במקור: Returner
במאי: טקאשי יאמאזאקי
תסריט: טקאשי יאמאזאקי, קניה היראטה
שחקנים: טקשי קנשירו, אן סוזוקי, קירין קיקי
לא פעם (ויותר ויותר לאחרונה, לצערי), אני מסיים צפיה בסרט, והתגובה המיידית היא 'נו, בסרט הזה כבר היינו'. למען האמת, בדרך כלל לא חובה לצלוח סרט עד סופו כדי להגיע למסקנה זאת. סרטים שנעשו בתבניות מוכרות ולעוסות הם מצרך שכיח לעייפה במציאות בה אנו חיים.
ובכל זאת, לפעמים מגיע איזה 'Returner', סרט בו ההעתקות מסרטים וסיפורים אחרים כל כך בולטות, כל כך בוטות, שהן בתורן הופכות להיות אחד מעיקרי הסרט. כי בסרט הזה באמת שאין שום דבר מקורי. כלום. ובכל זאת, הוא ראוי לצפייה.
הסיפור, כאמור, הוא פשוט ונדוש. נערה ושמה מילי חוזרת בזמן כדי להציל את העתיד (ההווה?) ממלחמה שתגמוז אותו לחלוטין. כל מה שצריך לעשות זה לחסל את מנהיג המרד… סליחה, איזה חוצן\חייזר\דאגרה שהתרסק לנו על הפלאנטה, והמלחמה תמנע. מי שיראה את הסרט, ולא ימצא את קווי העלילה המועתקים והמחוות הנזרקות לכיוונם של המטריקס, שליחות קטלנית, מפגשים מהסוג השלישי, אי-טי, ובעצם כל סרט מד"ב אחר שאוכל לציין בשליפה – צריך פשוט להיות ממש באולם (או בסלון) פעם הבאה שהסרט מקרין. לא מנסים להסתיר את זה מאיתנו.
והאמת, זה כיף. כיף לנחש מאיזה סרט תלקח הסצינה הבאה. כיף לראות כיצד אותם מוטיבים עלילתיים שאנו כבר מכירים נצבעים בגוון קצת אחר כדי להשתלב בפסיפס האמור. זה סרט פשוט כיף. והסרט כיף גם מעוד בחינה: האפקטים המיוחדים. הם פשוט מרהיבים. החל בהופעה של רובוטריק, וכלה בשימוש המשכנע וההגיוני ביותר בזמן-קליע שראיתי מעודי, הסרט רצוף בהפתעות קטנות. ולא זו בלבד שהאפקטים משובחים כל כך, וקטעי הקרב מבויימים ביד אמונה ומנוסה. אלא שהם פזורים היטב על פני הסרט, באופן שגורם להאמין כאילו יש הרבה יותר מהם. כאילו הם לא נגמרים. בצפיה שניה אתם עשויים לגלות שהסרט למעשה אינו מכיל כל כך הרבה אקשן כפי שנדמה.
אבל החלק הטוב ביותר בסרט לעניותי, הוא בניית הדמויות. אם נתעלם לרגע ממילי, מעצבנת כמו שרק בת טיפש-עשרה שצריכה להציל את העולם יכולה להיות, הרי ש"האקדוחן הבודד" שהיא מגייסת כדי לעזור לה הוא דמות מרשימה (משחק אותו טקאשי קנשירו, שבקרוב תראו את פלאיו גם ב'מחול הפיגיונות' הקרב אלינו לברכה). ומאידך להם, האנטגוניסט, שזה "האיש הרע", בשפה של אלו שכותבים ביקורות על סרטים, הוא מאלה שמחזירים את אמונו של המין האנושי בפסיכופטים (קירין קיקי, שאין לי מושג איפה תראו אותו בקרוב, אבל אני מציע בחום שזה לא יהיה ללא לווית שומרי ראש). הוא פשוט חמוד בדרכו המרושעת, ואיני מאמין שאי פעם אמרתי כדבר הזה על איש טריאד – שזה ארגון פשע מרושע, בשפה של אלו שחיים ביפן הרחוקה – שאינו בטוח היכן בדיוק השאיר את הגולות שלו. ושולטת מעל כולם, המעסיקה הזקנה של "האקדוחן הבודד", סבתא-זפטא בגרסאתה היפנית, אפשר לומר. זעפנית באופן פולני, וכמו כל דודה פולניה, לא בטוח להרגיז אותה.
אבל, לצערי אני חייב לציין שרק אם הסרט היה מושלם, הוא היה מושלם. והוא לא. למשל, בעתיד החרב מדברים חיילי הצבא ומילי איתם באנגלית עילגת, הצורמת למדי לאוזן. לא כל כך בעלגותה היא צורמת, כמו במאולצות שלה. רואים שהשחקנים היו מעדיפים, אם היו נותנים להם, לדבר בשפה אחרת, והבמאי לא הצליח למסך את המלאכותיות של אותן סצינות. זאת ועוד, יש לעתים בסרט סצינות מתות, אך תבורך אימו של הבמאי, לא ליותר מדי זמן. גם על הסוף הקיטשי אפשר להתגבר, אם רק זוכרים שזה לא באמת סרט. זה פאזל. ועכשיו נראה אתכם אוספים את החתיכות.
נ.ב. מחווה ל'אודיסאה בחלל' לא מצאתי. או אולי היתה, ופשוט לא הייתי מרוכז.
אני לא יודעת למה אבל...
דווקא סרטים שאומרים עליהם שהם גרועים הם הכי מושכים לצפייה…רק אצלי זה ככה?
ראיתי את זה לפני שנתיים בדיוידי.
איזה סרט מצחיק! כל כך הרבה "שאילות" שקשה לספור… בד"כ סרטים שעושים דברים כאלה הם גרועים להחריד, אבל הסרט הזה מצליח לחבר את הכל לקולאז' סביר בהחלט.
האקשן אחלה והאפקטים באמת יפים, אבל יש סרטי אקשן טובים יותר.
זה סרט טוב זה?
סליחה, אבל לא. זו רק הדגמה לחיקוי יפני מטומטם של סרט אמריקאי, כאילו איזה מלוכסן ישב וחשב לעצמו: "לאמריקאים יש סרטי אקשן? לאמריקאים יש סרט מד"ב? לאמריקאים יש סופים זמן קליע? לאמריקאים יש סופים מרוחים? אנחנו נעשה את הכל ביחד, פי מלאנתלפים!"
אבל בניגוד למה שנדמה, כשזורקים לתוך סרט אחד את כל ההגנבות בעולם לא יוצא סרט מגניב, יוצא סרט שהוא פשוט לא קשור לעצמו.
מה שכן, ייאמר לטובת הסרט, ובעיקר לטובת הקהל המשובח של הקון, שאם בהחתלה זה היה סרט אדיוטי, חווית הצפייה המשותפת הפכה אותו לסרט אדיוטי ומשעשע.
סרט מגניב,
וקומדיה נהדרת בעל כורחה.
מלוכסן ?
מה זה קשור לסרט ?
דרך אגב, "המלוכסנים" האלה עשו סרטים שעולים עשרות מונים באיכותם על כל מה שעשו האמריקאים אי פעם.
מלוכסן ?
נכון. לרגע לא טענתי אחרת. אבל כשהם מנסים לחקות את הקולנוע האמריקאי, זה יוצא קצת פתטי.
אורסון וולס?
אורסון וולס?
אפילו יותר מאורסון וולס.
*עשרות מונים* יותר מאורסון וולס?
דוגמאות, חביבי, דוגמאות.
(או פשוט לא להכליל הכללות-נגד. גם זה עובד).
דוגמאות
עם כל הכבוד לאורסון וולס ול"האזרח קיין" עליו עיקר תהילתו, אני חושב שקורוסאווה עולה עליו (אולי קצת הגזמתי כשאמרתי "עשרות מונים").
הערה לסדר
כמובן שזו דעתי האישית בלבד ואני מודע לכך שבמשאלים בין המבקרים יוצא "האזרח קיין" כסרט הטוב של כל הזמנים.
אני כמובן לא מסכים עם זאת ולפי דעתי שני הסרטים הטובים ביותר של כל הזמנים הם "שבעת הסמוראים" ו "איקירו".
אם אתה אומר, אני לא אתווכח.
ככלות הכל, אתה ראית את כל מה שהאמריקאים עשו אי פעם. אני לא.
אף אחד לא ראה את כל מה שעשו האמריקאים
אבל ראיתי את כל הסרטים ה"נחשבים".
אף אחד לא ראה את כל מה שעשו האמריקאים,
לכן אנשים נוטים להמנע מלהכליל את כל מה שיצא אי פעם מארצות הברית.
ונחשבים למה? ועל ידי מי? ואם אותם אנשים לא מחשיבים את אותם סרטים שלא ראית, זה אומר שהם בהכרח טובים פחות מסרטיו של אקירה קורסוואה? תכף תגיד שהסרטים של צ'ארלי קאופמן לא הוליוודים.
אתה מתמם
קודם כל, בסך הכל הבעתי את דעתי האישית ואתה יכול שלא להסכים איתה (תודה שאני נדיב).
אתה טוען שבלי לראות את כל הסרטים האמריקאים שנעשו אי פעם אסור לעשות הכללות על הקולנוע האמריקאי ?
אז איך בכלל אפשר לעשות הכללות ? רק באינדוקציה ?
אני מאד מעריך את צ'ארלי קאופמן, אבל אני מעריך עוד יותר את קורוסוואה.
תן לי להבהיר.
אתה מעדיף את הקולנוע היפני על האמריקאי? שיבושם לך. אם להגיד את האמת, גם אני הייתי מעדיף את הקולנוע היפני לו רק היתה לי ההזדמנות.
רק מה? ברגע שאתה עושה הכללה כזו אתה לא יכול להיות אבסולוטי. כשאתה אומר שסרט X יותר טוב מכל סרט אחר שיצא אי פעם, אתה מתייחס אל שאר הסרטים כפרטים, וטוען שאף אחד מהם, כסרט יחיד, לא מתעלה עליו. היות וברור שלא ראית את כל הסרטים האמריקאים, זה נתפס אצלי כאקט של האנטי-אמריקאיות המאוד אופנתית. זאת שגורמת לאנשים להגיד שצ'ארלי קאופמן לא הוליוודי רק כי הוא מוכשר (בלי שום קשר להשוואה עם אקירה קורסוואה).
תן גם לי להבהיר.
התגובה שלי באה בעקבות השמוש המזלזל שנעשה בכינוי "מלוכסן".
אני לא עושה את ההכללה שהקולנוע היפני עדיף על פני האמריקאי אלא שהבמאי היפני קורוסוואה הוא בעיני הבמאי הטוב ביותר וששניים מסרטיו הם הטובים ביותר שראיתי ("שבעת הסמוראים" ו "איקירו").
היות ואתה לא מכיר אותי אתה יכול לחשוב שההכללה שאני עושה היא לא לגיטמית בגלל שבודאי יש מאות סרטים אמריקאים "נחשבים" שלא ראיתי. אתה יכול להאמין לי או לא, אבל באמת ראיתי את כל הסרטים הנמצאים ב"קאנון" האמריקאי. (ולא, אני לא אורי קליין ולא אף אחד שאתם מכירים).
את כו-לם???
נמאס קצת אבל נתחיל:
כל הסרטים הנחשבים?
נחשבים בעיני מי?
עד כמה נחשבים?
מה מדד הנחשבות?
בן כמה אתה ומי מממן אותך?
את כו-לם???
אני אענה ברצינות למרות שאני עוד אתחרט.
נחשבים על סמך עשרות ספרים ומאמרים שקראתי ורשימות של "הטובים ביותר" למינהן.
נחשבים עד כדי להזכירם במקומות הנ"ל.
מדד הנחשבות הוא עצם הזכרתם.
אני יכול להיות אבא של רוב הגולשים פה ואני מממן את עצמי.
(בקשות למילגות לא יתקבלו בברכה).
טוב, זה כבר מתחיל להיות מסקרן
אני מדמיינת אותך עושה שולף מהאינטרנט רשימה על פי: (חשוב או נחשב או ראוי או מצויין או טוב) וגם "סרט", ואז הולך סרט סרט ורואה את כולם.
ואם אין למצוא עותקים שלהם באוזן השלישית, אתה קונה אותם באמאזון.
אתה מקדיש לעניין כל ערב במשך 10 שנים.
נשאלת השאלה – מתי אתה מפסיק, ומה אתה עושה עם סרטים שיצאו אחרי שערכת את הרשימה?
זה לא בדיוק כך
אני לא מתאמץ לראות כל סרט שהוא "סתם" טוב, אלא רק סרטי מופת כך שאין כל כך הרבה סרטים לראות. היות ואני כבר עושה זאת כארבעים שנה, ראיתי את כל הסרטים האמריקאים שרציתי לראות במסגרת של הקרנות מסחריות, או בסינמטק או בטלויזיה/כבלים.
רק כגיבוי קטן.
ז"א אני לא מסכים איתך בכלל, ואני פריק של קולנוע אמריקאי (או לפחות קולנוע באנגלית. מצידי שהבמאי יהיה סורינאמי).
אבל חוק המספרים הגדולים, בכל זאת עובד לטובתך. ומדגם מייצג, יכול להספיק בהחלט בשביל לקבוע דעה, ומכיוון שסביר מאד להניח שראית הרבה יותר מאשר מדגם מייצג, אפשר רק לסכם ב"על טעם וריח".
ברור קטן
אני מקווה שאין לך נוגדנים לסרטים בשחור-לבן או לסרטים דוברי שפות שאינן אנגלית.
ודאי שלא.
זו רק העדפה. אבל אהבתי סרטים זרים רבים. ובכל זאת מצאתי את עצמי מחבב יותר את "אחי" למשל מאשר את זיקוקין דינור או קיקיוז'ירו, ותמהני האם השפה קשורה לזה.
כמו כן אהבתי יותר את לשבור את הגלים מאשר את האידיוטים למשל, ולמרות שאני יכול להסביר את זה בהודעות ארוכות ומנומקות, תמהני האם לאנגלית אין קשר.
(מצד שני אהבתי יותר את נמר דרקון מאשר את הענק או את סופת קרח…)
סרטים בשחור לבן, אני דוקא מאד אוהב, והצבעתי בסקר השבועי היתה לsin city
ומה דעתך על קורוסווה ?
אם כך אין מניעה להמליץ על קורוסווה (שמלפני סרטיו בצבעים).
האם ראית את "שבעת הסמוראים" ?
את "איקירו" ?
רק את שבעת הסמוראים
ואני אומר בפה מלא (ראיתי את גירסת השלוש שעות מינוס).
מדובר באחד מהסרטים הרעים ביותר שראיתי. נקודה.
רק את שבעת הסמוראים
דווקא עליו יש קונצנזוס שהוא בין הסרטים הטובים ביותר של כל הזמנים.
אתה יכול להסביר ממה סבלת בו כל כך ?
אני מודע לקונצנזוס
אבל מדובר בסרט, ללא טיפת מיקוד על הדמויות שלו (מלבד אולי המנהיג). הדבר היחיד שיכול אולי להיאמר לזכותו, היא בבניית סוג של מודל כלכלי (ויתור על מועט, בשביל להרוויח יותר לטווח ארוך) אבל מכל בחינה אחרת – הוא פשוט לא עובד. הדמויות בו, אם הן מקבלות איזה שהוא מיקוד הם פשוט מוקצנות עד כאב (דמותו של מיפונה). ובנוסף על כך מדובר בסרט כל כך מיושן שלא לומר מיושבן. עם כל כך הרבה קצוות חוט שלא מוליכים לכלום (מה למשל היה אמור להביע הרומן של מיפונה עם הכפרית, ולמה לעזאזל הוא לא הגיע לשום קליימקס במהלך הסרט).
מה שאני ראיתי הוא פשוט סרט הרפתקאות ארוך יתר על המידה, ולא מרתק באף שלב.
איך נפלו גיבורים
לגבי ההקצנה של הדמויות נראה לי שעם קצת סובלנות אפשר להסתגל לזה ואז זה לא מפריע. אני חושב שזה שייך למסורת הקאבוקי שקורוסווה הושפע ממנה.
לגבי קצות החוט שלא מובילים לשום מקום – אני צריך לראות את הסרט שוב כדי להתיחס.
"לא מרתק באף שלב" ? כשאני ראיתי אותו לראשונה לפני כשלושים שנה זה היה הסרט המרתק ביותר שראיתי. מאז ראיתי אותו מספר פעמים אבל מזה מספר שנים לא ראיתי אותו.
יתכן שאחרי שרואים את כל סרטי האקשן שנוצרו מאז זה באמת התיישן. אני צריך לראותו שוב כדי לשפוט (אם כי אני מפחד להרוס את הזכרון שיש לי ממנו).
אבל לפני 30 שנה
עדיין לא היה שר"ה, אפילו מלחמת הכוכבים עדיין לא יצא.
בקיצור, תראה אותו שוב, סביר לי מאד להניח שמאד לא תאהב.
זה סרט טוב זה?
התחלתי לראות והפסקתי אחרי רבע סרט. איך יש לכם סבלנות לסרטים גרועים שכאלה? הרדידות התסריטאית והבימוי הילדותי הפכו את הצפייה לחוויה כל כך לא מעניינת, פשוט לא סיקרן אותי מה יקרה הלאה, ודרושות סצינות אקשן ברמה גבוהה מאוד (שלא היו שם) בשביל לפצות על המגרעות האלו.
אתם, יש לכם זמן חופשי בשפע אם אתם מרשים לעצמכם לשבת בקון ולראות סרטים כאלה עד סופם.
באמת, היסטוריונים בעתיד וודאי יציינו את הקון הזה כנקודה בה קרסה
הציוויליזציה המערבית בכלל, והחברה בישראל בפרט.
זמן חופשי?
קון?
סרטים כאלה?
סדום ועמורה!
דרך אגב, תודג על העידוד-הלא-מכוון, על זה שלא הייתי בקון.
אכן סרט מגניב
בהתחלה הייתי ספקן והתלבטתי אם לוותר מראש ולהעביר את השעה וחצי הקרובות בטעימת מרקים (מעולים, אגב) אך בסופו של דבר ההחלטה להישאר לא אכזבה וגיליתי סרט מגניב מאוד, מלא במודעות עצמית ומאוד משעשע, וסרטים כאלה הם מצרך נדיר בימינו.
מגניביישן!
ואין ספק שזה ממש סרט שנכתב עבור אש"ר (האידיוטים בשורה הראשונה) שהפעם אני גאה להיות אחד מהם.
מוקדי האש''ר התרבו כמו קלקולי קיבה בעקבות מרק שלא חומם היטב.
אכן, סרט מגניב ביותר.
מלא חורים, מאכיל את הצופה בכפית, לא מקורי בגרוש, אבל כמה שנהנתי.
הייתה לי איתו רק בעיה אחת – ממתי הגיבור הראשי, ובעיקר אם הוא נראה כמו הגיבור הראשי בסרט – ישן עם חולצה? ועוד סוודר ארוך? ממתי?
מילא להעתיק מסרטים אמריקאים, אבל להשמיט את הקטעים השווים באמת?
מה שהיא אמרה!!
מה שהיא אמרה!!
רושמת את הסכמתי מלאת ההתלהבות בפרוטוקול.
הרהורים בעקבות צפייה שניה בבוחצלגיחצן
את הצפייה הראשונה ערכתי על ה-DVD אצלי בבית, והאמת היא שאז לא התרשמתי יותר מדי. האפקטים הדיגיטליים מגניבים (אם מחפשים מישהו שיביים את סרט "הרובוטריקים" – הנה, מצאתם אותו), פס הקול אפקטבי גם הוא, הצילומים יפים, השחקן הראשי, הנבל הראשי, והדודה הפולניה טובים מאוד, כפי שציין המבקר אבל כל השאר?
המחוות לסרטים האחרים הם דבר די כיפי, אבל הן מתחילות לייגע באיזשהו שלב. השחקנית הראשית מעצבנת. האקשן הפיסי (בניגוד לאפקטים), לא משהו בכלל. הקטעים הכמו-דרמתיים (כפי שהעידו פרצי הצחוק ההיסטריים בקון), לא עובדים.
ולאחר הצפייה בקון-
האמת, רוב החסרונות של הסרט נשארו כפי שהיו. אבל האקשן הפיסי נראה ק-צ-ת יותר טוב. והאפקטים שכבר נראו טוב בקטן, נראים טוב עוד יותר בגדול.
ואני לא ממש יכול להגיד שסרט שבו אני מצליח לזהות משפטים שלמים בשפת המקור (אחרי שהיפנית שלי כבר מעלה חלודה מזה שלוש שנים כמעט) הוא סרט רע.
אגב, בירור קצר העלה שהבמאי של הסרט עבד גם על סדרת אנימה בשם Heat Guy J. ראיתי רק את הפרק הראשון שלה, ודי השתעממתי, אבל שלא במפתיע, היא נראית מצוין.
רובוטריקים
אני אשאר אם בחירת הבמאי לרובוטריקים העומדת על זמסקי הבמאי של סרט אחר שראינו אתמול בערב (או בעצם הבוקר).
-האשף הדגול
דווקא האנגלית המאולצת נשמעה לי במקום
כמו שאני ראיתי את זה – בעולם שמילי באה ממנו (העתיד ההוא) שארית הפליטה של האנושות התקבצה במקום המפלט האחרון – ובתוך אסופת האנשים הזו היו יפנים, טיבטים, אמריקאים ועוד כל מיני, כל אחד דיבר במבטא שלו, אבל כנראה שאז כולם ידעו מספיק אנגלית כדי לתקשר ולא אף אחת מהשפות האחרות. נראה לי מאוד מציאותי (עד כמה שאסופת אנשים שהתקבצה במפלט הררי בטיבט בעקבות מתקפה של חייזרים ויותר מזה זה ספוילר יכולה להיות הגיונית.)
השחקן הראשי נראה כמו הגרסה היפנית של אורלנדו בלום
וחוץ מזה- סרט חמוד להפליא. הצחיקו במיוחד את הקטעים שבהם
מילי אוחזת בחייזר והופס! קלוז-אפ על הפנים שלה, ולפתע מתחתית המסף מופיע יד גרומה וירקרקה ואוחזת בלחיה בדרמתיות. פשוט חומר טוב, בהתחשב בעובדה שהיד נראתה כמו סמארק תלוי על מקל שמישהו מחזיק מלמטה.
נכון! הקטע הזה בהחלט גרם לשאגת צחוק
ו
למי שאמר "סקוויש!"
והגיבור הרע
נראה כמו דיוויד בואי עם מניירות של גרי אולדמן (באלמנט החמישי).
חשש
האם יש בסרט חשש לקיומם של שחקנים/בימאים/צלמים/עוזרי תאורנים מהסרט שבעה צעדים ? כי כל מי שלקח חלק בסרט ההוא צריך טיפול לפני שיחזור לקולנוע. (התמונה למעלה מעלה את החשש…
חוסר פגיעה בזמן ובמרחב
*חוץ* מהפגיעה שבשבילה מילי נשלחה אחורה. נזק היקפי, בקיצור.
או, במילים אחרות: אם ביטול המלחמה לא מנעה את המצאת מכונת הזמן למרות שמכונת הזמן הומצאה בגלל המלחמה, זה נזק מינימלי.
מחוות
לא רק מד"ב-
אחד הרגעים מצחיקים היה בקטע "אישה יפה". וכל הדיאלוגים גנובים מהטלנובלות הכי דרמטיות שבערוץ ויוה.
כמו בסרטים סקנדינביים
גם כאן אני מרגישה שאני מפסידה המון כי אין לי מושג לגבי היחסים בין העמים.
תגידו לי שאני מתעמקת מידי בסרט קליל, אבל מה המשמעות לכך שהפליטה היא טיבטית, אבל בעולם שלה שולטים אמריקנים. שיפני התחיל את המלחמה אבל הוא עובד בשירותו של סיני? האם הסיני הזה קשור לגניבת האיברים והאם באמת יש ילדי רחוב ביפן שגונבים לה איברים, או שזה קורה רק בברזיל? מה זה אומר שהיפני אוכל ספגטי אל דאנטה?
כמו בסרטים סקנדינביים
כי לא הצליחו לשלב בתסריט את ג'ט בלאק. אז ספייק שפיגל נאלץ גם להיות הטבח.