במקור: How to Lose a Guy In 10 Days
במאי: דונאלד פטרי
תסריט:קריסטן באקלי, בריאן ריגן, באר סטירס
שחקנים: קייט הדסון, מת'יו מקונהי, שלום הארלו, אדם גולדברג
איך לכתוב ביקורת על קומדיה רומנטית ב-10 פסקאות
1. הקדמה.
כתבי קצת על הרקע של הסרט: ספרי על הגיבורים והשחקנים שמגלמים אותם (הוסיפי שמות סרטים קודמים שלהם בסוגריים), הזכירי את
זירת ההתרחשות והוסיפי כמה מילים על הז'אנר. נסי לשלב מוטיבים שיופיעו בהמשך הביקורת. למשל:
'איך להיפטר מבחור ב-10 ימים' היא קומדיה רומנטית בכיכובם של קייט הדסון ('כמעט מפורסמים', 'ארבע הנוצות') בשיער חלק ובלונדיני, ומת'יו מקונהי ('מארגנת החתונות', 'שלטון האש') בשיער חום וגלי. הדסון מגלמת את אנדי אנדרסון, בעלת טור "איך ל…" ב-"Composure" (מגזין נשים דמוי "לאישה" שלנו או "Cosmopolitan", אחינו מעבר לים), שרוצה להיות עיתונאית אמיתית ולכתוב על נושאים חשובים. מקונהי מגלם את בנג'מין (בן) בארי, רווק מאצ'ו, שמחליף בחורות בשרשרת ועובד במשרד פרסום. הסרט מתרחש בניו-יורק, כשברקע הנוף האורבאני המופלא שלה.
2. זרע הפורענות.
תארי את הגורם המניע של עלילת הסרט, מה ה-hook שלו, מה מייחד אותו מכול שאר הקומדיות הרומנטיות. למשל:
בטור הבא שלה, אנדי אמורה לפרסם כתבה שכותרתה: "איך לאבד גבר בעשרה ימים". לשם כתיבת הטור היא אמורה למצוא גבר, להתחיל איתו מערכת יחסים ואז לעשות בכוונה את כל הטעויות שיגרמו לו לעזוב אותה. כל התהליך הזה, אמור להתרחש תוך 10 ימים – ה"דד-ליין" להגשת הטור. בן, לעומת זאת, שואף לזכות בניהול מסע פרסום גדול ליהלומים. כדי לזכות בקמפיין, בן צריך להוכיח שהוא יכול לא רק להקסים אישה לערב אחד, אלא ממש לגרום לה להתאהב בו לאורך זמן. כדי להוכיח את זה, בן מתערב שיוכל לגרום לכל אישה להגיע לאירוע השקת הקמפיין (שיתרחש כעבור 10 ימים), כשהיא מאוהבת בו. כפי שבוודאי ניחשתם, אנדי ובן נפגשים, היא צריכה "לאבד" אותו בתוך עשרה ימים, והוא צריך לשמור איתה על קשר אוהב במשך אותו הזמן.
3. תיאור העלילה.
בשלוש הפסקאות הבאות, עליך לתאר שלושה מתוך ארבעת השלבים של הקומדיה הרומנטית עליה את כותבת את הביקורת. לדוגמה:
בתחילה מתנהלת התוכנית כצפוי, במיוחד מן הצד הנשי. אנדי, שביום רגיל היתה מנפנפת את בן ביחד עם שיטות החיזור "האלגנטיות" שלו, נענית לחיזוריו וגורמת לו לחשוב שהיא מעונינת בו. החל מהפגישה השניה שלהם, אנדי מתחילה להתעמר בבן ולאמץ לעצמה גינונים שכל גבר שפוי היה זורק אותה בגללם. אך, כזכור, גם לבן יש מנעים נסתרים ולכן הוא מצליח להתגבר על הרצון הטבעי שלו לזרוק אותה לכל הרוחות וממשיך בקשר.
4.
לאחר מספר ימים של התנהלות בסגנון הנ"ל ומעט מאוד שביבי חיבה אמיתית בין השניים, מגיע המפנה: אנדי מצטרפת לבן לסוף שבוע בחיק משפחתו, שם היא נשבית בקסמי המשפחה בכלל ובקסמיו של בן בפרט. מכיוון שאנדי חוזרת לאופייה הטבעי ולשיער הגלי הטבעי שלה, בן נשבה בקסמיה בחזרה. החיים יפים, השמיים כחולים, והזוג מאוהב עד מעל הראש.
5.
אבל… מניעים אפלים סופם להתגלות. וכשהכל כבר נראה מושלם ונראה שעוד מעט אפשר להזמין את הרב, מתגלים הסודות שניסו השניים להסתיר, ושני בני הזוג מרגישים נבגדים. למרות ששניהם עדיין אוהבים, החבילה מתפרקת והסרט מתקרב לעבר סוף רע ומר. הו, הטרגדיה.
6. ציונים לשחקנים.
זה השלב בו את עוזבת את העלילה (את הסוף תשאירי לסוף), ועוברת לדבר על הכימיה בין הגיבורים ועל איכות המשחק שלהם. ואם
נחזור ל'איך לאבד גבר':
מת'יו מקונהי החטוב משחק בהצלחה את הדמות של הגבר המחוספס מבחוץ (חבל רק שאין לי מושג מה יש לדמות שלו בפנים). מנגד – קייט הדסון משכנעת בקטעים בהם היא צריכה לעצבן (אבל אין לי מושג אם זו הדמות שמעצבנת או שהיא עצמה). בתחילת הסרט עוד אין סיבה מיוחדת להזדהות עם הדמויות, ונשאר רק הקשר המגדרי: בנות יזדהו קצת עם אנדי, ובנים – עם בן. מכיוון שכך, בחלקו הראשון יכול הסרט להציע לנו הומור. ההומור האמור מתבסס ברובו על רישעות (כמו מה עוד אפשר לעשות לבן המסכן), ועל סיטואציות הנוצרות כשאנשים לא פועלים בהתאם להתנהגות הטבעית שלהם. בחלק השני של הסרט נבחנות הדמויות מחדש, הפעם מהכיוון הרומנטי. את המבחן הזה, מבחינתי, הן עברו. כשאנדי ובן התאהבו – אני האמנתי להם.
7. ביקורת שלילית.
זהו המקום הנכון לרכז את הביקורת השלילית, כדי להראות שאותך לא קונים בקלות ושאת אישה עצמאית ואסרטיבית. אם כך:
דמויות המשנה הרבות היו כולן חלשות וחסרות נוכחות ממשית. כתוצאה מחוסר ה"בשר" הנ"ל, התקבלו דמויות סטריאוטיפיות (אם התקבל משהו בכלל), שמשתלבות לא רע בעולם הסטריאוטיפי שמוצג בסרט – לגברים יש את המשחקים שלהם, לנשים יש את השיחות שלהן (אלא אם כן הן בעמדת כוח, ואז הן ביצ'יות חלקות שיער), והמשפחה, כמו משפחה, מעניקה אהבה שאינה תלויה בדבר. אם באתם בגלל העלילה – טעיתם בסרט. כל קשר בין העלילה לבין הגיון כלשהו הינו מקרי בהחלט. כמו כן, כדאי גם לזכור שהסרט צפוי כל כך עד ש…
8. הגימיק.
כאן את אמורה לספק משהו שונה – איזושהי הצהרה פרובוקטיבית, או תובנה עמוקה המשליכה מהסרט אל נושאים שברומו של עולם.
בעזרת הגימיק הזה, את אמורה להבדיל את הביקורת שלך מהשאר ולגרום לקוראים להתלהב ממך. אם כן:
אם נראה למישהו שאולי גיליתי קצת יותר מדי מהעלילה בפסקאות הקודמות, יש לי וידוי שאולי יציג את הדברים באור אחר: את עיקרי הביקורת כתבתי לפני שראיתי את הסרט. כן, בזמן שחיכיתי להתחלת הסרט, כתבתי לעצמי את מבנה הביקורת, וכן טיוטות ראשוניות לשמונה פסקאות (כולל תיאור העלילה). קומדיה רומנטית היא קלישאה מעצם הגדרתה וככזו אין בעיה לחזות את רובה. כל מה שצריך, זה לדעת את "זרע הפורענות".
9. קשירת קצוות.
בפסקה הלפני אחרונה, את אמורה לסגור נושאים פתוחים, להציג את דעתך המגובשת על הסרט, ולהכין את הקרקע לפסקת הסיום. בבקשה:
אז קלישאה זה טוב או רע? כפי שציינתי קודם, קומדיה רומנטית היא סרט קלישאתי. כך שהשאלה היא רק האם הביצוע טוב. זה מה שקובע את ההבדל בין משהו מוכר ונעים, לבין לעוס ומיותר. החלק הקומי של 'איך להיפטר מבחור' פושר למדי: יוצריו לא הלכו עם הסיטואציות עד הסוף (ומצד שני, הם גם לא עברו אותו, שזו נקודה לחיוב בעיני). גם החלק הרומנטי לא נוסק לגבהים שלא ידענו קודם. בקיצור, זו מסוג הקומדיות הרומנטיות שממש לא נורא אם תפסידו, אבל אם אתם במצב הרוח הנכון, אתם תיהנו (במיוחד אם אתן בנות).
10. סיכום.
כאן את אמורה לחרוץ את דינו של הסרט ולהבהיר לצופים עם איזה מסר הם אמורים לצאת מהסרט:
הקהל, ברובו נשים ונערות, עמד על רגליו, מחה דמעה (ברצינות!) והריע לסרט ולמראה השיער הגלי של קייט הדסון. ההפתעה היחידה בסרט היא המסר שלו – אם את רוצה לאהוב ולהיות נאהבת, חזרי למראה השיער הטבעי שלך (אבל עדיף שתישארי בלונדינית).
כמה דברים:
1. מזל"ט על ביקורת ביכורים (בע' הדג, לא מחוצה לו) והופעת אורח של מי שהומלצה בידי מספר עיתונים.
על הביקורת, למרות שידעתי מה יהיה תוכנה עוד לפני שנכנסתי לאתר 
.
2. איך קוראים לסרט? איך להפטר מבחור, או מגבר?
3. יש שחקן שנקרא שלום הארלו? הממ…
4. עם שם כמו אנדי אנדרסון, אתם בטוחים שהסרט לא מבוסס על קומיקס?
5. למרות הקלישאתיות, הביקורת לא בכל זאת מספיילרת קצת?
6. אני יודע שקייט הדסון שחקנית טובה. למה כל-כך קשה למצוא לה סרט קצת יותר רציני חוץ מכמעט מפורסמים?
7.
8. אז איזה סרט יותר טוב (או לפחות, פחות גרוע), איך להפטר או ירח דבש מטורף?
9. בלי קשר לביקורת, האם אפשר באמת להאשים קומדיה רומנטית בכך שהיא צפויה? הרי, רוב האנשים שאוהבים קומנטיות אוהבים אותן בגלל הסוף הצפוי, לא?
10.טים ברטון שולת!!1 (מצטער, נשאר מקום)
כמה תשובות
2. אף אחד לא ממש יודע. כמו במקרה של 'אושן 11', הידוע גם בשם 'שחק את המשחק', אפילו המפיצים לא מאופסים על עצמם בנושא. הסרט נקרא 'איך להיפטר מבחור' במקומות מסוימים ו'איך לאבד גבר' במקומות אחרים. לפחות אין סכנה של בילבול עם סרט אחר.
3. שלום הארלו היא לא שחקן, היא שחקנית, לשעבר סופרמודל. והיא אפילו לא ישראלית או יהודיה. את השם שלה היא מסבירה בזה שההורים שלה היו היפים.
מזל-טוב
בתור וובמאסטרית של אתר סרטים, ניחשתי שזו לא הביקורת הראשונה שלך, אבל עדיין מגיע לך מזל"ט על חציית הקו לכיוון העין. נרים כוסית לעוד ביקורות רבות בהמשך.
כמו שהבנתי, מדובר בקומדיה רומנטית בנאלית לחלוטין. A boy meets a girl, היחסים מתפתחים, כמה בדיחות על סקס ומערכות יחסים נזרקות לחלל האולם, לקראת סוף הסרט קורה איזה נתק, נראה שהיחסים הגיעו לסיומם, אבל 5 דקות לפני הסוף הם חוזרים זה לזו, מתנשקים and they live happily ever after.
עכשיו, סרט כזה לרוב גורר אחריו ביקורת בנאלית. משהו חסר גימיקים, עם תובנות של הכותב/ת, ירידות על הז'אנר ואווירת "נו, עוד סרט רומנטי" כללית.
אז אני תוהה מה הביא אותך לעשות ביקורת גימיקית א-לה בי"ס לכתיבת ביקורות סרטים, כמו הביקורות ל"ממנטו", "אדפטיישן" ודומיהם, שאני חושב שיסכימו איתי כאן אם אגיד שמדובר בסרטים "שונים".
(אל תביני לא נכון, אני לא מתלונן חו"ח, אני סתם תוהה).
ופינגווין – שלום הארלו היא דוגמנית. כמעט כמו עדי אשכנזי, רק שהיא לא כותבת בעין.
אהלן חבר'ה!
נהניתי מאד מהביקורת ומההזדמנות לבקר (אך לא לבקר!) שוב בעין הדג אחרי תקופה של עבודה מטורפת וקיצוצים בשעות הגלישה (והיום יום ראשון, וזה אומר שזה יום חופש במקום בו אני נמצאת אז יש לי קצת זמן).
אז רק הבהרה קטנה… קראתם את הפרטים אודות הכותב "לירון אמיראזי"? אם לא (וגם אם כן) הרי הם בפניכם:
"אישיות שבדרך כלל מעדיפה להיות מאחורי הקלעים של אתרי קולנוע"
אז תקליקו ותגידו, נראה לכם שאני נמצאת "מאחורי הקלעים" של אתר קולנוע כלשהו? עם כל התמונות שלי והשם שלי שמתנוסס בגאווה בחוצות האינטרנט? I think not. בקיצור, הביקורת המהנה הזאת על כל גימיקיה אינה שלי. אבל אני מכירה את מי שכתב אותה
וגם אתם… הה הה! וזאת שאלה פתירה, בזמן סביר. אז בהצלחה!
וכמה שאלות נוספות אודות הסרט והחיים בכלל:
מתי תגיע לאקרנים שוב קומדיה רומנטית מהנה באמת? מתי תשוחזר ההצלחה (האדירה) של "כשהארי פגש את סאלי"? מתי נזכה אנו (הבנות האסרטיביות והעצמאיות) בקומדיה רומנטית ראויה לשמה? כי למרות נחיתות הז'אנר, אני דווקא אוהבת את ההתרגשות המתוקה שסרטים כאלה עשויים לעורר אצלי (אם כי לרוב הם נכשלים בכך).
חוץ מזה, לז'אנר ה"קומדיה רומנטית" יש תפקיד חשוב בחיינו, היות והוא בכלל נועד לחזק את הקשר של זוגות מתחילים. עבור זוגות מתחילים מדי זה מסוכן, כי הם עלולים להשוות את מה שיש להם, למה שיש על המסך ולהסיק מסקנות עגובות אופס שגיאת הקלדה – עגומות! זוגות ותיקים מדי – כנ"ל. אבל לזוג המתחיל לכיוון המתבסס זה זא'נר אידאלי. אז לא רק בשביל ההנאה, גם בשביל הגברת הילודה!
התשובה היא (אולי)
בעוד שבועיים (בארה"ב): Down with Love. לפרטים נא לפנות לכתבה הירוקה.
תודה על ההפנייה
כתבה מעניינת!
אני כבר מצפה לסרט המדובר.
היתה מתה!
כמה תשובות ותהיה:
1. אכן מזל טוב ו
על ביקורת ראשונה וחמודה.
לשייקספיר מאוהב
2. איך להפטר מבחור ב- 10 ימים. לפחות לפי הקדימונים הבלתי נלאים בערוצי 2 ו- 10.
3. שלום הארלו היא דוגמנית. הממ..
4. לפי השם של הבחורה, הייתי בטוחה שלבחור יקראו בן בנג'מין (ומתברר שלא הייתי רחוקה).
5. את מה בדיוק הביקורת מספיילרת? את זה שבהתחלה הם לא סובלים זא"ז ואח"כ מתאהבים, ואז מנסים לפתור את חילוקי הדעות ביניהם ואז מתחתנים (כנראה, לא יודעת, אבל סביר להניח שזה מה שקורה)? זו העלילה של רוב הקומנטיות בשינויים קלים (וגם של רוב הרומנים הרומנטיים, אבל זה כבר נושא אחר).
6. גם אני אהבתי אותה ב"כמעט מפורסמים". שמתם לב שהיא הולכת ונהיית דומה לגולדי הון?
8. לא יודעת. לשניהם אחכה להום סינמה.
9. מה שחשוב בקומדיה רומנטית זה שהיא תהיה צפויה
ובגלל הסוף הלא לגמרי קלאסי, שייקספיר מאוהב, למשל, לא נחשבת ממש קומדיה רומנטית.
סוף
10. שמתם לב שבפוסטרים של כמה קומדיות רומנטיות שמציגות בימים אלה, הבחור והבחורה נשענים זע"ז (עם הגב), הבחור לובש חליפה ושם ידיים בכיסים והבחורה נראית כוסית באופן כללי – "איך לאבד…", "שבועיים מראש" ו"פגישה עיוורת". תהיתי מה זה מזכיר לי – את הפוסטר של "אשה יפה", כמובן. מקריות או חקיינות?
http://us.imdb.com/title?0100405
http://us.imdb.com/title?0313737
תנו לי לנחש
שלום הארלו זו דוגמנית. טוב, הבנתי, אם עוד מישהו מתכוון לעדכן אותי בנושא, נא לעשות זאת ב
כדי לחסוך לי השפלה.
בכל אופן, אני מניח שקריירת דוגמנות די מפצה על העובדה שיש לה שם של נהג מונית מראשון.
אגב, לדעתי הפוסטרים הם חקיינות. אישה יפה נחשב לקומנטית מוצלחת יחסית ולכן יש אולי אמונה שע"י שימוש בפוסטרים דומים, יהיו לאנשים קונוטציות חיוביות לסרט.
כשכתבתי את התגובה היו רק
התגובה שלך ועוד אחת, אבל עד שמצאתי את הלינקים לפוסטרים (נורא חשוב!) נוספו עוד שתי תגובות ובהן צוין מקצועה הקודם של שלום וברכה, אז סליחה מראש, רק רציתי לגאול אותך מבורותך הנוראית
וכמובן הפוסטר של "איך לאבד…":
http://us.imdb.com/title?0251127
'שייקספיר מאוהב',
מבלי להכנס לדיון ארוך מדי, נחשב לקומדיה רומנטית על ידי כל אתר שמחפשים בו את הצירוף "קומדיה רומנטית". תסמכי עלי. זה כל מה שאני עושה בזמן האחרון (כלומר, לא מחפשת רק את 'שייקספיר מאוהב', אלא מצליבה מידע בכל הקשור לקומדיות רומנטיות. Kids, do not try this at home!).
ראיתי את הסרט ('שייקספיר'. לא 'איך להפטר') וממש לא היה זכור לי הסוף שלו. גם לאחר שניסו לרענן את זכרוני לא עולה לי שום תמונה של הסוף הנ"ל בראש. מוזר מאוד.
אולי הוא נראה ככה?
או שאני מבלבל עם סופים אחרים… טוב, יש הרבה
הלילה ה-12
זה המחזה הנוסף.
נזכרתי ב'שייקספיר מאוהב',
מכיוון שהוא שודר לא מזמן בערוץ 10. ובסופו
ל"שייקספיר מאוהב"
גבינת פאלטרו מתחתנת עם קולין פירת' ולא עם שייקספיר עצמו, כפי שהתבקש רוב הסרט, וזה די סותר את מהותה של הקומדיה הרומנטית, שבה הזוג צריך להיות ביחד בסוף.
סוף
שמתי לב, שבהרבה דיונים על קומדיות רומנטיות עולה השאלה "מהי קומדיה רומנטית" והאם הסרט המדובר עונה להגדרה. כך למשל היה ב"על הילד"
כתבה מספר 1007
הרבה פעמים מדובר בסרט שיש בו רומנטיקה וגיחוכים, ולכן על פניו נראה שהוא עונה להגדרה של קומדיה רומנטית, אבל עם תוספת. כאשר מדובר בשבלונה של בחור פוגש בחורה, הם לא סובלים זא"ז ואח"כ כן עד לסוף הבלתי נמנע, זהו סתם סרט, כמו זה שבמסגרתו נכתבת תגובה זו.
חשבתי שהיא נשאה לו, אבל (
) כשהיא רצה לתאטרון בעזרתה של
האומנת שלה, אז היא חזרה לשייקספיר, בגלל שהמלכה אמרה שהיא לא נמצאת שם (אלא אם את לא מתכוונת למי שאני חושבת שאת מתכוונת) ולכן טכנית היא נשואה לו, אבל מעשית היא עם שייקספיר (סוף
)
אז פשוט לא הבנתי את הסוף-כנראה
שאלה 6
"הולכת ונהיית דומה לגולדי הון"
אהמ, זה לפני או אחרי שגילית שהן אם ובת?
שאלה 6
הרבה אחרי. ביליתי את רוב "כמעט מפורסמים" בחיפוש אחר דימיון בין האם לבת, ולא מצאתי. ועכשיו, בפרומואים, אני מבחינה בהבעות שכמו נלקחו מפרצופה של גולדי הון.
אני לא מאמין
אמא שלי אמרה 'בדוק באתר הזה… לונגה ג'ון שאתה גולש בו תמיד, אם יש ביקורת על 'כיצד לאבד בחור בעשרה ימים אחדים" (להקריא במבטא קלפטא כבד).
ולא היה.
עכשיו היא התקשרה אליי מהקולנוע, היא בהפסקה, ואומרת לי שזה, זבלון.
אוח הגורל…
הקייט ששברה את הפויקלו
טוב, אז אתמול קיבלתי טלפון המזמין אותי לבוא לראות סרט בקולנוע. באופן חריג ביותר מפאת חוסר כח לכל פעילות שאינה כרוכה בלשבת ולבהות, הסכמתי, על אף שמדובר בסרט של סופשבוע העולה לי כפליים מביום חול, ועל אף חבורת הבנות הנלווית אליי המחייבת צפייה בצ'יק פליק. קצת נחרדתי בתחילה למשמע שם הסרט הנבחר, אך מסתבר שאחת מחברותיי כבר תפסה יוזמה וקנתה את הכרטיסים מראש. נו, אז ראיתי.
..וממש נהניתי. כל החצי הראשון של הסרט היה ממש מצחיק, כולל קטעים בהם צחקתי כהרגלי כאשר כל הקהל שתק. החצי השני היה חביב אף הוא, למרות ששם הוא כבר נגרר יותר לצד הרומנטי והקיצ'י, אך עדיין חמוד ביותר, ולא מוגזם.
ואולי סתם הייתי עייפה.
נקודות שליליות:
1. המבטא האיום של מת'יו מקונהי.
2. השיער המתחלף של קייט.
3. שתי הקרציות מחברת הפרסום.
4. המבטא האיום של מת'יו מקונהי (הוא הפריע לי כמה וכמה פעמים!)
אבל בסך הכל ממש נהניתי, ואפילו אכלתי אחר כך גלידה מסטיק, שזה רק מוכיח כמה שהיה לי מצב רוח טוב. זה הכל.
או, ודרך אגב – ביקורת נהדרת. כן ירבו! (- אבל לא בזמן הקרוב, עדיין לא קראתי את הביקורות על מועדון קרב…)
לכי לראות את 'שעת האפס'.
הדבר הראשון שאמרתי עליו היה "שיואו, הילארי סוואנק נראית בול כמו פויקלו'!".
_____
להסב את תשומת ליבך לזה שיש תאריך חדש לקון? אה, בטח כבר שמת לב לבד.
נו, זה ברור.
או פויקו, או רוזוולה. עוד לא ממש החלטתי.
יש תאריך חדש לקון?
8 למאי.
8 למאי.
אה, אוקיי.
פחדתי כבר שזה אחד יותר חדש.
אם כבר מדברים על זה, איך אני מניח את ידי על הוראות הגעה ברכב?
הן ישלחו בקרוב באמצעות האימייל.
לכי לראות את 'שעת האפס'.
איזה כיף! בהתחלה כולם אמרו לי שאני דומה לאלכס (נו, אתם יודעים – עולמה הסודי של אלכס מאק – זה היה פופלארי, היינו בחטיבה!) ועכשיו השתדרגתי להילארי סוואנק! אכן, הגיע הזמן שאצבע לבלונד.
אה, ובקשר לקון – דווקא לא שמתי לב עד שלפני כשבוע חלף על פניי איזה צל אפור שהופתע שאני לא יודעת.
אני רוצה לבוא, כמובן, אך בינתיים עוד לא נרשמתי כי אני לא יודעת אם אני יכולה להציע טרמפ או שמא אני בעצמי זקוקה לאחד. הכל תלוי בקצינה שלי (לא, לא ביקשתי ממנה טרמפ, חס וחלילה טפו, טפו, טפו, פשוט היא מחליטה אם לאשר לי ימי חופש, ובשביל לנהוג בחזרה מהקון אני צריכה להיות אחרי שנת צהרים הגונה, ולא אחרי שהתרוצצתי מהשעה שש בבוקר).
בדרך הספקת להיות גם בריטני מרפי.
ביקורת משובחת
מי חשב שגם לקומדיה רומנטית כמו 'איך לאבד' אפשר להשקיע ולכתוב ביקורת ז'אנרית.
אה, ד"א, לאור ההתייחסות בתגובות האחרות אני חייב לדעת אם אני מפספס משהו או ש-Seetech Astronomy?
בעיה.
(ולא, אני עדיין לא מדברת ממש על הסרט עצמו. רק מסביב. פויה!).
התמונה של מקונהיי בעמוד הראשי נראתה לי מוכרת משום מה. עד שהבנתי למה: ארנולד שוורצנגר הצעיר. אוי.
ולמי שעדיין לא הבין- קומדיה רומנטית כמו רומן רומנטי הוא ז'אנר אקספיסטי. ברור שאנחנו יודעים (וברוב המקרים יודעות) איך זה עומד להסתיים. אבל זה עדיין לא אומר שצריך לספיילר לנו את הסרט. בלי יכולת מובנית ויציבה לאוטוסוגסטיה, לפחות תשעים אחוז ממכורות הז'אנר היו זונחות אותו לאלתר. ולא כך. אנחנו עושות אוטוסוגסטיה ואנחנו טובות בזה.
זאת ועוד- השוני בין קומדיה רומנטית אחת לחברתה הוא לא (או כמעט תמיד לא) במבנה. שאלת ה"מה", היא לא רלוונטית אם כך, אלא שאלת ה"איך", וכאן הבקורת הזו קלקלה לי בגדול. אני לא רוצה לדעת מתי ומדוע הגיבורים יתאהבו זה בזו. אני רוצה לגלות את זה במהלך הסרט.
ממש לא אכפת לי שאת רוב הבקורת כתבת לפני הצפייה. אם אני לא הולכת ומחפשת ספוילרים, אין שום סיבה שאת תדוגי כאלו למעני. וכן, אני בהחלט רוצה לצפות בסרט הזה ובהחלט אין לי עניין לדעת מתי בדיוק מתרחש המובן מאליו.
ועוד נקודה שכבר העליתי בעבר- קומדיה רומנטית הוא ז'אנר קולנועי בעל פרמטרים נפרדים משל קולנוע "קאנוני". כפי שסרט מכות הוא סרט מכות, B-movie הוא B-movie וזוועתון הוא זוועתון, כך קומדיה רומנטית היא קומדיה רומנטית. אין מה להתרגש מאותן בנאליות בכל פעם מחדש. תאמיני לי שהמכורים גילו את זה הרבה לפניך ואנחנו עדיין ממשיכים לצרוך את החומר.
לסיכום, לא אהבתי את הבקורת. בנקודה אחת לפחות, בהחלט שווה עריכה מחדש.
את לא חושבת שאת מגזימה קצת?
אם לא לספר את שאלת ה"איך", אז מה כן יישאר לביקורת לספר? שגבר ואישה נפגשים, גבר ואישה נפרדים בגלל משבר ו(אולי) גבר ואישה חוזרים אחד לשני?
קומדיה רומנטית, גם אם שייכת לז'אנר מוגדר וצפוי, עדיין צריכה שיהיה לה משהו שמייחד אותה משאר הקומדיות הרומנטיות. אז מהלך העלילה אמנם צפוי, אבל פרטי העלילה, ה"מסביב", יכולים לייחד אותה ולעניין את אלה שאינם חובבים מושבעים של הז'אנר.
לך אולי מספיק לקרוא שזו קומדיה רומנטית ולדעת שהיא נוסחתית, כדי להחליט שתלכי לראות אותה (ואח"כ, בעקבות הביצוע, להחליט אם את אוהבת אותה או לא). אבל אחרים מעדיפים לקרוא פרטי עלילה מדויקים קצת יותר.
וכמו שגם ל-B-movie או לסרט אקשן יבוא תיאור עלילה בביקורת (אפילו שזה לא מעניין במיוחד את חובבי הז'אנר, שרק רוצים להגיע לחלק של המכות), ככה גם פה.
במקרה הספציפי של 'איך לאבד גבר', נקודת המוצא של הסרט היא זוג שאינו סובל אחד את השני. ברור לנו שיגיע רגע המשבר בו הם יגלו איש איש את מניעיו וייפרדו, ולכן נראה לי דבילי לא לציין לפני כן שהם כן התאהבו. אחרי הכל, אם הם לא סובלים אחד את השני ונפרדו, אז מה הבעיה? (מה גם שזה אומר שקייט הדסון הצליחה להפטר מהבחור, כך שזה בכלל נהדר).
נתחיל בווידוי..
החתול מאוד מאוד אוהב את התלתלים של גברת האדסון. מאוד מאוד. טוב, אתם לא תבינו..
שנית, ח"ח על הביקורת הראשונה. כן ירבו. המבנה המגניב היה די מהנה (רק לא להעליב את התלתלים שלה!).
הסרט לא יכול היה להיות עד-כדי-כך מוצלח משום שחצי ממהלכו מתרחש ללא תלתלי האדסון. השאלה החשובה ביותר היא מה מציעה הקומדיה הנפלאה הזו (בכיכוב התלתלים של קייט האדסון) שאף קומדיה אחרת לא הציעה בעבר? זה ז'אנר מת. אין חידושים בקומדיות רומנטיות. עוד מימי מג ראיין העליזים לא היה שינוי בז'אנר הזה. אולי גימקאליות. אולי פה ושם ליהוק מעניין. למה אנשים ממשיכים להפיק את הסרטים האלה בכלל?
אין חידושים?
מה לגבי "המזכירה"?
'המזכירה' הוא קומדיה רומנטית?
אני לא יודע איפה
אבל כבר ראיתי את זה כתוב באיזה עיתון שאני לא זוכר את שמו.
אבל יכול להיות שזה נחשב לקומדיה רומנטית במקומות מאוד מוזרים שלא כדאי להתקרב אליהם.
מקומות מוזרים?
כמעט בכל ביקורת (לא סינופסיס) מצויין שהסרט הוא קומדיה רומנטית. את הסרט עצמו ראית? עד הסוף?
ולעומתם,
אתרי מכירות דיוידי לא הכניסו את הסרט לקטגוריה הנ"ל. גם לא האתרים המעטים שעוסקים ברשימות על גבי רשימות של קומדיות רומנטיות.
'המזכירה' הוא קומדיה רומנטית?
יש לו את כל המאפיינים של קומדיה רומנטית, לכן הוא קומדיה רומנטית. כמובן הוא יותר רציני מרוב הקומדיות הרומנטיות, אבל זה גם אחד מהחידושים (יחסית לקומדיות רומנטיות מודרניות, לא קלאסיות). חוץ מזה, איך בדיוק את חושבת שאפשר לקרוא לו? מסמך אנושי קורע לב על מצוקתם של אנשים שרוצים מכות בטוסיק?
הו, לא.
מכאן נובע בהכרח שכל פארודיה על סרט מלחמה היא סרט מלחמה בהכרח? שכל פארודיה על סרט מתח היא סרט מתח בעצמה?
מעבר לכך, בקומדיה רומנטית ברור לך מהתחלה מה יקרה. אבל 'המזכירה' יכול היה ללכת לכיוונים אחרים (זהירות, עכשיו
ל'המזכירה'): בתחילת הסרט לא היה ברור לכולם מראש שחייב לבוא משבר ביחסיהם של לי וגריי (ואפילו אם לך זה היה ברור, זה לא אומר כלום. אתה פרט. אני מדברת על קהל שלם שזה צריך להיות לו ברור). גם בהמשך, צריך שקהל שלם יכסוס ציפורניים כדי שלי בכל זאת לא תוותר על גריי ולא תתפשר על הידיד ההוא שלה (אישית לא אהבתי אף אחד משניהם, אבל נניח. ואגב, פה זה כבר סוף 
). והעיקר – אנשים צריכים להסכים שזו קומדיה רומנטית. סרט לא יכול להשתייך לז'אנר אם הרוב לא חושב שהוא שייך לז'אנר. זה יוצר שיוך עקר מתוכן.
שיוך לז'אנר לא נקבע על פי דעת המיעוט.
אבל מה שאני אומרת הוא שלא חייבים לשייך כל סרט לז'אנר, רק כי זה מתבקש. ולדעתי סרט יכול לא להשתייך לז'אנר כלשהו גם אם הוא עונה על מאפייניו הכלליים. תקרא לזה "תסריטאי טוב שיודע לפרוץ גבולות".
וכאן אנחנו חוזרים לתגובה המקורית שלי
שבה אמרתי ש"המזכירה" היא קומדיה רומנטית חדשנית. מה ההבדל בין זה ל"תסריטאי טוב שיודע לפרוץ גבולות"? גבולות של מה בדיוק אם לא של הז'אנר?
בקשר לאתרים למיניהם, כמה ציטוטים משעשעים:
Rotten Tomatoes מגדיר את הסרט בתור קומדיה רומנטית בתיבת ה"קונצזוס" שלו.
Barnes and Noble משייך את הסרט לשבעה ז'אנרים, שאחד מתוכם הוא קומדיה רומנטית
Amazon משייך אותו ל"קומדיה" אך בביקורת מגדיר אותו כ-Kinky love story.
זה שיש בסרט כמה אלמנטים קומיים
עוד לא הופך אותו לקומדיה רומנטית.
ו-kinky love story, גם אם הוא קומי, הוא עדיין לא רומנטי בהכרח.
רגע, אז החלק השנוי במחלוקת הוא החלק הקומי
או הרומנטי? כי הסרט מוגדר כקומדיה כמעט בכל אתר חוץ מימד"ב. כל הזמן הזה חשבתי שדווקא האלמנט הרומנטי הוא הבעייתי.
רומנטיקה בהחלט יש שם.
גם לי לא ברור אם זאת אכן קומדיה. לא כל סרט משעשע לפרקים יוגדר כקומדיה, נכון?
לשם כך שוב נחזור ל''משפחת טננבאום''
איך היית מגדיר אותו? קומדיה או סרט משעשע לפרקים?
נדמה לי שקיפוד מגדיר אותו כטרגדיה.
החלק הרומנטי הוא ''קינקי'',
כפי שהדבר הוגדר (לטענתך, ואני מאמינה) באמאזון. עם זה אני עוד מוכנה לחיות.
הבעיה שלי היא המכלול. זה שיש בסרט אלמנטים קומיים פה ושם, ושיש בו אלמנטים רומנטיים מסוג כלשהו, עדיין לא הופך את המכלול לקומדיה רומנטית. בטח ובטח לא כשהאלמנטים הקומיים דלים עד מאוד.
אה, אז זה הרבה יותר פשוט ממה שחשבתי
את(ם) פשוט לא מבינה/ים את ההומור, כי יש הרבה ממנו. ההומור נמצא לכל אורך הסרט, ולא תמיד מרוכז בבדיחות, מה שיכול להביא למסקנה שיש מעט מאוד קטעים מצחיקים. נכון, כמעט ואין קטעים.
והנה הפסקה האחרונה בביקורת של רוג'ר אברט, שמסכם באופן די מושלם גם את האלמנט הקומי וגם הרומנטי של הסרט:
לא הבנתי מה אמור להיות מצחיק פה.
(שאני אעיר שאני עושה מחקר – אפילו מקיף יותר – גם על הומור בכלליות, ולא רק על קומדיות רומנטיות?).
תעירי, תעירי
אבל מה הקשר ל"המזכירה"? אין מספיק חומר בקולנוע העולמי של המאה האחרונה?
הומור זה דבר נפלא – אם את לא מבינה לבד מה מצחיק בשילוב של סיטואציה א' עם טון ב', או שזה פשוט לא מצחיק או שזה מצחיק ואין שום אפשרות בעולם להסביר לך את מקור ההומור. את מוזמנת לראות אותו שוב, אולי בצפייה השנייה, אחרי שאת כבר יודעת למה לצפות, הסרט ייראה לך אחרת.
המחקר על ההומור
הוא למאמר כללי, בלי קשר ל'המזכירה'. אבל בין השאר אני מנתחת מה הופך סיטואציות למצחיקות (נכון זה נשמע מרשים? אבל אני עצלנית. עובדת על זה בהפסקות כבר למעלה משנה, כשבעצם מה שנשאר לי זה רק לערוך את החומר). אם להשליך את זה ל'המזכירה', אז הסיטואציות שם, באופן כללי, לא השתייכו לי לשומדבר שאמור ליצור צחוק אצל הצופה.
שכחתי לציין כמובן
את שילוב דמות ג' בכל העניין.
מה מצחיק למשל בסצנה ב"אדפטיישן" בה מריל סטריפ מסוממת (ומדברת בטלפון עם כריס קופר), חוץ מזה שמריל סטריפ מסוממת? דמות שמעוררת אמפתיה אצל הצופה (האלמנט הכי חשוב לדעתי) נמצאת במצב חדש אותו לא חוותה מעולם ומוצאת את עצמה נהנית ומופתעת מהתגובה של עצמה, ובכך מפתיעה גם את הצופה. חוץ מזה שזה מקדם את העלילה ובונה עוד יותר את הזדהות הצופה עם הדמות, זה גם מצחיק מאוד. "המזכירה" עושה עוד עשרה דברים חוץ מזה, אבל זאת אחת מהדוגמאות הבולטות.
אבל הסצינה ההיא באמת לא היתה
מצחיקה. אולי חוץ מה"טווווו".
היא אולי אמורה להיות מצחיקה בגלל אלמנט הגיחוך (לקחת דמות רצינית ולשים אותה בסיטואציה שכלל אינה מתאימה לה), אבל אני לא רואה איך אפשר להשליך את הנ"ל על 'המזכירה'.
רצוי בכח.
היא תהנה מזה.
הומור (סוג של) באתר המזכירה
http://www.secretarythemovie.co.uk/naughtywords/
אז הנה,
הוכחנו סופית שסוג ההומור הזה הוא לא בשבילך.
התחמקת מתשובה.
האם כל סרט שמצחיק אותך, הוא בעיניך קומדיה?
אלא אם כן
הסרט לא נועד להצחיק (קאמפ לא מכוון), אז כן, אם הסרט מצחיק אותי באופן עקבי לכל אורכו הוא *גם* קומדיה.
אבל כדאי לזכור שאנחנו לא מדברים פה על משהו מופשט, אנחנו מדברים על סרט ספציפי, שכ-10% מהאינטרנט חושבים שהוא קומדיה רומנטית.
באותה מידה אפשר לחזור לנושא האהוב עלי, "גברים בחלל" – סרט שהוא בפירוש קומדיה/סאטירה שנועדה להצחיק, למרות שרוב הצופים בטוחים שהוא סרט אקשן צמא-דם אמריקאי טיפוסי. מי צודק?
מי צודק?
או "אני", אם לא מעניינות אותי דעותיהם של אחרים, או הקונצנזוס. 10% רחוק מלהיות קונצנזוס.
פה ושם, לאורכו, הסרט הצחיק אותי. אני מניח שמרבית הפעמים היו מכוונות. לא מספיק להגדרת הסרט כקומדיה, לעניותי, בעיקר מאחר וההומור ארוג לתוך הסרט, ואין שימוש בבדיחות ברורות וחדות. באותה מידה, אתה יכול לטעון ש"מייל לאור ירח" הוא קומדיה.
בעצם, אולי אתה באמת טוען כך.
כן, קל להאשים אנשים שהם לא הבינו את ההומור. אלא מה, לא פעם זה לא יהיה מדוייק.
אתה שם לב למה שאני כותב?
אני אומר שאם לא קולטים את הומור מהסוג הזה, אז חושבים שאין הומור. אז ברור שאם אתה מבחין במעט מאוד רגעים קומיים בסרט, אתה לא תחשוב שהוא קומדיה. מצד שני הומור שהוא מבוסס על בדיחות פיזיות או מילוליות הוא הומור ששמים לב אליו גם כשהוא לא מצחיק אותך אישית. אני לא זוכר הרבה בדיחות מצחיקות ב"אין כמו אלבמה", אבל אני זוכר שהיה הרבה ניסיונות כושלים להצחיק. ברור שאדם שההומור של "אלבמה", גם אם לא מצחיק הוא נראה לעין לגביו, וההומור של "המזכירה" הוא שקוף לגביו, יחשוב שהראשון הוא קומדיה והשני הוא לא.
וכן, אולי 10% של הקונצנזוס זה לא מספיק, אבל האם גם לא שורת ה"קונצנזוס" של עגבניות? בכל מקרה, דיכוטומיית "או אני או הקונצנזוס" שלך היא מרתקת.
מהיכרות מסויימת עם וורהובן
הוא לא מתכנן שהסרטים שלו יהיו מצחיקים. זוהי תופעת לוואי.
ואני מוכן לקבל שסטארשיפ טרופרס הוא סאטירה. אבל סאטירה לא חייבת להיות מצחיקה.
אז גם ההיכרות המסויימת שלך מוטעה
אבל מזל שאתה שומר על קצב פעולה אחיד עם הקונצנזוס.
יודע מה?
תראה לי איפה וורהובן אומר שסטארשיפ טרופרס אמור להיות קומדיה, ואני אעבור לצד שלך בוויכוח הזה.
וואלה, התקלת אותי
לא מצאתי שום ראיון עם וורהובן שבו הוא אומר ש"טרופרס" הוא קומדיה. הוא אולי אומר שהסרט הוא סאטירה, ולא אמורים לקבל את התוכן הנאצי שלו בגובה העיניים, אבל הוא לא אומר בשום מקום שזה אמור להצחיק. הוא כן אומר כמה דברים (עקיפים) כאלה על "נערות שעשועים", אבל זה כבר סיפור אחר. אבל הנה, במקום שתצטרך לעבור לצד שלי, עברתי לצד שלך. איך אני?
דוגמה לסרט לא מכוון
"קלרה הקדושה" מוגדר בימד"ב כדרמה/פנטזיה/רומנטי.
למרות שהוא לא מוגדר כקומדיה, אני חייב לציין שאני ושותפי לצפייה לא הפסקנו לצחוק מהמונולוגים המגוחכים בו. האם מותר לי לצאת נגד הדעה המקובלת ולהגדיר את "קלרה הקדושה" כקומדיה (לא מבקר אותך, ravy, פשוט מתעניין מה דעתך)?
לגבי תופעות כמו ''קלרה הקדושה''
תקרא את התגובה שלי לפני שתי הודעות. פשוט, לא?
אתה מתכוון לזו שהגבתי עליה
או לזו שגרמה לפתיל להסתבך כשאנשים לא הסכימו עם ההגיון הפנימי בתגובה?
אופס, כנראה שלא שמתי לב
לאיזה תגובה אתה מגיב. אבל זה בסדר, אני גם לא מבין את השאלה. אם אתה מודע לזה שהסרט מצחיק בגלל שהוא מתכוון להצחיק, למה שתחשוב שהוא קומדיה? זה בדיוק כמו הדוגמה שלי ל"אלבמה" אבל הפוך? אם סרט מנסה להצחיק ולא מצליח אז הוא לא קומדיה?
המשפט היה:
אם אתה מודע לזה שהסרט מצחיק *למרות* שהוא *לא* מנסה להצחיק
וזו בעצם השאלה
(טוב, בערך. זה יותר מתקשר לשאלה) אם אני מודע לכך שסרט לא מנסה להצחיק, אבל אני חושב שהוא מצחיק, האם אני יכול לקבל את הגדרת הז'אנר המקורית שלו? נגיד שסרט אמור להיות דרמה רצינית, אבל יוצא יותר כמו מערכון של SNL, האם אפשר להתייחס אליו כקומדיה בניגוד לכוונת המפיצים?
זה להערכתי, אחד הדברים שהפילו סרטים כמו "סחף חושים" ו"ג'וזי והפוסיקאטס" (שדי נכשל מחוץ לארה"ב). אנשים למדו לצפות לדבר אחד, אבל התאכזבו כשקיבלו משהו אחר.
וזו בעצם השאלה
אתה מודע לזה שלמפיצים אין שום סמכות בלקבוע את הז'אנר אליו משתייך סרט כלשהו. שמה אני אזכיר לך ש"דוני דארקו" הוא "יעד סופי" meets "סודות הרוח"?
אל תבלבל
יש הבדל בין השוואה לסרטים מוכרים כדי לגרות את הציבור ללכת לסרט חדש, לבין שיוך לז'אנר לא נכון.
כשמשווים את דוני דארקו ליעד סופי, עושים את זה מתוך מחשבה שאנשים שאהבו את הסגנון האפל, אך מעט קיטשי של יעד סופי יבואו לכל סרט אליו ישוו אותו. מפיצים שטוענים ש"ללמד את גברת טינגל" הוא סרט אימה לנוער, משמיטים את העובדה שמדובר בכלל בקומדיה שחורה ובכך מבריחים קהל מסויים שיכול להנות מהסרט ומושכים קהל שעשוי להתאכזב ממנו.
אני לא יודע מה בדיוק הסמכות של מפיצים לקבוע ז'אנר של סרט. הם בכל אופן אלה שמודיעים לנו אם מדובר בדרמה, מותחן, קומדיה וכו'. אין שיקולים כלכליים בשיוך לז'אנר מסויים כמו שיש להשוואה לסרט אחר, לכן אני מניח ששיוך מוטעה הוא פשוט חוסר הבנה ואי תשומת-לב לפרטים בסרט.
בטח שיש
כשזה נוגע לסרטים שקשה לסווג אותם בתור ז'אנר ספציפי כלשהו, המפיצים מעדיפים לשייך אותם בכל אופן, רק כדי למשוך את תשומת ליבם של חובבי אותו הז'אנר. ע"ע "פארק גוספורד" שבפתיל שלו יש לא מעט תלונות על חסרונותיו בתור סרט מתח/מיסתורין.
לא, לא, לא,
אני לא קונה את זה. נורא קל לבוא ולהגיד שב'המזכירה' יש הומור, לתת דוגמה לסרט אחר שאמור להיות בו אותו סוג של הומור (?) ואז להגיד לי שזה לא ההומור שאני צוחקת ממנו.
באותה מידה אני יכולה להגיד לך שב'המזכירה' אין הומור, לתת לך סרט מקביל עם סיטואציה דומה שאינה מצחיקה, ולהגיד שאם צחקת בו – אתה חסר רגישות ולא בוגר באופן כללי כי עובדה שאתה צוחק מדברים לא מצחיקים.
מה שאני שואלת הוא זה: פרט לבדיחות הספורות, מה כל כך הצחיק *אותך* ב'המזכירה'? קראתי את מה שאברט כתב, וההסבר הזה יכול לשמש אותו באותה מידה כהסבר לאיכויות הנסתרות שהוא מצא בכל סרט רציני אחר.
יופי
אבל אני בן אדם שלא יודע לבטא את רגשותיו מספיק כדי להסביר את מהות ההומור של הסרט. אני יכול להסביר הומור שמבוסס על גאגים או על דיאלוג, אני לא יכול להסביר הומור שמבוסס על התנהגות ופרספקטיבה על אותה התנהגות. זה כמו לנסות להסביר הומור ישראלי אתני למישהו שמעולם לא ביקר בארץ.
וואי, עכשיו זה התחיל להזכיר לי את אחד מהמונולוגים הראשונים ב-Waking Life.
בכל מקרה, האינטרנט מלא בביקורות, ומן הסתם מבקרים יותר מוכשרים ממני כבר כתבו על זה מילה או שתיים.
יופי, אבל זה לא עובד ככה.
אם יש לך טענה מסוימת, למה שאני אעשה בשבילך את העבודה ואחפש את ההוכחות לטענות שאתה מעלה, כשאני אפילו לא יכולה להיות בטוחה שמה שאחרים אמרו זה מה שאתה חושב? מצטערת, זה לא עובד ככה.
אבל את לא מעוניינת בלשמוע
את הטענה שלי, אותה כבר הבעתי. את רוצה שאני אוכיח לך בצורה אמפירית שההומור ב"המזכירה" מצחיק, משהו שאני לא מסוגל לעשות כמו שאני מניח שגם את לא, אם היית נתקלת בתופעה דומה. אז יאללה, אם הדיון הזה משעמם אותך, בואי נסיים.
הקשבתי לטענה שלך,
לא הבנתי אותה, ועל כן אני מעוניינת שתסביר אותה. אבל בסוף זה תמיד חוזר לזה שאתה אומר "בטח מישהו אחר כבר כתב על זה, לכי למצוא את זה ברשת". זה יוצר דיון עקר ומשעמם וזה לא לעניין.
יודע מה, בוא נפשט את הדברים: ניקח את מה שאברט אמר בתור ההסבר "הרשמי" שלך. מבחינה שכלית, הבנתי את מה שהוא אמר, אבל אני לא רואה איך זה מיושם בסרט. כך שכל מה שנשאר לך לעשות זה לתת לי דוגמאות לסצינות ספציפיות שבהן לא היתה בדיחה, אבל הסיטואציה היתה מצחיקה, בדרכה העקיפה.
אוקיי
מה עם הסצנה בה ג'ילנהאל שוכבת באמבטיה ועושה חזרות לקראת העבודה החדשה שהיא קיבלה. למה זה מצחיק? בגלל הקונטרסט בין החיים הפנימיים, בואי נגיד, מאוד תוססים שלה לבין הבנאליות המנחמת שהיא כמהה לה. למה זה מאוד מצחיק? בגלל האושר שעילאי שהיא מרגישה (והמורגש דרך האינטונציה שלה) כשהיא מצפה בכליון עיניים לשקוע (האר-האר) באותה בנאליות.
אה.
זו סצינה… חמודה, אבל מבחינתי לא מעבר לזה, ובטח לא משהו שיגרום לי לפרוץ בצחוק.
בהסתמך על הדוגמה הזו, ברור שאפשר למצוא עוד הרבה סצינות כאלה עד שהסרט אכן הופך לקומדיה (לשיטתך). מבחינתי הן פשוט לא היו אינטנסיביות מספיק כדי לגרום לי אפילו לחשוב שזו קומדיה.
וכל זה להבדיל
מאיזה קומדיה *רומנטית*? כמה קומדיות רומנטיות את יכולה לחשוב עליהן שמצד אחד היו מצחיקות באותה צורה אינטנסיבית, וגם לא נכנעו לקריקטוריזציות וסיטואציות מופרכות, כך שגם הצליחו לספק דמויות אמינות ומעורבות רגשית? חוץ מ"אישה יפה" ו"כשהארי פגש את סאלי" כמובן.
ואותי הקטע שהצחיק ביותר,
היה שילובו של שיר מסויים של לאונרד כהן. לא שלא חשדתי בשיר קודם.
אתה מתכוון לשורה הזו?
לזה התכוונת?
לי דווקא עולות אסוציאציות אחרות מהשיר. אבל, כל אדם והעולם הפנימי שלו.
נכון,
ולו, רק נמצא הגבר שיקדיש לי אותן.
תודה, על הציטוט ועכשיו רק צריך לחפש את השיר ולשמוע אותו שוב.
יש לוחות מודעות לדברים הללו, לא?
השתגעת?
שנים של צפייה בסרטים אמריקאים, לא לימדו אותך שרק פקידי מס הכנסה משועממים עונים למודעות הללו?
הערה: גם ג'סיקה שטיין עונה למודעות כאלה
נו, וראה מה יצא ממנה.
איך היא יכולה לעשות דברים כאלה לאמא המסכנה שלה?
מחקר על ההומור נשמע מגניב
האם תפרסמי אותו במקום נגיש? (למשל, מאמר מתמצת של העבודה באייל הקורא)
ובהערת אגב, הקומנטית הכי אהובה עלי היא "הקש בעץ" של דני קיי.
יש בה קטעים רומנטיים קיטשיים ויש בה קטעים מצחיקים בטירוף, בעיקר בחצי השעה האחרונה של הסרט.
לדעתי אחד הקטעים המצחיקים ביותר בקולנוע הוא סצנת הבלט "הנסיכה באיה" (princess Baya) בסרט. פשוט קטע גאוני.
לונג ג'ון שוהה כרגע באיטליה,
מקווה לראות שם את X2 והמטריקס, והשאירה אותי גלמוד וחסר הגנה בבית מלא חתולות. וכשהיא תחזור, אני אלך (למילואים).
לונג ג'ון שוהה כרגע באיטליה,
היי, שמתם לב שאף פעם לא רואים את רד פיש ולונג ג'ון באותו מקום? אתם חושבים מה שאני חושב? למישהו פה יש זהות סודית (או פיצול אישיות, מה שיותר הולך היום).
לא יודע, להגיד את זה
שבוע אחרי הקון, כשיש עדויות מצולמות, קצת גורע מהאפקטיביות של תאורית הקונספירציה הזאת.
מה הבעיה
לשכור שני שחקנים כשהמוח המרכזי נותן הוראות מהמבצר שלו?
באמת לונג ג'ון נראתה
קצת יותר מדי זוהרת מכדי להיות אמיתית. המממ….
רואים שלא היית בקון.
שנון, מצחיק וממש במקום
הלכתי לסרט הזה עם הידיד הכי טוב שלי… הוא מורמר מחוסר ההצלחה שלו עם הבנות ואני ממורמרת כי יש לי חבר חדש שאני ממש משתדלת לא להבריח…
מה יכול להיות יותר מתאים מהסרט הזה?
כמה שצחקתי… איזה סרט שנון, כל כך נכון, כל כך אמיתי וכנה וממש מצחיק. חצי מהזמן רק ריחמתי על מתיו על כל מה שקייט עוללה לו… כמובן שהיא לקחה את זה לקיצוניות מסויימת מתוך כוונה להבריח את הבחור אבל עדיין…
הסוף כצפוי היה קיטשי בטירוף, אבל לא היה אכפת לי כיוון ששאר הסרט הפתיע אותו בשנינות שלו.
אני יצאתי מרוצה, וגאה בעצמי על השליטה העצמית שלי עם חבר שלי… וכמובן שרצתי להתקשר אליו ברגע שהסרט נגמר, ידיד שלי היה ממורמר… למה עליו קייט הדסון לא קופצת???
חחח :)
בקיצור: מומלץ!
אין לשעמם בחור במאה וקצת דקות
את הסרט ראיתי ביום רגיל, כמעט בלי קהל בנוסף, ותוך שכנוע מסיבי מצד אמא. "נראה סרט נחמד" היא אמרה, וגם "אני אוהבת את הבלונדינית" (קייט הדסון, כנראה).
נו, לירון לא כתבה בביקורת "המשפחה, כמו משפחה, מעניקה אהבה שלא תלויה בדבר"? אז הולכים לסרט שאמא בחרה.
דבר ראשון, מתחילים להמאס עלי סרטי 'ההתערבות' – הדבר היחידי שגורם לבחור (בעיקר, אבל לפעמים לבחורה) להסתכל על בן המין השני הוא התערבות הרת-גורל עם חבריה לעבודה/לשכבה/לקורס המקרמה.
לפי הסרטים, כל מה שאני צריך לחכות לו הוא שבחורה תתערב עם חברותיה, ורק-אז אוכל להכנס לשדה הראיה שלה, ולהיות חסר-(או שאולי "בר-") המזל.
שנית, קייט הדסון באמת מעצבנת. או שאולי היא רק משחקת מעצבנת? הממ, אני די סגור שהיא עצבנה אותי קודם, אבל כמו כותבת הביקורת, גם אני מבולבל.
מת'יו? כל מה שאפשר להגיד עליו הוא שהמבטא שלו עוד יותר מעצבן מכל מה שקייט הדסון עושה. היו רגעים שתהיתי איך *היא* יכולה לסבול *אותו*.
ולסיכום – לא צחקתי כמו שציפיתי. הגימיק היה נחמד, השיגועים של קייט היו משעשעים, אבל צחקתי מעט מידי. אולי לא מדובר בסוג הסרטים שאני אוהב. אין מה לראות בקולנוע.
נ.ב.
גם אמא לא אהבה.
מעולה
לירון אמיראזי – ביקורת משובחת למהדרין. לא האמנתי שאפשר לכתוב ביקורת מענינת על סרט נוסחתי שכזה. טוב שדיברנו על הביקורת שלך אתמול, אחרת בחיים לא הייתי חושב להכנס ולקרוא אותה. כל הכבוד.
ד"ש לזוגתך
מד''ב או איך קייט גרמה לי לרצות לזרוק אותה
סרט נוסחתי בהחלט ,עם קורטוב מד"ב (הניקס בגמר האן.בי.אי,נו באמת אז קבעתם את הסרט בניו יורק זו סיבה להגזים עד כדי כך?,לא יכלתם ללכת על האפשרות הפשותה של ביסבול או שחשבתם שרק בנות יראו את הסרט?), ולאחר שגמרנו לבכות על המד"ב מתחיל סיפורנו:
אל הסרט הזה הצליחו לסחוב אותי בזכות קייט הדסון המדהימה שמאז כמעט מפורסמים אני מחכה לסרטים הבאים שלה,אך אבוי בסרט הזה קייט הצליחה להיות מעצבנת גם בקטעים שבו היא היתה אמורה להיות מקסימה.
מתיו היה לא רע אבל באמת השורות שלו היו כל כך חלשות שהדבר היחיד שאני זוכר מהן זה "בולשיט" (ציטוט מדויק).
שחקני המשנה:סרט נוסחא נבנה לדעתי ע"י שחקני המשנה מכיוון שזה המקום שבו הבמאי יכול לעשות ככל העולה על רוחו,אך בסרט שלפנינו לא הוקדשה שנייה אחת למחשבה על דמויות המשנה ופשוט לקחו שחקנים ואמרו להם -אתה תשחק את הסטראוטיפ הזה ואת את זה, שנייה אחת למחשבה למשהו מעבר לא הוקדשה.
בסיכום לדעתי זה סרט רע.
רק הערה אחת:
אני מודע לעובדה שמדובר כאן בטעם נרכש, אבל שני שחקני המשנה העיקריים (אני מדבר על הגברים, לא על מייקל מישל הזוועתית) הם שניים מהחביבים עליי: אדם גולדברג (אדי מfriends) שהאנרגיות שלו תורמות לכל סרט) ותומס לנון (עורו מעריצי the state!!) שמציל את הסרט ברגעים משמימים במיוחד בכמה פאנצ'ים מוצלחים.
אז אוקי, הסטריאוטיפ הוא סטריאוטיפ, אבל יאללה, זאת קומדיה רומנטית, תירגעו…
נהניתי
ובקשר לתנאי של לונג ג'ון:
או שתחדשו את הזאנר, או שתבטלו אותו, אני דוחה את התנאי.
גם חתונה היא דבר בנאלי ובכל זאת היא ממשיכה לרגש אותי.
אין אפס, האירוע בו שני בני אדם מחליטים לבנות ביחד את חייהם הוא אירוע מרגש.
וכך לונג ג'ון תמשיך עם הציניות שלה ואני אמשיך ללכת לסרטים רומנטיים.
בהמתנה לחתונתה של לונג…
סרט שוביניסטי!
גיבורת הסרט טובה מדי בשביל קוסמטיקה, בגדים, איפור, פאנג שואי ודייטינג הזוי. בראש שלה פוליטיקה, כדורסל, בירה, גרעפסים, קלפים ולרכב בפעם הראשונה על אופנוע בלי לפול. לא שאלה דברים גבריים, כי אז אני אצא השוביניסטית, אבל כשהיא משחקת את הבת הסטראוטיפית כדי לעצבן את בן (ולהקיל את ביל), היא עושה את זה בכזו הגזמה והגעלות עצמית, שאני כבר מריחה סוג מעליב של התנשאות- אני אוהבת צבע ורוד, דובונים וכלבלבים מכוערים! אני שונאת משחקי כדור! תנו קצת כבוד לבת הטיפוסית!
ועוד משהו- הסרט מנסה בכוח להיות מגניב, ציני, שנון ומתוחכם, אבל הוא לא אנגלי מספיק. בלי קולין פירת, זה לא ילך. (הייתי כותבת יו גרנט, אבל מאז "אהבה זה כל הסיפור" איבדתי כל הערכה אליו). בקיצור, מה שחסר לסרט כדי להיעשות גרוע לגמרי, הוא נוכחותה של ג'ניפר לופז. אם כי קייט האדסון מציקה מספיק.
שאלה-איך הוא לא חושד בה? הרי היא הופכת תוך שתי שניות מיצור שפוי ונורמאלי לקונפה משוגעת מהגיהינום! ואיך היא לא חושדת בו שהוא נשאר אתה למרות התנהגותה המפחידה? כנראה מדובר בבחורה סופר נרקיסיסטית, שמאמינה שלא משנה איך היא תתנהג, מי יסכים לוותר על אחת כמוה?
הסרט שם יותר מדי פוקוס על התנהגותה הפתטית של הגיבורה, ובקושי מראה לנו מה עושה הבחור כדי לגרום לה להתאהב בו. אם היו עושים אותו קצת יותר חלקלק ומלוקק, התחבולה שלו היתה עוברת טוב יותר. אבל במקום זה, אנחנו שוכחים שבכלל יש לו תחבולה, ומתמקדים רק בדמות הנשית.
+ משחק גרוע של כל השחקנים, גם שחקני המשנה.
חוץ מהבדיחות ההזויות משהו, בסרט הזה אין כלום. הוא קלישאתי ומשעמם, ופשוט הרבה יותר מדי צפוי.
אני אהבתי
קייט הדסון לא משתדלת להצחיק. היא אמנם עושה כל מיני דברים מוזרים, אבל היא לא מתאמצת (להבדיל, נו.. מאמא שלה?!)ולכן אני כצופה לא חשתי מבוכה.
מתיו קונוהי עושה את מה שהוא הכי טוב בו – נו, לחייך ולהוריד חולצה, ואני דווקא חיבבתי את המבטא הדרומי שלו.
והחלק בו הם התאהבו עשה לי קווץ' בלב. מזמן לא ראיתי סרט רומנטי שגרם לי קווץ'.
אני דווקא נורא אהבתי
אני דווקא נורא נהניתי מהסרט
וכמה שצחקתי בו!
קייט הדסון ממש חמודה
ואני לא מבינה מה יש לכם מהמבטא של מת'יו… איזה מבטא כבר יש לו, הוא כזה חמוד!
הסרט הוא נורא נחמד ומצחיק ונכון שהוא צפוי אבל ככה זה אמור להיות ובגלל זה נשים אוהבות לראות כאלה סרטים…
הסרט הוא כיפי ומצחיק, משעשע..
וקייט לא כזאת מעצבנת באמת.. היא עושה את זה בשביל הדמות שלה בסרט, וגם רק בקטעים שהיא מנסה לעצבן את בן..
אם בא לכם פשוט לראות סרט משעשע ולהירגע.. אז זה הסרט :]