ביקורת: באטמן נינג'ה

טוב, למען האמת הוא קצת יותר סמוראי מנינג'ה, אבל בואו נזרום.
שם בתרגום חופשי
באטמן נינג'ה
שם לועזי
Batman Ninja

בתחילת "באטמן נינג'ה", קאטוומן מבטיחה לנו ש"גם אם אתם חושבים שאתם מכירים את כל הסיפורים על באטמן, סיפור כזה עוד לא ראיתם". וקל לפקפק בטענה הזאת – באמת? אחרי 10 סרטי לייב אקשן, סרט לגו ועוד עשרות סרטי וסדרות אנימציה, יש פינה אחת שלא חקרנו באיש העטלף? מה לעזאזל יש עוד להגיד על העולם הזה, על הדמות הזאת? אבל קאטוומן, מסתבר, צודקת. גם אם אתם חושבים שאתם מכירים את כל הסיפורים של באטמן, סיפור כזה עוד לא ראיתם.

לראייה, הנה תחילת הסיפור: גורילה גרוד – אתם יודעים, הגורילה הענקית הסופר חכמה? לא, אל תגידו "גורילה ענקית סופר חכמה? מה?" הסרט עדיין לא פאקינג התחיל, אין לכם מושג איזה עוד שטויות הולכות להגיע. אז, הגורילה הזאת המציאה מכונת זמן. גרוד אוסף את כל נבלי גותהאם (או לפחות כל נבל שילד בן שש אקראי ברחוב יודע לזהות. מצטער, מן-בט!) ואז באטמן מגיע לעצור אותו ואז משהו משהו כולם עכשיו נמצאים ביפן הפאודלית. לא, זה עדיין לא מוזר, עדיין לא הגענו לרובוטים הענקיים. בכל מקרה, באטמן נוחת ביפן העתיקה ומגלה שנבלי העל נהפכו לאדונים פיאודלים שהולכים לריב על מי יכבוש את יפן ובכך לשנות את פני ההיסטוריה. רגע, למה הם ביפן בכלל, אתם שואלים? הם רק נסעו אחורה בזמן, אין סיבה שהם יגיעו ליפן הרי הם היו קודם בגותהאם שזה באמריקה, אז למה הם עכשיו ביפן? ובכן, הם ביפן כי קוראים לסרט "באטמן נינג'ה" ואם אתם רוצים סיבה יותר טובה מזה אז תצפו בסרט שמדי פעם יש בו היגיון, כי כאן אין.

מנקודת המוצא הזו, העלילה מתקדמת בצורה צפויה (באטמן נלחם בנבלים) ופחות צפויה (יש חליל שמזמן קופים) ואפילו פחות מזה צפויה (גורילה גרוד מציע לבאטמן להתפשט ולהיכנס אותו למעיינות החמים) וממש פחות צפויה מזה מה לעזאזל קורה פה (ספויילרים).

"באטמן נינג'ה", אם זה לא היה מספיק ברור עד כה, הוא סרט מוזר. הוא לא היה חייב להיות מוזר. סיפור שממקם את באטמן כנינג'ה היה יכול לנסות להיות רציני והגיוני – מעין סיפור סמוראים ששם את הנבלים באור חדש, ממקם את באטמן כלורד שיוצא להגן על הנתינים שלו או משהו בסגנון. סיפורי "מה אם" שמשבצים את הגיבורים המוכרים בתקופות שונות יכולים להיות מחכימים ומעניינים ולהראות לנו משהו חדש על הגיבורים שאפשר להראות רק בזכות הסיפורים והתקופה שבה הגיבורים נמצאים (דוגמה טובה זה "1602" של ניל גיימן שממקם את גיבורי מארבל ב..ובכן, 1602).

"באטמן נינג'ה" לא נוקט בשיטה הזאת. במקום לנסות לספר סיפור בהשראת התקופה בה הוא נמצא, הוא לוקח דברים מהתקופה וזורק אותם על עלילת באטמן גנרית. למען האמת, הוא לא לוקח רק דברים מהתקופה, הוא לוקח כמעט כל קלישאת אנימה יפנית וזורק אותה על באטמן בלי לשים לב אם היא משתלבת בסיפור או לא. התוצאה היא סרט שהוא מוזר בצורה המיוחדת הזאת שרק יפנים יכולים ליצור. מוזר של "כן, ברור שלרובין יש חבר קוף קטן שרובין יכול להבין כל מה שהוא אומר, מה זאת אומרת, אני אפילו לא יכול להבין למה זה נקודה שצריך להתעכב עליה". ולהגנתם, לפחות חלק מההנאה של הסרט נובעת מצעקות "מה!!!!" על המסך.

אבל להיות מוזר זה לא מספיק, ולכן משמח לגלות ש"באטמן נינג'ה" הוא גם מדי פעם פשוט סרט טוב. האקשן שלו נהדר, הבדיחות שלו מצחיקות ("כשהחיים נותנים לך מכונת זמן, תכין מכונתזמנאדה" אומר הג'וקר בשלב כלשהו) והעלילה שלו, מטופשת ומטורפת ככל שתהיה, לא נחה לרגע. וזה טוב שהיא לא נחה לרגע כי זה מחפה על כך שאפיון הדמויות שואף בדיוק לאפס בסרט הזה.

זה עלול להיות מאכזב, אבל "באטמן נינג'ה" מניח שאם באתם לראות סרט על באטמן שהוא נינג'ה, אתם מכירים את הנפשות הפועלות ולא צריך להציג אותם או לתת להם את האפיון הקליל ביותר: הפינגווין הוא הפינגווין, פויזן אייבי היא פויזן אייבי, אלפרד הוא אלפרד ורובין הוא ארבעה רובינים. מסתבר שכשלא שמתי לב הממזר התפצל לארבע דמויות שונות עם שמות כמו "המסיכה האדומה" או "רובין אדום". לא שזה באמת משנה, כי לכולם יש בערך את אותה פונקציה (לעמוד ליד באטמן) , חוץ מהאחד שיש לו קוף, שלו יש את אותה הפונקציה כמו לשאר, וקוף.

בצורה מפתיעה, הדמות הכי מעניינת בסרט היא באטמן. לא בגלל שיש לו איזה מסע רגשי מעניין אלא בגלל שבאטמן של "באטמן נינג'ה" הוא דמות רצינית, ובסרט כזה מטורף, יש משהו מעניין בלראות איך מישהו מתייחס לכל הדברים המטורפים שקורים מסביבו ב"כן כן, אבל איך נעצור את הג'וקר". זה יוצר איזשהו איזון נכון בסרט – כי אפילו אם עכשיו באטמן נלחם בלוחם סומו שמן (סצנה שמהווה את נקודת השפל הקולנועית של נבל מסוים), העובדה שהוא לוקח את זה ברצינות גורמת לי לא להתייחס לסרט בביטול מוחלט של "סתם באו לזרוק שטויות על המסך". הוא לא רציני במידה שגובלת בפארודיה (כמו במשחקי ארקהם שלו), אבל הוא כן מתייחס לאיומים שיש בסרט ברצינות, וזה מאפשר לי לקחת את הטירוף שיש בסרט ברצינות מסוימת.

אבל גם אם על העלילה או על הדמויות אפשר להתווכח, יש דבר אחד שאי אפשר לקחת ממנו וזה האנימציה המדהימה שלו. לא סגנון הציור, יש לומר, שמזכיר יותר מדי משחק מחשב עם הבעות פנים קפואות ודמויות נשיות עם בעיות גב ושדיים לא אנושיים – אלא הדרך שבה הסרט הזה זז. יש כמה וכמה שוטים בסרט הזה שהם מהפנטים ביופיים עד כדי כך שיש משהו מתסכל בכך שהם נמצאים בסרט כמו "באטמן נינג'ה"  ולא בסרט של מיאזאקי או סטושי קון – כולל סצנה שלפתע מחליפה את כל סגנון האנימציה למשהו שמזכיר ציורים יפניים קלאסיים בלי שום הסבר ובלי שום סיבה להחלפה הזאת.

אני אישית אהבתי את הסרט הזה, אבל צריך להודות ש"באטמן נינג'ה" הוא לא סרט לכל אחד. מעריצי באטמן מסוימים יכולים להרגיש שהבדיחה היא עליהם, אנשים שרוצים שבסרטים שלהם תהיה טיפת הגיון עלולים ללכת לאיבוד בסרט הזה, ולמי שלא מכיר את האביר האפל במידה בסיסית-פלוס אין מה לחפש כאן בכלל כי אף אחד לא יטרח להגיד לך מי הדמויות שנמצאות על המסך. אבל אם תמיד הרגשתם שמה שחסר ב"האביר האפל" זה את באטמן עושה תנועות נינג'ה היישר מ"נארוטו" או אותו ואת הג'וקר נלחמים בחרבות סמוראים – טוב, אז מהיום יש סרט שיענה על הרצון המאוד ספציפי הזה.