"אווטאר" בארבעה וחצי מימדים: חוויה מטלטלת

"אווטאר" חוזר לקולנוע, לאולם ה-4DX ביס פלאנט ראשל"צ, הכולל אפקטים של תנועה וריח. וזה, באופן מפתיע, אדיר

אני לא מתלונן על המקצוע שלי או משהו, אני רק אומר: השבוע הוזמנתי לתשע הקרנות עיתונאים ‏בתוך שישה ימים. כמעט מרתון. אין שום דרך באמת לראות תשעה סרטים תוך שישה ימים, לא ‏אם אתה צריך לדחוף בין לבין גם דברים כמו שינה ועבודה. חייבים לדלג על כמה מהם. ובכל זאת, ‏כשהגיעה, בהתראה קצרצרה, הזמנה לסרט נוסף – העשירי לאותו שבוע – ועוד הקרנה שתקועה ‏באמצע היום, של סרט ארוך במיוחד, ועוד סרט שכבר ראיתי, היה מתבקש להשליך אותה ישר ‏לסל המיחזור. ובכל זאת, את ההקרנה הזאת ידעתי שאני לא מפספס, כי אני ילד קטן שאוהב לונה ‏פארקים: "אווטאר" ב-‏‎4DX‎‏.‏

מתברר שלרגל יום הגמבה הבינלאומי או משהו – ברצינות, אין לי שום מושג למה זה קרה דווקא ‏עכשיו – "אווטאר" חוזר לקולנוע, להקרנה של שבוע בלבד, באולם ה-‏‎4DX‎‏ ביס פלאנט ראשון לציון. ‏‎4DX‎‏, למי שלא זוכר, הוא האולם שהופך סרטים למתקן של לונה פארק: כיסאות עולים ויורדים ‏ורועדים, אפקטים של רוח, ערפל וריח באולם. כי שלושה מימדים זה כבר לא מספיק היום. האולם ‏פועל מאז הקיץ, כשהוא מקרין גירסאות ארבע-מימדיות של סרטים עכשוויים, וכבר הרבה זמן אני ‏מתכוון לנסות לצפות בו בסרט כלשהו, ולו כדי שאוכל לספר כמה שזה מיותר. כי בטח שזה מיותר. ‏מתקנים בדיסנילנד וכד' הם מגניבים, אבל הם נוצרים במיוחד כדי לתת חוויה רב-חושית כיפית; ‏הם לא כמה תנועות ואפקטים שהדביקו על סרט מוכן, ושהבמאי שלו לא בדיוק השקיע מחשבה ‏בנושא רעידות הכסא של הצופים. חוץ מזה, יש סיבה לכך שה"ריידים" האלה תמיד נמשכים דקות ‏ספורות, ולא שעתיים פלוס. ובכל זאת, זה נשמע מגניב מכדי שאוותר על זה, וחוץ מזה, אני אוהב ‏את "אווטאר". (הערה לאנשים שמעקמים את הפרצוף כשמישהו מזכיר שהוא אוהב את "אווטאר": ‏קפצו לי).‏

אז איך "אווטאר" בארבעה וחצי מימדים?‏

אדיר.‏

ברצינות – אני בשוק מכמה שנהניתי. לא שיניתי את דעתי ש-‏‎4DX‎‏ הוא אטרקציה מיותרת למדי, ‏עבור 99% מהסרטים בעולם; ולא רק דרמות וקומדיות, שכמובן, אין להם שום דבר לעשות עם זה. ‏גם ברוב סרטי האקשן אני לא רואה צורך לרעוד, לרטוט ולרחרח במהלך ‏הסרט. אבל "אווטאר" ‏שייך, מתברר, לאחוזון האחרון.‏

כל הקטע ב"אווטאר" הוא תחושת הפליאה מהסיור בעולם אחר. אגב, פנדורה לא הפסיקה ‏להיראות נפלא בארבע השנים האחרונות. כמות ההקפדה על הפרטים בסרט עדיין מדהימה – וזה ‏הולך טוב עם קצת אפקטים שיוצאים מחוץ למסך. יש הרבה מאוד סצינות תעופה בסרט, בין אם ‏באפס כבידה, בהליקופווטאברים האלה, או על גבי דרקונים – והתנועה של הכסאות הולכת מצוין ‏עם טיסה בתלת-מימד, שלא לדבר על כך שאתם מרגישים את הרוח שכאילו יוצאת מתוך המסך ‏‏(תתלבשו חם. הרוח הזאת קרה). רגעים מסוימים בסצינות האקשן מקבלים יותר עוצמה עם רעד ‏במקומות הנכונים. את ההבדל בין התרבות האנושית לבין הנאבי, בין הגלישה החלקה של היצורים ‏הכחולים בין הענפים לבין הטרטור המכני התמידי והצעדים הכבדים של חליפות המכא של בני האדם, לא רק רואים – ‏מרגישים. בכל הגוף.‏

אבל מה שבאמת לא ציפיתי לו הוא הרגעים הבודדים שבהם השימוש בתנועות ובאפקטים הוא לא ‏סתם "מגניב" אלא תורם להזדהות עם הדמויות. מה ששמעתם. כשג'ייק סאלי נכנס בפעם ‏הראשונה לגוף האווטאר שלו, הוא מנצל היטב את הגוף החדש, רץ, קופץ ונהנה, ‏והכל מלווה ‏בתנועות של הכסאות – לא אלימות ולא מורגשות מדי, אבל במשך כמה דקות אתם פשוט ‏מתרגלים למסאז' התמידי הזה, עד שאתם מקבלים אותו כמובן מאליו. ואז, כשג'ייק "מתעורר" ‏ויוצא בחזרה אל הגוף האנושי המשותק שלו – התנועה נפסקת בבת אחת. פתאום אתם סתם ‏מונחים על כיסא משעמם. התנועה בולטת בחסרונה. התוצאה – לפחות לגבי – היא שמיד התחלתי ‏להתגעגע לאווטאר ולחכות לרגע שבו ג'ייק ייכנס אליו חזרה. כמובן, זה בדיוק נמרץ מה ‏שג'ייק מרגיש באותו זמן, וכך חוויית הארבע-מימד מכניסה אתכם עמוק יותר לתוך עורו של גיבור ‏הסרט. זה שימוש מבריק בטכנולוגיה חדשה. כשבמאים יתכננו מראש את הסרטים שלהם בשביל ‏השפעה בסגנון זה על הצופים, אפשר יהיה לומר ש-‏‎4DX‎‏ הוא לא גימיק, אלא כלי קולנועי לגיטימי ‏שנועד לעזור לספר את הסיפור, בדיוק כמו תאורה או פסקול.‏

כמובן, לא כל הרעש והצלצולים של ה-‏‎4DX‎‏ נחוצים. בין השאר, האולם מספק גם ריחות: אני די ‏בטוח שבסצינה שכוללת הרבה אש ותמרות עשן היה באוויר מה שאמור היה לייצג ריח של שריפה, ‏ולעץ הנשמות של הנא'בי יש, מתברר, ריח שמזכיר סירופ תות-וניל, אם אני לא טועה. זה לא ‏משכנע וזה מיותר. שחרור עשן בתוך האולם בסצינות מעושנות לא באמת מוסיף לאימרסיה אלא ‏עושה בדיוק ההיפך, וכמוהו גם אפקט ה"הטמבל מאחורה בועט לי בגב" המשכנע שהכסאות האלה ‏יודעים להעניק משום מה. למרבה המזל בסרט הזה השימוש באפקטים המיותרים האלה היה ‏מינימלי. חוץ מזה, אין ספק שכמעט שלוש שעות של טילטולים זה עניין מתיש. וידוי: כואב לי ‏התחת.‏

אבל היה שווה. אני באמת לא יודע אם יש הרבה יותר מסרט אחד שמצדיק את החוויה, שלא להזכיר את המחיר, של צפיה באולם ה-4DX. אבל אם ההקרנה של "אווטאר" באמת תוגבל לשבוע אחד בלבד, ואם ‏‎4DX‎‏ הוא משהו ‏שאפילו שקלתם לנסות בשלב כלשהו, אני ממליץ להגיע לפלאנט ראשון בשבוע הזה. ולו בשביל ‏הרוח בפנים.‏

תגיות: