תמונות מעולם אחר (עם זומבים)

טיזר, התרשמות ותמונות מאחורי הקלעים של "עולם אחר", סרט הזומבים הראשון בארץ

במאי האחרון הסתובבתי על הסט של סרט ישראלי פוסט-אפוקליפטי שצולם בהוד השרון. הייתי חושב שזו היתה הזיה אילולא היו לי עדויות מצולמות. הסרט הוא "Another World", סרט ישראלי עצמאי שצולם באנגלית, ועכשיו מחפש הפצה בחו"ל. זהו הטיזר, ששוחרר בדצמבר 2010.

אלה כמה מהתמונות שצילמתי מאחורי הקלעים. הקליקו לתמונות בגודל מלא. זומבים (סליחה, נגועים) משתתפים: עוז מדר, הלל רוזנברג, דניאלה שרודי, גיטה גיטה ודניאל וענונו. למטה – הכתבה שפרסמתי ב-Time Out, שניסתה להסביר מה הקטע עם הסרט הזה.

חבורת בני אנוש מוטרפים, מכוסים בדם ונוהמים, בגדיהם קרועים ושרופים למחצה, הסתערה על המבנים התעשייתיים שעל גגותיהם התבצרו ניצולים בודדים. הניצולים ששמרו על צלם אנוש קצרו במסתערים בנשק אוטומטי. זה נראה כמו סצינה מסרט זומבים פוסט-אפוקליפטי – אבל הבמאי, איתן ראובן, מתעקש שזה לא. סרט זומבים, כלומר.

"אל תקרא להם זומבים, הם נעלבים מזה" הוא מבהיר. "זומבים הם מתים שהתעוררו לחיים. האנשים האלה לא מתים, הם רק נגועים".

יהיה מה שיהיה המונח הפוליטיקלי-קורקט לתיאור האנשים שהפכו למפלצות – הסרט, "עולם אחר", בהחלט שייך לז'אנר סרטי הזומבים. בין אם התוקפים הם מתים-חיים (כמו ב"שחר המתים"), ערפדים ("אני האגדה") או חולים במחלת הטירוף ("28 יום אחרי"), לז'אנר יש כללים ברורים ומראה מובהק: קבוצה קטנה של ניצולים מתגוננת מפני בני אדם שהפכו למפלצות צמאות דם, שנשיכתם מפיצה את הנגע הלאה. הנגועים מהוד השרון, בעזרת עבודת איפור מקצועית, נראים דומים להפליא לנגועים ב"28 יום אחרי" של דני בויל, כולל עדשות המגע האדומות. גם הדמויות הראשיות, בני האדם הבריאים, שייכים לארכיטיפים של שורדים בסרטי אפוקליפסה: כבר מלמטה זיהיתי בין המתבצרים את הקולונל ותיק הקרבות (קרל מק'קריסטל) ואת הצעירה שהפכה ללוחמת-זומבים מומחית (דבינה קבלסון).

לא לעתים קרובות רואים התקפות של זומבים בהוד השרון. סוף העולם מחייב השקעה גדולה כדי לא להיראות מביך, לכן זה אחד מסוגי הסרטים האחרונים שהייתם מצפים לראות בתעשיית הקולנוע הישראלית, שרק לעתים רחוקות נפרדת מהמציאות. ואכן, "עולם אחר" מופק מחוץ לצינורות המקובלים של הקולנוע הישראלי. זהו סרטו הראשון כבמאי של ראובן, ששימש כמפיק ב"אנטארקטיקה" של יאיר הוכנר. את התקציב (הנכבד) הוא השיג ממשקיעים פרטיים בלבד. "פנינו גם לקרנות, אבל לא ציפינו שהן יתעניינו", הוא אומר. "וצדקנו. המדינה לא מאמינה בזומבים".

סרטי ז'אנר גם נוטים לא להצליח בארץ – בוודאי שלא במידה שתצדיק השקעה כספית גדולה – ולכן הסרט מיועד להפצה בינלאומית, אם כי הוא הפקה ישראלית לכל דבר. הוא דובר אנגלית, ולא מתרחש בארץ, אלא בשום-מקום לא ספציפי. התפאורנים הקפידו לשבץ בסט שלטי דרכים עם כיתובים באנגלית וחביות עם הכיתוב "Flammable".

גם גיוס הניצבים נעשה בדרכים לא שגרתיות: הנגועים גויסו במודעות בפורומים של חובבי מד"ב ופנטזיה באינטרנט. לפני הצילומים, הזומבים-בשאיפה זומנו ליום אימונים בניצוחה של כוריאוגרפית, בו למדו איך ללכת, לרוץ, להזיל ריר וליפול כמו נגועים. מאחורי הקלעים, קבוצת הנגועים הקטנה שגויסה ליום הצילומים הזה, שהגיעו מכל רחבי הארץ, נהנים מהאווירה (גם אם לא מהריח). כשמגיע הזמן לארוחת צהריים, אחד מהם, מכוסה עדיין בדם, מתעניין אם יש צמחוני.

"עולם אחר" הוא בלי ספק הימור לגבי כל הנוגעים בדבר. המבחן הראשון שלו הוא השאלה האם סרט בהפקה ישראלית יכול להיראות מקצועי ברמה הוליוודית. אבל גם זה לא מספיק; כדי לזכות לתשומת לב בחו"ל הסרט יצטרך גם לבדל את עצמו, ולא להיות סתם עוד סרט זומבים. משימה לא פשוטה בכלל עבור במאי חסר ניסיון וצוות שמורכב ברובו מאלמונים. אבל לכל הפחות, הניצבים נהנו מהזכות להיות ליום אחד זומבי. או לפחות נגוע.