ההנחה המקובלת היתה שזו זכותם ואחריותם של ההורים לבחור עד כמה הם רוצים להכות את הילדים שלהם, ולא עניינה של החברה. לעניות דעתי, לחברה בכללותה יש עדיין אחריות מסוימת כלפי הפרטים בה – במיוחד הילדים – אפילו אם יש מוסד כלשהו (במקרה זה ההורים) שכביכול אמור לקחת את האחריות הזו.
כמובן, בחברה אידיאלית, כל הורה היה משקיע מחשבה ותשומת לב בדרך שהוא מחנך את הילדים שלו, עושה את זה מתוך שיקול דעת והשקעה, והחברה היתה יכולה להשאיר לו את האחריות. אבל בעולם המציאותי? עולם שבו המון הורים בקושי משתינים לכיוון הילדים שלהם, ולא ממש מצוידים להשקיע מחשבה מינימלית באיך ראוי לטפל בילדים שלהם ולחנך אותם? הרי רוב ההורים, אם תשאל אותם "למה לדעתך ילד לא צריך להחשף ל[סמים/אלימות/מין]", במקרה הטוב יענו לך תשובה שמבוססת על איזושהי דעה קדומה או על משהו שההורים שלהם אמרו להם, ובמקרה הגרוע לא יידעו בכלל מה לענות.
אוח
הזכרת לי טראומות מימים עברו. אני זוכר שהייתי בן 10 או משהו, והיה בקולנוע הסרט 'דאבל טים', אני חושב עם ואן דם ודניס רודמן. בכל מקרה, כל החברים שלי הלכו לזה ורק לי לא הרשו. רציתי להתאבד.
גם יצא לא מעט פעמים שנאלצתי ללכת עם אבא שלי לסרטים שממש רציתי לראות והיה עליהם הגבלת גיל, מה שבדרך כלל גרר מבוכה משני הצדדים.
בכל מקרה, אני חושב שאני אצביע לאופציה של מסר בעייתי. כי ילדים תמיד ילכו מכות, ותמיד ילמדו על סקס מהאח הגדול שלהם, ותמיד ישמעו קללות ברחוב. הבעיה היא מה שמסיקים מזה. למשל לדעתי יש הבדל באלימות בין טרמינייטור 2 לתפוז המכני. בשניהם יש אלימות מוגזמת (האמת היא שאני לא ממש זוכר את רמת האלימות בטרמינייטור, סתם הבאתי סרט של שוורצנגר באופן שרירותי), ופה היה אמור להיות המשך המשפט אבל אני כבר לא זוכר מה היתה הפואנטה שלי. בכל מקרה, בטח כבר הבנתם את הרעיון.
אהמם. ארר. אהמם.
זה שלתפוז המכני יש מסרים אנטי-אלימים, לא נכנס לשקלול? וזה שאותם מסרים אנטי=אלימים לא בהכרח יהיו ברורים לילד – זה לא נכנס לשקלול?
בטרמינייטור האלימות מוצגת כדרך לפתרון בעיות.
איזה מין מסר זה מבחינתך?
אה.. אמ.. אה...
טוב, לא יודע, כתבתי בפזיזות. צודק. ובכל זאת, הריאליזם של האלימות הוא גם פקטור. אין לי מושג מה זה קשור. אני אפילו לא מספיק מבוגר לעבור את הצנזורה ברוב הפעמים!
שאלימות היא דרך לפתרון בעיות.
'טרמינייטור', אגב
(בעיקר השני) הוא דוגמה ממש גרועה לנושא הזה, כיוון שזה אחד מסרטי הפעולה הבודדים שבהם מושם דגש רב על כך שאלימות בדרך כלל *אינה* הדרך לפתרון בעיות, וש"You can't just go around killing people". שבלוני ומובן מאליו? אולי, אבל זה לא המסר שהיית מקבל מ'זיכרון גורלי', נגיד.
מסרים אנטי אלימים בתפוז?
אני חושב שאפשר להתוכח על זה.
אפשר להתווכח על כל דבר.
מנסיון.
יש אלוהים?
תראה, ברור שיש מסרים אנטי אלימים בתפוז המכני, אבל יש שם גם לא מעט מסרים פרו-אלימים, ועוד כל מיני מסרים של קשורים באלימות בכלל. אז הילד שיבין אולי דוקא כן יבין נכון.
מסרים אנטי אלימים בתפוז?
תלוי איזה חלק של הסרט רואים.
והאם הילד באמת יבין אותם?
העובדה שאחרי כל האלימות הברורה והחריפה מאד שמוצגת כלגיטימית (לפחות בחלק הראשון של הסרט) יש מסר סותר (שהוא קצת פחות ברור לדעתי, לפחות עבור הגילאים הצעירים) לא מכפרת או סותרת את ההשפעה של החלק האלים מאד.
פרט לכך, מעבר למסרים אנטי-אלימים, היתה שם בעיקר ביקורת על החברה עצמה ועל דרכי הטיפול, הענישה וכו'. אלה מסרים מורכבים, לא חושבת שזה משהו פשטני ומובן מאליו שיהיה ברור לכל ילד, ודאי שלא בגילאים נמוכים יחסית.
ושאני אזכיר לך את סיום הסרט?
איזה מסר חינוכי הוא מעביר בדיוק?
אהמם. ארר. אהמם.
הבעיה היא פחות עם המסרים שניתן להתמודד איתם בכלים מחשבתיים, ויותר עם ההשפעה הרגשית.
אני דיי מסכים.
אותי חינכו בצורה חופשית ואינפורמטיבית וגדלתי כשאני מסוגל להבחין בעצמי. לדבר הזה אחראים ההורים וממש לא אכפת לי שיש כאלה שמטילים את האחריות הזאת חזרה על החברה.
אלימות? שיהרגו חופשי. אני אתן לילד לקרוא את הכתבה שאני קראתי על אלימות/פעלולים בסרטי באטמן ואיך עושים את כל הפעלולים/אלימות הזאת.
סקס בוטה? Shit, piss, fuck? נהיגה לא אחראית? שימוש בסמים? אותו דבר. צריך להסביר לילד ולא למנוע ממנו. אני מת על GTA. זה משחק כיף נורא והפרסומת להמשך שלו שופכת אותי מצחוק כל פעם אבל כשאני יושב ליד ההגה אני משקיע את כל מאמצי כדי לשרוד את הדרך כך שגם אוכל לצאת מהאוטו בנקודה ב'.
פגיעה ברגשות? אני לא כל כך מאמין בזה. מי שזה פוגע בו לא צריך לראות את הסרט. (וזה פחות או יותר הדבר שהכי מעצבן אותי בעדה החרדית [אמרתי •חרדית• לא דתית]. אם משהו מעצבן אותך אז אתה לא תראה אותו אבל אם משהו מעצבן אותם אז אתה לא תראה אותו.)
התנגדות למשטר? יופי, דעות חדשות.
אני באופן כללי מאמין שצריך להרשות לילד כל דבר אחרי שמסבירים לו עליו מההתחלה ועד הסוף.
אבל הדבר היחידי שכן מטריד אותי הוא סרטים שמציגים את העולם בצורה לא נכונה וזה כולל "דברים לא מוסריים", שלאפשרות הזאת הצבעתי. זה גם כולל סרטים מצויירים.
ומי בדיוק יתן לילדים
את כל האינפורמציה הזו?
בנעורי הרחוקים, עבדתי כמטפלת, והכרתי די הרבה ילדים. רוב ההורים פשוט לא לוקחים את האחריות הזו, או ממש גרועים בהתמודדות איתה.
וזו הבעייה שלי עם העניין. אתה יכול לקום ולהגיד "האחריות הזו היא של ההורים", אבל בתכל'ס, מי שנדפק משמיטת האחריות הזו הוא הילד. אז זה עיקרון טוב ויפה כדי לנקות לעצמך את המצפון, אבל הנזק ייגרם, בין אם המצפון שלך נקי או לא. ומי שיסבלו מהנזק הזה הם חפים מפשע שדווקא היה מגיע להם ש*מישהו* יקח אחריות ויגן עליהם.
אני דוגל בשיטת המידע.
תן לבן-אדם את המידע שהוא צריך ותן לו לעשות את ההחלטות שלו בעצמו.
אם ההורים לא עושים את זה אז אולי הסדרנים צריכים להבהיר לילדים למה הם נכנסים?
איזה מידע בדיוק תיתן לילד?
הרי המידע שבנאדם צריך כדי להיות מסוגל להתמודד עם סצינת מין מעוותת בסרט זה לא "בסרט הזה יש סצינות מין מעוותות, תיזהר", אלא "הציפורים והדבורים, כשמגיעה עונה מסוימת…" וכן הלאה. ואני די בספק אם אפשר לחייב את הסדרנים להעביר שיעור מזורז בחינוך מיני לכל הילדים שירצו להכנס לקולנוע.
אז, בקיצור,
אין טעם להמשיך להתווכח על זה כי תמיד נגיע לאותו בור שעליו אנחנו מסכימים (שהשיטה דפוקה). לפחות לא עד שתתבצע מהפכה אלימה להחליף את שיטת החינוך.
להחליף את שיטת ההורות!
_______
העלמה עפרונית בפרץ הגיון, וכאב ברכיים מהנה.
מישהו מוכן להסביר לי אחת ולתמיד (או לתת קישור למקום שמסביר) מה הסיפור עם הציפורים והדבורים?
בכל סדרה אמריקאית, כשרוצים להסביר לילדים על מין, המבוגרים מתחילים לגמגם על הציפורים וכו'. הם אף פעם לא ממשיכים מעבר לזה, ותמיד תהיתי איזה דימויים יש בסיפור הזה.
כשאמא ציפור ואבא ציפור אוהבים...
סתם, מה, בחיים לא הייתי אמריקאית, איך אני אדע? לי נתנו לקרוא את "כיצד באים ילדים לעולם" (מה זה אהבתי את חיתוכי הנייר שהיו שם בתור אילוסטרציות!), והסבירו לי את הפרטים שהספר החסיר. לא זכור לי שהיו שם ציפורים ודבורים, אבל אני כן זוכרת משם פרח אחד מרשים מאד (בחתך אורך).
אני זוכר מהספר הזה
בעיקר את הקורקינט.
ילדים באים לעולם בקורקינט?!?
מאז המבצע של קוקה קולה, כן.
לפני כן הם היו באים בגלגליות, מקסימום בגלגשת*.
_____________
*סקטבורד, כמובן, בעברית צחה ביותר.
וואלה, גם לי היה אותו! :-)
כבר הספקתי לשכוח אותו לחלוטין, עד שהזכרת לי אותו עכשיו… היו זמנים.
במטרה למצוא את מהות הביטוי, עשיתי חיפוש ארוך ומתמשך בגוגל.
בסופו של דבר רוב התוצאות שם מפנות למאמרים חינוכיים "כיצד להסביר לילדים שלך איך באים ילדים לעולם" (כשThe B&B היא רק הכותרת תמיד), פלוס כמה סיפורים מצחיקים על הורים שבאמת ניסו להסביר את זה לילדיהם, בדרכים שונות.
היה גם איש אחד שניתח את אופן הרבייה של הציפורים והדבורים, והגיע למסקנה שצריכים לבטל את כל עניין הדבורים ולספר לילדים על דובים.
http://www.wvmusicscene.com/spence/spence2.htm
היה משעשע לקרוא, אבל אני חושבת שאין ברירה אלא להחליט שכל הסיפור הוא פיקציה אחת גדולה, ואין המשך למשפט מעבר "Let me tell you about the birds and the bees".
גם אני תהיתי תמיד מה הקשר בין דבורים לציפורים, חוץ מהעובדה שהאחרונות אוכלות את הראשונות, ואני לא חושב שאלה האסוציאציות שכדאי לתת לילדים (מצד שני, אמריקאים, פוריטנים במוצאם, לך תדע).
תקופה מסויימת חשבתי שהמשפט הוא "על הדבורים והפרחים", ואז יש בזה איזשהו הגיון שקשור להפרייה.
מה גם, שההתרבות של דבורים וציפורים הרבה יותר שונה מהאנושית מאשר זו של יונקים.
אז הנה כמה תשובות שמצאתי:
אחת משעשעת, שמעלה השערה שהמקור הוא משיר של קולרידג':
http://www.straightdope.com/classics/a3_229a.html
אחת *קצת* יותר רצינית, עם תיאוריה הגיונית על כך שקל יותר לפוריטנים לספר דווקא על לא-יונקים מאשר על הכלבים בדשא, ואמא ציפור שדוגרת על הביצים היא אחלה השראה לתהליך החיברות של ילדות:
http://www.writersblock.ca/winter97/a-letter.htm
והנה קוראת של הגרדיאן, שמקשרת בין הדבורה לציפור על סמך העובדה ששתיהן מסייעות בהפצת האיך-קוראים-לזה-בעברית בין פרחים, ואיזשהו שוויצרי לא מחובר שעונה לה.
http://www.guardian.co.uk/notesandqueries/query/0,5753,-19160,00.html
עכשיו, אם רק הייתי עושה ככה גם את התחקירים שעליהם משלמים לי…
איך-שלא-קוראים-לו-של-הפרחים
יהיה אבקנים.
אבקנים זה pollen?
זה לא מה שנושא את האבקה עצמה?
מצד שני, כיוון שלא עולה לי אף מלה אחרת בראש, כנראה שאתה צודק.
——————————
מרמיט, חורג ממנהגו וכותב מתחת לקו התחתון, כדי לספר שהוא ראה בטלוויזיה מלחמות של שבטי ברברים צמאי-דם, והררי הזבל ברחובות תל אביב שוברים את כל השיאים, ובכלל, נראה שאנחנו כבר בעיצומה של האפוקליפסה.
לא, אבקנים ואבקה זה משהו אחר.
להלן כמה תמונות פורנוגרפיות למדי שממחישות את האנטומיה של פרחים עירומים לחלוטין:
(יש עוד מלא מאיפה שזה בא ממנו. חפש בגוגל "Flower anatomy")
הי, תסמני
בפעם הבאה!
למה? יש ניצנים בפורום?
(כהרגלי, אני פשוט אחכה שההחלטה למה להצביע תעלה מעצמה בזמן כתיבת התגובה)
ההתלבטות היא בין אלימות, סקס, סמים ובעיות מוסריות.
למה?
אלימות זה דבר רע.(דההה) ומה לעשות, ראיתי מספיק חברים שלי שהמשחק החביב עליהם היה WWF. מצד שני, לרוב האנשים הנורמלים, יש מנגנון פנימי שדואג לכך שהם לא יגזימו- פשוט כואב להם.(למרות שאני די בספק בזמן האחרון לגבי זה)
סקס- מצד אחד, עד גיל מסויים זה לא ממש מעניין. יותר מזה, הרבה פעמים סקס במתכונתו השלילית מוצג במקביל לאלימות, או לסתם פאקים מוסריים.
סמים? הו, כאן עיקר ההתלבטות. הרבה פעמים השימוש בסמים (או בסתם חומרים משני תודעה אחרים…) מוצג כמשהו מאד זוהר, או סתם לא בעייתי. מה לעשות, בעיני זה רע.
יופי. הגעתי לבד למסקנה.
בעיות מוסריות.
בהחלט. בעיקר כי זה מכיל בתוכו את שלושת האחרים.
ובעיקר כי בגיל צעיר, המנגנון המוסרי לא מפותח מספיק,ולא ברור מספיק כמו שלושת הדברים האחרים.
מסר בעייתי מוסרית כמובן- לא בעיות מוסריות.
אה, ועוד משהו
מה שלדעתי יותר חשוב מצנזורה בקולנוע (שלדעתי לא ממש חשובה), זה צנזורה בטלוויזיה, ולא מספיק הכתובית בהתחלה של לאיזה גילאים מתאים הסרט, כי אם מזפזפים בין הערוצים ונופלים על ערוץ 4 אי אפשר לדעת את סיווג נתנו לזה. רק לפני כמה ימים, בשעת צהריים נינוחה, היה בערוץ 4 סרט על בעל מכה שאונס את אשתו, והראו את כל ההכאות והאונס, וכל עולל יכל לראות את זה. לא אכפת לי שילדים יראו סתם סקס ואלימות, אבל למה בקונטקסט כזה, שהוא דווקא ניתן לביצוע, בניגוד לכל השוורצנגרים למינהם.
אה, זה דוקא בסדר
הרי מי רואה בכלל ערוץ 4?!
אני חושב שערכו עלי פעם ניסוי
כשהייתי בן 9 או 10, המשפחה שלי (אני הכי צעיר) ראתה בוידאו "אינסטינקט בסיסי". ניגשתי אליהם בסלון לראות איזה סרט זה. שאלתי אותם, לא הכרתי את הסרט, אז ישבתי לראות. דקה לאחר מכן התחילה סצינת סקס די אלימה. אני כבר ידעתי מה זה סקס וראיתי הרבה אלימות בסרטים, אז לא הזדעזתי במיוחד (אבל זה רק אני, יש כאלה שיותר רגישים לדברים כאלה). אחרי עשר דקות התייאשתי משעמום והלכתי לחדר לראות אקס-מן.
כיום, כשאני כבר חסין בפני כל הגבלת גיל קולנועית, מפריע לי רק דבר אחד: הרעיון של "כולם עושים את זה". הרעיון הזה קשור בד"כ לסקס מופקר ולסמים שונים. לי מפריעה הצורה בה הדברים האלה מוצגים כחלק משגרת היום-יום של רוב האנשים ושמי שלא עושה אותם הוא סתם חנון ובגלל זה הוא לא פופולארי. אני חושב שזה מסר מאוד שלילי שמועבר בסרטים.
אין לי בעיה אם מכניסים כל דבר מרשימת המועמדים בסקר כחלק חשוב מהעלילה. טריינספוטינג לא שווה הרבה אם לא מתייחסים בו לסמים, כמו שסרט של שוורצנגר בלי אלימות מוגזמת הוא סתם סרט שמשוחק רע. עם שפה אין לי שום בעיה כי גם ככה ילדים לומדים לקלל מחברים ומהטלוויזיה.
לא הייתי מונע מילדים להיכנס לסרט רק בגלל שהם צעירים מדי, זה כבר יותר עניין מנטלי מעניין של גיל. כן הייתי מחזק את האיסור על כניסה ללא ליווי מבוגר לסרטים מסויימים. חבל רק שאי-אפשר לבדוק את המבוגרים שנכנסים כי חלקם יכולים להיות ממש לא אחראיים.
אוי, הזכרת לי.
הפעם הראשונה שאני זוכר שניסו להגביל אותי מלראות סרט (את Terminator 2 ראיתי בקולנוע בגיל צעיר מאוד) וזה היה Total Recall.
זה היה מאוחר בלילה. אני ורוב אחיי ישבנו בסלון והסתכלנו בטלוויזיה. הם ואמא שלי ניסו לשכנע אותי ללכת לישון בחצי שעה האחרונה. לא ויתרתי. כשעלה הרקע האדום (גם של מאדים וגם של הסמל של לא לילדים) כולם השתתקו.
קצת נגעלתי מההתחלה ומהסוף אבל סך הכל זאת הייתה חוויה ממש מהנה. ואני לא זוכר שניסיתי מאז לשים מישהו בואקום, לתקוע למישהו מקל ברזל במוח, לשבור למישהו את המפרקת או סתם לרסס אותו עם נשק אוטומטי.
לי פעם לא נתנו לראות ''פסיכו''.
ולאור העובדה שראיתי עד אז דברים מזוויעים בהרבה, זה היה די משעשע…
בחרתי בהגבלת אלימות:
אני חושב שיש נקודה שלא עלתה כאן לדיון: לא תמיד הבעיה היא בגרות או הבנה, אלא הורדת סף הרגישות בגלל חשיפת יתר לאלימות. אני חושב שלדוגמא, סף הרגישות למוות יורד, בגלל כמות ההרוגים בסרטים. ערך חיי אדם כפי שהוא בא לידי ביטוי בעיקר בסרטים ההוליוודיים הוא כ"כ נמוך, שלפעמים זה מוריד את הרגישות בחיים האמיתיים. אני חושב שאני מרגיש את זה על עצמי לפעמים, אבל אני מאמין שהגיל בהחלט יכול לעזור כדי לנטרל את ההשפעה הזאת, אפילו רק בגלל שיש יותר נסיון חיים, ומפגש עם חוויות אמיתיות.
באנגליה אגב, עבר חוק שלפיו השדרנים יחוייבו לאפשר להורים להגביל את צפיית הילדים לא לפי דירוג (מ0 ל7), אלא לפי מאפיינים שונים כמו סקס, אלימות ושפה גסה. בנוסף, ישנה הגבלת צפיה גם לפי השעה ביום, כלומר תוכנית שתקבל דירוג גבוהה יחסית ביום, ירד לה הדירוג אחרי שעה מסויימת בערב.
על מה אתה מבסס את זה?
וקושיה אחרת.
האם נערכו מחקרים על "התגברות האלימות בקרב בני נוער" שמביאים בחשבון את העובדה שהיום פשוט הדברים גלויים יותר ומדווחים יותר?
אני מבסס את זה על תחושה
אין ולא יהיו לי את הכלים לבדוק את זה.
אבל בוא נבחן את נושא האקטואליה: פיגועים בתחילת האינטיפדה בהם נהרגו "מעט" אנשים, זכו לכותרות במשך ימים רבים. היום, כדי "להשיג" חצי מהכותרות הללו, צריך פיגוע רב נפגעים, חמישים אחוז תינוקות (סליחה על הציניות). שים לב גם לסיקור הפיגוע בבאלי.
אם כבר הזכרת אקטואליה
אחותי בת התשע צופה חופשי בחדשות ונחשפת על בסיס יומי לתמונות של הרס, פצועים ומוות. אם מדווחים על אירועים לא מהארץ, לא נעשה שום מאמץ אפילו לצנזר את מראה הגופות.
אני חושבת שהיא מבינה יפה מאוד את האלימות שגרמה לכל זה, כמו גם את האלימות שנעשה בה שימוש כפיתרון, בפעולות התגמול למיניהן (בכל העולם, לא רק כאן).
כשמצב העניינים הוא כזה, אני מרגישה קצת צביעות כששעה אחרי החדשות פתאום אסור לה לראות את הקטעים האלימים בסרטים (אנחנו מכריחים אותה לעצום עיניים). מה הטעם בעצם? האם הרצח בסרטים נורא יותר מזה שבמציאות, על צורותיו השונות הנראות בחדשות?
אולי צריך לצנזר גם את החדשות?
אני לא מתכוון לתוכן כמובן. חס וחלילה! השאלה אם "זכות הציבור לדעת", כוללת גם קלואז אפ של חלקי גופות.
האמת, כן.
רצח בסרטים הוא פחות נורא ממה שיש בחדשות. בחדשות, הרצח הוא אמיתי, אנשים שאיבדו את החיים שלהם, אנשים בוכים, אנשים בהלם.
בסרטים, לא רק שהכל בדרך כלל יותר סטרילי, גם הרצח הוא לרוב אינסטרומנטלי – הוא נועד לקדם משהו בסרט. סרטים במידה רבה נותנים תחושה שרצח זה לא דבר כל כך נורא, כי "ראיתי את זה בסרטים וזה לא כזה ביג דיל". ובדרך כלל, ברצח בסרטים אין את תחושת האנושיות – לרוב לא ממש מרגישים שהנרצח הוא אדם, שהסובבים אותו הם בני אדם, שאלה שאיבדו אותו הם בני אדם.
אז לא, זה פשוט לא אותו דבר לראות אנשים שמתו באמת ואנשים שנקצרים בסיטונות בעזרת כמויות מסחריות של קטשופ.
ספויילרון לhair
האמת, אני לא ממש רואה חדשות.
אבל אני יכולה להגיד היא שסצנת המות הכי עצובה שראיתי היתה בhair כשלא ראו את המות.
עשו על זה כמה וכמה מחקרים.
התוצאות ניתנות לפרשנות, בגלל סוגיות מתודולוגיות ותאורטיות כאחד, אבל בהחלט נוצר הרושם הכללי שצפייה מרובה באלימות גוררת דה-סנסיטיזציה (ירידת הרגישות) לאלימות מחד, והגברת נטיות אלימות מאידך, וזה בניגוד לתאוריות הקודמות בנושא שגרסו שצפייה באלימות תוביל לקתרזיס ולפיכך להפחתת האלימות.
היא אכן מובילה לקתרזיס
יש מקרים שצפייה באלימות אכן מובילה לקתרזיס.
הבעייה היחידה שהקתרזיס מושג לאחר יישום האלימות שנראתה בסרט בחיים האמיתיים…
על זה אני לא חולק.
מה ששאלתי הוא האם המצב היום שונה מזה שהיה לפני 100 שנים?
זו שאלה די קשה,
כי מאד קשה בימינו להשיג מדגם מייצג של אנשים מלפני מאה שנה. אולי אחרי שימציאו את כלי העזר האולטימטיבי לחוקר מדעי החברה –
…
אולי אני לא דוגמה מצויינת כי אני
רק בן 18 אבל אני בהחלט חושב שמאז שהתחלתי להתעניין בקולנוע בטלוויזיה חלה ירידה ברגישות שלי לאלימות. אני באמת כבר לא מתרגש כל כך מהפיגועים. כשהודיעו לי על הפיגוע במגדלי התאומים, בהתחלה חשבתי שזאת בדיחה.
ואני עוד מעט מתגייס לצה"ל. מעניין מה אני אחשוב על זה משם?
אני לא חושבת שזה הקולנוע.
העובדה שאף אחד כבר לא מתרגש מפיגועים יותר (והעובדה שנראה לי לגיטימי לחלוטין לכתוב שורה כזו שבחיים לא הייתי מצליחה לכתוב לפני חמש שש שנים) זה שסף הסיבולת שלנו עלה בצורה רצינית.
אני לא זוכרת מי כתב את זה, אבל אם לפני שלוש שנים היו לוקחים מישהו ו"מקפיצים" אותו לימינו, הוא לא היה מבין איך כולם מתייחסים בכזה שיוויון נפש למצב.
ככה זה- זה לא הקולנוע, ולא סרטים- פשוט כשכמות הפיגועים גדלה כל כך, זה כבר לא נראה לאף אחד נורא ואיום.
ולגבי התאומים, טוב, מי חשב בכלל שזה הגיוני בהתחלה?
תשמור על עצמך טוב טוב:
בשירות המילואים האחרון שלי, שירתתי רוב הזמן תחת פיקוד פלוגה סדירה באיזור שכם. הייתי בשוק מרמת המוסר שלהם, ובאיזו קלות הם מייצרים לעצמם תירוצים כדי לנהוג באלימות, בגסות ובחוסר הבנה בסיסית של מעשיהם. תנסה (וזה קשה. הרבה יותר ממה שאפשר לחשוב) להמשיך לחשוב כל הזמן ולקבוע לעצמך קווים אדומים.
פול ורהובן! פול ורהובן!
סקר קשה בהחלט.
אבל לאחר מחשבה דווקא בחרתי בלב שלם באופציה מסוימת בלי הרבה תחרות.
בחרתי ב"מסר בעייתי מוסרית" וזאת מהסיבה שהרבה דברים כמו סקס סמים ואלימות לא בעייתים בעיני בגלל שרואים אותם אלא בגלל הדרך בה הם מוצגים.
לדוגמא סרט בו סמים מוצגים בדבר שאין ללקיחתו שום תוצאות שהן נראה בעיני סרט בעייתי מוסרית, ולעומת זאת לא כול סרט שמציג סמים הוא גם בעייתי מוסרית, להפך יש הרבה סרטים שמראים מה קורה שנכנסים לענין הסמים עמוק מידי. (אגב אני מאילו שבעד סמים קלים, אבל רק אםן הבן אדם בטוח שהוא יודע מה הוא עושה, לילדים לדוגמא אין את הידע הזה בדרך כלל, ולצערי גם לכמה מבוגרים).
אלימות היא בעיה אחרת. היא חלק מהחיים שלנו ואלא אם כן תגרמו לילד להתנתק מכול מה שקשור לחדשות הוא יתקל באלימות או בדיווחים עליה. לכן גם במקרה הזה בעיני הבעיה היא לא עם הצגת אלימות בסרטים אלא שוב עם הרעיון הבעייתי מוסרית של אלימות כפתרון בעיות או ככיף.
בנוגע לסקס אני לא מודאגת כי מנסיון ילדים משתעממים מזה לא רצים לנסות.
ורק הערה אחרונה. מבין כול האפשרויות בסקר יש אפשרות שאני חושבת שצנזורה לגביה היא אחד הדברים שאבור לעשות, אני מדברת כאן על התנגדות למשטר. ילד לדעתי צריך להחשף לעובדה שהמשטר (וזה יכול להיות שלטון או אפילו המשטר בבית הספר או ההורים) לא תמיד צודק ושלא צריך לקבל את כול מה שדמות סמכותית (או שמייצגת את המשטר) בצורה עיוורת אלא לבדוק קודם.
אני חושב שברגע שהילד מסוגל לקלוט
את כל מה שרואים בסרט אז צריך להראות לו את "רקוויאם לחלום". יהיו לו סיוטים לכמה לילות אבל הוא לא ירצה לגעת בסמים יותר בחיים שלו.
סביר להניח שהוא גם יתרחק מסקס
וממקררים
בעיקר ממקררים!
היה לי סיוט בגלל המקרר הזה.
בחיי שאני לא מבין
מדוע צריכה המדינה להתערב להורים בחינוך ילדיהם?
דווקא אני, בתור אדם הגורס שיש להעביר הורים סדרה של מבחנים מתישים לפני שניתנת להם הזכות להביא ילדים לעולם, חושב שהגבלת גיל הינה צביעות מסוג כלשהו.
יש ילדים מסוימים בגיל 15 שצפיה בסצינת הארדקור סקס תגרום להם לנזק. יש כאלו שלא. ההורה צריך לקבוע את זה לגבי הילד שלו, לא המדינה. היות ולא ניתן לקבוע אינדווידואלית את החוסם, יש בהגבלה סוג של הפרת זכויות הורה בסיסית. אם כבר הירשת לבן אדם להביא ילד לעולם למרות שאתה מודע לכך שסיכוי סביר שאותו אדם לא יגדל את ילדיו כמו שצריך, אתה נאלץ לתת לו את החופש לטעות. אם המדינה לא סומכת על אזרחיה שיגדלו את ילדיהם כמו שצריך, שמראש לא יתנו להם את הזכות להוליד.
וכמו ששאלתי קודם,
תעזוב רגע את האנשים המרושעים מהעיריה, ונסיונותיהם להכווין את מחשבתך.
לפי אילו שיקולים -אתה- תבחר באילו סרטים להתיר לילדים -שלך- לראות, ובאילו לא?
גם זאת צנזורה, ולפי מה שכתבת, בכזאת צנזורה אתה תומך.
אז מה הם השיקולים שלך?
וכמו ששאלתי קודם,
הבחירות שלי יהיו תלויות באופי הילד, מן הסתם, והן יכולות לנבוע מרוב הנושאים שהועלו בסקר.
רעיון לא רע (מבחני ההורות)
קודם נשלול מבני אדם את האפשרות להוליד ילד אם הם לא עוברים מבחנים מתישים (כל מי שכותב מבחן יהיה מחוייב לעבור אותו?)
אחר כך ניקח את הילדים ממשפחות שכבר יש להן ילדים, אבל לא עומדות בתקן.
אחרי שנסיים את מפגן הפאשיזם הזה, מי שישאר יוכל לראות סרטים בלי שום הגבלה. היאח הידד!
(ויהיה, כמובן, שלב המשך: יהיו מבחנים מתישים שיקבעו מי כשיר לעשות סרטים. כל הסרטים שעשו בני אדם שלא עונים לקריטריונים, יושמדו).
נשמע נהדר. רק שכחת את הקטע
של עונש מוות לטרולים אינטרנטיים.
מותר לחלום, לא?
נשמע נהדר. רק שכחת את הקטע
אני בהחלט בעד.
רעיון לא רע (מבחני ההורות)
האמת, שאם נירגע רגע מהקישור הקל מדי של יותר מדי דברים למילם שנגמרות ב"איזם", מבחני הורות הם באמת רעיון לא רע. ראה לדוגמה את ביקורת הילודה ב"מרחב המוכר" של ניבן – אם אני לא טועה, לכל אדם יש רישיון לשני ילדים, ואפשר לקבל עוד – על מנת-משכל מוגדלת, על הישגים ספורטיביים, על פיזיולוגיה מוצלחת ובעצם על כל דבר ש"כדאי" להפיץ את הגנים שאחראים עליו (ניבן עושה שימוש יצירתי מאוד בהכללה הזאת). כפיתרון לבעית צפיפות אוכלוסין, אני לא רואה כאן שום פגם מבחינה מוסרית (אבל אני פתוח להצעות).
הבעיה היחידה היא שמראש צריך ציבור מספיק לא-אדיוט כדי לקבל שיטה כזו ("מה, החנונים יזדיינו יותר? למה מי מת?").
שוב ושוב אתם חוזרים לאותה
נקודה: זו אחריות של ההורים.
כן, יופי, זו אחריות של ההורים. ניקינו את מצפוננו. עכשיו אנחנו יכולים במצפון שקט ללכת לראות טלוויזיה, ולהתעלם מזה שלמרות ההיתממות שלנו, הרבה הורים *לא* יודעים להתמודד עם הבעייה (או שלא בא להם), ומי שניזוק הם הילדים.
האם אתה אומר, למעשה, שלחברה אין מחויבות להגן על הילדים, כי זו אחריות של ההורים להגן עליהם? האם אתה אומר "שיידפקו הילדים"?
ואגב, לגבי מבחנים להורים – מכיוון שעד היום לא נמצא ממש מהם הפרמטרים שהופכים הורים לטובים או ללא טובים, אני לא חוזה הצלחה מרובה לנסיון כזה.
ובכלל,
כמה שליטה יש היום להורים על הילדים שלהם? כמה השפעה יש להורים על חינוך הילדים?
אני חושב שלא כ"כ הרבה, או לפחות הרבה פחות ממה שנדמה. ילדים סופגים כ"כ הרבה מסרים שלא מגיעים מההורים שלהם, אולי אפילו רוב המסרים הם כאלו. איך אפשר להטיל את כל האחריות על ההורים?
כן, אבל. (תמיד יש אבל)
חינוך, כמו שאני רואה אותו, זה לא רק המסרים שאתה מעביר לחנוך, (חניך? מחונך? נו, זה שמחנכים אותו)אלא גם, ובעיקר, הכלים שאתה נותן שמאפשרים התמודדות בריאה עם כל שטף המסרים.
[בדיוק כמו שלימוד קריאה נכון לדעתי, הוא לא ללמד את הילד איך נראיתכל מילה ומילה, אלא איך נשמע כל תו. אחרי הכל, מילים חדשות תמיד יהיו, סימני כתב לא.]
אבל הצנזורה גם ככה לא מונעת
שום דבר. הורה יכול לחנך את הילד שלו להיות אלים ביותר, ואין שום דבר שהמדינה או החברה יכולים לעשות לגבי זה.
צנזורה בסרטים היא רעיון טיפשי. אני מסכים שצריכות להיות המלצות (או איסור על צפייה בסרטים מסויימים בלי אישור מההורים), אבל בסופו של דבר זה גם ככה תלוי בהורה, שיכול להראות לילדו כל סרט שבאפשרותו להשיג.
הגבלת גיל זאת התנשאות מפגרת
כל אדם רואה את החיים דרך עיניו הסובייקטיביות, זה כולל ילדים, מה פתאום מישהו לוקח על עצמו להחליט איזה מסרים יקבל ילד מצפייה בסרט כלשהו?
זה אבסורדי.
זה שכדאי שההורים יהיו בקירבת הילדים למקרה של בעייתיות או מראות קשים (שהילדים מעלים, לא עפ"י מוסר מוכתב מלמעלה) בכלל לא קשור.
ואם ההורים עושים או לא את תפקידם כהלכה גם לא רלוונטי.
די להתנשאות!
די לצנזורה!
הצבעתי לפגיעה במיעוטים (
)
נקודה אחרת.
אני חושב שההורים הם אלה שאחראים לחנך את הילדים שלהם ולא תעשיית הסרטים. אני יודע שיש הורים, הרבה הורים, שלא עושים את זה. מכירים את המשפט "I'm surrounded by freaking idiots"? אז אין הרבה בני אדם שהמשפט הזה מתאים להם יותר ממני. אבל עדיין, חינוך הילדים צריך להיות בידי ההורים ואם לא אז זאת כבר בעיה שלהם ואם הילדים שלהם יעשו משהו לא בסדר אז החוק כבר יטפל בהם.
מה שאני מציע הוא שיטה אחרת לדרג את הסרטים. לשים מדדים לכל הדברים •החשובים• יותר שנכתבו למעלה: מדד ל-Blood and Gore, מדד ל-Sex and Nudity ומדד ל-Fucked Up Language. כל אחד מהם יוכל לעלות עד 5 בהתאם לכמות החומר ה"לא טוב" בסרט.
אבל זה גם משאיר את הבחירה בידי ההורים, אוי ואבוי. ההורים יוכלו לראות לדוגמא את זיכרון טוטאלי מדורג מספיק גבוה באלימות אבל לא כל כך גבוה במדדים אחרים וככה יוכלו להגיד לילד בן ה-13 שלהם שהוא יכול לראות את זה (או לא).
די, אי אפשר ככה.
תגידו, אתם לא תופסים???
לא, זו לא "בעייה של ההורים" אם הילדים יוצאים דפוקים! זו בעייה של *הילדים*! וזה שהחוק יטפל בזה, זו נחמה קטנה מאוד לאותם ילדים שהחברה נתנה להורים שלהם לדפוק אותם כאוות נפשם!
ילדים הם יצורים חסרי מגן. זו חובת החברה להגן עליהם. לא על ההורים. *על הילדים*. במיוחד אם ההורים שלהם לא מגינים עליהם כשהם צריכים. זו חובת החברה לדאוג לבריאות הילדים אם ההורים לא דואגים לה. זו חובת החברה לדאוג לתזונת הילדים אם ההורים לא דואגים לה. זו חובת החברה לדאוג להשכלת הילדים אם ההורים לא דואגים לה. זו חובת החברה לדאוג להגן על הילדים בכל צורה שהיא, כי החברה צריכה לדאוג לחסרי הישע שבתוכה. לא לאלה שמטפלים בהם. וגם אם ההורים מספיק מפגרים לתת לילדים שלהם לעבוד שמונה שעות ביום, החברה לא תגיד "שיעשו ההורים מה שבא להם, מקסימום נכניס את הילדים לבית סוהר אחר כך". וגם אם ההורים לא דואגים לשלוח את הילדים שלהם לבית הספר, כנ"ל. וגם אם ההורים מכים את הילדים שלהם או מכבים עליהם סיגריות או מוכרים אותם לזנות, כנ"ל. חברה בעלת מוסריות מינימלית מחוייבת לדאוג לילדים, ולא להסתמך על זה ש"מישהו אחר כבר דואג להם, וזו בעייה שלו".
החוק לא צריך לחשוב על ההורים. ההורים, שיזדיינו, מצדי. החוק צריך לחשוב על הילדים. על הזין שלי אם ההורים מרוצים או לא מרוצים מאיך שיוצאים הילדים שלהם. השאלה היא מה קורה לילדים עצמם. וזה מה שנראה שבכלל לא מעניין אותך. כל הזמן אתה רק מסתכל על איך זה נראה מנקודת הראות של ההורים. זין על ההורים! הם לא הצד החשוב כאן, והם לא מה שהחוק בא להגן עליו.
הערה: ההודעה הנ"ל מושפעת ממספר גבוה של צפיות בסרטי טרנטינו, אך לא בילדות, למרבה השמחה. (או הצער.)
הבעיה היא
שאם ההורה לא מעניק חינוך טוב לילד, זה לא משנה אם ימנעו ממנו לצפות בסרט עם סצינות מין נועזות, אלימות קשה ושפה מלוכלכת. הוא יתקל בדברים האלו בכל מקרה, ואם אף אחד לא מסביר לו על זה, סביר להניח שהוא יחפש את זה.
אם הורה לא מחנך את הילד שלו שום דבר שהחברה תעשה לא ישנה את העובדה שהוא לא חונך.
למשוואה הזו אפשר להוסיף את העובדה שאנחנו חיים בחברה שבה אלימות קשה היא חלק מחיי היומיום, נשים כמעט עירומות בתנוחות מפתות נמצאות בחצי או יותר מהפרסומות שהוא נתקל בהן ובקללות הוא ייתקל בגן/בית ספר וברחוב.
מסרים מאוד לא מוסריים הוא ילמד בכל מקרה בביצפר, בהפסקה ובשיעורים (תפתחו בהזדמנות "ספר תורה" לבית הספר היסודי, וספר ללימוד היסטוריה או אזרחות).
החברה לא יכולה לגונן על ילד מהדברים האלו, אין שום דרך להחליף את חשיבות החינוך מהבית ואין שום דרך להגביל את ההשפעה של הורים שלא עושים את תפקידם.
יש לי שאלה.
את חושבת שאם החברה תצנזר סרטים מסוימים לילדים, זה אומר שההורים לא ידפקו אותם?
או להיפך, אם הם לא יצנזרו, זה אומר שכל ילד יצא דפוק? או רק זה שהוריו לא יודעים לחנך?
מה שאני מנסה לטעון, זה שלדעתי לא תעזור צנזורה בכמעט שום מקרה(ואולי בכלל) כי לטלויזיה/קולנוע אין השפעה כזו רצינית לטווח הארוך.(זו דעתי כמובן, הבלתי מבוססת בעליל)
אם בנאדם גדל חרא, הוא גדל עם או בלי הטלויזיה/קולנוע לצדו.
אז יאללה, בואו נוותר על כל נסיון
הילדים ממילא יגדלו דפוקים, אז בואו לא ננסה לחנך אותם. או לדאוג להם. או לשמור שהם יילכו לבית הספר. או לדאוג שלא יתעללו בהם בבית. למי אכפת? ממילא זה אבוד.
כן, אחלה גישה.
ואגב, אני לא אתחיל כאן אפילו עם שבעים מיליון מחקרים בערך שמראים איך הטלוויזיה והקולנוע משמשים כסוכני חיברות ומשפיעים על התפתחותם של ילדים. חבל על הזמן.
מעניין
שאני מדבר על טלויזיה וקולנוע, ואת זורקת ישר על כל שאר תחומי החיים.
אני אמרתי לוותר עליהם?
אני טוען שההשפעה של הקולנוע לא גדולה מספיק בשביל להצדיק צנזורה.
התעללות בהחלט משפיעה, אבל מה הקשר בינה ובין צנזורה? הורים יפסיקו להתעלל בילדים שלהם בגלל שצנזרו להם קטעי מין?
ומחקרים?
עשי לי טובה.
אוי נו,
מצד אחד הצהרת קודם שזו היתה דעתך הבלתי מבוסס בעליל, אבל כשבוג'י באה ומציגה דעה שמבוססת על משהו – אתה מסכם אותה ב"עשי לי טובה" מזלזל?
אי אפשר להפריד טלוויזיה וקולנוע משאר תחומי החיים – כמו שבוג'י אמרה: ילדים ייחשפו לתכנים האלה במקומות האחרים, ולכן זו אחריותה של *החברה* לא ליצור חשיפה זו (במקומות אחרים) וגם אם כן – אז לפחות להכין אותם להתמודד עם התכנים הללו.
אוי נו,
היא לא ביססה כלום.
היא אמרה שיש מחקרים שטוענים.
יופי לה(ולי).
בטח יש מחקרים שטוענים בדיוק ההפך.
אבל בלי קשר, אני לא סומך על מחקרים חברתיים.
עד כה לא ראיתי אחד שגרם לי לחשוב.. "וואלה, המחקר הזה צודק"
קח אחד, בעברית.
http://www.haayal.co.il/story.php3?id=978
לא, גם אני לא מסכים עם מרבית המחקרים הללו. הדבר העיקרי שלדעתי הם לא בודקים הוא "מה היה המצב קודם".
אבל לטעון שאין •שום• השפעה?
נו, באמת.
דווקא יש מחקר אחד לפחות
שבדק גם איך היה "לפני". המחקר בדק את התנהגות האוכלוסיה באיזו עיירה קטנה באזור שכוח אל שחוברה לטלויזיה מאוחר יחסית, נדמה לי שזה היה בשנות ה-80. לאחר כניסת הטלויזיה הם שמו לב לעלייה משמעותית במקרי אלימות, בעיקר בבתי ספר.
האם הם בדקו במה אנשי העיירה צפו?
הזכרון שלי לא עד כדי כך טוב.
מעניין
על טלויזיה הרבה יותר קשה לשים גבולות. (כלומר, בהנחה שיש מכשיר כזה בבית) סרט בקולנוע לעומת זאת, אתה הולך לראות באופן מאד ספיציפי.
ויותר מזה, לפחות אצלי, סרטים בקולנוע משפיעים הרבה יותר מאשר סרט שראיתי בבית.
בדיוק כמו שלראות הופעה זה הרבה יותר מדהים מלשמוע דיסק.
מעניין
על טלויזיה קשה לשים גבולות?
שמעת לאחרונה על החוק הזה שאוסר על שידור סרטים פורנוגרפיים בחברות הכבלים והלווין?
הוא נכנס לתוקף, ופעם אחרונה שאני בדקתי, לא היו כאלה סרטים.
במה בדיוק מתבטאת השפעתם של סרטים בקולנוע עלייך?
האם סרט שהמסר שלו אומר שרצח זה טוב יגרום לך לרצוח? יגרום לך לחשוב שרצח זה פחות רע ממה שחשבת?
יופי, אז תביא כדוגמה את
המקרה הכי קיצוני, שהוא קצה קצהו של הקרחון ועכשיו הכל בסדר: יותר ילדים לא יצפו במין בוטה ומעוות בטלוויזיה, ולא יהיה סיכוי שהם יוכלו לראות אלימות על כל צורותיה, ולכן ברור שכל ילדי ישראל לא יושפעו לרעה ממה שמראים בטלוויזיה.
מצד שני, מבוגרים ייאלצו לראות תוכניות ילדים בלילה ("מוזר ומעניין" קראו לזה, כמדומני. סדרה ששודרה אתמול בלילה בטלוויזיה. משהו על זמרת מעפנה שאיכשהו תמיד מגיעה ל"תעלומות" מסתוריות. כמו 'סקובי דו' רק בלי הכלב, ולא מצויר. ברק?)
סליחה על האיחור
ועל התשובה הלא מספקת.
"מוזר ומעניין" היא סדרה שאכן משודרת במוצ"ש בערוץ 2. אבל מהצצה בחמש הדקות הראשונות של הפרק הראשון שלה היא נראתה לי כל כך מוזרה ולא ממש מעניינת, שפשוט החלטתי שזה לא בשבילי.
בהחלט!
זאת לא חוכמה להגדיר שפורנוגרפיה לא תשודר. הדיון כאן (לדעתי לפחות) הוא לא על צנזורה מוחלטת, אלא על הגבלת גיל.
יש דברים שלא יהיו בעייתיים לצפייה לאנשים בני 16, אבל לא הייתי רוצה שילדתי ההיפוטטית בת התשע תצפה בהם.
ברגע שיש מכשיר טלויזיה בבית,ואין לו שומר צמוד, אין לך יותר מדי יכולת לקבוע באופן חד משמעי במה אפשר לצפות ובמה לא. נכון, אפשר לשים הגבלה על ערוצים שלמים (וגם, לא כולם) אבל מה קורה אם ערוצים שהגבול אצלם לא תמיד ברור? אין לי שום בעיה עם ערוץ הסרטים, (זאת אומרת, בהקשר הזה. יש לי איתו בעיות אחרות) כן יכולה להיות לי בעיה עם סרט ספיציפי.
ואורי, בחייך, אתה באמת לא מבין למה התכוונתי?
אני לא חושבת שסרט יגרום לי לקום ולרצוח משהו. אבל אם אני אראה סרט בקולנוע, כשאני מרוכזת בו לחלוטין, ואראה אותו עם מסך גדול, ההשפעה שלו עליי תהיה הרבה יותר גדולה מאשר אם אני אראה אותו בטלויזיה, אדבר בטלפון בדרך, אעצור חמש עשרה פעמים בשביל פרסומות, ואשתיק את אחותי הקטנה כדי שאני אוכל לשמוע.
בהחלט!
הגבלת גיל היא צנזורה. פשוט אחת שמיועדת לקהל מסוים במקום לכלל האוכלוסיה.
מדובר כאן בסך הכל בקשיים טכניים, שבעידן הדיגיטל ניתנים לפתירה. לא פתרון מוחלט, כי על כל אחד שיצוץ ימצא מי שיפרוץ אותו, אבל גם הגבלת גיל זה לא פתרון מוחלט.
בטח שאני מבין, ולקחתי דוגמא קיצונית סתם ככה. השאלה שלי היא איך את חושבת שסרט משפיע עלייך? מה הוא יגרום לך לעשות? כמה הוא ישנה את מה שאת? מי שאת?
טענתי היא שלא הרבה אם בכלל.
לא קראת את יסוריו של וורתר הצעיר, אה?
לא מעט אנשים דיווחו על "השתנות" בעקבות קריאת הספר.
http://digital.library.upenn.edu/webbin/gutbook/lookup?num=2527
אני מסכימה שהגבלת גיל היא צנזורה, אבל מסוג שונה.
אנחנו לא משנים את היצירה,אלא בוחרים שלא לאפשר לכולם להחשף אליה.
מבחינתי מדובר בהתייחסות שונה, והיה לי חשוב להבהיר את זה. זה הכל.
מדובר בקשיים טכנים? יכול להיות. אבל קודם כל מדובר בתשומת לב. אמא שלי יודעת לאיזה סרטים אני הולכת (בוא נצא מנקודת ההנחה שאני לא משקרת לאמא שלי, בסדר? למרות שאני יכולה) היא לא יודעת איזה תוכניות אני רואה בטלויזיה. למה? כי הרבה פעמים אני בעצמי לא יודעת מה אני רואה [טוב, זאת לא דוגמא כל כך טובה, אני כבר לא ממש רואה טלויזיה] אלא סתם מזפזפת עד שאני נתקעת על משהו. לצאת לסרט זה "אירוע". בעיקר כשאתה ילד. צריך לתכנן איך להגיע, עם מי ללכת, לארגן כסף מההורים הרבה פעמים, הדיון הרציני אם אחר כך אוכלים גלידה או פיצה, סביר להניח שתעלה השאלה לאיזה סרט הולכים, לא? טלויזיה פשוט נמצאת באזור. הרבה פעמים, על תקן "רעש לבן" לא יותר.
אני לא יודעת איך סרטים משפיעים עלי. זה לא משהו שאני יכולה לשים עליו את האצבע. (בעיקר כי בקושי יוצא לי לראות סרטים לאחרונה) אבל אני כן יכולה לשים לב שעל סרטים אני חושבת יותר זמן, מדברת עליהם יותר, ולא פעם הם גורמים לי לחשוב. הרבה יותר מאשר סתם תוכניות שאני רואה בטלויזיה.
אני מסכים איתך שאי אפשר לדעת(לפחות את ואני לא) כמה הסרט משפיע עליך.
לעומת זאת, לדעתי שנובעת מנסיוני האישי, סרטים לא משפיעים הרבה. ובהחלט לא לטווח הרחוק, או על האישיות של הבנאדם.
סרט יכול להשפיע על התנהגות של בנאדם, יכול להשפיע במובן שהבנאדם מקדיש יותר זמן מחשבה לסרט במקום לשיעורי בית נניח, אבל לפי מה שנראה לי, לא הרבה יותר מכך.
נו באמת
אתה רוצה להגיד לי שכשהיית קטן וראית ג'יימס בונד (או רמבו להבדיל) לא חשבת שזה פחות או יותר הדבר הכי מגניב בעולם להיות סוכן חשאי (או חייל לשעבר עם תסבוכת נפשית קשה, להבדיל)?
אפשר לצלם רצח בצורה מאוד אטרקטיבית, בעיקר לילדים.
נו, באמת
אתה לא יודע מה ההבדל בין מחשבות ובין מעשים?(רמז: השרש השונה מצביע על השוני)
אוקיי
קודם כל זו התממות מצדך לטעון שמחשבה ומעשה הם בלתי קשורים זה בזה.
שנית, אם ילדים רק יחשבו שרצח זה כיף (נגיד), זה בסדר?
לא זכור לי
שטענתי שמעשה ומחשבה לא קשורים זה בזה(למרות שיש גם דוגמאות לזה). בסך הכל אמרתי שיש הבדל בין השניים. אם אתה לא רואה אחד, זו כבר באמת בעיה שלך.
מה שילדים חושבים זה עסקם הם(ושל מי שמחליט שפסיכולוגית ילדים זה ה דבר..). מבחינתי כל עוד אין מעשים מצדם, שיחשבו כמה שהם רוצים.
וצנזורה היא לא מושג רע
כמו שהוויכוחים האלה הוכיחו לי:
http://www.tve.co.il/story.asp?id=791
במימרים
הדיגיטלים של תבל יש אופציה להגביל צפיה ע"פ הדירוג (אם רוצים לצפות במשהו שמוגדר מוגבל, צריך קוד…)
זה חלק מתקן mpeg2
זה קיים בכל מכשיר DVD ושידור דיגיטאלי. הבעיה בכבלים היא (לפחות ע"פ הידוע לי), שהתוכניות עצמן לא מקודדות לפי דירוג הצפיה, כלומר ההורים יכולים לחסום תוכניות מרמה מסויימת לפי בחירתם, אבל הממיר לא יידע מה הדירוג של תוכנית ספציפית. אין כרגע חוק בישראל שמחייב שדרנים לדרג את התוכניות, וYES הם היחידים כרגע שעושים את זה.
הבעיה
היא השהילדים משתמשים בזה כדי לחסום את ההורים שלא ידעו במה הם צופים.
איפה הבעייה?
מה שהורים לא יודעים לא מזיק להם.
ההורים ו*החברה* צריכים להיות גאים בידע הטכנולוגי של הנוער.
>ספל חמאה לא צינית<
מה שמזכיר לי
לפני כמה זמן קרתה לי תאונה מצערת שכללה את שלט הטלוויזיה וגיגית מלאת מים. השלט יצא אמיץ, אבל איבד את התגובה לכפתור 3, ומאז בין השאר אי אפשר להיכנס לערוצים למבוגרים שבכבלים (הקוד הוא 1234, שמעתי את זה משני ילדים קטנים באוטובוס). אני חשבתי על העובדה וזה שיעשע אותי – ההורים שלי בכלל לא שמו לב.
אז החברה אחראית לילדים שבה.
בסדר. תראי לי איפה זה מתבטא.
בצנזורה? ממש לא עוזר. גם לא בסרטים וגם לא בטלוויזיה. ילדים הם עם מספיק הגיוני ומספיק עקשן כדי לראות גם דברים מצונזרים.
אני קראתי על כלב שהוצא מביתו בגלל שהתעללו בו. אם מגינים גם על כלבים מאלימות אז אי אפשר להגן על ילדים גם מאלימות וגם מחינוך גרוע?
אולי צריך לעשות באמת מבחן הורות אבל לא להורים אלא לילדים. לקחת את הילדים ברגע שהם מסוגלים לייצג את עצמם אבל עדיין מספיק מוקדם כדי לשנות דעות (נגיד בגיל 6) ולתחקר אותם לגבי הגישה שלהם בחיים. אם הם יותר מדי אלימים או 'מיניים' אז להרחיק אותם מההורים ולקחת אותם למוסד חינוכי מיוחד. זה יהיה בסדר?
כבר כתבתי (ולא הייתי היחיד)
להורים יש מעט מאוד השפעה על חינוך הילדים שלהם. די מהר הם פוגשים במחנכים אחרים (גננת, ילדים אחרים, יעל בר זהר וכו').
הגיל שבו ההורים מרגישים שהילדים שלהם נשמטים להם מבין הידיים, הולך וקטן.
אז אתה לא היחיד שטועה
להורים יש השפעה מכרעת על חינוך הילדים – ולא, אני לא מדברת על זיוני השכל החינוכיים שהם מעבירים להם – אני מדברת על דוגמה אישית.
ההשפעה שיש להורים מלידה עד גיל 3 היא מספיקה לחלוטין לקבוע עובדות בשטח. הכל מתחיל בבית, תמריצים חיצוניים מתיישבים על בסיס יצוק.
ואז, אחרי
שנפרק משפחות שלמות כי הילדים אמרו שהם רוצים לרצוח את העולם כי הם ראו יותר מדי פווארנג'ר, ותשעים אחוז מההורים יוכרזו כלא כשירים, מה נעשה עם כל הילדים בדיוק?
מרק.
זה עתה תיארת את Kids-in-mind
(טוב, לא ממש זה עתה. זה היה לפני כמה שעות. אבל התיאור הוא נכון).
זוהי שיטת הדירוג השפויה ביותר שאני מכיר, והיא גם מגוחכת ביותר. חוץ מזה שהדירוג בכל קטגוריה (אלימות, מין, שפה גסה) הוא עד 10 ולא עד 5, השיטה היא בדיוק כפי שתיארת, והמטרה היא בדיוק אותה המטרה – לספק להורים דרך לקבל את מקסימום המידע על התוכן של הסרט, ולתת להם להחליט לבד איזה סרטים לתת לילד לראות. (אגב, זה עובד גם הפוך: לפני שאתם הולכים לראות סרט, אפשר לבדוק האם הוא מכיל כמות מספיקה של מכות וציצים).
זה נראה מגוחך, כי מישהו היה צריך לשבת ולספור את מילות ה-F בכל סרט, והנימוקים לכך שסרט כלשהו מקבל ציון 1 ולא 0 במין, למשל, מגיעים לרמת "בעל מנשק את אשתו על הלחי".
ולסיכום, אזהרה – סיכומי הסרטים מלאים בספוילרים.
http://www.kids-in-mind.com/
אתם מתעלמים מדבר מאוד חשוב.
המציאות.
זה באמת מאוד יפה להטיל את הכל על ההורים, ואז להגיד שרק הורים גרועים ידפקו את הילדים שלהם. אבל בואו, כמה שזה כואב, נהיה מציאותיים – תשעים אחוז מההורים (וגם הטובים ביותר) לא יודעים 24 שעות ביממה איפה הילדים שלהם נמצאים, וקל וחומר לאיזה סרט הם הולכים.
נו באמת, אם ילד כלשהו ירצה ללכת לסרט שיש עליו הגבלת גיל, באמת יהיה קשה לו לשקר ולהגיד שהוא הולך לסרט אחר? ומה עם כל אלפי הפעמים שהילד לא יודע בכלל לאיזה סרט הוא הולך עד שהוא מגיע לקולנוע?
ומה אם הורה לא יודע הלטיל את הצנזורה הנכונה על הילד שלו? הרי זה בסך הכל עניין מאוד סוביקטיבי, צנזורה.
ובגלל זה במיוחד קובעים את הרף בנקודה כלשהי, כדי להשתדל כמה שיותר שילדים לא יחשפו לתכנים שלא מתאימים להם.
ו__יש__ תכנים שלא מתאימים לילדים, ויש מסרים שלא הייית רוצה שאף אחד יחשף אליהם, ובטח ובטח שלא מישהו צעיר וקל להשפעה.
בתור מישהי שאם יתחילו לדרג סרטים בארץ, היא לא תוכל להכנס לחצי מהם, אני אומרת – צנזורה זה זאת לא מילה גסה. צנזורה הרבה פעמים יעילה.
(טוב. אולי לא בארץ. וראה את הפעם ההיא שנכנסתי לטוראי ראיין בלי לדעת על קיום הגבלת גיל שיש עליו).
ולהטיל הכל על ההורים, מה לעשות, זה במקרה הטוב פחדנות, ובמקרה הרע אטימות של ממש.
אם הורה לא יודע איפה הילד שלו
24 שעות ביממה אני לא חושבת שזה רעיון טוב להשאיר אותו אצלם.
מה?!
למה, ההורים שלך יודעים איפה את בכל רגע ורגע?
יש שתי דרכים להורים לדעת איפה הילד שלהם בכל שנייה-
או להשתיל בו שבב אלקטרוני, או ללכת איתו צמוד לכל מקום. אנילא יודעת איזו אפשרות יותר חולנית בעיני.
________
העלמה עפרונית, שההורים שלה הרבה פעמים לא יודעים איפה היא. אז הם מתקשרים.
סליחה?!
אלא אם כן גדלת עם הורים פאנטיים מטורפים שלא נתנו לך מרחב לנשימה, מה שאמרת כרגע תלוש לחלוטין.
תחשבי על זה, מה בעצם ההורים שלך יודעים שאת עושה?
(או עשית, כשהיית צעירה, אם את עכשיו עברת את גיל העשרה).
הולכת לביה"ס, אולי אחרי זה מבקרת מעט אצל חברה, יוצאת מדי פעם בערב, אומרת שכנראה לקניון, ומתקשרת כל כמה זמן מהפאלפון להגיד שאת בסדר.
תודלי לדרוש מהורה שידע יותר על הילד שלו?
ואם הילד באמת רוצה, באמת יש לו בעיה לשקר להורים שלו ולהגיד שהוא הולך למקום אחד כשהוא בעצם הלך לאחר?
את אף פעם לא עשית את זה?
ושוב – מה שאמרת כרגע פשוט מזעזע אותי, וכל כך נראה לי תלוש, שאני פשוט לא מבינה איך הגעת אליו.
אני חושב שבסיס הויכוח
הוא אי הסכמה על המושג "ילד".
עד גיל מסוים הורים יודעים וצריכים לדעת איפה הבן שלהם נמצא, 24 שעות ביממה. לא ככה – לא בסדר. כשאתם מדברים על בני-עשרה, זה כבר עניין שונה לגמרי.
תשאלו את מייפל, היא יודעת.
בקולנוע צנזורה צריכה להאכף על
ידי הסדרנים.
סדרן לוקח את הכרטיס, מסתכל על הילד שגובהו לא עולה על מטר חמישים. "היי ילד," הסדרן אומר, "הסרט מוגבל לבני 16 ומעלה. או שתראה לי תעודת זהות או שתחזור לקופה ותבקש החזר."
זה יהיה קשה? אני לא חושב. חבל שאפילו זה לא מתבצע…
אבל הטענה שלי
הייתה כנגד אלה שאומרים שאסור שתהיה צנזורה, ושההורים צריכים להחליט באיזה סרטים הילדים שלהם יצפו או לא.
על פי הגישה הזאת, אין בכלל צנזורה, שאף אחד – כולל הסדרנים, צריך לדאוג לה.
ובגלל אנשים עם הצעות הגיוניות כמוך, אני נאלצת להסביר לאנשים שיש גם בחורות בנות 20 שלא עוברות את המטר וחצי.
וואלה יופי.
_______
העלמה עפרונית, מוחה
אבל הוא אמר:
הנמוכים לא ייפסלו אוטומטית מלהכנס לאולם. הם יצטרכו להראות תעודת זהות כדי להוכיח את גילם. ואני מניחה שיש לך תעודת זהות, לא?
אני קראתי מה שהוא אמר.
ולא אכפת לי.
זה עדיין מרגיז שאנשים רוצים ממני תעודת זהות. אני כבר ארבע שנים לא בת שש עשרה!
________
העלמה עפרונית, שהיום שאלו אותה איפה המורה נמצאת.
אולי נעביר חוק,
שרק החל מגובה מסויים יהיה מותר לאנשים למחות על חוקים מפגרים?
עזבו אותכם סרטים!
מה בדבר מערכת החינוך?
איזה ספרים מלמדים ילדים קטנים ותמימים :-(
התפסן בשדה השיפון
בעל זבוב
סוכן נוסע
יש איזהשהו ספר שאין בו אנס פדופילי / חברה שמרנית חשדנית / מישהו ממורמר שמתאבד?!
כאילו
היי!
הלווווו
אנחנו ילדים קטנים! (אני כבר ילד קטן גדול יותר נכון)
עד כמה שהחטא ועונשו סיפור עמוק, אנשים בגיל צעיר עלולים לפרש את המסר שלו בצורה מאד הפוכה ממה שהתכוונו לה…
בשביל זה לפחות יש מורים. סרטים כל אחד כבר צופה בהם ומתמסטל ומתחיל לחבוט בפנסים של BMW.
מצד שני – למי איכפת, סרטים זה מיתולוגיה נהדרת!
אם ילד בן 10 יכול להתמודד עם אבא שרוצח את בנו יצחק כקורבן לאלוהים, ילד בן 15 יכול לראות ריקבון חברתי
יש איזשהו הבדל
בין ללמוד ספר בכיתה, כשהמורה מסביר את המסר ומפרש דקויות, ובין לצפות בסרט בקולנוע ולהבין מה שנוח לך להבין.
תודה שאת חוזרת עליי :-)
פשוט ניסיתי בכל זאת לקחת את הגישה השונה ממה שגם ככה כולם כבר י/שפכו בהודעות האלה
ובאמת, ילדים קטנים
לא קוראים את הספרים האלה. אני לא חושבת שאני מכירה מישהו שקרא אותם לפני גיל ההתבגרות.
אני קראתי את התפשן,
אבל לא הבנתי כלום.
היית צריך לקרוא את הטפסן.
וידוי אופטופיק קטן.
אני לא זוכר על מה התפסן מדבר. אני לא זוכר על מה ולמה רוצים להחרים אותו כל פעם מחדש.
אולי אף פעם לא זכרתי.
ערכתי משאל קצרצר בקרב מספר ידידים מקווננים, והסתבר שגם הם לא ממש זוכרים על מה כל המהומה.
אז אולי מישהו\י ת\יואיל בטובה\ו להזכיר על מה הרעש, המהומה והמבולקה?
רצו להחרים אותו
בגלל מסרים תת-הכרתיים שנשתלו בו, שכמותם ניתן לראות בפתיל אחר בסקר זה.
וידוי אופטופיק קטן.
כדי שהילדים לא יתחילו לחשוב לאן הברווזים הולכים כשהאגם קפוא.
כי בעצם עיריית ניו יורק פשוט יורה בכל הברווזים כל חורף ומביאה ברווזים חדשים באביב.
***
הדבר הכי גרוע שיש בתפסן זו בריחה מבית הספר.
מעבר לכך, זה ספר ממש חינוכי.
וידוי אופטופיק קטן.
האין החיים עתירים תצריפי מקרים?
מוזר שנזכרת דפקא עכשיף. בדיוק לפני יומיים שלושה התחלתי לקרוא אותו שוב.
וידוי אופטופיק קטן.
איך הוא עומד במבחן הזמן?
זה בצחוק או ברצינות?...
זה בצחוק או ברצינות?...
צ'מעי, אין לי שום מקור מהימן לחשוב שזה נכון, אבל בל נשכח שמדובר במדינה שבה אסרו להשמיע ברדיו את 'walk like an Egyptian' בגלל אסון התאומים.
מה?
ברצינות? זה אמיתי? איפה שמעת את זה?
לא, זה לא אמיתי.
אין שום רשות בארה"ב שיכולה לכפות אי-השמעה של שיר. היתה קבוצת תחנות רדיו שהוציאה רשימה של שירים "רגישים" אחרי הפיגוע, שכללו כל שיר שמתייחס איכשהו לטיסות, ערבים או מטוסים, וכלל גם את השיר הזה. הוא לא נאסר להשמעה.
אני קראתי את ק.צטניק בכיתה ו'.
מאז אני לא מעיז לקרוא אותו שוב.
קראתי את בעל זבוב בגיל 10. ראיתי את הסרט בגיל 13. יש השפעות (יש סיוטים עד היום, למעשה. בגלל שהבנתי את הסרט כמו שצריך).
במחשבה לאחור, זה היה רעיון גרוע להחריד בכל אחד מן המקרים.
אנחנו בתחרות ''מי היה ילד יותר
חנון"?
כי אני קראתי את 1984 בגיל 8. הפחיד אותי נורא. ולא היה לי מושג מה זה "פרולים". חשבתי שזה איזשהו גזע של חייזרים.
אני בגיל 8
קראתי חוברות קומיקס בספרדית לילדים שההורים שלי הזמינו לי מארגנטינה. מה יש לכם אתם?
אני בגיל 8 (כה''ב)
קראתי ספר על טורבו פסקל…
מי מי יותר חנון?
זה לא חנון, זה אידיוט.
וגם אני קראתי את 1984 בגיל 8, תאמיני או לא.
אגב, את הסרט חוות החיות – המצוייר – גם ראיתי בגיל מוקדם מאוד. ומאז אני יודע שלא כל סרט מצויר זה דבר נחמד.
בגיל 8
קראתי את החוות החיות ודווקא נורא אהבתי, למרות האפלוליות והגרוטסטיות בסרט (המצוייר!!!) חשבתי שזאת סטירת לחי חברתית (באותה תקופה החברה כללה את ההורים שלי, המורים שלי, וכל מבוגר שמאיזה סיבה מדבר אלי).
אתם רואים?
אתם קובעים את החוקים ואז מפירים אותם!
אתם אתם החזירים!
ואנחנו הילדים צריכים לסבול (פעמיים).
יש דברים שלא משתנים (גם אחרי 20 שנה)…
תגידו לי,
אני היחידה שבגיל 8 קראה ג'ינג'י? ובחיי, אפילו לא ניסיתי למצוא בו רבדים נסתרים.
אי אפשר לקרוא גם גינגי וגם
חוות החיות בגיל 8? (או גינגי ושלושת המוסקטרים, או כול שילוב לא הגיוני אחר)
לא בו זמנית, נדמה לי.
כן בו-זמנית.
לא בהכרח את שני אלו, אבל קריאה בו זמנית של שני ספרים היא אפשרית.
אם תרצי לחקור, בוודאי מחכה איזה איגנובל בקצה המנהרה.
אתה מודע לעובדה
שב"קריאה בו זמנית" אין כוונתי לקריאה של שניהם לסירוגין, אלא לקריאה של שני הספרים *בו-זמנית*, כן?
בעוד הראשון הוא מנהג מגונה עתיק יומין שלי (בדרך כלל יש לי *לפחות* שני ספרים בקריאה, לפעמים זה מגיע עד ארבעה), השני הוא דבר שמעולם לא הצלחתי לעשות. בנעורי הצלחתי לשחק במחשב, לדבר בטלפון, להקשיב לרדיו ולצפות בטלוויזיה בו זמנית (בימינו אני בקושי מצליחה לעשות אחד מהם בכל רגע נתון), אבל מעולם לא הצלחתי לקרוא משני ספרים בעת ובעונה אחת. משהו שקשור למגבלת העיניים שלי, שמתעקשות שתיהן להתמקד באותה נקודה.
מצד שני, אדם עם הפזילה הנכונה… מי יודע? אולי.
מה?!
את רוצה להגיד לי שיכול להיות שזה יעבור יום אחד?
באמת שמתי לב שלאחרונה אני עובדת רק עם שני חלונות פתוחים כל פעם, במקום הארבעה הרגילים, אבל האשמתי בזה את העייפות. אבוי!
________
העלמה עפרונית, שפעם הייתה מציירת קומיקס, מסכמת את כל החומר בשביל חברות שלה, מנהלת איתן שיחות נפש ובמקביל עונה למורה בעת ובעונה אחת.
אבל היום היא רק עשתה קניות. והרבה. תקנאו.
הייתי עונה לך בפירוט,
אבל נדמה לי שכבר ריחמתי על עצמי מספיק ליום אחד. ומכיוון שיומולדתי ה-100000 מתקרב, אני צריכה לשמור קצת רחמים עצמיים לצורך זה.
''אני, שיש לי מוח בגודל של פלנטה''
וגם הצירים שלי חורקים.
בדיוק! בדיוק!
ויש לי כזה כאב בכל הדיודות בצד השמאלי שלי!
אה, סליחה.
זה בסדר
לקרוא סוגים שונים של ספרים ברמות שונות באותו גיל אבל, עדיף שתקרא אותם שוב בבגרותך (או בגיל ההתבגרות) כי התגובה תהיה שונה לגמרי.
Sloppy words שקראה את מלחמה ושלום שלוש פעמים.
מישהו אמר שלא קראתי אותם שוב?
ובלי קשר יש ספרים "מסובכים" שאני אכן מבינה היום אחרת, אבל היו גם הרבה ספרים כאלו שגם שאני קוראת אותם היום אני לא רואה הבדל משמעותי בהבנה.
נ.ב- אנשים שימו לב לחלק של *her* בכינוי, אני אישה. (ההערה זאת לא מופנת רק לכותב התגובה מעלי אלא לכול אילו שמתבלבלים)
אהם, לא בדיוק קראתי את השם...
קיצור של Herr Fangies Von Fangiestien, אציל פרוסי ידוע בעל עיטורי גבורה מהמלחמות הנפוליוניות.
או לחילופין
אפשר פשוט לראות את התמונות מפורים.קור, ולהניח שאין שם התחכמות מיותרת.
למרות שאחרי שראיתי היום
את סצינות השיא של 'אייס ונטורה' (
)…
זה לא לגמרי בלתי אפשרי.
רק מאוד לא סביר.
תהנו מהמרק.
תגידו לי,
ג'ינג'י, למשל, זה ספר לא אלים, אבל הוא כן מעביר מסרים מקיאווליסטים די מעצבנים.
כל מה שג'ינג'י רוצה, זה לשלוט בחבורה. וכל האמצעים כשרים לכך. והוא עוד מוצג כגיבור של הספר!!!
בעל זבוב לקטינים.
אל תגזים
בעל זבוב והתפשן בשדה השיפון הם בתוכנית הלימודים, אבל בתיכון. ואם אנשים בגיל תיכון מסוגלים לנסוע לאושוויץ, הם (אני!) מסוגלים גם לקרוא את סלינג'ר.
יש הורים בקהל?
נשמע לי מעניין לשמוע (לקרוא) מה אנשים שהם באמת הורים חושבים על העניין.
ההורה היחידה
(למיטב ידיעתי) שהשתתפה עד כה בוויכוח הביעה דעה אנטי-הגבלת-גיל למדי.
מה פתאום. ריססנו.
נונין דיבר עלי
אני חושבת שכל אחד צריך לדאוג לעצמו. חברה לא צריכה לחנך אף אחד ובטח לא ע"י הגבלות מכל סוג.
הבעייה בחברה שלנו שלכל אחד נורא דחוף לחנך את השאר (בעיקר קבוצות חלשות שהוא לא כלול בהם), כי איך שהשאר מתנהגים זאת הבעייה בחברה שלנו…
_______________________________________________
גילוי נאות – אני לא בטוחה שאני יכולה לייצג 'הורים'. רוב ההורים בטח יהיו בדיעה (הכה מוטעת בעיני) של בוג'י.
צנזורה זה דבר רע
ואני לא אומרת את זה כי אני לא אוהבת כשלא נותנים לי לראות סרטים. אני פשוט חושבת שמצב שבו אוסרים מנער או נערה מתבגרים לראות סרטים עם קטעים פורנוגרפיים או אלימים עד גיל מסויים יגרור התלהבות יתר מהקטעים האלה כשהם יגיעו לגיל שבו מותר לראות דברים כאלו. לא רק שזה יוצר אי הבנה כלפי הסרט וכלפי המסרים שבו, שממש לא סובבים סביב סצינת הסקס הקצרה שהוא צונזר בגללה, אלא שההתלהבות הזאת לדברים שמצנזרים היא לא בריאה פסיכולוגית.
דרך אגב, לנו נתנו לראות את אסקימו לימון בטיול השנתי, אז מה צנצורה בקולנוע תעזור כשזה מה שמערכת החינוך מרשה?
וואלה נכון.
מעכשיו והלאה, צריך לתת לילדים ולבני נוער לראות הכל, כולל סנאף, פדופיליה, אונס, רצח זוועתי ככל שיהיה, פורנוגרפיה פרברטית לסוגיה השונים כולל הפרשות למיניהן, סקס עם בעלי חיים, אברים כרותים וכן הלאה. אחרי הכל, אם לא ניתן להם לראות אישה מזדיינת עם חמור בילדותם, הם יפתחו התלהבות לא בריאה מזה כשהם סוף סוף יראו את זה בבגרותם.
טוב, כשאת מנסחת את זה ככה...
זה באמת נשמע די זוועתי, אבל אני עדיין חושבת שצנזורה מלאה היא לא הדבר הטוב ביותר. צריך למצוא משהו טוב באמצע…
מעשית הם יכולים לראות את כל זה
באינטרנט. אבל מה לעשות – רובם המכריע לא רואים את זה כי זה לא מעניין אותם. עצם ההגבלה יוצרת את ההתענייניות. אין בעיה בעצם החשיפה לחומרים אלה, אלא ברצון של הילד להחשף אליהם, וזה לא יהיה אם לא יאסרו עליו את הדברים האלה.
בחיאת?
אם לא תגביל צפייה על סרטים, ילדים יראו *כל דבר*, בין אם מתאים לגילם או לא. למשל, אם יש סרט חדש ומגניב, שמכיל במקרה גם סצינות מין קשות וסצינות אלימות מזעזעות, ילדים עשויים לראות אותו, סתם כי זה סרט מגניב. ולחטוף את הסצינות הבעייתיות בפרצוף.
גם לחפש צריך לדעת, ורוב הילדים (והמבוגרים) ממילא לא מי יודע מה טובים בזה.
מצד שני, בניגוד לדעה הרווחת, לא כל ילד שמונעים ממנו לראות פורנוגרפיה רץ ומוריד אותה מהאינטרנט. למעשה, רובם מושכים בכתפיהם, ואומרים, "טוב, כשנגדל".
וממילא, חלקם הגדול של הילדים שיצא לי לראות כל כך גרועים באיות, שהם לא יידעו לאיית "פורנוגרפיה" גם אם חייהם יהיו תלויים בכך…
לא נכון.
כי העובדה שהם יראו את הסרט בגלל שהוא מדליק (או מה שלא יהיה) במקום בגלל שיש בו מין ואלימות היא כבר דבר טוב.
ובכלל ילדים עד כיתה ד' לא הולכים לבד לקולנוע (או שהם הולכים עם הורה לראות סרט, או שההורה מלווה אותם עד לקולנוע ועוזר להם לקנות כרטיסים), אז עד הגיל הזה מי שקובע מה הם יראו זה ההורים שלהם. ואילו מתבגרים הם גזע משל עצמו, שגם אני לפעמים לא מבינה, והם, מה לעשות יראו סרטים מצונזרים- דווקא בגלל שהם מצונזרים. ובכל מקרה, אני לא מאמינה שמישהוא לא ממש מבין את העניין שצונזר עד גיל 14 (לא כולל סרטים פורנוגפיים, שאולי באמת עדיף שלא יבינו).
אז הגיל הבעייתי הוא בין 8 ל-13. לגבי מין, לפי הניסיון הפרטי שלי, ומה שראיתי אצל חברים, מה שקורה הוא שברגע שאתה יודע שזה בסדר וחלק מהחיים אתה לא ממש חושב שזה עניין גדול. לגבי אלימות, אני לא יודעת. בסרטים נורמליים האלימות לא תופסת חלק מרכזי בעלילה, ואם כן, המסר הוא שאלימות היא דבר רע. אבל בכל סרטי ואן-דאם, שוורצנגר ודומיהם אלימות זה ה-עניין וזה כן מסוכן.
אז אני ילדה מוזרה?
כי מכיתה ג'-ד' (ואז הייתי בת שמונה בערך) פשוט היו מורידים אותי לפני הקולנוע, ואוספים אותי חזרה ממנו.
ממלא לא הייתי משקרת להורים שלי, ובכל זאת, מלבד "לאיזה סרט את הולכת?" הם אף פעם לא התעניינו יותר מדי בכרטיסים שאני עומדת לקנות.
לא.
נו, כתבתי ד'. אני לא אומרת שככה זה תמיד, פשוט זה פחות או יותר איך שאני זוכרת את עצמי הולכת לסרטים ואיך שאני רואה את אח שלי עושה אותו דבר.
וההתעניינות של ההורים שלך באיזה סרט את צופה היא בעצם מה שאני מדברת עליו. אני בטוחה שאם הם היו חושבים שהסרט היה לא מתאים הם לא היו נותנים לך לראות אותו.
נו, באמת.
חצי משמות הסרטים שהפטרתי הם לא הכירו מימלא, ואתה יודע כמה פעמים אמרתי שעדיין אין לי מושג, ואני כבר אראה בקלונוע?…
צריך להבהיר שוב ושוב
שאנחנו *לא* מדברים פה על סרטים פורנוגרפיים, שאלה אינם מוצגים בקולנועים רגילים ושיש להם מחלקות משלהם בחנויות וידאו. אנחנו מדברים על סרטים רגילים, שלרובם הגדול לא נכנסות כלל אותן סצינות מזעזעות שבוג'י משתמשת בהן כאן לצורך הפחדה.
בחיאת!!
"בניגוד לדעה הרווחת, לא כל אישה שמונעים ממנה להתבטא רצה להתבטות באינטרנט. למעשה, רובן מושכות בכתפיהן, ואומרות, "טוב, נשתוק."
המשפט הזה נראה לך?
לקחתי דוגמא לא קיצונית.
את רוצה לגדל אנשים מאולפים?!?
אם התשובה היא כן – דמייני את השוביניסט, האנלפבת, השמרן, האלים הכי גדול שעולה בדעתך, כזה שקובע את החוקים.
נדמה לי שלא הבנתי מה ניסית להגיד
לא כל אישה שמונעים ממנה להתבטא איפה? בבית? בעבודה? ברחוב?
כי באמת לא כולן ישר רצות לאינטרנט לשפוך שם את הגיגיהן (זה לוקח הרבה זמן: להתחבר, להכנס לאתר/פורום המתאים, לנסח הודעה שלא תבייש את כותבה, לחכות לתגובות, לריב עם כולם).
גם לא כל הגברים רצים לאינטרנט.
מה היתה הנקודה שלך?
הנקודה
לפעמים אומרים דברים חורצים ומאמינים בהם בכל לב. אבל-
אם משנים את קבוצת היחוס לקבוצה שקרובה יותר לדובר, הוא עשוי להבין את האבסורד בדבר.
במקרה הזה ילדים הם ההקבוצה המנוכרת ונשים קבוצת ההזדהות.
אז יש ילדים שלמדו לקבל את החוקים ולחוק לגיל הנכון – זה אומר שהחוקים נכונים? לא!
בדיוק כמו שאישה לא צריכה לשתוק.
(זאת דוגמה היפוטטית, אני לא מכירה נשים שותקות.)
זאת הייתה הנקודה.
תרגישי טוב.
מותר לי?
קבוצת הילדים היא בקוצה שפחות-או-יותר מוכרת לי (ואני לא מדברת רק על בני נוער), וחוץ מהשניים וחצי הערסים השכבתיים שתמיד ניצלו את מחשבי ביה"ס בשביל להכנס לאתרי פרונו (אוקי, אז כאן זה כן כבר בעיקר בני נוער), אני יכולה להגיד בביטחון יחסית מלא – ילדים לא מורידים פרונו. הם גם לא ממש מתעניינים בזה.
אני חושב שעד בערך גיל 10
רוב הילדים לא מוכנים לראות אפילו אנשים מחזיקים ידיים, שלא לדבר על נשיקות. מגיל 11 בערך זה תופס כתשעים אחוז מהמחשבות שלהם. לחלק זה עובר עד סוף כתה י' ולחלק לא (להלן ערסים).
בכיתה ה' לקחו אותנו להרצאה
בנושא פעלולים בסרטים.
בית קולנוע כושל ניסה להרוויח כסף ברגעיו האחרונים ונסדר כמה חודשים אחר כך.
אחרי ש"המרצה", שאני די בטוחה שבעצם היה סדרן שברח מבית ספר ליום, ירה בילד אחד ועשה בום גדול ומפחיד, וגרם לילדה אחרת לבכות בגלל הרס נעליים בדם מלאכותי, הראו לנו סרט אקשן עמוס גופות ורוצחי נעליים.
כצ'ופר לשבוע הדממה (שבוע שבו לומדים את שפת הסימנים, מצ'פרים את כל התלמידים לקויי השמיעה בבית הספר בטיולים ופעיליות, ומסיימים בתחרות שירה וסימון) הזמינו הרצאה נוספת, הפעם בנושא אלימות בסרטים. המרצה דיבר הרבה על ההשפעה הנוראה, על הזלזול בחי אדם ועוד הרבה מילים ארוכות שרוב התלמידים לא הבינו (נעזרנו במתרגמת שהשתמשה במילים הרבה יותר קלות) הוא הראה לנו קטעים מסרט טיפשי משנות השמונים, חצי שעה רצופה באקשן מרוכז לכל השכבה העליונה. זה גם היה הדבר היחיד שהרוב זכרו מההרצאה. נו, ביצפר משקיען…
חשבתי שרק אצלנו היו דברים כאלו..
ובאמת נזכרתי עכשיו שגם לנו היה "שבוע קולנוע" בבית ספר היסודי,והביאו איזה פעמיים איש פעלולים שילמד אותנו איך האקדח יורה בדיוק במטרה, ולמה האנשים לא באמת מתים כשהם קופצים מקומה 14 אל עבר המדרכה.
ועם כל רצוני לזלזל במערכת החינוך,(נו, אני קצת ממורמרת היום, זה יעבור) אניחייבת לציין שזה אחד הדברים היותר מוצלחים שעברתי בבית ספר. גם במבט לאחור אני חושבת ככה.
כלומר, פרט לעובדה שזה פשוט היה מעניין לאללה, זה גם היה מאד נכון חינוכית להביא את זה.
אין מה לעשות- כשמבינים איך דברים פועלים, כבר רוצים פחות לנסות לבד.
[לא קשור, אבל גם כשראיתי את "פיטרפן" לפני המון המון שנים, חנוך רוזן עף מעל הקהל כדי שכל הילדים יראו שיש לו חוטים, ולא ינסו בבית…]
גם כשהוא היה על הבמה
ראו שיש לו חוטים.
טוב, כבר בגיל 4 ידעתי שאנשים לא באמת יכולים לעוף. אבל יש אנשים סתומים יותר בעולם, ולכן ייתכן בהחלט שהיו אנשים סתומים יותר גם באולם.
__________
העלמה עפרונית, ודוא"ל מת.
סקס בוטה
הערה: הודעה זו תדון בנושאים שחלקם
. ילדים ומבוגרים רגישים מוזמנים להתעלם ממנה.
בהודעה אי-שם למעלה תיארתי סצנות סקס בסרטים מיינסטרימיים רבים בהוליווד, שבהן אין כמעט עירום (אולי מהצד ובקושי) והסקס מתבטא בכמה תנועות מעלה-מטה של השמיכה. הסבירו לי שזה לא סקס בוטה ולא לזה הייתה הכוונה (כלומר שזה בסדר ולא צריך לעשות על זה הגבלת גיל). אני תוהה מה, אם כך, הוא סקס בוטה?
מה שבוג'י ציינה (לעיל) כדברים שיש להגן על הילדים מפניהם, אינם דברים שמתרחשים בסרטי קולנוע רגילים אלא בז'אנר אחר לגמרי שמכונה 'סרטים פורנוגרפיים', כאלה שמטרתם היא גרוי מיני גרידא ואין להם יומרות לעלילה או לאמירה אומנותית. סרטים אלו מוקרנים בקולנועים ייחודיים להם, ונמצאים בפינות אחרות של חנויות הוידאו, ולכן למיטב הבנתי, הסקר לא עיסק בהם אלא בסרטים המוקרנים בבתי-קולנוע "רגילים". בסרטים "רגילים" אין בד"כ חדירה מצולמת, פשוט בגלל שהסקס בהם הוא כמעט תמיד לא אמיתי. כיום, מה שהופך את הסצנה 'התמימה' שתיארתי לעיל לסצינה המוגבלת מגיל מסוים, הוא תוספת של אחד משני אלמנטים. הראשון הוא עירום – אם בסצנה רואים גם שדיים, מייד עולה הדירוג. עירום מלא מאחור? עולה עוד. עירום פרונטלי מלא (גברי או נשי) ?(נדיר בסרטים הוליוודיים, אבל קיים) הדירוג עולה עוד. הדבר שמפריע לי כאן הוא שהעירום נתפס כמה שיש להגן על ילדים ממנו, דבר שהוא בעייתי בעיני: עירום הוא דבר טבעי לפעילויות מסוימות, והגבלת הגיל משדרת שעירום איננו טבעי ותורמת לתסביכים. מישהו יכול לזכור סרט שבו הגיבור/ה צולם באמבטיה בעירום מלא? האם כל פעם שאנחנו הולכים להתרחץ אנחנו דואגים שבועות הסבון יכסו את כל גופנו?
לי נראה שסצינת הסקס ה"תמימה" שתוארה לעיל עלולה להשפיע על ילדים לרעה יותר מאשר סצינת סקס "בוטה-כביכול" שבה יש גם עירום, חלקי או מלא, לפני ואחרי הסקס. זאת מכיוון שהיא מכניסה בהם מיסקונספציות לגבי הנושא, חששות ופחדים, ותחושה של אשמה.
אלמנט שני שהופך סצינת סקס ל'בוטה' הוא הוספת אורך, המון תנועות למעלה-למטה, והרבה קולות. כאן אני פחות נחרץ, אבל עדיין נראה לי שסצנה כזאת עשויה רק ללמד את הילד שסקס זה כיף. דווקא את זה להגביל?
מקרה שלישי, שהוא נדיר בנוף סרטי הקולנוע, הוא כשהסרט עוסק ודש בפרברסיות מיניות יוצאות דופן שבאמת אין סיבה שילד ייחשף אליהן מוקדם מדי. סרטים שהייתי מגביל מסיבה זו הם, לדוגמא, 'ירח מר', 'אימפריית החושים' ו'רקוויאם לחלום' (למרות שהוא ראוי בעצם להגבלה מסיבות אחרות). אבל נראה לי טפשי להגביל סרטים בגלל שהם עלולים ללמד את הילד בטעות שסקס זה כיף או שעירום זה טבעי או שסקס עושים בד"כ בלי בגדים.
סקס בוטה
אתה לא יכול לכמת מין בכזאת צורה א-פריורית.
אני די בטוח, למשל, שלא ארצה להניח לילדי ההיפוטתיים לראות את ג'ודי פוסטר נאבקת בכמה גברים כשהיא שכובה על שולחן ביליארד. בודאי לא בטווח גילאים מסויים.
זה לא מה רואים, ולמשך כמה זמן. הסצינה בכללותה היא שקובעת.
מסכים.
לרוע המזל, זה *לא* הדרך שבה האקדמיה האמריקנית מסווגת סרטים.
היום שבו האקדמיה האמריקאית
(והאמריקאים בכלל) תהיה הקריטריון שלי ל*משהו*, יהיה היום שבו אני מרשה לכולכם לאשפז אותי במוסד לחלושי המוח ותשושי האינטלקט.
עירום כשלעצמו לא נראה לי בעייתי בכלל (למרות שיש כמה מחקרים שמראים שהוא עשוי להיות מאיים לילדים קטנים. אבל נדמה לי שרובם פרוידיאניים באופיים…), אבל כמובן שהמוסר הפרוטסטנטי האמריקאי לא מסכים איתי בנקודה הזו.
בחברות שבהן באופן סטנדרטי מבוגרים מקיימים יחסי מין ליד ילדים, גם זה לא יוצר בעיות מיוחדות, כך שאנחנו חייבים להניח שגם זה לא בעייתי.
אז למה כן, בעצם? כי הילדים בחברה שלנו גדלים על עכבות מסוימות, רובם לא נחשפים לעירום אמיתי (הווה אומר, לא העירום הפלסטיקי והמזויף של הסרטים) בחיי היומיום שלהם, ולסקס הם נחשפים רק אם הם במקרה מציצים להורים שלהם בטעות או בכוונה, ולפיכך, הדברים האלה עלולים להיות בעייתיים. בחברה שלנו. בעולם שלנו. במצב הקיים.
בעולם טוב ושפוי יותר? מצדי שיעשו פסטיגלים בעירום, ושמנחי ערוץ הילדים יעשו סקס חינוכי כולל הסברים והדגמות בפריים-טיים של הערוץ. מה אכפת לי אני…
ו''הטנגו האחרון''?
המממ,
אני די מסכימה עם דבריך. אני בהחלט חושבת שעירום הוא פחות חשוב בהגבלות משאר האופציות בסקר.
אצלי הבעיה להסתכל בסרט עם עירום, היא שיש כ"כ הרבה סרטים בהם העירום היה תלוש ומיותר, ורק הזיק לסרט בעיני.
כשהייתי עם עוד קבוצת חברים בגרמניה, היה פוסטר פרסומת שבו הבחורה הייתה חשופת חזה. מאוד הופתענו, כי זה היה יכול להיעשות באותה מידה עם בגדים, ומה פתאום רואים כאלה דברים ברחוב, אבל אז נזכרנו שאנחנו לא בישראל, ובעצם, זה לא כזה נורא.
בכל זאת, לדעתי כן צריכה להיות ביקורת מסויימת על גיל הצופים, לא תמיד התכנים יתאימו לגיל צעיר. (וגם שחסרי ניסיון לא יקבלו תפיסה מעוותת בנושא (גדלים בעיקר))
מה הקשר בין עירום לגודל?
תפיסה מעוותת בקשר לגדלים אפשר לקבל גם בלי להוריד את הבגדים. 'משמר המפרץ' לא מצונזר בשום מקום, משום שאין בו עירום פרופר, ובכל זאת התכנית הזאת אחראית לתפיסה מעוותת של דור שלם, שאין לו מושג איך שדיים באמת נראים. הנזק העיקרי מכל העניין הוא שכשהילדים האלה קצת יגדלו, הם צפויים להתאכזב, אבל אני לא חושב שזה יצלק את נפשם לנצח.
היתה לי פואנטה? אה, כן: עירום זה לא תמיד מין, ומין זה לא תמיד עירום, והקישור האוטומטי בינהם מיותר ומזיק, לדעתי. יש סצינות עירום שאין סיבה לצנזר, ויש סצינות מין שאינן מכילות עירום ובכל זאת הייתי מעדיף שלא להראות לילדי ההיפוטתיים.
מה הקשר בין עירום לגודל?
זה מזכיר לי שיחה שהייתה לי לא מזמן עם מישהו, על ההבדלים בפרסומות טלויזיה, בין צרפת לישראל.
המסקנה שהגענו אליה בסופו של דבר: בפרסומות בצרפת יש יותר עירום, בפרסומות בארץ יש יותר סקס בוטה.
לדוגמא: בזמן שהייתי בצרפת, אחת הפרסומות שרצה המון (אבל המון) הייתה פרסומת לדאודורנט.
הייתה שם אשה, ערומה לחלוטין מהמותניים ומעלה, ששמה את הדאודורנט. רואים אותה עומדת שם, והזמן עובר, עד שלבסוף בא גבר ומריח לה את בית השחי (שריחו כנראה נפלא).
כן, היה שם עירום, הייתה חושניות (די מטומטמת, אבל מה מצפים מפרסומת), אבל לא הרגשתי שיש בה מיניות בוטה.
ואילו כאן, אי אפשר להתחמק מפרסומת הסאדו-מאזו "חלומו הרטוב של כל מפרסם", בכיכובה של אשה (לבושה) קשורה לכיסא.
מה שמראה שוב, שעירום ומין בוטה הם לא בהכרח מילים נרדפות.
וואלה? למה לא ראיתי את הפרסומת
הזאת?
של "ידיעות" הם השמיצו את הפרסומת הזו כמעודדת אלימות כלפי נשים או משהו בסגנון. ואני חשבתי: הא?
כלומר, האשה הקשורה בפירוש אמורה להזכיר סאדו, אבל יש הבדל בין סאדו לבין… אלימות. נו, אתם יודעים למה אני מתכוונת. ומעצבן שהכותב חושב שמספיק לפלוט שתיים-שלוש מלות מפתח פמיניסטיות, והקהל המשוכנע כבר יקפוץ להסכים איתו.
אכן, יש הבדל בין סאדו לבין אלימות. אבל, וכאן יש אבל גדול- בדרך כלל כשמראים סאדו, לא מראים את מה שגורם להבדל הזה. בכל מקרה, שידורה של הפרסומת הזו ללא מחאות, מעורר מחשבות נוגות, במיוחד כשמשווים אותה לפרסומת התמימה בהרבה עם דודי מה שמו. ובהחלט ארגיש הרבה פחות בנוח אם ילדי המטאפוריים יהיו חשופים אליה, לעומת זאת עם דודי.
מהגם שה]רסומת הנ''ל
עם האישה הקשורה, מוקרנת על שלטי חוצות בתל-אביב (למשל בצומת סמינר הקיבוצים). אם הסצינה הזאת הייתה מופיעה בסרט, הוא בטח היה מודבל מגיל 14; אבל כשזה פרסומת, מותר שזה יהיה באמצע הרחוב ושכל ילד יוכל לראות.
לא נכון
אם הסצינה הזאת היתה בסרט, הוא (כנאה) לא היה מוגבל משום גיל – משום שאין בה עירום; וכאן אנחנו חוזרים לתחילת הדיון.
את מפרשת בדרך אחת,
ולא מבינה על מה הכעס. יש עוד דרכים לפרש את הפרסומת, ואחת מהן היא רמיזות (לדעתי די עבות) למין בכפיה. מין בכפייה הוא אונס. פחות נחמד עכשיו, נכון?
וואלה!!!11
הם התכוונו לאונס! לא שמתי לב! אונס זה באמת לא כיף!
אוףף
לא. הם לא התכוונו לאונס, אבל זה עלול להשתמע מהפרסומת – בלי צורך "לחפור" יותר מדי. בלשון יותר פלצנית, זה סבטקסט די בולט, לא איזו פרשנות סהרורית. לזה התכוונתי. הם היו צריכים להיות יותר רגישים.
לא הבנתי מה בדיוק הכותב של הביקורת רצה להגיד.
הוא אומר שלא צריך לצנזר פרסומות עם עירום וכן צריך לצנזר פרסומות עם רמיזות סדו-מזוכיסטיות?
או שהוא הוא רוצה שיצנזרו הכל ומתלהם על כך שזה לא קורה?
או שהוא רוצה שכל החברה תפתח אסוציאציות זהות לשלו ושלכולם הפרסומת הזאת תגרום לחלחלה ורצון רב להתלונן על אנשי הרשות השניה.
בשבילי אישית, הנקודה שלו נאבדה איפשהו בגל המחאה הכללי שלו נגד כל מה שקורה ונגד הציבור המיועד לקרוא את מה שהוא כתב.
והפרסומת עצמה לא הפריעה לי יותר מדי. אני פשוט לא יכול להתייחס לפרסומת שכזאת כלמשהו עם רמיזות לאונס, רק עם רמיזות לBDSM, וBDSM זה חוקי.
אגב, לינק:
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2185873,00.html
אני לא לגמרי מסכימה עם כותב המאמר, אבל…
bdsm הוא אכן חוקי. ויצא לי להכיר אנשים שזה מה שעושה להם את זה, ואין לי עם זה בעייה.
כאן מגיע האבל- bdsm זה בפירוש עסק של מבוגרים, ומבוגרים בלבד. לדעתי הוא דורש יותר בגרות מסקס "רגיל".
לא, זה לא סוג הדברים שהייתי רוצה שילד יחשף אליהם. וילדים נחשפים לפרסומת הזו (היא לא בדיוק משודרת בשעות נידחות בלבד)- הרבה פעמים בלי אדם בוגר בסביבה.
ובגלל שזו פרסומת, ההורה האחראי לא יודע מראש מתי היא משודרת, ואין לו שליטה האם הילדים שלו יצפו בזה.
במיוחד שמבחינה ויזואלית, לא מראים לנו את ההבדלים המהותיים שיש בין bdsm לאלימות מינית. ועם כמויות האלימות המינית שיש, (הרבה פעמים עם התירוץ "אבל היא רצתה את זה"), אני חושבת שבצירוף הגורמים למעלה, יש כאן בהחלט משהו לא ממש בריא בהקרנת פרסומת כזו בשעות של צפיית שיא בערוצים המרכזיים.
וזה בהחלט לא בגלל העירום (וראו שתי הדוגמאות שהבאתי למעלה, לפרסומת הצרפתית, וגם לפרסומת של קסטרו מן, שאיתם אין לי בעייה, למרות שיש בהם הרבה יותר עירום)
הפרסומת לא משודרת רק אחרי
2200? עד כמה שאני זוכר, היא כן. ומהשעה הזאת, הורה צריך לדעת שאם הוא נותן לילדיו לראות טלוויזיה, הם עלולים להיחשף לחומר אשר לא מתאים להם.
אני בהחלט מסכים איתך שלא צריך להראות את הפרסומת הזאת בשעות בהן הילדים עלולים לצפות בה בלי השגחת מבוגר, ובכלל עם רוב הדברים אותם אמרת, אבל כאן המצב שונה בגלל זמני שידור הפרסומת.
מה שמזכיר לי, פעם, לפני 6 שנים (הייתי בכיתה ה' אז) ראיתי ביום שבת בבוקר סרט בו הבעל "מוכר" את אשתו ללילה אחד, (לא 'הצעה מגונה', רימייק כלשהו).
בסרט ההוא הראו את סצינת המין עצמה והיא היתה די אלימה. משהו הפריע לי וכיביתי את הטלויזיה, אבל תחושת האי-נעימות וכמה תמונות מהסרט עדיין נמצאות אצלי בזכרון.
חבל שאני לא יודע את שם הסרט ולא יכול להתלונן, זה בהחלט מקרה של שידור בזמן הכי לא נכון שיש.
ואזכיר שוב:
הפרסומות מוצגת על שלטי חוצות אלקטרוניים בתל-אביב, בכל שעה (אחרי רדת החשיכה).
אין ספק ש- bdsm זה חוקי (ולפעמים אפילו כיף) אבל זה בפירוש עילה להגבלת גיל (בעוד שעירום, ובמידה מסוימת אפילו סקס רגיל, אינו עילה מוצלחת לכך, לדעתי).
אנשים קשורים
מופיעים כמעט בכל סרט הוליוודי שני. העניין הוא לא הקשר, אלא ההקשר.
אם ילד בן 8 יראה אישה קשורה ויחשוב אוטומטית על סקס… אין מה לעשות, יש לו את זה בגנים.
ובלי שום קשר לזה, הפרסומת הזו הגעילה אותי. אין ספק שמבוגרים מקשרים אותה אוטומטית ל-bdsm, שזה דבר לגיטימי, אבל גם די אינטימי.
וזה לוקח אותי ללונדון
אחד הדברים שיותר הצחיקו אותי כשטיילתי בלונדון זה שהם טורחים לצנזר רק את מה שקל לצנזר. הלכתי שם לסרט "שקרן שקרן" ושמתי לב שהוא הוגבל לגילאי 14 ומעלה. כשיצאתי מהסרט והלכתי ברחוב ראיתי תא טלפון ציבורי מלא במודעות לשיחות טלפון ארוטיות. המודעות היו מלאות בתמונות וביטויים שלא הייתי מצפה לראות סתם ככה ברחוב. בעיקרון, כל ילד בלי טלפון סלולארי (אם עוד יש כאלה) שרוצה להתקשר הביתה, יכול בלי בעיות לדעת איך נראית סאלי הלוהטת (סתם שם, לא באמת בדקתי), מה מספר הטלפון שלה ומה היא יכולה לעשות עם קערת פרות.
אבל אסור לשמוע את ג'ים קארי אומר למישהי שיש לה חזה גדול.
אררר...
אני לא יודעת אם שמת לב, אבל יש 'גוף' שאחראי על צנזורה בסרטים, וסאלי הלוהטת (סתם שם, לא באמת בדקת) לא 'קשורה' אליו.
אולי פספסת את הרעיון בתגובה
התייחסתי לקלות בה ניתן לפרסם מידע למבוגרים בלבד במקום ציבורי המיועד לכולם, אבל לכולם. לעומת זאת, בקולנוע הם מחמירים על כל פיפס קטן. יש דרך אגב, גוף שאחראי למנוע פרסום מודעות של סאלי הלוהטת (סתם שם, לא בדקתי) במקומות ציבוריים. קוראים לו "עיריית לונדון".
מה שמעניין אותי עכשיו במיוחד
זה לבדוק מה הגילאים והמין של מי שהצביע בעד צנזורה(כל סוג שנזכר ברשימה..מלבד הזאב של התנגדות למשטר(אאז"נ זה היחידי..)), ושל מי שהיה נגד כל צורה של כזו..
חבל שאי אפשר..
לא יכול להחליט אם לשים
נקודה אחת בסוף המשפט, או שלוש נקודות? תחליט כבר.. אין דבר כזה שתי נקודות..
הוא עייף, תעזוב אותו..
צנזורה לכל הגילים
אני דווקא חשבתי על כך שהצנזורה יכולה להיות לכל הגילים.
לדוגמא לפני שקוברים את המת נוהגים לרחוץ אותו ולגלח את כל שערו. שמעתי שהשכר גבוה אך נראה לי שעד שאני אגיע לגיל המובגר(60-70) אני בכלל לא ארצה להתעסק בזה, ונראה לי שזה נכון לכולם.
אותו דבר בסרטים, אני לא חושב שההפרדה היחידה קיימת בין צעירים/ילדים למבוגרים אלא צריכה להתקיים בכל הגילים בחיים. איך לממש את הרעיון הזה אינני יודע(אני לא תומך בצנזורה של סדרנים בני 16) אך לדעתי זהו הרעיון הנכון.
נראה אם הבנתי אותך נכון:
אתה תומך בהגבלת הצפיה לסדרנים מתים בני 60-70?
עולה לי בראש שם של סרט אותו
בטוח צריך להגביל לקבוצת גיל אותה אמרת.
הסרט מופיע בימד"ב ומכיוון שאני לא רוצה להגיד את שמו (שם מטריד, באמת), ולתת לינק אליו , אגיד שהשחקן היחיד בסרט הוא יורג באטגרייט.
מצאתם, אחלה
לא מצאתם, אפשר לשלוח לי דוא"ל.
כאילו שאפשר להבין ככה איך לאיית
אותו.
http://us.imdb.com/Name?Buttgereit,+J%F6rg
כאילו שאפשר להבין ככה איך לאיית
נו, אחוז-אף-6. עיצור ידוע בשפות מזרח אירופאיות.
לא יודעת בדפדפן שלי זה צ'.
וצ' זו אות רגילה לחלוטין בעברית. מה שאומר שבעברית מן הסתם מבטאים את השם שלו: ג'צרג.
אחלה שם.
תגידו,
זה רק אני או שזה הסקר הראשון בו אפשרות אחת לא קיבלה שום קול?…
זו רק את:
כתבה מספר 237
לא,
אבל אנחנו עדיין מחכים לסקר הראשון שבו אפשרות אחת לא תקבל אף קול ואף אחד לא ישאל האם זה הסקר הראשון שבו אפשרות אחת לא קיבלה אף קול.
טוב,
אמשתי שאני לא יודעת מי זה סקוט רידלי?
לפני חדשיים
היה באתר "סרט" משהו מאד רלוונטי לענין זה. מצאתי זאת במקרה לפני דקה. הנה הלינק:
http://www.seret.co.il/actuality/index.asp?catCase=1&id=1590&mon=9&yer=2002
''רק'' חודשיים?
זו ידיעה ממרץ. הידיעה פה: כתבה מספר 845 התפתחה אח"כ לאותה תביעה, שהסתיימה (למיטב זכרוני) בתביעת-נגד של הבמאים, שטענו גם הם לחופש הדיבור, ולזכאותם לעשות סרטים ולהראות בהם מה שהם רוצים.
הצד השני של המטבע
נערך כאן דיון בשאלה אלו גבולות צריך לשים לגבי צפייה של ילדים בסרטי קולנוע. אך הבעיה, כך נראה לי, היא הפוכה – האנשים שקובעים את הגבולות האלו עושים את זה באופן שרירותי ותמוה לחלוטין. מעבר ליומית המשעשעת אודות דירוג ה-R שהוצמד לתחת של ג'ורג' קלוני, זה עתה קראתי בימד"ב טריוויה על סרט אמריקאי מסוים שבגרמניה נאלץ לעבור עריכה מחודשת כדי שועדת הדירוג שם תאשר הקרנות שלו מול ילדים מגיל שש ומטה (כן, קראתם נכון, גיל שש ומטה) ובבריטניה החליפו בו סצנה שלמה כדי שיאשרו להקרנה מגיל 12 ומטה. על איזה סרט מדובר?
"לילו וסטיץ"'.
הלינק, למי שלא מאמין:
http://us.imdb.com/AlternateVersions?0275847
ונשאלת השאלה: איזה אדם שפוי ברוחו מגביל סרט כמו "לילו וסטיץ"' לצפייה של ילדים (מכל גיל שהוא)? אנשים שמפחדים, אולי, שילדים ירימו מכוניות פולקסווגן ויזרקו אותן באוויר? באיזו פלנטה הם חיים? איך הם עדיין מועסקים בעבודה שלהם?
בפלנטה עם כח משיכה חלש במיוחד
מנסתם.
וזה רע?
אני לא מכיר את הקריטריונים שעל פיהם עובדות ועדות הצנזורה באנגליה או בגרמניה. אבל הרעיון לצנזר סרט מצויר הוא לא כל כך מופרך. לפחות הם ראו את הסרט והתייחסו אליו, וזה נראה לי טוב יותר מהמערכת הנהוגה בארה"ב, לפחות.
לפי העמוד בימד"ב, הסצינה הבעייתית באנגליה לא היתה זאת עם החיפושית, אלא סצינה שבה ילד/ה יוצא מתוך מכונת כביסה (לא זוכר סצינה כזו בסרט. גם אנחנו קיבלנו אותו מצונזר?). יש סיבה לזה: ילדים מחקים את מה שהם רואים בסרטים, ולילדים אסור להיכנס למכונות כביסה. גם לא למקררים. זה לא מגוחך כמו שזה נשמע. מישהו פה ראה את הסרט, שם לב לדברים שקורים בו והתייחס אליהם.
הדרוג באמריקה לא מתייחס לתוכן, אף פעם ובכלל. החוק באמריקה היה יכול להגיד "אם מופיעה בסרט מכונת כביסה, הוא מקבל PG-13". כרגע ההגדרה היא שסרט שבו מופיע דם, עירום או המילה Fuck מקבל R – בלי שום התייחסות שהיא להקשר שבו מופיע מה-שזה-לא-יהיה. יכולה להיות אלימות אדירה או אימה פסיכולוגית שתעשה לילדים טראומה לכל החיים, אבל אם לא רואים דם – הסרט עדיין יקבל PG-13. לחלופין, מספיק שהתחת של ג'ורג' קלוני יופיע בסרט לשניה, ולא משנה אם זה בהקשר תמים לחלוטין (הוא התקלח, בסדר) – הסרט יקבל R. תאמינו לי שלילדים בני 6 לא אכפת מהתחת של ג'ורג' קלוני.
ובארץ? בארץ אין חוקים. לפחות לא כאלה שאפשר להגדיר. לפעמים מגבילים, ולפעמים לא.
הם ראו את הסרט. והתייחסו אליו.
וירדו מהפסים לגמרי, תסלח לי. אם הורים יקחו את הילדים שלהם לראות את "לילו וסטיץ"' והילדים שלהם אכן יכנסו למכונת כביסה, אני מסכים בהחלט שהם הורים רעים. לא בגלל שהם לקחו את הילדים שלהם לראות את "לילו וסטיץ"' – בגלל שהם אפשרו מצב בו הילדים שלהם נכנסים למכונת כביסה. ובל נשכח – כל האמור מתייחס לילדים מגיל 12 ומטה, דהיינו, החל מגיל זה (ולא שנה קודם לכן) ילדים מגיעים לשלב ההתפתחותי בו הם מבינים כי להכנס למכונות כביסה זה רעיון לא טוב (או אולי בגלל שבגיל 12 הם כבר לא מסוגלים לזה פיסית?).
לא יודע, לי זה נשמע דבילי.
אני מסכים בהחלט שבכל הנוגע להגבלת סרטים צריכים האנשים העוסקים בנושא לצפות באותם סרטים ולשפוט כל מקרה לגופו. אני חושב שהם גם צריכים להפעיל *שיקול דעת* מה שהם לא עשו במקרה של "לילו וסטיץ"' – בכלל.
פיסית נדמה לי שהם כבר לא יכולים
להכנס בעצמם למכונת כביסה, אבל הם יכולים – לשם השעשוע, תוך משחק תמים, או גם כאמצעי הפחדה – להכניס לשם את האחים הקטנים שלהם (טוב, לא בבת אחת. אחד אחד לפי התור).
אם כך, הרי שגם הצנזורה הנדונה
לא עובדת.
כי הרי גם ילדים מעל גיל 12, אשר מן הסתם יעברו שטיפת מוח בעקבות הצפייה בסרט האימה העקוב מדם "לילו וסטיץ"', ירוצו לביתם מיד בתום הצפיה בסרט וינסו להיכנס לתוך מכונת הכביסה. יראו שלא הולך? יזרקו את האחים הקטנים שלהם פנימה.
אתם יודעים מה? השתכנעתי.
תוגבל הצפייה בסרט לאזרחים בני 50 ומעלה, אשר שירתו בצה"ל והקב"ן קבע כי הם כשירים נפשית.*
* כן, אני יודע שזה לא מדד מי-יודע-מה, אבל זה מה יש.
אוי, נו.
ילדים, עד כמה שהצלחתי לשים לב, מגבשים דיעה סופית על משהו בעקבות התנסות. קח ילד בן 6, או 10, ותוכל להסביר לו כמה שתרצה את ההגיון מאחורי האיסור לקפוץ מהספה לכיוון שולחן הזכוכית (כי הוא בסוף הוא ידפוק את הראש בזכוכית וייפצע). עד שהוא לא יקפוץ לתוך השולחן ויפתח את הראש – הוא לא יבין ממש את מהות האיסור, כי בשבילו זה רק משחק לא מזיק.
תראה לילד (כן, גם בן 12) מכונת כביסה ותגיד לו לא להכניס לשם את אחיו הקטן והוא לא יבין מה רע בזה – זו הרי לא מכונת כביסה רצחנית או משהו. סתם מכונת כביסה משעממת. ודווקא בגלל זה הוא לא יבין איך היא יכולה לפגוע באחיו. עוד אין לו את חוש האחריות הכרוך בכך.
לילד בן 14-15, אני מאמינה, כבר יש חוש אחריות כזה והוא יבין את הרציונל מאחורי האיסור, או אף יידע לבד (אם ייצא לו לצפות בסצינה הנ"ל) שלא להכניס לשם את האחים הקטנים שלו, אלא אם יש לו משהו נגדם והוא מעוניין להפטר מהם.
אז אם מה שאת אומרת נכון
הצנזורים פספסו בשנתיים, והיו צריכים להגביל את הסרט המקורי לגיל 14 ומעלה (אנחנו מדברים על "לילו וסטיץ"', למי שלא זוכר)?
טרם השתכנעתי שצפייה בסרט תשכנע ילדים מתחת לגיל 12 להיכנס למכונות כביסה, ילדים שבין גיל 12 ל-14 להכניס אנשים אחרים למכונות כביסה, אבל היא בטוחה לילדים מעל גיל 14. לפי ההגיון הזה – סרטי "לוני טונס" צריכים להיות מוגבלים לגיל 17 ומעלה.
ואני אוסיף עוד – יש גבול לכמה שאפשר להאשים את הקולנוע, או הטלוויזיה, לצורך העניין, בהתנהגות של ילדים. אם מישהו הכניס מישהו אחר למכונת כביסה – לאותו אדם ישנן בעיות רציניות שמניעת הצפיה ב-"לילו וסטיץ"' *לא* תפתור אותן.
אוקי
מתוך נסיון, אי אפשר להרחיק ילדים ממכונות כביסה, כי יש להם כשרון יוצא דופן לתפוס הזדמנויות ולנצל אותן עד תום. רק רציתי לתקן את הגדרת הגילאים. ההתפתחות הנפשית שכוללת בתוכה חוש של נכון/לא נכון, והאפשרות לנתח מצבים בסיסיים כגון זה מתפתחים איפשהו בין גיל 10 ל 12, ולכן הגבלת הגיל היא כן רלוונטית.
וילדים נכנסים למכונות כביסה כי אין להם ידע כללי בפיזיקה, ומבחינתם אין שום דבר מסוכן בלהיכנס למכשיר שמסתובב מהר, אלא דבר מסקרן ואף כיף. שובפם, מתוך נסיון.
פוחדת לדעת
איזה ילדים אתה מכיר… *מצטמררת*
תגידו, אני היחידה שכבר בגיל שמונה ידעה ש*לא* משחקים עם גפרורים אם לא רוצים להכוות, *לא* מטפסים על אדן החלון אם לא רוצים ליפול, *לא* נכנסים לתוך מקרר אם לא רוצים לקפוא למוות, ו*לא* נועלים את עצמך בתוך ארון בסיני?
(טוב, חוץ מהאחרון, שכפיצוי עליו ניסיתי לנעול את עצמי בארון בטיול השנתי).
זה מילא
אבל את יכולה לתאר לעצמך מישהו שיודע שדברים מסוכנים, אבל עושה אותם בכל מקרה כי הוא חושב שהוא יודע מהם אצמעי הבטחון הדרושים?
זה מילא
או סתם בגלל שזה כיף והוא לא יכול לעמוד בפיתוי (כמו עישון או סמים).
או בחתיכות.
כן, זה נשמע מאד ריאליסטי. ילדים שרואים בסרטים מרדפי מכוניות במהירות פרועה, יריות, פיצוצים, בלגנים, מה שישבש את חייהם סופית זה לראות ילד יוצא ממכונת כביסה.
אולי אפשר היה לשים על סצינות כאלה אזהרה של "משרד הבריאות קובע כי מכונות כביסה מזיקות לבריאות"?
היי, אבל את שוכחת משהו.
ילדים קטנים שרואים מכוניות מתפוצצות או מרדפי מכוניות *לא* יכולים ליישם את זה (לא מייד, בכל אופן), אפילו לא על האחים הקטנים שלהם.
לעומת זאת, הם *כן* יכולים להכניס את אחיהם הקטן (והחמוד של אמא) למכונת הכביסה, להפעיל אותה, ולראות אותו עושה "בלו, בלו, בלו" ב-28 שלבים.
תגידי, אף פעם לא ראית
ילד קטן משחק עם הנדברקס של אוטו? ומתעקש לשבת ליד ההגה ולעשות "אן-אן פיפ-פיפ"? ואנחנו לא רק שלא מוציאים להם את הרעיון מהראש – אנחנו הולכים וקונים להם הגה צעצוע של פישר פרייס עם צפצפה כדי שיוכלו לדמיין שהם באמת נוהגים, ואז לנסות את זה גם על הדבר האמיתי. נו, אז? למה לא לתת לילדים מכונת כביסה פלסטית של פישר פרייס, על פי אותו הגיון?
הבעייה שלי היא שאין גבולות לדברים המפגרים האלה. יש המון דברים שילדים עלולים לחקות מהקולנוע (ולפעמים הם מספיק דבילים כדי באמת לעשות את זה). אי אפשר לסרס את כל מה שמראים להם עד אינסוף.
אגב, זה מזכיר לי את הפעם שהחתולה המפגרת שלי הצליחה לקפוץ אל תוך מכונת הכביסה (יש לנו מכונה עם פתח מלמעלה) למרות כל אמצעי הזהירות, וכמעט נתקעה בפנים כשהתוף הסתובב מהמשקל שלה. עד היום אני לא יודעת איך הצלחתי לחלץ אותה בלי שתישבר לה רגל בתור מינימום. וסרטים עם חתולים במכונת כביסה משדרים בלי לעשות חשבון, ובלי להתחשב בבעלי החתולים בינינו שלא רוצים שיצורי טיפוחיהם ייחשפו לרעיונות כאלה.
לא,
אבל ראיתי מה פורף עשתה לאורחים שבסה"כ רצו לראות סרט טראש מגניב, רק בגלל שהיא חונכה על ברכי הסרטים הנכונים (וקראה את הסקרים הנכונים).
(ואגב, היו כמה אנשים – ואמא שלי ביניהם – שטענו שאני אימנתי אותה לעשות כאלה דברים. לו אכן כך היה הדבר, תהיו בטוחים שהייתי צועקת את זה בחוצות העיר מרוב גאווה. או שבעצם אני צריכה להיות גאה הרבה יותר שהיא כזו כשרון טבעי?)
אבל הנקודה היא אחרת.
היה שיקול דעת. לדעתך שגוי. לדעתי גם. אבל מישהו (מישהם) ישב (ישבו) וחשב (חשבו).
בצד השני של האוקיאנוס, כמו שרק נוכחנו לדעת, הם לא טורחים לחשוב.
או את החתול.
''גם לא למקררים''
הרעיון המקורי היה שמכונת הזמן ב"בחזרה לעתיד" תהיה מקרר. שינו את זה מתוך חשש שילדים יחקו את הסרט ויזחלו לתוך מקררים.
במהירות 140 קמ"ש זה יותר חינוכי.
ואני מניח שלנסוע ב
מה עדיף, מכונת הזמן של
תאי שירותים, להזכירך.
לSR אף פעם לא נמאס לשחק את המשחק הזה. (השיא הנוכחי עומד על 27 דקות מהתחלה ועד הסוף)
ולפעמים,
אפשר לשלב את הסקר הזה עם מניח רעפים.
אני צופה עכשיו בסיפורו של וויל האנטינג. בעבודת הכתיבה הראשונה שלהם, דיימון ואפלק שילבו מינון הגיוני של קללות, מילות הF ומילות הB, כמו שאנשים נורמליים מדברים.
בא המתרגם של הסרט, והחליט שכל פעם שנאמרת מילה שכזאת, היא לא תתורגם. לפעמים פשוט התעלמו מהמילה ותרגמו מסביבה, לפעמים החליפו את כל המילים בנגזרת של "להנות" (מה שיצר כמה מניחי רעפים מינוריים אך משעשעים)- בקיצור, צנזורה תרגומית.
מה שבכלל מוזר, הוא שבשלב מסויים המגמה הזאת הפסיקה לחלוטין, ובתרגום הופיעו תרגומים מדוייקים של כל הפעלים והמילים. אולי בדיוק עברה השעה שבה מפסיקים לצפות ילדים?
מה זה מילת ה-B?
'באטמן ורובין'!
כן, כן, מזכיר לי את החוויה
המשעשעת מהמעבר על העריכה של הספר שלי, כשגיליתי שבכל מקום שהוזכר שמישהו היה חרמן (כן, השימוש במילה הזו היה מכוון), זה תוקן ל"הוא בער בתשוקתו".
כמעט הזמנתי מכבי אש, בחיי.
רגע, מישהו מנסה להגן על ילדינו
ועושה את זה, מכל המקומות, דווקא בספרים בהם מופיע הצירוף "ורד טוכטרמן"?
זה אפילו לא נסיון להגן על
ילדינו, לאור העובדה שהסיפור ההוא כלל קטעים כמעט פורנוגרפיים שלא צונזרו, דווקא. (היי! היי! לא להתנפל, יש מספיק לכולם!)
זה סתם היה נסיון לתקנן את השפה העברית הקלוקלת שלי. הרי כולם יודעים שאין מילה כזאת בעברית, "חרמן". כלומר, מילא המילה, גם האובייקט שהיא מסמלת לא קיים.
אגב הגבלות גיל
מישהו יודע איך דורג הסרט "שכנים" (nighbors)?
מי ה-- -- - - - - שהמציא את ההגבלות בקולנוע?
אני חושב שהזכות היחידה שיש היא לשים ליד הקופה (או מודעה על כרזת הסרט בעיתון) המצלצת גיל וההורים כבר ייקחו את השיקולים.
כמו באמריקה…
אני חושב שהסרטים היחידים שההגבלה עליהם מוצדקת הם:
שבעה צעדים (old boy)
התפוז המכני oclockwork orenge
מי ה-- -- - - - - שהמציא את ההגבלות בקולנוע?
לא היית באמריקה בחמישים השנים האחרונות, אני מבין?
ולפי התגובות שלך באתר, נראה שהסרטים היחידים שאתה חושב שההגבלה עליהם מוצדקת, הם בעצם הסרטים היחידים שבכלל ראית. כלומר, סטטיסטית, צריך הגבלה כמעט על כל סרט וסרט, לא?
מי ה-- -- - - - - שהמציא את ההגבלות בקולנוע?
תשמע, ראיתי הרבה סרטים אלימים בחיים שלי, ואני לא חושב שמגיע להם הגבלה, למרות שאני נגד הגבלות לגמרי (אני בן18).
ספרות זולה-נחשב לאחד הסרטים האלימים של שנות התשעים, ואני לא חושב שהוא כל-כך אלים, ובטח לא מספיק אלים בשביל הגבלת גיל.
כלבי אשמורת- הסמל המסחרי שלו הוא אלימות, ואני לא חושב שהוא מספיק אכזרי להגבלה, ואם כן אז כמו באמריקה (לפני חודש קראתי איך זה הולך שם) לשים שלט בחוץ שמומלצת השגחת הורים.
פשוט חוץ מהאוזן הנכרתת לא רואים שם שום דבר שהוא יותר אכזרי מג'יימס בונד.
שבעה צעדים זה סרט שפשוט היה אסור להפיץ מרוב האלימות שבו.
זה סרט שהייתה חובה הגבלה ולא שמו.
כמה שהסרט הזה מצוין (בעיניי הוא לא מצוין בכלל) הוא פשוט אלים וזה סרט שאסור להכניס מתחת לגיל 18.
אותו דבר עם התפוז המכני, ואם אתה יודע מה קרה:
הסרט נאסר להקרנה בארצות מסוימות בעולם, ועד היום כנופיות מצטטות מהסרט הזה משפטים וחלקים.
טוב, זה משום שלא ראית
את 'אמפרית החושים', 'אנטומיה של גיהנום', 'איצ'י הרוצח' או (אולי) 'להציל את טוראי ראיין'.
וזה לא נכון שבאמריקה השיקול נשאר בידי ההורים. לסרטים שמקבלים דירוג R אסור (פורמלית, לפחות) להכניס ילדים בלי ליווי מבוגר. זה לא נתון לשיקולי ההורים.
טוב, זה משום שלא ראית
או את במבי נגד גודזילה.
טוב, זה משום שלא ראית
נכון, ואני בטוח שזה על סרטים מן הסוג שהזכרתי.
בגלל ששם זה הרבה יותר מפורט, אני חושב שאתה מסכים איתי שרק על הסרטים הבאמת אלימים ובוטים ישימו שלט שאין כניסה מתחת לגיל…
אבל זה לא ממשלתי
מותר להקרין אותם לילדים, פשוט חברות ההפצה לא יעבדו עם קולנוע שיעשה זאת.
מה שהופך את זה ליותר גרוע,
מאחר ולציבור אין יכולת ממשית להשפיע על אופן ההתנהלות. והתוצאה הסופית? התוצאה הסופית זהה. כך או אחרת ילדים בגילאים מסויימים לא יוכלו להכנס לסרטים מסויימים.
אבל זה לא ממשלתי
מה פתאום? זה בכלל לא קשור לחברת ההפצה!
יותר מזה! אני מכיר סיפורים על חברות שנגד הגבלת הסרטים שלהם.
זה ה- MPAA
איגוד האולפנים האמריקאי. לא כל האולפנים חברים בו, ולא כל היוצרים אוהבים את ההחלטות שלו. אך, אם קולנוע לא יכבד את התכתיבים שלו, הוא יוכל להקרין רק סרטים עצמאיים.
הוכחה:
http://www.filmratings.com/questions.htm#Q6
הערה:בלי קשר לכלום
בתור מישהו שנגד הגבלות (אלא רק של סרטים באמת קשים מכל בחינה) אני חייב להעיר על משהו:
אני חושב שהגבלות בסרטים לא אמור להיות רק על הרבה דם, גופות, סקס בלי הפסקה, ציצים וכו'.
גם צריך לשקול את המסר של הסרט ומה שהוא בעצם מנסה להגיד.
למשל: התפוז המכני.
אין בו הרבה דם וציצים.
אבל אפילו בלי דם וציצים ומין בסרט יש כל-כך הרבה סצינות קשות, וגם המסר שהן מעבירות לנו…
למשל: יש את הסצינה ששתי הכנופיות נלחמות:
אין טיפת דם, אין שום דבר אלים כמעט…
אבל האופן שזה מצולם והדרך שהמסר עובר…פשוט נורא…
http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=20437
אם תיכנסו לקישור תראו על איזו סצינה אני מדבר…
זה דף על התפוז המכני ותחפשו "צפייה בקדימון".