ביקורת: הנוקמים: סוף המשחק

ובכן, וואו.

את רוב הדברים ששווה להגיד על "סוף המשחק" שווה להגיד עם ספויילרים. זה לאו דווקא בגלל שעיקר העניין בסרט הוא בסופו, אלא בגלל שכאשר כל פרט ופרט בסרט – החל מהבדיחות, התסרוקות ואיזה דמויות כן או לא מופיעות בו, שלא לדבר על השתלשלות העלילה – הוא ספויילר, קשה להגיד משהו בעל טעם בלי לספיילר משהו. לכן, אנחנו נגיש לכם שתי ביקורות: אחת מלאת ספויילרים נוראיים, וזאת, שנקייה מכל בדל מידע, קריצה, רמיזה וכדומה.

למרות שתכלס, אני לא לחלוטין בטוח למי ביקורת כזאת מיועדת – מה, יש מישהו שמתלבט אם לראות את "סוף המשחק"? שהעובדה ש-11 שנים ו-21 סרטים הובילו אותנו לפה לא עזרה לו כבר להבין אם הוא רוצה לראות? מה, אם אני אגיד שהסרט קקי אז לא תלכו לראות את מה שהוא האירוע הקולנועי של השנה? אם אני אגיד שהוא נהדר האדישות שלכם ממותג מארוול לפתע תתרפא? אבל בכל זאת, בואו נדבר על "סוף משחק", בלי ספויילרים, אפילו למחמירים.

אם בסרט קיץ טוב ממוצע יש שתיים-שלוש סצנות "וואו", כאלה שכולם יודעים שהם יזכרו, ונגיד שבסרט מעל הממוצע יש איזה שבע כאלה, ל"סוף המשחק" יש כחמש-עשרה ומעלה. יש לו כל כך הרבה סצנות שגורמות לך להגיד "אומייגאד", שהסרט, בלית ברירה, משתמש בחלק מסצנות ה"השם ישמור" האלה רק כדי להגיע לסצנות "הו אללי מה קורה פה" שמגמדות אותן. "סוף המשחק" הוא לחלוטין חגיגת מארוול אחת גדולה שנהנית מכל מה שיש ליקום הזה להציע והיא לא הולכת להתקמצן ולהתחשבן דווקא עכשיו. זה פחות שהלסת שלך נשמטת מדי פעם במהלך הסרט כמו שמדי פעם הלסת שלך נזכרת לעלות למעלה ולהיפגש עם שאר הפה שלך.

חוץ מבאותן סצנות מדהימות שציינתי, השפע של מארוול בא לידי ביטוי בכך שהסרט נהנה ממה שהוא ללא ספק, אחד מצוותי המשחק הכי טובים שאי פעם גויסו לסרט. זה לא מהיום – למארוול יש היסטוריה ארוכה של לשכור שחקנים טובים ומוכשרים בשביל תפקידים שמדי פעם מסתפקים בכמה שורות בלבד וזה לחלוטין משתלם – בסרט הזה יש את כל הטוב שיש למשחק הדרמטי, הקומי והאקשני בעולם להציע בעודפים בלתי הגיוניים. "סוף המשחק" מכיל, בתורו, כמה מרגעי המשחק הטובים ביותר שהיה ליקום של מארבל להציע, ולהזכירכם – היה ליקום הזה להציע רגעי משחק טובים כבר הרבה מאוד זמן.

מה שמוביל לדבר הבא – הסרט הזה הוא סערת רגשות. חוץ מאימה ומחזמר יש בו, נראה לי, הכל: דרמה, מדע בדיוני, אקשן, פנטזיה, מתח, וקומדיה. למרבה הפלא, הם משתלבים ביחד נהדר – הסרט מצליח לקפוץ מבדיחות שטותיות ל"גורל העולם מונח על כתפינו" בלי למצמץ. ואני לא מדבר על השטאנץ של מארוול שכל סצנה דרמטית מסתיימת בפאנץ' כי צריך לזכור שכיף פה – לסצנות הדרמטיות יש את כל כובד המשקל בעולם ואז לסצנות הקומיות דוחסים את כל הפאנצ'ים המטורפים שאפשר. זה עובד איכשהו.

אז אם במקרה התלבטתם לגבי "הנוקמים" החדש – לכו לראות אותו. אני כמובן כותב את זה בהנחה שראיתם את הסרטים הקודמים, כי מן הסתם האפקט הרגשי של הסרט יהיה פחות משמעותי אם אתם לא מכירים את הדמויות ואת הסיפור שלהן. למען האמת, אני אפילו לא בטוח שאני יכול לדמיין איך בשלב זה סרט של מארוול נראה לאדם שלא ראה סרט של החברה מימיו. אם גם לי היו רגעים בהם לא הבנתי מי זה מי ואני עוקב מבגרות אחרי כל המהלכים שקורים ביקום הזה, אני די בטוח שלטירון חוויית הצפייה כוללת בעיקר לשאול את הבן אדם שלידו את כל השאלות שבעולם. אני מניח שלאדם בדיוני שכזה הסרט עדיין מאוד מרשים, מצחיק ודרמטי – אבל כנראה פחות מרגש, ובטח שיותר מבלבל.

"סוף המשחק" הוא ככל הנראה לא הסרט הכי טוב של מארוול, אבל אולי אני שופט אותו לרעה זה רק בגלל שכל הכלים שיש לי בשביל לשפוט סרטים במוח שלי לא ממש מכויילים לסרט בסקאלה כזאת. אולי רק אחרי שאעכל את הכל אוכל להבין שבעצם הוא כן. אולי רק אחרי שאעשה את זה אבין שהוא הרבה יותר גרוע. אני לא יודע. מה שאני יודע זה שהוא בהחלט הסרט הכי גדול של מארוול (והכי ארוך, למרות ששלוש השעות שלו טסו די בזריזות) והכי מארוול של מארוול והכי וואו הולי וואו וואו של מארוול. כשאומרים ש-11 שנה הובילו לרגע הזה, אף אחד לא צוחק. ההישג הבלתי נתפס בזמנו של "הנוקמים" הראשון פשוט מתגמד לעומת מה שקורה כאן – היקום הקולנועי הזה אסף עוד ועוד דמויות בעוד ועוד סרטים בשביל להביא אותם בדיוק לנקודה הזו – אחד הסרטים השאפתניים, הגדולים והמגניבים ביותר שהיו אי פעם. הוא חגיגה עצומה לכל מעריצי מארוול, אירוע קולנועי שגם אנשים שרק בעקיפין מחבבים את מארוול חייבים לעצמם ואפילו אלה שיוצאים נגד מארוול וזה שכל הסרטים שלהם אותו הדבר וכו' וכו' יצטרכו להוריד את הכובע ולהתרשם מהסרט הזה, מפייגי שהצליח לתכנן את כל זה עוד מ"איירון מן" (שבדיעבד נראה קטנטן), מהאחים רוסו שהוכיחו שהם הרבה מעבר מצמד במאים להשכרה ומצוות השחקנים שבאמת אין זמן למנות את כולו ואת כל ההישגים שלו. ספק אם נראה עוד אירוע כזה אי פעם בקולנוע. איזה מזל שיש לנו את המזל לחוות אותו בזמן אמת.