צריך לחפור טיפה לעומק: סקירת כל סרטי דיסני, חלק שביעי

רגע לפני שמסיימים, סקירה על אחת מהתקופות הגרועות שהיו לדיסני.

הסקירה הלפני אחרונה כוללת בתוכה תקופה שדיסני היו רוצים לשכוח: סרטים שיצאו רק לפני עשור וקצת וכבר נעלמו מהמוחות של מרבית מהציבור הרחב, ואף מציבור חובבי הקולנוע. מצד שני, מדי פעם דווקא איפה שאתה לא מצפה למצוא שום דבר יש כמה פנינים. אז בואו ונסיים את העשור הראשון של שנות האלפיים יחדיו, רגע לפני שהסקירה האחרונה תביא אותנו לימינו אנו. כמו כן: Jaguar הצטרף חד פעמית לסקירה וכתב את החלק של "כוכב המטמון", כנראה כי הוא ידע שאני ונעמה נהיה פחות עדינים עם הסרט.

כוכב המטמון (2002)

Webp.net-resizeimage (2)

ג'ים הוקינס הוא נער מבריק, חכם, ובעל פוטנציאל, שאיכשהו תמיד מוצא את עצמו מפשל או יוצר בעיות הרסניות, לאו דווקא באשמתו. וכמו ג'ים הוקינס, ככה גם הסרט שבו הוא מופיע, "כוכב המטמון". "כוכב המטמון" היה פאשלה נוראית של אולפן דיסני, כישלון מוחלט שגרם לכל מחלקת האנימציה המסורתית להיכנס לספירלה שגרמה לסגירתה הסופית מספר שנים לאחר מכן. והאמת, זה לאו דווקא היה באשמתו.

כפי שהבנתם משם הסרט, הוא מבוסס על הספר 'אי המטמון'. אם אתם קראתם, אתם מכירים את הסיפור, ואם לא אתם עדיין מכירים את הסיפור כי הוא אחד המפורסמים ביותר בעולם: יום אחד נופלת בחיקו של ג'ים הוקינס, מפה שמובילה לאוצר המפורסם של הפיראט קפטן פלינט הידוע לשמצה, וג'ים מחליט ללכת למצוא את האוצר עם ספינה שהוא שוכר. הסרט מתרחש בערך במאה ה-18, עם הלבוש, הספינות, והטכנולוגיה שהייתה קיימת אז, אבל בחלל. אה כן, הסרט מתרחש בחלל. וזה מרהיב.

ספינות המפרשים היפהפיות בעצם מעופפות ויש להן כח משיכה, והאקדחים הישנים והמגניבים האלה יורים בכלל לייזר. השילוב הזה מבוצע בצורה יפהפייה, חדשנית, מוכרת אך מוזרה בו-זמנית. לא, הגיון מדעי וטכנולוגי אתם לא הולכים למצוא כאן, אבל סצינות חוצות דמיון בהחלט. דיסני באמת השקיעו בסרט הזה, גם מבחינת היצירתיות וגם מבחינת האנימציה. כמה סצינות פה הן מרהיבות (הכניסה לנמל), וההשקעה בפרטים הקטנים ובניית העולם ממש מרשימה. הסרט נשען חזק על אנימציה תלת-מימדית בסרט הזה, ובעוד שהשילוב הבולט לפרקים מפריע לי בדרך כלל, אני רוצה לחשוב שהבמאים החליטו לא להסוות אותו בכוונה. איפה יותר מתאים לשלב שתי טכנולוגיות, ישנה וחדשה ולהשאיר את השילוב בולט מאשר בסרט שמשלב בין ספינות מפרש וכרכרות, למסע בין כוכבים וסופר נובה? אני חושב שבכוונה לא הסוו את השילוב בין האנימציות, כי כשדיסני רוצים, הם עושים את זה יפה מאוד. לונג ג'ון סילבר, למשל הוא סייבורג, וחצי מהגוף שלו הוא רובוטי, והאנימציה של החלק הרובוטי ממוחשבת לחלוטין. וכן, גם 16 שנים מאוחר יותר, רוב הצפייה לא שמתי לב לזה בכלל. גם הסרט עצמו מרגיש כמו שילוב בין חדש לישן, כמו קלאסיקה של דיסני, אבל בצורה שונה לגמרי.

בכלל, ג'ון סילבר (בדיבובו של בריאן מוריי) ומערכת היחסים שלו עם ג'ים מהווה את החלק המוצלח של הסרט. ג'ון הפיראט האכזר, חצי בן אדם חצי רובוט שמדבר במבטא חצי אירי חצי ג'מייקני, הוא גם חצי הנבל של הסיפור וחצי הגיבור שלו. מערכת היחסים שנרקמת בינו בין ג'ים הוקינס היא נפלאה, ומוסיפה למטען הרגשי של הסרט, כי לא רק שאכפת לכם מחיי הדמות הראשית, אכפת לכם גם ממערכת היחסים ביניהם. החיסרון הכי משמעותי של הסרט לעומת זאת הוא המהירות שבה הוא מתקדם. הסרט יצא בתקופה שבה האולפנים התעקשו על 90 דקות סרט בדיוק ולא היה לסרט זמן נשימה כדי לפתח את מערכות היחסים או לתת למהלכי העלילה זמן לשקוע.

אבל החסרונות של 'כוכב המטמון' מתגמדים לעומת היתרונות שלו. בשבילי, זה סרט שהוא מצד אחד קלאסיקה של דיסני, ומצד שני כל כך שונה שברור לי למה הוא לא יכול להיות קלאסיקה. אבל עובדה, בשביל הביקורת צפיתי בו פעם נוספת, כנראה חמישית, והוא עדיין מחזיק צפייה מבחינתי. אז אם לא השלמתם – מומלץ. (Jaguar)

 

אחי הדוב (2003)

Webp.net-resizeimage (3)

הרבה מסרטי שנות האלפיים של דיסני זוכים להערכה מחדש בעקבות הפיכתם של הילדים שגדלו עליהם לקול שמתחיל להשמיע את קולו. "אחי הדוב" הוא לא אחד מהם. בצדק. הדבר הכי טוב שאני יכול להגיד על "אחי הדוב" זה שכאשר הוא הוקרן בזמן אמת, אני וחברים שלי הלכנו להקרנה והיא הייתה ריקה אז הייתה לנו את האפשרות לעשות שטויות בהקרנה, אותה ניצלנו בשביל להדליק מצתים באיזשהו רגע בסרט. זה זכרון נחמד של תקופה נחמדה, וזכרון שלא מגיע לסרט, שהוא לא נחמד.

הוא לא נורא, כמובן, כי איזה סרט דיסני הוא נורא, אבל סיפורו של הנער קינאי שהופך לדוב ומנסה להפוך לבן אדם הוא ילדותי במובן הרע, ואז הסיום שלו טיפשי. חוץ מזה השירים סבירים, דמויות המשנה לא מצחיקות כמו שהסרט חושב שהן מצחיקות, והאנימציה.. דווקא באמת יפה. טוב, בכל זאת דיסני.

היתרון העיקרי של הסרט הוא העובדה שדובים, כאשר הם לא אוכלים אותך, הם חמודים. והם איכשהו אפילו יותר חמודים כשהם לא נראים כמו בובות (ע"ע "פו הדב") אלא כמו דובים אמיתיים. והם אפילו יותר חמודים כשהם חושבים שהם בני אדם ועושים שטויות של בני אדם. בקיצור, היתרון העיקרי של הסרט זה שהוא חמוד. אם מתעלמים מכל הקטע הזה של דיאלוגים או עלילה ובאים לצפות פשוט בדובים עושים שטויות של דובים זה חמוד וכיפי ומעביר שעה ועשרים די בקלות.

אם לא מתעלמים, מגלים ש..רגע, זה חואקין פיניקס? בתפקיד הראשי? השחקן המיוסר הרציני שבימינו נחשב לשחקן הכי טוב בדורו ואהוב על ידי מבקרי כל העולם? שאמר על השתתפותו בסרט "אל תגידו שאני השחקן הראשי. תגידו שאני הדוב הראשי"? זה.. זה יקשה לי לקחת כל מיני דברים ברצינות בהמשך החיים שלי. אה, וגם מדובר בתפקיד הקולנועי האחרון של ריק מוראניס. שזאת בחירה קצת מצערת, אבל כבר היו ביזיונות גדולים יותר.

בכל מקרה, זה סרט על מישהו שהופך לדוב שאף פעם לא הופך למשהו שהוא יותר מסרט על מישהו שהופך לדוב. חמוד, ולא יותר מזה. (יהונתן צוריה)

 

מרד החיות (2004)

Webp.net-resizeimage (4)

הסרט שדחף את דיסני סופית לוותר על האנימציה הקלאסית לטובת אנימציה ממוחשבת הוא מערבון קומי מוזר עם פרות ונבל ששר יודל. גבירותיי ורבותיי, עוד החלטה ממש מחורבנת לאוסף ההחלטות הגרועות של דיסני בשנות האלפיים, והפעם אחת שעלתה להם הרבה כסף ומוניטין. כמובן, כמו תמיד, שהרעיון המקורי היה שונה לגמרי – מערבון על טבעי על קאובוי שנלחם בגנב בקר אל-מת בעיר רפאים. אחר כך זה הפך לסיפור התבגרות על שור עם שאיפות גדולות. ואז זה הפך לסרט בשקל לזעטוטים על פרות עם רוזאן בר. דוגמא קלאסית לשטויות שדיסני עשו באותה התקופה.

אז "מרד החיות" הוא סרט שבו רוזאן בר היא פרה. מתייחסים אליה כאל "פרת תצוגה" – מעין פרה-סלב שזכתה בפרסים בתצוגות. קראתי קצת באינטרנט ומסתבר שבתצוגות כאלה הפרות נשפטות על המשקל והגודל במידה והן מיועדות לשחיטה, או על פי כמות החלב שהן מסוגלות להפיק. לא ברור מה ה"ייעוד" של מגי אמור להיות (בתחילת הסרט רואים את העטינים שלה והיא אומרת "כן, הם אמיתיים"), אבל בתחילת הסרט היא מגיעה לחווה חדשה שכבר יש בה שתי פרות-חלב. החווה הקודמת של מגי נשדדה ע"י שודד בקר סדרתי שהשאיר אותה מאחור, והחווה החדשה שלה תגרום לטבעונים (ובכללי לאנשים מעל גיל 6) להתפלץ. מדובר במקום חמוד ומלבב עד בחילה, שכל החיות בו מאושרות ורוקדות כל היום עם מנהלת החווה פרל. אפשר לשקר לעצמנו שאולי בתנאים האורגניים החמודים האלה לתת חלב או ביצים זה לא כל כך נורא, אבל בסביבה יש גם חזירים. מה בעצם עושים עם חזירים בחוות? חולבים אותם? נותנים להם לדרוך על ענבים ביין? ובכן. באותו עניין – כדי שפרות ייתנו חלב צריכים להיות בסביבה עגלים. איפה העגלים פרל? איפה הם?!?!??!??!

בתזמון נוח כחמש דקות אחרי שמגי מגיעה מסתבר שהחווה תימכר למרבה במחיר כי פרל בחובות (אולי זה בגלל שהיא מתייחסת לכל החיות שלה כמו לחיות מחמד). מגי לא מוכנה לוותר וגוררת את שתי הפרות הנוספות (ג'ודי דנץ וג'ניפר טילי) להרפתקה לא ממש אפית ובעיקר מאוד מוזרה שהכל בה קורה מהר מדי ובלי הרבה היגיון. איכשהו זכרתי את הסרט הזה כיותר מעניין וכיפי ממה שהוא היה באמת, אבל יכול להיות שזה בגלל שבמקור ראיתי אותו כשיצא בדיבוב עברי, שהיה פי עשר יותר מצחיק וזורם עם קאסט קולי חלומי (ענת וקסמן, רבקה מיכאלי, רמה מסינגר, ליאור אשכנזי ואלי גורנשטיין!).

בניגוד להרבה מבקרים אחרים באינטרנט, אני לא חושבת ש"מרד החיות" הוא הדבר הכי נורא בעולם אבל קשה לי להכחיש שאין לסרט הזה יותר מדי חוזקות. הדמויות משעממות, הסיפור גרוע, השירים של אלן מנקן מבאסים (גם הם טובים יותר בעברית כי יהודית רביץ שרה חלקם מהם) והאנימציה שטוחה וזולה למראה. לנבל המיידלל היה פוטנציאל אבל רוב הסצנות בכיכובו קרובת להיות בלתי נסבלות, כי יש לו שלושה (או ארבעה? לא זוכרת, הם זהים) סייד-קיקס משוכפלים ואיומים בדמות האחיינים הטיפשים שלו. בקיצור, סרט סתמי ונטול ערך מוסף שאפשר להראות לילד שלכם ואפשר גם לא. (נעמה רק)

 

צ'יקן ליטל (2005)

Webp.net-resizeimage (1)

אוי ואבוי איזו אשפה. לעומת הסרט הזה, "מרד החיות" נראה כמו "צעצוע של סיפור". טוב, אולי כמו "מכוניות 3". אבל זה עדיין פער איכות עצום! זה לא סתם אחד מהסרטים הכי תמוהים בתולדות דיסני, זה אחד מסרטי הילדים הגרועים של העשור, עלבון באורך של סרט, משהו שגירדתם מתחתית ארגז המוזלים. האנימציה ועיצוב הדמויות מחורבנים בצורה בלתי נתפסת. הסיפור אפל ומטריד בצורה שלא מרגישה מכוונת באמת. 90 אחוז מהבדיחות מזוויעות. אין אף דמות טובה או מעניינת והמדבבים (רובם מפורסמים) לא מוסיפים לסרט שום דבר.

הסיפור – יש אפרוח והוא חושב שהשמיים נופלים, כמו בסיפור לילדים שאף אחד בישראל לא מכיר. כולם חושבים שהוא אפס עלוב כולל אבא שלו. יש לו כמה חברים שלא חושבים שהוא אפס עלוב כי גם הם אפסים עלובים ונראים כמו תרגיל שנה א' בעיצוב דמויות של סטודנט לא מוכשר. אחר כך מתברר שהשמיים באמת נופלים כי… יש חייזרים והחללית שלהם התפרקה??? ואז יש פלישת חייזרים לעיר הפרברית/פיילוט מביך לזוטופיה שצ'יקן ליטל וחבריו גרים בה על רקע It's The End Of The World של REM כי… ככה??? והחזיר אוהב את ברברה סטרייסנד?????? וכולם רואים בקולנוע את פאקינג "אינדיאנה ג'ונס" (הרגיל!!!! המצולם!!!!!!! לא אינדילאמה ג'ונס או משהו!!!!!!!!!!!1). וכולם ממש מרושעים ובריונים והעולם נורא! מה זה הסרט המוזר הזה??? למה הוא קרה? איך ערימה של החלטות כושלות כאילו הגיעה לקולנוע ואיך לעזאזל הסרט הזה עדיין נחשב לפחות כושל מ"מרד החיות" או "הקדרה השחורה"?

אין לי תשובות, רבותיי, רק שאלות. אני כן יכולה להסתייג ולומר שהחייזרים מעוצבים די מגניב, ושיש כמה בדיחות סוג-של-בערך מצחיקות, גם אם בעיקר בגלל שהן ביזאריות לחלוטין. ואני כן חושבת שזה קול מצד דיסני לנסות דברים חדשים ומעניינים, וכנראה שזה המחיר שהיינו צריכים לשלם כדי לקבל את דיסני החדשה והטובה שאשכרה הופכת רעיונות יצירתיים לסרטים טובים ומעניינים. כל העולם שכח מהסרט הזה גם ככה, ואני מקווה שבעתיד גם אני אשכח ממנו. (נעמה רק)

 

לפגוש את הרובינסונים (2007)

 Webp.net-resizeimage (5)

"לפגוש את הרובינסונים" הוא כנראה הסרט של דיסני שהכי מסובך לתאר. אם רוב הסרטים אפשר לסכם במשפט או שניים, "הרובינסונים" צריך לכל הפחות כמה משפטים. הגרסה הכי מתומצתת שאני יכול לתת לסרט היא "יתום שאוהב להמציא המצאות נחטף לעתיד, שם הוא צריך לתקן המצאות, אלא שאז נבל חוטף את ההמצאה שלו, רק שהנבל נבגד על ידי המגבעת שלו שיצרה כפילים של עצמה, ועכשיו היתום צריך להציל את העולם. כמו כן יש צפרדעים מזמרות וטי-רקס." יש הרבה בסרט הזה – הסרט זז במהירות מדהימה ומציג עשרות דמויות שונות שהקהל אמור לזכור במידה כלשהי. אבל מדובר בדמויות נהדרות (גם אם לחלק יש רק שורות בודדות), והמהירות שבה הסרט זז היא יתרון, ולא חסרון, של הסרט.

איכשהו, דווקא כשדיסני התרחקו הכי הרבה מהנוסחא שלהם, ועשו סרט על בני אדם (ולא על חיות), בעלילה שמסובכת יותר מכל דבר שהם עשו עד כה, שלא מבוססת על שום סיפור או נוסחא ובלי שירים – הם הצליחו לעשות סרט שטוב בהרבה מרוב התוצרים של החברה. כן, קשה לקרוא לו סרט דיסני. הוא לא מספיק חמוד, לא מספיק מוזיקלי, לא מספיק… דיסני, והביקורות והרווחים בהתאם: סבירים. אנשים שמצפים למוצר מסוג אחד מתקשים להבין מה איך בדיוק צופים בסרט המוזר הזה.

אבל בשנייה שמקבלים את הסרט כמו שהוא: קומדיית מדע בדיוני-מסע בזמן לילדים (ז'אנר ספציפי למדי, אני מודה), הסרט מתחיל לזרוח והתלונות מתחילות להישכח. לא שהסרט מושלם (הוא בכל זאת נופל לקלישאות פה ושם והאנימציה שלו התיישנה בצורה די מזוויעה), אבל מבין הסרטים שבהם דיסני הימרו והלכו לכיוון שונה – הוא אחד המוצלחים ביותר שניתן למצוא. (יהונתן צוריה)

בולט (2008)

Webp.net-resizeimage (6)

בולט הוא התקופה המביכה הזאת בחיים שבין ילדות לבגרות, שכאשר מסתכלים עלייך אפשר כבר להבין איך תתפתח לאדם בוגר ונאה, אבל כרגע אתה עדיין סובל מבעיות התפתחות שלא ממש הופכות אותך למושך. הוא לא גרוע בכלל, אבל קשה להגיד שהוא טוב. יותר קל להגיד שהוא סוג של רימייק ל"צעצוע של סיפור" – בולט הוא באזז: מישהו שבטוח שהוא בעצם גיבור על, שנתקע במסע הביתה ביחד עם מישהו שמנסה להסביר לו שהוא לא. מיטנס החתולה היא וודי ברגעים מסוימים (כשהיא מנסה להסביר לו שהוא רק כלב) וג'סי ברגעים אחרים (כשהיא מדברת על בני האדם שנטשו אותה), וריינו האוגר הוא… טי-רקס או כל דמות קומית משנית אחרת. זה לא כזה משנה. כמו כן, המחווה הספק מודעת ל"הרפתקאות ברנרד וביאנקה", כלומר העובדה שגם כאן לילדה שהכלב חושב שהוא צריך להציל קוראים פני, גורמת לי לחשוב שדיסני לא מודעים לכך שיש הרבה שמות לילדות קטנות.

זה לא מקרי ש"בולט" הוא רימייק ל"צעצוע של סיפור", ובכלליות מרגיש כמו ניסיון לעשות פיקסאר – מדובר בסרט הראשון שג'ון לאסיטר (בחור מוכשר למדי שרובצות מעליו האשמות קשות למדי) פיקח עליו מהתחלה ועד הסוף, וייקח לדיסני כמה סרטים למצוא את הטון שלהם בעידן החדש (כולל חזרה קצרה לאנימציה ידנית). "בולט" ניסה להיות פיקסאר 2, ולמרות שהתוצאה נחמדה, טוב שדיסני הלכו לכיוון אחר בהמשך הדרך.

בין המדבבים אפשר למצוא את מיילי סיירוס כניסיון למשוך ילדים (כשהיא עוד פנתה לקהל יעד הזה), את קלואי גרייס מורץ לפני שהיא נהייתה קלואי גרייס מורץ ואת מה שהוא נכון לעכשיו הוא התפקיד הראוי האחרון של ג'ון טרבולטה. וטוב, הצלחתי לעבור שתי פסקאות אבל בוא רגע נדבר על זה: אני מבין את הצורך בנקודת המוצא שיש לסרט אבל… באמת? המפיקים של הסדרה שבה בולט משתתף חשבו שהמשחק של הכלב ישתפר אם הם ישקרו לו? מה זה החרא דניאל דיי לואיס הזה? הוא כלב. הוא צריך להיות חמוד. מה, המבקרים בעולם הזה קוטלים הופעות של כלבים כ"לא אמינות"? מה זה השטויות האלה?

אני חושב שההגדרה המושלמת ל"בולט" הוא סרט זפזופים. סרט שאתה לא תבחר מראש לראות, אבל ברגע שתתקל בו לא תרצה להעביר. הוא כיפי, נחמד, לא קיטשי מדי, מצחיק ולא ילדותי מדי – אבל גם חסר לו ייחוד. הוא פשוט דומה מדי לכל שאר סרטי האנימציה של אותה התקופה, ולכן לוקח כמה רגעים להיזכר בו כשעושים את רשימת "סרטי דיסני של העשור האחרון". (יהונתן צוריה)

 

הנסיכה והצפרדע (2009)

Webp.net-resizeimage (7)

בשנת 2009 דיסני הציגו את נסיכת דיסני השחורה הראשונה. כלומר, בתחילת העשור הייתה את קידה מ"אטלנטיס", אבל היא מגיעה ממלכה קסומה ודימיונית, מעוצבת בצורה שאין לה מקבילה אתנית במציאות, לובשת ביקיני ובכללי לא בדיוק תואמת את הנוסחה. אז טיאנה, גיבורת "הנסיכה והצפרדע", היא בעצם הדמות הראשונה בדיסני שהיא בבירור אפרו אמריקאית ובבירור נסיכה, אז מגיע לה להצטרף לליין-אפ הנסיכות המנצנץ והרווחי. זה אחד מסרטי דיסני היחידים שמתרחשים במקום וזמן ספציפיים ומוגדרים – תחילת המאה ה-20 בניו אורלינס – והדמות של טיאנה נוצרה בהשראת דמות אמיתית של מסעדנית מקומית, שהפכה ממלצרית לבעלת עסק.

טיאנה עצמה עוררה סערה מתחילת הדרך ועד היום: השם, העיצוב וסיפור הרקע שלה שונו תוך כדי העבודה, הועברה ביקורת על כך שהיא לא מפזרת את השיער או שהיא מעבירה את רוב הסרט בדמות צפרדעית, ולאחרונה נטען שבדרך להשתתפות ב"ראלף שובר את האינטרנט" היא עברה הבהרת עור. הסרט עצמו לא עורר שערוריות מיוחדות, ובכללי עבר באדישות מסוימת. הוא לא הצליח או נכשל בצורה דרמטית, לא הפך לקלאסיקה אבל הוא כן מכניס לדיסני כסף טוב דרך תחפושות ומרצ'נדייז. הדבר הכי מעניין בו הוא הביקורת שהוא מעביר על מוסד הנסיכות עצמו, אחרי "מכושפת" אבל לפני "לשבור את הקרח", "מואנה" או "ראלף 2", שזכו על כך להרבה יותר קרדיט ממנו.

טיאנה מתחילה את הסרט כמלצרית ענייה, רצינית ומופנמת, צעירה שלא נהנית מהחיים בכלל כי היא מודאגת מדי. את כל מרצה היא משקיעה בניסיונות להבטיח לעצמה עתיד טוב ויציב. דמות המראה שלה היא לוטי, חברה עשירה ולבנה שהיא משהו בין נסיכת דיסני על ספידים לקריקטורה של מעריצה בת 4 של מותג הנסיכות. היא היפראקטיבית, נעה בין אקסטזה ליבבות בכי ומתחננת לכוכב הערב שיגשים את החלום שלה, שהוא כמובן להתחתן עם נסיך ולהפוך בעצמה לנסיכה. חוץ מזה, אין לה אמא. טיאנה, לעומתה, מכריזה שוב ושוב שאין לה זמן לחפש חתן ושזה טיפשי ומיותר לבקש משאלות מכוכבים. גם הנסיך בעל המוצא האתני הלא ברור, נאבין, הוא עשיר מפונק שמצפה שדברים יקרו מיד ברגע שהוא מבקש, אבל הוא גם נענש על זה בחומרה. על הדרך הוא סוחט מטיאנה נשיקה וגורר אותה למסע בנהר הבאיו כששניהם תקועים בגוף של צפרדעים. היזהרו מסטוצים עם גברים זרים, בנות!

אני מחבבת את הסרט הזה הרבה יותר ממה שמגיע לו. זה סרט מחושב, זהיר ו"מסודר" בצורה שכמעט מעקרת אותו מרגש, והוא נופל במלכודת הכי בסיסית כשהוא מתעלם לחלוטין מהגזענות של התקופה: נראה שהמכשול העיקרי של טיאנה בדרך להצלחה הוא לא צבע העור שלה אלא המעמד הכלכלי שלה, כאילו אין הפרדה ואפליה גזעית בעולם. ואם כל זה לא מספיק, במקום לתת כבוד אמיתי למסורת המוזיקלית של ניו אורלינס, נתנו לרנדי ניומן לכתוב פסקול גנרי לחלוטין עם קצת חצוצרות.

למרות כל זה, יש כאן קסם מסוים. טיאנה חמודה, נאבין הוא נסיך כיפי מסוג שלא היה כמוהו בדיסני קודם לכן, ויש גם תנין מדבר חביב (ודמות בלתי נסבלת של גחלילית), נבל סביר ומכשפה זקנה די קולית. לא מדובר בסרט שעומד בסטנדרט של סרטי דיסני הבאמת טובים, אבל הוא מספיק טוב בשביל ערב משפחתי כיפי ומנחם. (נעמה רק)

 

בפעם הבאה: מסיימים את הסקירה עם הרנסנס השני של דיסני, וגם, באיחור קליל – ביקורת ל"ראלף ההורס 2".