אמלי

שם רשמי
אמלי
שם לועזי
Le fabuleux destin d'Amélie Poulain

במקור: Amelie
יותר במקור: Le Fabuleux destin d'Amelie Poulan
במאי: ז'אן-פייר ז'אנה
תסריט: ז'אן-פייר ז'אנה וגיום לורן
שחקנים: אודרי טוטו, מתייה קסוביץ, קלייר מורייה, איזבל נאנטי, דומיניק פינון

מביקורי הקצר ורב-הרשמים בפאריז חזרתי עם דעות מוצקות מאוד לגבי העם הצרפתי כולו. בין סיור בארמון ורסאי לבין תצפית ממגדל אייפל הצלחתי לשרטט מספר מסקנות לגבי העם שמוכן לאכול רגלי צפרדע ועוד משוכנע שזה טעים:
1. הם קיטשיים להחריד (ראיתם פעם תספורת של פודל צרפתי?).
2. הם סטייליסטים להחריד (לצרפתי הממוצע יש יותר סטייל באצבע השלישית בכף הרגל הימנית מאשר לכל ישראלי ממוצע).
3. הם שומרים על ארשת של פאסון צרפתי כאילו היתה אוצר בלום (להחריד).

הצרפתים המוצלחים גם מסוגלים לשלב בין התכונות, למשל: הם עוטים פרצופי-פאסון בסטייל, או מפגינים קיטש סטייליסטי. 'אמלי', בתור סרט צרפתי, מצליח לענות על כל חוקי היסוד הצרפתיים הללו ולהיות גם סטייל, גם קיטש וגם פאסון בו זמנית, ואפילו בלי לעלות על עצבי הרופפים.

ל'אמלי' הגעתי עטורת ציפיות מכאן ועד להודעה חדשה. כל מי שצפה בסרט טרח לרומם, לפאר, להלל ולשבח אותו כאילו היה מינימום 'הנסיכה הקסומה', כך שלפני שדרכתי על רצפת האולם הדביקה נאלצתי לשנן באזני עצמי במשך שלוש דקות תמימות ש'זולנדר' יחשב בעיני כיצירת מופת לעומת הסרט הזה, רק כדי להנמיך קצת את הרף ולתת ל'אמלי' צ'אנס הוגן.

אמלי פולן היא מלצרית פריזאית צעירה וחולמנית. משפחתה המסוגרת וילדותה הבודדה הביאו אותה להחליף חברים ממשיים בעולם דימיוני עשיר ולהנות לבדה מההנאות הקטנות של החיים. גם כבוגרת היא מעדיפה להשאר בבדידותה ובעולמה הפרטי, עד שיום אחד היא מוצאת במקרה תיבת אוצרות של ילד קטן שגר בדירה שלה לפני שנים רבות. אמלי מחליטה לנסות ולמצוא את בעל התיבה, וכי אם ישמח בהפתעה תמשיך לנסות ולשפר את חייהם של אחרים בעזרתם של מעשי קסם קטנים שכאלו. ואכן, לאחר האיחוד המרגש בין הילד שבגר לבין הפיצ'יפקעס המהוהים שלו, ממשיכה אמלי לשמח שכנים, מכירים, ידידים ועמיתים לעבודה במעשים קטנים משמחים ובמתנות שאין להן ערך כספי, אך יש להן ערך רגשי רב.
הו, האידיליה… מבחינתי, אנשים שעושים מעשים טובים הם כאלו שלא עוקפים אותי בגסות בתור בסופרמרקט ולא צופרים לי בעצבנות כשמתחלף האדום ברמזור, כך שעם ארסנל הציניות שלי, תיאור העלילה היבש של הסרט לא נשמע כמו משהו שיביא אותי לסף דמעות ויעביר בי צמרמורות רגש עדינות.

ואז נכבשתי.

מישהו חמק לקולנוע, התיישב בכיסא שמאחוריי ובזמן הפרסומות המקדימות, כשהייתי עסוקה בנשנוש חטיף שוקולד יקר-ערך מהמזנון, האלמוני ההוא גנב לי את הציניות. ממש כך – את כל כולה. הצעד הבא במזימה האפלה שנרקמה כנגדי היה הקרנת הסרט כשאני חשופה לעיני העולם ללא שכבות הגנה, אפילו בלי מקל סרקסטיות אחד קטן. כדי להתמודד ניסיתי להזכיר לעצמי שאני אנגלופילית מושבעת ועל כן חייבת לתעב את הצרפתים (ובעיקר את הצרפתיות). ניסיתי גם להזכיר לעצמי שאת הסרט הזה מפיצים עוכרי הדי.וי.די 'סרטי שפירא' ועל כן אסור לי לחבב את הסרט – וגם התוכנית הזו כשלה. ניסיתי, ניסיתי, קיויתי, קיויתי ושום דבר לא עזר – לא יכולתי שלא להתאהב באמלי ובדמויות שמקיפות אותה: שכן חולה במחלת העצמות הפריכות, חברתה ההיפוכונדרית, אביה המנוכר, ירקן גס רוח ועוזרו הרגיש, בחור תמהוני שחוצה את דרכה ועוד כהנה וכהנה. בפאריז, מסתבר, לא חסרים טיפוסים ביזאריים שמצטלמים מצוין לסרטים צרפתיים. טיפוסים מהסוג שכשהם מתיישבים לידך באוטובוס אתה מנסה להזיז חצי תחת הצידה כדי שהמוזרות לא תהיה קרובה מדי.

הצילום הוסיף לטעמי רבות לסרט. אמלי עצמה – השחקנית אודרי טוטו ('ונוס ביוטי') – כמעט ואינה מצולמת כלל בזויות שגרתיות, אלא בעיקר מן העורף, מן הצדודית, מתנוך האוזן ומכל מקום אחר שלא יראה רגיל – דבר שרק מדגיש עוד את היופי הבלתי שגרתי ואת עיני השקד המדהימות שלה. תשומת לב רבה שהושקעה בסטייל צרפתי אופייני בפרטים הקטנים, בלבוש ובאביזרים מעבירה בעצם חלק נכבד מהפואנטה של הסרט: הדברים הקטנים הם החשובים. הם אלו שעושים את החיים למה שהם. נשמע פלצני? או-הו, כמה שאתם צודקים, אבל איכשהו הסרט הזה מצליח להעביר את הפואנטה הזו בלי להשמע כאילו שהוא מצטט חצי מהטקסט של 'הנסיך הקטן'. איכשהו הצרפתים הצליחו להתחמק עם גלולת המתיקות הזו יחד בו זמנית עם קריצה. איכשהו הסרט הזה מעביר את התחושות האלו בלי לגרום לי להקיא, ואיכשהו הסרט הזה הצליח להוליך אותי במחילות האלו שמובילות מהיציאה של אולם הקולנוע היישר אל הקניון העמוס והרעשני כשמרוח לי חיוך ענקי על הפנים.
לראות (גם אם רק בדי.וי.די מאזור 1 כנגד השפירא), להנות, ורק לא לשכוח שמדי פעם מותר להשכיב את גישת האנטי הכללי לישון. איך אמר איזה בלונדי צרפתי אחד קטן במדבר: "הדברים החשובים באמת סמויים מן העין".