מלחמת חורמה
– פורסם ב 1 בספטמבר 2006Posted in: חדשות
-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
01.09.2006
|
||
| המושג ''חרם'' נהיה קצת גמיש בזמן האחרון. למשל: קן לואץ' מחרים את ישראל (זה כבר ילמד אותנו מה זה), אבל סרטו 'כשהרוח נושבת' - זוכה פסטיבל קאן האחרון - דווקא יוקרן בפסטיבל חיפה, מכיוון שהפסטיבל לא מחרים את הבמאי. |
01.09.2006
|
|
המושג ''חרם'' נהיה קצת גמיש בזמן האחרון. למשל: קן לואץ' מחרים את ישראל (זה כבר ילמד אותנו מה זה), אבל סרטו 'כשהרוח נושבת' - זוכה פסטיבל קאן האחרון - דווקא יוקרן בפסטיבל חיפה, מכיוון שהפסטיבל לא מחרים את הבמאי.
אבל,
לא צריך אישור מהבמאי להקרין את הסרט? והוא נתן את האישור?
אני לא בטוח איך זה עובד
נראה לי שההחלטה נמצאת בידי המפיץ שהוא בעל הזכויות על הקרנת הסרט ואם הסרט כבר נרכש בידי מפיץ מקומי, קן לואץ' יכול לבכות עד מחר. הנשק היחיד של הבמאי במקרה הזה, הוא להפעיל לחץ על המפיקים שלא ישתפו פעולה עם המפיץ הישראלי בעתיד. זה הניחוש שלי, בכל אופן.
זה קיליאן מרפי שמה בתמונה?
כן
ואני חושב שזה סיליאן.
קיליאן.
''כשהרוח נושבת''
זה לא סרט אנימנציה?
היה סרט אנימציה בשם דומה, כן.
ואף הפיש האדום דיבר על האירוניה בדבר שסרטו הבא של לואץ' אוחז באותו שם.
הכל מסתכם בהכרעה ערכית אינדיבידואלית.
אין לי מודל שיכול להציע החלטת כן/לא על חרם בכל מקרה נתון. אני לא מרגיש שיש *הכרח* ליצור תלות הדדית בין חרמים. בהחלט סביר מבחינתי שאני אמשיך לצפות בסרטים של במאי שמחרים את ישראל. אני לא יכול להציע לך הסבר רציונלי ותקף תמיד לגישה הזו, מצטער. ההחלטות הן תמיד ברמה הספציפית, וחלק ניכר מהתהליך הפנימי שמוביל אותי להכרעה הוא רגשי ולא שכלי[1].
לגופו של מחרים: ההתרשמות שלי היא שהקולנע של לואץ' מאד אינדיפרנטי לעמדות הפוליטיות שלו, והעמדות הפוליטיות שלו נובעות מתום לב וטימטום רב, ולא מזדון או אנטישמיות. ההכרעה הספציפית שלי היא בהתאם.
[1] – אם כי יש לי קווים אדומים שמשורטטים בגסות, והשימוש בהם הוא סלקטיבי. אמיר קוסטריצה מוחרם אצלי, ואני מתנדד עם ורנר הרצוג. בשני המקרים אין קשר לפוליטיקה.
לכל אחד יש את הקווים האדומים שלו
אני למשל לא הייתי מחרימה את לואץ', אבל כן הייתי מחרימה במאים שסרטיהם מטיפים לגזענות (וגם זה רק אם עצם שידור הסרט כיום מעודד גזענות, לא הייתי מתקוממת נגד צפייה עכשווית בסרט של לני ריפנשטאל בניסיון לנתחו היסטורית).
למה אתה מחרים את קוסטריצה
ובדרך להחרמת הרצוג?
אני שונא יגוסלבים.
ולמען האמת הגרמנים מתחילים לעלות לי על העצבים.
פאוזה
סתם.
הסרט הראשון והיחיד של קוסטריצה שראיתי(אני לא זוכר את שמו), נפתח בהפגזה על אחת מערי הבלקן, ובאחת הסצינות רואים שנפלה פצצה בגן החיות. בסצינה עצמה קוסטריצה מיקם ברווז אמיתי ליד נמר אמיתי, והברווז ממש פוחד מהנמר והוא מנקר אותו שוב ושוב. הנמר לא מבין מה הוא רוצה ממנו, עד שבסוף הוא סוגר את השיניים על הצוואר של הברווז.
מה שהרגיז אותי במיוחד זה שקוסטריצה ניסה ליצור אווירה קרנבלית כזאת של שגרה שנשברת, שכל הסדר הטבעי משתבש ובמקומו שורר אי סדר מוזר ומשעשע, והוא עושה את כל זה על הגב של ברווז חסר אונים. אותי זה לא משעשע בכלל. הפסקתי לראות את הסרט בנקודה הזו.
עם הרצוג[1] זה גם קשור להרג של בעל חי אמיתי, אבל אצלו האווירה יותר חמורת סבר, ונראה שהבמאי תופס את המוות של החיה (חזירה ענקית) כמאורע טראגי. חוץ מזה, הסרטים שלו שראיתי היו כל כך מעניינים ויוצאי דופן שאני שוקל התעלמות מהצו המוסרי במקרה שלו. אם הייתי מכריע בהסתמך על נתונים אובייקטיביים וחשיבה רציונלית בלבד, דין הרצוג היה כדין קוסטריצה.
[1] – זה הסרט : http://www.imdb.com/title/tt0065436/
דווקא זה הרגיז אותך כל כך שהחרמת אותו?
בגלל ברווז אחד? מוזר.
נשמע לי תגובה קצת קיצונית (בהנחה שלא היית מחרים אותו, אם היית שומע שהוא נורא אוהב לאכול כבד-ברווז, או משהו כזה).
דווקא זה הרגיז אותך כל כך שהחרמת אותו?
שני גורמים שיתפו פעולה ביצירת האנטגוניזם אצלי:
מצד אחד, האווירה הכאילו מבודחת שהבמאי מנסה ליצור, סביבה דורשת חיוכים כזאת, עם כל הבלאגן היענו חינני שם, ומהצד השני חוסר האונים הטוטאלי של הברווז, שנגרר בעל כורחו למחיצת נמר, והניגוד בין הפחד והאיום הקיומי שהוא חווה, לבין המציאות המשוגעת-מטריפה-מצחיקה שכל הסיטואציה אמורה ליצור.
קצת קשה להסביר. זה נצרב אצלי די חזק, והתגובה שלי היא אמוציונלית נטו. היא די קיצונית, ואולי אפילו אינפנטילית, אבל זה לא מפריע לי.
אם הייתי שומע שהוא אוכל כבד אווז הייתי מצקצק בלשון ושוכח אחרי חמש דקות. המראה של הברווז מנסה להתגונן מול הנמר לא יוצא לי מהראש עד עכשיו.
כנראה צריך לראות את זה כדי להבין.
כן.
ולהיות קצת אינפנטילי
אני שונא יגוסלבים.
הסרט הזה של הרצוג הוא בהחלט אחד הדברים המטרידים שראיתי בחיי.
אני לא זוכרת את הסצינה המדוברת עם החזירה, בכל זאת, הוא גרם לי להבין סופית שורנר הרצוג זה ממש לא בשבילי. טוב, זה והרימייק לנוספרטו עם קלאוס קינסקי.
יכול להיות. מצד שני, אם שוללים חרם אומנותי כאקט לגיטימי
(שזה, עם יוצא דופן אחד או שניים, מה שאני עושה), אז לא אמורים להשיב בחרם על חרם. אמן גדול יכול להיות גם אדם קטן. אני משתדל לשפוט את האמן ולא את האדם.
למה אתה שולל חרם אמנותי כאקט לגיטימי?
אתה חושב שאמנים, ככלל, צריכים להיות אנשים א-פוליטיים, או שיש סיבה אחרת?
לא, מה פתאום?
אין לי שום התנגדות לכך שאמן יהיה אדם פוליטי, אפילו אדם פוליטי נחרץ. אבל חרם אומנותי הוא לטעמי צעד לא-לגיטימי כדרך להביע עמדה פוליטית, פחות או יותר מאותה סיבה שטרור הוא לטעמי צעד לא-לגיטימי להביע עמדה פוליטית – הוא פוגע באנשים בלי אבחנה. כשאמן אומר "אני לא רוצה שאנשים מסוג X יראו/ישמעו/יקראו את היצירות שלי", הוא היה יכול באותה מידה מבחינתי לומר "מבחינתי, שכל האנשים מסוג X ימותו." אומנות זה סוג של דיאלוג, ואמן שמצהיר שהוא לא מוכן לנהל דיאלוג עם הקהל, ולא משנה מאיפה מגיע הקהל הזה, הוא אדם שרמתו המוסרית נמצאת אי-שם מתחת לים המלח.
אבל מאחר והצהרתי פה קודם שאני שופט את האמן ולא האדם, לי אין את הפריבילגיה של להחרים אמן כזה (כאמור, עם יוצא דופן אחד או שניים שאני מרשה לעצמי). בעסה.
לדעתי זה בדיוק להפך: בניגוד לטרור, מחאה כזו היא דרך לגיטימית
להעביר מסר לאיזשהי קבוצה, כדי לגרום לאיזשהו שינוי. לא כל 'פגיעה בלי אבחנה' היא אותו דבר: למנוע מאנשים לחוות יצירה שלך, זה לא כמו להטמין פצצות.
נגיד, למשל, שיש איזה סופר יהודי שמאוד פופולרי במדינה כלשהי, אבל לא מסכים שיתרגמו ספרים שלו לשפה המקומית, כי ראש הממשלה השמיע אמירה אנטישמית, ומקדם חוק אנטישמי. במקרה הזה, הסופר מקווה לגרום לאנשים שאוהבים את הספרים שלו, לפנות לראש הממשלה: ללחוץ עליו שיתנצל, ויחזור בו מהכוונה לחוקק את החוק.
זה נשמע לי לגיטימי לגמרי.
לדעתי זה בדיוק להפך (כמעט כה''ב)
אני חושב שאותו סופר יהודי מוריד את עצמו לרמתו של אותו ראש ממשלה אם הוא עושה דבר כזה. הצעד הנכון עבור אותו סופר לדעתי? להמשיך ולפרסם את הספרים שלו באותה מדינה, כדי שתושבי אותה מדינה יראו שראש הממשלה שלהם טועה, שיהודים הם לא מה שראש הממשלה שלהם עושה מהם, ושהחקיקה שהוא מוביל היא לא מוצדקת.
אני לא אומר שזאת תהיה בהכרח התוצאה (אם כי גם הפתרון שהצעת לא יוביל בהכרח לתוצאה עליה הצבעת – נהפוך הוא, לטעמי זה יצור רק אנטגוניזם), אבל זה לדעתי מה שאמן אמור לעשות, ולו מהטעם המוסרי.
יש בזה משהו.
אני רק חושב שזה תלוי מאוד במצב, ויש מקרים שבהם זה כן יהיה מוצדק. נגיד, אם ניקח את זה צעד אחד הלאה – אם החקיקה ההיפותטית ההיא כבר עברה, ויהודים במדינה מופלים לרעה.
זה תלוי גם אם אתה מסתכל על התושבים של המדינה
כ"קורבנות" (במידה זו או אחרת) של המדיניות של הממשלה שלהם או כמשתפי פעולה אקטיביים.
אני יודעת שרוב התגובות שראיתי על חרם מצד אמן (כן, אני מדברת על צ'יינה מייויל) היו בקטע של "איך לעזאזל אתה מעז לכעוס *עלי* בגלל דברים ש*הממשלה שלי* עושה", וככה גם אני הרגשתי אינסטינקטיבית, אבל זו בדיוק התגובה שתחזק את דעתו של האמן שהוא עשה משהו טוב ופגע בנקודה הנכונה.
לא שאני בעד החרמות מהסוג הזה. אני לא חושבת שהן פרודוקטיביות במיוחד ויש בהן חשיבות עצמית מגוחכת לחלוטין (כאילו, כן, זה בדיוק מה שישנה לקונפליקט הישראלי-פלסטיני). אבל אני גם לא מתנגדת אליהן עקרונית.
בערך לזה חתרתי
העובדה היא שכשבאמת אכפת לאנשים ממשהו – לדוגמה, אם השידור של משחקי המונדיאל נראה יקר מדי – הם מוצאים טוב מאוד דרכים להראות את זה לממשלה, וללחוץ עליה שתשנה את התמונה.
אז ברור שאי אפשר לצפות מכל אזרח במדינה, לבלות את כל היום, כל יום, בניסיון להשפיע על ההחלטות של הממשלה. אבל מצד שני, לאזרח במדינה דמוקרטית, עם זכות הצבעה, חופש ביטוי וכו', אין את הפריביליגיה לומר באופן גורף "מה אתה רוצה ממני, זו רק הממשלה שלי".
ומה שיותר חשוב, לומר כזה דבר, זה להתחמק מלנקוט עמדה. מה שנקרא, "ראש קטן".
למה אתה בדיוק מתכוון
כשאתה אומר ש"אין לי את הפריבילגיה" להגיד את זה?
נגיד שהצבעתי נגד הממשלה ואני מתנגד לכל מעשיה. גם אז אסור לי להגיד את זה? למה? רק בגלל שבטעות נולדתי במדינה הזאת? (כיוונתי לשווייץ, אני נשבע). או שיש מכסה של הפגנות שצריך לעמוד בה כדי להרוויח את הזכות להתנער מאחריות לפעולות הממשלה, ולא לקבל עונש (בין אם זה מוות, או אי צפיה בסרט של קן לואץ') על מה שהממשלה עושה?
זה לא מה שאמרתי.
התעלמת מרוב התגובה שלי, שבה הכרתי בזה שמדובר במצב מורכב, כולל החלק שבו אמרתי שאי אפשר לצפות מכל אדם להפגין כל היום נגד הממשלה, גם אם הוא חושב שהיא טועה.
מה שאמרתי היה ש"אין את הפריביליגיה לומר באופן גורף". דגש על *באופן גורף*. כלומר, אזרח יכול לומר שהממשלה מחליטה ולא הוא – וזה נכון לגמרי: באמת הממשלה מחליטה. אבל בו זמנית, יש עוד דבר שהוא נכון לגמרי: שהאזרח לא יכול לומר את זה באופן גורף על כל דבר, ובזה לגלגל את כל האחריות על הממשלה (ותוך כדי כך, להתחמק מלנקוט עמדה בנושא שעליו מדברים). כי העובדה היא שממשלות משנות את המדיניות, אם הן רואות שיש התנגדות מצד האזרחים.
ובגלל זה, בתשובה לשאלתך:
ברור שאין פה איזו מכסה של הפגנות, שאתה צריך להחתים עליהן כרטיס, כדי לקבל 'פריבליגיית מתנגד לממשלה שמותר לו לומר שהיא לא מייצגת אותו'. מדובר בחיים האמיתיים, לא במדידה פיסיקלית של גרמים של התנגדות.
ועדיין – כן, אם הצבעת נגד הממשלה ואתה מתנגד באופן פעיל למדיניות שלה (למשל הולך להפגנות) – יש לך פריבילגיה הרבה יותר גבוהה לומר שהממשלה מחליטה ולא אתה. כי אתה לפחות מראה לממשלה שאתה מתנגד לה, ומנסה באיזשהי צורה להשפיע על ההחלטות שלה.
הסרט לא רק יוקרן בפסטיבל
אלא גם יעלה על המסכים בקולנוע לב (בדיוק אתמול ראיתי את הטריילר).
לגבי לואץ' – נשמע לי קצת מעפן. אכן לא ברור אם יש לו בכלל יכולת למנוע את הפצת סרטיו במדינה כלשהי, אבל בלי שום קשר לסוגיה האמנותית-פוליטית, זה יוצא קצת עלוב שאתה מסרב לתת לקהל להנות מנוכחותך, אך מוכן להנות מהכסף שהקהל הזה יזרוק עליך.
אני בעד לא מדובשו ולא מעוקצו. אם להחרים – אז עד הסוף. ואם אתה לא יכול להחרים עד הסוף – תחסוך מעצמך את ההתבזות שנלווית למוסר הכפול (בייחוד אם אתה קן לואץ' – במאי שקנה לעצמו שם מוצדק של המצפון העולמי).
אוף טופיק
אפשר לקבל קישור לאתר של פסטיבל ונציה…
פתיל שעבר דירה
מכאן – כתבה מספר 3468
ממשיך כאן, החל בהודעה של קיפוד – "חרם שלו עלי הוא לא עילה לחרם שלי עליו?"
בגלל שלא הבנתי
אם הפתיל ממשיך שם או פה אני אשאל את שאלתי הטפשית בשנית: המשפט הזה של קיפוד הוא ציטוט ממשהו? כי הוא נשמע לי מאוד מוכר ואני לא מצליחה לשים את האצבע.
סליחה על ההודעה הכפולה ותודה למי שיגאל אותי מייסוריי ויגיד לי מאיפה הציטוט.
קן לואץ' החרים?!
ראיתי את רוב סרטי קן לואץ', והוא אחד הבמאים האהובים עליי.
מה גם שראיתי את הטריילר לסרט הנ"ל ומאוד התלהבתי ממנו.
לא ידעתי על שום החרמה, מה קרה בדיוק עם קן לואץ' הארץ?
כיאה לאג'נדה שלו
הוא תופס מישראל מדינה כובשת.
גם ישראל תופסת מישראל מדינה כובשת
לא צריך להכחיש את המובן מאליו. אנחנו מכנים את השטחים בשם "השטחים" בתור קיצור של "השטחים הכבושים", אולי כדאי להזכיר את זה לעצמנו מידי פעם.
ההבדל הוא שלואץ' טוען שהכיבוש צריך להסתיים, ומוחה נגד הפשעים שנעשים לדעתו כחלק מהכיבוש.
מדינת ישראל אולי משלמת מס שפתיים להכרה הזו, אבל
באופן מעשי המדינה לא בדיוק נוהגת כאילו היא מכירה בכך. וודאי שהרוב בישראל לא חושב על זה ככה. אחרת אנשים לא היו חושבים שצעדים כמו של לואץ' הם מוזרים, ומעוררים חשדות מיידיים שהוא אנטישמי, או מטומטם.
הערונת קטנה:
זו לא ההתנגדות לכיבוש שהופכת אותו למטומטם. גם אני נגד הכיבוש. זו בחירת המילים, הדברים שהוא בוחר להדגיש והדברים שהוא לא בוחר לומר בכלל.
הוא לא נשמע לי כל כך מטומטם.
הדברים שהוא אומר ודאי היו מזכים אותו בגשם של עגבניות סרוחות, אם הוא היה אומר אותם לקהל ישראלי ממוצע (זה שהוא מאשים אותנו בדיכוי, חטיפה, רצח). אבל הם לא גורמים לו להישמע מטומטם, רק מאוד פרו-פלסטיני.
הוא לא נשמע לי כל כך מטומטם.
הטימטום נובע מהקונספציה השגויה שניתן לעזור לערבים ובאותו הזמן להתכחש למפלצתיות ההולכת וגואה במדינות ערביות (וברשות גם). ומהקונספציה השגויה שמי שמדוכא הוא חסין לביקורת אמיתית.
אבל בעודי כותב את המילים האלו אני מבין שנכנסים פה לקרקע אופ-טופיקית, והלחץ דם שלי עולה טיפה, אז אני שומר לך את הזכות לתגובה אחרונה.
זה באמת עלול להתפתח לויכוח פוליטי נטו,
אז אני לא אמשיך עם זה.
מעניין
"אנחנו חייבים לגנות את ממשלת בריטניה וממשלת ארה"ב על תמיכתם בחימוש ישראל. כמו כן עלינו להתנגד לפעילות הטרור של ממשלות בריטניה וארה"ב במלחמות ובכיבושים הבלתי חוקיים שלהם"
האם זה אומר שבהמשך הוא יחרים גם את ארה"ב ובריטניה?
בלשון ערסית:
אם יש לבנאדם ביצים, שילך על זה. למה מי הוא, לעשות חרם על ישראל? לעשות חרם על ישראל זה קל, כי בוא נודה, זה סתם חור שמדינות ערב מכנות "פלשתינה", וחוץ מכמויות של יהודים בהוליווד (שמשפיעים, ומשפיעים הרבה – אבל הרוב לא יעשו הרבה בנידון, אני מניח), אין להם ממש לחץ בחו"ל. לעומת זאת, ארצה לראות את הבחור עושה חרם על המדינה שלו עצמו (שיהיה כמובן ניסיון פתטי, מכיוון שהחרם יהיה עליו), או על ארה"ב (לינץ' נגד הוליווד. מעורר גיחוך.).
לסיכום, קל מאוד להאשים את ארה"ב ואת ובריטניה, וכדי לעשות זאת בדרך עקיפה לעשות חרם על ישראל. כשיגיע היום שבמאי מכובד יכריז חלק על אחת מהמעצמות האלה – תתקשרו אליי. אני אשלח לו כרטיס ברכה.
(נ.ב. לא, לא ראיתי את הסרטים של הבחור. מצידי, שידפוק לעצמו כדור בראש.)
תיקונון חשוב
לואץ', לא לינץ'.
אין אני באנחנו
נדמה לי שבפתיל של פרנהייט 9/11 מישהו שאל: "למה לתקוף רק את עירק ולא את אירן ואת צפון-קוריאה, למשל?" ומישהו אחר ענה לו: "כי זאת התחלה". אני חושב שההגיון הזה קביל גם לשאלה למה להחרים את משרד התרבות של מדינת ישראל וזה מה שלואץ' עושה, לא יותר ולא פחות ולא את מקבילותיו בארה"ב ובבריטניה.
כן, החרם הזה הוא רעיון טיפשי. כן, הדמגוגיה של לואץ' ילדותית. אבל הלב שלו נמצא במקום הנכון. העובדה שהחברה היהודית בישראל מסכינה יום-יום עם הכיבוש וחוסר-הריבונות הוא הבעיה האחרונה של הפלשתינאים; אני הייתי הולך יותר בכיוון של היעדר זכויות אדם בסיסיות וחלק מהישראלים אף חושב שהוא מוצדק ומוכתב על ידי גורמים אלוהיים היא הידיעה החדשותית המקוממת כאן, ולא החרם חסר-המשמעות של לואץ'. מה שמדהים באמת היא התעוזה להסיט את הדיון לשאלת המוסריות של קן לואץ', שיש לו את החוצפה להחרים את ישראל אבל לא את ארה"ב, משאלת המוסריות של הצבא המוסרי בעולם.
החרם של לואץ' על משרד התרבות הישראלי מוצדק, משום שהמשרד הזה הוא חלק ממערכת שלטונית שמפלה באופן שיטתי ועקבי קבוצות אתניות תחת שליטתה. החרם הזה מוצדק בדיוק כמו פעולות מקבילות נגד דרום-אפריקה הבורית. לואץ' לא מחרים את "ישראל" ובוודאי שהוא לא מחרים "אותנו". אלא אם כן "אנחנו" עובדים במשרד התרבות, או ש"לנו" יש פסיכוזה שכוללת הזדהות עם גופים ממשלתיים, החרם של לואץ' לא מכוון "נגדנו". כמו שנאמר כבר באלפי סרטי ספורט: אין "אני" במשרד התרבות. העובדה שאני אזרח ישראלי אינה מחייבת, לא, היא אוסרת, על הזדהות אוטומטית שלי עם המדינה שאני חי בה. אם אתה קודם כול ישראלי, אתה יכול להיות בן אדם רק אחר כך.
אין אני באנחנו
בוא לא נמשיך עם הפוליטיקה בבקשה.
יש יותר מדי מה לומר, ושום דבר מזה לא קשור לקולנוע.
אין אני באנחנו
ההשוואה למלחמות ארה"ב בימינו לא באמת תקפה. ניהול מלחמה בשלוש חזיתות (עירק, איראן וצפון קוריאה) הוא עסק יקר (כלכלית ויותר חשוב- בחיי אדם) ודורש מאמץ רב מידי מארה"ב.
כדי להטיל חרם בשלוש חזיתות לא צריך לעשות מאמץ מיוחד- הוא פשוט צריך להפסיק להקרין את הסרטים.
נכון, יהיה מדובר בנזק כלכלי ניכר, אבל הבחור מציג עצמו כאמן שמוכן לספוג הפסדים כלכליים כדי שלא יצפו בסרטיו במדינה שהוא מתנגד לפעולותיה והוא בפרוש אומר שהוא מתנגד גם לארה"ב ובריטניה. לא מדובר פה בחילוקי דעות פוליטיים, מדובר בצביעות לשמה.
הבה נעצור את הדיון פה.
פוליטיקה נראה לי שמקומה לא פה- בדרך כלל, למרות שיש לי כמה מילים חריפות לומר על לואץ'.