הדמויות וההופעות שהכי אהבנו בשנת 2017 – חלק ב'

נעמה ויהונתן ממשיכים לבחור את ההופעות האהובות עליהן, מגיבורות העל ועד לפרחי הקיר.

אנחנו ממשיכים אל החלק השני של ההופעות, הדמויות והתנינים האהובים עלינו מהשנה האחרונה. את החלק הראשון ניתן לקרוא כאן.


צוות השחקנים של השנה: הקאסט של "תברח"
בהתחלה, רציתי לכתוב על בכלל בטי גבריאל שמשחקת את המשרתת ועל כמה העיניים שלה מציגות את ההבעה המנוגדת ביותר לשאר הגוף שלה וכמה זאת משימה קשה שאנחנו כצופים לקחנו כמובן מאליו, אבל אז נזכרתי בלאקית' סטנפילד שהיה צריך לשחק שתי דמויות מנוגדות לחלוטין בהינד עפעף ואמרתי לעצמי שגם לו מגיע אזכור, ואז נזכרתי בליל ריי האוורי שהיה גם הפוגה קומית וגם ייצג את מחשבות הקהל במקביל בלי להימאס, ואז בעיניים האלה של דניאל קלויה מוציאות דמעות בזמן שהוא קפוא בספה ואז בחברה שלו ואז.. הבנתי שאם אני הולך לדבר על מישהו מ"תברח", זה חייב להיות כולם. לא בגלל שההופעות שלהן משלימות אחת את השנייה ויוצרות דינימיקה משפחתית מנצחת (בשביל זה צריך לבדוק את "נשות המאה ה-20") אלא בגלל שפשוט כמעט כל הופעה בצוות השחקנית הזה היא זהב בפני עצמה, בין אם זה תפקיד משני לחלוטין או תפקיד ראשי שסוחב את כל הסרט. (יהונתן)

Webp.net-resizeimage (17)

הופעת האורח הטובה ביותר: דייב באטיסטה בתפקיד סאפר מורטון, "בלייד ראנר 2049"
כשסרט ההמשך המאוחר לקלאסיקה מהאייטיז מתחיל, מתברר שסוג חדש ומשוכלל עוד יותר של רפליקנטים מסתובב ברחובות. אחד מהם, קיי, יהיה הגיבור שלנו. הוא אנושי, רגיש ונוגע ללב כמו הדורות הקודמים, אבל אנחנו לא יודעים את זה עדיין. כשהסרט רק מתחיל, אנחנו עוד יכולים לחשוב שהוא רק מכונה חסרת לב, שתפקידה לתפוס ולחסל את הרפליקנטים הישנים יותר, אלה שעושים את מה שאנחנו רוצים לראות – מרגישים. כשזה המצב, מובן שאחד מהרפליקנטים הישנים הנ"ל יהיה חפץ המעבר שלנו מסרט אחד לאחר – מעין יורש לרוי באטי, שעובד בחריצות אבל גם מוטרד משאלות קיומיות, מדבר על ניסים ומגדל בסתר את התבלין החביב עליו. סאפר מורטון הוא אחד הדברים הכי זכירים בסרט למרות שהוא מופיע לזמן קצר למדי, גם בגלל הרגש אבל גם כי הוא זורק אנשים דרך קירות. אז הנה דייב באטיסטה במשפט – בחור חזק שאתם מניחים שיפרק לכם את הצורה, אבל מסתבר שהוא יודע לעשות עוד דברים. נגיד, לשחק. (נעמה)

Webp.net-resizeimage

צמד השנה: אן האתאווי וג'ייוסון סודייקיס בתפקיד גלוריה ואוסקר, "קולוסאל"

לרוב תואר שכזה ניתן לזוג חברים טובים שיש להם דינמיקה ממש טובה והם מגניבים יחדיו וכיף וסבבה או זוג שוטרים שלומדים להכיר אחד את השני כל הדרך במרדף אחרי הצדק. ב"קולוסאל" זה לא בדיוק המצב. ובכל זאת, אם יש צמד הופעות השנה שמזינות אחד את השנייה ומעלות אותן לדרגת הופעות שלא ניתן להסיר מהן את העיניים – זה אלו. צמד חברי הילדות שגוררים אחד את השני למקומות אפלים, קשים ומפתיעים, עם הופעה נהדרת כפי שניתן לצפות מהאתאווי והופעה מפתיעה באיכות שלה מסודייקיס. וכל מילה נוספת זה כבר ספויילר. (יהונתן)

Webp.net-resizeimage (4)

לא הגיבורה שרצינו, הגיבורה שאנחנו צריכים: לורה דרן בתפקיד  אדמירל משנה הולדו, "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי"

הולדו, כמו הדמות המשמעותית השנייה של דרן השנה, דיאן מ"טווין פיקס", היא הרבה יותר מתספורת אייקונית. אין לה הרבה זמן מסך, והרבה מהזמן שלה מתבזבז על מריבות עם פו דמרון (כלומר, בשביל החלקים המשוחדים לכיוון פו בקהל, היא עוברת רוב הזמן ככמעט אויבת). גם מעט הזמן הזה מספיק כדי להבהיר שלא כל כך מעניין אותה לריב, לנזוף או לחנך, היא באה לעבוד. הסצנה האחרונה שלה, שלא מפזרת לגמרי את המיסתורין סביבה אבל מדללת את מסך העשן, היא אחד הרגעים הכי עוצרי נשימה שראיתי השנה בסרט. רק בזכות זה יש לה מקום של כבוד כאן. (נעמה)

Webp.net-resizeimage

גיבורת העל הכי קולית: טסה תומפסון בתפקיד וואלקירי, "תור: ראגנארוק"
ומגיבורה לא שגרתית אחת ולאחרת – במארוול נזכרו סוף סוף לכתוב גיבורה עם אופי ומאפיינים שאינם "היא חזקה ונחושה והייתה לה ילדות עשוקה". כאילו, זה נכון, באמת יש לה עבר אפל והיא תפרק את מי שיעצבן אותה במכות, אבל וואלקירי היא לא גיבורת מארוול סטנדרטית וגם לא גיבורת על סטנדרטית, כי האפיונים שלה נחשבים הולמים ולגיטימיים יותר כשכותבים דמות של גיבור ממין זכר. היא מתמודדת עם העבר שלה לא באמצעות מצוינות בעבודה או מרדף אחר נקמה, אלא בעזרת אלכוהול ועבודה זמנית במקום מחורבן שמשלם סבבה. איך לא נזדהה, איך. כשהיא כבר מצטרפת לקרב, היא דומה יותר לאבירה או חיילת מאשר לאמנית לחימה, כמו נטשה רומנוף או גאמורה. טסה תומפסון מעולה והיא תוספת משמחת וכיפית לקבוצת הגיבורים הענקית של מארוול, ואני מאוד מקווה שבסרטים הבאים יהיו לה דברים לעשות שאינם למצוא בן זוג ולהראות מודאגת בזמן שמצלמים לה את התחת או הרגליים, כמקובל בז'אנר. (נעמה)

Webp.net-resizeimage (2)

הופעת המשנה של השנה: דונאל גליסון בתפקיד "שייפר", "תוצרת אמריקה"
"תוצרת אמריקה" הוא סרט טום קרוז טוב לז'אנר סרטי טום קרוז, וסרט "מבוסס על סיפור אמיתי מטורף" גרוע יחסית לז'אנר שיש בו פנינים כמו "מכונת הכסף" או "הזאב מוול סטריט", אבל הדבר הכי חשוב בו הוא בכלל לא טום קרוז או המיש-מאש שהוא עשה ממה שהוא מכונה "הסיפור האמיתי" אלא הדמות של דונאל גליסן שמורכבת ממשהו כמו 100% קוקאין ועוד 10% טירוף. יש סצנה, שרואים גם בטריילר, שדונאל גליסן עומד על משאית ואומר "אנחנו משתדרגים" ואיך שהוא מזיז את הרגליים שלו ומחייך וחצי רוקד נתקע לי בראש הרבה יותר מכל הניסיונות השונים של השנה בהצחקה, הפחדה או הטרדה. פשוט שחקן שכל כך נהנה מהרגע עד שאתה לא יכול להפסיק לחייך שאתה רואה אותו גם משחק דמות גדולה מהחיים, מסתורית, שקשה להבין מה עובר לה בראש ומשפרת את הסרט בכל שנייה שהיא בו. הוא לא בדיוק תפקיד תומך (כמו שזה קרוי באנגלית) אלא גונב הצגה, אבל הוא שווה לבדו את הצפייה ב"תוצרת אמריקה". (יהונתן)

Webp.net-resizeimage (3)

פרח הקיר של השנה: אליזבת' מארבל בתפקיד ג'ין מאירוביץ',"סיפורי מאירוביץ' (חדשים ונבחרים)"
כששחקן ותיק ואהוב (אז עוד לא ידענו שהוא קריפ) ושני שחקנים קומיים מפורסמים נותנים הופעות גדולות באותו סרט, קל לא לשים לב שגם את שם. ואם כבר שמו לב אלייך, תבוא הסחת דעת אחרת, סנסציונית יותר, כמו האחיינית-על-המסך שלך שמצלמת סרטים מלאים בעירום ומין במסגרת לימודיה בקולג' או האמא החורגת עם בעיות השתייה. זהו סיפורה של ג'ין מאירוביץ', האחות שלא תמיד זוכרים לכתוב לתוך הסיפור או לשלב במילות השיר, האחות השקטה שמעדיפה לעמוד מהצד ולשקוע במחשבות הללא ספק משונות שלה. ואז מגיע רגע התהילה האחד שלך וכל הקהל, כולם האחים הטמבלים שלך, סותם את הפה ומתמקד, גם אם רק לכמה רגעים, רק בך. אחר כך מבקרת קולנוע קיקיונית באתר ישראלי כותבת עלייך בגוף שני כאילו אתן חברות או משהו. (נעמה)

Webp.net-resizeimage (5)

נבל השנה: מייקל קיטון בתפקיד אדיראן טומס, "ספיידרמן: השיבה הביתה"
רבים וטובים ניסו לעמוד במשימה שהיא לגרום לנבל של מארוול להיות דמות משמעותית שאינה נשכחת לחלוטין – ולא סתם, אלא שחקנים עם רזומה מרשים כמו סאם רוקוול, לי פייס, כריסטופר אקסלטון, ג'ף ברידג'ס ועוד ועוד, ואף אחד מהם לא הצליח. נראה היה שגורל היקום של מארוול להיות לעד עם נבלים די מעפנים; אפילו ת'אנוס נראה חיוור בטריילר החדש. ואז קיטון נכנס לתמונה. קיטון הוא נבל מתת ז'אנר אהוב עליי במיוחד: זה שבסרט אחר היה יכול להיות הגיבור. הרי מה המוטיבציה שלו? הממשלה דפקה אותו והוא רק רוצה שהוא והעובדים שלו יגמרו את החודש. בסרט אחר הוא הגיבור האנדרדוג שהולך לבית משפט ונלחם בעשירים המושחתים האלה. אבל רק זה לא מספיק – כדי להעלות אותו רמה אחת מעל כל הנבלים, היישר לתוך רשימת הנבלים הטובים ביותר שהיו בקולנוע, "ספיידרמן: השיבה הביתה" עושה את אחד מפיתולי העלילה המגניבים ביותר שהיו השנה ומציג את אותה הדמות באור שונה לחלוטין, במהלך שמוביל לסצנה שהיא מתמודדת מובילה לסצנה המותחת של השנה. לא מספיק שהוא היה השחקן שגילם את באטמן הכי טוב עד היום, עכשיו הוא גם מתמודד על תואר הנבל הטוב ביותר של מארוול? חוצפן, הקיטון הזה. (יהונתן)

Webp.net-resizeimage (1)

הכי דורשת ספין-אוף משלה: עמית יגור בתפקיד רוני, "כמעט מפורסמת"
הקולנוע המסחרי לנוער הרים השנה את ראשו המחוצ'קן, עם סרטים כמו "ג'סטה", "מועדון החנונים" ו"כמעט מפורסמת" הנ"ל, שהיה כמעט סביר. הבעיה העיקרית שלו הייתה הדמויות, והיחידה שהצליחה לשרוד אותו בכבוד היא רוני, חברתה היחידה של גיבורת הסרט. יש לה שכל וחוש הומור, סגנון לבוש ייחודי בהשראה היפסטרית ברורה + ליפסטיק אדום אופייני, שאיפות ברורות לעתיד (קריירה עיתונאית) ואופי עקבי – לא מובן מאליו לתיכוניסטיות ובטח לא לכאלה שמופיעות בסרט "כמעט מפורסמת". היא חברה נאמנה ואדם חיובי, אבל גם לא מהססת להכות בחזרה כשהיא מאוימת. כל החומרים שמהן עושים כוכבות נוער אלטרנטיביות, בסגנון של "דריה", "העולם שבפנים" או "מלכות הכיתה". אז אחזור כאן על ההצעה שכבר העליתי בביקורת שלי על הסרט – האחים אדרי, תנו לעמית יגור לככב בתור רוני בסרט המשך, שילווה אותה במסעה אל ההצלחה בתקשורת. אם זה לא נראה לכם מספיק מסחרי, עשו כמו שעשיתם עם נוער קירל ב"כמעט" – תרימו טלפון לסטטיק ובן-אל ותבקשו מהם לשחק את השותפים שלה לדירה או משהו. (נעמה)

Webp.net-resizeimage (6)

תנין השנה: תנין, "תיקון"
זה לא סתם ככה, להיות תנין בסרט. יש תנינים ויש תנינים, ולא כל תנין הוא שחקן מחונן. אבל התנין הזה, כאן למטה? הוא מעולה. כשהוא אומר ש"אסור היה לך להתערב ברצון הבורא", אתה מאמין לכעס שלו, לרשמיות שבה הוא אומר את הדברים. וחוץ מזה הוא תנין שיוצא מהאסלה ומתחיל להגיד את דבר האל. אם לא הייתי שם אותו ברשימה, הייתי מפחד שאני הבא בתור שהוא יבוא לבקר. (יהונתן)