צרות גדולות בצ'יינה טאון

במקור: Big Trouble in Little

China

במאי: ג'ון קרפנטר
תסריט: גארי גולדמן ודייויד
ז. ווינסטיין

שחקנים: קורט ראסל, קים קטרל,
דניס דאן, ג'יימס הונג

אה, נוסטלגיה. אחד הקשיים הרציניים ביותר בצפייה בסרט אותו ראית לאחרונה לפני שנים רבות הוא הפער בין הסרט כפי שאתה זוכר אותו לבין הסרט כפי שהוא באמת. הדבר בולט במיוחד בסרטים ישנים אשר יוצאים סוף כל סוף בדויד, או אז ניתן לראות את גדולתם או את מיושבנותם בתמונה חדה וברורה ובצליל היקפי. לכן בכל פעם שאני אוחז בעטיפת סרט כזה, לפני שאני פותח אותו ומכניסו למכשיר, אני שואל את עצמי האם באמת אני רוצה לראות את הסרט, או שעדיף להסתפק בזיכרון הצפייה בו בלבד. למרבה שמחתי, במקרה של 'צרות גדולות בצ'יינטאון', ההחלטה לראותו מחדש היתה ההחלטה הנכונה.

הסרט נעשה על ידי ג'ון קרפנטר, כמעט סמאח בזמנו, אשר מוכר בעיקר לחובבי סרטי מד"ב ואימה תודות לסרטים כמו 'ליל המסכות', 'הבריחה מניו-יורק' (גם הוא, כמו 'צרות', בכיכובו של קורט ראסל), 'הדבר' (רימייק לסרט אימה-מד"ב קלאסי מוצלח, שוב בכיכובו של קורט ראסל) ו'איש הכוכבים'. בעת האחרונה לא הצליח קרפנטר לחזור לגדולתו ('כפר הארורים' היה מאכזב ביותר, ו'ערפדים' לא היה יותר מסתם משעשע) ועתה כולם מחכים לסרטו החדש 'רוחות הרפאים של מאדים'.

'צרות גדולות', שנעשה ב- 1986 הקדים את זמנו והיה אחד מהסרטים ההוליוודיים הראשונים שאימצו את סגנון ה-Hong Kong Action Theater (אקשן הונג-קונגי): בתקופה בה התשובה לשאלה "?What is the Matrix" היתה "מונח מתחום המתמטיקה", כאשר נמרים ודרקונים הופיעו בעיקר במשחקי תפקידים, ויונים עפו בהילוך איטי באוויר רק במופעי קסמים ששודרו בטלוויזיה, קרפנטר בחר לעשות סרט עם קרבות קונג פו רבי משתתפים, ועם אנשים שריחפו באוויר תוך כדי צחצוח חרבות נמרץ. הקהל הרחב בארה"ב לא כל כך עיכל את הסגנון הזה כשהסרט עלה לאקרנים לראשונה, ולכן 'צרות גדולות' לא הצליח בקופות. רק עם הגעתו לוידאו זכה הסרט לעדנה מחודשת ולמעמד של סרט קאלט.

העלילה של הסרט היא פשטנית למדי בבסיסה: החבר'ה הטובים נגד הנבל הרשע. קורט ראסל הוא ג'ק ברטון, נהג משאית משלומפר ודוחה, אשר נחלץ לעזרתו של ידיד סיני החייב לו כסף, לאחר שארוסתו ירוקת-העיניים של הידיד נחטפת.

הרקע להתרחשות הוא רובע צ'יינטאון, ונסיונותיו של לו-פאן, מכשף סיני בן 2,000 שנה, להשתלט על העולם. הבעיה של אותו מכשף – כמו שכל מי שניסה להשתלט על העולם יודע – היא שתמיד יש מישהו גבוה יותר בשרשרת המזון. במקרה של לו-פאן מדובר בקיסר של סין, שקילל אותו וגזר עליו להתקיים כרוח רפאים. על מנת שיוכל להשתלט על העולם, לו-פאן צריך ראשית להפוך חזרה לבשר ודם, ולשם כך עליו לפייס את אל המזרח ואת הקיסר, באמצעות קורבן בצורת אישה ירוקת עיניים. מה אפשר להגיד, החיים היו הרבה יותר קלים ופחות מעניינים אם הם רק היו מסתפקים בעדשות מגע צבעוניות.
כך מצטרפות לסרט שתי נשים בעלות עיניים ירוקות, שדים ורוחות רפאים ממינים שונים, ומספר לא קטן של קרבות מגע.

ראסל מפגין את קסמו בתפקיד האנטי-גיבור, זה שנקלע לזמן ולמקום הלא מתאימים ובכל זאת מצליח להציל את היום, יותר במזל מאשר בכוונה. הסרט מתובל בהומור רב ובקטעי פעולה שלא היו מביישים שום סרט פעולה עתיר תקציב. קטעי הקונג-פו אמנם לא מגיעים לרמתם של סרטים כמו 'מטריקס' ו'נמר, דרקון', אבל יש לזכור ש'צרות גדולות' הקדים אותם ב13- שנה, ועל מה שחסר במשך הריחוף מפצה הסרט במרץ ובאנרגיה. לעומת האריכות הדברנית של 'נמר, דרקון' והטכנובאבל של 'מטריקס', 'צרות גדולות' הוא רכבת שדים שאינה עוצרת לרגע.

'צרות גדולות' מכיל גם מספר לא מועט של דמויות משנה מופלאות: גרייסי לאו, מושא האהבה-קינטור של ראסל, אותה משחקת קים קטרל (המפגינה את העצמאיות, הציניות והסקס-אפיל שהפכו ברבות הימים לסימני ההיכר של סאם ג'ונס, דמותה ב'בסקס והעיר'); אג-שן, המכשף הטוב העוזר לגיבורים, ומסביר לצופים מעט על מיתולוגיה סינית; ולו-פאן, הממלא בהצלחה את תפקיד הרשע הקלאסי, וככל רשע אחר יש לו מגוון עוזרים, החל בשלוש ה"סערות" (אשר אחד מהם גרם לי, לראשונה לאחר דארת' ויידר, לשאוף ולנשוף באופן שהדאיג את הסביבה הקרובה), עובר בחיית המחמד השעירה שלו, וכלה ביצור מרחף שכולו עיניים.

'צרות גדולות' עומד יפה מאוד במבחן הזמן, בעיקר בצפייה בגרסת הדויד, המציגה את הסרט בפורמט מסך רחב. האפקטים, כולל הצ'יזיים שבהם, נראים טוב למרות גילם, העלילה והדמויות מבדרות ביותר, ואין בסרט רגע אחד משעמם. למשך כשעה וארבעים הרגשתי שוב כמו שהרגשתי כשראיתי את הסרט לראשונה לפני למעלה מעשר שנים.
עכשיו נשאר לי רק לקנא במי שיראה את הסרט באמת בפעם הראשונה.