ביקורת: בלייד ראנר 2049

נגד כל הסיכויים, "בלייד ראנר 2049" הוא המשך ראוי ומוצלח ל"בלייד ראנר". הבעיה היא שבין שני אלה יצאו עוד כמה סרטים
שם רשמי
בלייד ראנר 2049
שם לועזי
Blade Runner 2049
סרט מס' 2 בסדרת בלייד ראנר

הדבר הכי חשוב להגיד על "בלייד ראנר 2049" זה שהוא יפהפה. חגיגה לעיניים. כל פריים הוא ציור שמיועד לקנבס הגדול בעולם. שילוב נכון של אפקטים, צילום, תפאורה ועריכה בפוסט שיוצרת סדרת תמונות עוצרת נשימה. ולא רק שהסרט יפהפה, הוא יפהפה בכל מיני צורות ודרכים: החל משימוש באורות ניאון, דרך הכתום-כחול הידוע וכלה במשחקי אור-צל. הוא מסוג הסרטים שאתה יכול לראות חמישה פריימים שונים מתוכו ולשכוח שמדובר באותו סרט. יותר מש"בלייד ראנר 2049" מתפקד כסרט הוא משמש כמכתב תחינה לאקדמיה "בבקשה תתנו כבר אוסקר לרוג'ר דיקנס, אתם מביכים את עצמכם, תראו מה הבן אדם הזה (וכמובן, צוות האפקטים, התפאורה והתלבושות) מסוגל ליצור". אם "בלייד ראנר 2049" לא זוכה באוסקר על הצילום שלו, אנשי האקדמיה עיוורים, טיפשים או שכולם שונאים את רוג'ר דיקנס אישית בגלל שהוא עקף אותם בתור בסטארבאקס.

כסרט, "בלייד ראנר 2049" הוא בכלל שני סרטים במחיר אחד. הראשון הוא סרט בלשים מהורהר עם אלמנטים של מדע בדיוני – מעין פילם נואר באורות ניאון. הסרט עוקב אחרי קיי, בלש אותו מגלם ראיין גוסלינג, שעבודתו כוללת בין השאר, חיסול רפליקנטים – האנדרואידים דמויי האדם שעל קיומם למדנו בסרט הראשון. חיסול שגרתי בתחילת הסרט מגלה שהרפליקנט החביא דברים מסוימים ששולחים אותו למסע מעורפל שבו אפילו לא ברור מה הוא בדיוק מחפש או איך, ולאחר שהדברים מתחילים להתבהר הוא מקבל משימה שהצופים לאו דווקא בעד שהוא ישלים אותה.

זהו סרט שנוטף מסטייל, עם דמויות מחוספסות שגרות בטווח המוסרי של האפור שיש בו תעלומה בלשית מהסוג שבה מוצאים הרבה רמזים שלא ממש מובילים לשום דבר. הסרט הזה כולו מורכב מראיין גוסלינג, שמתנהל לאורך רובו עם הפרצוף הלא-מרוצה הקבוע שלו, ונראה כהרגלו די מגניב. קשה לומר שההופעה הזאת תיחרט בתולדות ההיסטוריה, אבל היא שיכנעה אותי שהוא מועמד טוב לגלם את ספייק סיגל בעיבוד עתידני ל"קאובוי ביבופ", וגם זה משהו.

אבל שעתיים לתוך הסרט, "בלייד ראנר 2049" הופך לסרט אחר, כזה שבו הריסון פורד מופיע (כמו שמסע הפרסום מבטיח), והסרט הזה הוא הרבה פחות טוב. זה לא שהריסון פורד גרוע, כמו שפיתולי העלילה שמובילים להופעתו על המסך גוררים את הסרט לכיוונים מצערים של אקשן פיו-פיו, מוסריות של שחור-לבן, רגשנות, רגעים עלילתיים יותר תלושים ופחות אמינים, ומשהו קצת יותר "הוליוודי" מהסרט שהוא היה בחלקו הראשון. הוא סרט הוליוודי די טוב, יש לציין – אבל הוא עדיין פחות טוב ומעניין ממה שבא לפניו.

להגנתו, "בלייד ראנר 2049" מצליח לעמוד בחיבור הזה די טוב. אומנם מרגישים ירידה באיכות, אבל השינוי בטון לא צורם עד כדי כך. מבחינת מוטציות שחוברו להם יחדיו הוא יותר "חתולכלב" מאשר "הנדל האנושי" – החיבור הוא תמוה כי בסך הכל אלה שני דברים שונים, אבל הוא לא אסון שאסור היה לו להתקיים אי פעם אפילו כרעיון.

מעבר לכל זה, "בלייד ראנר 2049" הוא יותר מעלילה או האלמנטים שמרכיבים אותו – הוא סרט מדע בדיוני פילוסופי, וככזה צריך להתייחס אליו בנדבך נוסף של סרט "חכם", בהדרת כבוד מסוימת. הסרט הזה מלא בחשיבות עצמית, דבר שאפשר להבין מהאורך שלו, ומהסצינות הארוכות שבהן משפטי-חכמה נאמרים עם הד בחדרים מוארים באור אלוהי. אבל יש לי חשש מסוים ש"בלייד ראנר 2049", הוא סרט פחות חכם ממה שהוא היה רוצה להיות.

אחד היתרונות שהיו ל"בלייד ראנר" המקורי הוא שזה היה בין הסרטים ראשונים להתייחס למדע בדיוני כמשהו שיכול לחקור שאלות פילוסופיות, ולא כסרט בסגנון "אנחנו תקועים על כוכב זר ומגיע חייזר [קרי: איש בתחפושת גומי מגוחכת] שצריך לירות עליו באקדח לייזר. פיו. פיו". אבל מאז "בלייד ראנר" עברו כמה וכמה שנים, וכל השאלות והרעיונות ש"בלייד ראנר 2049" מתייחס אליהם הם כאלה שכבר עסקו בהם בלא מעט סרטים: קצת "היא" (זה עם חואקין פניקס והקול של סקרלט ג'והנסן, לא זה עם האונס), לא מעט "אקס מאכינה", וקצת, נו, "בלייד ראנר". ומכיוון שקשה לומר שהסרט נושא בחובו איזה בשורה חדשה בנושאים האלה, התחושה היא שמדובר במעין "מיטב להיטי המד"ב החכמים של השנים האחרונות – לייט".

וזה לא עוזר לסרט שבחלקו השני של הסרט, רמת הכתיבה של חלק מהדמויות מדרדרת לעומק האדמה והנבלים מתחילים להיות מגוחכים לחלוטין, מרחק שפם מגולגל וצחקוק מרושע מלהיות דמויות קריקטורה לכל דבר. סרט שמעלה רעיונות ורוצה לחקור אותם בצורה אינטליגנטית לא יכול להרשות לעצמו דמות שהמוטיבציה שלה היא "אני רוצה להיות הכי טובהההההההה!!!".

כמובן, אין שום בעיה שסרט טיפשי – אבל "בלייד ראנר" עשוי כל כך טוב ונראה כל כך יפה, שהוא מצליח לגרום לך להרהר האם הוא באמת טפשי, או שאולי בעצם הוא ממש חכם ומבריק אבל מחביא את זה בצורה כזאת שרק עשרות צפיות יגלו את זה. ואולי החשש לקבוע לכאן או לכאן נובע מהפאדיחה שהקהל בזמן אמת קצת פספס את "בלייד ראנר" המקורי, ועכשיו אנחנו פוחדים להיכנס לאותו המצב בשנית עם ההמשך שלו.

בכל מקרה, אפילו אם שופטים את הסרט בצורה החמורה ביותר ומנטפקים לו את הצורה, עדיין מדובר בהישג. הרי הסרט לקח על עצמו את האתגר הלא פשוט בכלל של להיות סרט המשך לקלאסיקת קולנוע, וגם עם כל התלונות והמרמורים – הוא עמד בה. שלא כמו הרבה המשכים מאוחרים ומיותרים, "בלייד ראנר 2049" הוא סרט שעומד בשורה אחת עם "בלייד ראנר". יש אנשים שאפילו יעדיפו את ההמשך על פני המקור. וכך נוסף לדני וילנב, במאי הסרט, עוד וי ברשימת האתגרים הבלתי אפשריים שהוא עומד בהם, שנה אחר שנה, והפילמוגרפיה שלו מתחילה להראות יותר ויותר מרשימה ומעוררת קנאה. עכשיו הוא רק צריך ליצור משהו שיהיה יצירת מופת בלתי נשכחת מעיפת מוחות, והוא בקלות ירוויח את מקומו בדיון "מיהו הבמאי הטוב ביותר שעובד כיום בהוליווד".