 |
||
| בראד פיט נטש פעם במפתיע סרט של דארן ארונופסקי ('המעיין'), וכמעט גרם לביטולו. ארבע שנים לאחר מכן, שחקן אחר (מאט דיימון) נטש סרט של ארונופסקי, אבל בראד פיט – אכול רגשות אשם? – הגיע כדי להחליף אותו. והמעגל הקארמי הושלם. |
23.09.2007
|
|
יומית
בראד פיט נטש פעם במפתיע סרט של דארן ארונופסקי ('המעיין'), וכמעט גרם לביטולו. ארבע שנים לאחר מכן, שחקן אחר (מאט דיימון) נטש סרט של ארונופסקי, אבל בראד פיט – אכול רגשות אשם? – הגיע כדי להחליף אותו. והמעגל הקארמי הושלם.
בראד פיט נטש פעם במפתיע סרט של דארן ארונופסקי ('המעיין'), וכמעט גרם לביטולו. ארבע שנים לאחר מכן, שחקן אחר (מאט דיימון) נטש סרט של ארונופסקי, אבל בראד פיט – אכול רגשות אשם? – הגיע כדי להחליף אותו. והמעגל הקארמי הושלם.
בשנה הבאה?
בידיעה מצוין שההפקה מתוכננת להתחיל בסתיו 2008, אבל זה לא נשמע לי נכון. מארק וואלברג לא צריך להיכנס כבר עכשיו לכושר לסרט שיצולם בעוד שנה – מה עוד שזה סרט של ארונופסקי, אז במשך שנה הוא יכול עוד להתבטל שבע פעמים.
אבל מה שיותר מעניין בזה: נדמה לי שזאת הפעם הראשונה בחודשים האחרונים שבה האולפנים מכירים בקיומו של סתיו 2008, כתאריך אפשרי להפקת סרטים. בזמן האחרון כולם מדברים רק על להספיק דברים לפני השביתה של יולי הקרוב. נראה כאילו הנחת העבודה היא שתהיה שביתה, ולך תדע כמה זמן היא תימשך. תכנון צילומים לסתיו 2008 מראה על מידה מסוימת של אופטימיות.
וואלברג? וואלברג?!
למה, לאלף אלפי עזאזלים, האיש הזה ממשיך להיות מלוהק לסרטים, ועוד כאלה שאני אולי ארצה לראות? אף אחד עוד לא שם לב שהוא לא יודע לשחק?
מארקי מארק, אם זה מקל עליך.
הוא לא שחקן יותר גרוע מהרבה אחרים (לצורך העניין, אף פעם לא הבנתי מה מבדיל בינו ובין מאט דיימון, למשל). למען האמת לא התכוונתי לסנגר על וואלברג, אלא להכניס את העניין לפרופורציה (היי, הוא גם הופיע ב"סטודיו למשחק"! כנראה שאא"כ אתה בראד פיט, בסופו של דבר תגיע לראיון אצל ליפטון, ועושה רושם שהתור מצטמצם לאחרונה).
אני ממש לא מצליחה להבדיל בניהם פיזית
הם פשוט נראים לי אותו דבר. כלומר ברור שאם אני אתעמק אני אמצע קווי שוני- אבל אני אף פעם לא מצליחה לדעת מי זה מי. כמו אל פצ'ינו ורוברט דנירו שנראים שונה ואני אף פעם לא יודעת מי זה מי. ונגיד יש סרט עם אחד מהם, אז אני תמיד אומרת הסרט עם אל פצ'ינו או רוברט דנירו- אחד משניהם.
אותו דבר היה לי גם עם אלי ומריאנו. פשוט לא מצליחה להבדיל בינהם.
ובכלל כשמארק וולברג ומאט דיימון שיחקו שניהם אם אני לא טועה בסרט האחרון של סקורסזה שברח לי כרגע שמו, זה בכלל היה סיוט להבין מה הולך שם- כי גם ככה הסרט היה מבלבל.
זה פשוט מאוד
למארקי מארק יש שלוש פטמות והוא סוחב על הגב אחד בשם דוני, שהיה פעם עליל בנות בניו קיד'S. לעומת זאת דיימון סוחב על הגב שלו את המשקל העודף של הגרוש של J LO, תזכירו לי איך קראו לו?
הוא לא הגרוש שלה
הם מעולם לא התחתנו, הם הספיקו להימאס על עצמם לפני החתונה, (ובצדק גמור, גם לי נמאס מהם ואני לא מכירה אותם בכלל)
אגב, השלוש פטמות אמור להיות איזה איזכור שלא הבנתי, או שאתה סתם מוזר?
אאז''נ בקומנטרי של לילות בוגי
הזכירו שלמארק פטמה שלישית והמאפרת עבדה קשה בשביל להסוותה.
אני מוזר?
לבחור יש שלוש פטמות ואני יוצא מוזר, יכל להיות, הרי בסופו של דבר קניתי את הקסטה שלו,
מארקי מארק אנד דה פאנקי בנץ. גוד ויברישן
אני מוזר?
זה היה כמובן בהומור, לא באמת התכוונתי לרמוז שאתה מוזר- זה היה מן דרך לכפות על חוסר הידע המוחלט שלי בכל מה שקשור לקריירה של מארקי מארק. (שכל מה שאני יודעת עליה שהוא היה מן סוג של ראפר. וזהו)
וגם:
דוגמן הלבשה תחתונה , מה שכנראה הוביל ל'לילות בוגי' וסוג של ניצול מפיגועי ניין אילבן.
*מוגש בחסות יותר מדי ערוץ E.
את טועה
זה היה ליאונרדו דיקפריו ומאט דיימון ששחקו ביחד ב"שתולים" של סקורזה. וכן, הם דומים, אבל ברצינות, אנשים, אתם לא מזהים מתי זה ליאו ומתי מאט? נכון, זה לוקח כמה שניות, אבל הפרצופים שלהם שונים לחלוטין. אגב, בנוגע למשחק- דיקפריו אכן נותן הופעה משכנעת. לא זוכרת מה חשבתי בנוגע לדיימון.
אבל נחזור לענייננו. מארק וולברג יודע לשחק שני סוגי דמויות- את צ'רלי מ"הג'וב האיטלקי" ואת כל שאר הדמויות שהוא גילם עד אז ומאז שלא אהבתי. מכאן שהוא אכן יודע לשחק דמויות שונות. מש"ל.
אהמ, וולברג גילם את דיגנם ב'השתולים'.
את טועה- תגובה
א. אלא אם כן משהו ממש הזוי קורה פה אני יכולה להישבע שגם וולבארג שיחק בשתולים.
ב. בין ליאו למאט- אני כן מבדילה. אני לא מבדילה בין וולאברג ומאט. שוב, נכון שהם לא תאומים סייאמים, אבל הם מסוג הזוגות האלה שאני אף פעם לא יודעת מי זה מי, בלי קשר לאיך שהם נראים (כמו שהיה לי אם אלי ומריאנו- עד שלמדתי לשנן מי זה מי), ובטח שלא בסרט שמכיל את שניהם.
ג. ליאו (ואני קוראת לו ליאו מקיצור, לא מלשון ליאו שולטתת וכו' וכו') משחק בסדר. בדומה לבראד פיט הוא כן יודע לשחק למרות יופיו. למרות שתפקידיו נחלקים ל-
1. כל מה שבא לפני טיטאניק- ילד יפה רגיש, תכול עיניים שממיס את לב הבנות
2. כל מה שבא אחרי טיטניק- תפקידי "אופי" של מישהו מאוד קשוח שאוהב להגיד הרבה פאקינג.
אבל בשניהם הוא בסדר- הוא לא מעצבן או מרגיז במיוחד.
וזה מביא אותי לנקודה השלישית שלי:
ג. וואלברג, כמו דיימון משחקים בסדר. כלומר, הם טובים לכל הסרטים האלה שיש גיבור בלי אפיון מיוחד- שהוא סתם בחור רגיל עם קצת חן, ובנינו כמעט כל סרט הוליוודי שיגרתי, פחות או יותר זה מה שדורש מתפקיד הגיבור. (אגב, התפקיד הזה נעשה הכי טוב לדעתי ע"י ויל סמית' בגברים בשחור- בחור רגיל עם ים חן) ווולבארג עושה את זה בסדר. כלומר הוא לא מעצבן במיוחד שהוא עושה את זה- יש גרועים ממנו לטעמי כמו קיאנו ריבס למשל. (אולי תפקידי אופי הוא לא יעשה טוב, אבל בשביל זה יש את טום הנקס).
זאת בניגוד למשל לבן אפלק שגורם לי לאלרגיה קשה- ואפילו בתור סתם בחור פשוט עם חן הוא לא משכנע.
א. כמו שלונג אמרה, וואלברג שיחק את דיגנם -
המפעיל של ליאו, זה שכל הזמן מקלל.
והוא גם היה מועמד לאוסקר על זה.
באמת? למה, לעזאזל?
הדבר היחיד אצל דיגנם שמשך את תשומת ליבי הוא שלא זיהיתי שמדובר בוואלברג עד לכתוביות בסוף הסרט, אבל אני בכלל לא בטוח שזה קשור לטיב המשחק שלו.
סליחה, אני מבקש:
לאלף אלפי עזאזלים.
ככל שזה נוגע לוואלברג, אודה לך אם תוכל – כטובה אישית לי – לשמור על רמת תמיהה גבוהה במיוחד.
בשבילך הכל, יקירי.
אנסח מחדש:
באמת?! כאילו, אתה רציני? למה, לכל הרוחות והשדים??? אוסקר? לא הייתי נותן לו אפילו את פרס גבריאל אהרונוביטש ליוצאי-בולגריה-שזכו-להשתתף-בסרט-הוליוודי-כלשהו.
הדבר היחיד (כמובן, חוץ ממשחקו הגרוע שלא כדרך הטבע) אצל דיגנם שמשך את תשומת ליבי הוא שלא זיהיתי שמדובר בוואלברג (ואני מאוד שמח על כך – זה חסך ממני סבל רב) עד לכתוביות בסוף הסרט, אבל אני בטוח שזה לא קשור לטיב המשחק שלו – שהיה, אם לא הזכרתי זאת, קצת פחות ממתחת לכל ביקורת. הם בטח איפרו אותו כדי שהקהל לא יזהה אותו ויעזוב באמצע.
_______________
רואים שאני שקוע בכתיבת עבודה, נכון? להבא אני מבקש לא להעניק לי פיתויים נוספים.
עם כל הכבוד
פרס גבריאל אהרונוביטש ליוצאי-בולגריה-שזכו-להשתתף-בסרט-הוליוודי-כלשהו (יבזלסה"כ), כבר סגור. אין סיכוי שמוני מושונוב לא לוקח על We Own the Night ומי שחושב אחרת לא מבין מהחיים שלו.
מש''א.
סיבה אפשרית (ורצינית לגמרי)
כי הוא אחד היחידים בסרט שלא היה מועמד לאוסקר קודם לכן. לניקולסון יש כבר 12 מועמדויות, דיקפריו קבל את השלישית על "לגעת ביהלום", דיימון עם שתיים ואפילו לאלק בולדווין יש אחת. הנטיה של האקדמיה, לפחות בשנים האחרונות, היא לתת יותר מועמדויות בפעם הראשונה ופחות לחזור על מועמדים מהעבר (לידיעת הקוראים אלן פייג', ג'ניפר ג'יסון לי וג'יימס מק'אבוי).
חוץ מזה, וולברג הוא ליהוק מתאים לתפקיד הקשוח שמקלל הרבה ולא מחייך אף פעם. אני מסכים שזה טייפקאסט שנובע ממוגבלות השחקן, אבל הוא משדרג אוטומטית כל סצנה בהשתתפותו ב"השתולים". אני מניח שבאקדמיה עדיין חושבים שצריך כשרון מיוחד כדי לקלל. מאוד יפתיע אותי אם יצליח להוציא הופעה דרמתית שממש אתרשם ממנה לטובה (למרות שהוא היה קרוב באני לב האקביז), אבל לפחות ב"על הכוונת" הוא התאים.
הגיוני.
וכמוך, גם אני סבור שהוא שחקן "מתאים", גם ב"השתולים" וגם ב"על הכוונת". אבל על "מתאימות" לא באמת מגיע למישהו לקבל אוסקר – אולי למלהק/ת.
אני טועה
א. אלפי סליחות. מארק וולבארג אכן שיחק בשתולים. הוא היה אפילו מועמד על אוסקר. מה שבלבל אותי היה שמארק היה נראה מאוד שונה מעצמו בסרט. היה לו שיער באורך הכתפיים בערך ושחור, מה שגרם לפנים שלו להראות צרות יותר (ולהצר לו את האף, מהלך שגוי ביותר. הוא הזכיר לי את וולדמורט). בקושי זיהיתי אותו שראיתי את הסרט, ואחר כך הדחקתי בגלל שהדמות הייתה כל כך נוראית. רוב האנשים התלוננו על הדמיון בין דיימון לדיקפריו בסרט, חשבתי שגם את.
ב. מבינה על מה את מדברת. לי יש את אותה בעיה עם אנשים אמיתיים. זה מחרפן את החברות שלי.
ג. בזמן האחרון נראה שכל דמות בסרט שמוגדר כפעולה היא דמות "קשוחה" שמקללת הרבה. אז ליאו (ברור שרק לשם קיצור) הפסיק לעשות קומדיות רומנטיות וזה מה שנהיה.
ד. וולברג, דיימון, דיקפריו, וויל סמית', בן אפלק, ואפילו קיאנו ריבס- כל החבר'ה האלה משחקים בסדר מבחינתי. כל מי שנמצא בסרט כלשהו אי פעם משחק בסדר מבחינתי(1)(2). אז אני מתלהבת מדמות ספציפית ששחקן שיחק בסרט מסויים, ומתבאסת מתי שהוא לא משחק את אותה הדמות בסרט אחר, בעודי מגינה על כשרון המשחק שלו בחירוף נפש. אין מה לעשות- אני הופכת להיות טרולית בערוב ימיי, בהרבה תחומים. קבלו את התנצלותי הכנה על זה שאתם סובלים מהתדרדרותי.
______________
(1) חוץ מניקולס קייג' ב"נקסט".
(2) ולמרות שכולם משחקים בסדר, ברור שיש כמה שמשחקים מצויין.
אני טועה
א. סלחתי.
ב. אין לי מה להגיד על ב'
ג. את צודקת, ולא רק כל הדמויות בסרטי הפעולה הם אותו דבר- בכלל כל סרטי הפעולה נראים אותו דבר, ובכלל יש לי תחושת דה ז'וו מאוד חזקה כמעט כל פעם שאני רואה סרט. וחבל, פשוט יש לי הרגשה שהוליווד כל הזמן ממחזרת את עצמה למוות.
ד. נכון כל החברה האלה משחקים בסדר, אבל זה בגלל שהרבה סרטים הווליוודים שוברי קופות דורשים יכולות משחק מאוד מינימליות מהכוכבים שלהם- הסרטים יוצרים תפקידים שכמעט כל אחד עם יכולת משחק בסיסית יוכל למלא- וככה יוצא מצב ששחקנים נהיים כוכבים הוליוודים רק בגלל ששיחקו בהרבה שוברי קופות שלא דרשו מהם כמעט יכולת משחק מיוחדת. ואז פתאום צצים מלא כוכבנים כאלה (בן אפלק, אשטון קוצ'ר, ג'וש הרטנט, קיאנו ריבס וכו' וכו') שבעצם לא כזה מגיע להם, הם לא הוכיחו את עצמם לטעמי.
אגב עוד הערה- באמת יש לי הרושם שכל מי שמשחק בסרט אמריקאי משחק בסדר פחות או יותר, בעוד שבקולנוע הישראלי אני רואה הרבה יותר הופעות משחק ממש גרועות וצורמות לעין. ואני תוהה אם זה באמת כי ברמה מסויימת הוליווד יותר מקצוענית או שפשוט אני מכירה את התרבות הישראלית ולכן יש לי מקור השוואה לסרטים, בעוד את התרבות האמריקאית אני מכירה ר-ק מהסרטים אז אני לוקחת את כל מה שמראים לי שם כמובן מאליו- ולפיכך זה נראה לי משחק טוב.
ב''מה קורה עם גילברט''
ליאו שיחק בחור תכול עיניים עם פיגור שכלי, וזה אחד התפקידים הכי טובים שלו עד היום.
לא מקל, כי אני לא מסכים.
דיימון הוא שחקן לא רע (אבל, אכן, גם לא טוב). וואלברג הוא שחקן מזעזע – יש לו בדיוק הבעה אחת, וגם היא לא משכנעת. ב'זהות בדויה', דיימון הצליח לשכנע אותי שהוא פגיע; וב'השתולים', שהוא נאלח. וואלברג מעולם לא הצליח לשכנע אותי שהוא אלא נחוש (חוץ מפעם אחת, בה הוא נתן הופעה משכנעת של אדיוט), וגם זה רק בגלל שהבמאי אמר לו להיראות ככה.
כפולה, בדויה זה עם אשתו של חבר שלו.
לא חייבים להסכים.
אותי דיימון לא שכנע בבורן בכלום מעבר לעובדה שהוא מכונת חיסול יעילה (אבל אולי זה משתנה בשלישי שטרם ראיתי). בדוגמה הוא היה חמוד יותר, ואת השתולים לא ראיתי. יכול להיות שפספסתי את ההופעות הטובות שלו דווקא? כי אני מסתמכת בעיקר על "הכשרון של מר ריפלי", בו המשחק הבנאלי של דיימון החוויר לחלוטין מול ג'וד לאו (אבל, שוב, אולי זו לא אשמתו, התחרות לא הוגנת).
).
וכן, וואלברג לא טוב, אבל אני רגילה לנוכחות שלו מאז ימיו ב-MTV, לכן התחושה היא שהוא פשוט משחק את עצמו (ואם העצמו אידיוט, כן יהי
גם ג'ניפר לופז הופיעה בסטודיו למשחק
כנראה שהתור לשם יותר עגום ממה שנדמה…
בילי ג'ואל הופיע בסטודיו למשחק
אפשר לומר שמתחילים להיגמר להם השחקנים.
וגם מתחילים להביא לשם
שחקנים שמוכרים מתוכנית טלווזיה אחד או שתיים.
אז את יו לאורי זה בסדר שהביאו, למרות שרוב מכירים אותו רק מ"האוס"- אבל הוא שחקן אדיר וגם בן אדם נורא שנון אז הראיון איתו היה מעניין. או שהביאו את ג'יימס גנדולפיני שלמרות שלא ראיתי הסופרנוס מעולם, אני מניחה ששיחה על הסידרה הזאת תהייה מעניינת והוא גם שיחק במספר תפקידים קולנועיים.
אבל כשמתחילים להביא שחקניות כמו זאת ששמשחקת את סוזן בעקרות בית נואשות- שאפשר לסכם את הקריירה הקולנועית והטלוויזיות שלה ב-2 מילים (שיחקה ב-2 סדרות דמויות שטוחות, אה וגם הייתה לשנייה נערת ג'יימס בונד, כמה מרגש). ואז כל מה שנשאר לדבר עליו הוא, על הלידה שלה, ואיך זה בשבילה להיות אמא, ועל הספר שהיא הוציאה שמדבר על איך זה להיות אמא. והופ הפכנו לאודטה.
רק עם מראיין פחות קשוח.
די מאכזב
אני לא מת על דרמות איגרוף בכלל, אז אני מוכרח להודות שזה לא מה שציפיתי שהבמאי של הסרט האהוב עליי ("המעיין") ושל הסרט השני האהוב עליי ("רקוויאם לחלום") יביים דרמת איגרוף. וגם העלילה לא נשמעת מקורית במיוחד.
למה העלילה של רקוויאם נשמעת כזו מעניינת בתיאור יבש?
תבין, עם אורפונסקי זה תלוי בביצוע ולא ברעיון.. מה גם שיהיה מעניין לראות את פיט בסרט כזה.. אלוהים הוא יודע לבחור תסריטים..
למה העלילה של רקוויאם נשמעת כזו מעניינת בתיאור יבש?
העלילה של רקוויאם דווקא לא נשמעת משעממת לדעתי, אבל אתה צודק- אצל ארונופסקי זה יותר קשור בביצוע, אז נקווה שהסרט הזה לא יהיה דומה בכלל למראה של שאר סרטי הדרמות אגרוף.
עד כדי כך?
לתת למעיין עוד צ'אנס?
רקוויאם בעיני מדהים אבל המעיין הוא סרט פלצני ודי משעמם שלא עניין אותי.
אולי אנסה שוב.
עד כדי כך?
אני לא אכחיש שניתן לקרוא לסרט פלצני, אבל לא יודע, עדיין לא התחברתי ככה עם סרט אף פעם (כמו עם האלבום "( )" של Sigur Rós)
האלבום הכי טוב בכל הזמנים...