עכשיו הזמן לבחור!
28  |
דוד – מפלגת זכויות משתמשי ה-DVD |
| 135 |
די – לביטול הפרסומות בקולנוע |
| 62 |
חחח – המפלגה לאילוף ומלחמה בטרולי רשת |
| 19 |
יד – למען אתרי קולנוע דינמיים |
| 73 |
כסף – למען תקציב מוגדל לקולנוע הישראלי |
| 72 |
מסך – למען שיפור תנאי הצפיה |
| 51 |
נחש – מפלגת נחשים במטוס |
| 19 |
סש – מפלגת עובדי ס/שפילברג |
| 15 |
עוף – למען חופש האוף טופיק |
232  |
שקט – למען עונש מוות לאנשים שמדברים בסרטים |
מספר מצביעים: 706
איך אתם מעזים לגנוב מארץ נהדרת?!
סתם!
שקט לשלטון, שקט לשלטון!
אני גאה להיות הראשון שהצביע לשקט!
בדיוק באותה הצורה
שבה קיציס ופרידמן העזו לגנוב מאיתנו.
אגב, רציתי ללנקק לתשדיר של מפלגת "שקט", אבל למרות הרבה מאמצים, לא הצלחתי למצוא לינק ישיר אליו. אז אם הם כל כך לא רוצים שילנקקו אליהם – לא צריך. התשדיר המבדר נמצא אי-שם באתר של "ארץ נהדרת".
בקשת, קיבלת
יש עוד כמה
מצחיק
כמעט כמו הג'ינגל הגנוז של חזית יהודית.
מה הם גנבו מכם, אם אפשר לדעת?
את זה
http://www.fisheye.co.il/static/political-stars.htm
ותגובתנו הבלתי-נחרצת:
כתבה מספר 1413
את זה
אולי יש לכם עדיין את הקטע מארץ נהדרת, כי הלינק כבר לא פעיל
אז מה קרה עם זה בסוף?
תבעתם?
בחרתי בשקט
של הטלפונים סלולארים כי זה הכי מעצבן כי לאנשים יש חוצפה לדבר ולא אכפת להם אם זה באמצע הסרט
אם הסרט כל כך משעמם תעזשוב ותדבר בחוץ. וזה תמיד יותר בארץ החוצפה הישראלית.
(קודם התלבטתי לגבי הפירסומות,
אבל אני יכול להבין למה יש פירסומות לפני הסרט .אבל אם כבר פירסומות שיהיו פירסומות מושקעים כאלה שלא ראו בטלוויזיה ושיהיו מושקעים. אבל מכובן שלא יהיו 20 דקות פירסומות.אם הם מחפשים מקום לפירסומות אז למה לא בהפסקה?)
מדוע אתה משלים עם קיומן של פרסמות בקולנוע?
אתה משלם עבור התוכן. האנשים הרעים מבתי הקולנוע מנצלים את הקהל השבוי וחסר הישע בשביל לעשות לביתם.
תאר לעצמך שהיית קונה דיסק ולפני הרצועה הראשונה היתה מתנגנת לה הפרסמות של שוקו יטבתה. שערורייתי, לא פחות. אבל בתי הקולנוע לא מציבים לנו ברירה אחרת.
אתם יודעים מה, אם השימוש בכספי המפרסמים היה למטרת שיפור תנאי הצפייה, ניחא, אבל לצפות בחצי שעה של פרסומות באולם קולנוע מט ליפול? לא ולא.
ובעניין השחים בזמן הצפייה, אני זוכר שדובר בעבר על מכשיר המשבש תדרי פלאפון, וכולם הריעו לאותה המצאה גיאונית שתביא את הקץ למטרידים המלהגים באולמות. מה ניסגר עם זה? בכלל משתמשים במכשיר הזה בארץ? (שמעתי פעם שבמליאת הכנסת יש אחד כזה. קשה להאמין).
לא משתמשים בזה כי מסתבר שזה לא חוקי.
יש איזה סעיף בחוק שידורי רדיו ותדרים שקובע שאסור לחסום תדרי שידור/קליטה שאושרו על ידי משרד התקשורת, כי זה פוגע בזכיון של רשתות הסלולר ושל תחנות הרדיו.
ארורים!
נשמע כמו תירוץ תמוה
הרי בתוך אולם תיאטרון או קולנוע כל הרשתות ייחסמו (אחרת אין בזה טעם), כך שלא ייווצר מצב שבו לאחת יהיה יתרון על אחרות. נראה לי יותר סביר שבכנסת לא רוצים לעצבן את חברות הסלולרי. הם חכמים רק על סטודנטים.
אגב, אני גם בעד לחסום תדרי ניידים על מטוסים ובמחלקות של בתי חולים בהם מוחזק ציוד שטלפון נייד יכול לשבש אותו.
נשמע כמו תירוץ תמוה
חסימת תדרים כזו תפריע, נדמה לי, לאותם מכשירים שהסלולרים עשויים להפריע להם…
ובורותי הטכנולוגית שוב זוקפת את ראשה בשאגה...
לא עניין של תחרות כמו שליטה מוחלטת.
אם הבנתי נכון, העניין הוא שהתדרים של חברות הסלולר נחשבים שלהן. ברגע שמשבשים את הקליטה בנקודה ספציפית, אתה למעשה פוגע לכל חברות הסלולר במוצר ובתנאים העקרוניים שהובטחו להן. פה זה טיפה מסתבך: קודם כל, כי מבחינת החברות זה לא משנה שהחסימה מותקנת רק בתוך אולם הקולנוע. מבחינתן, אם חסמת תדרים באמצעות מכשיר שיועד לכך, זה עלול לחסום תדרים גם מחוץ לאזור שכיוונת אליו (כלומר, הפגיעה גדולה יותר משנטען על ידך). ניתן לראות זאת בלינק הבא: http://www.local.co.il/nocell/showItem.asp?articleId=1521
במקרה הנ"ל המטרה היתה לחסום קליטה רק באזור הפנימיה. מעשית, זה חסם את הקליטה באזור נרחב יותר.
שנית, ישנם מקרים בהם החסימה מתבצעת באמצעות משדר מיוחד. ואז למעשה אתה משדר ללא רשיון ממשרד התקשורת, וזה כבר בגדר פיראטיות (==> אסור).
יש גם מכשירים קטנים שמשבשים קליטה באזור מוגבל. לא מזמן היתה כתבה על גאדג'ט יפני כזה, נדמה לי בוואינט. חיפשתי את הכתבה, אבל אני לא מוצאת אותה או לינק אליה. בכל מקרה, גם זה אסור.
שתי טענות נוספות שקראתי באתר "זגוגיות", הן:
א. ניידים נתפסים גם כמכשיר חירום, וחסימת קליטה/תדרים פוגעת בתפקוד שלהם בזמן משבר.
ב. התדרים של חברות הסלולר משמשים גם את הצבא, ולכן חסימה שלהם פוגעת בצבא.
לא עניין של תחרות כמו שליטה מוחלטת.
בארה"ב קיים (לא יודע אם בשימוש נרחב) הטריק הבא: מתקינים באולם אנטנה סלולרית שקולטת את כל השיחות היוצאות, אבל חוסמת אותן אם הן לא למספרי חירום. היא פועלת באופן דומה גם לשיחות נכנסות.
מסופקני. גם שם לא חוקי
להתקין משבשים, ולא ראיתי את ההסתייגות למשבשים סלקטיביים.
מה שכן, מותר וגם עושים את זה שם, לבנות אולם בצורה שתשבש קליטה פסיבית. למשל, רשתות מתכת בקירות ועוד מיני דברים שמפריעים לקליטה אבל לא מתערבים בה בצורה אקטיבית.
סטארט אפ עצבני
לבנות אולם קולנוע בתוך "כלוב פארדיי", יעלה יותר לבנות אותו
אבל יהיה אפשר למכור כרטיסים אליו תחת נישה יוקרתית
דווקא שמעתי כי לאחרונה
חברת AMC שהשתלטה לאחרונה על Loews חתמה חוזה מול חברה ישאלית שפיתחה מכשירים כאלה, אבל כרגע יש ויכוח על מה יקרה עם מספרי חירום וכו' וזה עוד לא הוכרע.
אוקי, הבנתי, אבל זה עדיין נראה כמו בעיות טכניות
ומשפטיות, שאפשר לפתור אם באמת רוצים. אפשר לדוגמה לייצר משבשים שעובדים רק על אזור קטן, ולחייב קולנועים שרוצים להשתמש בהם לקבל רשיון להפעלתם ממשרד התקשורת ולהתקין אותם בתוך האולם באופן שאי אפשר יהיה לנתק אותם ולהשתמש בהם במקום אחר.
לגבי חירום וצבא – אני לא מקבל את הטענות האלה. זכורים לי במעורפל זמנים פרהיסטוריים כלשהם בהם עדיין לא היו קיימים טלפונים ניידים, ואיכשהו הצבא ושירותי החירום הצליחו להסתדר. מתי בדיוק מישהו יצטרך להתקשר למספר חירום מתוך אולם קולנוע? כשמחבלים ישתלטו על האולם? כשמישהו יחטוף התקף לב ויחליט שהצעד הכי הגיוני הוא לא לקרוא לעזרה אלא לחייג מספר בנייד שלו ולחכות שמישהו יענה? נשמע לי קצת מופרך.
כן, התקף לב (החברים שלו מתקשרים),
אבל גם שריפה, רעידת אדמה, קריסה של תקרת הפלקל, או – הלוואי שזה יקרה – כשהרמקול הבודד בקולנוע פנורמה ינשור ממקומו ויפול למישהו על הראש והמסך יתקלף מעצמת הזעזוע (וייקרע!). כלומר, לא חובה שהוא ינשור למישהו דווקא על הראש, אבל אם הוא ייפול ויתנפץ לרסיסים אולי הם ישפצו שם טיפה.
תשמע, גם בעיני מקרי החירום הם תירוץ חלש (הרי מי שירצה לצאת מהאולם ולחייג לא יצטרך לעשות מסע כומתה), אבל לא בעיה למצוא דוגמאות להם.
אפשר להוציא מהקולנוע כל מי שמדבר
זה חוקי, זה יעיל וזה מרתיע. אבל הופה, כאן כבר החלפנו מפלגה.
ס/ש!
אחלה הברקה.
מפלגת נחש!
אוטו לכל פועל, מחשב לכל ילד ונחש לכל מטוס!
לפי התכנית הכלכלית שלנו, עד שנת 2008 המשכורת השנתית של סמואל L ג'קסון תעלה ב15%. ולא זאת בלבד! נקדם את שוק נחשי הגומי, נפתח פינות חמד לליטוף נחשים ב*כל* קניון, מרכז קניות ומועדון חשפנות, קטנים או גדולים ככל שיהיו, בכך יוצרים אלפי משרות חדשות בטיפול, טיפוח וגידול נחשים בכל הארץ!
לפי קביעת מומחים מקווקז, אימון נחשים לתקיפה, הגנה וביטחון באופן כללי הינה מטלה יחסית קלה שתוצאותיה מדהימות, ובכך נחזק את כוחות הביטחון, המשטרה, הצבא ומועדוני החשפנות! שום פושע שפוי בדעתו לא יעז להתעסק עם נחש מיומן בהרג!
אנחנו נהיה היחידים שבאמת *נפעל* למען לגאליזציה של אופיום! [אין לי מושג למה. יש לי בראש קשר אסוציאטיבי כלשהו בין אופיום לנחשים.]
הצביעו למפלגת נחשים במטוס, למען עתיד טוב יותר, בטוח יותר, ובעל הרבה, הרבה יותר נחשים במטוסים בארץ ישראל היפה שלנו.
יש כאן המון תופעות מעצבנות יותר או פחות,
אבל אני חושבת שדי ברור מאליו למה הצבעתי. מילא מעידה חד-פעמית, אבל לאנשים שמבטאים את עצמם בצורות כמו חחח בהתמדה באמת אין זכות קיום. לפחות לא בסביבתי…
(אגב, יש כאן כמה וכמה מפלגות שקיומן הגיוני בהרבה מזה של כמה מפלגות שרצות לכנסת באמת. רק לי זה מפריע?)
אני רואה בדמיוני תשדיר רציני לחלוטין,
בו קריין מפרט בסבר טון חמור את מצע המפלגה, וחותם ב"הבחירה הנבונה – מפלגת חחחחח".
רק בשביל זה שווה להצביע להם.
אז את רוצה לומר
שלא תצביעי להמפלגה נגד הבנקים ולמפלגה לזכויות הגבר?
עד כאן.
לצחוק על המפלגה שמבטיחה לחקור את הקונספירציה שמאחורי רצח רבין? אני חושבת שזה נכנס תחת הכלל של "כל המוסיף גורע".
תשתקי לפני שנעיף אותך למאה שנה!!1
מסכימה!
מפלגת חחחחח שולטים!
איזה מפלגה?
ז'.
לא, ברצינות. זאת האות שהם בחרו. לא זוכר מה השם המלא של המפלגה.
והסיסמה שלהם בתשדיר הבחירות היתה: ''אכפת לך? שים ז' בקלפי!''
אני רציני לגמרי.
שמה המלא של המפלגה, אגב: "רעש – זכויות הגבר במשפחה". בראשות יעקב שלוסר.
ומה היה המצע של המפלגה?
מצטער שאני גולש ככה מהנושא, אבל המפלגה הזאת עוררה את סקרנותי.
אאל''ט, טענה שיש אפליה לרעה של גברים בגירושין, והבטחה להיאבק בזה
לא, לא, אתם לא מעודכנים
ז' היא עכשיו מפלגת "לחם", אם אני לא טועה, שהיא אחת ממפלגות רבות מהעם, של העם ולמען העם (שלו היו מתאחדות למפלגה אחת, אולי גם היה להן סיכוי להגיע לכנסת, אבל בעצם הנסיון לערב הגיון בפוליטיקה הוא מופרך מיסודו…), ומפלגת זכויות הגבר למשפחה היא עכשיו משהו בסגנון "צדק לכל", עם אותיות כאלו או אחרות, שדוגלת בחקר הקונספירציה מאחורי רצח רבין, ועוד כמה דברים. מדובר ברק אחת מכמה מפלגות ביזאריות במיוחד (וביניהן ה' – שכל מה שאני יודעת עליה זה שהם אוהבים את *כולם* ולא רצו לעשות תשדיר תעמולה יקר, פץ – שמטרתם פיצפוץ הבנקים, וכו').
ואם כבר
, ומפני שהוא משדר ברקע – מי הפליל את רוג'ר רביט הוא סרט נפלא ומהולל.
האותיות הם רע''ש
וזה גם שם המפלגה. עיקרי המצע (מועתק מynet):
יפעלו למען השוואת הזכויות בין גברים ונשים בנושא דיני המשפחה בישראל ולביטול העדיפות למישמורת על הילדים הניתנת לאם. תומכים בהצמדת המזונות לתוספת היוקר המשולמת לשכירים ולא למדד יוקר המחיה. תומכים בזכות לגבר לשלול את הבאתו לעולם של ילד לא רצוי.
תומכים בהנהגת בחירה חופשית לנישואין בישראל ובכלל זה נישואים אזרחיים.
קוראים לוועדת חקירה ציבורית בשאלה מי רצח את יצחק רבין. קוראים להפוך את ועדת החקירה לעניין "ילדי תימן, המזרח והבלקן החטופים" לפומבית, ולהעניש את הגורמים האשמים.
קוראים להבטחת פנסיה ממלכתית הוגנת לכל אזרחי המדינה, קוראים להבטיח את זכויותיהם של נהגי המוניות.
תומכים בהנחות שיינתנו לצעירים בתחום הדיור. קוראים להנהיג תחבורה ציבורית בחינם (סיבסוד ממשלתי), וכמו-כן בבניית רשת מסילות רכבת בכל רחבי המדינה.
קוראים לאמץ המלצות החברה להגנת הטבע בדבר איכות הסביבה והחיים בישראל, וכן לאמץ את המלצות "האגודות למען בעלי-חיים בדבר איסור מוחלט של ניסויים או התעללות מכל סוג שהוא בבעלי-חיים בישראל.
ועם כבר מפלגות שוליות, סיסמאת הבחירות הביזארית שאני אקח עימי מן הבחירות האלה: "אנחנו מפלגת לב, האותיות שלו פז, תצביעו פז ונפעל ולעמנכם מכל הלב"
ומי הפליל את ר'וג'ר ראביט הוא אכן סרט נפלא.
שמע, אם מתעלמים מכל וועדות החקירה וזכויות נהגי המוניות (?!)
יש להם דווקא מצע לא רע שנוגע בלא מעט נושאים חשובים.
תיקום טעות - שם המפלגה הוא ''צדק לכל -רע''ש'' האותיות הם קז
גס: מפלגת מעריצי ג'וס ויידון!
ויש"ק!
חוץ מזה, לאנשים שמדברים בטלפון בסרטים צריך להיות עונש מתאים ביותר, אז גם 'שקט' היא מפלגה מתאימה לראשות הממשלה.
ועוד משהו, במקרה שלא הבנתם:
על כל הסקר.
גס: מפלגת מעריצי ג'וס ויידון!
אני מוכן להתפקד לרשימה. במצע שלנו: שבכל סקר באתרים על שם אברי גוף של חיות יופיע משהו שקשור לג'וס!
גס: מפלגת מעריצי ג'וס ויידון!
כלומר, אתה בעד לגליזציה של דיונים על באפי?
==> עוף.
גס: מפלגת מעריצי ג'וס ויידון!
לדעתנו יש טעם להשוואה בין סרטים לסדרות טלוויזיה במסגרת דיונים באתר "חופשי" ו"אלטרנטיבי" לכאורה. אם הייתי רוצה קיטונות של בוז, צנזורה והתעלמות בוטה הייתי פשוט מעלה את באפי בדיונים בשיעורים בבית הספר שלי (לקולנוע).
לבד מזאת אנחנו נפעל לשנות את מדיניות התעלמות מפועלו הקולנועי הצנוע עדיין אך המתקדם בצעדים נמרצים של ג'וס בתחום הקולנועי, בכל הנוגע לסקרים.
הידד!
אילו יכולתי להצביע לשתי מפלגות – הייתי מצרפת גם את מפלגת ג'וס להצבעתי!
ג'וס לשלטון!
וכל מילה מיותרת.
הצטרפו אלי ידידיי
המהפכה מתחילה היום!
הייתי מצביעה ''חחח'',
אם לא הייתה שקט.
כל כמה שאני שונאת טרולים, אני יכולה פשוט לא לקרוא את ההודעות שלהם (וקל לזהות אותן), לעומת מרעישי הקולנוע שהורסים לי לגמרי את חווית הצפיה. אני מוכנה לשלם מחירים מופקעים, לסבול פרסומות והפסקות באמצע הסרט רק כדי להעטף לגמרי באווירה – חושך מוחלט מסביב, ווליום שאי אפשר להרשות בבית, מסך ענק (שונאת מסכים קטנים) וסראונד (או סטריאו רועש, אני לא באמת מבדילה) ששואבים אותי לעולם אחר לשעתיים-שלוש. הם הורסים לי לגמרי את החוויה.
הצבעתי לכסף
וצפיתי למצוא איתי יותר מצביעים. אני מוכן לסבול את כל ההפרעות בתמורה ליותר סרטים ישראלים איכותים (ומרוב הסרטים הישראלים שזכו לקבל תקציב מאוד נהנתי)
כסף יחלק את ירושלים!
זאת בניגוד לשמועות המוקדמות (שנתגלו כלא נכונות בעליל), לפיהן ירושלים תחלק כסף.
הצבעתי לכסף
ממש לא. יש דברים חשובים יותר לבזבז עליהם כספי ציבור, ואם אין, שיגבו פחות מיסים. לא להעביר כסף ל"תרבות" שאין לה צרכנים; אם יש צרכנים, שישלמו תמורת התרבות ויממנו אותה. הקולנוע לא שונה מישיבות חרדיות, מבחינה זו.
הייתה שנה אחת בה לקולנוע הישראלי היה תקציב יחסית גדול
הסרטים שהופקו בשנה זו זכו בפרסים בחו"ל ולהצלחה קופתית ממוצעת גבוהה יותר בארץ. עם "סוף העולם שמאלה" היה אחד מן הסרטים הכי קופתיים בארץ באותה שנה (כולל סרטים לא ישראלים) אז יש קהל לקולנוע הישראלי.
הייתה שנה אחת בה לקולנוע הישראלי היה תקציב יחסית גדול
אם יש קהל, יממן נא הקהל הזה את הסרטים — ולא התקציב הממשלתי.
ואיך יווצר קהל באין סרטים טובים ומושקעים?
למה למשל שלא יקחו את כל הכסף שמרויחים המפיצים הארורים מהפרסומות שהם דוחפים לנו בקולנוע ויזרימו אותם לתמיכה בהפקת סרטים ישראליים איכותיים?
ואיך יווצר קהל באין סרטים טובים ומושקעים?
סרטים שמושכים קהל הם סרטים רווחיים; היו כמה סרטים ישראלים כאלה לאחרונה. סרטים כאלה ימשכו משקיעים עסקיים. לא צריך כספים מהממשלה לשם כך.
אמנם יש הימור עסקי בהשקעה בסרט, אבל גם בפתיחת חנות נעליים יש הימור עסקי.
רוצים תמיכה ממשלתית? אני מוכן שהמשקיע לא ישלם מס על ההכנסות מהסרט כל עוד הן לא מכסות את ההוצאה; רק אם ההשקעה הפכה לרווחית, שישלם מס, על הרווח בלבד. (אה, רגע. זה המצב כבר היום. אפילו עם חנויות נעליים).
ולפני שתשאלו לגבי סרטים "אמנותיים" שאינם רווחיים, חובבי אמנות מוזמנים להשקיע בהם.
כן ולא.
בתגובתי הקודמת, שים לב, לא טענתי שהממשלה היא זו שצריכה לממן סרטים, למרות שאני כן חושבת שצריכה להיות תמיכה ביוצרים ישראליים ברמה מסויימת. מכיוון שלא לכך כיוונתי, אני מעדיפה שלא להיכנס לדיון פוליטי.
אני פשוט לא מסכימה עם טענתך שהקהל צריך לממן את התקציב לסרטים מעבר למחירי הכרטיסים – שהרי הם בעצם הדרך בה תומך ותורם הקהל לתעשייה הזו.
העניין עם ישראל
הוא שאנחנו מדינה קטנה ולכן כמות הצופי הקולנוע מוגבלת, מה שמקשה על סקטים ישראלים להיות ריווחים. אני חושב שיש מקום לתמיכה ממשלתית ביוצרים על מנת להעשיר את העולם התרבותי במדינה. ואני אצטט ממצע אחת מן המפלגות הגדולות (בבחירות השוליות שייתקימו ביום שלישי):
"תרבות ואומנות הן נדבך חשוב שהחברה האנושית מחוייבת לטפח, מפלגת … מאמינה בחובתה של המדינה לטפח את התרבות והאומנות, ולאפשר ליוצרים כר נרחב ליצירה איכותית וחופשית"
כן ולא.
לרגע לא טענתי זאת. טענתי שהקהל צריך לממן את הסרטים, והתכוונתי — ע"י רכישת כרטיסים (ו/או רכישת DVD וכו').
המדינה צריכה לשפר את חיי אזרחיה
על שאלת חלוקת הכספים ניתן להיכנס לדיון עופי בן אלפי תגובות שיתפזרו על מאות פתילים ושלא יגיע לשום מסקנה. מה שכן, אני בטוח שחלוקה של 0 שקלים לקולנוע היא שגוייה, במובן שהיא תוביל לפחות הנאה לאזרחים (יש כמובן הסתייגויות שאין לי כוונה לפרט)
למה המדינה צריכה לממן פארקים לאומיים? לסבסד מוזיאונים (הסטוריים, לאו דווקא לאומנות)? לתמוך בספורט? שמי שזה מעניין אותו ישלם, ואם אין מספיק שהחלשים ייעלמו. לדעתי, חיים בחברה כזו יהיו הרבה פחות מעניינים ומהנים.
אבל נחזור לקולנוע. אין לי מושג כמה מסים שילם כל אזרח עבור "סוף העולם שמאלה" אבל בשורה התחתונה אני מאמין שמרבית המשלמים קבלו תמורה לכספם. אין לי מושג אם הסרט היה מופק, או כמה פחות טוב הוא היה ללא המימון הזה, אבל ברור שסרטים אחרים, טובים יותר ופחות ככל לא היו מוסרטים, כשלא נראה לי שמרבית האוכלוסייה היתה מרוצה יותר אם היתה משלמת חלקיקי אחוז פחות של מסים.
מעבר לכך, סרט הוא בעצמו עסק וכמו שהמדינה תומכת בעסקים קטנים (לא יודע מה לגבי חנויות נעליים) כך המדינה מקווה שהכנסות הסרט ממסים ותוצרי לוואי, תיירות למשל, יכסו את ההשקעה. אגב, לתרבות יש תאריך תפוגה ארוך למדי, ובתקווה שתוצריה יבדרו דורות אחרי הפקתה, בטווח הארוך היא תשתלם.
המדינה צריכה לשפר את חיי אזרחיה
המדינה יכולה לשפר את חיי אזרחיה טוב יותר אם תשאיר יותר כסף בכיסם (פחות מיסים), הרבה יותר מאשר בהשקעה בקולנוע (או בספורט, או באומנות, או כל מה שאינו מוגדר חלק מתוכנית החינוך-חובה-חינם).
"אין לי מושג כמה מסים שילם כל אזרח עבור "סוף העולם שמאלה" אבל בשורה התחתונה אני מאמין שמרבית המשלמים קבלו תמורה לכספם" — הבלים. אם התמיכה היתה בסך 100,000 ש"ח בלבד, כל אזרח שילם בערך אגורה וחצי. מיעוטם בלבד (הרבה פחות מ"מרבית המשלמים!") ראו את הסרט, ואלה ש*כן* ראו, שילמו עוד הרבה יותר תמורת התענוג.
לעומת זאת, באגורה וחצי מכל אזרח אפשר היה לעשות הרבה דברים מהותיים, שבניגוד לקולנוע, חברות כלכליות למטרת רווח דווקא לא היו עושות. למשל, שיפוץ באיזה כביש או שניים, או עוד תרופה לסל, וכו'. מי שהפסיד הם בעיקר החלשים בחברה.
הטענה שהשקעה בקולנוע היא "שיפור חיי האזרחים" היא פטרנליסטית בלשון המעטה. מאסתי בכל אלה שחושבים שהמדינה יודעת טוב יותר מהאזרח מה טוב לו ו"תרבותי". אם לא מספיק אזרחים חושבים שאופרה היא חשובה דיה כדי לשלם עליה, המדינה לא צריכה לסבסד את האופרה הישראלית. חד וחלק. רק בגלל שכמה אליטיסטים-של-טעם חושבים שזה חשוב, צריך לבזבז על זה כספי מיסים? כך גם לגבי קולנוע, ועוד.
תרבות שאין לה דרישה, לא צריך לממן אותה. תרבות שיש לה דרישה יכולה לממן את עצמה ממכירת כרטיסים.
המדינה צריכה לשפר את חיי אזרחיה
אבל אז נישאר עם תרבות פופולארית בלבד. באמת היית מעדיף היצע תרבותי שיוגבל למוצרים נדרשים כמו רוני סופרסטאר? (אין בכך כוונה לפגוע ברוני, כמובן)
המדינה צריכה לשפר את חיי אזרחיה
הייתי מעדיף מערכת חינוך שתסביר לילדים על תרבות ותתן להם מספיק טעימות של תרבות, מבלי לממן תרבות שמרבית העם לא צורך (כמו למשל אופרה). אם מספיק תלמידים יבינו שאפשר להנות ממוזיקה איכותית, קולנוע טוב, וכו' זה יעזור ל"תעשיית הקולנוע" וחבריה הרבה יותר מנדבות ופירורים מתוך תקציב המדינה.
את הכסף שמבזבזים על תמיכה בקולנוע עדיף להעביר כדי להחזיר את השעות שקוצצו ללא רחם בעשורים האחרונים משיעורי מוזיקה בבתי-הספר, למשל. או אפילו לשיעורי קולנוע בבתי-הספר (לא צריך הפקות מקור בשביל זה).
אבל אם אין בעם מספיק אנשים שמעריכים אופרה, והרוב מעריכים את רוני סופרסטאר, לי אישית אין שום בעיה עקרונית עם זה. מי שם אותי, אותך, או את מחלקי התקציב, לקבוע שסוג מסוים של בידור הוא "איכותי" יותר מסוג אחר, ולכן ראוי לתשלומי מדינה?
''אם מספיק תלמידים יבינו שאפשר להנות ממוזיקה איכותית, קולנוע טוב
וכו' זה יעזור ל"תעשיית הקולנוע" וחבריה הרבה יותר מנדבות ופירורים מתוך תקציב המדינה."
צחוקים אתך. חינוך מגמתי, שמטרתו לשכנע את התלמיד בכוח במשהו, לא רק נוחל כשלון מוחלט ב-99% מהמקרים, אלא לרוב אף מרע את המצב.
רוצה דוגמא?
כאשר הכריזה הרפובליקה האירית על עצמאותה, 250,000 מתושביה דברו אירית כשפת אם.
כיום, לאחר 80 שנות חינוך אינטנסיבי ובלתי מתפשר לשפה ולתרבות האירים, מספרם של דוברי האירית כשפת אם עומד על כ-40,000. אכן, הישג מרשים.
ככל שמתאמצים יותר להנחיל לתלמיד ערכים כלשהם, כך גם גוברת התנגדותו.
זאת בדיוק הסיבה לכך שהיהדות שרדה כל כך הרבה שנים בגולה:
ככל שרבו הנסיונות להעביר את היהודים על דתם, כך גם גברה אדיקותם.
ולהפך, ככל שמנסים יותר להחדיר ביהודים של היום ערכים דתיים-יהודיים-ציוניים, כך הם מתרחקים יותר מהדת.
משקראתי את תגובתי, נבעתתי.
אני באמת כזה פלצן?
זה באמת לא דבר כזה נורא
''אם מספיק תלמידים יבינו שאפשר להנות ממוזיקה איכותית, קולנוע טוב
גם לחנך צריך לדעת איך.
(אם זה מה שיעשה את העבודה, אז מבחינתי, שיאסרו לחלוטין על תלמידים להאזין למוזיקה קלאסית ולצפות בקולנוע ישראלי).
המדינה צריכה לשפר את חיי אזרחיה
היי, לפחות במשהו אנחנו מסכימים – צריך להשקיע בתרבות, פשוט לדעתך השקעה בהפקות מקור לא חשובה כמו חינוך להכרת והערכת תרבות. לדעתי שני הדברים בלתי נפרדים. אם רק נלמד מהעבר ומתרבויות אחרות (לדוגמא – קולנוע אמריקאי), עשינו חצי עבודה.
איך בדיוק התלמידים יבינו שאפשר להנות ממוזיקה איכותית (היי, מי יחליט מהי איכות במוזיקה?) אם לא ייחשפו לסוגים שונים שלה, לרבות הקלאסיקות? רוב האנשים לא מעריכים אופרה, כי הם לא מכירים אותה. לדאבוני, גם אני נמנית על אלו שמעולם לא היו באופרה, והימים שבהם הבוס שלי מחליט להשמיע אופרות בקולי קולות (כמו עכשיו, למשל), לא ממש מהנים עבורי. אבל אני גדלתי עם המון בלט, ומכאן הערכתי הרבה והנאתי הרבה עוד יותר מתחום אמנות זה.
ועוד נקודה אחת – הפסטיגל. אוי, הפסטיגל. מוצר נדרש? בוודאי. רווחי כלכלית? אני מעריכה שכן. אם כך, זה מה שמצפה לתרבות הנשלטת על-ידי כוחות ההיצע והביקוש – יב"ז שרה. ואני חושבת שלפניה הייתה שם שושה במכנסוני המיני והמגפיים שממש משכו את קהל הילדים.
מה שניסיתי לומר, בעצם, זה שבתרבות צריך להשקיע, ולתרבות צריך לחנך. בלי להתיימר להחליט מהי תרבות "ראויה", אני רוצה לחיות בעולם שבו יש מזון גם לנשמה.
המדינה צריכה לשפר את חיי אזרחיה
אנחנו _כמעט_ מסכימים: לדעתי צריך להשקיע (רק) בחינוך לתרבות, כחלק מהשקעה כוללת בחינוך, ולא ב"תרבות" באופן פרטני.
המדינה צריכה לשפר את חיי אזרחיה
טוב, אני לא מסוגלת להפריד בין "חינוך" ל"תרבות". בעיני צריך להשקיע בשניהם, והצעתך לחנך לתרבות מצויינת. רק שאני רוצה שיהיה לנו למה לחנך.
אז שאני אבין:
אתה מעדיף לשטוף לילדים את המוח ולשכנע אותם שהם מעדיפים (נגיד) מוזיקה קלאסית, מאשר לדאוג שתהיה מוזיקה קלאסית בשוק אם הם יחליטו בעצמם שהם אוהבים אותה?
תבין.
בעד: לתת לילדים להחשף למוזיקה קלאסית (לא "לשטוף לילדים את המוח"), כמו שנעשה בעבר בשיעורי מוזיקה בבתי-הספר: הכרות עם כלי נגינה, לעיתים אפילו נגנים אורחים (בתשלום מין הסתם).
נגד: סבסוד של מופעי תרבות, מקונצרטים ועד כדורגל.
נימוק: לממשלה זכות ואף חובה לנסות ולהשפיע על דעת הצעירים. חינוך ללא חשיפה רחבה מספיק לתרבות אינו חינוך. אבל לממשלה אין זכות לבזבז כספי מיסים על בילויי תרבות של המבוגרים. כאן יש לתת לשוק להשפיע ולקבוע.
אגב, לא רק ביקוש יכול להוביל להכנסות; גם תרומה של פטרון-אומנות יכולה לעזור. כל בני המאיון העליון שמשאירים את קול המוסיקה בחיים על חשבוננו, עדיף היה שיפתחו את הארנק במקום להרים טלפון לפוליטיקאי החביב עליהם ויקימו ערוץ כזה בעצמם, על חשבונם.
אם תטען שאהפוך את האמנים למקבצי נדבות, אסביר שמציאת פטרון אינה קיבוץ נדבות. מלבד זאת, גם התמיכה הממשלתית היא למעשה פטרון, אבל מי שמשלם זה אני ואתה והשכנה מלמעלה, אולי בניגוד לרצוננו. קל יותר למצוא פטרונים ותומכים אצל הפוליטיקאים, כי הפוליטיקאים לא נותנים לאמן את הכסף מכיסם, הם נותנים לאמן את הכסף מכיסנו.
חוץ מזה, שיופיעו בשעות הערב ויתנו הופעות לתלמידים בבתי-ספר בבוקר (בתשלום כאמור). זה לא פתרון שיעזור במקרה של קולנוע, אבל שאלת לגבי מוזיקה קלאסית. מצד שני, מסרט קולנוע אפשר להרוויח בחו"ל כמעט ללא השקעה נוספת, מנגינה בקונצרטים זה יותר מסובך.
עוגת התקציב
רגע, למה לחנך ילדים זה טוב יותר מלנסות ולחנך מבוגרים? ובכל מקרה, למה רק בבית הספר?
וכמות הכסף שמוקצבת במדינה לתמיכה בתרבות היא אפסית לעומת, נגיד, כמות הכסף שמושקעת בבטחון, בחינוך, בפיצויים לחקלאים או כמעט בכל דבר אחר. אתה לא משלם הרבה מסים בגלל זה, ולא תשלם פחות מסים אם זה יפסק.
עוגת התקציב
כי חינוך ילדים הוא דבר שכולם כמעט מסכימים לו. חינוך מבוגרים – לא. אם כבר, חינוך מבוגרים דרך ההורים הוכיח את עצמו בעבר, למשל במניעת קטיפת פרחי בר.
כמות הכסף היא אפסית יחסית, אבל לא אפסית אבסולוטית. מדובר בהרבה מיליוני שקלים. לא מליארדים, אבל גם לא גרושים. את הכסף הזה עדיף להעביר לחינוך לתרבות, ולא ליוצרים.
חינוך לתרבות: כל בית-ספר יכול לבחור אם הוא מעדיף שיעורי מוזיקה קלאסית או שיעורי קולנוע, או שניהם במינון כלשהו. וההחלטה תתקבל אולי בשיתוף ההורים. כך גם ההחלטה אם להזמין מרצה אורח נגן קלרנית או במאי קולנוע. אם לקחת את הילדים אחר-הצהריים לקונצרט או למשחק כדוריד נשים.
סבסוד תרבות: ועדה של ממונים-מטעם מחליטה לאיזה מפיק להעביר מאות אלפי שקלים עבור הפקת סרט, על-פי קריטריונים שנעים בין מקצועיים למפוקפקים. ועדה אחרת מחליטה איזה תחום ספורט אולימפי לפתח, אולי לפי התחביב של בן-אחותו של יו"ר הועדה. (קראת בידיעות מה קורה עם ענף הג'ודו בישראל?).
ההבדל: לתת לפרט להחליט איך להוציא את כספו, או לפחות לצמצם את ההחלטות לנקודתיות, במקום לתת לעובדי מדינה להחליט עבורו. זה לא תמיד עובד — לא הייתי רוצה שכל פלוגה בצה"ל תבחר איזה טנק לקנות לה — אבל היכן שזה כן עובד, זה עדיף. במקרה של תרבות זה בהחלט עובד.
עוגיית התקציב
אני מבין את העמדה שלך, ולא שולל אותה לחלוטין אבל לא מבין מה המקור לבטחון המוחלט שלך בה. יש לך מודל כלכלי או דוגמה לאיזו מדינה בה זה הצליח? (גם לי אין, אבל אני פחות נחרץ) אאל"ט אונסק"ו המליץ על השקעה של אחוז מהתקציב בתרבות וישראל משקיעה הרבה פחות.
בדוגמא של הספורט ברור לי שאתה טועה (אלא אם אתה בוחר במודע לוותר על הספורט ההישגי לטובת העממי) יש יחס ישר בין ההשקעה של מדינה בספורט אולימפי לבין כמות המדליות. יתכן ששיפור החינוך הגופני יעלה את מספר העוסקים בספורט, אבל בהעדר תמיכה ממשלתית לבוגרים, רובם המוחלט יהיה חסר סיכוי להצליח. אני מסכים שאת העסקנות הספורטיבית צריך להעיף, אבל לא במחיר של חיסול ענפים.
בנושא תרבות, העניין פחות חד משמעי. עדיין, נראה לי ששיעורי קולנוע אולי יביאו לעולם אלפי ילדים שיידעו להחזיק בום, לצטט את קישלובסקי וישקיעו המון בבגדים, אבל ברגע שהם ירצו להפיק סרט לא יהיה להם לא תקציב ולא סיכוי.
שוב, אני משוכנע שהון משותף שמוצא בתבונה מניב תועלת רבה יותר לכלל, מאשר אם כל פרט יוציא את חלקו היחסי – כך, גם בתרבות. החלטות הוועדות אכן מוטות לעתים, אז צריך לייעל אותן ולא לבטל.
אתה משוכנע שהרעיון חסר סיכוי. על סמך מה?
עוגיית התקציב
איזה אינטרס יש לציבור הרחב במדליות אולימפיות למספר בודדים, שהושקע בהם הרבה יותר מדי מתוך התקציב הממשלתי? חוץ מדקות טלוויזיה חינם לשרת התרבות, למי יצא מזה משהו?
בקיצור, כן, אני בפירוש בעד ספורט עממי בלבד + ספורט תחרותי שיש מי שמעוניין (או רווחי לו) לממן מכיסו.
מתוך אלפי הילדים שיהיה להם עניין בקולנוע, חלק יתעשרו ללא קשר לקולנוע, ואלה יוכלו לעזור לאחרים להפיק סרטים. שאולי גם יהיו רווחיים.
אני משוכנע על-סמך עיקרון פשוט: כספי הציבור צריכים להיות מוצאים על דברים שהם: א. חיוניים בלבד, ב. אין אפשרות לבצעם ללא הממשלה. למשל? מערכת הבטחון, בתי המשפט, מערכת החינוך, וכו'. לגבי הטענה "תרבות זה חיוני", ראה ב'. (לא כל אחד יכול להפיק סרט? נו, לא כל אחד זכאי לתחום התרבות היקר-להחריד שהוא בוחר להתעניין בו. כולנו מפסידים מזה? אם באמת כולנו היינו מעוניינים בזה, מספיק אנשים היו קונים כרטיסים.)
תבין.
קשה מאוד ליצור מערכת תרבות שמסוגלת להעניק חינוך תרבותי טוב כשאין תרבות. איך תיקח את ילדי התיכון לראות את 'המלט' כשהתיאטראות ייסגרו ואלו שיישארו יעלו רק את "אני, אשתי והעוזרת – קומדיה ישראלית"? איך תאפשר למי שמתעניין ללמוד עוד על מוזיקה עם ברדיו אין 'קול המוזיקה'? למה יהיה לתלמידי קולנוע לשאוף אם לא עושים בארץ סרטים?
ה'פתרון' שאתה מציע פירושו הגירה של מאות אמנים לחו"ל, שם הם יכולים להתפרנס, ויצירת מדינה בלי תרבות.
הוהו, קולנוע הוא התרבות שיש לה דרישה.
וההוכחה הכי גדולה לכך היא שכל בית ישראל ממשיך לנהור לקולנוע אפילו שהאולמות ג'יפה והתנאים מדינת עולם שלישי.
אבל קולנוע, לפחות כרגע, הוא לא תרבות שיכולה לממן את עצמה. עלה פה הצעה בשרשור שהכסף שמניבים הרווחים ילך היישר למימון סרטי קולנוע, אבל הוא לא הולך. הוא הולך למפיצים ולעוסקים במלאכה שגם צריכים לקבל משכורות [במאי, נערת מים] וכך לא נשאר כסף לסרטים עתידיים. הנקודה שלי היא, שלמרות שהקולנוע הוא תרבות עם המון דרישה, קשה מאוד לגרד כסף בתעשייה כזו קטנה, כדי ליצר עוד סרטים באיכות גבוהה.
דווקא בזמן האחרון
הביקוש לסרטי קולנוע פוחת. לא בגלל שביתות ושאר ירקות, אלא בגלל השיגושוג של 'תעשיית' הדי.וי.די וההתחזקות היחסית של הפירטיות.
אך חוץ מזה, אני גם לא מסכים עם מה שאמרת. אני לא קולנוען, ואני לא מכיר את הבירוקריות והפוליטיקה הפנימית של התעשיה, אבל יכול לשער שסרט טוב יכול לפרנס את כל המשתתפים בו. מבמאי עד נערת מים. סרט טוב, בעיקר בתעשיה האמריקנית*, היא בהחלט תרבות המסוגלת לממן את עצמה, לפחות בכל הקשור לכסף להפקות שבא מתוך כסף מקופות הקולנוע. מבחינתי, זה חלק בלתי נפרד מהתעשיה, או לפחות כך צופה מהצד רואה את זה.
*מה שכן, תעשיית הקולנוע הישראלי אף פעם לא קיבלה יותר מדי כסף מקופות הקולנוע. יכול להיות שהתיאוריה שלך מתאימה דווקא לתעשיה הזו. אבל בקשר לתעשיית האמריקאית אני לא חושב שיש דרך אחרת.
היה נדמה לי שבדיוידי הזה, שאמרת שהשוק שלו פורח,
יש סרטי קולנוע.
אוף, התכוונתי לכך שבגלל שהדי.וי.די כל כך מצליח
אנשים כבר לא הולכים לראות סרט בקולנוע כמו פעם, ובמקום זאת מעדיפים לראות סרט בדי.וי.די. זה אמנם לא משהו רע כל כך (היי, מי לא צופה בדי.וי.די מדי פעם), אבל נראה שתעשיית הסרטים המוקרנים בקולנוע משלמים על זה מחיר כבד.
אמג, אבל גם סרטי הדיוידי,
הם סרטים שפעם היו סרטי קולנוע [או מופקים באותה צורה. או יוצאים בתור סרטי דיוידי ישר כי הם גרועים].
בכל מקרה, יש ביקוש ענק לסרטי קולנוע, גם אם הרצון לראות אותם באולמות קולנוע פוחת. אבל זה לא רלוונטי, גם גם הכספים ממכירות הדיוידי הולכים למפיצים, לפחות בארץ.
גם אני טוענת שסרט טוב [מבחינת האיכות, או מבחינת ההצלחה הקופתית, שאליה אני מתכוונת] יכול לפרנס את מי שיצר אותו. השאלה היא כמה מהרווחים, שהם במילא גבוליים יחסית [אז כן, העובדים לא רעבים למוות, אבל כמה כסף נשאר רח"כ לחברה?] בארץ ישראל בעלת הקהל המצומצם, ישארו על מנת ליצור את הסרט הבא של האולפן?
אני משוכנעת שהסרטי הקולנוע [או סרטים בכלל, אם להיות יותר פרטניים] הם מוצר בידור מאוד נדרש מבחינת הקהל. לא במובן של "אי אפשר לחיות בלעדיו", אלא במובן של "הקהל אוהב את זה. הקהל רוצה עוד."
אבל בתכלס, לא, אני לא בטוחה שהתעשייה יכולה לכלכל את עצמה בכוחות עצמה. אולי ברמת הלשלם משכורות. לא ברמה של רווחים שיאפשרו עשייה של עוד סרטים בלי נדבות מקרנות.
למען הסר ספק, כל ההודעות שלי מתייחסות לתעשיית הקולנוע הישראלית.
המדינה צריכה לשפר את חיי אזרחיה
יש סיפור על איזה קבצן סיני שקיבל שני מטבעות ונשאל מה יעשה בהם. הוא אמר שבאחד יקנה לחם שיהיה לו ממה לחיות ובשני פרח כדי שיהיה למה. הוא היה טיפש. עדיף לחסוך ולקנות למחרת עוד לחם. אבל אם היו לו 1000 מטבעות, דירה נחמדה, שמן שיזוף וביטוח דנטלי, פרח הוא בחירה לא רעה בכלל. זה נכון לכל אדם, זה נכון גם למדינה.
כשאנשים מקימים מדינה (תיאורטית, בפועל הם בד"כ נתקעים זה עם זה) זה לא רק כדי לשרוד, אלא גם כדי לשגשג. הכסף המשותף מושקע בכל תחום ומנוהל, בתקווה, על ידי מומחים. ברור לי שהאמנות צריכה לקבל רק חלק קטן מן ההון, אבל ברור לי שהחלק הזה אינו אפס. אופרה היא אכן המקרה הקיצוני ואני מסכים שהיא לא ראויה למימיון שלה. אבל, מה לגבי מוזיאונים? שמורות טבע? מבני ציבור (כשבונים ספרייה או בי"ח האם לחסוך על צבע וגינון)? זיקוקי דינור ביום העצמאות? כל אחד מהדברים האלו ממומנים על ידי כלל הציבור ומביאים הנאה רק לחלקו. אגב גם הזכייה של יעל ארד שהסבה הנאה למספר רב של אנשים, לא הייתה מושגת ללא מימון ציבורי. אני מעריך שחיסכון של עשרות שקלים בשנה לאדם, היה מסב, בשורה התחתונה פחות הנאה.
אתה הצעת השקעה בחינוך אבל נכנסת לאותו פח פטרנליסטי, מי יקבע איזו תרבויות צריך התלמיד להכיר (אי אפשר להכיר את כולם). מנקודת המבט שלי האובר שוויון שלך הוא מסוכן. לי ברור שיש הבדל מהותי בין כנפיים שבורות וימים של אהבה וההסטוריה תשפוט (איזה סרט יוקרו יותר לאורך הזמן). אז כן, המומחים יכולים להתגלות כפלצנים מנותקים אך הרעיון הוא שהאינטרס הציבורי הוא שגם סרטים כמו כנפיים יוכלו להתקיים.
וחוצמזה, אתה מתעלם באלגנטיות מהמימד הכלכלי. מדינה צריכה תמיד לעודד צריכה מקומית על יבוא, אני מניח שמכסי מגן על סרטים זה לא האופציה הטובה ביותר. בכלל, בשיטה שלך ליוצר צעיר איו כמעט שום סיכוי להפיק סרט חדש אלא רק למשקיע עשיר, אז באיזשהו מקום גם כאן החלשים נדפקים.
המדינה צריכה לשפר את חיי אזרחיה
פרח זה מצוין אם אתה מחליט שאתה רוצה אותו. אבל כשאתה מנהל כספים של _אחרים_, כמו תקציב המדינה, פרח זה דבר מאוד מסוכן.
המדינה צריכה לגבות פחות מיסים, ואז לכולם יהיה כסף עודף. מי שירצה, יקנה פרחים, ומי שלא – לא. אבל לקנות פרחים לכולם, על-חשבון כולם? מה פתאום.
שגשוג תרבותי יגיע לא על-ידי השקעה ממשלתית בתרבות, אלא על-ידי עידוד צריכת תרבות. הבדל מאוד, מאוד גדול.
לגבי חינוך: חינוך הוא פטרנליסטי, בהגדרה. זהו המקום היחיד בו למדינה מותר, ולמעשה היא צריכה, להיות פטרנליסטית. אבל אם יש בחירה חופשית של מוסד חינוך, אין לי התנגדות להורים שיקימו בתי-ספר שם לא יהיה שום חינוך למוזיקה (נגיד, ישיבות). כיום המצב הוא שגם אם ההורים רוצים, אין שיעורי מוזיקה, אלא להורים שמממנים זאת מכיסם. למה? כי אין כסף לשיעורי מוזיקה. למה? בין השאר, כי משרד החינוך משקיע בהפקות מקור בקולנוע.
בשיטה שלי ליוצר צעיר יש סיכוי להפיק סרט, אם הוא משכנע משקיע. בשיטה שלך, ליוצר צעיר יש סיכוי אם הוא משכנע ועדה ממשלתית שמוציאה כספים לא-לה, ולכן קל לה יותר לבזבז אותם ופחות אכפת לה מהתוצאה.
אופרה וטיעונים בגרוש
לכל אורך הפתיל הזה אתה מתעקש להסתכל רק על אספקט צר של הנושא. אתה מכיר אופרה, יודע מהי אופרה, יש אופרה ישראלית, ואתה יכול לבחור האם זה מעניין אותך או לא, ומכאן מקיש כי הממשלה לא צריכה לסבסד את זה.
אתה לא לוקח בחשבון שאם הממשלה תפסיק את סבסוד האופרה או הקולנוע או כל תחום אמנותי ולא-בהכרח-כלכלי אחר, הילדים של עוד 30 שנה לא יזכו לפריבילגיה שאתה זכית בה – לדעת מה זה אופרה – ועל כן הם לא יוכלו לעשות את הבחירה שאתה מתאר כאן. אם האופרה לא תתקיים כחלק מהתרבות הישראלית, יהיה לה פחות ופחות ייצוג, גם במערכת החינוך שלשיטתך אמורה לחנך אותם להכרת אמנות (וכי איזה זמר אופרה בדיוק יבוא לבתי הספר לאחר שהאופרה הישראלית תתמוטט ולא יהיו כאן זמרי אופרה?), והיא תיהפך לפחות ופחות כדאית, עד שהיא תיעלם.
וגם אם במקרה ילדי העתיד יחשפו לאופרה דרך המשפחה או החברים, לא יהיה להם הרבה מה לעשות עם זה, בהיעדר מוסד שמקדם אופרה ישראלית.
תאמר שזו היא אבולוציה אמנותית, ושאם עשירי סביון יתעקשו הם יוכלו לממן את האופרה מכיסם – ואני אומר שבכך אתה מקדם עמדה דומה לזו שאתה מתיימר לצאת כנגדה: גם בשיטה שלך, בסופו של יום הממשלה תכתיב לעם את טעמו האמנותי, אלא שבמקום שתעשה זו ע"י הצבת אלטרנטיבות, היא תעשה זו ע"י העלמתן מהנוף.
אני מעדיף לתת לעם את הכלים לבחור, במקום לקחת ממנו את הכלים, כפי שאתה מציע. וכן, אני מוכן לשלם על זה מחיר, בעיקר כשהוא כל כך זעום כמו התקציב הממשלתי המופנה לאמנות בארץ. כל עוד עוגת התקציב מחולקת באופן שמשקף את רצון העם (ובשביל זה יש ועדות שאמורות לתת לאמנות נישה כמו אופרה פחות מאשר אמנות שפונה לקהל רחב יותר כמו אמנות פלסטית), זו נשמעת לי פשרה הוגנת.
אופרה וטיעונים בגרוש
אני יודע מה זו אופרה למרות שבגיל הרלוונטי שלי לא הייתה קיימת אופרה בישראל. מש"ל.
"בסופו של יום הממשלה תכתיב לעם את טעמו האמנותי, אלא שבמקום שתעשה זו ע"י הצבת אלטרנטיבות, היא תעשה זו ע"י העלמתן מהנוף" — בדיוק להיפך: העם יכתיב אילו אלטרנטיבות יעלמו, מחוסר עניין. כרגע הממשלה החליטה "צריך אופרה", וממנת את זה — למרות חוסר עניין ציבורי. למה דווקא אופרה, ולא תיאטרון נו יפאני?
התחומים שיעלמו הם בדיוק התחומים שכרגע אין בהם עניין, אבל הם מונשמים באופן מלאכותי מתקציבי הממשלה. במקום להנשים את הזקנה מהמסדרון בבית-החולים.
נו, יפאני
כשהיית בגיל הרלוונטי לא הייתה קיימת אופרה בישראל וכיום אתה מתנגד לתמיכה בה. מש"ל באותה המידה.
ועכשיו ברצינות, כפי שאומרים בעולם המוסיקה (והאופרה), המוסיקה עושה את המנגינה: כשלא הייתה כאן אופרה, זה היה בגישה של "אין לנו כסף אז אנו לא נרשה לעצמנו אופרה" או בגישה של "אין לנו מספיק כסף אבל יום יבוא ותהיה לנו אופרה"? אני מניח שההיסטוריה ענתה: יש לנו אופרה, אז כנראה שהגישה השנייה היא ששלטה.
כלומר, גם במדינה בה לא הייתה קיימת אופרה, אופרה נחשבה ליעד תרבותי, ועל כן התקיימה בתרבות ולו רק כנוכחת-נפקדת. העתיד שאתה מתאר יעלים את האופרה מהנוף. ואני בספק אם משקיע פרטי יקים על דעת עצמו בית אופרה (ואגב, האם במדינות אחרות בסדר גודל של ישראל יש בתי אופרה עצמאיים לחלוטין? בדו?ק), כך שגם אם יהיה לכך ביקוש, לא נוכל לעשות בקשר לכך דבר. וכך, זו תהפוך לאמנות מתה.
וכך, שוב – דור העתיד לא יזכה בכלל לאותו שיקול הדעת שאתה זכאי להפעיל בסוגיה.
וכל זאת, אגב, מבלי להיכנס לנושאים טעונים יותר, כמו אמנות של מגזרים קטנים בחברה הישראלית, כמו המגזר הערבי למשל, שגם כך הביקוש אליה נמוך מעצם היותה אמנות הפונה למיעוט במדינה. התמיכה באמנות זו היא אפסית גם כך. עם הגישה שלך, סביר להניח שהיא תמות כליל.
ואחרי כל אלה – יש דבר קטן שנקרא "שימור מורשת". בהנחה ומדינה מוגדרת גם ע"י המורשת ההיסטורית שלה, זהו בפירוש תפקיד המדינה לתמוך כלכלית בתרבות היידיש או תרבות הלאדינו, למרות שקהל היעד של תחומים אלו הולך ומידלדל משנה לשנה. אף אחד אחר לא יעשה את זה, וזה מרכיב מהזהות שלנו ושל ילדינו (או ילדיך, בכל אופן. לי אין שום תוכניות בנושא הזה בזמן הקרוב).
שוב, אני לא אומר שאמנות צריכה להיות ממומנת ע"י המדינה. זה לא ראוי, לא רצוי, יוצר שלל בעיות ואף עשוי להשחית. אבל במדינה קטנה, אין מנוס מלעשות פשרה בנושא, ולקדם את התרבות באמצעות גופים פרטיים יחד עם תמיכה ממשלתית. זו פשרה, והיא אף לא כל כך כבדה.
חיפשתי קצת נתונים:
http://www.knesset.gov.il/MMM/data/docs/m01122.doc
האופרה הוא המדיום האמנותי בעל התקציב הקטן ביותר בתקציב מנהל התרבות (התחום היחידי שמקבל פחות ממנו הוא "תמיכה בפסטיבלים לתרבות ואמנות"). תקציבו בשנים האחרונות עמד על 14-18 מיליון ש"ח.
על זה אתה עושה את כל הרעש? בכסף הזה אפשר לסדר את הזקנה מהמסדרון (שאגב, בתור נהרייני לשעבר, אני מצטער לבשר לך שהיא כבר פונתה משם). אבל אי אפשר להרים שום פתרון רדיקלי. כל גרוש חשוב, אבל ה-18 מיליון שהולכים לתמיכה במדיום שיש לו כנראה יותר ביקוש ממה שנדמה לך (תביא נתונים סותרים. חובת ההוכחה עליך, מאחר ולמשרד האוצר יש קריטריונים קשוחים להוכחת זכאות לתמיכה ממשלתית. כנראה שהאופרה הישראלית עומדת בהם) הם לא בהכרח המקום להתחיל בו.
נו, יפאני
תקציב סל התרבות לבתי-ספר במשרד החינוך (לכל בתי הספר בארץ גם יחד!): 40 עד 42 מיליון ש"ח בשנה. וההורים נדרשים להוסיף על כך.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3236981,00.html
אז מה הפלא שהנוער לא מעריך תרבות, וכמבוגרים הם לא מבקרים בתיאטרון, והתיאטרון זקוק לאינפוזיה של כספי מדינה?
(בכתבה מציינים שביקורים של שחקנים, נגנים וכו' ושיחות עם תלמידים לפני ההופעה משפרות פלאים את תגובת התלמידים להופעה עצמה. ראה מה שאמרתי לפני-כן בדיון).
עכשיו, שכנע אותי שההשקעה באופרה ("רק" 14-18 מיליון ש"ח בשנה, באמת כסף קטן) אינה בזבוז כספי ציבור. בכסף הקטן הזה אפשר להגדיל ב-50% את סל התרבות לבתי-הספר.
באותה מידה, מדוע מעבירים מיליוני שקלים למוזיאונים, במקום להעביר את אותו הכסף ממש לבתי-הספר, ולתת לכל בית-ספר להחליט לאיזה מוזיאון לקחת את התלמידים? התוצאה תהיה מוזיאונים שמתאמצים למשוך קהל במקום מוזיאונים שמתאמצים לשכנע את פקידי משרד החינוך לתת להם כסף. ובמוזיאונים כאלה התלמידים אולי ירצו גם לבקר אחר-כך, ללא קשר ללימודים. הרווח יהיה של כולנו.
נו, יפאני
בעוד אתה מתעלם להנאתך מ-80% מהטיעונים שלי, אני רוצה למשוך את תשומת ליבך לכך שאם תקציב המוזיאונים יעבור לבתי הספר, הם אכן יוכלו לממן יותר ביקורים במוזיאונים לתלמידים. הבעיה היחידה היא שלא יהיו להם מוזיאונים לבקר בהם, מאחר ורובם יקלעו לקשיים כלכליים ויפשטו את הרגל.
תרבות לא מתקיימת בואקום. אתה לא יכול לקדם את דור העתיד בלי לדאוג לדור ההווה ולשמר את דורות העבר.
וכן, 14-18 מיליון ש"ח זה כסף קטן. תמצא נתונים על תקציב הבטחון של המדינה, כדי לקבל פרספקטיבה. תמצא גם נתונים על עלות ההפקה של הצגה מכובדת. ומנגד, ועם קשר קצת רופף, אציין שעלות הפקת פרק אחד (אחד!) של "השגריר" בערוץ 2 עולה כמיליון ש"ח.
אתה (ובמידה מסוימת גם אני) לוקח פה מצב קלאסי של ביצה ותרנגולת, ומנסה לשכנע אותי שהתרנגולת בקעה מהביצה ושלא יתכן שהתשובה יותר מורכבת.
האם התיאטרון צריך מימון ממשלתי מאחר ואין השקעה בחינוך, או שאין השקעה בחינוך מאחר ואין תיאטרון? אני לא יודע מה התשובה, אך אני בטוח שהאופן בו אתה מציג את הדברים הוא שטחי ומסוכן.
מדוע מסוכן? כי אתה מציג פה חזון של עולם קפיטליסטי מושלם, בו רק החזק שורד, ורק מה שיש לו דרישה של הרוב הוא רלוונטי. אלא שבעולם הזה, אין ייצוג למיעוטים, אין ייצוג לרבדים שונים של תרבות, אין ייצוג למורשת העבר, ואין ייצוג לאמנות שאינה כלכלית (אולי אתה מפספס את זה, אך אמנות יכולה להיות מדהימה, מעשירה וחשובה גם מבלי להיות כלכלית. אם תסיר את משקפי רואה החשבון שלך, אולי תוכל להרגיש את זה).
בעולם שלך, יהיה רק מיינסטרים ופופוליזם, ועל כן לא יקחו סיכונים ולא תהיה תרבות שוליים. ותרבות מיינסטרים שלא נהנית מההיזון עם תרבות השוליים, היא תרבות שנועדה להתנוון.
אולי אתה צודק, והכל יתנהל "נכון" ו"צודק" – מי שישקיע יותר ויפנה יותר לטעם הקהל ישרוד. מבחינה כלכלית – מי יודע, אולי זו תהיה הצלחה. אבל מבחינה אמנותית אנו עשויים להפסיד המון. אמנות אינה תמיד כלכלית, ואתה מתעלם מההיבט הזה באופן קר ומצמרר.
בלי קשר לעובדה שאני מסכימה איתך לחלוטין,
לביצה ולתרנגולת יש תשובה אבולוציונית פשוטה להפליא – התרנגולת הראשונה בקעה מביצה של יצור כלשהו דומה מאוד לתרנגולת, ולכן הביצה באה קודם. אף פעם לא הבנתי מה ההיסטריה סביב השאלה הזו. אם כבר להשתולל עם טיעונים מעגליים, אני תמיד הייתי בעד פאראדוקסים.
נו, יפאני
אתה לא מבין: הכסף אכן יגיע למוזיאונים, משום שהתקציב ישמש את בתי-הספר *רק* לביקורים במוזיאונים. המאזן של המוזיאונים לא ישתנה, אבל אולי הם יקנו להם עוד כמה מבקרים בדרך; תלמידים שיאהבו את הרעיון.
אחרי כמה עשרות שנים בשיטה זו, המוזיאונים רק ירוויחו.
וכן, אולי חלק מהמוזיאונים יעלמו, משום שאף בית-ספר לא רוצה לבקר בהם. מוזיאונים אלה הם, לדעתי, מיותרים בהגדרה. יש מעט מאוד מוזיאונים בישראל שראויים למימון ממשלתי ללא קשר לביקוש: חלקים מסוימים (בלבד) ממוזיאון ישראל; יד ושם; בית התפוצות (ובתנאי שיורחב לכל תפוצות ישראל ולא יוגבל לתופצות אירופה); וזהו, פחות או יותר.
בעולם קפיטליסטי לא צריך דרישה של *הרוב* כדי לשרוד. צריך דרישה של *מספיק אנשים*. הבדל מאוד משמעותי. הצגה שאין לה מספיק ביקוש, גם בקרב בתי-ספר שעבורם משרד החינוך מממן את הביקור, לא ראוי שתופק.
ההבדל בין הפקת תיאטרון לבין "השגריר": "השגריר" לא מופק מכספי המיסים שלי. אני לא צופה בו, ואם יש אחרים שמשתלם להם להשקיע בו, זה לא מפריע לי.
מדינת ישראל משקיעה לעיתים בעסקים מסוימים (קרן המדען הראשי למשל) בתנאי שאם העסק רווחי, הוא יחזיר למדינה יותר מכפי שהיה מחזיר תמורת מס-הכנסה בלבד. האם הצגת תיאטרון מצליחה במיוחד, שמוממנה מכספי מדינה, מחזירה כספים לאוצר? אם לא, למה? וכנ"ל לגבי קולנוע, נושא הדיון הראשוני שלנו. אנשים פה התלהבו מהצלחת הקולנוע הישראלי בשנה בה היתה תמיכה רבה מהמדינה. האם הקולנוענים שקטפו את פירות ההצלחה טרחו "להחזיר את חובם לחברה"? הרי הסרט הופק מכספי משרד החינוך, במקום שהבת שלי תלך להצגה בבית-הספר. מדוע שלא יחזירו המצליחים הנכבדים את הכספים למשרד החינוך?
בואו נפסיק פה את ה''דיון''.
לא יודעת אם שמתם לב, אבל כל אחד מכם חוזר בדיוק על אותם טיעונים שהביא קודם. בעיני זה קצת חסר טעם להסתובב כל כך הרבה זמן במעגלים.
אבל בדיוק עמדתי לתהות אם הוא באמת רוצה לחיות בעולם
שיש בו רק אמנות שמורים אוהבים. כלומר, שבתי ספר כמוסד אוהבים. כי אותי, מתוך חוויית בית הספר האישית שלי, זה קצת מבעית…
אבל בדיוק עמדתי לתהות אם הוא באמת רוצה לחיות בעולם
ההחלטה יכולה בהחלט להתקבל בשיתוף עם ההורים, ובשכבות מבוגרות מספיק גם בשיתוף עם התלמידים.
לא ללכלך
בזכות בית הספר השמרני שלי (שסיסמתו המתנוססת על כל החולצות היא "והצנע לכת") יצא לי לחזות בתערוכה של הלמוט ניוטון בברלין. לפעמים אפשר גם לתת להם קרדיט.
נו, יפאני
על צפייה ב"אושפיזין" הוצאתי 35 ש"ח. התמורה שקיבלתי לא תסולא בפז.
אם אתה לא מסוגל להבין את זה ולהשליך את זה על הקשר שבין אמנות לכסף, נראה לי שאתר על קולנוע הוא לא בדיוק בשבילך. אולי תנסה כאן:
http://www.justice.gov.il/MOJHeb/MoezetRoeiHasbon/BakashaLerishayonRoeHeshbon.htm
נו, יפאני
עברנו לפסים אישיים, אז אני חושב שאפרוש בזאת. חבל רק שאינך רואה את ההבדל בין הנאה מאמנות והבנה באמנות (האמן לי, מצבי טוב מזה של מרבית מבקרי האתר) לבין הקפדה על מנהל ציבורי תקין וניהול נכון של כספי ציבור.
אגב, עפ''י ''הארץ'' של אתמול,
תקציב הבטחון הנוכחי הוא 34 מיליארד ש"ח. סתם, כדי לסבר את האוזן.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=703446&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0
רק שבניגוד לתרבות,
בטחון לא יכול לממן את עצמו, ולמרות זאת הוא הכרחי באופן הכי פרקטי שיש (ולפני התשובה, ברור שהוא יכול לעזור לממן את עצמו ע"י מכירות לגורמים זרים, זה לא מספיק).
ברור שאני עם "מישהו" כאן, אבל זה דיון שקיימתי כל כך הרבה פעמים כאן בעבר, שאין לי כח כרגע. מה גם שהוא נימק מצוין.
מצד שני, ברור גם שאני חובב קולנוע (אני חושב).
לא יודע בן כמה אתה
אבל האופרה הישראלית החדשה קמה ב- 1990. זה מספיק זמן כדי לדעת מה זו אופרה.
דווקא באופרה, יש היגיון להשקעה של המדינה:
1. כי כל הפקה עולה הרבה מאוד (מה שאומר – סיכון גדול יותר למשקיעים)
2. כי ביטול ההשקעה עלול להרוס לגמרי את הענף, כך שכל מי שמעוניין באופרה (ויש לא מעט) עלול פשוט להפנות את התעניינותו לחו"ל.
3. ומאותה סיבה, אז יהיה קשה מאוד לחנך לתרבות הזו – כשהיא פשוט לא קיימת בארץ.
אני חולה על אופרה!
לא מפסיד אף תוכנית. הבחורה הזו מבינה עניין!
הכל שאלה של תקציב
אפילו היו לי את הנתונים המדוייקים, עדיין לא הייתי יודע לעבוד איתם, אבל, אני חושב שהמפתח להשקעה צריך להיות כזה:(מימון – רווח)\\ מספר מתעניינים. אם האופרה פופלרית הרבה פחות מסרטים, תיאטרון, מוזיקה ואומנות פלסטית וכן יקרה מאד, אז, בתקציב מוגבל, כשחייבים לוותר על דברים מסויימים היא אחת המועמדות הראשיות. בכלל, אני שותף לרושם שאופרה זה צעצוע שהמדינה מסבסדת לעשירים.
מבנה הטיעון שלך רלבנטי להמון תופעות איזוטריות, אמנתיות וספורטיביות. אין הגיון לבנות, למשל, היכלי החלקה על הקרח או לממן ליגת פוטבול. מאידך, יש הגיון לתמוך בענפי ספורט פופלריים. תראה, אני לא מדבר על חיסול ממוקד שלה, אבל במצב הכלכלי הנוכחי ועם כל ההסתייגויות שכבר הבעתי, עדיף לתת לה לגווע.
יש לך טעות אחת:
האופרה *מאוד* פופולרית.
ראית פעם את המשכן לאומנויות הבמה? יש בו כ-1800 מקומות. בחלק ניכר מהאופרות המוצגות כיום, נמכרים כל הכרטיסים (כך קרה בכמה וכמה הפקות בשנים האחרונות. גם מחיר כרטיס הוא די יקר (כבר היום, יקר מדי לצעירים, שלמזלם מרוויחים אפשרות לכרטיסי הנחה על בסיס מקום פנוי).
אין לי שום מושג מה היתה הנוסחא שלך.
צודק.
לא צריך קולנוע. צריך לשרוד. הכי חשוב זה לשרוד, ולמען ההישרדות יש לוותר על כל דבר אחר. שזה קולנוע. טלוויזיה. ספרות. יודע מה, לא באמת צריך גם בתים, או שפה, או טלפונים. או דמוקרטיה. באופן כללי, אני רואה עכשיו שטעינו כשהתפתחנו מהגורילות.
הישרדות היא מטרה נעלה, אני מודה. אבל אני מודה בזה רק בעולם שבו יש לי סיבה טובה יותר לשרוד מאשר הדחף האבולוציוני הטהור. אני אומרת את זה מתוך נסיון כלשהו, גם אם מוגבל – כשהסתובבתי בחו"ל, היו כמה פעמים שבהם ההחלטה שעמדה בפני היא לאכול היום או לקנות ספר שיהיה לי מה לקרוא השבוע. אז היו ימים שלא אכלתי. אבל כשלא היו לי ספרים, זה כמעט הרג אותי.
צודק.
סליחה, אבל אתה תוקף איש קש. לרגע לא טענתי שאין צורך בכל הדברים שהם מעבר לאוכל. טענתי שכל אדם צריך להחליט לבד מה, אם בכלל, הוא צריך מעבר לאוכל והשרדות. יש מי שיעדיף כדורגל, ויש מי שיעדיף קולנוע, ויש מי שיעדיף לחסוך את הכסף בשביל הילדים שלו. אבל תן לכל אחד להחליט. הכספים המשותפים (כלומר כספי המיסים) צריכים ללכת אך ורק לדברים חיוניים, אחרת קבוצה קטנה של אנשים מחליטה עבור כלל האוכלוסיה מה חשוב יותר.
קל וחומר כאשר בישראל יש כאלה שאפילו את אמצעי השרידה הבסיסיים אין להם. מדינה שקשישיה נאלצים לאסוף מזון מפחים, או לאכול בבתי תמחוי, אין לה זכות לבזבז כספי מיסים על תרבות. שכל אחד יצרוך את התרבות שהוא רוצה, אבל לא על-חשבון האחרים. לא על-חשבון כספי המיסים.
כל מי שחושב שתרבות איכותית לא יכולה להתקיים ללא תמיכה ממשלתית צריך לתפוס שיחה עם פרופ' אסתרית בלצן, שמעמידה קונצרטים של מוזיקה קלאסית לקהל הרחב ומסרבת (ממש כך!) לקבל תמיכה מהמדינה, משום שדעותיה בדבר שימוש בכספי המיסים דומות לשלי.
מפלגת ''נחשים במטוס'' היא בעד או נגד כל העניין של נחשים במטוסים?
מפלגת ''נחשים במטוס'' היא בעד או נגד כל העניין של נחשים במטוסים?
"בעד" ו-"נגד" הם קונספטים קצת מורכבים, לא?
קונספטים זה הזה שמעיפים באוויר כשצועקים ''קולולוש'', לא?
''קולולוש'' זה מה שצועקים כשהאוויר דליל מדי, נכון?
ולחשוב שעברו כבר יותר משלוש שנים
כתבה מספר 1313
פייר? אני מה זה מאוכזב מטיילר דרדן. הבטיח שינוי חברתי, הבטיח לבטל את תקרת האשראי… איפה? כולה כמה תרנגולות עם שפעת.
ובמבט לאחור
פרס נבחר למקום השני.
אני מצפה לאיחוד
בין חחח, שקט ונחש. מצע המפלגה יכלול מדיניות תקיפה אשר במסגרתה ייאספו כל טרולי הרשת עם האנשים שמדברים בסרטים, ויועלו על טיסה טרנס-אטלנטית מלאה בנחשים קטלניים. סמואל ג'קסון לא יהיה על המטוס.
אין טעם להצביע בבחירות
אדם אחד לא יכול להשפיע על סקר של 5,014,500 איש
פססט! כן, אתה! אולי משהו אחר? זה לא היה כזה מצחיק גם בפעם הקודמת
זאת היתה עכשיו פארודיה עצמית, לא?
וואלה, נראה לי שאתה צודק.
תקראו לי משוגע או תקראו לי באיזה שם שאתם רוצים, אבל אני...
מת על הפרסומות לפני שמתחיל הסרט!
במיוחד אם יש טריילרים של סרטים שאני אוהב או מצפה להם (אבל שראיתי אותם באינטרנט וממש לא איכפת לי לראות אותם שוב פעם בקולנוע או במחשב).
משוגע.
טוב, לא לגמרי. גם אני אוהב טריילרים. אבל פרסומות? פויה.
מפלגת סדר
סדר – המפלגה שקוראת לעשות סדר בסדרנים.
הסדרנים (והמקרינים) הם הבעייה הגדולה של בתי הקולנוע!
סדרן טוב יכול למנוע בעיות כגון: אנשים שמדברים במהלך הסרט. מקרין טוב: יכול לעזור לדאוג שאיכות ההקרנה הן מבחינת המקרן, הסאונד, וכו' יהיו תקינות (להתריע על בעיות) וגם לא ליצור עוגמת נפש של חיתוכי סרט במקומות לא מתאימים. (לדעתי זה מטפל באופן חלקי גם בבעיית ההפסקה – שחלקה קשור לכך שהסרט לא תמיד ממשיך מהמקום בו הפסיק והקטיעה נעשית לרב בזמן הכי לא מתאים…)
באופן אישי זה הדבר שהכי משבש את חוויות הצפייה שלי בקולנוע – שאין פיקוח על המתרחש באולם, הן מבחינת איכות הקרנה, והן מבחינת מה שמתרחש באולם עצמו (קר מדי? חם מדי? מדברים בטלפון? האורות עדיין דולקים? הסרט מוקרן על חצי מסך בלבד? ערסים רבים?)
אז הצביעו – "סדר" ונעשה סדר בסדרנים! (ובמקרינים)
זה די נכלל תחת המצע של מפלגת שיפור תנאי הצפיה.
אמנם האותיות שלה הן "מסך", אבל המצע שלה לא כולל שיפור של תנאים טכניים בלבד (אף על פי שמקרן והפסקה נחשבים לפרטים טכניים), אלא שיפור תנאים באופן כללי.
ואכן הצבעתי למסך...
רק רציתי לחדד…
אאו, עד כאן!
איך סדרן אמור למנוע מאנשים לדבר בטלפון, בלי להפריע עוד יותר לחוויית הצפיה של השאר? במיוחד באולם גדול. מה, ללכת עם הפנס עד השורה המתאימה, לכוון אותו עד שמוצאים את האשם ולצעוק עליו?
סדרן טוב אמור לדאוג (ואף דואג) לדברים כמו מיזוג האוויר, מיקום התמונה על המסך (לעתים המקרין לא יכול לראות שהתמונה נחתכת למעשה למעלה או למטה, ותפקידו של הסדרן הוא להודיע לו) ולמנוע הפרעות רציפות של אנשים. נניח, אדם שבאופן עקבי מפריע במהלך הסרט – פשוט קוראים למנהל שבא ומעיף אותו.
אבל צריך להביא בחשבון שסדרן זה לא גננת, שלפעמים לוקח זמן לסדר דברים (ובכלל, הסדרן מדווח על תקלות ודואג שמישהו יבוא לטפל בהן, לא ממש יכול לטפל ברובן בעצמו, כי מרכז הבקרה אינו לידו) ושלפעמים דווקא התערבות של גורם חיצוני יכולה לגרום להפרעה גדולה יותר.
את לא מבינה
ברור שאם סדרן יבוא לטפל בטרדן, אז יהיה עוד יותר רעש. אבל חושב לזכור שני דברים:
ראשית, אחרי שהטרדן יועף על ישבנו מחוץ לאולם, הרעש ייפסק בסופו של דבר, מה שלא יקרה אם יניחו לו להמשיך ולהפריע.
ושנית, לראות את בן נעוות המרדות שהפריע לך בסרט מקבל את המגיע לו זה, מבחינתי לפחות, קתרזיס מספק ונפלא. זה רעש שאני מוכן לקבל בשמחה.
נקודתית - את צודקת,
אבל אני חשבתי על משהו יותר כוללני של "אתיקת צפייה" שהסדרנים בעצם אחראים למסור אותה לצופים (על ידי כך שהם שומרים על כללים מסויימים).
אם בכלל בתי הקולנוע מבססים נורמה מסויימת, למשל – שלא מדברים בטלפון, לא מדברים אחד עם השני בקול רם, או באופן כללי מתחשבים אחד בשני, אז אין צורך להעיר – כללי ההתנהגות יהיו מופנמים אצל הצופה ואכיפתם תדרש רק במקרים קיצוניים.
אני לא חושבת שהמודל שאני רואה לנגד עיני הוא מודל של "גננת וילדים" אלא מודל של מקום שבו ידוע שיש כללי התנהגות מסויימים שמי שלא מכבדם לא יכול לקחת חלק בפעילות (צפייה בסרט).
הסדרנים הם באמת הראשונים שאחראיים לייסוד הנורמה, הם "מלמדים" את הקהל איך אפשר להיות/להתנהג בבית קולנוע (כמו כל דבר אחר שצריכים ללמוד…)
יש לי הרגשה שאני לא אגיע לקון הבא.
יותר מדי אנשים כאן צמאים לדמי. או שאולי נתפשר: בסרטים גרועים, מותר לדבר?
מותר
אבל רק בלחש ומתחת לכיסא.
על פניו זה נראה לגיטימי לזרוק בקול הערות סרקסטיות במהלך סרט גרוע – אבל מה אם אנשים אחרים באולם מחזיקים בדיעה חיובית יותר לגבי ההתרחשויות על המסך וההערות שלך מפריעות להם?
חוץ מזה, מובן מאליו שיש אנשים שראויים לצאת זכאים, דוגמת צופים שמעירים בשקט מדי פעם הערות מעניינות/משעשעות, וישתתקו אם מישהו בסביבתם יאותת שזה מפריע לו באמצעות "ששש" עצבני או זריקת נעל על ראשו של המטרד, בזמן שאחרים ראויים לעונש מוות ללא משפט – דוגמת חבורות ילדים רעשניות שלא ישתתקו גם אם תפזר במקום גז מדמיע או אנשים שמנהלים משא ומתן לגבי מכירת הרכב שלהם בקולי קולות.
המצע שלכם משכנע בעיני.
אני שוקלת בחיוב להפוך לקול צף.
ומה הדין במקרה של התקפי לב? (זהירות,
)
זה נורא מטריד כשמישהו באולם מתחיל לחרחר ולגסוס בקול רם, ועוד יותר כשהאנשים שבאו אתו מתחילים לצרוח שהוא מת.
מה עושים במקרים כאלה?
(סליחה, אבל אני לא חושבת שאני אי פעם אתגבר על הטראומה של להיות עדה לאדם שמת בקולנוע, גם אם בדיעבד הוא לא באמת מת עדיין. בחושך, בלי סדרנים שיפסיקו את הסרט, ובמשך כמה דקות רציפות של הידמות משכנעת, זה מספיק נחשב)
תראי, במידה ומישהו מת במהלך הסרט
להטיל עליו עונש מוות יהיה קצת מיותר, לא?
מצד שני, המעמד של חבריו אשר צועקים בקולי קולות לא ברור כרגע ונצטרך לערוך דיון מיוחד בנושא. הם הרי לא חייבים להתחיל לצעוק, אפשר להעביר פתק "טוביה, אני חושב ששרגא מת. בוא נסחוב אותו החוצה בשקט".
זה קל.
אבל אני מדברת על מישהו שרק חטף התקף לב והתחזה למת! (או אולי מת וחזר לחיים? הממ…)
ואחר כך עוד היתה לו החוצפה להתפלא מה פתאום כולם מסתירים לו ועושים רעש מסביב. ואז הגיעו הפרמדיקים.
אז מה, במקרה כזה לא מגיע עונש מוות?
גבולי, גבולי
צריך לבדוק את העבר הרפואי שלו – אם הוא מעשן, צורך מזון עתיר כולסטרול, מעל גיל 40 וסובל מהיסטוריה של בעיות לב, ובכל זאת מעז לצאת לקולנוע ללא ליווי של שלושה פרמדיקים מיומנים שישאו אותו במהירות ובשקט אל מחוץ לאולם לקבלת טיפול במקרה הצורך, הרי שזו אשמתו המלאה ולכן דינו כדין הפרחה מאחוריו שצרחה על חברה שלה בטלפון.
במידה ומדובר באדם צעיר ובריא, אשר מקפיד להתעמל, אוכל מזון בריא ושותה רק מים מינרלים – יש להתחשב בכך שההתקף היה בלתי צפוי וניתן לחיזוי, ולגזור עליו מאסר עולם בלבד.
היי!
מי שישבה מאחוריו היתה אני, הווה אומר ממש לא פרחה, ולא צעקתי על אף אחד בטלפון. חטפתי התקף חרדה שקט וידידותי לסביבה, וחיכיתי עד שהגעתי לסאבוויי בשביל להתחיל לבכות בקול.
לא להיעלב
לא התכוונתי לרמוז שום דבר זו יכולה להיות גם הפרחה מלפניו, מצדדיו, או מכיסא 3 בשורה 15. ברור לי כי את בחורה חביבה, שקטה ובלתי מזיקה.
איי קאם אין פיס.
מזכיר לי סיפור ששמעתי פעם על מישהו שחטף התקף-לב באמצע בחינה
באוניברסיטה. רק שלושה סטודנטים (מבין כמה עשרות) ששהו באולם קמו לעזור לו, ואחר-כך הבוחים סירבו לתת להם תוספת-זמן.
אני מקים את 'די לצחוק' מפלגת בת לשקט.
זה נגד אנשים מעצבנים שצוחקים בקולנוע – בקטעים שלא מצחיקים ולא נועדו להצחיק. זה מרגיז ולא קולי.
בכל מקרה הצבעתי לשקט, כי זה סוג של.
אני הצבעתי כמובן למפלגת חחח
הלאה הטרולים!
אמנם גם המועמדות האחרות ראויות ביותר לכס השלטון, אבל בעיני הנושא החשוב ביותר בימינו הטרופים הוא הכחדת טרולי האינטרנט, וישא"ק!
אני מצביע יד, כולנו מצביעים יד
תגידו,איפה הנאמנות שלכם? מה זו כפיות הטובה הזאת? אתם לא רוצים לראות רד פיש בכיסא הריק? את לונג ג'ון מייצגת אותנו בבירות העולם? את עכרור מנקה אחת ולתמיד את השלולית ושם את הפשע מאחורי הסורגים? שלא לדבר על דו"ח כיסאות שבורים במזנון הכנסת, או על המקום הריאלי ששוריין – במאמצים רבים – לדן ברזל. ואתם מתעלמים מכל זה, יוקרים למסך הכל ממנו שתיתם, ומצביעים למפלגות אחרות?
כמו שאומרים: נותנים להם יד, והם רוצים את כל האצבע.
דינמי! דינמי! דינמי! אתר חדש עולה!
ואכן, אם רק היו מורידים י' אחת
במקום "אתרי" ל – "אתר" יתכן והדברים היו משתנים. לא רואה סיבה להצביע לאתר קולנוע שאינו עין הדג.
כמה אתרים דינמיים עם יד אתה מכיר?
יש כל מיני
http://www.acitydiscount.com/Dynamic-Hand-Mixers.1.210.3.2.htm
http://www.pokertips.org/strategy/hvalue.php
http://www.fitter1.com/dynamic-hand-therapy.html
דרך אגב, מה נסגר עם זה?
מישהו הצליח להבין למה הם התכוונו בוויינט בהערה הזו?
איזו?
אולי הם התכוונו ליד של ''עין הדן''?
נדמה לי שסגרנו על ''אתר קולנוע דינמי עם ידע'' ובלי ע'
נדמה לי שסגרנו על ''אתר קולנוע דינמי עם ידע'' ובלי ע'
ואני תמיד חשבתי שיש יד על הדופק, אבל בלי על הדופק.
ואני חשבתי שעם ''מכוונת'', רק בלי.
בקיצור, לא סגרנו.
אני מבקשת!
לא להגיד דברים כמו "מאחורי הסורגים" בלי איזו אזהרת
קודם. המבט בעיניים של ליברמן כשהוא אומר את זה עוד ירדוף אותי בסיוטיי שנים רבות (בין החתמות הטפסים שמאכלסות אותם בדרך קבע). צריך למצוא את המלהק ההוליוודי שיבין איזה ליהוק מושלם הוא לסרט הזומבים הגדול הבא (סטייל צ'רלי והשוקולדה כזה, לא באמת צריך גיוון בזומבים) – *זה* יהיה סרט אימה.
מלהקי סרטי אימה
יכולים גם לקחת את ישראל כץ, עמי אילון (בעל דמיון פיזי לבלה לגוסי) ואת הכוכב האמיתי של כל מערכת בחירות -יעקב שלוסר ממפלגת זכוית הגבר/רע"ש צדק חברתי, האיש הזה הוא סרט אימה קומי מהלך.
משעשע שהם דחפו את עניין רצח רבין לקלחת.
זה כמו שמפלגה התומכת בזכות החמוסים לאכל חוביזות תפצח בקריאה לעלות לאלתר את שארית הפלאשמורה. מה עניין שמיטה להר סיני?
נדמה לי שהם התאחדו עם מפלגה אחרת.
כן, אבל רצח רבין זה תוספת חדשה של שלוסר
שאחרי אין ספור כשלונות הבין שהוא צריך עוד נושאים חוץ מהעניין של זכויות הגבר (שנדחק לגמרי מן התשדירים, דרך אגב, התשדיר האוהב עלי מתשדירו היה ב-99 שם הופיע מאחורי הדוברים בתשדיר שלט עם מספר טלפון להתפקדות -כאשר הראש של הדובר (חוץ ממנו היו תשדיר עם גבר אחר ועם אישה מוזרה) מסתיר את הספרה האחרונה במספר.
גם אבישי ברוורמן
יכול להיות מצוין בתפקיד חייזר.
אני מצביע יד, כולנו מצביעים יד
מעניין שאף אחד לא נגיב על ההומאז' שבכותרת. האם אני באמת עד כדי כך זקן שאני היחיד שזוכר את 'מפלגת חוק הטבע'?
אני זוכר את ''יד'', ואני לא ממש זקן.
ואני מניח שאחרים, כמוני, זיהו את ההומאז' ופשוט לא הרגישו צורך להגיב עליו.
עד כמה שזכור לי זה היה ''ים - מפלגת חוק הטבע''.
14 שנים, לך תזכור.
הבחירה היתה קשה מאד
כבר מזמן לא היה סקר עם כ"כ הרבה אפשרויות מצויינות…
החלטתי שלא להתלבט ובחרתי בנונשלאנטיות ב"ס/ש" משתי סיבות:
1. כיוון שנהגתי להשתתף בדיוני האיות (ולתמוך ב"שפילברג").
2. כיוון שאם זו המפלגה של עובדיו ואני מצביעה לה, אולי זה אומר שגם אני עובדת ס/ש או שיש לי סיכוי להפוך לכזו? תנו לי להיות אופטימית!
הס פן תעיר!
בעיניין מפלגת שקט, יותר מבאס מללכת לסרט ולמצוא שהזדמנת לחברת מרעישנים, הוא לגלות שייבאת את את המרעישן איתך לאולם הקולנוע. לי זה קרה פעם עם חברה אחת, שהכרתי אותה עד אז כבחורה חביבה ונבונה, אך היותה מרעישנית קולנועים נסתר ממני, עד ליום שבו הלכנו יחד לראות סרט. זה היה סיוט. היא לא סתמה את הפה. עכשיו, זו חברה, לא איש זר. לאנשים זרים אין לי בעיה להעיר או לשלוח אליהם מבחר מהמבטים המצמיתים ביותר שברשותי, אבל עם חברים, לא נעים. אז רומזים קצת, ומנסים להתעלם בתקווה שהיא תבין את הרמז, והיא מפספסת אותו כמו גדולה, והשכנים מתחילים להפנות אלינו את ארסנל המבטים המצמיתים שלהם, שאותם רק אני רואה כמובן, ואחר כך מגיעות ההערות… ומדהים, כיצד חלק מן המרעישנים, או במקרה הזה המרעישנית, מתעלמים לחלוטין מהביקורת של הסובבים אותם – גם המנומסת שלי, וגם הפחות מנומסת של סביבתנו. היא יצאה מאוד מרוצה מהסרט, אני יצאתי מותשת.
לפעמים דיבורים בסרט יכולים באופן מפתיע להיות מבורכים. בסרט "סתיו בניו יורק", למשל, ישבו מאחורינו ערס ופרחתו שקימנטרו את כל הסרט. האמת, זה קצת הקל.
אבל ב"סרניטי" גיליתי מה יותר גרוע מרעשני קולנוע – מפליצני קולנוע. לצערי ישבתי ליד בחור שמתחילת הסרט ועד ההפסקה לא הפסיק להפליץ, ואני עוד רגישה במיוחד לריחות. אין מה להעיר לו, הוא לא שולט על זה, הוא בטח לא נהנה להסריח לכולם את האוירה, אבל הרגשתי שאני על סף התעלפות. אני שונאת הפסקות בסרטים, אבל הפעם ההפסקה הגיעה בול בזמן. בהפסקה פגשתי חברות שישבו בסוף האולם והיה לידם מקום פנוי (בכל מקרה הייתי עוברת לאנשהו, אפילו למדרגות). הן רק הזהירו אותי שאלו מאחוריהם מדברים כל הזמן. אז כשההם התחילו לדבר, פשוט ביקשתי מהם להפסיק, והם באמת הפסיקו. כל כך נחמד שאפשר לבקש, לא תמיד זה עוזר, אבל עדיף מחוסר האפשרות.
וגם הרבה יותר קל לבקש ממישהו להפסיק לדבר, מאשר להפסיק להפליץ.
סיפורך היה קורע לב. הזכיר לי בעיה דומה עם חבר טוב, שכשהלכתי איתו לסרט הסתבר שיש לו צחוק מאוד…דומיננטי.
לי זה קרה במרתון מונטי פיתון.
מה שאומר שהצחוק היה בלתי פוסק ונמשך שעות ארוכות. למרבה המזל, היו את תת-התנאים של ההקרנה והתרגום שיסיחו את דעתי. הפיתרון, כפי שפיתחתי אותו, הוא לקחת את אותו אדם אך ורק לטרגדיות וסרטים של לארס פון טרייר.
שיטה יעילה
אך מה ויסתבר שאותו אדם גם נוהג לגעות בבכי בקול רם?
אגב, נזהרתי שלא ללכת עם אותה חברה שוב לקולנוע, אבל יצא לי לראות איתה שוב סרט, הפעם בבית שלי עם עוד חברה – את "נקודת זבריצקי" של אנטוניוני. כן, סרט גדול, סרט מופת, אבן דרך וכולי, אבל מה-זה-משעמם… לא היתה בעיה איתה. נירדמה צ'יק-צ'אק. לפחות היא לא נוחרת.
לא שיטה יעילה
כשראיתי את "רוקדת באפילה" הייתה באולם בחורה אחת שגעתה בבכי קורע לב, מלווה בהתייפכויות עזות וקינוחי אף רמים, כאילו שחטו את בתה היחידה מול עיניה.
לא שיטה יעילה
ואצלי מישהי התעלפה. נראה לי מרוב בכי.
עצרו את הסרט כדי לגרור אותה החוצה מהאולם.
אני מוחה!
לארס עשה גם קומדיות. אחרי שקולטים את הקטע של "הממלכה" (בפרק השלישי של העונה הראשונה בערך), אפשר לצחוק שעות ועוד להגיד לעצמנו שאנחנו עושים את זה מהומור איכותי של קולנוע אמנותי.
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח!!!11
גדוווווווווול
פ33ה של סקר!!1
:))))))))))))))))))))))
לחסל את הטרולים. ומיד.
טעית ברפרנס, מה שהיית צריך לשאול זה...
אני חייבת להתקומם על אחוז ההצבעה הנמוך למפלגת חחח
האם אתם באמת לא מבינים שטרולי הרשת של היום הם דברני הקולנוע של מחר?
אלה בדיוק אותם טיפוסים, רק בגילאים שונים או במצב נפשי שונה!
אולי היה עדיף אפילו ששתי המפלגות חחח ושקט ישתפו פעולה. זה יתקוף את הבעיה מכל הכיוונים שלה.
אז אני לא היחיד שהתחיל לבחון את האפשרויות השונות להקמת קואליציה?
אל תשכח להוציא מהחישוב את מפלגת 'עוף'
שלא עברה את אחוז החסימה.
אחוזי ההצבעה לאחר הוצאת הקולות שבוזבזו על 'עוף' =
4.3 % 27 דוד
19.0 % 120 די
9.7 % 61 חחח
2.7 % 17 יד
10.8 % 68 כסף
10.6 % 67 מסך
7.0 % 44 נחש
2.7 % 17 סש
33.3 % 210 שקט
100.0 % 631 סה"כ —
בעיבוד למנדטים (לא כולל קולות החיילים)
5-דוד
23- די
12-חחח
3- יד
13-כסף
13-מסך
8-נחש
3 סש
40- שקט
סה"כ 120
שקט כנראה תרכיב את הקוליציה. חחח מסתמנת כשותפה טבעית, מה שנותן 52. ככל הנראה גם מסף תצטרף לקוליציה וגם ס/ש יכולה להצטרף לחיזוק הרוב. קשה להאמים ששקט תיכנע לדרישות הכלכליות של כסף.
קיימת גם אופציה, פחות סבירה, שדי תנסה להשיג 61 מנדטים. לשם כך דרוש לה שיתוף הפעולה של מסך, שתדרוש מספר תיקים בכירים, וכסף, שתדרוש באופן טבעי את תיק האוצר והתרבות. במקרה כזה גם חחח תציב דרישות גבוהות ועל כן כנראה תישאר בחוץ. מפלגת נחש תדרוש שליטה על המשרד לאיכות הסביבה (לצרוך השגת נחשים) ורשות שדות התעופה. מפלגת דוד תדרוש עת תיק ביטחון הפנים (על-מנת להחרים לשימוש עצמי עותקים פיראטים) ותפקיד יושב ראש באחת מן הועדת. זה ייתן להם 62 מנדטים, שאפשר גם לצרף את ס/ש ויד.
אגב,
אני היחיד שמוטרד מכך שנחש קיבלה שמונה מנדטים שלמים, שכנראה לפחות חמישה מהם הגיעו מאנשים שהצביעו "בשביל הקטע", באופן מילולי בלי שיהיה למפלגה מצע, ומאנשים שהם בכלל לא נחשים *או* מטוס?
זו היתה הצבעת המחאה (או הזאב רווח?)
ואומרים שיו''ר המפלגה בכלל לא יכול להיכנס לארצות הברית
אבל במקרה שלו זה בגלל שהוא מופיע ברשימת הנוסעים החשודים של חברות התעופה.
שלא לדבר על כך שיו''ר המפלגה מושחת - הוא אחראי למצבו של בואה!
למעשה,
למרות היריבות ההיסטורית בינהן, שקט ודי הן מפלגות קרובות מאוד באידיאולוגיה שלהן. שתיהן הרי שמות בראש סדר העדיפויות שלהן, בעצם, את תנאי הצפיה בקולנוע. אם הן ישכילו לאחד כוחות, הרי ששתיהן לבדן יכולות להרכיב קואליציה (63) ואם הן יצרפו את מסך, שגם לה יש סדר עדיפויות דומה, יש לנו ממשלה רחבה ויציבה של 76 מנדטים (!).
הבעיה היא כלכלית
אומרים ששקט מתכננת לממן אתההוצאות להורג מכספי הפרסומות. אבל, כמו תמיד בפוליטיקה, אפשר למצוא דרך לגשר על הפערים.
זה אחרי באדר-עופר או לפני?
(בכלל, יש הסכמי עודפים פה?)
מכיוון שלא ידוע לי על הסכמי עודפים
עיגלתי כלפי מעלה רשימות שהיו קרובות למנדט נוסף, מכיוון שיצא לי 120 זה נראה לי בסדר. בהנחה שהציבעו מאז אנשים נוספים, אני צריך להעדכן את התוצאות אבל ממש אין לי כוח.
מה זה טרול רשת?
יצאתי אתמול ממערה, הזמן עבר, ואני… אי אי אי… אני יודע, אבל באמת מה זה?
אנשים שנדחפים לפורומים באינטרנט
ואומרים דברים כמו "כולכם מטומטמים חחחח" (הטרול העשבוני המצוי), "ראיתי אתמול לגמרי במקרה סרט מדהים ומהמם שישנה לכם את החיים שביימתי" (הטרול הספאמי) או "כיצד זה בורים שכמותכם גורסים כי שר הטבעות סרט טוב הוא, והלוא כל אדם אשר בינה בקודקודו יודע כי מדובר בזבל הוליוודי מהזן הנחות ביותר, לא שאני מצפה שאנשים ברמתכם הנמוכה יבינו את זה. לא נאה לי לדבר איתכם, ובכל זאת אני אשאר כאן ואסביר לכם באריכות ובפרוטרוט, בקצב של כ-20 הודעות לשעה, למה אני חכם ואתם טפשים" (הטרול הלוהב).
איך שכחת, כמובן,
את זן "בואו כנסו יש לי שעלה איח סמרה ידאה שהרוצאח הו א השליך של הציפה,, ?", או התרול.
כמובן
לא התיימרתי להציג רשימה מלאה של כל הזנים והתת-זנים של הטרול. זה עניין לטרולולוגים.
פשוט לא נראה לי טבעי סקר בלי אש''כים.
אבל התרולים הם פחות בעיה -
רובם מתרוצצים להם בשדות חמניות בימינו, בשל בעיות פיסוק, לא?
חלקם כן
אבל צבאות הטרולים מתחזקים יותר ויותר בכל יום וממשיכים לבוא.
אני עדיין טוענת שצריך להחליף 'חחח'ים.
למשל ב"הצבע חחח". או ב"מוות לטרולים". מצביעי חחח התאחדו, ביחד, בכוחות משותפים, ניצור לחץ על הקואליציה החדשה.
אני איתך!
כל הכבוד
אני מצביע ''פופ'' -
למען ביטול הפופאפים בפישאיי! עדיף כבר שיהיו פרסומות באתר עצמו. חבל שהכנסתם את המטרד הזה לאתר.
מה?
יש פופאפים בפישאיי? למה אף אחד לא מספר לי שום דבר?
(הודעה זו הינה נטולת
לחלוטין, ונובעת מתמיהה כנה)
מה?
אני לא יודע… בשבוע האחרון בערך מחצית הפעמים שנכנסתי לעמוד הראשי קפצו לי פופאפים, וזה לא קורה לי באף אתר אחר, אז הסקתי שזה משהו באתר ולא אצלי… יכול להיות שאני טועה?
מה?
זה אצלך.
מה?
גש והורד תוכנה לאיתור ספייוורים במחשב שלך.
זאת למשל, עושה עבודה טובה למדי, והיא בחינם –
http://www.lavasoftusa.com/software/adaware/
מה?
הפעלתי את זה. אני חושב שזה עזר. תודה.
אין שום פופאפים בעין הדג
אתה כנראה צריך לעשות סריקת רוגלות למחשב שלך.
או.
עמכם הסליחה :)
(אגב, הצבעתי 'די'. פרסומות בקולנוע זו חוצפה שאין כדוגמתה)
"נחשים במטוס"!
הסרט יגיע לישראל !
http://www.rav-hen.co.il/trailers/trailers.aspx
( בלינק יש לינק לטריילר של הסרט).
אוי, זה נראה דפוק
ובמובן הלא חיובי של המילה.
לפחות אנחנו יודעים איך תרגמו את Lucky Number Slevin
אני מתקשה לקרוא לזה תרגום
הם לא מתביישים
להביא לינק לאיזו עריכת וידאו עלובה ובלתי רשמית בתור טריילר?
להזכירך, מדובר בסרט ''נחשים במטוס''
אני רוצה להבין,
הקטע של הנחשים במטוס, על מה אתם מדברים?
פשוט, לפני כמה ימים ראיתי סרט, ורגע לפני שהוא התחיל היה טריילר רועש במיוחד שעסק ב"הצילו! יש נחש במטוס!"
נזכרתי בסקר הזה והתפקעתי מצחוק. הטריילר הזה היה קיים כל הזמן?