הרבה סרטי גיבורי-על יוצאים לאקרנים בימינו, הם בדרך כלל עולים הרבה כסף, הם בדרך כלל מכניסים הרבה כסף, ועולם כמנהגו נוהג. "סרט גיבורי-על פתח עם סכום גדול" זה כבר לא חדשות. חוץ מכשזה כן. הדבר ש"דדפול" עשה בסוף השבוע האחרון בארצות הברית הוא כן חדשות; זה עשוי להיות אחד המקרים הנדירים שבהם הצלחה של סרט בקופות יכולה באמת לשנות משהו באופן שבו הוליווד עובדת.
"דדפול" הוא דמות מהאקס-מן, שבמשך הרבה זמן היתה פופולרית בקרב חובבי קומיקס ולא ידועה בקרב אף אחד אחר. הוא הופיע – טוב, גירסה משונה שלו הופיעה – בסרט "אקס-מן המקור: וולברין", בגילומו של ריאן ריינולדס. הרעיון היה ליצור לדדפול סרט ספין-אוף משלו, אבל משום שאף אחד לא אהב את הדמות או את הסרט, הרעיון נזנח. אבל ריינולדס עדיין מאוד אהב את דדפול, ובמשך שנים ניסה ללחוץ על האולפנים להפיק סרט על דדפול בכל זאת. הסיכוי שזה יקרה לא היה גדול. דדפול הוא דמות שאינה מתאימה לכל המשפחה, אלימות וגסות הן חלק מהקטע שלו, והרי סרטי גיבורי על חייבים תמיד להיות מדורגים PG-13, כדי שגם הילדים יוכלו להגיע. גרוע מזה, ריינולדס כבר נשרף בתור דדפול, ונשרף עוד פעם בתור גיבור-על ב"גרין לנטרן" הכושל. ולמרות הכל, איכשהו, הדבר המאוד לא סביר הזה קרה בסופו של דבר: סרט על דדפול, בגילומו של ריינולדס, אבל לא אותו הדדפול מהפעם הקודמת אלא אחד אחר, וסרט שהולך עם הדמות של דדפול, הטירוף שלו ושבירת הקיר הרביעי שלו עד הסוף, ולכן גם מדורג R, בניגוד לכל סרט גיבורי על אחר בעידן המודרני. היה צריך להתפשר כדי שזה יקרה, ולכן "דדפול" הופק בתקציב קטן מאוד ביחס לאקס-מנים וגיבורי על באופן כללי – 58 מיליון דולר בלבד על פי מקורות זרים.
השבוע הוא יצא לאקרנים. ההכנסות שלו, על פי ההערכות הנוכחיות, בסוף השבוע הראשון שלו: 135 מיליון דולר.
135 מיליון אולי נראים כמו כסף קטן בעולם השיאים של היום, שבו שום דבר מתחת ל-200 מיליון כבר לא מרשים. אבל עם המספר הזה, דדפול שבר כמה שיאים חשובים. זאת הפתיחה הגדולה ביותר אי פעם לחודש פברואר, כשהוא עוקף בהפרש עצום את השיאן הקודם, "50 גוונים של אפור" מהשנה שעברה (85 מיליון דולר). הנה עוד כמה סרטים שאת הפתיחה שלהם "דדפול" עקף: "אקס-מן המקור: וולברין" (85 מיליון); כל סרט אקס-מן אחר אי פעם (המצליח ביותר היה "אקס-מן 3" עם 102 מיליון דולר); "איירון מן" (98 מיליון דולר); "איש הפלדה" (116 מיליון); "קפטן אמריקה 2" (95 מיליון דולר). דדפול הפך משחקן שולי בסרט כושל לאחד מגיבורי-העל הגדולים בעולם, כשהוא קופץ מעל לראש של וולברין, סופרמן וכמה וכמה גיבורים אחרים שהיו אמורים להיות גדולים עליו בכמה מספרים.
חשוב גם להזכיר שוב ש"דדפול" הוא סרט קטן תקציב. כמעט לכל סרטי גיבורי העל האחרים שהוזכרו כאן היו תקציבים של מאה מיליון וצפונה, לפעמים הרבה הרבה צפונה. לכן הסרטים האלה צריכים לעשות הרבה יותר מלהשיג סוף שבוע ראשון מוצלח כדי להגיע לרווחיות. "דדפול", לעומת זאת, הכפיל את תקציב ההפקה שלו בתוך סוף שבוע אחד. מבחינת רווח נקי, הוא עשוי להתברר כמצליח הרבה, הרבה יותר מכל אחד מהסרטים האחרים כאן.
אבל השיא היותר חשוב שדדפול שבר הוא זה: זאת הפתיחה הגדולה ביותר אי פעם לסרט המדורג R. וזה לא סתם שיא קטן; המחזיק הקודם בשיא הזה היה "מטריקס Reloaded", משנת 2003 (!), עם 91 מיליון דולר. 13 שנה השיא הזה החזיק. הסיבה היא לא הביצועים המדהימים של "מטריקס" (שבסטנדרטים של היום אינם מרשימים בכלל), אלא העובדה שבלוקבאסטרים המדורגים R פשוט כמעט ולא נוצרים. ההנחה הבסיסית היא שכדי להגיע להכנסות גדולות צריך לפנות לכל המשפחה, ולהיות ידידותיים גם לילדים ולסבתא, ולכן צריך להתנהג יפה. היוצאים מהכלל הם קומדיות (כמו "הנגאובר"), סרטי אוסקר וסרטים "חשובים" ("צלף אמריקאי"), וכמובן, 50 גוונים של אפור. נעשו אמנם ניסיונות לעשות סרטי קומיקס המדורגים R, חלקם אפילו הצליחו במידה זו או אחרת ("300", "השומרים"), אבל אף אחד מהם לא התקרב למספרים ש"דדפול" עשה עכשיו.
אז האם יכול להיות ש"דדפול" ישנה משהו? יכול להיות שבוורנר עכשיו שוקלים מחדש את ה-PG-13 שהחליטו לתת ל"יחידת המתאבדים"? או שזה שוב ייתפס כמקרה חד פעמים, והכל יחזור לקדמותו, חוץ מ"דדפול 2", כמובן?
בכל מקרה, לריאן ריינולדס וטים מילר (וגם לכל מי שעבד על השיווק המצוין של הסרט) צריך למסור סחתיין. זה לא היה מסע קל, אבל הם הצליחו. מעבר לכל פרופורציה. אחרי כל כך הרבה שנים וכשלונות, ריאן ריינולדס הוא סוף סוף הכוכב שהוא תמיד היה אמור להיות.
סרט אש!
ממליץ בחום :)
ריאן ריינולדס נהיה סוף סוף הכוכב שהוא תמיד היה אמור להיות
כי הוא סוף סוף קיבל 25,000 לייקים ו-1000 שיתופים.
בקשר לסיקוול, אני חושש לאפקט "פורטל"
מי שלא מכיר. Portal היה משחק קטן ונחמד שיצא בצמוד למפלצת הקרויה half life: 2 (episode 2)
המשחק לא היה דומה לדברים אחרים והיה לו חוש הומור שחור וציני.
ההצלחה שלו הייתה כה גדולה שהציפיות וההשקעה הכספית מ Portal 2 היו כה גדולות שהיה ברור שהוא יאכזב.
פורטל 2 אינו משחק גרוע, אבל לא מפתיע ולוקח סיכונים כמו הראשון.
סליחה. "פורטל 2" הוא משחק מעולה בכל קנה מידה סביר.
הוא לא מפתיע כמו הראשון, כי מה לעשות, אי אפשר להפתיע כשאתה סרט המשך. אי אפשר היה לצפות למשהו יותר טוב.
ברצינות?!
זה אחד המשחקים הכי טובים ששיחקתי.
והסוף שלו, בלי שום ספק היה הסוף הכי מפתיע שחוויתי במשחק מחשב. לקח לי איזה חמש דקות להבין שהפה שלי פעור לרווחה.
רגע, מה?
פורטל 2 היה נפלא והרבה יותר טוב מפורטל 1, פשוט כי היה בו את כל מה שהיה אדיר בפורטל 1 בכמויות גדולות יותר, ועוד כמה דברים. אני אוהב לומר שפורטל 1 הוא משחק מחשב מושלם והדבר הכי טוב אי פעם, ופורטל 2 טוב יותר.
וזה די בקונצנזוס, כן?
(כמו כן גם המכניקה של הפורטלים וגם ההומור השחור של פורטל 1 לא היו מקוריים לגמרי. הם פשוט בוצעו ממש ממש טוב).
לא בטוח אם זה נכון לראות אותו דווקא כסרט גיבור על.
כשאני חושב על דדפול, כאדם שמימיו לא פתח קומיקס של מארוול והידע שלו על דדפול מסתכם בטריילר של הסרט, הוא דווקא מתיישב אצלי יותר כקומדיה פרועה – אותה המשבצת שממלא "הנגאובר". קומדיה פרועה ברוח של גיבורי-על, כמובן, ז'אנר מצליח בטירוף שמזמין לעשות עליו קומדיות, אבל קומדיה. כזאת שאפשר ללכת עם החבר'ה כשרק רוצים לצחוק.
מהסיבה הזאת קשה לי להאמין שסרטים שלוקחים את עצמם ברצינות ורוצים לעשות יותר מכיף יסכימו לקחת את הסיכון ללכת על R בהשראת דדפול. R הוכיח את עצמו כסיכון שעובד בקומדיות פעם ב-. שווה לתת קצת כסף לסיכון כזה מדי פעם, אבל בז'אנר הרחב יותר של גיבורי העל זה נראה לי עדיין סיכון שיעדיפו לוותר עליו.
דברי טעם
אבל שים לב שגם אם מסתכלים עליו כקומדיה – הוא השיג את הפתיחה הגדולה ביותר אי פעם לקומדיה. הפתיחה הטובה ביותר של קומדיה "נטו" היא של "הנגאובר 2" – 85 מיליון. אפילו לא באזור. לפחות מבחינת גיבורי-על, הפתיחה שלו לא חריגה (גם אם היא עדיין מצוינת), לכן הרבה יותר הגיוני מצד האולפנים להסתכל עליו כעל חלק מז'אנר גיבורי העל מאשר כעל קומדיה.
״יותר מכיף״?
אז אתה אומר של״איירון מן״ ו״וולברין״ יש מטרה חוץ מכיף?
ובכלל, איזו מטרה יש לסרטים חוץ מכיף? להוביל שינוי בחברה או משהו? לא בסרטים כאלה מדובר.
אני לא יודע אם לזה התכוון המגיב מעליי, אבל לדעתי חלק מההייפ סביב דדפול הוא סרט גיבורי על שמנותק מכל הרצף העלילתי המעיק של מארוול, די סי או אקס מן (אני יודע שהוא מתרחש בעולם זהה לזה של אקס מן, אבל אין בו באמת התפתחויות עלילה משמעותיות). אין את הנטל הזה של לדעת מה קורה עם כל דמות וכל אינפיניטי סטון בכל רגע. ולא היה כזה סרט כבר די הרבה זמן בז'אנר.
הקסם של דדפול הוא שהוא כמו מערכון ארוך על גיבורי על, וזה באמת משהו שהיוצרים שלו יצטרכו לשמר גם בסרט הבא.
לדעתי
האמת שכל עניין האינפיניטי סטונס זה משהו שרץ ברקע ורוב המיינסטרים לא ממש שם לב אליהם. לדעתי העובדה שזהו גיבור על שהוא מופרע לחלוטין וחסר כל מעצורים, זה היה השינוי המרענן שהצופים רצו לראות + עבודת השיווק לקראת יצירת הסרט היא משהו ייחודי שגם עשה את שלו.
בתכלס יש הרבה סרטי גיבורי על שהחיבור שלהם לעולם קולנועי
הוא מינימלי – ארבעת המופלאים, אנטמן, שומרי הגלקסיה ואיש הפלדה.
אולי העובדה שדדפול לא מצריך הכרות עם עולם עזרה, אבל זה בטח לא הקלף הראשי שאחראי להצלחה שלו.
נראה מינימלי
כל הסרטים שציינת: תחילה לא מקושרים ליקום המלא אבל אחרי זה הם מתקשרים או יתקשרו אליו –
איש הפלדה הוא הספתח של היקום של די סי
שומרי הגלקסיה בסופו של דבר יתקשר ליקום הגדול של מארוול כנראה בנוקמים 3 / 4
אנטמן כבר מופיע במלחמת האזרחים
וארבעת המופלאים היה אמור להתחבר ליקום של אקס מן אבל כולנו ראינו כמה הוא גרוע וכנראה הוא לא יתחבר לשום דבר יותר
לא יודע מה יקרה בסרט המשך של דדפול אבל הוא יתחבר ליקום של אקס מן בצורה כזו או אחרת.
הם אולי חלק מיקום קולנועי, אבל אתה לא צריך לדעת כלום בשביל ללכת אליהם,
ובאף אחד מהם אין שום קטע "מעיק" שמצריך ממך להזכר איזה דמות מחזיקה איזה אבן נצח (מלבד סצנה של דקה בשומרי הגלקסיה).
אני בספק אם יש איזשהו צופה שחשב לעצמו שדדפול נראה נפלא כי הוא לא חלק משום יקום קולנועי אבל לארבעת המופלאים הוא לא ילך כי בטח בסרט השלישי בסדרה יופיע בהם רפרנס לאקס מן.
תקשיבו, זה לא הולך ככה.
לא הגיוני שבכל פעם שסרט גיבורי על זז סנטימטר לכאן או לכאן ממה שהתרגלנו אליו באוונג'רס יכריזו עליו כלא סרט גיבורי על.
דדפול הוא סרט גיבורי על, מככב בו אחד מגיבורי הקומיקס היותר פופולאריים והוא מתקיים במובהק בעולם של אקס מן. נכון שהוא גם מאד קומי, אבל גם שומרי הגלקסיה היה אופרת חלל וזה לא הפך אותו לפחות סרט קומיקס.
באופן כללי להגיד שה-R של דדפול לא ישפיע על סרטים כמו יחידת המתאבדים נשמע לי נורא מוזר ולא מנומק.
ושתי דקות אחרי שדיברנו הוכרז שהסרט הבא של וולברין יהיה מדורג R,
וכך גם גרסת הבמאי של באטמן נגד סופרמן.
מה שמוכיח, באופן לא מפתיע, שדדפול בהחלט משפיע על סרטי קומיקס אחרים – עד כדי גיחוך למען האמת (איך עושים גרסת R לסרט שכבר צולם? עוברים על הצילומים ומחפשים wardrobe malfunction? בחיית DC, זו הולכת להיות הגרסת R הכי כסת"חית בעולם, אתם לא עובדים על אף אחד).
באטמן וסופרמן הוגש ל-MPAA ודורג R כבר בספטמבר.
אני חושב שהיינו מקבלים את זה בגרסת במאי עם דדפול או בלעדיו.
השפיע, אבל בצורה הלא נכונה
למרות שההיכרות שלי עם דדפול לפני הסרט הייתה קצרה, היה לי ברור שסרט בדירוג PG-13 יעשה לדמות עוול. הם לא עשו את זה R כדי להיות אדג'יים, אלא כי זה פשוט הדרך הכי טובה להציג את הדמות בצורה נאמנה למקור. אבל אני מניח שעכשיו לפחות חלק מהאנשים בהוליווד יחשבו שהסיבה להצלחה שלו היא ה R, ופשוט יעשו את הסרטים הבאים עם דירוג R בלי לחשוב אם זה באמת חיוני. וזה לא, כמובן. דירוג R רק נותן יותר חופש מבחינה של קללות, אלימות ומין. אבל זה לא אוטומטית משפר דברים. אני בספק שהאיכות של סרט הסולו הראשון של וולברין הייתה משתפרת עם כמה שפריצים של דם וקללות. אבל עכשיו יתחילו לעשות סרטים מדורגים R בתקווה להיות "כמו דדפול", וזה כנראה לא תמיד יעבוד.
מצד שני, אולי אני טועה. נראה…
הבעיה האמיתית היא שהדירוג מוחלט לפני שנכתב התסריט או הסרט מבויים
בעולם מושלם התסריטאי היה כותב את התסריט והדיאלוגים כפי שהוא מוצא לנכון (תוך התחשבות אולי בקהל היעד, אבל לא בחוקי הדירוג השרירותיים), הבמאי היה מכניס את כמות העירום והדם שהוא מוצא לנכון, וה-MPAA היה מדרג את הסרט בהתאם לתוצאה. ברגע שהדירוג הוא משהו שמוכתב מראש (ולא משנה לאיזה כיוון, אם כי "לעלות" לדירוג R אפשר במחי שתי מילים בתסריט), שום דבר בכתיבה או בבימוי כבר לא טבעי לגמרי. אבל זה נכון, למרבה הצער, לכמעט כל אלמנט בבלוקבאסטרים הוליוודיים.
לא חושב שזה דדפול
קודם כל, לפחות ממה שאני ראיתי, זה לא 'הוכרז' אלא 'דווח'. כלומר, האתרים מדווחים על המידע ע"פ מקורות כלשהם, אבל לא הייתה הודעה רשמית בנושא. ההבדל הוא מינורי – כשמדובר באתר בעל שם, הוא כנראה מוודא את אמינות המקור שלו, אבל זה בכל זאת לא אותו דבר.
מה שכן, בדיווחים הללו (שוב, לפחות ממה שאני ראיתי), מצויין במפורש שההחלטה התקבלה לפני שדדפול יצא לאקרנים.
לגבי גרסת הבמאי של באטמן נגד סופרמן – אני לא חושב שזה משהו חריג, וורנר עשו אותו דבר עם ההוביט השלישי שקיבל גרסה מדורגת R בבלו-ריי, וגם הבלו-ריי של וולברין השני כולל גרסה לא מצונזרת.
ההשפעה של דדפול, לפי דעתי, היא בעיקר בתשומת הלב המוגברת לדירוגים של הסרטים הללו.
אין ספק שההחלטה לעשות את וולברין הבא R
התקבלה לפני שדדפול יצא, ולכן לפני שהתברר עד כמה הוא הצליח.
יכול להיות בהחלט שהיא בכל זאת הושפעה מדדפול – מהקרנות מוקדמות שלו והבאזז שהוא עורר לפני שהוא יצא. אבל כדי לראות את ההשפעות הישירות של ההצלחה של דדפול נצטרך לחכות עוד קצת.
אבל את סין הוא הפסיד
הממ… מה הסיכויים שדדפול יתלוצץ בסרטו הבא על הצנזורה בסין?
בהחלט מרשים
אני חושב שגם כדאי לציין שזה סרט שצולם בדו מימד בלבד (יאי) מה שמוריד את ההכנסות וגם הושק בפברואר שזה חודש שהוליווד לרוב זורקים לשם את הסרטים ה"חלשים" שלהם בשביל לסתום חורים.
אני באמת מקווה שהסרט הזה יגרום קצת לשינוי מחשבה בהוליווד אבל אני בספק כי לרוב זה מרגיש שהם לא כל-כך מרבים לחשוב אלא פשוט לומר "זה מצליח, לזרוק עוד הרבה יותר כסף לשם = להרוויח הרבה יותר כסף שם", לפחות ככה אני מרגיש =\.
אקס-מי?
הולי צ'ימיצ'נגה, איזו פתיחה. כמו שאמרת, בד"כ המספרים האלה לא ממש מרשימים, אבל בהתחשב בנסיבות, זה די מדהים. מצד שני, אחרי שרואים את הסרט די אפשר להבין את זה. הוא משלב בצורה מעולה שני דברים שאנשים מאוד אוהבים – סרטי קומיקס והומור. תוסיפו את אחד ממסעות השיווק שהוא באמת מהיצירתיים והמשעשעים שראיתי, ויצא סרט שלמרות שויתר על פלח קהל לא קטן – במיוחד בשביל סרט קומיקס עם דמות מאוד פופולרית – הוא מצליח בטירוף.
אני דווקא לא חושב שהוא הלך עד הסוף עם המודעות העצמית שלו – יותר נכון, הוא לא הלך איתה עד הסוף במקומות שקיוויתי ושהיו יכולים לשפר אותו עוד יותר – אבל בהתחשב בסיכון שהוא היה ובדברים שהוא כן הצליח לעשות, זה מאוד מרשים. מקווה שסרט ההמשך יצליח להתעלות עליו.
אחרי הופעה נהדרת ב"הקולות" והסרט הזה, נראה שריאן ריינולדס בדרך לקאמבק. מקווה שימשיך לבחור בסרטים טובים. ואפרופו "הקולות", בהתחשב בכך שהדמות של דדפול בקומיקס היא סכיזופרנית ושומעת קולות בתוך הראש שלה (וגם מדברת איתם), זה קצת מצחיק אותי שהסרט בו ריאן ריינולדס מדבר עם קולות אחרים שהם ריאן ריינולדס ו"דדפול" הם שני סרטים שונים.
צד שלישי לצירוף המקרים הזה:
פייפר מן (לקרוא כמו הסרט הקצר של דיסני, לא כמו הכינוי שלי), סרט שאני מאד מאד אוהבת ומשום מה אף אחד אחר לא מדבר עליו. גם שם ריינולדס הוא גיבור על אבל הוא גם חבר דמיוני – או קול בראש – של ג'ף דניאלס. הדמות של ג'ף דניאלס לא סובלת מסכיזופרניה, אבל עדיין יש קשר קל.
וריאן ריינולדס לגמרי הורס שם. אין עליו.
מדהים
מגיע אוסקר לחברת פרסום שעבדה על הסרט הזה
אני חושב שמעבר לכל ההסברים, זה פשוט סרט מהנה מאוד.
אני חושב ששנים לא צחקתי ונהניתי מסרט כל כך.
וזה קצת מוזר לי שעד היום הוליווד התעלמה מהעובדה שרוב קוני כרטיסי הקולנוע הם לא ילדים קטנים.
אמנם לא קטנים, אבל טיינאייג'רים בתווך שבין 13 ל-17 שווים הרבה מאוד כסף פוטנציאלי.
למרות שמאוד נהנתי
אני ממש מופתע, לא ציפיתי לכזו פתיחה, אבל כנראה שהעולם היה מוכן לדדפול ופשוט חיכה שמישהו יזיז משו.
אחרי שחיכינו לראות האם סטאר וורס יעבור את אוואטר ואת ה900 מיל'
משחק הניחושים החדש הוא האם דדפול יעבור את הפסיון של מל גיבסון בתור הסרט R הכי רווחי בכל הזמנים
בנוגע ליחידת המתאבדים
כמה זה בכלל אפשרי לשנות את הבשר של הסרט אחרי שהוא פחות או יותר כבר מוכן?
R זה לא רק דירוג,R זה אופי הסרט,הבדיחות,התסריט,הצילום והסצנות.. זה לא יהיה משהו שקצת קשה לשנות בשלב כל כך מתקדם של הסרט?
בתור הבמאי של הסרט
אני יכול רק להגיד לך שצילמנו לא מעט סצנות R ולכן בהחלט יש מקום לשינוי. כרגע בדיונים בנוגע לזה.
בתכלס, בשביל R צריך יותר מטיפת דם אחת ולומר Fuck לפחות פעמיים.
(ל"ת)
היופי של הקולנוע
הוא שתמיד יש דרכים איך למתן סרטים,
http://youtu.be/kI-KdWaN-4M
(יש בלינק ספויילרים ל״מת לחיות 3״)
יאללה פישלר
תכתוב כבר ביקורת לסרט!!!
ראיתי אותו בשבת (ואהבתי מאוד) ומאז אני נכנס כל שעה לקרוא כבר את הביקורת שלך, איפה היא???
דרוג R
אני מאוד מקווה שזהו הסרט שיעשה את שינוי התפיסה בהוליווד.
כבר הרבה שנים שלא ראינו סרטים עם דירוג R שבאמת האמינו בהם ופמפמו אותם בצד השיווקי לצופה כמו שעשו עם דדפול. אז נכון שפוקס לא ממש האמינה בסרט הזה אבל מזה יצא רק טוב, כי יוצריו האמינו בו. הסרט לא היה מוגבל בשום צורה וכמו שריינולדס אמר הם רצו להישאר כמה שיותר נאמנים לקומיקס, התוצאה בהתאם.
אני מאוד מקווה שהאולפנים הגדולים למדו כאן משהו. אני לא חושב שיהיה שינוי עם חוליית המתאבדים אבל בפרויקטים הבאים אולי האולפנים יתאזרו ביותר אומץ עם יצירת סרטים לקהל יותר בוגר.
אני מציע לכולם להנמיך ציפיות בקשר לאולפנים בהוליווד.
זה נכון שמדובר פה בהרבה כסף, וזה כל מה שמעניין אותם, אבל כבר ראינו אותם מחליפים במאים ותסריטאים לרעה גם כשהראשונים הצליחו מאוד.
אסור לזלזל בטיפשות האנושית!
אני פסימי, ומחכה לראות Confirmed על טים מילר בתפקיד הבמאי של דדפול 2.
אם יחליפו אותו – זה יהיה סופו של דדפול, כמו קיק אס 2 ובאטמן לנצח.
—-
בינתים, מישהו בא לצפיה שניה?
מה עם רביעית? P;
(ל"ת)
השאלה זה גם כמה זה יחזיק
אני לא מדבר על הדירוג, אלא על האופי של דדפול. הסרט היה נורא משעשע, אבל אני לא בטוח שאני רוצה אותו עכשיו תקוע בכל סרט של אקסמן (לא שהם כאלה טובים, אבל עדין…)
עוד משהו שדדפול הוכיח
לא צריך את סין! גם סטאר וורס לא הרוויח שם מי יודע מה וישה בוכטות. מה שאומר שהוליווד יכולה להפסיק להתרפס אליה ולשבש את הסרטים שלהם בגלל זה!
אם ההר לא בא אל מאו, מאו יבוא אל ההר.
הניסיון של הוליווד לחדור לסין לא הולך להיפסק נכון לעכשיו למרות הנתונים בתגובה שלך, אבל פרק מעניין במיוחד ביחסים הסינו-הוליוודיים הולך להירשם בחורף הקרוב וזאת הזדמנות טובה להפנות אליו תשומת לב. ב-23 בנובמבר ייצא בארה"ב סרט בשם "החומה הגדולה", שאמור להיות הקופרודוקציה הראשונה (ועד כמה שאני יודע גם היחידה עד כה) בקנה מידה עצום שנעשית בין תעשיית הקולנוע האמריקאית וזאת הסינית.
מביים אותו ג'אנג יי-מו, האיש מאחורי "גיבור" ו"מחול הפיגיונות", ורוב הקאסט הולך להיות סיני, כשמי שנחשב לאחד מגדולי השחקנים בתולדות המדינה, אנדי לאו (שהוא גם זמר ובעיקרון אחד האנשים הכי מפורסמים שם ככה שכבר השם שלו זה כסף מובטח מהרבה מאוד מלוכסני עיניים) אמור להיות באחד התפקידים הראשיים. ועדיין, דרמת ההרתפתקאות ההיסטורית (ב-3D!) הזאת, היא לא פחות הוליוודית ממה שהיא סינית – מאט דיימון, ווילם דפו ופדרו פסקל (כן, הצפע האדום ממשחקי הכס) גם נמצאים שם, כשיוניברסל אחראית על ההפצה. ועדיין, ברור לכל המשתתפים בעניין שמדובר בראש ובראשונה בניסיון ראשון אמיתי של הסינים לפנות גם לשוק העולמי. אף סרט סיני לא זכה להפצה כה נרחבת וקמפיין קידום כה מאסיבי כמו שהסרט הזה הולך לקבל (עניין של כמה חודשים עד שיתחיל), ועד כמה שאני יודע הוא כבר שבר את שיא התקציב להפקה סינית, אבל על זה כבר אל תתפסו אותי במילה. אבל כן, גם אם מדובר בחדירה מרצון אל המערב שהוליווד לא מתנגדת לה ואף משתפת איתה פעולה, זאת בהחלט מתכוננת להיות סנונית ראשונה בדרך של סין לצבור עוד כח בשוק הקולנוע הבינלאומי. מראיונות שניתן למצוא באינטרנט עם אנשים מאחורי הסרט, בהחלט ניתן לראות שהם רואים את זה (גם) כמשהו אידיולוגי ממש, של "לתת לעולם ליהנות מהפירות שלנו" או משהו כזה.
בקיצור: בהמשך השנה הסרט הזה הולך לעשות הרבה מאוד רעש, וניחוש שלי: זה ממש לא יהיה בגלל התוכן שלו, שיהיה סביר פלוס במקרה הטוב.
וכמובן שעם תאריך יציאה כזה, הסרט גם אמור לנסות לדבר חזק בעונת הפרסים.
ככה שלכל מי שמתלונן על ה-OscarsSoWhite#, בשנה הבאה סבירות גדולה שתהיה נציגות צהובה לא קטנה. ובעצם גם שחורה, שהרי "הולדתה של אומה" (לא הסרט הגזעני מ-1915, גאד השם הזה הולך לגרום ליותר מדי בלבולים), סרט העבדות שהולל בסאנדנס גם אמור להיות מתחרה חזק.
אז במילים אחרות: באוסקר הבא יהיה נתח גדול של Black and Yellow Black and Yellow Black and Yellow.
מתנצל מראש על הבדיחה הזאת.
בנאדם
מאיפה אתה מתמצא כלכך? שאפו.
זז לפברואר 2017...
(ל"ת)
וול שיט, הנה הלכו התחזיות אוסקר האחרונות שכתבתי.
(ל"ת)
וולברין 3 יקבל דירוג R...?
http://www.comingsoon.net/movies/news/657593-wolverine-3-to-get-an-r-rating#/slide/1
אז מישהו סוף סוף הבין
שאם בחור גדול עם טפרי ענק תוקע אותם באנשים, אמורים לראות דם?
זה משנה?
אצל דדפול דירוג R מהותי לדמות (נניח), אבל אם וולברין יכול לחתוך לאנשים גפים ולהגיד פאק יותר מפעם אחת אז הסרט יהפוך לטוב יותר?
כן!
(ל"ת)
לדעתי לא
יש את "וולברין" הקודם בגרסא לא מצונזרת, עם כמה fuckים ודם. לא הרגשתי הבדל.
כי גרסת הבמאי של וולברין היתה רמאות אחת ענקית.
דם שהוסיפו במחשב ואיזה שתי F words שירדו בעריכה.
זה היה די מיותר, חוץ מסצינת אקשן אחת ספציפית שהיתה מדהימה ולא נכללה בסרט המקורי. אבל זה לא מה שעושה את הסרט.
הוא כוון להיות PG-13 וצולם ככה. אולי לגבי הסרט הבא זה יהיה שונה אם מראש הוא יהיה R ייעודי.
משתמש ב-reddit העלה תמונה.... ?
עכשיו לגמרי אני משוכנע…מילא אם זה היה מגיע מאתר כלשהו, מטוויטר של מישהו רציני, אבל יש יותר מדי התייחסות לאנשים אלמוניים עם קצת כשרון בפוטושופ. אולי זה אמיתי, אולי לא, אבל נכון לעכשיו זה כ"כ קלוש שלא צריך להתייחס לזה.
וולברין הוא דמות שתעבוד נהדר ב-R, אבל בואו נהיה ריאליים : הבעיות בסרטים הקודמים ממש לא היו כמה פעמים הוא אמר פאק, או כמה דם ראו, אלא חורים די בעייתיים בעלילה. באופן אישי, אני גם נוטה להאמין שהאולפנים לא כ"כ ימהרו לכיוון ה-R, מסיבות כלכליות ברורות. כבר היום אפשר לשחק מאוד מלוכלך ועדיין להשיג PG-13, אם אפשר "להיות עם ולהרגיש בלי", זה הפתרון המושלם מבחינתם.
ליאונרדו דיקפריו רוצה אוסקר - המשחק
משחק פלאש שבו אתם משחקים את דיקפריו הרודף אחרי הפסלון בעודו מנסה להתחמק מצלמי פפארצי, מייקל פסבנדר ועוד.
נהדר.
ואפרופו דיקפריו – הוא מגיע לארץ! טוב, לא הוא, אלא ג'ורדן בלפורט. האמיתי. יעביר פה סדנה בסוף החודש הבא. הכרטיסים לא זולים, אבל ניתנים לרכישה. אם אתם מתכננים ללכת, תתחילו לחשוב כבר עכשיו על דרכים למכור לו עט.
אני לא בא
מסתכל על מחיר הכרטיסים.
מסתכל על גודל האולם.
מבין איך ג'ורדן בלפרוט מגלגל מליונים.
.
.
.
וכל זה בלי לשמוע עליו אפילו מילה אחת.
טריילר חדש ל-"קולוניה" עם אמה ווטסון
זה נראה כמו סרט אימה חולני במיוחד, אבל זו בעצם דרמה היסטורית מבוססת על אירועים אמיתיים שקרו בימי שלטון פינושה בצ'ילה.
https://www.youtube.com/watch?v=UBSMl343fsw
טוב, מי מהמר שדדפול עושה 70 מיליון בסופ"ש השני?
(ל"ת)
הסרטים זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר: מזבל מוחלט ליצירות מופת - חלק אחרון
זהו. לקח זמן, אבל סיימתי. את הפרוייקט התחלתי בתגובה כאן ולקח לי זמן עד שהגעתי לסרטים שהכי כיף לדבר עליהם – סרטים שאתה אוהב. זה גם יותר קשה, כי יש גבול מסויים לכמה פעמים אתה יכול לתאר שסרט הוא נהדר. אבל ניסיתי, ואני מקווה שזה משתקף ושהקריאה לא תשעמם אתכם.
סרטים נהדרים (אהבתי)
גברת מיניבר (1942)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): גברת מיניבר
הכי טוב של אותה שנה: גברת מיניבר
עלילה: מלחמת העולם השנייה, דרך עיניה של אימא בריטית בעיירה קטנה.
סרטים בריטים באוסקר (ובכלל) נוטים לכלול איפוק רגשי. מכיוון שביקרתי בבריטניה פעמיים בסך הכל אני לא יודע כמה הבריטים באמת עצורים רגשית, אבל הדימוי הקולנועי שלהם נראה כמו אדם שעמד ברמזור "עצור" ומאז הפסיק לזוז. הבעיה עם סרטי איפוק רגשי לקהל המודרני, ואולי בכלל, זה שהם נוטים להיות משעממים תחת. דמות ש"סובלת מבפנים" יכולה באותה מידה בעיני קהל לא עירני להיראות כמו "מישהי שנזכרה ששכחה משהו בתנור". אבל האיפוק הזה מקבל פנים אחרות לגמרי כאשר הוא מוצב בפני מלחמה. בפני המלחמה, באיפוק הבריטי יש משהו מלכותי ומעורר כבוד. גברת מיניבר הוא לא סרט מלחמה במובן הידוע של המילה – גברת מיניבר היא לא איזה אחות רחמניה במלחמה או מולאן ז'אן דארק שהלכה להילחם בנאצים אלא בסך הכל אישה שגרה בכפר בזמן שהנאצים פשוט מנסים לשטח לחלוטין את כל מה שמסביבה. ובזמן שהסרט מתאר לכאורה חיי שגרה של דרמה בריטית רגילה, הצל של המלחמה לא רק צובע את הסרט בצבעים אפלים מהרגיל אלא גם גורם לסצנות מתח מעולות. כמובן שכתור סרט שנוצר בזמן מלחה"ע ה2 הוא גרסה מתוחכמת של סרט תעמולה, אבל הרבה לפני יוסף, המסר "תהיו גברת מיניבר" הוא מסר מעורר השראה עד היום.
השנים הטובות של חיינו (1946)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): השנים הטובות של חיינו
הכי טוב של אותה שנה: עניין של חיים ומוות
עלילה: מלחמת העולם השנייה, רק אחר כך.
"השנים הטובות של חיינו"? מה זה השם הזה? זה מחזמר תקופתי על משפחה? זה סרט של קפרה על זוג זקנים? דוקומנטרי על ילדים? אה,לא? זה סרט אפל על כך שאזרחים לא יודעים להתמודד עם חיילים שחוזרים הביתה מהמלחמה, כל כך מנותקים ומרגיש כמו חייזרים עם הופעות מרגשות ושלושה סיפורים שמשתלבים ומראים צדדים שונים של אותה הבעיה שמדהים לחשוב שהוא נעשה בסך הכל שנה לאחר סיום המלחמה? למרות שהוא נגמר בסוף טוב, אין לטעות באכזבה ובביקורת הקשה שהוא מטיח בחברה האמריקאית של סוף מלחמת העולם השנייה, והשאלות שהוא מעלה לגבי יחס לחיילים שחוזרים מהמלחמה עדיין בוערות גם היום.
הכל אודות חווה (1950)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): שדרות סאנסט
הכי טוב של אותה שנה: שדרות סאנסט
עלילה: עלייתה של כוכבת תאטרון צעירה שהתחילה כעוזרת של שחקנית תיאטרון מבוגרת.
אני מניח ש"הכל אודות חווה" הוא אחד מהסרטים האלה שכאנשים מדמיינים סרטים קלאסיים בראשם הוא עונה על התיאור בצורה מאוד מדויקת. תככי אנשי מעמד גבוה עם צרות של עשירים מדברים בשנינויות אחד לשני עם שחקניות בסצנות גדולות מהחיים ומערכות יחסים שמתפרקות ונבנות במהלך הסרט. וקלאסי הסרט הזה בהחלט. הוא אמנם פחות אפל ומעניין משדרות סאנסט, אבל הוא הולך לכיוון אחר ומרתק בעצמו עם הופעות נהדרות של כל הקאסט, אפילו מרלין מונרו.
מארטי (1955)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: ליל הצייד
עלילה: קצב איטלקי רווק פוגש בחורה.
מדהים לחשוב שמארטי נעשה בשנת 1955. סרט שכולו סרטי אינדי של שנות ה2000, בו שום דבר כמעט לא קורה ויש בערך 4 דמויות משמעותיות. סרט שכולו צמצום ומינוריות בתקופה שבה סרטים היו גדולים מהחיים. הסרט הזה הוא הסרט היחיד שזכה גם בדקל הזהב בקאן וגם בפרסי האוסקר, ובהחלט מגיע לו. גם אם הוא לא הסרט הכי טוב שזכה בזה או בזה, הוא הקדים את זמנו ופילס את הדרך לתעשיית הסרטים העצמאיים כפי שאנחנו מכירים אותה. ארנסט בורגניין מרגש במאבקו מול עצמו והסביבה הקרובה שלו, בסיפור הקצרצר, הרומנטי והנוגע ללב הזה.
הגשר על נהר קוואי (1957)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): עדה מטעם התביעה (למרות שגם 12 גברים זועמים סרט נהדר)
הכי טוב של אותה שנה: עדה מטעם התביעה
עלילה: שבויים בריטים בשבי היפנים בונים גשר.
השריקה של הסרט הולכת לפניו. זה לא ביטוי? אה, לא משנה. הגשר על נהר קוואי הוא סרט שבויי מלחמה (ז'אנר נהדר שנעלם בתקופה המודרנית.) ובו היפנים והבריטים רבים למי למי יש יותר כבוד בעוד האמריקאי הבודד הורס הכל לכולם. סרט שכולו טירוף מאופק שנבנה לאיטו עד לפיצוץ המצופה והנהדר. אלק גינס נהדר בצורה לא מפתיעה בכלל.
הדירה (1960)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: פסיכו
עלילה: עובד בחברה משכיר את הדירה שלו בשביל גברים שבוגדים בנשותיהם :|
הקומדיה הרומנטית הזאת, כמו הרבה דברים של בילי ויילדר מסתירה הרבה עוקץ וביקורת מאחוריה. אומנם לא יהיה נכון לקרוא לה מניפסט פמניסטי במיוחד, אבל היא בהחלט מציגה את ראשי החברות הגדולים כשאנשים חסרי מוסר שמשתמשים בנשים ואנשים כרצונם. ג'ק למון מותק כהרגלו, שירלי מקליין משחקת מופלא ובסרט הקליל-אפל הזה יש פשוט משהו שעובד.
טום ג'ונס (1963)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: גבוה ונמוך
עלילה: ממזר בריטי מסתבך עם הנשים בתקופתו בעודו רוצה לאהוב רק את הבחורה שאינו יכול לקבל.
היו קומדיות שזכו באוסקרים. קומדיות רומנטיות כאלה, חמודות וחצי דרמטיות. אבל טום ג'ונס הוא פחות "הרומן שלי עם אנני" ויותר "אוכפים לוהטים". קומדיה פרועה (טוב, יחסית לזמנה) עם התייחסות מובהקת למין , פארודיות על ז'אנרים אחרים ורמיזות קומיות על העובדה שאולי בן שכב עם אימו. אני לא בטוח עם הסרט יהיה הצלחה מטורפת עם קהל מודרני, אבל משהו בקלילות במשקל נוצה שלו שלא באה על חשבון עלילה מעניינת או פיתוח דמויות בצורה בסיסית ביותר גורם לסרט לבלוט לטובה, ולבטח לבלוט על פני רשימת הדרמות, מחזות הזמר והסרטים האחרים שזכו באוסקר לפניו ואחריו.
גבירתי הנאווה (1964)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): ד"ר סטריינג'לאב
הכי טוב של אותה שנה: בעבור חופן דולרים
עלילה: בלשן מתערב שיוכל להפוך מוכרת פרחים לנערה אריסטוקרטית, שר תוך כדי.
מבין כל מחזות הזמר של סוף שנות ה50 עד סוף שנות ה60, גבירתי הנאווה הוא המוצלח מביניהם. הוא המוצלח מביניהם כי למרות שדווקא השירים שלו הם כנראה אלה שהכי קשה להיזכר בהם (טוב, חוץ מ"ברד ירד בדרום ספרד") הוא פשוט מבוסס על חומר גלם מוצלח. הסיפור, הדמויות והעלילה באים הרבה לפני השירים הכיפיים גם אם לא קליטים והאומנות הויזואלית שמצטרפת בהצלחה בעיבוד הקולנועי, וסיפורם של אלייזה והיגינס מעניין הרבה יותר, ניתן להזדהות רבה יותר ובעל הרבה יותר תפניות מסיפורם של מריה ומה-שמו מסיפור הפרברים, או מריה ומה-שמו מצלילי המוזיקה.
העוקץ (1973)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): העוקץ
הכי טוב של אותה שנה:ירח נייר
עלילה: מישהו הורג מישהו (חבר של רוברט רדפורד), אז רוברט רדפורד מארגן את הנקמה הכי מסובכת שאפשר במקום סתם פשוט להרוג אותו בחזרה.
רדפורד וניומן נחשבים אחד מהצמדים הקלאסיים של הקולנוע, למרות שהופיעו בסך הכל בשני סרטים יחדיו. הסיבה לכך היא שאלו היו שניים מהסרטים הטובים שהוליווד הוציאה (באותם שנים). העוקץ הוא אושן 11 של שנות ה70, עם חבורת גברים נאים משחקים קלפים, מחליפים משפטי מחץ ומבצעים תרגילי עוקץ אחד על השני ועל הצופים ועל כולם. אמנם יצאו סרטים יותר איקוניים באותה שנה (מגרש השדים) ויותר מצחיקים באותה השנה (ירח נייר) או של במאים יותר חשובים (ג'ורג' לוקאס עם "אמריקן גרפיטי".) אבל, נו, עם אושן 11 היה מנצח באוסקרים במקום "נפלאות התבונה" כולנו היינו די מרוצים מההתפתחות הזאת.
הסנדק 2 (1974)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לני
הכי טוב של אותה שנה: אישה תחת ההשפעה
עלילה: המשך עלילות המאפיה, הפעם בשתי צירי זמן מקבילים.
"הסנדק 2" נוצר כדי שלאנשים תהיה סיבה לראות את הסנדק. אוקיי, כן, הסנדק לא סרט נוראי בשום סיבה אבל הסנדק 2 פשוט לקוח אותו בהליכה לאחור. זה מה שקורה כאשר מחליפים את אחד השחקנים המנופחים יתר על המידה (ברנדו) ומחליפים אותו באחד השחקנים הנהדרים שהיו בקולנוע (דה נירו), בטח באותה התקופה. למרות שהוא ארוך יותר, אין זכר לשעמום ולחוסר העניין שהציף את הסנדק הראשון, שהיה מעין סיפור אוריג'ין של גיבור על – מעין "באטמן מתחיל" ל"האביר האפל" שהוא הסנדק 2.
הרומן שלי עם אנני (1977)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): הרומן שלי עם אנני
הכי טוב של אותה שנה: ראש-מחק
עלילה: וודי אלן נזכר בחיים שלו וברומן שלו עם אנני, לאו דווקא בצורה כרונולוגית.
המעבר של וודי אלן לסרטים רציניים התרחש כאן, בסרט שעדיין לא רציני אבל בטח לא הבלגן המרהיב של סרטים כמו "ישנוני" או "אהבה ומוות". יש משהו מהנה בסרטים שלו בתקופה ההיא, שנראה שהוא השקיע בהם חשיבה רבה, היה לו עדיין משהו להגיד שהוא לא אמר לפני זה, וההומור שלו היה בשיאו. למרות ש"הרומן שלי עם אנני" הוא מעין פתיח לשנות ה80 שבהן וודי אלן הפגיז לחלוטין ברצף של סרטים נהדרים, הוא סרט טוב מאוד של וודי אלן. כזה שצפייה רצופה בו ואז, נגיד ב"מרומא באהבה" תגרום לייאוש קל בגרון.
פלאטון (1986)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): חנה ואחיותיה
הכי טוב של אותה שנה: הזבוב
עלילה: צ'ארלי שין מגיע לוייטנאם ומגלה שלא הכל תותים שם.
פלאטון היה יכול להיות סרט המלחמה הכי טוב שנעשה על וייטנאם, לולא פול מטאל ג'קט היה מגיע שנה אחר כך ונותן לו את הסטירת לחי המצלצלת ביותר. הוא מעניין ומרתק אך גם פשוט להבנה ומגיע לנקודה שלו בצורה כואבת ומדויקת. עם בימוי, תסריט ומשחק נהדר פלאטון אומנם פחות מהורהר מ"אפוקליפסה עכשיו" אבל הוא הרבה יותר עוצמתי ממנו. אם ההידרדרות של וודי אלן עוד נסבלת עם איזה "יסמין כחולה" או "חצות בפריז" פעם בשנתיים, ההתרסקות על הפנים של אוליבר סטון היא ביזיון לשמו ולסרטיו המוקדמים.
שתיקת הכבשים (1991)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): שתיקת הכבשים
הכי טוב של אותה שנה: פישר קינג
עלילה: אנתוני הופקינס זוכה באוסקר לשחקן הראשי הטוב ביותר למרות שהוא מופיע ל16 דקות. אה, כלומר, ג'ודי פוסטר מנסה למצוא רוצח סדרתי. זה מניח את הקרם על הגוף או שזה מקבל צינור עוד פעם.
שתיקת הכבשים מתהדר בתואר "סרט האימה היחיד שזכה באוסקר" למרות שאני אישית חושב שהתואר הזה מתאים יותר לצלילי המוזיקה, כי שתיקת הכבשים הוא הרבה יותר מותחן, לא? בכל מקרה, כן – נהדר, מותח, בנוי היטב, ופוסטר והופקינס מדהימים. הסרט שהוליד אלף ציטוטים ומחוות ראוי לכל אחת ואחת מהם, בייחוד כאשר אנחנו מדברים על סרט שבו יש לדמות קניבלית שם שמתחרז עם המילה "קניבל" כאילו סאב-טקסט או רמיזות זה לא דבר שקיים.
בלתי נסלח (1992)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): בלתי נסלח
הכי טוב של אותה שנה: אל מאריאצ'י
עלילה: קלינט איסטווד סוגר חשבון עם מערבונים, וגם עם אנשים בתוך המערבון.
המערבון היחיד (בערך) שזכה באוסקר הוא גם אחד מהמסכמים הכי נוקבים נגד הז'אנר. אחד הסרטים היחידים של קלינט איסטווד שלא הרדים אותי בצפייה הראשונית בו, והסרט השני הכי טוב של איסטווד (אני ממש אוהב את מכתבים לאיוו ג'ימה). קאסט נהדר (בייחוד ג'ין הקמן), והסיפור תופס אותך ולא מרפה. הדבר הכי נורא שאפשר להגיד עליו זה שהוא קבר את ז'אנר המערבונים, אבל גם זה היה נכון רק עד לאחרונה.
שיקגו (2002)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): שיקגו
הכי טוב של אותה שנה: עיר האלוהים
עלילה: רוקסי הרט נכנסת לכלא על רצח המאהב שלה, מנסה להשתחרר ולהיות כוכבת בו זמנית.
שיקגו הוא סרט שבאים אליו סקפטיים. "מחזמר בכיכובה של רנה זלווגר" לא נשמע ממש החומר ממנו עשויים סרטים טובים (למרות שבשנות האלפיים המוקדמות, כוכבה של זלווגר עוד נצץ) והוא נחשב המועמד הפחות רציני מבין המועמדים הדי פושרים של שנת 2002. אבל הוא פשוט כיף טהור. כנראה שרוב הקרדיט לכיפיות שלו צריך ללכת בכלל לבוב פוסי, אבל העיבוד של ביל קונדון רחוק מלהעביר גרסה מוסרטת של מחזמר נהדר (כמו, למשל "המפיקים-המחזמר"). הליהוק המדוייק והנהדר (אוסקר מוצדק ביותר לקתרין זיטה-ג'ונס) כמו האלמנטים הקולנועיים שבהם משתמש קונדון חוקקים את שיקגו כאחד ממחזות הזמר היותר טובים שעובדו לקולנוע, גם אם לשאלה "איזה מחזמר שיצא בשנות האלפיים הגיע אוסקר יותר" התשובה היא בכלל מולאן רוז'.
השתולים (2006)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): מיס סאנשיין הקטנה
הכי טוב של אותה שנה: מעבר לכל חלום
עלילה: מאט דיימון הוא שתול. ליאונרדו דיקפריו הוא שתול. סמולנים.
הסרט שכולו היה "תביאו למרטין סקורסזה אוסקר, סעמק" לא בייש את סקורסזה. הוא לא היה הסרט הכי טוב שלו (כל אחד מוזמן לתפוס צד בין "החברה הטובים", "נהג מונית" או "השור הזועם". אני אהיה לי כאן בפינה עם "שיגעון של לילה") אבל הוא היה הרימייק האמריקאי לשפה זרה הטוב ביותר ( אולי הצלצול יותר טוב, עוד לא ראיתי) והוא היה גם פשוט סרט נהדר גם בלי כל ההיסטוריה שלו. אמנם המשחק נע בין "גבר כועס במבטא בוסטוני" ל"גבר כועס מאוד במבטא בוסטוני", אבל השתולים הוא אחד התסריטים עם הדיאלוגים הכי טובים של שנות האלפיים. אז האם זה מבאס שדווקא הוא זכה באוסקר ולא סרט טוב יותר של סקורסזה? איך אומרים.. אולי. אולי לא. אולי לכו להזדיין.
מטען הכאב (2009)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): מטען הכאב
הכי טוב של אותה שנה: 3 אידיוטים
עלילה: סיפורה של יחידת חבלנים בעיראק.
את מטען הכאב אהבתי לאחור. צפיתי בו, הנהנתי לעצמי והמשכתי הלאה בחיי. באוסקרים של 2009 הייתי בצבא, כך שלא זכור למי החזקתי אצבעות (כנראה לג'ייסון רייטמן. בכל זאת – תודה שעישנתם) אבל אני לא זוכר רגשות חזקים מדי לכאן או לכאן אחרי הצפייה בו. הערכתי אותו מאוד, ולא נרדמתי או התעפצתי בו אבל קשה להגיד שהוא "תפס" אותי. ואז, עדיין בצבא, הראו לי קטע ממנו. ולפתע נסחפתי. הצפייה השנייה בסרט כבר גילתה יצירה כבירה ונהדרת שהכבוד שלה הגיע לה ולא רק בשביל לראות את הפרצוף של ג'יימס קמרון כשהוא מפסיד פרסי אוסקר. ג'רמי רנר אומנם לא בתפקיד הכי טוב שלי פה (הוא נהדר בחלום אמריקאי, אני אומר לכם, נהדר!) אבל הפריצה שלו מכאן הייתה בלתי נמנעת, ודווקא אנתוני מקי בתפקיד הכי טוב שלו פה בינתיים, אבל אני מקווה שהוא עוד ימצא תפקיד ראשי מתאים לנעליו.
יצירות מופת או: חמשת הסרטים הטובים ביותר שזכו באוסקר, על פי קרקר אחד, שהינו כפול.
קזבלנקה (1943)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): תקרית באוקס-בו
הכי טוב של אותה שנה: תקרית באוקס-בו
עלילה: רצף מערכונים שמקשר בין משפטים קלאסיים ששמעתם בהרבה מקומות וזה מוזר להבין שכולם מגיעים מאותו הסרט. סתם – המפרי בוגארט לא אוהב נאצים, מסמפט בקושי את פיטר לורה, ומאמץ חברות חדשה עם קלוד ריינס.
מה ניתן לומר שלא אמרו על קזבלנקה? הרבה. זאת שאלה טיפשית.
קזבלנקה הוא קלאסיקה, וכמו הרבה קלאסיקות לא תמיד קל לצפות בו. כפי שאפשר לשים לב, הוא היחיד מהחמישייה הזאת שסרט אחר היה אפילו יותר טוב ממנו באוסקרים שהוא השתתף בהם, הפתיחה שלו ארוכה ועלולה לאבד הרבה אנשים בדרך והעלילה שלו פשוטה בצורה כמעט גסה מדי פעם. אבל היה שחקן ששיחק אנטי-גיבורים כמו האמפרי בוגארט? כל האן סולו ואינדיאנה ג'ונס שבאו אחריו יכולים רק לחלום על כך. זה עוזר, כמובן, שיש לך את אחד התסריטים הכי טובים של הוליווד בשנות ה40 (והיו פעם תסריטים ממש טובים בהוליווד, תאמינו או לא) ושההפקה בזמן המלחמה גורמת לאנשים להאמין בסרט ולהכניס אליו יותר השקעה מבדרך כלל. אינגריד ברגמן נחמדה ושחקני המשנה מדוייקים ומצחיקים אבל קזבלנקה (בניגוד לסרטי בוגארט אחרים) הוא כולו המופע של האמפרי בוגארט. ואיזה מופע זה. ובכלל, יש משהו מנחם בכך שלא משנה כמה הקולנוע ידרדר, תמיד יהיה לנו את קזבלנקה.
כל אנשי המלך (1949)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): כל אנשי המלך
הכי טוב של אותה שנה: כל אנשי המלך
עלילה: עלייתו ועלייתו של פולטיקאי ישר והפיכתו לפחות מישר.
כל אנשי המלך הוא כנראה הסרט ה"מפתיע" במיקום שלו כאן. לרוב ברשימה שכזאת אפשר למצוא את הסרטים שיהיו בהמשכה, בנוסף לכמה סנדקים או מחזות זמר אבל כל אנשי המלך קצת נדחק לאמצע הרשימה כזאת באיזה רושם למל"מי שכזה, וחבל כי הוא אחד מהמסמכים הנוקבים והסאטיריים שאי פעם זכו באוסקר אי פעם. סרט אכזרי, מדכא, עצבני בעל שיניים חדות שריתק לא רק אותי אלא גם את אחי בן ה14 כשצפינו בו יחדיו. שנייה לפני שהאוסקרים נכנסים לעשור מלא אושר, עושר וסופים טובים הסרט הזה הוא אחד מהסרטים האפלים והציניים שזכו אי פעם בפרס.
לורנס איש ערב (1962)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לורנס איש ערב
הכי טוב של אותה שנה: לורנס איש ערב
עלילה: לורנס הוא איש ערב.
אבל איזה איש ערב וואי וואי. לורנס איש ערב הוא אולי הסרט שהמיס סופית את ההתנגדות שלי לסרטים ארוכים ולאפוסים. אחרי כל טיטאניק ושר הטבעות רטנתי לעצמי שאפשר היה לעשות את הסרט בשעתיים אם לא פחות ושהאורך שלו לא מוסיף כלום. אבל לורנס איש ערב, ולא סקוט פילגרים, הוא הוא האפוס על אפיות אפית. פיטר או'טול נשדד באוסקרים על ידי גרגורי פק (למרות שאנשים ממש אוהבים את "מות הזמיר" מסיבה כלשהי אז מה אני יודע), ודיוויד לין יצר קולנוע שבמאי אפוסים קדימה ואחורה רק יכולים לקנא בו. סרט שנבנה מתוך הדמות החוצה, ולא מתוך סטים ותפאורה פנימה ושכל רגע בו רק מעצים את החוויה הארוכה והנהדרת.
קן הקוקיה (1975)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): קן הקוקיה, אבל תסתכלו על איזה מועמדים: מלתעות, אחר צהריים של פורענות, בארי לינדון, נאשוויל.. כלומר, פאק.
הכי טוב של אותה שנה: קן הקוקיה.
עלילה: ג'ק ניקולסון נכנס לבית משוגעים על מנת להתחמק מהכלא לאחר שהואשם באונס.
בכל הנוגע לקולנוע, אחת השאלות שתמיד מרתקות אותי זה למה מילוש פורמן לחלוטין נדחק החוצה מהשיחה על הבמאים הכי גדולים אי פעם. עם חמישה קלאסיקות , שתיים מהן עם טענה משמעותית לרשימת "הסרטים הכי טובים אי פעם" – למה לעזאזל אף אחד לא טורח להלל ולפאר אותו?
בכל מקרה, קן הקוקיה הוא מהסרטים האנטי ממסדיים שלא מריחים מרוח נעורים א-לה נירוונה, אלא מסתכלים בצורה ביקורתית גם על הממסד וגם על המורדים. ולמרות שהאחות רטשד היא השטן ומקמרפי הוא מעין ישו יש כאן הרבה יותר סימני שאלה לגבי ההצבה שהסרט עושה לעצמו. ניקולסון בתפקידו הטוב ביותר, כמובן, אבל מה שמוביל את הסרט זה עבודת האנסמבל כמכלול. ניקולסון לא "סוחב את הסרט על כתפיו" אלא עובד עם הקאסט הנהדר והדינימיקה ביניהם היא זאת שמגבירה את הסרט לשיאים הרגשיים שלו. בנוסף, כנראה הסרט הטוב ביותר שנוצר מהקונספט של "אנס קטינות מורשע מנסה להתחמק מעונש".
אמאדוס (1984)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים):לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: אמאדוס
עלילה: סיפור חייו של מוצארט מסופר על ידי לא מוצארט.
בוא ננסה משחק לבדוק כמה מהר אתם נרדמים מתיאור סרט, רק על פי הז'אנר שלו. ביופיק. חלק עוד ערים? בסדר. ביופיק מוזיקלי? חלק עוד איתי, הממ, שנייה, בוא ננסה את זה – ביופיק מוזיקלי תקופתי. והקהל נרדם.
אז איך לעזאזל אמאדוס כל כך מוצלח? אחד הסרטים הכי אהובים גם בקרב אנשים שלא יתקרבו לדרמות תקופתיות אלא אם באטמן מופיע בהם (בקיץ הקרוב: "גאווה ודעה קדומה ובאטמן") הוא פשוט סרט מוצלח. חבל להרחיב במילים על כך. משחק נהדר של שני השחקנים הראשיים, בימוי נהדר (על מילוש פורמן כבר דיברתי) ותסריט מדהים על גאונות, בינוניות ומה שביניהם. הרבה לפני התקופה האחרונה שהתחילה לפרק ביופיקים כדי להכניס בהם עניין, אמאדוס עושה בז'אנר כרצונו על מנת פחות לספר את הסיפור של מוצארט כמו שהוא משתמש במוצארט על מנת לספר סיפור על קנאה, גאונות ושאר ירקות. אז גם אם אנשים בפיאות מגוחכות ומוזיקה קלאסית עושים לכם אלרגיה- תעשו לעצמכם טובה ותראו את הסרט הזה. יצירת מופת.
זהו. סיימתי. אתם מוזמנים לשתף מה החמישייה המועדפת עליכם, איפה הכי טעיתי מבין כל המקומות שבהם טעיתי או ללכת ולראות את כל הסרטים בתגובה הזאת, כי כולם נהדרים (למרות שהייתי מברר אם אתם נהנים מהז'אנר הכללי שלהם לפני).
נתראה עוד שבוע וקצת כאשר נגלה אם הסרט החדש הוא כזה שיכול להתחרות במקום בחמישייה הראשונה (מכונת הכסף, ברוקלין או מקס הזועם), החמישייה התחתונה (האיש שנולד מחדש) או סתם במקומות טובים באמצע (ספוטלייט, חדר, לבד על המאדים וגשר המרגלים)
אמדאוס באמת יצירת מופת, ואחד הסרטים האהובים עליי אי פעם.
אין באמת דרך להסביר למה, הסרט הזה פשוט מושלם לדעתי. כתיבה מושלמת, בימוי מושלם, משחק מושלם. אין בסרט הזה באמת דבר בעייתי או רע שאני יכול לשים את האצבע שלי עליו.
הפעם אני מסכים עם יותר דברים.
מילוש פורמן הוא באמת במאי גדול ו"קן הקוקיה" ו"אמדאוס" הם בין הסרטים הטובים ביותר שנוצרו. לדעתי "שתיקת הכבשים" היה צריך גם הוא להיכנס לחמישייה, ראתי לפני כמה ימים ואני בהלם עד כמה חווית הצפייה הזו צמררה אותי. יחסית לסרטים שיש היום לא רואים שם כלום מבחינת אלימות, אבל זאת לא אלימות שמצמררת.
אני גם מסכים לגבי "השתולים" למרות שלפי דעתי זה לא מבין החזקים של סקורסזה ושמח שסוף סוף מישהו מזכיר את "שיגעון של לילה", סרט שאני פשוט מאוהב בו. הסרט היחיד שהייתי מוציא מהרשימה הוא "שיקגו" שמעולם לא הבנתי מה אנשים מוצאים במחזמר המשמים (והארוך) הזה.
ומבין הסרטים הישנים אני שמח ש"הדירה" ו"הרומן שלי עם אנני" מככבים, לא רק מפני שה אבטיפוס לקומדיה הרומנטית אלא בגלל העוקצנות והשנינות שיש בהם.
והנה הזדמנות לדחוף המלצה צנועה למעריצי מילוש פורמן
שמוכיחה את זה שעוד בימיו בצ'כוסלובקיה הוא היה גאון. הסרט הוא 'נשף הכבאים', סרטו השלישי האחרון במולדת ורגע לפני שהרוסים שמים סוף לאביב של פראג. הוא אף היה מועמד לאוסקר לסרט הזר מטעם צ'כוסלובקיה ב-1967. זה סרט קצרצר, בן שבעים דקות בלבד, אבל כל אחת מהדקות האלה מלאות בכל כך הרבה קומדיה, אהבת אדם וגאונות שהופכת אותו לצפיית חובה. מומלץ מומלץ מומלץ.
מצטרף להמלצה
(ל"ת)
מוסיף את "שיער" להמלצות.
(ל"ת)
שיער זה האובייס.
(ל"ת)
גם מבחינתי זה ברור,
אבל מאחר והוא לא הוזכר עד כה ולאחרונה גיליתי שלא תמיד מה שברור לי מוסכם גם על שאר גולשי האתר , טרחתי להוסיף אותו לרשימה.
יישר כוח על מיזם אפי ביותר.
עושה המון המון חשק לראות יותר קולנוע, יותר מאשר הזמן מאפשר.
אמדאוס הוא אחלה של סרט
אבל הוא יותר מדי ארוך.
היה אפשר בקלות לחתוך ממנו שעה, בלי לפגוע בסרט.
"אין זכר לשעמום ולחוסר העניין שהציף את הסנדק הראשון, שהיה מעין סיפור אוריג'ין של גיבור על – מעין "באטמן מתחיל" ל"האביר האפל" שהוא הסנדק 2. "
בחייאת בן אדם
בחייאת
אם זה לא ברור, כמובן שהסנדק והסנדק 2 יותר טובים בהתאמה מהמקבילים הבאטמנים שלהם, כן?
לגבי זה שהסנדק הוא לא פסגת הקולנוע – לא מתנצל P:
טיזר טריילר ראשון
ל..אה.. משהו שאומרים לי שהוא חברי הדרקון אליוט אבל נראה הרבה יותר דומה לספר הג'ונגל, כך שאין לי מושג עם להאמין להם באמת. רוברט רדפורד ולא-ג'סיקה-צ'סטיין (כלומר, ברייס הווארד דאלאס) גם נמצאים באין-סיכוי-שזה-חברי-אליוט-הדרקון-נכון?.
באסה.
אם להאמין להם באמת*
בנוסף, אולי זה מקום טוב להזכיר שהבמאי של זה הוא הבמאי של "נאהבים מחוץ לחוק" שהוא גם העורך של "אפסטרים קולור" כך שיכול להיות שהטריילר יהיה עם יותר עלילה מאשר הסרט עצמו.
הייתי אומר "הנה אחד הרימייקים הבאמת מיותרים"
אבל האמת, אפשר היה להגיד את זה בריבוע על "ספר הג'ונגל" – כאשר ההבדל הוא ש-"ספר הג'ונגל" הוא קלאסיקה ו-"חברי הדרקון אליוט" הוא לא – כשהמקור יצא המבקרים שחטו, ונדמה לי שהקונצנזוס לא השתנה מאז.
מה שכן, אחד הדברים שמשותפים לשני הסרטים היה העיצוב המלא אישיות, שחלק גדול ממנו היה קריקטורי במכוון, של הדמויות המונפשות. להפוך את הדמויות האלה למשהו ריאליסטי באנימציה ממוחשבת זה כל-כך לא לעניין.
אכן כך,
בגהירא בטריילר של ספר הג'ונגל החדש נראה כל כך עלוב יחסית לדמות מהסרט המקורי.
בשולי הטבלה
סוני ממש מתים שספקטר יעבור את ה200 מיליון דולר בהכנסות אז הם הוסיפו לו הקרנות ב300 אולמות (הוקרן בסופ"ש ב340 אולמות, כששבוע לפני הוא הוקרן בכ50). כררגע ההכנסות שלו עומדות על 197.8 מיל' ובסופ"ש הוא הכניס 108,000. האם סוני יצליחו במשימה שלהם? אולי. האם זה משנה למישהו? כנראה שלא.
199.7 מיל*
(ל"ת)
אני לא מתמצא האם זהו האחרון של קרייג ב"סאגה" שהתחילה בקזינו רויאל או שלא. בכל מקרה, במילה אחת – בושה. ג'יימס בונד צריך למצוא מוסד שיקומי דחוף.
סוני והגרידיות העלו לי את זה. עזבו.
יש לזה סיבה
במקומות הנמוכים יחסית של טבלת הסרטים המצליחים אי פעם בארה"ב, אתה יכול לראות שיש 22 סרטים שהכניסו בין 100 ל-101 מיליון דולר. לעומת זאת, מספר הסרטים שהכניסו בין 99 ל-100 מיליון? שניים. שלושה סרטים הכניסו בין 200 ל-201 מיליון, ואין אף סרט (מלבד "ספקטר", וזה זמני) שהסה"כ שלו הוא בין 199 ל-200. כל זה לא מקרי.
אחרי שחייו של הסרט בבתי הקולנוע נגמרו והאולפן מתחיל במכירת זכויות הקרנה של הסרט בטלויזיה, VOD וכו', במקרים רבים התמחור נעשה על פי "מדרגות". כלומר: על סרט שהכניס מעל 100 מיליון דולר אפשר לדרוש מחיר גבוה משמעותית מסרט שהכניס פחות מ-100 מיליון; כנ"ל לגבי 200 מיליון דולר. אז כשאולפן מגיע למצב שבו סרט נמצא במרחק קטן מאוד – כמה מאות אלפי דולרים בודדים – מאחת המדרגות האלה, מאוד משתלם לו להשלים את החסר, ולא משנה באיזו דרך. ה-300 אלף דולר שחסרים ל"ספקטר" שווים לאולפן הרבה יותר מ-300 אלף דולר, ולכן האולפן יעשה כל דבר – כולל, אם צריך, פשוט לקנות אלפי כרטיסים לסרט של עצמו – כדי שהסרט ישלים את הפער הזה.
אח, אני ממש רואה בעיני רוחי
את MGM עושים אירוע חברה ומוציאים אלפי עובדים ליום כיף עם פופקורן גדול וצפייה ב"ספקטר". נהדר![!MGM!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/studio_mgm.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/studio_mgm.gif" alt="" width="" height="" />)
כמה חודשים מאוחר יותר
נתקלתי במקרה בסכום ההכנסות הסופי של "ספקטר":
$200,074,609.
הם עשו מה שצריך כדי להגיע עד לקו, וזהו.
דוח קופות, אוף טופיק וכו'
http://www.fisheye.co.il/cinemondiale_four_2//#target-comment-880407
27 פישלייקים דורון…לא תתייחס?
זה נשמע מאוד דומה לאוסף של סקרים סטנדרטיים, לא?
יש עוד הרבה זמן עד האולימפיאדה. נראה. לא מתחייב לכלום בינתיים.
הנה קונספט
יהיו שני שלבים בכל קטגוריה, שלב מוקדם ומקצה הגמר. (לא יום אחרי יום באותה קטגוריה, אלא סיבוב מוקדם של כל הקטגוריות ואז סיבוב של מקצי הגמר. יותר מעניין ונותן זמן לדיונים).
בשלב המוקדם יהיו בערך 13-20 סרטים, במאים וכו' שמהם יעלו לגמר 8-10. בגמר עצמו כאמור הדירוג יהיה ע"פ מדליות.
לגבי טווח התחרות, הוא לא חייב להיות 4 שנים כמו באולימפיאדה, הוא יכול להיות אפילו פרוש על עשור שלם (!) אבל זה דורש היערכות הרבה יותר גדולה. גם 6 שנים זה טווח נחמד.
ועכשיו לשורה שתעצבן בדיוק 50% מגולשי האתר (ע"פ הסינמונדיאל) – אני מקווה שנולאן יהיה הבולט (שוא בל') של עין הדג…
אוף טופיק: טריילר אחרון לבאטמן נגד סופרמן
אולי פספסתי, אבל נדמה לי שלא התייחסו באתר לטריילר האחרון שיצא כבר לפני שבוע לבאטמן נגד סופרמן. ראיתי את זה במקרה במקום אחר והתפלאתי למה לא נתקלתי בזה כאן. בכל אופן, יש מה לדבר עליו (לדעתי לפחות), אז הנה הקישור (מתורגם). אם מישהו הקדים אותי, מה שאני מאמין שקרה (למרות שבדקתי בכל הפוסטים שיכולים לארח אוף-טופיקים) – אז אני אודה מאד למי שיכוון אותי לשם.
בדף הסרט
כאן
אוי, מביך.
כדרכי חיפשתי בכל מקום חוץ מהמגירה של הנעליים. תודה, בכל אופן.
במחשבה שניה,
זה עדיין קצת תמוה למה רד פיש לא הקדיש לזה פוסט מיוחד.
פוסט מיוחד לטריילר הספציפי הזה?
יצאו לסרט הזה איזה 512 טריילרים ו TV SPOTS. לא צריך להקדיש לכל אחד פוסט משלו. אם יוצאים חדשים, אפשר לפרסם אותם בדף הסרט או בפוסט של אחד הטריילרים.
זו קצת דמגוגיה
לכתוב "512 טריילרים". לא. יצאו לסרט ארבעה טריילרים רשמיים, בגרסאות שונות קצת אולי ממדינה למדינה, אבל תכל'ס – ארבעה. לא יותר. כל השלושה הקודמים זכו לפוסט, וכל פוסט עורר ענין והתפתחו בו דיונים על הטריילר ועל מה שהוא מרמז (420 תגובות בכל הפוסטים ביחד). הטריילר הזה הוא אחרון (רשמית לפחות) לסרט, הוא חושף עוד פן או שניים ומראה חלקיקי סצינות שנראות מרתקות ממש. הוא לדעתי בהחלט שווה פוסט מיוחד. נכון שרבים מאד סקפטיים לגבי הסרט, אבל אין כמעט מי שיכול להגיד שהוא לא יצפה בו; הבאזז סביבו לא קטן בכלל. דורון כבר הקדיש בעבר פוסטים לכל הטריילרים הרשמיים שיצאו לסרטי-ענק (הנוקמים, עלייתו של, ההוביט ועוד).
האמת:
לא שמתי לב שיצא טריילר החדש של "באטמן נגד סופרמן" כי זה ממש לא מעניין אותי.
אני כמובן אצפה בסרט, אני לא אטען שזה לא סרט שראוי לתשומת לב, אבל ראיתי מספיק טריילרים שלו ואין לי כוונה לראות טריילרים נוספים – וזה המצב לגבי פחות או יותר כל סרט, כפי שתעיד העובדה שהיית צריך לחזור לפחות ארבע שנים אחורה כדי למצוא דוגמה נגדית.
אופס.
אולי זה קטנוני, אבל לא ארבע שנים: כשכתבתי "הנוקמים" התכוונתי לזה משנה שעברה. ווטאבר.
דדפול ממשיך
אחרי שבועיים בבתי הקולנוע: הכנסות של 241 מיליון דולר בארצות הברית, מה שהופך אותו לסרט האקס-מן המצליח ביותר אי פעם שם; חצי מיליארד דולר בעולם.
מישהו ראה את הפרקליט הגיס והכיס
(ל"ת)
הסרט עם וולטר מתאו וג'ק למון?
ראיתי. למה?
חחחחח Ring vs Grudge..
הילדה מהטינה נגד הילדה מהצלצול, עם הילד המוזר באמצע.
המון VS השנה.
https://www.youtube.com/watch?v=0pOQR9hm-yk
OMG זה אמיתי!
(ל"ת)
זה לא אמיתי. זה יפני.
(ל"ת)
בניגוד לשמועות, יפן למעשה קיימת במציאות.
(ל"ת)
מציאות חלופית.
(ל"ת)
פסיפיק רים 2 קורה.
אבל בלי דל טורו.
מסתבר שסיבן ס. דינייט מחליף אותו בתור במאי. דינייט היה השואוראנר של ספרטקוס (לא טוב) ועונה 1 של דרדוויל (טוב מאד). הוא גם ביים את פרק הסיום של עונה 1 של דרדוויל (שלא היה הפרק הכי טוב בעונה בוודאות).
דל טורו הוא הבמאי הכי חסר מזל ביקום.
כמו כן,
גרסת הבמאי של באטמן וסופרמן תדורג R.
הפוך
ספרטקוס היתה מעולה, דרדוויל לא.
"איך זה לעבוד בהוליווד (אם אתם לא גברים סטרייטים לבנים)"
זו הכותרת של הכתבה המעניינת ביותר (והדי מדכאת) הזאת, שמציגה עדויות של כל מיני אנשים שעובדים בתעשייה – שחקנים, במאיות, צלמים, מפיקות וכו'.
http://www.nytimes.com/interactive/2016/02/24/arts/hollywood-diversity-inclusion.html?_r=3
למי מכם שאוחז במנוי לnetflix
אני ממליץ לכם לראות את Master Of None של עזיז אנסארי, יש שם פרק שלם שעוסק בדיוק בנושא ליהוק גזעני בהוליווד, ולדעתי יש שם את הביקורת המדויקת ביותר שנעשתה על הנושא.
מחזק.
סדרה מצוינת וחריפה. הפרק הזה במיוחד.
סזאר 2016: שנת המהגרים
פרט מעניין על טקס חלוקת פרסי האקדמיה הצרפתית שנערך אמש: מבין הסרטים המועמדים בקטגוריות הבולטות היו יותר סרטים שכבר הופצו בישראל עד מועד הטקס מאשר כמות הסרטים הבולטים בטקס פרסי אופיר האחרון שכבר הופצו בישראל עד מועד שידור הטקס. לא פחות מארבעה סרטים צרפתיים או חצי צרפתיים מבין המועמדים כבר הופצו פה ("דיפאן", "ילדות פרא", "מרגריט" ו"ערכו של אדם") ולא מעט אחרים ניתן היה/יהיה לתפוס בהקרנות בפסטיבלים השונים, סתם הקרנות מזדמנות בסינמטק או במסגרת פסטיבל הקולנוע הצרפתי שיערך במחצית השנייה של מרץ ("קאובויז", "פאטימה", "בראש מורם", "זכרונות נעורים", "מלך שלי" ועוד). וזה מעט מפתיע בהתחשב בזה שאנחנו נוטים להתלונן במהלך השנה שמפיצי הבוטיק נוטים להביא רק את הבררה של התוצרת הצרפתית ובהתחשב בזה שאנחנו בישראל וטקס פרסי אופיר אמור לסכם ולהעניק פרסים למצטייני השנה החולפת מבין הסרטים הישראליים.
ולזוכים…
אמנם זוכה פרס דקל הזהב האחרון, "דיפאן" של ז'אק אודיאר, שעסק בנושא החם של השנה (הגירה, נו. מה, איזה נושא?), יצא בידיים ריקות מהטקס למרות שהיה מועמד ב-9 קטגוריות, אבל את הפרס הגדול לקח סרט נוסף שדן בקשיי ההגירה, "פאטימה".
"פאטימה" שהיה מועמד רק ב-4 קטגוריות (סרט, שחקנית, שחקנית-מבטיחה ותסריט מעובד) הצליח להפתיע שמות גדולים ומדוברים יותר כ"ילדות פרא" (9 מועמדויות), "דיפאן" ו"זכרונות נעורים" וקטף גם את פרס התסריט המעובד ושחקנית-מבטיחה. 75% הצלחה בטקס. לטעמי האישי לא מהסרטים הגדולים של השנה הקולנועית בצרפת אלא יותר פרס שניתן גם בגלל העיסוק בנושא מסוים. סרט מעט מונוטוני. היי, אבל לפחות לא נתנו לו את פרס השחקנית הראשית שהייתה די אנמית. הסרט היה סוג של הפתעה וודאי גם לא היה על הכוונת של המפיצים בארץ. אם לא יהיו הפתעות זה יהיה זוכה הסזאר השני ברציפות (אחרי "טימבוקטו") שלא יוקרן בארץ אחרי שבעשור שקדם ל-2015 כל הזוכים דווקא הופצו.
את הפרס היחיד ש"פאטימה" לא קיבל לקחה בצדק קתרין פרו על משחקה "מרגריט". פרו הייתה החלק היחיד שעבד בסרט המפוספס הזה. פרו והפרמיס של הסרט. בנוסף לכך "מרגריט" לקח את פרס התלבושות, עיצוב אמנתי וסאונד.
פרס השחקן הלך לונסן לנדון על הופעתו בדרמת המוסר הדלוחה "ערכו של אדם", הופעה שגם זכתה אותו בפסטיבל קאן האחרון.
"ילדות פרא", שהתברר כגרסה המשודרגת של "חמש ילדות יפות" והמועמד מטעם צרפת בקטגוריית הסרט הזר באוסקר למרות שברובו הוא בכלל טורקי שהיה אחד הפייבורטיים והפייבוריט הפרטי שלי אסף רק ארבעה פרסים: סרט ביכורים, תסריט, עריכה ומוסיקה. עם ערימת זכיות כזאת היה מסתמן שהוא יקטוף גם את פרס הסרט, לא? חבל.
"זכרונות נעורים" של ארנו דפלשן ("סיפור חג") שהיה אחד משיאני המועמדיות ביחד עם "מרגריט" (11 לכל אחד) יצא מהטקס רק עם פרס אחד, הבימוי. בצדק. לא הכל עובד בסרט הזה אבל קשה שלא להתפעל מהשליטה שלו בנעשה בו. מתי בפעם האחרונה רותקתם למסך בגלל מערבולת רגשות מהסוג הסכריני?
"בראש מורם" של עמנואל ברקו שהיה סרט הפתיחה של קאן האחרון וזכה לביקורות צוננות זיכה את שחקניו בפרס שחקן המשנה (לבנואה מג'ימל) ושחקן-מבטיח (רוד פראדו). בחודש הבא בפסטיבל הקולנוע הצרפתי למתעניינים.
מארק אוסבורן קיבל את פרס האנימציה על "הנסיך הקטן". הוא גבר על "אפריל והעולם המופלא" שהוקרן בפסטיבל חיפה האחרון במסגרת "אנימציה לכל המשפחה" והתגלה כסתמי להחריד ועל סרט שנקרא "אדאמה" ונראה ככה. לא שנה גדולה לאנימציה הצרפתית.
מלאני לורן, לעד ההיא מ"ממזרים חסרי כבוד", לקחה את פרס הדוקו על בימוי "מחר" אותו עשתה ביחד עם סיריל דיון ועקפה בסיבוב את מי שנחשב כפייבוריט בקטגורייה, "התמונה החסרה" של ריתי פאן יקיר הפסטיבלים שגם היה מועמד באוסקר הקודם.
פרס הסרט הבינלאומי שמוענק לסרטים זרים שהופצו בצרפת בשנה החולפת הלך לאלחנדרו גונזאלס איניאריטו על … "בירדמן" בדרך לפרס הוא דילג בקלילות מעל "הברית החדשה לגמרי", "הבן של שאול", "נעורים" של סורנטינו, "אמא שלי" של מורטי, "טקסי טהרן" (?) וסרט בלגי דובר צרפתית שנקרא "Je Suis Mort Mais J’ai Des Amis" או "אני מת אבל יש לי חברים"!!! עפ"י גוגל טרנסלייט.
טקסי טהרן
זה מהבמאי האיראני שלא אמור לעשות סרטים ומאז עושה כל הזמן עוד ועוד סרטים וכנראה גם חיקוי מעפן ל"עשר" של קיארוסטאמי כי אני מתקשה להאמין שיהיה "סרט איראני שמתרחש בתוך מונית" יותר טוב ממנו, למרות שלך תדע.
די כבר עם
הבירדמן הזה!!!
הזוכים בפרס ה"ראזי".
כמו כל שנה, יום לפני האוסקר נערך טקס ה"ראזי", שמעניק פרסים לסרטים הגרועים ביותר של השנה החולפת. לא נראה לי ששני הזוכים הראשיים יפתיעו אף אחד. אבל בואו נשמור את הטוב לסוף. כלומר, את הרע. כלומר…הרע הכי טוב.
פרס ה Razzie Redeemer – למי שלא יודע מה זה, פרס ה"גאולה" של הראזי הוא פרס חדש מאוד שהתחילו לחלק ב 2014. הפרס ניתן לאנשים שבעברם זכו או היו מועמדים לראזי, ומאז עברו לעשות דברים יותר איכותיים ו"גאלו את עצמם".
השנה הפרס הזה הלך ל…סילבסטר סטאלון! הא, הוא היה מועמד לראזי? טוב, זה לא כזה מפתיע. אני רק אסתכל רג- הו-לי שיט!! סילבסטר סטאלון היה מועמד לראזי על 24 סרטים שונים בקטגוריות שונות (לפעמים על יותר מסרט אחד בשנה) מתוכם זכה ב 8 פרסים, כולל פרס "השחקן הגרוע של העשור" ב 1990 וגם – שימו לב – "השחקן הגרוע של המאה"(!) בשנת 2000. וואו.
בטקס של 2014 סטאלון היה מועמד לפרס השחקן הגרוע ביותר על שלושה סרטים שונים! מה הוא עשה מאז הסרטים האלה? את "בלתי-נשכחים 3" -שהיה הסרט הכי נשכח בפרנצ'ייז הזה -, סרט בשם "Reach Me" שלא שמעתי עליו עד עכשיו ואת "קריד", ששם הוא היה…בסדר. אז על מה הוא זכה בפרס הזה? תהרגו אותי אם אני יודע.
נקסט! בפרס הרימייק \ סרט המשך הגרוע ביותר זכה "ארבעה מופלאים". מישהו מופתע? לא חשבתי ככה. האמת, כבר כתבתי את זה פה, אבל לדעתי החצי הראשון של הסרט היה דווקא סביר לחלוטין והראה פוטנציאל. אבל ברגע שהוא מחליט לקפוץ שנה קדימה, הוא פשוט מתרסק על הפרצוף, וחזק. אבל חכו, זו רק ה"זכייה" הראשונה שלו.
בפרס הזוג הקולנועי הכי גרוע זכו…דקוטה ג'ונסון וג'יימי דורנן, "50 גוונים של אפור". אני לא יודע כמה זה מוצדק כי דילגתי על הסרט הזה – ואני גאה בזה – אבל אני אקח את המילה שלהם שהוא גרוע.
שחקנית המשנה הגרועה ביותר היא…קיילי קוקו על "אלווין והצ'יפמאנקס" וגם על "שושבין להשכרה". גם את שניהם לא ראיתי. נראה לי שהסרט השלישי או הרביעי של "אלווין". למה ממשיכים לעשות אותם?!
שחקן המשנה הגרוע ביותר הוא…אדי רדמיין על "עלייתה של ג'ופיטר". כן, אותו אדי רדמיין שזכה באוסקר רק שנה שעברה על הגילום של סטיבן הוקינג ב"התאוריה של הכל". אותו אדי רדמיין שמועמד לאוסקר הלילה על "הנערה הדנית". אולי כמו סנדרה בולוק גם הוא יזכה באוסקר יום אחרי שזכה בראזי. נדע עוד איזה 17 שעות.
השחקנית הגרועה ביותר היא….דקוטה ג'ונסון, "50 גוונים של אפור".
השחקן הגרוע ביותר הוא…ג'יימי דורנן, "50 גוונים של אפור"!
התסריט הגרוע ביותר הוא…"50 גוונים של אפור"! להגיד לכם את האמת, עכשיו קצת נהיה לי חשק לראות את הסרט רק כדי לראות עד כמה הוא באמת גרוע.
הבמאי הגרוע ביותר…."50 גוו -" רגע לא, לא! סליחה, כבר התרגלתי. בכבוד הזה זכה ג'וש טראנק על "ארבעה מופלאים".
והסרט הגרוע ביותר הוא…היא…הם….הם(!) "ארבעה מופלאים" ו"50 גוונים של אפור" שזכו בתיקו. איזה טוויסט.
אז כן, אלה הסרטים שנקבעו בתור הסרטים הגרועים של השנה שחלפה. כל מי שלקח בהם חלק צריך לקחת רגע ולחשוב מה לעזאזל הוא חשב לעצמו ואיך יוכל להשתפר בעתיד.
זה מאד לא מפתיע.
על כך שארבעת המופלאים הוא סרט מחורבן אין בדיוק מחלוקת. על זה שאדי רדמיין מועמד ראוי גם לראזי וגם לאוסקר גם אין מחלוקת. לגבי חמישים גוונים, גם הראזים הרבה פעמים הולכים לסרט שכולם אומרים שהוא רע ולא דווקא לזה שבאמת היה הכי רע.
אל תראה את "50 גוונים של אפור".
זאת זכיה ראזית אופיינית – כלומר, הזוכה הוא הסרט שדיברו עליו הכי הרבה, ולא הסרט הכי גרוע. בין השאר כי רוב המצביעים בפרס לא רואים בכלל את הסרטים. "50 גוונים של אפור" לא שווה צפיה, לא כי הוא גרוע אלא כי הוא משעמם. הוא ממש לא סרט טוב, אבל אני יכול לתת לך בקלות רשימה של סרטים גרועים הרבה יותר שיצאו בשנה האחרונה (בעצם למה לחכות: מרדף לוהט, חטופה 3, היטמן, איביזה, שליחות קטלנית: ג'נסיס, איש ללא הגיון, נקודת פריצה, צ'רלי מורדכי, ואלה רק מבין אלה שראיתי). הוא קיבל את פרס הראזי מאותה הסיבה שאנשים הלכו לראות אותו: כי זה "50 גוונים" וכי כולם מדברים עליו. הסרט הזה מפורסם לטוב ולרע רק בגלל שהוא מפורסם. זאת לא סיבה לראות אותו.
איזה כיף שאני לא מבקר קולנוע
ולא הייתי צריך לראות שום סרט מהרשימה הנ"ל.
יש רשימה עוד יותר ארוכה של סרטים שלא ראיתי
והם, על פי הדיווחים, גרועים באותה מידה אם לא יותר.
לצערי
כמעט כל החברים שלי ניזונים מרשימות הללו (סבא בהפרעה נמצא גבוה בדירוג המפוקפק שלהם).
אני משתדל להודות לאלוקים כל פעם שאני קופץ לכאן
וואו.
בחיים לא ראיתי במאי מחפה על הכשלון שלו בגיבובי שטויות, תירוצים והתבכיינויות. (התגובה של אלכס פרויאס לביקורות הקשות שהוטחו נגד סרטו החדש)
נ.ב. אני לא יודע אם הסרט הוא באמת גרוע משום שלא ראיתי אותו, וגם אני לא מתכוון לעשות זאת. אז אלכס יכול לטעון בחופשיות שאני חלק מאותו העדר שעליו הוא מדבר. להגנתי עוד לפני שהביקורות יצאו לא היה לי עניין לצפות בסרט ושיש הרבה סרטים שאני מאד אוהב בניגוד לביקורות הלא אוהדות שלהם (ואם כבר אנחנו בקטע סוג-של תנכ"י אז "המבול" הוא אחד מהם).
אני מבחין פה בדפוס
זה כבר היוצר השלישי שמשתגע אחרי שהסרט שלו כושל והמבקרים קוטלים אותו.
קודם כל היה מקס לנדיס עם "אמריקן אולטרה", אחרי זה ג'וש טראנק עם "ארבעת המופלאים" ועכשיו.
האם זו בעיה של התעשייה או רק האנשים הללו, שהקיפו את עצמם באומרי הן ?
זה מפתה להאשים אותם, אבל כולם נשמעים בראיונות כמו אנשים לא שחצנים או מנותקים. פרויאס עשה את "עיר אפלה", סרט שאני מאוד אוהב שלפי הטריילר נראה בדיוק ההיפך מהזוועה שהיא "אלי מצרים"
מקס לנדיס השתגע? הא?
ג'וש טרנק השתגע? הא?
(ל"ת)
לא קראת את התגובות שלו לביקורות ?
ניתוק מוחלט מהמציאות
לא. אשמח ללינק.
(ל"ת)
אוהבים את וינסנט
כרגע בשלבי הפקה מוקדמים (עדיין מגייסים ציירים ואנימטורים): ביוגרפיה מונפשת של הצייר וינסנט ואן-גוך, בסגנון שמחקה את הציורים שלו. יש טריילר:
https://www.youtube.com/watch?v=47h6pQ6StCk
באופן כללי אני לא אוהב רוטוסקופיה, ולא השתגעתי על המראה של הטריילר, אבל הפרויקט בכל זאת נשמע מעניין.
נשמע כמו רעיון מיותר.
הסגנון הזה מאוד יפה ומיצה את עצמו אחרי דקה. אני לא רואה מה שעה וחצי של זה תיתן.
עלילה עם סיפור מעניין?
כלומר, שני הסרטים של לינקלייטר היו עשויים באותו הסגנון אבל בעוד ש"סורק אפלה" הוא סרט שאני ממליץ בחום, הסרט שלו על החלומות.. מבולבל ולא מבושל ומאוד חוזר על עצמו. אני מסכים שהסגנון עלול להימאס אחרי כמה זמן, אבל בשביל זה יש תסריט לרוב, לא?
נכון,
אבל הפיץ' כאן הוא לא "בואו תעזרו לנו לעשות סרט עם תסריט מקורי ומעניין ומצוין" אלא "בואו תעזרו לנו לעשות ביוגרפיה שנראית כמו ציורים של ואן גוך".
הסרט על החלומות, Waking Life, נהדר
הוא מנגיש, תוך כדי הדגמה ולא רק הסבר, כמה תיאוריות פילוסופית בצורה יוצאת מהכלל.
אבל הוא קצת פחות מדי סרט וקצת יותר מדי הסברה של תיאוריות פילוסופיות, לא?
לא כל סרט חייב עלילה, ובייחוד לא סרטים של לינקלייטר אבל איכשהו למרות שנורא חיבבתי את "סלאקר" שלא הלך לשום מקום בערך באותה המידה, Waking Life פשוט שעמם אותי, נראה לא משהו ויזואלית ולא הציע הרבה.
אם התיאוריות מעניינות, למה לא?
וגם שורה עליו מין אווירה חלומית כזאת שהופכת את כל העסק לקצת טריפי, אז בכלל.
קשלס ופפושדו יביימו רימייק ל"משאלת מוות" עם ברוס וויליס
נייס! נקווה שזה לא אומר אבל שהם לא יביימו את "היקום האפל" ל-DC.
לא נייס :(
אני אדע יותר איך להגיב כשאני אראה את המקורי אבל העובדה שמאז שהם בהוליווד זורקים אותם בין רימייק לרימייק לא ממש מרגיש כמו משהו שממצה את הפוטנציאל שלהם.
לפחות זה נשמע כמו סרט שתפור עליהם.
(ל"ת)
מקור?
(ל"ת)
לא נעים לי
זה לא יפה לדבר על אנשים מאחורי הגב, ובטח שלא לדבר עליהם מאחורי הגב בפניהם. אנחנו תמיד יכולים לדסקס כאן ספקולציות ודעות על במאים ואנשים מחו"ל או סתם כאלה שהסיכוי שיקראו את זה לא גבוה, אבל במקרה של קשלס ופפושדו המצב שונה. הם הבהירו שהם לא יכולים, כרגע, להגיב על הדיווח הזה, אפילו לא ברמת לאשר או להכחיש, וזה לא פייר לדבר מול מישהו שלא יכול להגיב. ובכל מקרה, הם מן הסתם יודעים על הסרט של עצמם הרבה יותר מכפי שאנחנו יודעים, כי אצלנו הכל דיווחים מיד שלישית וספקולציות בשקל.
אז בקיצור, לא נעים לי לדבר על זה. אותי אישית הרעיון של רימייק של "משאלת מוות" עם ברוס וויליס לא מלהיב. הייתי מעדיף לראות אותם עושים פרוייקטים אחרים. אבל אני בטוח שפפושדו וקשלס יודעים הרבה יותר טוב ממני ויודעים להחליט על עצמם יותר טוב – וזה נכון גם אם הדיווח הזה נכון, וגם אם לא.
אני מתקשה להבין מה הבעיה פה
דווחה שמועה על פרויקט שלהם, מי שדיווח על השמועה חושב שזה מגניב, מגיב אחר חושב שלא. לעשות ספקולציות על במאים, גם כשהם יכולים לקרוא את הספקולציות האלה, זה לגיטימי לגמרי. במיוחד (כמו שציינת) כשהבמאים עצמם לא רוצים/יכולים לשחרר מידע ביוזמתם. לא היה שום דבר מעליב בתגובות שהתפרסמו פה. מה בדיוק הבעיה?
לא היה שום דבר בעייתי בתגובות.
אבל אם אתה מתחיל באיזה פרויקט גדול ואני, שמן הסתם יודע על זה הרבה פחות ממך, אתחיל להסביר לך למה זה רעיון גרוע ואתה צריך לרדת מזה – זה לא נעים ולא יפה מצידי.
ועכשיו גם יאיר רווה תורם את השנקל שלו:
http://cinemascope.mako.co.il/archives/23928
כן, מה שהוא אמר.
(ל"ת)
רגע, זו שמועה?
דדליין התייחסו לזה כאל עובדה מוחלטת ממה שראיתי. בכל מקרה, נתת לי עכשיו תקווה שאולי הם לא יעשו את זה גם ככה "היקום האפל" נשמע פרויקט מלהיב בהרבה ואותו הייתי רוצה לראות אותם מביימים.
"היקום האפל" היה לגמרי שמועה.
על הסרט הזה דדליין דיווחו כעובדה, אבל זה לא פורסם רשמית – אחרת לא היתה להם עצמם בעיה לדבר על זה – וזה אומר שזה לא סגור, או לא חתום, או לא נעול, או פשוט (וגם זה יכול לקרות) לא נכון.
"היקום האפל היה לגמרי שמועה" - אתה יודע משהו שאנחנו לא?
הרמיזות שלך שזה לא הולך לקרות מאכזבות אותי :(
לפחות זה הביא להם באז באמריקה.
לא, אני לא רומז, אני יודע בדיוק את מה שאתה יודע.
(ל"ת)
כבר לא
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4799215,00.html
וואו, כל הכבוד להם שלא הסכימו!
נדיר לראות משהו כזה בהוליווד וכזו כנות לגבי הסיבה.
ויאללה "היקום האפל" שנהיה אפשרי יותר עכשיי!
תגובה מאד מוזרה.
מצד אחד אתה מעריך את זה שהם לא הסכימו ואז מייחל להם לגשת ל"יקום האפל". הם הרגע הסבירו שהם לא מעוניינם לעבוד עוד פעם על סרט שיש בו חיכוכים אמנותיים עם האולפנים והרבה פשרות. ולמקרה שתהית, "היקום האפל" הוא לגמרי כזה. לקקשלס ולפפשודו הם לא נולאן שהאולפנים סומכים עליהם במאה אחוז עם סרט בעל תקציב כזה גבוה, ואחרי פשלה כמו "באטמן נגד סופרמן" הדבר האחרון שDC רוצים זה סרט בעל סיכונים ועם המילה אפל בתוכו.
בכל מקרה אני מאד מקווה (למען האמת אני די בטוח) שהם לא יתפתו להצעה הזו אלא יעברו לחומר מקורי משלהם. מלכתחילה העיבוד ל"משאלת מוות" עם ברוס וויליס לא נשמע לי טוב ואני שמח שהם זנחו אותו. אני מחזיק אצבעות שיעשו בחול סרט ללא שום פשרות ומי יודע, אולי הם יחזרו אלינו מתישהו. אני באופן אישי חושב שהמדינה שלנו היא מושלמת למערבונים, רק מציין.
נ.ב. היה דיווח מתישהו שהם יעשו רימייק לסרט הונג קונגי בשם "Vengeance" אבל זה היה לפני שנתיים בערך ואין שום עדכונים לגבי זה. האמת שזה גם נשמע פרוייקט בעל פונטציאל, מעניין מה איתו.
הם לא אמרו גם ככה שהפרוייקט הבא שלהם לפני שהם יוצאים לחו"ל הוא "היו זמנים בפלשתינה"? מה קרה לזה?
(ל"ת)
"היה זמנים בפלשתינה" היה הפרויקט הבא שלהם לפני שהגיעה הצעה שקסמה להם באמת וכשזאת הגיעה "היו זמנים" הוכנס למגירה. קצת מבאס לחשוב שבזמן שהתבזבז על הבררנות (המבורכת) מול הקשיחות המעיקה של האולפנים השונים הם יכלו כבר לעשות סרט או שניים דוברי עברית עם מפיקים וקרנות שייתנו להם חופש די טוטאלי. רק שלא יגמרו כמו האני אבו אסעד בסוף.
בציריך*.
(ל"ת)
יאי!
אני לא יודע מתי כל כך שמחתי לשמוע על במאי שאני מעריך ש*לא* קיבל פרויקט הוליוודי. הם סירבו מהסיבות הנכונות, והם אנשים חכמים שיודעים מה הם עושים ולא מסתנוורים מהצעות מפתות. ולכן עשויה להיות להם קריירה של ממש ולא סרט זניח אחד שאחריו הם יימחקו, כמו שקרה לכל כך הרבה במאים מבטיחים שהגיעו לסרט ראשון בהוליווד. סחתיין.
*שיעול*ג'וש טראנק*שיעול*
לגמרי מה שאמרת.
אז למה אתה משתעל?
(ל"ת)
למה דווקא הם ל"יקום האפל"?
(ל"ת)
כי בידיים שלהם אני מאמין ש"היקום האפל" יכול להיות סרט מאוד מיוחד
וכזה שאני מאוד אצפה לו. אולי אפילו אחד מ, אם לא סרט גיבורי העל הטוב בכל הזמנים.
כן, אבל
הוא לא יהיה בידיים שלהם.
הוא יהיה בידיים של האחים וורנר וDC שיבקשו שהם לשמש כחותמת גומי בתמורה ליוקרה וממון.
אני לא יודע
"היקום האפל" נראה לי נכנס יותר למשבצת של "שומרי הגלקסיה" – פרויקט צדדי ומוזר ביקום הזה. וככזה נראה לי שלבמאים שלו יורשה להיות קצת יותר חופש יצירתי והיכולת להתפרע עם זה משל הפרויקטים הגדולים יותר והמרכזיים יותר של יקום DC שם תהיה יותר מעורבות של האולפנים.
זה לא פעם ראשונה שאני נתקל בזה
אבל אני עדיין לא מבין למה אנשים מתייחסים ל"שומרי הגלקסיה" כסרט כזה מופרע עם חופש יצירתי. בתכלס הוא סרט מארוול הכי סטנדרטי שיש עם טיפה סטייל. אולי בהתחלה פיטר קוויל וחבורתו אמור להיראות כמו איזה חבורה של מופרעים אבל בתכלס הם פשוט גרסה חללית של האוונג'רס על כל המשתמע מכך של לעשות את הדבר הנכון וכוח גדול וכו' וכו'. הוא כן סרט כיפי שמבוצע טוב אבל זה בערך אמור להיות הסטנדרט של מארוול (זה שרוב הסרטים לא עומדים בו רק מראה על הרף הנמוך שלהם). זה שהוא טיפה מצחיק אמור להפוך אותו לבוטה ומופרע? זה שהעלילה לא לגמרי קשורה לאוונג'רס (וזה לא נכון כי יש שם את ת'אנוס ואבני הנצח וכל החרטא הזה)? באותה מידה ל"אנטמן" היה חופש יצירתי (ולפי הסיפור עם אדגר רייט-לא!). ככל שאני רואה יותר סרטי מארוול אני מבין שאני צופה באותה גברת בשינוי אדרת.
לצערי זה לא נכון.
וורנר כבר הרחיקו את דל טורו מהפרויקט אחרי שהוא כתב את התסריט. אם היה להם שכל, הם היו לוקחים אותו ונותנים לו יד חופשית כי זה סרט שיושב עליו בול.
יש המון במאים שיהפכו אותו לסרט מיוחד ושונה
למה ספציפית הם?
כי הם כרגע הפרונט ראנרים לפי השמועות
ולפי "מי מפחד מהזאב הרע".
ו... Sony חזרו לעצמם...
אחרי שהם עשו את הדבר הנכון בשביל ספיידרמן כשהם הכריזו על שותפות עם ה-MCU, הם מחליטים.. קבלו את זה..
פרנצ'ייז שיוקדש לנבל האייקוני של ספיידרמן – Venom! והוא לא יהיה קשור לספיידרמן!
והם גם עושים קרוסאובר בין גברים בשחור לג'אמפ סטריט!
וגם Bad Boys 3.
אגב, לא ברור איך ונום יתפקד בסרט סולו משלו בלי ספיידרמן. אלא אם כן הם בונים להציג אותו בריבוט החדש של ספיידי קודם.
והקרוסאובר יבויים על ידי ג'יימס בובין (החבובות).
אבל איך זה לעזאזל "גברים בשחור" אם כרגע לא ויל סמית' ולא טומי לי ג'ונס אישרו השתתפות? מה קורה פה?
גברים בשחור לא מעניין אותי, ג'אמפ סטריט דווקא כן
חצי נחמה
המנסרים מטקסס, ביקורת
(מכיוון שדפי סרט לא נפתחים על ימין ועל שמאל, ומכיוון שאין ממש מקום אחר לדבר עליו וכן בא לי לעשות את זה.)
יותר ויותר אני מתחיל להבין שאימה זה ז'אנר שכולו בימוי. המשחק יכול להיות זוועה (והוא אכן כך, לרוב), התסריט יכול להיות זבל (כנ"ל) אבל קלאסיקות של אימה הן כולן מופת של בימוי. הן לאו דווקא סרטים טובים במיוחד, אבל כל אחת ואחת מהן מבוימת בצורה מרתקת, מעניינת ומחדשת. זה לא רק פסקול או עריכה, גם. אלא השילוב והשליטה בפריים בצורה שאתה יודע מה אתה רוצה שהצופה יידע, לא יידע, ירגיש ולא ירגיש. קומדיה טובה יכולה לעבוד בלי בימוי ברמה שכזאת אם יש תסריט ומשחק טובים, וגם דרמה יכולה להיחשב צפייה – אבל ההבדל בין אימה טובה ומעניינת (לאו דווקא מפחידה) לבין כזאת שלא היא כולה בימוי.
קחו לדוגמה את "המנסרים מטקסס". המשחק שלו הוא בין הגרועים שראיתי ונותן פייט רציני לסרטים כמו "החדר" (ויסו, לא לארסון), התסריט שלו מטופש מאוד אבל יש בו משהו מרתק בדרך שהוא בנוי.
אם סרטי אימה בדרך כלל מדריכים את הצופה ברגשות שלו – אתה רואה את הגיבור הולך בחדר חשוך, ואז המוזיקה מתחילה להעיק, העריכה מצלמת שוט סטטי ארוך על הפנים, ולפתע מגיע השקט עד שכל המתח בלתי נסבל ואז! קול צורמני מגיע והרוצח הסדרתי שלנו מגיח מהאפלה!
אז המנסרים מטקסס הוא בערך סרט דוגמה 95 בשיטה שלו: הגיבור הולך, בלי מוזיקה, דופק על הדלת, מגיע מישהו, דופק לו פטיש בראש וביי. שוט רציף שלא משתמש בכל הארסנל הקולנועי של הפחדות אלא פשוט מראה מישהו מגיע אל סופו העגום והטיפשי ביותר. שאר המיתות טיפשיים וחסרי משמעות כמעט כמוהו. רוב הסרט מתרחש יותר כמו סרט אירופאי שזוכה בפסטיבל קאן מאשר "סרט אימה אמריקאי".
ויש בזה משהו משחרר לחלוטין. החלק של הסרט שבו רוב הזוועות מתרחשות משחרר לחלוטין את הצופים מתחושת מתח או חרדה ומציג דברים כפשוטם. הנה פטיש, הנה קרס, טוב ביי. גם המרדפים של הסרט מצולמים יותר בשיטת "אוקיי" מאשר "הולי שיט!!!", וזה עובד. הסרט אמנם לא מפחיד, והוא מאוד טיפשי אבל החופשיות המוחלטת שלו לגבי שליטה, ההצגה הכמעט טבעית של הדברים נותנת לך לשפוט את המאורעות בעצמך ולהגיע למסקנות כמו – וואלה, מסכן הלת'רפייס הזה.
אבל הסרט מספיק חכם גם לדעת מתי לשנות את הגישה הזאת ולעבור מ0 ל100 בשלוש שניות. והשינוי הזה נותן מרץ חיוני והדגשה של הזוועה של חלקו השני של הסרט. מדברים הרבה על הקצב האיטי של הסרטים של פעם, אבל זה עובד הקצב הזה. אם אתה מתחיל בהפחדה, מסיים בהפחדה והפחדה הפחדה אז כל הסרט שלך הוא מונוטוניה של הפחדות. אין שיאים ואין רגעים חשובים יותר מאחרים. לעומת זאת, על ידי בנייה חכמה, הגברת הווליום ושימוש יותר ויותר באמצעים קולנועיים אפשר להגיע לסרט הרבה יותר איקוני שהסצנות הקריטיות שלו נזכרות ולא נבלעות בבליל הפחדות.
אז המנסרים בטקסס הוא מטופש מאוד אך גם יפהפה בצורה שלו, כמעט לא אלים בכלל (הבמאי כיוון את הסרט שיהיה PG למרות שאין לי מושג איך הוא חשב שזה הולך לקרות) ומומלץ בערבון מוגבל משהו.
נ.ב – אפשר לראות כבר פה את העצלנות של המפיצים ובחירת השמות שלהם. איזה מנסרים, סעמק. מנסר. יש מנסר אחד. מה רע ב"המנסר מטקסס"?
נ.ב 2 – אם לא תראו את כל הסרט, לפחות תראו את זה כי עשיתי את זה וזה מצחיק.
?Does it come in Black
מישהו עיצב מכונית כדי שתיראה כמו שילוב בין הדלוריאן ל K.I.T.T מ"אביר על גלגלים". והיי, בימים בהם מתוכנן סרט קרוס-אובר ל"גברים בשחור" ו"ג'אמפ סטריט", אולי גם המאש-אפ הזה יקרה מתי שהוא.
אפרופו גברים בשחור, אם התאהבתם בקיילו רן ב"הכוח מתעורר" וחשבתם שהיה מגניב לראות אותו בעוד סרטים, עכשיו אתם יכולים.
זנדאיה, שמסתבר שהיא כוכבת ערוץ "דיסני" לשעבר, לוהקה לתפקיד ראשי בריבוט של ספיידרמן. כרגע ידוע רק שם הדמות שלה – מישל.
סוני עשו קצת שינויים בתאריכים. "המגדל האפל", ע"פ הספר של סטיבן קינג, יצא ב 17 לפברואר, 2017 ויככבו בו מת'יו מקונוהי ואידריס אלבה. גם התאריך של "בחורים רעים 3" זז קצת ועכשיו הוא יצא ב 2 ליוני, 2017. אבל התאריך הכי חשוב הוא כמובן זה של הסרט של ברבי, שיגיע ב 12 למאי, 2017.
ולסיום, עוד פרנצ'ייז של משחקי וידאו עומד לקבל עיבוד קולנועי – "Thief".
בעמוד קניית הכרטיסים זה נראה כמו אולם ענקי, אפילו יותר מאולם 1, והבנתי שהוא לפעמים מיועד להופעות?
אבל מישהו יודע איך הוא בהקרנת סרטים?
תודה![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
המסך בינוני-גדול והסאונד מצוין.
שיפוע סביר. יחסית לסינמה סיטי הוא מספק חווית צפייה טובה. לי אישית אורות החירום הפריעו מאוד, הם חזקים ובגלל שהתקרה שלו גבוהה מאוד הרגשתי שאני נמצא באולם מוצף אור. באזור ת"א אולם 6 של פלאנט איילון הוא עדין האולם המוביל ללא מתחרים.
רשימת הסרטים הטובים של השנה עד כה (לדעתי)
1. זוטופיה
2. קובו ושני המיתרים
3. המפגש
4. דדפול
5. ספר הג'ונגל
6. גרין רום
7. דרך קלוברפילד 10
8. The Nice Guys
9. אל תנשום/כיבוי אורות
10. מסיבת נקניקיות
שלכם?
תחזיק עוד קצת ואנחנו מגיעים לסוף...
לסכם את השנה ("בינתיים") בשלב הזה זה מרגיש לי כמו סתם התאמצות לשווא.