'אל תתעסקו עם הזוהן' הוא הקומדיה הישראלית הכי טובה שהופקה אי פעם בהוליווד. בעצם, הדבר היחיד בו שהוא לגמרי לא ישראלי הוא המבטא של אדם סנדלר.
מר בין, כרגיל, הוא ילדותי, אובססיבי, שתקן ורק רוצה להיות קאן. אבל שלא כרגיל, המסע שלו מעבר לתעלה מלא אמנם בסלפסטיק, אבל דל במבוכה.
'שר המלחמה' הוא דרמת אקשן מצולמת היטב עם אמירה חברתית וניקולס קייג', אבל התכונה הבולטת ביותר שלו היא, כמו שאמר בשעתו ניאו: רובים. הרבה רובים.
ג'ון וג'רמי הם פורצי חתונות מקצועניים. נאמנים לספר החוקים הלא כתובים, הם מוצאים לעצמם חתונה, ומסתערים עליה מלאי שמחת חיים. עד הרגע בו ג'ון רודף אחרי בחורה שהוא אינו יכול להשיג, ואחרי ג'רמי רודפת בחורה שאי אפשר להיפטר ממנה.
רוחו של דאגלס אדאמס רודפת את בית ילדותו הישן בבריטניה, שנהרס ועליו נבנה סניף של מקדונלד'ס. רוחו של אדאמס רודפת גם את הסרט, והופכת אותו לאחד הדברים המצחיקים ביותר שעלו על מסך הקולנוע לאחרונה.
רק כשהוא נמצא במילואים יש לשלמקו זמן לכתוב דו''חקו וללמוד שיעורים חשובים על החיים. ומה עם העורכים המסכנים, שלא קיבלו מילואים ולכן אין להם זמן אפילו לערוך כתבות? עליהם חשבתם?
הסרט לא לוקח שום סיכון, ומנסה קצת מכל דבר: הומור הפרשות, התאכזרות לבעלי חיים, סלפסטיק, הומור גזעני - אבל בשום תחום לא עובר את הגבול שבין בדיחה בינונית לקטע קורע ממש, או פוגע באמת.
העורכים הבטיחו לעצמם לכתוב את הדוח''קו בעצמם. אבל, עקב עצלנות טבעית ועומס העבודה בהכנות למוביאוקי, גם הפעם הם ייאלצו להסתפק בדחיסת הערות לדו''חקו של של''מקו.