הבמאי המוערך מדי:
84  |
פדרו אלמדובר |
18  |
טים ברטון |
| 35 |
פיטר ג'קסון |
| 31 |
קוונטין טרנטינו |
| 25 |
ג'ואל ואיתן כהן |
| 70 |
דייויד לינץ' |
| 52 |
קווין סמית' |
| 50 |
לארס פון טרייר |
| 13 |
דייויד פינצ'ר |
| 80 |
סטיבן שפילברג |
מספר מצביעים: 458
הבמאי המוערך מדי
– פורסם ב 16 באוגוסט 2003Posted in: סקרים
אוף, התלבטות
אני נוטה לבחור דווקא בשניים שראיתי רק סרט אחד שלהם. ראיתי את "דבר אליה" של אלמודובר ואת "מלהולנד דרייב" של לינץ' ואת שניהם באמת תעבתי. מצד שני, האם זה הוגן לשפוט אותם רק על סמך שני אלה, או שאני צריך לפסול את עצמי מההצבעה? אם להיות יותר הוגן, ס/שפילברג לדעתי מוערך יתר על המידה. כמובן שיש לו כמה יצירות מופת כמו "רשימת שינדלר" ו"הוק" (היי, זה עניין של טעם), אבל מבחינתי הנטייה שלו להתמסחרות ולעשות סרטים שמתאימים לכולם, אבל קודם כל לו, מורידה מערכו כאיש מקצוע. דווקא "הוק" מיועד יותר לילדים ולכן סלחתי לו על עודף הקיטשיות, אבל איך מסבירים את הסוף של מיינוריפורט, או את סרטי ההמשך לפארק היורה?
מהר לספריית הוידאו!
איך זה לא ראית סרטים של הסמאחים האלה?
אני מאשים
תתבישו לכם מתפעליי האתר שבכלל הכנסתם את שפילברג לרשימה!!!
שפילברג במאי מוערך מידיי?!?!?! נסו לא מוערך מספיק!
אני אמנם לא חושב שהוא מגדוליי הבמאים אי פעם, והוא גם לא בחמשת הבמאים החיים האהובים עליי אפילו, אבל העובדה היא שהביקורת המימסדית- זאת שתפקידה הוא "להעריך" מידיי או להעריך באופן שווה- לא מעריכה אותו בכלל ואף נוטרת לו טינה (שכן הוא פונה לקהל רחב, לא מחזיק בשם או בתרבות אירופאית "גבוהה" ו לא פונה לנרטיבים אמביוולנטים "עמוקים" אלק).
אתר זה הוקם- וכל הכבוד לו על כך- ל"אנשים ששונאים ביקורות קולנוע" ותנו לי להיות יומרני ולהניח שהשנאה היא למערכת הקלישאות וההנחות האוטומטיות השגויות של ביקורת מימסדית. חבל עם כן שדווקא במאי שלא מפחד לעשות סרטים להנאה יחטוף גם כאן על הראש (מילא ליהיות מקום שלישי או רביע אבל ראשון?!?!) אמנם כמעט גאלתם את עצמכם עם אלמדובר כמתחרה ישיר על המקום הראשון (גם לו זה לא מגיע אבל לפחות יש במהלך יציאה מהיררכיית תרבות מוכתבת מלמעלה) אבל פשוט חבל.
בסופו של דבר הנבל האמיתי בסיפור- האפס הuber יומרני לרס פון טרייר הכלומניק, בלון הגז המנופח ביותר שהמציאה הביקורת הליברלית פה, מתחמק בלי שכתר הבושה שמגיע לו יונח על ראשו.
אהה כן לבחור שלתגובה שלו הגבתי…זה לא משהו אישי פשוט זאת דרך להכניס את התגובה שלי לראש התגובות (מה לעשות אני קצט מניאק).
ולמה שהביקורת הממסדית תעניין אותנו?
(נכון, ג'קסון נכנס לפה בין השאר בגלל ההערכה הממסדית, אבל לא רק)
שפילברג פה כי בעיני כמה מגולשי האתר הזה הוא מוערך מדי. נקודה.
הסקר הזה לא מתעניין במה שחושבת הביקורת הממסדית. הוא מסתמך על הדעות הרווחות באתר זה. ושפילברג, עד כמה שאני אישית אוהבת מאוד את הסרטים שלו, לא אהוד פה על ידי כולם (אז מה אם הוא לא במאי של "סרטי איכות". יש עוד הרבה במאים שפונים לקהל הרחב, חלקם מוערכים פה עד מאוד).
ולגבי זה שהוא במקום הראשון – נו, פעם למעלה, פעם למטה. ככה זה בסקר. מאוד דינמי. תוצאות נוטות להשתנות כל פעם מחדש.
_____
היי, קיפוד, תראה מה זה. עניתי ברצינות. אתה נביא!
שפילברג זכה
בשני אוסקרים וזה עדיין לא מספיק לך? או שהאוסקרים זה לא מספיק "ממסדי"?
תגובות למלעיזים
1)שפילברג זכה בפרס במאי פעם אחת בלבד על רשימת שינדלר בידיוק בגלל שזה כביכול "לא סרט שפילברג" אלא סרט רציני. במובן זה שפילברג לא שונה מהיצ'קוק שלא זכה אף פעם באוסקר שכן לא עשה אף פעם "סרט רציני" (וכמוהו המבקרים של זמנו נטרו לו טינה שכן היה במאי מצליח עם הקהל, הכי מצליח למעשה עד ששפילברג הגיע)
2) נכון שבסופו של דבר כל מה שנאמר/נכתב פה הוא דעת מישתמשיי האתר אבל כך גם התגובות הנרגנות על הבחירות האלו. העובדה היא שאתם עדיין מפרסמים גם תגובות (שרבות מהן תלונות כאלו או אחרות וזעם על בחירות "לא נכונות" או אישור של "נכונות" בעיניי המגיב). ברור שייש שרירותיות בתגובה שלי אבל אלא עם ניצור כאן דיקטטורה של הקולקטיב למי איכפת? חלק מכל הכיף כשמתוכחים על עיניינים שהם במילא עיניין של טעם זה שמתווכחים בכל זאת. במילים אחרות למרות שאני לא חולק על מה שכתבת עכשיו אני עדין מחזיק בזכותי להגיב בנודניקיות אופיינית ולהתלונן (אני ישראלי בכל זאת).
3) ואחרון חביב למגיבה הראשונה שימי לב שפרסום תגובה למעלה דווקא גרר (בפחות מ20 דקות) רצף דיי נכבד של תגובות שרשרת.
היה גורר את התגובות בכל מקרה,
גם אם התגובה היתה מתפרסמת בתחתית הדף. העניין הוא לא איפה אתה מפרסם (כי ממילא תגובות שכבר נקראו מופיעות כשהם "מקופלות", ולא תופסות מקום בדף, ובכך גם מבליטות את התגובות החדשות). העניין הוא התוכן. וכשהתוכן שלך קיצוני, גם כמות התגובות בהתאם.
תגובות למלעיזים
שפילברג זכה באוסקר לבימוי על "שינדלר" ועל "טוראי ראיין", ועל סרט השנה על "שינדלר". קודם תבדוק, אח"כ תגיב.
להשוות את שפילברג להיצ'קוק היא מעשה מתבקש, אבל לא בהכרח חכם או נכון לעשות. היצ'קוק לא קיבל הערכה מצד המבקרים והאקדמיה בגלל שהם בד"כ לא הבינו לעומק את הסרטים שלו ואת הסאבטקסט שלהם שהיצ'קוק ניסה להעביר במסגרת של סרטי ז'אנר מסחריים. בסרטים של שפילברג אין סאבטקסט והם נועדו כדי ש*כולם* יבינו אותם (אפשר להגיד ש"אימפריית השמש", "אינטליגנציה מלאכותית" ו"1941", שנחתך על ידי האולפנים, הם היוצאים מהכלל, אבל לא נראה לי שעליהם אתה מדבר). אז האפשרות היחידה היא שחברי האקדמיה מבינים את הסרטים של שפילברג, הם פשוט לא אוהבים אותם מספיק כדי לתת לו אוסקר עליהם. חוץ מזה הם כן נתנו לו מועמדויות על סרטיו הבידוריים והמסחריים כמו "שודדי התיבה" ו"אי טי". איך אתה מסביר את זה?
די מסכים
דרך הגב-מה זה סאבטקסט?
ראפר שמפרסם שוקו
(בעצם לא). סאבטקסט, לפי מה אך שאני מבין, הוא בעצם מה שלא נאמר. בכל יצירה, בין אם היא כתובה, מוסרטת, או מצוירת על דף, יש את מה שברור לכולם. אנחנו רואים קודם כל את העובדות השטחיות, כמו צבעים, צורות, שמות דמויות וכו'. ברוב היצירות יש גם עלילה שמוסברת לצופה/קורא שלב אחר שלב.
הסאבטקסט הוא מה שלא מגלים לנו בצורה מפורשת, מה שאנחנו מבינים רק בדיעבד. זה יכול להיות משהו שקשור ליוצר עצמו שהשפיע על עבודתו, רובד נוסף בדמויות שלא הוזכר במהלך הצפייה, אולי אפילו השתקפות של המציאות החברתית-פוליטית בזמן העבודה על היצירה (לדוגמה, קטע ב"פנטסיה" בו קנטאורים שחורים מברישים פרסות של קנטאורים לבנים, מעיד על היררכיה גזעית כדבר הנתפס כמובן מאליו ב-1940. בגרסאות מאוחרות יותר של הסרט, הקטע נערך מחדש).
רוב המבקרים המקצועיים אינם מוכנים לכתוב ביקורת על סרט מבלי להכניס את כל הסאבטקסט שיש לדעתם. כדאי לציין שלא תמיד יש סאבטקסט איפה שחושבים שיש. אני בהחלט בספק לגבי המסר הסאטירי על תקופת היובש שאורי קליין טען פעם שיש ב"חמים וטעים".
ראפר שמפרסם שוקו (כה''ב)
ואם לתת דוגמה יותר חדשה ומקומית, הפרסומת לשוקו קרלו. סאבלימינל שר "אני אמיתי ולכן העם איתי". לא צריך להיות אינגבר כדי להבין שזה בולשיט. מה העם קשור לשוקו? האמת היא שפרסומת כזו יכולה להעיד על כמה דברים:
1.סאבלימינל אמיתי בערך כמו מרי פופינס. הוא מתמסחר בשלב מוקדם יחסית בקריירה (כמה זמן לקח למתי כספי?), כשהאלבום שלו נמכר יפה מאוד. הוא בטח לא במצוקה כלכלית (ובעצם, מעולם לא היה. הוא מגיע משכונת יוקרה בצפון תל-אביב) ואין שום הגיון בלקדם מסרים פוליטיים או חברתיים בפרסומת לשוקו.
2.המפרסמים לא באמת מתחשבים באמן, אלא בפופולאריות שלו. אם בעבר זה היה נמרוד רשף שעשה פרסומות לשוקו, עכשיו לוקחים ראפר מצליח יותר. אין לתנובה (שוקו קרלו זה תנובה, נכון?) שום אינטרס בלהיות מזוהים עם מי שנחשב נציג הימין במיין-סטרים הישראלי. באותה מידה, היו יכולים לתת לתאמר נאפר לפרסם יוגורט. אלא שסאבלימינל הוא הראפר הפופולארי ביותר שהשיגו לקמפיין. אני לא יודע אם פנו למישהו לפניו, או שהוא הבחירה הראשונה.
3.הססמה "שוקו אמיתי" נובעת משיבוש של משמעות המושג. אין שוקו מזוייף, אם זה שוקו-זה שוקו. אלא שלמילה "אמיתי" יש בציבור וביחוד בקרב צעירים, אסוסיאציה של משהו טוב ויעיל.
תודה
יש כזה דבר שוקו מזוייף
בהתחשב בעובדה שפעם תנובה שווקה בטעות מים מלוכלכים בשקיות שוקו.
נו באמת,
אני חייבת להודות כשראיתי את מה שכתבת על לינץ ואלמודובר לא יכולתי לפסוח מבלי לומר דבר. איך אפשר לתעב יוצרים כך כל מבריקים? הבעיה שלך היא שהלכת ישר לסוף, משמע במקום להתחיל לראות את הסרטים הראשונים של אלמודובר (קיקה, פרח הסוד שלי,וכו',..)או של לינץ(קטיפה כחולה, לב פראי ד"א ממולץ בחום). הבימאים האלה שניהם עברו תהליכים שונים ומה שראית אמנם היו יצירות מופת אבל בשביל להבין אותם את צריכה לנבור קצת בעברם. אז אני מבקשת ממך בפעם הבאה שאת/ה כותב/ת ביקורת , תשתדלי לעשות עבודת מחקר קטנה כי אין לך מושג בגרוש בכל הנוגע לקולנוע
נו באמת,
ואם לך היה מושג כלשהו בקולנוע, היית יודע שהשם נכתב Amelie, ולא כמו מה שכתבת.
הנה, בדקי –
http://movies.yahoo.com/shop?d=hv&cf=info&id=1807565371&intl=us
נו באמת (כה''ב)
בואי נתחיל באמת מהסוף. אני מעדיף את התגובות אלי בלשון זכר והמושג שלי בקולנוע הוא לפחות לירה וחצי. אם היית טורחת לקרוא יותר משורה אחת, היית אולי שמה לב שהתלבטתי אם להצביע כי לא ראיתי מספיק סרטים של לינץ' ואלמודובר כדי לחרוץ דעה עליהם (בסוף לא הצבעתי בדיוק מהסיבה הזו).
).
תנסי לעשות ניסוי: קחי קופסת גלידה בטעם שוקולד-תפוז ותציעי לאנשים בחינם. חלק יגידו שזו גלידה מעולה ושחבל שאין כזו ביותר מקומות, חלק יגידו שהם לא אוהבים שוקולד-תפוז וישאלו אם יש משהו אחר. הסיבה לתגובות השונות היא שלאנשים שונים יש למעשה טעם שונה.
אותו הדבר בנוגע לסרטים. את אהבת את "דבר אליה"? ברכותי, את לא אני. תופתעי לשמוע, אבל התאוריה של הטעם השונה עובדת על כל יצירה שנעשתה אי פעם (חוץ מהנסיכה הקסומה, אולי
מקווה שהבנת וחסכתי לך עוד תגובות שסותרות את טבע האדם.
———————-
הפינגווין, לא אוהב גלידה שוקולד-תפוז.
לא הבנתי
יש הבדל בין לא לראות מספיק סרטים של במאי כלשהו לבין לא לראות את הסרטים הנכונים שלו. היית אומר, למשל, שאפשר להתייחס ברצינות לבן אדם שאומר שהוא לא אוהב את שפילברג על בסיס צפייה *רק* ב"הצבע ארגמן" ו"אמיסטד". או *רק* ב"1941" ו"ג'ורסיק פארק 2"? או *רק* ב"אינטליגנציה מלאכותית" ו"לנצח"? וגם אם המישהו הזה היה רואה שלושה או ארבעה מהסרטים האלה, האם בן אדם כזה קיבל רושם מספק של שפילברג כדי לצאת בהכרזות לגבי איכות הסרטים שלו?
דוגמה אחרת
נניח שמכל הסרטים של טים ברטון הייתי רואה רק את כוכב הקופים. בעוד שאני חושב שכל שאר הסרטים שלו הם יצירות מופת במידה זו או אחרת, כוכב הקופים היה פשוט פספוס אחד גדול. האם זה היה הוגן לקבוע דעה על הבמאי על סמך סרט אחד שלו? לדעתי, אין בזה צדק לבמאי עצמו ולכן החלטתי לא להצביע למרות שלא אהבתי את דבר אליה ומלהולנד.
אני לא יודע אם ראיתי את הסרטים ה"נכונים" או לא, די קשה לקבוע את זה על סמך סרט אחד.
מה קרה פה?
הסקרים עוברים גמילה מזאב רווח?
מה, אין שום במאי שאף אחד לא מעריך?מה עם ג'ואל שומאכר? האחים פארלי? מה עם הזאב רווח הישן והטוב?
זה יכול להיות הסקר הבא:
"מיהו במאי שהכי פחות מוערך, ובצדק?"
אני מנדב את מייקל ביי וג'ואל שומאכר.
זה יכול להיות הסקר הבא:
שמתי לב לקשר בין שני הסקרים האחרונים, כלומר אלמודובר, ברטון ואולי קצת קטיפה כחולה של לינץ' הם די קאמפיים.
היה לי קל
ובכן:
•אלמדובר – אני אוהב את אלמדובר עוד מ"קיקה" שראיתי כשהייתי די צעיר (דווקא "דבר אליה" איכזב אותי) ובעיניי אלמדובר שווה את הקרדיטים שמחלקים לו.
•טים ברטון – אהבה גדולה-ענקית (אני סולח על "כוכב הקופים" ואת "סליפי הולו" אני דווקא אוהב מאוד!) כנראה הבמאי האהוב עליי מכולם.
•פיטר ג'קסון – לצערי, לא מוערך מידי. הבנאדם גאון בטירוף, ו"בריינדד" הוא סרט הגועל הכי מדהים שקיים, לא היה ולא יהיה כדוגמתו!
•קוונטין טרנטינו – האמת, התלבטתי בקשר אליו, אבל לא עד כדי להשמיץ אותו כבמאי מוערך מידי (בכל זאת, אחרי "ספרות זולה" תעשיית הקולנוע השתנתה, לפחות לכמה שניות).
•ג'ואל ואיתן כהן – שתי מילים : צמד הגאונים. כל סרט שלהם אהבתי (כולל "הקפיצה הגדולה" שלא הצליח כל-כך, וחבל..).
•דיוויד לינץ' – אי אפשר להעריך אותו יותר מידי, כי תיכף זה יהפך למשהו אחר, שאין לו משמעות ואולי, משום כך, תתעוררנה משמעויות כה רבות בתת מודע הקולקטיבי של אוהבי הקולנוע שממש לא כדאי להכנס לזה בכלל (חוץ מזה שמשהו כמו "ראש-מחק" יכול לעשות רק מישהו אחד בעולם).
•לארס פון טרייר – לי ולטרייר יחסי שינאה/אהבה, מה לעשות ש"רוקדת בחשכה" מעצבן ומתסכל אבל "הממלכה" פשוט כייפי ומטורף באופן שרק טרייר יכול לו?
•דיוויד פינצ'ר – מקרה מיוחד, הפינצ'ר הזה. הם באים אצלו בזוגות: סרט סתם וסרט גאוני – "הנוסע השמיני 3" :סתם, "שבעה חטאים" : גאוני, "המשחק" : סתם, "מועדון קרב" : גאוני, "החדר" : סתם. מזל ששני הגאוניים הופכים אותו לבמאי מוערך בעיניי.
•סטיבן ספילברג – נו, הוא בחירה קלה מידי. אני אומנם לא אוהב את הפרסונה אבל אני זוכר לו חסד נעורים ("מלתעות", "מפגשים מהסוג השלישי", "אינדיאנה ג'ונס" ו"אי.טי" שראיתי בקולנוע בגיל 3).
אז נשאר קווין סמית', שמעולם לא אהבתי (יכול להיות שזה קצת מוגזם להגיד שהוא מוערך? סתם מחשבה..). אני לא זוכר התלהבות רבתי מ"דוגמה", הפרוייקט הכי מדובר שלו כנראה (עד צ'לסי גירלס, חחחח…). חוץ מזה, "צ'ייסיג איימי" חביב אבל סתם סרט, "מוכרים בלבד" שיעמם אותי ואני מעולם לא אהבתי את שני החבר'לאעך האלה.
אני לא בחרתי את ספילברג
מהסיבה הפשוטה שאני לא חושבת שהוא יכול להיות "מוערך מדי", פשוט כי בתפיסה שלי הוא לא עד כדי כך מוערך…
בחרתי בדיוויד לינץ', וזה למרות (או אולי בגלל) שאני מאד אוהבת את רוב הסרטים שלו שראיתי. אני חושבת שהוא אכן גאוני, אבל אני חושבת גם שהוא פחות גאוני מכפי שהוא נראה, מפני שיותר מדי פעמים הוא משחק על הקריפטיות שלו כדי לגרום לדברים שאין להם ממש משמעות להיראות גאוניים או מבריקים יותר מכפי שהם. ואני לעולם לא אסלח לו על מה שהוא עשה לסוף של "חולית".
סנגוריה ללינץ'
לפי מה שהבנתי, בכל מה שקשור ל"חולית" : המפיקים לא היו מרוצים ממה שהוא עשה ודי לקחו לו את הסרט מהידיים, ועוד אוסיף שלינץ' איבד את אמונו בהוליווד אחרי ההרפתקאה הזאת.
(נכון, אני לא יודע מהי מידת האחריות של לינץ' לתוצר הסופי. גם אינני יודע מה ההבדלים בין המקור הספרותי לסרט משום שאת הספר – אל תעשו עליי לינץ' – לא קראתי)
מה הוא עשה לסוף של חולית?
שאלה מתבקשת, לא?
זה גם ספוילר למשחק המחשב?
אז ככה
לפי דעתי המשוחדת, קווין סמית הוא במאי דגול. קלרקס הוא יצירת מופת לאוהבי קולנוע אינדי וכל סרטיו ראויים לשבח שהם מקבלים. טוב, חוץ מדוגמה.
וסטיבן ספילברג באמת קצת מאוס לטעמי.
נ.ב: האם יש עוד מישהו שלא הבין את מלהולנד דרייב בכל 3 הפעמים שהוא ראה את הסרט?
לשנוא את שפילברג זה פאסה כמו לשנוא את דיסני.
אני לא שונא את הבמאי, אני פשוט לא מבין את גדולתו. למרות שמאוד אהבתי את הסרטים הפחות מוערכים שלו ('דו"ח מיוחד', 'הוק' ו'תפוס אותי עם תוכל"', פשוט שנאתי, עד כדיי כך, את הסרטים "הגדולים" שלו – 'רשימת שינדלר', 'מלתעות' ו'פארק היורה'.
לשנוא את שפילברג זה פאסה כמו לשנוא את דיסני.
ספילברג, אם אני זוכר נכון, הוא הראשון שהוציא סרט ("מלתעות") בהפצה של כמה אלפי בתי קולנוע, מה שהפך לנוהג כיום, כך שהוא המציא כמה מהחוקים הנהוגים כיום בהוליווד. אני לא יודע עד כמה זה דגול מצדו, אבל זה הביא לו הרבה הערכה (באשר ל"מלתעות", הוא נחשב לסרט מעולה, והאמת היא שהוא אחד מהאהובים עליי)
ועוד גדולה שבאה לידי ביטוי היא היכולת ללחוץ על הכפתורים הנכונים, כמו "אי.טי", מי חשב על סרט מדע-בידיוני שדיבר ללב של כולם (עם כל הכבוד ללוקאס ומלחמת הכוכבים שלו)
אם כך
אז הגדולה שלו היא בכלל כאיש שיווק, ולא כבמאי (הקטע עם ההפצה הרחבה, כמובן).
ואם אני זוכר נכון
"הסנדק" הוא זה שיצא לראשונה בהפצה רחבה, שלוש שנים לפני שפילברג.
יכול להיות...אולי אני
מתבלבל. אני כן זוכר קשר אחר בין "הסנדק" ו"מלתעות": "הסנדק" היה הסרט שהכניס הכי הרבה ירוקים, בארצות הברית – עד שהגיע "מלתעות".
אאוץ'
כואב. מצד שני היה לי 28 שנים להתגבר על זה.
קווין סמית, ההיית או חלמתי חלום?
לו היה ניצב לפניי אותו ברנש שמנמוך בעל מעיל ארוך וזקנקן, חבוש בכובע מצחייה הפוך… הייתי נופלת לרגליו וזועקת: "קח אותי, בוב! קח אותי, הו, יצור שתקני שכמוך, ספר לי שוב את הסיפור על איימי!"
איך אפשר בכלל להכניס אותו לרשימה הזו? הוא בכלל לא מוערך, מי מכיר אותו בכלל?
אני, כמובן, הצבעתי לקוונטין טרנטינו, שלא המציא אף גלגל, ושמהסרט "ספרות זולה" שלו לא נפלתי אפיים ארצה. גם לא מהשאר. את לינץ' אני בדרך כלל מחבבת, אלמודובר הוא קול נשי בודד בתוך ערימת טסטוסטרון (כן, אז מה אם הוא גבר? ראיתם את הסרטים שלו? הבנאדם חושב כמו אישה), האחים כהן ענקיים, ספילברג הוא הבחירה הצפוייה, וההימנעות מהבחירה היא צפוייה לא פחות… מי עוד? הסיבה ששכחתי היא בטח שאין לי דיעה.
קח אותי, קווין!
מסכימה עם כל מילה!
איך אפשר בכלל לכלול את קווין סמית'?
ואכן, גם אני הצבעתי לקוונטין טרנטינו.. בחיי, אולי הוא כותב טוב, אבל הוא לא ענק..
מי מכיר את קווין סמית בכלל?
שני הסרטים הראשונים שלו הוקרנו בארץ בקולנוע (וגם "מוכרים בלבד", אם מישהו זוכר) וכל החמישה נטחנו בטלוויזיה. אני בטוח שאת לא היחידה שמכירה אותו.
בלבלת אותי לרגע
שני הסרטים הראשונים שלו *וגם* מוכרים בלבד? אני חשבתי שקלרקס הוא הסרט הראשון שלו (לא כולל סרט דוקומנטרי קצר). לפי ימד"ב (לא שהם עד כדי כך אמינים), דוגמה וג'יי וסיילנט בוב הם שני הסרטים היחידים של קווין סמית' שהוקרנו בארץ בקולנוע. דוגמה, דרך אגב, הוקרן בארץ יותר מחצי שנה אחרי הבכורה בארה"ב. מי שיש לו לווין, או סתם מבין קצת יותר מהצופה הממוצע בסרטים, אמנם מכיר את קווין סמית', אבל בארץ הוא עדיין אלמוני יחסית (תשווה לאלמודובר או לוודי אלן שכל סרט שלהם משווק בארץ כ"סרטו של…").
שני הסרטים *האחרונים*, סליחה.
"מולרטס" ו"מוכרים" שודרו בלי סוף גם בערוץ 4. בקשר לערוצי סינמה וערוץ 4 "החדש" אין לי מושג, אבל Yes וערוץ 4 הישן נראים לי מספיקים כדי לבסס עליהם את הטיעון שסמית הוא לא בדיוק במאי אלמוני.
שים לב שסרטיהם של אלמודובר ואלן מוקרנים במעט מאוד בתי קולנוע, אז מקסימום אפשר להגיד עליהם שהם מוכרים בקרב קהל מאוד מצומצם, שזה בדיוק הטענה שלך כלפי סמית. וגם ראוי לציין ש-Small Time Crooks של אלן לא הוקרן בכלל.
עם זאת, עדיין מטריד אותי
שג'רסי גירל עלול להיות מופץ בארץ (בקולו של אלי ישראלי) כ"בן אפלק, ג'ניפר לופז, מאת הבמאי של ג'יי ובוב השקט מכים שנית".
פון טרייר, ללא ספק
נתחיל מאלה שעצם העלאת שמם בסקר הזה גורמת לי לזעזוע עמוק:
האחים כהן – גאונים. נקודה.
טים ברטון – מפשל לאחרונה, אבל אי אפשר לבטל את הישגי העבר.
דייויד פינצ'ר – למען האמת, אני אוהב את *כל* הסרטים שלו (כן, אפילו את "המשחק").
טרנטינו – זרח ונעלם. הוא עוד ישוב.
קווין סמית' – סמוצ'י בוצ'יס!
מתנדנדים:
אלמודובר, ג'קסון, לינץ' –
לא ראיתי מספיק כדי לקבוע בוודאות.
לא רלוונטי:
ספילברג. מוערך, אמנם, אבל בעיקר בנישה של בידור להמונים. אף אחד לא עשה ממנו פליני.(היי, מה עם פליני, בעצם?)
חסרים ברשימה:
פליני, וודי אלן, היצ'קוק, קורסאווה, ברגמן.
איכסה פון טרייר. מניפולטור, דתי, ציניקן, פסימיסט.
שונא אותו. שונא, אני אומר לכם!
את כל הסרטים של פינצ'ר?
אפילו את "הנוסע השמיני 3"???
מה אומר ומה אגיד, אתה איש סבלן ממני.
ומה יש לאנשים כאן מ"הוק"? כולה סרט ילדודס אוטיסטי משהו. ספילברג ביים הרבה סרטים שהייתי מעדיף לזכור, כמו סרטי "אינדיאנה", "דעת מיעוט", "AI" ו"ראיין". אפילו "1941", שהיה מצחיק בצורה דבילית למדי.
מה יש לאנשים מ''הוק''
תראה, אני לא מבין מה יש לאנשים ממיינוריפורט, או ממלהולנד, אבל אני לא יכול לשפוט אותם בשם כולם, נכון? לגבי "הוק", כפי שציינתי, הסרט מכוון לילדים כקהל יעד עיקרי. יש בו עודף קיטשיות כמעט מזעזע, אבל משחק טוב והרבה בדיחות טובות, עושים אותו נסבל בהחלט. מבחינתי, הסרט בהחלט מצליח להגיע לקהל היעד שלו וגם לאנשים שלא רואים בגיל מחסום להנאה מסרט.
פון טרייר, בספק רב
התלבטתי בין טרייר (שם שנשמע כמו סוג של כלב, לא?) לג'קסון.
לדעתי בגלל שר"ה הרבה אנשים מחזיקים ממנו גאון, אבל צריך במאי חרא בשביל להרוס פנטסיה שכזו כך שהקרדיט לו הוא זוכה מוגזם בהחלט. טרייר יסד את דוגמה 95, הממלכה והאידיוטים סרטים/סדרות מעולים וחדים. לכן בחרתי את ג'קסון ההוביט שעשו ממנו ענק.
טרייר... פינצ'ר... מי ביים את אבולוציה?
איוון רייטמן, רחוק מלהיות מוערך מדי
וכדי להשלים את הסריה:
http://www.imdb.com/Name?Doberman,+Alan
צריך במאי חרא בשביל להפוך את שר''ה לסרט גרוע?
שר"ה הוא אחד מהסרטים הכי קשים לעשייה.
ולדוגמא שים לב ל"שר הטבעות" המצויר שלמרות במאי נחשב ומעולה נכשל כישלון גדול למדי.
טרייר לא נשמע כמו סוג של כלב, זה אכן כך!
זה עדיין נשמע כמו זן של כלב? נכון שלא? אז די להכפיש. הכלב הוא terier, שים לב להבדל בהגייה בבקשה. מקור השם בעיר בשם זה. תאמין לי, אני יודעת על מה אני מדברת במקרה זה.
http://redaktion.trier.de/kiosk/index.htm
ואולי בהינדית זה נשמע כמו שם של אל!
מה אכפת לי איך זה באנגלית. דיברתי על עברית! ולא הכפשתי. סתם קראתי את ההודעה והחלטתי להגיב בלי שום מטרה לפגוע!
טוב, אולי אני קצת רגישה מדי
אבל השם הזה לא זר לי, כמו גם התגובות. בכל מקרה לא התכוונתי להתעצבן, אלא רק להסביר. יום טוב!
מה עם סקר ''השמאי המוערך מדי''
אחרוג ממנהגי להתייחס רק למה שמעניין אותי ואתייחס לכולם, כיוון שכולם, במידה, מעניינים אותי:
(נלך מהסוף להתחלה, בשביל הכיף)
 סטיבן מיודעינו. השאלה, כמו שבוג'י כבר כיוונה את הדיון, היא "מוערך בעיני מי?". אני מעולם לא יותר מדי הערכתי את שפילברג. הבי מוביז שלו – שלישיית אינדיאנה ו"פארק היורה" – היו בעיני מאוד מוצלחים, "הוק" היה סרט ילדות שלי, ב"אי.טי" היה חן מסוים, וזהו, בערך. כל היתר עצבנו אותי בצורה זו או אחרת, אבל בצורה מתקבלת על הדעת לאור העובדה שיצא שמו של שפילברג כבמאי הוליוודי, ילדותי ומלוקק. כן, הוא יודע לביים. לא, הוא לא לטעמי. אני לא חושב – ורוב האנשים בסביבתי מרגישים כמוני – שמדובר באמן רציני, עם שאיפות רציניות, שהצליח להנפיק אמירות רציניות בקריירה שלו. כאמן לא רציני, הוא ממש לא אובר רייטד. האם לדעתי יאיר רווה מעריך אותו יתר על המידה? כן, בהחלט.
 דיוויד פינצ'ר – ביים את הסרט האהוב עלי, ועוד מספר סרטים שכל אחד מהם, בעיני, מאוד מעניין בדרכו, ואף אחד מהם לא מתקרב לגרד את יצירת המופת שלו. אבל פינצ'ר בהחלט נחשב אצלי לסמאח – לפעמים המשקל הסגולי של עבודת בימוי אחת מספיק חזקה בשביל להחזיק סמאח.
 לארס פון טרייר – כמעט הבחירה שלי. נפל על רקע העובדה ששני הסרטים שראיתי שלו – ולא התלהבתי – נצפו מזמן ובתנאים לא טובים. אז אני לא באמת יכול להגיד מילים רעות נחרצות על "האידיוטים" ו"לשבור את הגלים", יכול להיות שבצפייה בוגרת בתנים טובים הם יקרעו לי את הצורה.
 קווין סמית', הו, קווין סמית'. במאי אהוב עלי, אבל בסיכומו של דבר בהחלט אובר רייטד. במהות הוא במאי של סרטי קאלט, ואף אחד מהסרטים שלו לא הפך לקאלט שלי (בניגוד לרוב ריינר למשל, במאי קאלט מסוג אחר לגמרי), ועל כן אני מוכרח לפסוק שבגזרתי הוא קצת נכשל. ועדיין, "ג'יי וסיילנט בוב מכים שנית" מצחיק מאוד, "דוגמה" חכם למדי, ו"קלרקס" הוא באמת, באמת פיסת אינדי גאונית לחלוטין. בעיקר על "קלרקס", הוא משתחרר לחלוטין מהאיום של קולי.
 דיוויד לינץ' – לטעמי, אנדר רייטד. לא במובן הכולל, של הכרה רחבה וכל הבולשיט, שבו הוא באמת זוכה להצלחה נאה, אלא במובן היותר מיידי שלי, כמו בין חבריי הקרובים, או אפילו בקרב אנשי עין הדג, בדיונים. נדמה לי הרבה פעמים שאנשים מפחדים מהדימוי המבלבל שלו ומתקבעים מראש על גישה של "זה במאי אומנותי פלצני, שחושב שהוא יותר חכם ממני, אז אני אוכיח לו שאני יותר חכם ממנו". יש לי הרגשה שהוא הולך לזכות בסקר הזה, מה שבאופן פרדוקסלי קצת מבטל את זכות הקיום שלו בסקר (איזה במאי מוערך יתר על המידה זוכה לשנאה כה רחבה ממגזר כה גדול?). הניחו לאיש, רבותי, יותר מהכל מבקש לינץ' להעביר אותנו חווית רגשיות עוצמתיות, ובמקרה שלי, לפחות עם החצי הראשון של "טווין פיקס" (ופרק הסיום), החצי הראשון של "כביש אבוד" ו"מלהולנד דרייב", הוא הצליח בגדול. למותר לציין כי לא זכה לקולי.
 ג'ואל ואיתן, הצמד האידי השובב, הוא ללא ספק הדבר הטוב ביותר שקרה ליהדות מאז ישו (אה… סליחה… התכוונתי…). אמנם עושה איכשהו רושם שימיהם הגדולים כבר מאחוריהם, כשהחל משנת 94' הם הצליחו ליצור רק יצירת מופת אחת ("ביג ליבובסקי"), והרבה סרטים טובים אבל פחות ("הקפיצה הגדולה", "פארגו", "אחי, איפה אתה?", "האיש שלא היה שם"), אבל קשה להגיד אובר רייטד על האנשים שעומדים מאחורי "רציחות פשוטות", "בייבי אריזונה", "בארטון פינק" וכמובן "צומת מילר". יאללה, חלאס ניימדרופינג, עוברים לבא.
 טרנטינו הוא לא תמיד כוס התה שלי בדיוק, אבל אין מה לעשות, במאי ענק. "ספרות זולה" הוא סרט בוגר, חכם, עשיר, ארוך, יצירה נהדרת ומושלמת. אבל בעיקר בזכות הסרט שקדם לו, "כלבי אשמורת", שהיה קצר יותר, שאפתני פחות, ולטעמי, עוצמתי ועומד במבחן הזמן יותר, מגיעות לו כל טונות הקרדיט שהוא קיבל.
 טים ברטון הוא עוד במאי שראוי לניימדרופינג מטורף, כמו האחים כהן. הוא פשוט עשה מספיק סרטים טובים בשביל שנסלח לו על הכל עד יום מותו: "הסיוט שלפני חג המולד" (שנדמה כי כבר סוכם שהוא סרט שלו בלי כחל וסרק), "אד ווד", "ביטלג'וס", "המספריים של אדוארד", "באטמן" ו"באטמן חוזר". שש יצירות מופת. מה עוד אתם רוצים ממנו?
 פדרו אלמודובר הוא הבחירה שלי. קצת לא הוגן, כי בכל זאת צפיתי רק בשני סרטים שלו, אבל אלה בכל זאת הסרטים שהביאו לו תהילת עולם כה גדולה, והרחיקו אותו מהנישה של במאי אירופאי מוערך בחוגים אקסקלוסיביים – אז בהקשר של סרט על הערכת יתר, הם יכולים להוות מדד. "הכל אודות אמא" ו"דבר אליה" הם בעיני שני סרטים סבירים, מעניינים מאוד ברמה אקדמאית ומשעממים ברמת הצפייה, שלא הצליחו להסעיר אותי, לרגש אותי, ובעיקר להישאר לי בלב ובמוח אחרי שהצפייה אפילו טיפה. אולי זה מחסום השפה, אבל יותר סביר שזה פשוט חוסר חיבה. שני הסרטים לא עוררו בי כל חשק לעוד דמעות תנין שכאלה – כזו סערת רגשות נראית בסרט, אבל בעיני, אפילו לא מעט רגש כנה ואמיתי. פדרו, קיבלת את קולי.
שכחתם
אלמודובר הוא כריש מעמקים אמיתי – תותח רגשני אפקטיבי.
שפילברג הוא כמעט גאון למרות שהייתי חותך לו 40 דקות מתוך הסרט AI .
פון טרייר הוא זאב ערבות מדהים ביופיו ובכשרונו. מלללללך. כל מי שמתקיף אותו הוא סוג של פופוליסט מדכא.
לינץ' משעמם לי את התחת. בקושי ארנבון סלעים אפרפר. חוץ מ"סיפור פשוט" לא ראיתי ממנו שום דבר שווה.
טים ברטון הוא פנטזיזסט שעושה סרטים בשביל ארבעה אנשים. לא מבין מה הסיפור שלו.
ואיך שכחתם את ספייק לי? אני מתכוון בהפוך על הפוך. לדעתי, זה אחד הבמאים המשובחים שמסתובבים באיזור.
פון טרייר זאב ערבות?
במה בדיוק? בזה שהוא מנסה לתפוס קוקיות אצניות? מי שמתקיף אותו (ויש הרבה כאלה) הוא בעקרון סוג של מישהו שלא אוהב את הסרטים שלו. פופוליסט או לא, זו כבר פרשנות שלך.
"טים ברטון עושה סרטים בשביל ארבעה אנשים", אני חייב להסכים. אף אחד מהסרטים שלו לא נראה כאילו הוא עושה אותם בשביל מישהו חוץ מעצמו וכמה חברים. זה כנראה גם מה שאוהבים בסרטים שלו, הם לא מנסים בכח לגרום לקהל לאהוב אותם ונעשים פשוט מתוך הנאה. חוץ מכוכב הקופים, אולי. בסה"כ כמות עריפות הראשים הדי קומיות בסליפי הולו, או הדמויות של ביטלג'וס ושל אד ווד הם לא בדיוק מה שאולפנים מחפשים לרוב.
כן, פון טרייר הוא אחלה זאב
שני הסרטים הכי מצמררים שראיתי בשנים האחרונות: "רוקדת בחשיכה" ו"לשבור את הגלים".
בלי הסברים, בל פרשנויות ובלי להתפלסף – סרטים שגרמו לי לחוויה יוצאת דופן כמו שלא חוויתי שנים. יצאתי מהאולם כמו ילד מוכה תימהון. זאב ערבות? בטח! האמא של הזאבים
למה אפשר לבחור רק אחד?
אני בחרתי בלינץ' (אני מתעב אותו כבר שנים, ובשמחה הייתי מבצע בו לינץ' כמו ששמו מציע אחרי פשעים נגד האנושות כמו "כביש אבוד") אבל בערך חצי מהרשימה הזו היו אצלי מועמדים ראויים לתואר:
1. פדרו – במאי חביב וביזארי משהו (אם כי לא ברמה של לינץ') אבל יש לי הרגשה שכל שימפנזה עם טור במקומון שרוצה להרגיש כמו אינטלקטואל ממליץ עליו, כי זה הטרנד כרגע. לא הייתי מתפלא אם היה מסתבר שחצי מאנשים האלה אפילו לא ראו סרט שלו עד הסוף. למעשה לינץ' זוכה לאותה הערכה לא מבוססת, אבל אצל אלדומובר יש סיכוי סביר שהצופה התמים עוד יצליח להבין מה לעזאזל רוצים מחייו.
2. קווין סמית' – אני למעשה די מחבב אותו, והוא בהחלט הראה פוטנציאל עם Clerks, Chasing Amy, ופה ושם גם ב"דוגמה", אבל במאי טוב באמת לא היה עושה סרט כמו "ג'יי ובוב מכים שנית". להרבה במאים טובים יש פאשלות, אפילו איומות, אבל הסרט הזה כבר צריך להוציא את סמית' מכל רשימה של במאים טובים, והוא יצטרך להוכיח את עצמו בעיניי מחדש עוד הרבה לפני שאחשוב עליו טובות שוב.
3. פון טרייר – כל במאי שמוסיף לעצמו תואר אצולה גרמני במאה העשרים ואחת ("פון" הוא לא חלק משמו האמיתי) בו בזמן שהוא חלק מתנועה הלועגת למלאכותיות של הוליווד לא ראוי שייצפו בסרטיו, אלא לעוגה בפרצוף. קודם שיפסיק לתפוס תחת ואז אולי אבדוק ממה מתלהבים אצלו כל כך.
4. ברטון – לנצח לא אסלח לו על מה שעשה ל"כוכב הקופים". אחרי הקטסטרופה ההיא חזרתי ובדקתי חלק ניכר מסרטיו שפעם אהבתי כל כך, וראיתי בהם פתאום את כל הגיחוך, החשיבות העצמית והפלצנות האומנותית המכסה על ריקנות. אני עדיין מעריך חלק מסרטיו (בעיקר על העיצוב) אבל הרבה פחות מפעם.
האחרים:
ג'קסון – למען האמת לדעתי הוא פחות מדי מוערך, ואני לא אחד ממתלהבי שר"ה (אם כי מאוד מאוד אהבתי אותם). מאז ראיתי סרטים ישנים שלו שהקפיצו את הערכתי אליו בכמה רמות ("יצורים שמימיים" ו"כסף נשכח").
טרנטינו – אני עדיין מחכה שישוב ובקוצר רוח, אפילו אחרי השעמום של סרטו האחרון, שאפילו את שמו אני לא זוכר (כראיה לרושם העמוק שהוא הותיר בי).
הכוהנים – לפעמים נדמה לי שהשתן עלה להם לראש קצת, אבל כשרון יש להם בשפע, ללא ספק. שיביאו עוד.
פינצ'ר – אני נזהר במקרה שלו. עם האיש הזה אי אפשר לדעת למה לצפות: ליצירות מופת כמו "מועדון קרב" ו"שבעה חטאים", לזבל חסר בושה כמו "הנוסע השמיני 3", או סתם בידור קל כמו "החדר".
שפילברג – לא חושב שהוא הדבר הכי טוב שקרה לקולנוע, אבל גם הבוז הניטח עליו מכל עבר לא מוצדק לדעתי. מצטער, אני לא רואה הרבה קיטשיות ומתיקות בסרטים כמו "להציל את טוראי ראיין" או "דעת מיעוט" (שהיה דווקא די אירוני ומשעשע ברשעות שלו). אני חושב שהוא התבגר די הרבה מאז סרטים כמו "איטי" ו"הוק".
האמת,אני אוהב סרטים מסויימים של כל הבמאים ברשימה, כך שהבחירה קשה.
האחים הכהן הם היחידים שממש אהבתי את כל הסרטים שלהם, אלמודובר משתפר מסרט לסרט וממש ריגש אותי בסרטיו האחרונים, נהנתי מרוב סרטיו של לינץ', לא ראיתי מספיק סרטים של פינצ'ר ופון טרייר.ואין לי אהבה גדולה או שנאה גדולה לפיטר ג'קסון.
המעמודים הרצינים:
קווין סמית- עוד לא החלטתי עם אני אוהב אותו או שונא אותו, כל הסרטים שלו כל כך מטומטים ומצחיקים, ואני מנסה למצוא בו את הדבר שמבדיל אותו מסרטים מטומטמים ומצחיקים האחרים (חות מ"מוכרים בלבד") הבעיה איתו שהוא ממילא לא מוערך מידי.
טים ברטון- מוערך מדי. לא אהבתי את באטמן חוזר נראה לי פשוט מגוחך, וברוב הסרטים שלו אין משהו מבריק באמת.
רק שהוא כל כך שונה מכל דבר אחר, כך שהסרטים שלו תמיד מעניינים אותי והיו לו גם שניים שלושה סרטים טובים מאוד.
שפילברג-
הבצעתי לו רק בגלל שהוא מאוד שגרתי לעומת כל הבמאים האחרים. הסרטים שלו הם קולנוע יעיל נטו,בלי טירוף בכלל. האחרים, לטוב או לרע, הולכים עד הסוף עם הטירוף שלהם.
השאלה היא האם לבחור
על סמך הסרט הכי טוב שלהם או על סמך הסרט הכי גרוע שלהם. אני חושבת שכיוון שמדברים על הערכה, צריך להסתכל על הפסגות של כל במאי ולראות האם הוא הגיע גבוה יותר ממה שההייפ סביבו טוען שהוא הגיע. במילים אחרות: למרות שבראשית דרכו אלמודובר עצבן אותי ואף גרם לי לצאת מהאולם לאחר כ-20 דקות (זה היה ב"נשים על סף התמוטטות עצבים" אני חושבת), הרי ש"הכל אודות אמא" תיקן את הרושם ואף למעלה מזה. את "דבר אליה" לא ראיתי עדיין.
לארס פון טרייר: לשבור את הגלים בהחלט נחשב בעיניי לסרט משובח, ולכן למרות הצניחה אל שאול תחתיות ברוקדת בחשכה אני מעריכה אותו כבעל פוטנציאל שלא תמיד ממומש.
איתן וג'ואל כל כך מדהימים ומקסימים שבכלל אין על מה לדבר על הערכת יתר.
למעשה, הבחירה שלי נעשתה באופן הבא: הסרט הכי טוב של איזה במאי מהרשימה הוא הכי פחות טוב? הפסגה של מי הכי נמוכה ולמרות זאת הוא עדיין זוכה להערכה? (החרוז אינו מכוון).
וכך הגעתי לקווין סמית'. לא התפעלתי מקלרקס (למרות שכשהוא יצא לאקרנים מאד סקרן אותי לראות אותו), צ'ייסיניג איימי – סליחה מכל המעריצים – שאותו ראיתי עם כמה מכורים לדבר ממש אכזב אותי, דוגמה היה סביר, מולרטס היה הרבה פחות מסביר ומשם כבר הפסקתי לראות.
וואלה. לא יודע.
בסקר הזה יש המון במאים (אלמדובר, לינץ' ופון-טרייר) שראיתי בדיוק סרט אחד שלהם. אף אחד מהנ"ל לא עשה עלי רושם, אבל לשפוט במאי על פי סרט אחד זה לא-הוגן. כל השאר? מוערכים די בצדק, הייתי אומר (ובכל מקרה, לא ראיתי משהו קרוב לקונצנזוס בנוגע להערכה של אף אחד מהם, כך ש-"יתר על המידה" לא נראה לי מתאים פה בכל מקרה).
אלמדובר.
שני סרטים שלא עשו עלי ממש רושם בעוד סביבתי כולה מביטה במסך בהערצה, ללא מילים.
ומתי, מתי יהיה אפשר לעשות סקר כזה שיש בו גם במאיות מוערכות יתר על המידה. או אפילו מוערכות. או אפילו במאיות. זה יספיק לי.
הוליווד, תני צ'אנס לנשים!
במאית ושמה ''חיפה''.
כן, באמת.
http://www.haifaa.com
מ. נייט שאמאלאן... ??
אתה שואל או עונה?
עונה... תוך כדי שאלה...
בעיקר שאלה!
כאילו, סליחה, אבל אני לא רואה אותו ברשימה…
אחלה סקר
פתוח, מותח, מרתק, מעניין. אחלה סקר.
שפילברג – מן הסתם ראיתי יותר סרטים שלו, מאשר מכל במאי אחר. אינטלגנציה מלאכותית הוא בעיני מופתי. סרטים כמו איטי, שינדלר, אימפריית השמש, להציל את טוראי רייאן, תפוס אותי אם תוכל, מיינוריטי ריפורט, הוק ושלושת סרטי אינדיאנה ג'ונס , נחמדים כשלעצמם. ורק מפגשים מהסוג השלישי מלתעות ושני סרטי פארק היורה היו גרועים במיוחד.
שפילברג הוא אולי לא הבמאי הטוב בעולם, אבל הוא מייצג כל כך הרבה מהלכים בקולנוע הפופולרי של ה25 שנים האחרונות. הוא אולי לא גאון, אבל הוא חשוב, בעיני החשוב מכולם.
פינצ'ר – הרבה סרטים טובים (וגם אחד נוראי – הנוסע השמיני 3), בעיני גם מועדון קרב, הוא סרט טוב אך בעייתי, וכמוהו גם החדר, המשחק, ושבעה חטאים. בגדול אני מגדיר אותו כאחד שמתקרב ומתקרב, אבל לעולם לא נוגע, ושתמיד ידפוק flaw כזה או אחר
פון טרייר – מצטער, מעולם לא ראיתי, מפחיד אותי לראות סרטים של שלוש שעות בדרך כלל.
סמית' – רק את דוגמה (וגם יש לי את מולראטס איפה שהוא אז בהזדמנות), דוגמה כשלעצמו הוא סרט בינוני, כך שאין לי המון להגיד עליו
לינץ' – גאון, מלהולנד דרייב הוא אחד מפסגות האומנות הקולנועית של השנים האחרונות, כביש אבוד מסתורי ומופלא. סיפור פשוט הוא אכן סרט נוגע מאד, ורק את קטיפה כחולה לא כל כך אהבתי.
האחים כהן – ראיתי את כל הסרטים שלהם, התחילו בוסריים (רציחות פשוטות), ולאחרונה טיפה משעממים (אחי איפה אתה, האיש שלא היה שם, פארגו), אבל כל מה שהם עשו באמצע הוא מופתי, כשהגדול מכולם הוא בארטון פינק.
טרנטינו – טאץ' נהדר, לא רק שכלבי אשמורת וספרות זולה היו סרטים נהדרים למדי (אך לא מושלמים), וג'קי בראון היה חביב כשלעצמו. גם כל דבר אחר שהוא נגע בו היה לפחות מיוחד ומעניין – רומן על אמת, להרוג את זואי
ג'קסון – אני ממש לא מהמעריצים של שר"ה (שנתפס בעיני, כחסר חזון ויזואלי – נראה אותו מצלם במנהטן את הנופים האלו, ולא בניו זלנד), בעיקר מכיוון שמדובר בסרט פנטזיה, נטול מוטיבים אלגוריים בולטים. שני סרטים לא רעים, אבל יצירות מופת.? בכל מקרה הוא לא הבחירה שלי.
ברטון – האיש שממנו פיטר ג'קסון צריך ללמוד את החזון הויזואלי – המספריים של אדוארד הוא מהסרטים הגדולים של כל הזמנים, וכל אחד מהסרטים האחרים שראיתי מיוחד, ויפהפה בדרכו הוא (סליפי הולו, פעמיים באטמן, פלישה למאדים, ביטלג'וס ואפילו כוכב הקופים).
ואלמודובר – הבחירה שלי – איכס, קקי ולהקיא. ראיתי רק שני סרטים שלו , ואני אפילו לא זוכר את השם של אחד מהם (זה עם הסופרת והפסודיום), כשהשני הוא הכל אודות אמא – אמרו לי שהוא מרגש מטלטל מעניין ומיוחד. ורק ראיתי גרוטסקיות ברמות גועליות, ואגוצנטריות נוראית, פשוט כלום אחד גדול, אופרות סבון צבעוניות ומרהיבות אך נטולות תוכן, ומשעממות בטירוף.
איכס
בנוגע לג'קסון
כן! כן! ואת "עשרת הדברות" היה צריך לצלם באלסקה, נכון?
או בעצם, לא.
מה פתאום, בהונג קונג
צ''מע
אני תמיד חשבתי שאת הטבעת צריך היה לזרוק ממרומי האמפייר סטייט לתוך מעמקי הגראונד זירו…
ברצינות עכשיו, למה לא? למה שלא יצלמו את "מטריקס" במעמקי הים, או סרט טיפוס הרים באמצע הסהרה? זה לא חוכמה פשוט להדליק את המצלמה ולתפוס נופים שקיימים שם ממילא. הרי כולנו יודעים שניו זילנד מלאה עד פיצוץ בטירות עתיקות, הרי געש פעילים ומכרות עצומים ונטושים המלאים באורקים וגובלינים…
זה ברצינות?
מה החוכמה לעשות בולט-טיים במעמקי הים? ולטפס על הרים כשאין הרים, טוב, מונטי פייטון כבר חשבו על זה.
כל הרעיון הוא לתפוס את הנופים בלי לבנות סטים ענקיים או להשתמש במסך ירוק בלי הפסקה. חוץ מזה, אין בניו-זילנד טירות עתיקות.
לא, זה *סרקזם*
עד כמה שידוע לי, הצלבנים עצרו בארץ ולא הגיעו עד ניו זילנד, אפילו לא עד איי שלמה.
נכון, זאת באמת לא חוכמה.
אבל לבחור לצלם את הסרט באותו מקום בו יש כל כך הרבה נופים, ואחר כך לצאת ולצלם בנופים הללו במקום באולפן, ואחר כך לשלב את הנופים האלו בסרט בדיוק היכן שצריך- עכשיו זאת חוכמה!
ולכך בדיוק נמרץ התכוונתי מלכתחילה
סחטיין על הסרקזם
אבל..
לא, שר"ה לא התאפיין בויזואליות מיוחדת בכלום, כמובן שלא התכוונתי שהוא יצלם במנהטן, אבל בסופו של דבר הנופים הם טבעיים, והגובלינים – יופי – אז הוא יודע לעשות גובלינים.
לשני הסרטים חסר לדעתי המון בקטע הפנטסטי, בקטע של המסתורין.
ואני יסביר.
אחרי שכתבתי את ההודעה הקודמת, ישבתי מול "אהבת בשר ודם" של אלמודובר (הסרט השלישי שלו שאני רואה), ודוקא כאן הוא הצליח לתפוס אותי. גם אם אני מתעלם מהמסרים, הרגשות והאינטריגות, הסרט מיוחד גם ברמה הויזואלית. הצילום מהזוית של האוטובוס בהתחלה (בסצינת ההריון), או הקלוז אפ על האקדח היורה – אלו רגעים ויזואליים חזוניים.
המהירים והמתים – המערבון של שרון סטון וליאו דיקפריו – הוא דוגמא נוספת למניפולציה ויזואלית נכונה (מי שראה יבין).
הסרטים של טים ברטון מלאים באווירה מיוחדת והברקות ויזואליות
מוכה אהבה של פת"א הוא כזה.
זיקוקין דינור של קיטאנו הוא כזה.
ולבטח סרטיו של לינץ' הם כאלה. (כמו עוד מליון דוגמאות אחרות)
בגדול טריקים ויזואלים, מהווים אולי מניפולציה מסוימת, אבל הם עובדים ומוסיפים, וללא ספק מדובר בסוג של אמנות. שני סרטי שר"ה מצולמים בפשטות ויזואלית מוחלטת, ללא טריקים, הוספות או הברקות.
שימוש מלא בנוף, אולי. אבל כלום מעבר לזה.
נראה אותו מצלם במנהטן
סחטיין על הסרקזם
המיסטורין של לינץ' הוא אקראי. הוא לוקח מספר אנשים ודברים אקראים עד כדי חוסר משמעות ורציפות קוראים להם, בלי שהוא טורח להסביר את זה, ומזה מתלהבים אנשים משועממים כאשר הם יושבים שעות ומנסים להמציא משמעות לסרט שאין בה אחת כזאת.
זה הוא הבמאי שבחרתי בסקר הזה.
-האשף הדגול
מצטער
אבל אתה טועה מאד.
כפי שכתבתי כמה תגובות הלאה (בתשובה ללונג ג'ון). לינץ' הוא היחיד שמצליח להעביר את האווירה הזאת
והוא לא היחיד שמנסה. דארן ארונופסקי ניסה ב"פאי" (ולמען האמת, בהצלחה מסוימת), ג'ים ג'ארמוש משלב אלמנטים סוריאליסטיים בסרטיו. תא קטלני של ג'ניפר לופז התאפיין בסוריאליזם לכל אורכו, וכך גם פחד ותיעוב בלאס וגאס הנוראי של גיליאם (שלזכותו יאמר שלפחות היה סוריאליזם ריאליסטי), אפילו בבאפי קיים פרק סוריאליסטי אל-לה לינץ'.
למיטב הבנתי גם במאים כמו ברגמן ופאזוליני (שמעולם לא ראיתי את סרטיהם), השתמשו ברעיונות ודימויים סוריאליסטים.
מבין הסרטים שהזכרתי וכן ראיתי, הרי שאצל כולם (חוץ מבבאפי ברמות מסוימות), הסוריאליזם מגוחך, גרוטסקי ומחביל, אצל לינץ' הוא רק מסתורי מכשף ומאתגר.)
לא עצם הסוריאליזם הופך את לינץ' למה שהוא, אלא הדיוק בסוריאליזם והטאץ' הנהדר של הבמאי הגדול הזה.
מצטער
אני מעדיף סוריאליזם סגנון הברון מינכאוזן על פני סרטים חסרי משמעות כמו "LOST HIGHWAY". כמובן על טעם קשה להתווכח אבל יש לי הרגשה שלינץ' נהנה לקורא את הניסיונות להבין את תסריטיו חסרי הרצף והמשמעות ומצחקק לאצמו בעת עשותו כן…
-האשף הדגול
מצטער
גם מצחקק לעצמו…
-האשף הדגול
מנהטן והברקות ויזואליות
יש בזה משהו
אז למה פיטר ג'קסון פה, ולא קמרון קרואו??.
יש בזה משהו
מה קמרון קרואו עשה שמגיע לו להיות ברשימה האקסקלוסיבית הזו?
בוא נראה
ונילה סקיי – אחד מהסרטים המופתיים של השנים האחרונות (ואני יודע שאני בדעת מיעוט)
כמעט מפורסמים – חמוד מצחיק מהנה ומענג
ג'רי מגוויאר – כמו כמעט מפורסמים רק קצת פחות
סינגלס – מהסרטים (כמו מציאות נושכת)שאפיינו את דור הx
לעומת שני מופעי אקשן ונוף גרנדיוזיים, וחסרי אוירה, תוכן או משמעות.
אכן, שאלה קשה.
ונילה סקיי הוא עלבון לאינטליגנציה
פשוט כך. סרט טוויסט שכל קשר בינו ובין התוצאה שלו קלוש בהחלט ומעליבה כל צופה עם טיפה שכל בקודקוד.
וקרואו הזה לא ביים גם שליחויות קטלניות למיניהן וסרט אחד על ספינה טיטאנית כלשהי?
ונילה סקיי הוא עלבון לאינטליגנציה
מסקנה: אני צריך לישון קצת, ובקרוב
ג'יימס קמרון וקמרון קרואו, דיוויד לינץ' ודיוויד פינצ'ר… מה עובר עליי?
בוא נראה
אני לא יודע אם זה סרט מופתי, אבל זה אחד הסרטים הכי יפים (ויזואלית) שראיתי בחיי.
אתה מפספס את הרעיון
המשתתפים בסקר הם במאים שיש לגביהם קונצנזוס מסויים של איכות (לא בהכרח בביקורות, אבל בהחלט בקרב חובבי קולנוע). עד כמה שאהבתי את כמעט מפורסמים והשתעממתי בונילה סקיי, קמרון קרואו לא מספיק מוכר כדי להתאים לסקר.
מסכים
רק לא מבין למה פיטר ג'קסון נמצא שם.
קמרון קרואו אכן לא מוכר מספיק.
פיטר ג'קסון נמצא ברשימה,
כי אחרי 'שר הטבעות' המעמד שלו עלה פלאים. פתאום אנשים אומרים דברים כמו "את האפוס הזה (הכנס שם ספר נוסטלגי כאן) לא הייתי נותן לאף אחד לביים כדי שלא יהרסו לי את הזכרונות. במחשבה שניה, תראו מה פיטר ג'קסון עשה ל'שרה"ט', אז אולי הוא יוכל לעבד גם את (הכנס את אותו שם ספר פה) לקולנוע".
זה, והעובדה שעל 'קינג קונג' הוא עומד לקבל 20 מיליון דולר (קפיצת שכר רצינית). נדמה לי שזה אומר שמישהו מעריך אותו מאוד.
לא מספיק מוכר איפה?
הוא עשה יותר סרטים מפינצ'ר, היה מועמד על תסריט ועל סרט השנה על "ג'רי מקגווייר", זכה על "כמעט מפורסמים". כמעט כל בן אדם פה ראה לפחות שניים-שלושה סרטים שלו, שזה הרבה יותר מאלמודובר או לינץ'. איך מודדים מוכרות אם לא ככה?
והנה, עובדה
שלמרות שאנשים ראו הרבה יותר סרטים שלו, הם לא מכירים אותו או יודעים שאלו סרטים שלו מכלל. אם זאת לא לא מוכרות, אני לא יודע מה הוא כן כן.
ואיך אתה יודע שאנשים
שראו את סרטי הבמאים ברשימה יודעים שהם של הבמאים ברשימה? עובדה שבן התבלבל.
תלוי איזה במאי
כי יש סרטים שיש להם במאי, ויש סרטים שהם של במאי. לסרטים של אלמדובר, בתור דוגמה, הולכים כי הם של אלמדובר. כמעט ולא משום סיבה אחרת.
ואיך זה מתבטא
אצל פיטר ג'קסון? (כמעט) אף אחד לא שמע עליו לפני שר"ה, את שר"ה אף אחד לא רואה בגלל שזה "של" פיטר ג'קסון, ומאז שר"ה אין לו סרטים חדשים (חוץ מסרטי שר"ה נוספים).
מאז 'שרה' כולם רצים לחפש
סרטים ישנים שלו, ואולפנים מוכנים לתת לו פרוייקטים יומרניים אחרים (ע"ע 'קינג קונג', שכבר הזכרתי בכמה תגובות).
אני לא ראיתי אף אחד שרץ לחפש את הסרטים הקודמים שלו
איפה האנשים האלה? בארץ? בחו"ל? וגם לא נראה לי שהיו תגובות באתר של כאלה שיצאו מגדרם כדי למצוא אותם. הביקורת על Bad Taste הייתה מלפני שר"ה הראשון או אחריו?
בכל מקרה ההסבר שלך לא באמת מסביר כלום. גם אם אנשים כן חיפשו וראו את הסרטים הקודמים שלו, איך זה מתבטא? הסרטים שלו לא יצאו במהדורות די.וי.די. ישראליות, רק "יצורים שמימיים" מוקרן בטלוויזיה פה ושם. אין שום קאלט של ג'קסון וחוץ מהאוזן השלישית אי אפשר למצוא כמעט אף סרט קודם שלו, בדיוק כמו לפני שר"ה. מה נשתנה?
אני אמרתי שזה נכון על *כל* הבמאים ברשימה כאן?
הכללות זה דבר טוב ויפה, אבל לא כשאני טווה טיעונים מורכבים מדי.
*כל* הבמאים?
יש בסך הכל עשרה. אפילו אתה יכול לחשוב על הכללה אחת שתצדיק את ההכנסה של כולם לרשימה. ועל תוותר על ג'קסון כל כך בקלות, עובדה שלונג ג'ון מנסה ליישם את ההסבר שלך עליו.
אין בעיה. הסבר חלופי:
ארבעה מחמשת הנבדקים שהתבקשו לבחור עשרה במאים מוערכים מדי מבין רשימה נכבדת (שכללה גם כמה מה"איך שכחתם" שהוזכרו פה), בחרו בג'קסון.
זה נחמד
אבל אם זה עוד פעם ארבעה מהחברים שלך שרואים שני סרטים בשנה זה לא אומר הרבה. סביר להניח שאחד משני הסרטים יהיה שר"ה והשני יהיה מטריקס. כמה הצביעו לאחים ואשוסקי?
זה נחמד זה נחמד זה נחמד
ראבי, אין לי שום כוונה לענות על ההתקפה המטופשת האחרונה שלך, יש לי אליך רק עצה בנימה מאוד ידידותית: אתה באמת צריך ללמוד לסתום את הפה מדי פעם. באמת חבל שתתחיל להימחק אוטומטית על תקן טרול.
רוג'ר
אבל מוזר שדווקא התגובה הזאת היא זאת ששברה את גב הגמל, כי אני כותב הודעות יותר תוקפניות וטרוליות כל יום, כמה פעמים ביום, ובזאת אפילו היה קצת תוכן אמיתי (השאלה הקונקרטית שבסוף).
קווין סמית'.
לאחרונה סוף סוף השלמתי את הסרט היחידי שלא ראיתי שלו (מולרטס), ונראה לי שהצלחתי למקד את הבעיה שלי איתו.
לבנאדם אין סאבטקסט. "דמויות" אומרות בדיוק מה שקווין סמית חושב שהן חושבות ומרגישות בכל מצב, ללא שום סינון של תסריט או בימוי. ה"עימותים" בין האנשים מזכירים יותר עימותים מסרטים ישנים בהם יש דו קרב מתוחכם בין התסריטאי לעצמו, מאשר מה שאנשים אומרים בלהט הרגע. הבעיה היא שקווין סמית לא מתוחכם, וברגעים האלה גם ממש לא מצחיק.
בנוגע לבדיחות, רוב הזמן סמית יכול להיות מבדר, אך בבדיחות כל כך סכמטיות, וכשהן משהו מעבר, רשום עליהן בענק שהן "מופרעות", והן מבוצעות בגסות מעצבנת. לדוגמא, סצינה שדי הכעיסה אותי משום מה במולרטס: בריידי או איך שקוראים לו אומר שילדים קטנים יתקעו במדרגות הנעות. 15 דקות אחרי זה יש ויכוח, המולה, מכות וכו'. מישהו צועק "ילד נתקע במדרגות".
בקשר לסרטים אחרים: קלרקס, הוא בעייתי בעיקר מאיך שהבדיחות "המופרעות" לא מתחברות לסרט עצמו והתסריט החובבני קופץ מהמסך.
למרות זאת אני לא יכול להכחיש שלשני הסרטים יש קסם, באופן של "כל אחד יכול לעשות סרט".
צ'יסינג אמי: עוד פעם, במקום לספר סיפור, סמית עסוק בלהראות מסרים ממערכות יחסים, ולהוכיח שהסרט על משהו. חוץ מזה, הוא פשוט לא מרגש ולא מעניין, והקול של הבחורה ההיא עוד מעצבן מימי "נשואים פלוס".
דוגמה: לא מעט רגעים טובים ובדיחות נחמדות, נהרסים על ידי הדידקטיות שנשפכת מכל מקום כדי להסביר את המסר הגם ככה פשטני של סמית'.
ג'יי ובוב השקט מכים שנית: לטעמי, הסרט הטוב ביותר שלו עד היום, בעיקר משום שהוא מצליח לא לקחת את עצמו ברצינות (בניגוד לסרטים הראשונים שנכשלים בזה). יש לו בדיחות מצחיקות, ואין כמעט רגעים מביכים. האמת, יש לי הרגשה שזה גם הסרט הטוב ביותר שהוא יעשה.
המסקנות שהגעתי אליהם מצפייה בכל הסרטים שלו, הן שקווין סמית' אוהב קומיקס, והוא גם אוהב קולנוע, אבל לטעמי אין שום סיבה שהוא יהיה במאי, ובטח שלא סמאח. אולי תסריטאי באיזה סיטקום.
הקווין סמית' הזה הוא אני?
יום אחד אני אתחתן עם סיילנט בוב, בי נשבעתי.
טוב, אולי לא.
בגלל העיניים האדומות?
שלו או שלי?
לא, טמבל. כי הוא *חמוד*!
________________
בוג'י מודעת לזה שהטעם שלה לא לגמרי קונבנציונלי, אבל לא ממש מוטרדת מזה.
קווין סמית?
אני מאוד מתלבט אם להצביע לו או לא. מצד אחד אני פשוט מטורף על הבחור הזה, יש לי את כל הסרטים שלו מוקלטים (כשיהיה לי דיוידי אני אקנה את כולם בדיוידי), בחדר שלי יש פוסטרים מהסרטים שלו ויש לי גם כמה פריטי מרצ'נדייס שלו. אז למה אני רוצה להצביע לו? כי הוא לא כזה במאי טוב. הוא תסריטאי טוב (בדרך כלל, כשהוא לא עושה סרטים כמו "צ'ייסינג איימי" שנראים כאילו הוא עשה אותם כדי להרשים בחורות), אבל הסרטים שלו לא נראים לעין יוצאי דופן, והם אפילו די מכוערים לפעמים. נראה לי שאני יותר מעריך את האדם מאשר את הסרטים שלו.
מוערך מאיזו בחינה, לכל הרוחות?
רק בגלל זה לא הצבעתי.
אם השאלה היא "איזה במאי מוערך מדי על ידך", אז במאי שאני לא אוהב, אני לא רואה, ובמאי שאני כן אוהב, אני לא אצביע עבורו.
"במאי שמוערך יותר מדי על ידי אנשים אחרים"? ואיך אני אמור לדעת מה אנשים אחרים חושבים, או על אילו אנשים מדובר? פון טרייר לא ראיתי בכלל. אלמדובר ולינץ'- רק סרט אחד. על ספילברג אני לא מצביע.
אבל מה שהכי מטריד אותי בשאלה- כל במאי מוערך בצורה אחרת. וכל במאי מתאים להערכה שלו. אי אפשר להשוות סרטים של פון טרייר לסרטים של ספילברג. אי אפשר להשוות אלמדובר לברטון וג'קסון לסמית'. לינץ' יוצר סרטים מוזרים, והוא טוב בכך. סמית' יוצר סרטים שנונים, והם מהשנונים הקיימים. פון טרייר יוצר סרטים אומנותיים (קרי, לא מסחריים) והוא טוב בכך, בעוד ספילברג הוא אלוף הסרטים המסחריים אך האיכותיים עדיין. לכל אחד מהבמאים היו סרטי שיא והייתה נפילה. יש במאים שעצם השם שלהם יגרום לי לרצות לראות את הסרט, ויש כאלו שבדיוק להפך. איך אני אמור לדעת איזה במאי מוערך מדי, כשאני אפילו לא יודע על פי אילו קריטריונים?
מוערך, נו.
כזה שברגע שיוצא לו סרט חדש, רוב התגובות בביקורת הם מסוג "שיואו, איזה גאוני! איזו הצבה של המצלמה! איזה צילום מהמם! איזה סרט מלא סאבטקסטים שהצליח לתפוס כל רגע ורגע של המחשבה של הדמויות!" וכו'.
דוגמאות לנ"ל: קווין סמית' – אנשים באתר נוטים להזיל ריר כשמתחילים לדבר עליו, או כשרק מזכירים אותו. מצד שני, מדובר באלה שמגיבים. לאוו דווקא בקוראים השקטים. אחרת איך אפשר להסביר שהיו כמה וכמה שהצביעו לו בסקר "אף אחד לא יודע אבל אני…". בקיצור, הוא לא עושה את זה לכולם, אבל הרושם שנוצר הוא כאילו הוא כן.
שפילברג – אישית לא נראה לי שהוא מוערך על ידי אחרים. רוב התגובות שלי יצא לשמוע היו דווקא מזלזלות. אבל עדיין יש כאלה שחושבים שנורא מעריכים אותו, שם בחוץ, ושזה לא בצדק.
אלמדובר, ברטון, האחים כהן – עושה רושם שהקהל מזיל ריר על כל סרט של אחד מהם. כאילו שהשם מספיק כתעודת הכשר לאיכותו של הסרט.
דייויד לינץ' – אני לא צריכה להסביר. בוג'י עשתה את זה טוב יותר – אלה שבטוחים שכל שוט שלו מלא במשמעויות נסתרות, ושיש הסבר לכל סצינה וסצינה, לעומת אלה שלא מבינים על מה המהומה.
פיטר ג'קסון – אמנם עשה הרבה סרטים כבמאי לא מוערך, אבל אז היה לו את 'שרה"ט'. ומאותו רגע, כולם מדברים עליו בחרדת קודש. לא רק באתר – גם בתעשייה. הוא עומד, למשל, לעשות רימייק ל'קינג קונג', ומראש האולפנים הודיעו שהשכר שלו כבמאי יעמוד על 20 מיליון דולר. זו לא הגזמה?
טרנטינו, פינצ'ר – היו להם את ההצלחות שלהם, והיו להם את הפלופים שלהם (אישית לא ראיתי מספיק טרנטינו, ואני לא בטוחה שאני רוצה להשלים חסכים, ואת הסרטים של פינצ'ר אני נוטה לאהוב, אבל מסתבר שיש כמה שיש להם משהו נגד הסרטים שלו). יש כאלה שעבורם הפלופים מספיקים כדי לפסול כל הערכה לבמאי, ויש כאלה ששומרים לבמאים הנ"ל תהילת עבר והולכים באדיקות לכל סרט שלהם, כי "הוא גדול, וגם כשהוא עושה סרט רע – הוא גדול".
פון טרייר – לא יודעת. הוא לא היה הבחירה שלי כשעשינו משאל זריז מי צריך להכנס לסקר. אבל כנראה שיש כאלה שחושבים שהוא במאי טוב וחשוב, ויש כאלה שלא מסכימים איתם, וטוענים שהוציאו את ההערכה לו מעבר לכל פרופורציה.
בקיצור, כמו בכל סקר, יש את מה שהתכוונו אליו, וכמו בכל סקר, הקהל מצביע לפי השיקולים האישיים שלו ולפי הפרשנות שלו. אבל לא נראה לי שאתה יכול להגיד שאתה לא מכיר את טעם הקהל.
אני חושבת שבכל מקרה "מוערך מדי" כולל בחובו התייחסות לטעם הקהל (העין-דגי, הישראלי, ההוליוודי – ווטאבר). אם קשה לך להשוות, תצביע לבמאי שברגע שיוצא לו סרט חדש, כל החברים שלך לוחצים עליך ללכת לראות אותו כי לפי הביקורות (או חברים אחרים) הוא טוב, ולך יש ספקות אם ללכת (למרות שהסרט אמור להיות טוב), כי כבמאי, הוא לא לטעמך.
לינץ'
הסיבה האמיתית לכך שאנשים מנסים למצוא משמעות בסוריאליזם של לינץ', היא בגלל שהוא מאסטר בסגנון.
אני לא מכיר הרבה חיקויים לסיטואציות סוריאליסטיות בקולנוע (או בטלויזיה). אבל.. טרי גיליאם הגדול (אוף , מתי אני כבר אראה את ברזיל?) יצר את פחד ותיעוב בלאס וגאס. אז נכון, הסרט בניגוד לסרטיו של לינץ' הוא סוג של סוריאליזם מודע, מחושב וריאליסטי. אבל בסוריאליזם כמו בסוריאליזם אני רוצה תחושה של משמעויות נסתרות, סאבטקסטים. רעיונות ומסתורין. גיליאם לא הצליח, ועשה סרט מחורבן במיוחד. לינץ' מצליח.
ג'וס וודון, האיש שעשה את יצירת המופת הגדולה מכולם (מה, אתם לא שמעתם על באפי?) ניסה לשחק אותה לינץ' ב"רסטלס" בסוף העונה הרביעית, הפרק אולי נהדר, ואפילו רווי במסרים ורעיונות. אבל בניגוד ללינץ' אפילו וודון (a.k.a אלוהים) לא הצליח להעביר את הקסם, והכישוף את אווירת המסתורין והפחד. לינץ' הצליח
אצל לינץ' זה אפילו לא רלוונטי, אם קיימים רעיונות או שלא (בעיקר, מכיוון שממש לא קשה להלביש רעיונות לתוך סרטים שלו, כפי שלא קשה להלביש רעיונות על כל טקסט בלתי מפוענח,) הוא אומן בלהעביר את ההרגשה שיש סיבה להלביש רעיונות. וזה מספיק.
יכול להיות שהמילה שאתה מחפש
בהקשר של "פחד ותיעוב" הוא… לא סוריאליסטי? מי אמר לך שזה אמור להיות? הספר היה סוריאליסטי? הטריילר הבטיח לך סוריאליזם? מאיפה הקרצת את זה? כל דבר שהוא מוזר או מוגזם הוא סוריאליזם? סוריאליזם מבוסס (בתיאוריה לפחות) על היגיון-חוסר-היגיון של חלומות. בסרט יש בסה"כ שני אנשים מסוממים (ואם כבר חייבים להגדיר את, ככה נראה אקספרסיוניזם). עכשיו תראה לי איך שני הדברים קשורים.
מה?
שני אנשים שלכך אורך הסרט סובלים מהזיות ל.ס.ד , מה זה אם לא סוריאליזם, מה ההבדל בין הזיה לבין חלום? מה סוריאליסטי יותר בחלום מאשר בהזיה?
מה?
אני לא יודע מה הניסיון שלך בתחום הסמים, אבל לא צריך להבין בהם הרבה כדי לדעת שגם אם הם מעוותים את תפיסת המציאות שלך הם לא פיזית מעבירים אותך למציאות אחרת. אז יכול להיות ששני הגיבורים של "פחד ותיעוב" רואים דברים שהם לא אמורים לראות, העולם שהם מתקיימים בו הוא עדיין העולם האמיתי ופועל לפי כל החוקים של העולם האמיתי. לפי ההיגיון שלך "נפלאות התבונה" הוא סרט סוריאליסטי עוד יותר מ"פחד". איך "תבונה" בתור סוריאליזם, אגב, אם ראית?
אתה יכול לתת דוגמאות
לדברים לא היגיוניים מהסוג שאתה מדבר עליהם ב"פחד"? חוץ מכל מיני דברים בסיסיים כמו ראשים מעוותים, שטיחים שמשנים צורה, אתה יודע.
וחוץ מזה אני ממש לא קונה את ההסבר שלך. אתה קורא גם למה שמתרחש ב"פחד" וגם ב"תבונה" הזיות, ואז אומר שכל ההבדל הוא שב"פחד" הגיבורים והצופים מודעים להזיות וב"תבונה" לא. ו*זה* מה שעושה את הסרט לסוריאליסטי? אז בעצם אם הבמאי של "תבונה" לא היה משחק משחקים עם הצופים, זה כל מה שהיה דרוש כדי להפוך גם את "תבונה" לסוריאליסטי? ומצד שני הסרטים של לינץ' כמו "מאלהולנד דרייב" ו"כביש אבוד" שבו אין הפרדה ברורה בין מציאות לדמיון והדמיון מוצג כחלק מהמציאות, הם בעצם… לא סוריאליסטיים בכלל?
לא, לא, לא
אני לא אמרתי שפחד ותיעוב הוא סוריאליסטי בגלל שהצופים יודעים שההזיות הם לא אמיתיות. פחד ותיעוב הוא סוריאליסטי בגלל שהוא סוריאליסטי – בגלל שדברים צפים להם בחדר, בגלל שהם רואים את העולם באופן מעוות, ובגלל שכל מדבר משתנה ומתעוות לו שם. זה שהצופים יודעים את זה היא רק הוכחה שהסרט סוריאליסטי, נפלאות התבונה לא מלא בשום דבר לא הגיוני, ובדיוק לכן גם אף אחד מהצופים לא יודע את זה, הכל נראה אמיתי לחלוטין, וגם כאן זה שהכל נראה לחלוטין היא הסיבה לכך שהסרט לא סוריאליסטי, זה שהצופים לא יודעים את זה – זו רק ההוכחה לכך שלא מדובר בסוריאליזם.
כביש אבוד ומלהולנד דרייב – סוריאליסטים מאותה סיבה – גם בהם יש התרחשויות לא הגיוניות – אם מהזיה או מחלום – או אם סתם בגלל שהבמאי החליט לתת לנו את התחושה הזאת גם ללא קשר ישיר לעלילת הסרט – הסרט הזוי, או באופן מדויק יותר – יש בו תמונות הזויות ורעיונות הזויים – ולכן הם סוריאליסטים. לא בגלל עלילה כזאת או אחרת.
כך למשל – רוב סרטי "היה זה רק חלום" אינם סוריאליסטיים, מכיוון שהם מתקיימים על פי חוקים ברורים במציאות הקיימת. כך למשל מלכודת לפרקליט (הבעיני מופתי), נעשה סוריאליסטי רק בסופו, גם אם כולו נעשה בתוך חלום. כל עוד חוקי ההגיון הבסיסי האוניברסלי קיימים – הסרט אינו סוריאליסטי.
זאת דעתי.
בדיוק כמו שאמרת -
אלה הזיות. שומדבר סוראליסטי.
סוריאליזם זה, נניח, סרט הגיוני שקורים בו דברים לא הגיוניים. אבל למיטב זכרוני, באף אחת מהסצינות ב'פחד ותיעוב', הם לא עפים באוויר, נכנסים לתוך מנעול של חדר, או עושים דברים שאין להם הסבר הגיוני. הם רק הוזים. והזיות זה לא מעשים.
בדיוק כמו שאמרת -
אז מה עם ראסטי ג'יימס של ג'רמוש? סוריאליזם או לא?
אהה וגם קטיפה כחולה.
ראסטי ג'יימס זה של קופולה
ואיזה הזיות היו שם?
שזה של ג'רמוש
אגב, זו באמת שאלה טובה-
האלוהי עובר כסוריאליזם?
כי מצד אחד הכל בו לינארי והגיוני, ומצד שני קשה לא להרגיש שכל מה שקורה בו זה חלום.
LOL לסצינת הדג הכתום ''אה לה פלזנטוויל'' מרסטי ג'יימס!
ראסטי ג'יימס זה של קופולה
הדגים הצבעוניים?
זה מה שחשבתי
כמה זמן מסך מקבלים הדגים הצבעוניים? חמש שניות הכל ביחד?
לא יודע...
אבל לדעתי זה פשוט יצרת-מופת סרט גדול ומדהים !
אם כך
אז בחלום אסור לי להיות פאסיבי. אני חייב להיות אקטיבי.
אילו אני פאסיבי בחלום (לא עושה דברים לא הגיוניים, רק רואה אותם כל הזמן), אני כבר לא נמצא בתוך בחלום.
לא היה לך אף פעם חלום פאסיבי???
סוריאליזם במיטבו, ואגב בעיני פחד ותיעוב בלאס וגאס הוא אכן הסוריאליסטי ביותר מכל רשימת הסרטים הסוריאליסטים שהזכרתי.
לא הבנתי מה הקשר לחלומות.
''עושים דברים שאין להם הסבר הגיוני, הם רק הוזים''.
ציטוט מדברייך.
ומה זה חלום, אם לא סוג של הזיה. וכפי שאמרתי לא כל חלום הוא אקטיבי.
''לא עושים דברים לא הגיוניים''.
זה קודם כל (אם כבר לצטט, שיהיה בקונטקסט).
שנית, עדיין לא הבנתי מה עניין חלום להזיה, או למה בחלום אתה חייב להיות אקטיבי. בחלום אתה ישן, ולפיכך יכול לקרות בו כל מה שבא לך (אקטיבי, פאסיבי, הגיוני או לא). הזיה היא משהו שקורה לך כשאתה ער, ולכן היא נתונה למגבלות המציאות.
טוב, הויכוח הזה כנראה לא ייגמר
מבחינתי שום דבר שקרה בפחד ותיעוב (הזיה או חלום), הוא הגיוני או עם אחיזה כלשהיא למציאות.
אגב – הזיה=חלום בהקיץ=daydream , בכל מקרה .
(אגב, גיליאם תמיד שיחק על פסים שבין המציאות לדמיון, שבין הריאליזם לסוריאליזם, לפחות בכל ארבעת הסרטים שאני ראיתי שו (פישר קינג, ברזיל, ו12 קופים). כך שרק הגיוני שגם בפחד ותיעוב המקרה יהיה דומה.
את כנראה לא תסכימי, וזה לגיטימי, אז בואי רק נסכים שאנחנו לא מסכימים.
השתגעתם
תגידו השתגעתם ? אלמודובר הוא הגדול מכולם, כל סרט כמעט מושלם מלבד "דבר אליה" שמגיע לשלמות. אני בחרתי את האחים כהן כי אני לא אוהב את סרטיהם פרט ל"ברטון פינק", לקווין לא נתתי בגלל אהבתי לצייסינג אמי ודוגמא, שפילברג היה מועמד רציני אבל ויתרתי בגלל דו"ח מיוחד המיוחד.
דרך אגב, אם הייתי צריך לבחור במאי, אז אלמודובר וצ'פלין
אוקי, השתכנעתי.
אלמדובר הוא המוערך מכולם.
(כמובן שדעתי יכולה להשתנות. אתם מוזמנים לשכנע אותי!)
אלמודובר זה קקה.
השתכנעת?
סקר קשה.
וגם התפלצתי מתגובותיהם של כמה בני אדם (למשל, בלתי אפשרי לפשל את שר הטבעות? את המצוייר ראיתם?) לבמאים שאני אוהב בד"כ (הכהנים, שפילברג, פון קרייזי).
קולי לא יילך ללינץ', בגלל שאת "סיפור פשוט" אהבתי להפליא.
אז אני חושב שאאלץ להימנע. למה קורטני סולומון לא מופיע?
עמוס גיתאי
אה, הוא לא בסקר? טוב, אז לינץ'. הבמאי שלא צריך סיפור בשביל לעשות סרט, אבל גורם לכל המעריצים והמבקרים להמציא סיפור במקומו. אה זה היה גם על גיתאי… רק שהאחרון לא יודע לעשות סרטים בכלל. בעצם, אם העם הצרפתי מעריץ אותך, כדאי שתבדוק מה לא בסדר איתך.
האחים כהן
באמת שאין לי מושג מה כולם מתלהבים מהם. ראיתי את "ביג ליבובסקי" ומ"אחי איפה אתה" יצאתי באמצע. הסגנון שלהם פשוט לא מדבר אליי. לא יודע מה עושים מהם סמאחים כאלה גדולים.
ממש הספק רציני וממצה
בוא נשחק קצת בניימדרופינג:
ברטון פינק האיש שלא היה שם הקפיצה הגדולה פארגו.
צומת מילר רציחות פשוטות
בקיצור כל מה שלא ראית.
בעניין שפילברג
יש כאן אנשים ששופטים אותו ע"פ סרטים מהעשור האחרון, כמו פארק היורה, דו"ח המיעוט, ראיין, שינדלר וכיוצ"ב.
לדעתי זו טעות, כי את ההערכה הרבה אליו הוא קנה בזכות הסרטים שביים/הפיק בשנות ה-70 וה-80, ובפרט מלתעות, אי.טי., בחזרה לעתיד, אינדיאנה ג'ונס וכולי.
אז אולי אף אחד מהסרטים האלו זה לא "האזרח קיין", אבל בתחום ובז'אנר שלו – שפילברג היה הטוב ביותר. נקודה.
גם וודי אלן עשה, לדוגמה, עשה לאחרונה כמה סרטים לא מדהימים בלשון המעטה. זה לא אומר שהמוניטין הטוב שלו בזכות עברו לא היה מוצדק.
מסכים לגמרי שצריך להתחשב בכל ההסטוריה
ולא רק בכמה כשלונות האחרונים.
אבל למה את כוללת את "מיינוריטי ריפורט" ברשימה השלילית? זה אחד מהסרטים המוצלחים ביותר של השנים האחרונות.
זה לא שאני חושבת שמינוריטי
ריפורט הוא כזה נורא, אבל לדעתי הוא סרט מפוספס. היה לו פוטנציאל להיות גאוני, אך הוא יצא (בעיני) בנאלי וצפוי מאוד.
[לצערי ראיתי אותו רק לאחרונה ביס-שואו, אז פיספסתי את הדיונים עליו באתר]
בכל מקרה, הוא לא מייצג בעיני את מה ששפילברג יודע ומסוגל לעשות בכשרון המיוחד רק לו, או לפחות ידע פעם לעשות.
בשביל להגיד שאלמודובר מוערך יותר מדי
צריך להיות אדם נטול לב ו/או איברי מין. זה קטע כזה של מגניבות לקטול דברים שיש סביבם קונצנזוס, כמו אלמודובר, וזה לדעתי גרוע באותה מידה כמו כל נובו-פרחה שראתה סרט וחצי שלו בטלוויזיה ומבססת על זה את הערצתה הבלתי-גוועת.
הצבעתי ללינץ'. "שב7עה" הוא סרט מצויין ומועדון קרב בהחלט עושה ממנו סמאח, אבל מלהולנד דרייב הוא הגרסת הקולנועית לשיר של אפרת מישורי, חולית הרים להנחתה מוצלחת אבל רק העיף לי כאפה במקום, והחדר גרם לי להצטער שג'ודי פוסטר היא לא רב מגודל-פאות בקומדיה רבנית.
נקסט.
אולי כדאי שתשקול מחדש את ההצבעה
דיוויד לינץ': מלהולנד דרייב, סיפור פשוט, קטיפה כחולה, חולית.
דיוויד פינצ'ר: מועדון קרב, שבעה חטאים, החדר, המשחק, הנוסע השמיני 3.
אוי, איזה מישמש יצא לי
כמובן שעכשיו ההצבעה ללינץ' מוצדקת בהרבה.
לאהוב ולשנוא את אלמודובר
ע"פ סרט אחד זה חסך שכלי וג'נטלי, כמובן. כי רק אתה צודק, ואיך אפשר בכלל להצביע בלי להכיר לעומק ובצורה טובה את האדם שאתה מצביע נגדו. שכנעת אותי להצביע ללינצ'ר.
בתור אחד האנשים
הכי נחרצים והכי מתלהמים באתר הזה, אתה ממש מוטרד כשמישהו אחר מביע עמדה נחרצת, אה?
חשבתי לעשות בדיחת הפוך על הפוך
לתגובה הזאת – – – אבל לא מצאתי משהו גם מוצלח וגם שהעורכים לא ימחקו. במקום זה אאלץ להיות ענייני – מעולם לא ראיתי כל פגם בלהיות נחרץ, כל עוד אתה מוכן להודות בטעויות מוכן לוותר כשבאמת הפסדת בויכוח, או לשנות את דעתך לפעמים. בקשר למתלהם, אני לא יודע מה זה, יכול להיות שאני כזה לפעמים (למרות שלרוב תוקפים אותי עם "דמגוג", שזה כמעט ההיפך ממתלהם), אבל מטבע הדברים זה מאוד מעצבן כשקוראים לי בשמות סתם. אם יש לך איזו ביקורת בונה את מוזמנת כמובן למסור – האימייל שלי תמיד פתוח – אבל נכון לרגע זה לא נותר לי אלא לקרוא את הודעתך כגידוף עסיסי במיוחד.
וכדי למנוע מראש איזשהם דברים שעלולים לעלות בהמשך – אני מעולם לא טענתי שלמישהו בדיעה אחרת אין רגשות או זרעים פוריים.
בשביל להגיד שאלמודובר מוערך יותר מדי
אגב "חסר איבר מין" וחסר רגישות" הם תכונות די דומיננטיות בסרטיו של אלמודו.
אתה טועה
אני בהחלט מוכן לומר שאלמודובר הוא אוברייטד על סמך שלושה סרטים.
קוונטין טרנטינו מופיע בסקר, והוא רק עשה שלושה סרטים.
ג'קסון מופיע בסרט, והוא רק עשה שני סרטים חשובים (יצורים שמיימים, נו..)
שלושה סרטים הם מדד, ולמעשה גם סרט וחצי הוא מדד (ריצ'רד קלי לא גאון? קוונטין טרנטינו, ולו טרנטינו של אחרי כלבי אשמורת וספרות זולה בלבד, לא גאון? פול תומאס אנדרסון, עוד לפני לילות בוגי לא גאון?)
אלמודובר לא גאון..
גם אם אהבתי את אהבת בשר ודם.
ריצ'רד קלי לא גאון?
האמת, אין לי מושג. הוא לא עשה סרט וחצי אלא סרט אחד בדיוק, שאני מאוד אוהב, אבל לגמרי לא ברור לי האם האיש באמת גאון, או ש'דוני דארקו' היה פשוט פוקס. כמו הסרטים של לינץ', הסרט הוא חידה לא פתורה שמזמינה פרשנויות, אבל שלא כמו לינץ', ריצ'ארד קלי טוען שהוא יודע את התשובה. רק שהפתרון שלו הוא לא מאוד פופולרי. אולי 'דוני' היה בעצם טעות? אולי אם הוא יעשה סרטים שיהיו יותר לרוחו, הקהל העין-דגי, ואני בתוכם, יאהבו אותם פחות? אני מוכן ומזומן להחזיק לריצ'ארד קלי אצבעות ולהכריז עליו כגאון עד שלא יוכח אחרת, אבל על סמך סרט אחד אי אפשר באמת לשפוט.
תגיד לי בבקשה שאתה רואה את ההבדל בין סרט אחד לשלושה?
לקבוע דיעה מוחלטת על במאי, חיובית או שלילית על סמך סרט אחד, כמו שאמרתי, זה לא רציני. זאת בהנחה שכן מדובר על יוצרים ראויים מהרשימה ולא במאי בי-מוביז או סתם סרטי ז'אן-קלוד-ואן-דאם.
אבל יש הבדל בין סרט אחד ושלושה.
אם ראית 3 סרטים של אלמו ועדיין לא אהבת, סביר להניח שכבר לא תאהב. זאת בהנחה שלא ראית רק סרטים מהתקופה המוקדמת שלו או רק את שלושת האחרונים, כי זה לא מדגם מייצג. אני לא בטוח, אגב, שזה נכון לגבי יוצרים אחרים, אבל במקרה של אלמודובר זה מאוד נכון.
פיטר ג'קסון, כמובן
ראיתי את שר"ה הראשון, שעוד היה בסדר איכשהו. את הסרט השני בקושי שרדתי. זה כל-כך מתיש לראות סצנת פריצה למבצר באורך של שעה (כולל הפסקות לטובת עצים מהלכים)
אני מבטיח שאת סצנת המלחמה המרשימה של הסרט השלישי אני אשאיר לאחרים.
תראי את יצורים שמיימיים והמפחידנים
אי אפשר באמת לבסס הערכה או אי הערכה לבמאי על סמך סרט אחד, אפילו אם מדובר בשר"ה.
תראי את יצורים שמיימיים והמפחידנים
בהתחשב במה שהזכרת לי כרגע, אני חושב שאולי הייתי צריך לבחור בפון טריילר במקום בפיטר הגמד.
פיטר ג'קסון לא גמד!
הוא הוביט.
פיטר ג'קסון לא גמד!
בדיוק! ראה תגובתי, מס' 20 בסקר זה. איך מלנקקים לתגובה ספציפית ד"א ?
פיטר ג'קסון לא גמד!
אתה מסכים עם חוסר ההסכמה שלי איתך שמבוסס על תגובה שלך שאתה סטרת?
פיטר ג'קסון לא גמד!
סתם גיוונתי. אין סתירה גדולה בין הוביט לגמד כשמדובר בדימוי.
וואו, שאלה למתקדמים.
הרי לך: http://www.fisheye.co.il/static/faq-posts.htm#anchor
בנתיים עוד לא ראיתי סרט אחד של פיטר ג'קסון שלא נהניתי ממנו.
ואת הסרטים שלו שראיתי לפני שר"ה ראיתי בלי להיות מודע לזהות הבמאי.
אבל
פיטר ג'קסון, הוא היוצא דופן ברשימה, במובן שכבמאי הוא מעולם לא נחשב כסמאח.
ג'קסון הוא היחיד ברשימה, שהשאלה לגביו היא לא האם הוא אוברייטד, אלא האם הסרטים שלו אוברייטד, והכוונה היא רק לשר"ה.
הוא לא היה אוברייטד לפני, ומן הסתם גם לא אחרי. הוא פשוט לא היה מוכר. עוד אחד בהמון.
לא מבין אתכם
מצד אחד אומרים שאתם לא כמו השניצלקליין ואתם הולכים לקולנוע לא בגלל "איכות" אלא בגלל שיש סרט מהנה, ומנגד אתם מצביעים לרעת ספילברג, שאתם בעצמכם מודים שהוא במאי "הוליוודי" (=עושה סרטים "פשוטים"). לא מבין.
אני בכל אופן הצבעתי נגד האחים כהן, בגלל "האיש שלא היה שם". פשוט סרט גרוע.
שפילברג הוא בחירה קלה
הרבה יותר אנשים ראו כמה סרטים שלו מאשר של כל אחד מהאחרים. שים לב שיותר הצביעו ללינץ' ואלמודובר אהובי השניצקליינים וגם לפון-טרייר לא חסרים קולות. דווקא טים ברטון ודיוויד פינצ'ר שאחראים ללא מעט סרטים אהובים, אבל זוכים לרוב להתעלמות ממבקרים, "מפסידים" בסקר.
אני באמת חייב להודות
שאני מופתע לטובה (כל הכבוד לכם, תלמידים שלי!).
אבל עדיין, כל כך הרבה לשפילברג???
ההצבעה לש/ספילברג זה בגלל עודף הקיטש,
ושהוא פשוט לא יודע מתי לסיים את הסרטים שלו. לפחות זה הייתה הסיבה שלי.
ואגב, הקטע עם העלמת הרובים ב"אי.טי מכה שנית", זה היה רעיון שלו?
לארס פון טריר ולשבור את הצופים
לא, אני לא מדבר על תנועת הנוער.
למרות שאם לארס היה רוצה הוא היה יכול גם להציג מחנה קיץ תמים כמשהו מדכא במיוחד ( ולא, בלי ג'יסון)
בקיצור אם אתה שונא אדם ושחקנים אז אתה יכול לעשות אלף ממלכות אבל באיזשהו שלב מערומייך יחשפו. בימאי של גוון אחד.
כמוהו בן זוגו לגוון האחד-
פינצ'ר- מביים פריימים בחסד אבל רק כשהסיפור שווה באמת אתה נהנה מזה אחרת נשאר רק זה
( החדר?, מישהו?)
לא התעלפתי ממועדון קרב או המשחק. אותה גברת וכו'.
נמשיך בזוגות:
קווין סמית- מצחיק בתור תסריטאי. בתור בימאי? לא מאד מרשים. אחלה דמויות, אחלה דיאלוגים.
ובן זוגו:
טרנטינו- כנ"ל, למרות שעוד לא ראיתי את להרוג את ביל שאמור לשאת את הבשורה הזאת בתחום.
כלבי אשמורת,ספרות זולה, ג'קי בראון וסרטי הרודריגז. כתוב היטב אבל זהו.
אלמודובר – אהבתי את קיקה, הכל אודות אימא, אהבת בשר ודם.
את השאר פחות אבל הם גם קולנוע טוב ומלודרמות כמו פעם.
משחק לעיתים יותר מידי על דמות האחר בקולנוע.
לינץ'- אוקי- קטיפה כחולה, טווין פיקס, ראש מחק, כביש אבוד, מולהולנד דרייב.
אי אפשר להשאר אדיש אליו.
משחק לרוב יותר מידי על דמות האחר בתעשיית הקולנוע.
וכעת לשלישית נערי הפלא שלא התבגרו:
ברטון – הוא לא רע אבל הוא לא טרי גיליאם. יש לו צילום מעניין.יש לו טעם בתסריטים שאני מחבב אבל זהו. הדברים האחרונים שעשה לא מוסיפים לו כבוד רב.
ג'קסון- יצורים שמימיים וסרט הגור ההוא היו מענינים ואז הוא עשה את מפלצת החלום שלו ( לא קינג קונג -השני נו זה עם התכשיט)
שפילברג- תנו לו לשחק לעד ותנו לי לזכור את יכולותיו מהרבע שעה הראשונה של להציל את טוראי ראיין. שאר הדברים ההטובים שהוא עשה קרו מזמן
( אינדי, מלתעות, מפגשים)
נותרו האחים כהן:
ביג לבובסקי, צומת מילר, ברטון פינק,אחי איפה אתה?, פארגו.האיש שלא היה שם.
מצטער אבל אני סאקר שלהם.
לא קולנוע ענק אבל קולנוע חכם
רק עוד כמה שמות
אי אף אחד אחר עדיין לא עשה את זה בסקר.
טרנס מאליק – ראיתי את שבילי הזעם, ואת הקו האדום (ובעתיד הקרוב אראה את ימים ברקיע), – דפיניטלי אוברייטד
וודי אלן – לא, לא ראיתי את הסרטים המוקדמים והנחשבים שלו, אבל בשנות התשעים – דפיניטלי אוברייטד
רוברט אלטמן – שלום לנצח, תמונות קצרות, פארק גוספורד, מי רצח את קוקי, קנזס סיטי וג'ינגרברד, עוד בסדר. אבל הבן אדם עשה את משהו ללבוש, אחד הסרטים הגרועים של כל הזמנים – דפיניטלי אוברייטד.
וסטנלי קובריק – מי שבאמת היה חסר בסקר, ומהבודדים שזכו להכרה כגאון הדור (קוראסווה, פליני, אלמודובר, ברגמן, היצ'קוק, צ'פלין וזהו פחות או יותר), אבל מכיוון שהוא מודרני יותר משאר השמות (מלבד אלמודובר),
בכל מקרה – דפיניטלי לא אוברייטד (על אף פאשלות מסוימות באודיסיאה בחלל, לוליטה או מטאל ג'אקט).
וכמובן, אפשר להוסיף שמות רבים. be my guest
שוב, בעיה של ניסוח
בשביל לקרוא לוודי אלן של שנות התשעים אובר-רייטד הוא צריך להיות בעל יכולות בימוי בין אד ווד לגוש בטון, כי זה מה שצריך בשביל לרדת מתחת להערכה המקובלת לסרטי הניינטיז שלו. הבחור נקטל על ימין ועל שמאל, איפשהו באיזור "סלבריטי" אחרון המבקרים הפסיק לשתף איתו פעולה, וחוץ מאיזה מבקר אחד (שכל סרט מתחלף) שמכריז "וודי אלן חזר בגדול!" ושמים ציטוט שלו על הפוסטר, כולם יורדים עליו רצח.
וודי אלן של הניינטיז הוא ההיפך ממוערך. למעשה, אפשר לומר שעושים עוול לבמאי חביב עם סרטים חביבים רק כי מצפים ממנו להישגים ברמת העבר.
וודי אלן של הסבנטיז והאייטיז, לעומת זאת, הוא במאי ענק ומוערך בהתאם. למידע נוסף, אנא פנה ל"אנני הול", "מנהטן", "שושנת קהיר הסגולה" ומיודעיהם.
חוץ מזה, מה זה "קליעים מעל ברודווי" אם לא יצירת מופת שלא תסולא בפז. אז בזהירות גם עם אלן החדשים.
שוב, בעיה של ניסוח
"אפרודיטה הגדולה" דווקא הפך להיות סרט מאוד אהוד. לא מהסוג שירשם בהיסטרוריה של הקולנוע, אבל מהסוג שאנשים מעבירים אחד לשני עם המלצה חמה על בסיס קבוע.
וגם דקונסטרקטינג הארי, בעצם, נחשב לסרט מאוד מוצלח.
מתעבים אותו החל מסלבריטי, באמת.
האמת, בצדק
עד "סלבריטי" יש לוודי הספק לא רע גם בתקופה הזאת: "אפרודיטה", "הארי", "כולם אומרים אני אוהב אותך" הפ"מי המגניב, "בעלים ונשים" שלא ראיתי אבל נחשב ליצירת מופת, ו"קליעים" שהוא בעיני אחת מהפסגות המושלגות של יצירתו. ההתדרדרות האמיתית היא אכן החל מסלבריטי ואילך.
מצחיק אותי ש...
א. כל קוראי האתר ניצלו את הסקר הזה כדי לעשות עם עצמם ניימדרופינג מטורף, למרות שהבנאדם שהם מגיבים אליו עשה בדיוק אותו דבר, ולמרות שזה שיהיה אחריהם מכיר את כל השמות בעל פה.
ב. שאנשים שהשאירו 5000 תגובות על כל פלוץ מ'מטריקס' מרשים לעצמם להגיד ש"שפילברג לא רע, אבל יש לו נפילות פה ושם…" ו-"אני לא מבין מה כל כך מיוחד בסרטים של האחים כהן…" קצת פרופורציות, חבר'ה.
די כבר!
כמו שמישהו אדום אמר פעם, אנחנו לא ישות אחת, אלא הרבה ישויות נפרדות.
או שהתכוונת למישהו באופן ספציפי.
מסכים עם א.
זה מה ששבר אותי הפעם, פשוט הפסקתי לקרוא את ההודעות ודילגתי לסוף.
לא ממש הבנתי את ב. ולא, אני עדיין מפחד להכנס לעמוד של מטריקס למרות שאני רוצה לקרוא מה כתוב שם, שלא לדבר על להגיב שם.
אגב אלמודובר
בטאואר רקורדס יש מבצע של 3 DVD ב-99 ש"ח וניתן למצוא שם את "קיקה", "אהבת בשר ודם", "מטאדור", והדובדבן שבצנרת – "דבר אליה".
עד לא מזמן
'דבר אליה' נמכר ב-99 ש"ח, בנפרד מהמבצע. אתה בטוח שעכשיו הוא כלול שם?
בטוח בטוח
לפחות בסניף הכרמיאלי. מיותר לציין שזו ההוצאה הישראלית של הסרט? אבל זה כולל כתוביות באנגלית/ספרדית (ועברית כמובן) ואת הבונוסים הקיימים. הבעיה שלי היא שחוץ ממנו אין אף סרט שאני רוצה את הDVD שלו. אפילו לא את להיט הקריוקי "צליל מיתר".
שנתארגן על 3 עותקים של "דבר אליה" ב-99? אני לא צריך יותר מאחד.
מה אם קובריק?!
אז מה אם קובריק תגידו לי. ראיתי שלושה סרטים שלו בלבד אבל היה לי הרגשה מוזרה כי הסרטים שונים נורא אחד מהשני. למשל ראיתי את עיניינים עצומות לרווחה שלדעתי פשוט צריכים לקנוס אותו על מה שהוא עשה (ביזבוז זמן נורא). פול מטאל ג'אקט היה סרט מהנה אבל גם את האמת לפי הביקורות צפיתי ליותר (ולכן אני חושב שהוא מוערך מידי) אבך אני עדיין סולך לו מפני שהתפוז המכני הוא הוא פשוט יצירת מופת… ועכשיו לבחירה שלי:
נתחיל מזה שאיך אפשר לשים את טרנטינו ברשימה הזאת אני מבין שאנשים יכולים לא לאהוב את לינצ' (למרות שלדעתי מלהונד דרייב יצירת מופת) אבל איך אפשר לא לאהוב סרטים כמו כלבי האשמורת ספרות זולה וארבע חדרים שלא לדבר שהוא היה אחד מהבמאים מרוצחים מלידה… בקיצור טרנטינו וכך גם פינצ'ר (שבעת החטאים ופייט קלאב זה גאונות נקודה) גאון סמית' אני פשוט יעדיף לראות סרט עצמאי שלו מכל סרט של שפירלברג…
עכשיו אני מתלבט בין גקסון לשפילברג לדעתי שפילברג במאי גרועה יותר אבל הוא לא עד כדי כך מוערך לדעתי ג'קסון ניצח וזכה לדעתי בתואר הבמאי הכי לא מוערך מפני שאני לא מוצא מילים להסביר את איבתי לשר הטבעות (למה לעשות כזה דבר?!)…
נ.ב גם קובריק צריך להיות כאן למרות שאני ממש אוהב אותו הוא מוערך יותר ממה שמגיע לו מה דעתכם על קובריק
הסיבה
שקובריק לא פה, היא ככל הנראה מכיוון שהוא לא פה, או במילים אחרות הוא מת.
מה שכן, לא ברור למה אלטמן לא פה.
יותר מזה
זה נראה שדווקא אנשים שמתו מקבלים את הכבוד שלא במקום רק בגלל שהם מתו.
-חיבר דפוק הם אומרים…
גם
הרשימה כוללת במאים שחיים ופעילים היום, אחרת היינו צריכים לכלול פחות או יותר כל במאי מוערך בכל ההיסטוריה של הקולנוע. כך שקובריק בחוץ. בעניין וודי אלן ורוברט אלטמן, הם אמנם היו יכולים להיות בסקר, אבל אני חושב שהם נזנחו בעיקר מכיוון ששניהם נתפסים כבמאי עבר, למרות ששניהם עדיין חיים ועובדים.
מה עם קובריק, הו-הו!
אני אגיד לך מה עם קובריק : אומנם בצפייה ב"2001" אי אפשר שלא לתהות על מה ולמה, אבל למרות הכל זה סרט מדהים.
אומנם "התפוז המיכני" נראה כיום אלים כמו פרק ב"חברים", אבל למרות הכל הוא מדהים.
אומנם "דר סטריינג'לאב" מיושן ומי בכלל זוכר את המלחמה הקרה, אבל למרות הכל הוא גאוני, מצחיק וארסי (ובל נשכח, פיטר סלרס, נף סייד)
אומנם "הניצוץ" נכנס לפנתיאון (!Here's Johnny), זהו בעצם.
בנאדם מוכשר כמו קיובריק יש רק אחד, העובדה שהוא יוצר ייחודי ומיוחד הופכת את ההערכה הקיימת אליו לראויה, מאוד-מאוד ראויה.
*היה* רק אחד. אלאס.
אה.
אתה יודע, ל"הניצוץ" יש גם סאבטקסט.
כן.. נכון.. סאבטקסט
כן.. נכון.. קרא איזה ביקורת רצינית של הסרט
או אפילו שתיים-שלוש. אז נדבר.
סקר קשה להצבעה.
הרי יש פה יותר מאפשרות אחת – טים ברטון, פיטר ג'קסון וסטיבן ספילברג. בנוסף חסרים פה גם שאמאלן ו(עכשיו יתנפלו עלי)טרי גיליאם.
יש פה, אם תשים לב, עשר אפשרויות.
שאמאלאן? באותה רשימה עם פיטר ג'קסון?
תמיד שנאתי את הבנאדם הזה שנאת מוות….לדעתי כל הסרטים שלו (נו טוב…רק ה-3 שראיתי) גרועים ברמה בלתי יתוארת…
החוש השישי מתיימר להיות סרט אימה מצמרר (מה שהוא לא), בלתי שביר מתיימר להיות סרט ובזכות סיינס גיליתי בפנים שלי הבעת גועל חדשה שלא חשבתי שיש לי (אפילו שחואקין פיניקס האיש והצלקת מופיע שם).
חשוב שנית…
אכן, פיטר ג'קסון הוא הטוב ביותר ברשימה.
את צודקת בהערכותייך לגבי הסרטים, עם הסתייגות אחת: בלתי שביר הוא הטוב שבהם. (מה שלא עושה אותו ליותר מסרט בינוני.)
בקר לג'קסון אתה מתבסס רק על סרטי שר''ה
או על כל הסרטים שלו?
רק על סרטי שר''ה
כי זה מה שראיתי, אבל על סמך הקילקול והזילזול ביצירת המופת, זה מספיק.
בלתי שביר הוא סרט נפלא.
לא שאני הולכת לחזור על דעתי (אפשר למצוא אותה בביקורת על הסרט), אבל לא יכולתי לתת לזה לעבור בלי תגובה.
בלתי שביר הוא סרט נפלא.
לא נפלא אבל בהחלט לא רע, מעניין, מעורר מחשבה. ואם לא כל אלה, אי אפשר להגיד שאין בו אווירה. הוא סרט הקומיקס שהכי לא נראה כמו סרט קומיקס, ועם זאת הכי מעביר תחושה של קומיקס, שיצא לי לראות.
סיינס לא ראיתי אבל גם חושישי היה אחלה.
כן נפלא.
רגע
חשבתי שאני אמור להתעקש על גאוניותם של סרטים שאף אחד לא אוהב. אז כן, ראיתי את "בלתי שביר" רק פעם אחת ודי מזמן, אבל זה בהחלט סרט נפלא, עשוי יותר טוב מכל הסרטים של שיאמאלאמאדינגדונג עד עכשיו ומכיל רעיונות יותר טובים משני האחרים. ואפילו הסוף מאוד ריגש אותי במבריקות הפורמליסטית שלו.
רק בסוף מבינים את ה''פורמליסטיות'' של כל הסרט.
כן, מבריק. נהדר. ועוד הרבה דברים אחרים שלא ניתן לומר על הדברים האחרים שעשה הבמאי.
אין לי מושג מה התכוונת להגיד
כי מרוב הציניות שכחת את התוכן. סלח לי בזמן שאני אתעלם.
אפילו אוחמא.
(יש כזה פועל, נכון?)
אם כי, אם תתעלם, לא תוכל להסביר לי איזו ציניות היתה כאן.
ורק אני
היחיד באתר הזה שחושב שכל מה ששאמלאן הוציא הוא גאוני.
החל מהחוש השישי הנוגה, דרך בלתי שביר, ועד סיינס. כשכל שלושתם הם סרטים שיוצאים ואולי גם מגדירים מחדש את גבולות הז'אנר. כולם מגיעים לקלייקס מדהים בסוף וכולם בונים לאורך הסרט את המסע אל הקליימקס (וכן, גם בסיינס הקליימקס מדהים, גם אם לא מפתיע).
בעיני שאמאלן גאון.
מה מדהים בקליימקס של סיגנס?
ואגב, לא כולם הופתעו מהחוש השישי. קורה.
סיינס
לא מפתיע, באמת שלא. אפילו צפוי לחלוטין.
אבל לשאמאלאן יש טאץ' של בניית מתח, אתה יודע שבסוף סיינס זה פחות או יותר מה שיקרה, עם הswing it וכל זה, אבל אתה יודע את זה לכל אורך הסרט, הסרט מוביל אותך אל הקליימקס הזה, והביצוע גם אם צפוי – עוצמתי ודי נוגע.
דווקא סיינס הוא סרט שמעט מאד יכול להיאמר על המסרים הפשטניים שלו, אבל כל כך הרבה על האמנות הקולנועית המיוחדת של שאמאלאן.
אני אוהב את המתח , את הדריכות ואת הציפיה, ובזה הבמאי ההודי הוא אמן.
מה גם, שגם בסיינס כמו שכתבתי ישנה יציאה נהדרת מגבולות הז'אנר כפי שהתקבלו מאז ומתמיד.
לא יודע.
אם שיימאלאן היה בסקר – הייתי מצביע עבורו. בעיני, החוש השיש לא היה יותר ממלודרמה משפחתית המבוימת עם יד אחת קשורה מאחורי הגב, ונמרחת באיטיות מעצבנת שכל מטרתה היא להראות את הטריק של הטוויסט. "בלתי שביר" היה עוד יותר איום, משמים, חסר מטרה, ובו אפילו הטוויסט היה בלתי-מעניין בעליל. דווקא "סיינס" היה אנושי יותר, מרתק יותר, ומביא בסופו של דבר לאיזשהו פורקן (אמנם ברמה הדתית-מטאפיזית שהיא לא כוס התה של כל אחד, אבל יש קתרזיס).
תיקו אלמו וספיל!
זה אומר שיש שני במאים מוערכים מידי?
יש המון במאים מוערכים מדי
יופי, עכשיו אני יכול לישון בלי סיוטים בלילה
רציתי להיות זו שתשבור את השיוויון
אבל אני לא חושבת שאפשר להעריך יותר מדי את אלמודובר וספילברג.
כשהסקר פורסם, כתבתי לי על פתק את הסרטים שראיתי של כל אחד מהבמאים, וזה יצא בערך שניים או שלושה. לא אלאה אתכם בשמותיהם, כי הרוב כאן ראו בערך את אותם סרטים.
החביבים עלי (חוץ מאלמודובר וספילברג):
האחים כהן – שראיתי כמעט את כל הסרטים שלהם ואהבתי כמעט את כולם (חוץ מצומת מילר).
קווין סמית – שראיתי את כל סרטיו חוץ מאיימי ואהבתי אותם, ולמרות זאת זכה בקולי. כי הוא לא צריך לעמוד בשורה אחת עם שאר הבמאים שבסקר (חוץ מג'קסון, שלא ראיתי שום סרט שלו), או בקיצור – הוא יותר סמאח עין דגי, מאשר במאי מוערך באמת.
העם החליט- העם יודע...... נו טוב בד''כ
באיחור רב מידי….
כמובן, תמיד….
ובחיפוש אחרי סקר נורמלי במקום כל הזבל הזה שאני רואה פה לאחרונה (אבל עזבו מי רוצה לרדת לרמת וואלה?)
אני חייבת להסכים עם הבחירה של הרוב ולומר שפדרו אלמודובר הוא פשוט במאי מעצבן וסוטה שהדבר היחידי שנהניתי ממנו בסרטים שלו היה המוזיקה. על כן הייתי ממליצה לרוני בראון שיכריח אותו לחתום על איזה חוזה שבו יכללו מיני מינים של סעיפים שיאסרו עליו כל קשר עם עולם הקולנוע לתקופה ארוכה ויכריחו אותו ללכת ולצוד מלחינים שאותם היה רוצה לשים בסרטים שלא יהיו לו כדי להפיק דיסק כאוות נפשי שהוא כמובן יוכל להביא לפתח ביתי באופן אישי ותוך כדי זאת לעיין בכמה מהתסריטים הפיקטיביים שלי.
סוף!