ביקורת: אסטריקס באחוזת האלים

עיבוד תלת-מימדי ל"אסטריקס" הקלאסי נשמע כמו רעיון מפוקפק, אבל אל חשש: הסרט החדש עושה לאסטריקס כבוד
שם רשמי
אסטריקס באחוזת האלים
שם לועזי
Astérix: Le domaine des dieux

אם שם הסרט "אסטריקס באחוזת האלים" גורם לכם להתרגש, לחייך בנוסטלגיה, להגיד "הם ‏מטורפים, הרומאים האלה" ולהזמין מיד כרטיסים לקולנוע – שאו ברכה ו‏בילוי נעים. אתם הולכים ליהנות. אם השם הזה לא אומר לכם שום דבר – אז צריך לברר כמה דברים. כמו למשל, איך זה שאתם לא מכירים את אסטריקס.‏

אסטריקס הוא גאלי, בן לעם קדום שישב בעבר בצרפת. מתישהו בסביבות שנת כלום לספירה, ‏האימפריה הרומית שולטת באירופה – מלבד כפר אחד לחוף הים הצרפתי, שעומד בפני ניסיונות ‏ההשתלטות של יוליוס קיסר בזכות שיקוי הקסם שרוקח כהן הכפר, שיקוי שנותן לשותים אותו כח ‏עצום ומאפשר להם להטיס באגרוף אחד כל חייל רומאי לגובה רב, והם עושים רעש מצחיק כשהם ‏נוחתים. את כל זה הסרט מניח שאתם כבר יודעים.‏

בצרפת, אסטריקס ואובליקס ידועים לא פחות ממיקי מאוס ובובספוג. אסטריקס הוא גיבור ‏סדרת ספרי הקומיקס הפופולרית ביותר בתולדות צרפת (ובצדק), שרצה כבר יותר מ-50 שנה; ‏הקומיקסים המבריקים שלו כוללים מכות ובדיחות שמצחיקות ילדים לצד רפרנסים היסטוריים ‏וספרותיים שיכולים לגרום צמרמורות עונג לפרופסורים להיסטוריה. בעקבות ספרי הקומיקס יצאו ‏לאורך השנים גם סרטים. לא מעט מהם, למעשה. הרבה סרטי אנימציה, וגם כמה סרטי לייב-אקשן, שבהם ז'ראר דפרדייה נראה כאילו הגיע לאייקון עם קוספליי עלוב למדי של אובליקס וקצת נבוך בגלל זה. לאסטריקס יש אפילו פארק שעשועים צרפתי על שמו, כי אם דיסני יכולים, אז ‏למה שלגאלים לא יהיה. בארץ אסטריקס ידוע הרבה פחות; אף אחד מהסרטים בכיכובו לא הוקרן ‏כאן עד היום, ובכל זאת הרבה ילדים גדלו על תרגומי הקומיקס שטפטפו משנות השמונים והלאה.‏ אני לא צרפתי, ובכל זאת קראתי את "אסטריקס באחוזת האלים" מספר דו-ספרתי של פעמים, ואני זוכר עד היום את המילים של השיר שמתחיל ב-"אוהב אני את היערות, דירלה-דה-דה".

‏"אסטריקס באחוזת האלים" הוא סרט אסטריקס במדיום חדש: אנימצית תלת-מימד ממוחשבת. ‏וזה, במבט ראשון, מרתיע. המעבר לתלת-מימד, בואו נאמר בזהירות, לא תמיד עושה טוב לדמויות ‏מצוירות ישנות ואהובות, ובהקשר הזה מספיק לומר את המילה "דרדסים" ולקבל צמרמורת קרה. גם הצרפתיות של כל העסק מדאיגה. לא שאני רוצה להעליב את אמנות האנימציה הצרפתית, אבל העובדה העצובה היא שמלבד סרטי האולפנים ‏הגדולים והמוכרים, סרטי אנימציה מתוצרת אירופאית (או אסיאתית או אינדונזית) שמגיעים ‏להקרנות בארץ לקראת החופשות הם ברוב מוחלט של המקרים זולים ועלובים. המחשבה שאסטריקס הכל כך ‏קלאסי יקבל טיפול שמזכיר את "ג'לי טרזן" מעוררת חלחלה.‏

אז הגעתי לסרט זהיר וסקפטי, ואני יכול להגיד לכם: אפשר להפסיק לדאוג. "אסטריקס" החדש הוא אסטריקס כמו שצריך. ההפקה היא צרפתית ‏אבל הרמה היא הוליוודית; הסרט מונפש היטב והוא מאוד משעשע, אבל מה שהכי חשוב – עושה ‏כבוד לאסטריקס מכל בחינה אפשרית. מהעיצוב ועד הדיבוב, ניכר שעל הסרט הזה עבדו אנשים ‏שמכירים היטב את ספרי הקומיקס, שמו להם למטרה להביא לקולנוע משהו שדומה ככל האפשר ‏לחוויה של הקריאה בספרים המקוריים – והצליחו.‏

את המכשול הראשון – המעבר לתלת מימד – הסרט עובר בהצטיינות. אסטריקס, אובליקס, יוליוס ‏קיסר ויתר הגאלים, הרומאים והעבדים הם עכשיו אמנם בעלי נפח, ובכל זאת הם נראים בדיוק כמו ‏עצמם. יותר מזה – הם גם נעים כמו עצמם. קצת קשה להגדיר איך זה בכלל יכול להיות – הרי דמויות ‏מצוירות על הנייר לא באמת זזות – ובכל זאת, התנועות וההתנהגויות של הדמויות הממוחשבות נראו לי מוכרות. המכות והשלכת הדגים ההדדית בהחלט שם, אבל גם ההומור הטיפה ‏יותר מתוחכם: נגיעות של סאטירה על קפיטליזם ומשמעת צבאית, ומשחקי מילים שברור שאי אפשר לתרגם, אבל התרגום העברי עושה כמיטב יכולתו בכל זאת (הבדיחה בנוגע לחייל הרומאי שומיסוס עובדת נהדר). בקיצור, ‏זה עובד. נכון שזה לא בדיוק "הקול בראש" – הסיפור מבולגן, העלילה לא לגמרי מהודקת וקצת הולכת ‏לאיבוד בין המכות והבדיחות לקראת סוף הסרט – אבל הסרט מצחיק, הוא כיפי, והוא נותן הרגשה ‏של אסטריקס "אמיתי", יותר מכל עיבוד קולנועי אחר שיצא לי לראות.

הבעיה היחידה עם "אסטריקס באחוזת האלים" היא שהסרט מניח שאתם כבר מכירים את ‏אסטריקס. הסרט הזה לא נוצר במטרה לכבוש את העולם (הוא בוודאי שלא נועד לקהל אמריקאי: דמות אחת של עבד שחור מבטיחה, נדמה לי, שהסרט הזה לא יוקרן שם לעולם, אם המפיצים לא רוצים שיבעירו להם את המשרד). הוא מכוון לקהל צרפתי, שלו, כאמור, אין שום צורך להציג את ‏אסטריקס, אובליקס ומבריקס וחמשירקס ולוחמאיקס וכל האיקסים האחרים. ילדים צרפתיים נולדים עם הידע הזה, ולכן הסרט לא טורח ‏להציג את הדמויות או להסביר את המצב. אותם שני עמודים שפתחו כל ספר קומיקס ומסבירים ‏שבזמן הכיבוש הרומאי יש רק כפר אחד שניצב מולו, ושאשפיקס רוקח שיקוי קסם שמעניק כח ‏עצום, ושאובליקס נפל לתוך קלחת כשהיה קטן וכו' וכו' – שני העמודים האלה לא כלולים בסרט. לא ‏שזה חומר כל כך מסובך; זה לא "משחקי הכס" פה, לא צריך לקרוא 3,000 עמודים כדי להבין מי ‏הטובים ומי הרעים. ובכל זאת, יש דברים שצריך להכיר את הדמויות כדי להעריך. זמר הכפר חמשירקס מככב ‏באחת הסצינות המרכזיות בסרט, אבל מכיוון שהסרט לא מציג אותו ואת ההיסטוריה שלו – כלומר, ‏את העובדה שהוא הזמר הגרוע בעולם ולעולם, בשום תנאי, אסור לתת לו לשיר – הקטע לא ממש ‏עובד; זה כמו לשמוע פאנצ'ליין בלי ההתחלה של הבדיחה.

הדיבוב לעברית גם הוא מוצלח, ושהוא שומר על תרגומי השמות בדיוק כפי שהיו ‏בתרגום העברי של הקומיקס. בחירה מעניינת היא לתת לכל הגאלים מבטא צרפתי בולט: מאוד ‏יוצא דופן לראות סרט שבו דווקא הטובים הם אלה שמדברים במבטא זר, בעוד הרעים הם אלה ‏שמדברים "רגיל". ‏

בשביל חובבי אסטריקס – צרפתים או ישראלים – "אסטריקס באחוזת האלים" הוא מתנה. לאחרים ‏‏– זה סרט אנימציה חביב ומשעשע, אם כי מבולגן. ילדים – שהסרט כביכול מיועד להם – יכולים בהחלט ליהנות ‏מהסלפסטיק שהסרט מלא בו, אבל בו בזמן עלולים לא לגמרי להבין מי בעצם נגד מי פה.‏ עדיף לתת להם לקרוא קומיקס או שניים לפני שהולכים ‏לסרט, ומה רע? שילמדו קצת קלאסיקות, השמנדריקים.‏


פורסם במקור בוואלה