משהו מוזר ולא מוכר השתלט על צמרת טבלת שוברי הקופות בארה"ב בשבועיים האחרונים: איכות. או במילים אחרות: זוכרים איך לאורך כל הקיץ חיכינו לסרט הזה שלא בא? איזשהו סרט שיהיה יותר מאוסף פעלולים מטומטם ובינוני, שיהיה גם מעניין? אז, מתברר שהסרט הזה הגיע בסוף. זה פשוט לא היה בקיץ. קראו לו "כח משיכה".
נתחיל מהשבוע שעבר: "כח משיכה" יצא לאקרנים. הדעה הכללית עליו היתה שמדובר בסרט טוב. טוב במובן של 97% בעגבניות, 8.7 בימד"ב, מקום ברור וידוע מראש ברשימת המועמדים לאוסקר. הסרט של אלפונסו קוארון ("הילדים של מחר" האדיר) מתרחש כולו בחלל, בתנאים של חוסר כבידה, כולל שוטים באורך של סרטים קצרים, ובכלל, מבחינה טכנית הוא לא ייאמן. כמובן, בדרך כלל "סרטים טובים" ו"שוברי קופות ענקיים" הם שתי קבוצות נפרדות לחלוטין, ולכן "כח משיכה" – למרות היותו סרט מתח ואקשן עוצר נשימה במובן המילולי ביותר, מלא בחלליות ופיצוצים ודברים שרואים בדרך כלל בסרטי קיץ – שובץ באזור הדי שומם של תחילת אוקטובר. התחזיות המוקדמות דיברו על 30 מיליון דולר, אולי 40 מכיוון שזה באמת סרט מרשים וסנדרה בולוק וג'ורג' קלוני והכל. "כח משיכה" התעלה על הציפיות והכניס בסופ"ש הראשון שלו 55.7 מיליון דולר. זאת הפתיחה הגדולה ביותר אי פעם לאוקטובר, הפתיחה הגדולה ביותר בקריירה של סנדרה בולוק וגם הפתיחה הגדולה ביותר בקריירה של ג'ורג' קלוני. מעולה.
שבוע עבר, סרטים הלכו וסרטים חדשים באו. ו"כח משיכה" נשאר. למעשה, הסרט הדגים השבוע שכח המשיכה לא כל כך פועל עליו. סרטים שפותחים מעל 50 מיליון דולר, מטבע הדברים, נופלים בשבוע שלאחר מכן. כשסרט פותח בגודל כזה, מובן מאליו שבשבוע שלאחר מכן הכנסותיו יצנחו במשהו כמו 50%. נדיר למצוא סרטים שפתחו מעל 50 מיליון דולר שבסוף השבוע השני שלהם ירדו בפחות מ-30%. עוד יותר נדיר למצוא סרטים כאלה שעשו זאת בלי שהשבוע השני שלהם ייפול על חג כלשהו שסייע בניפוח המספרים. "כח משיכה" ירד השבוע ב-20%. הסרט הכניס השבוע 44 מיליון דולר – סכום שהיה מוציא את האולפן מרוצה מאוד אילו היה מגיע בסוף השבוע הראשון של הסרט. זאת ירידת סוף-שבוע-שני פנטסטית. זה אומר שאנשים יצאו מהסרט וסיפרו לחברים שהם פשוט חייבים ללכת לראות את זה. זה אומר ש"כח משיכה" הוא לא סתם סיפור מוצלח של שבוע אחד, אלא שובר קופות ענק הולך ומתהווה. חלק מהסיבה להכנסות הגבוהות הן שרוב מוחלט של הצופים בסרט עושים זאת בתלת-מימד – בניגוד בולט לכמעט כל סרט תלת-מימד אחר שיצא השנה, שהכנסות התלת שלהן היו מיעוט. זאת מהסיבה הפשוטה שבמקרה של "כח משיכה", התלת-מימד שווה את זה. מי היה מאמין שזה כל כך פשוט. ההכנסות הכוללות של "כח משיכה" הסרט בארה"ב נכון לעכשיו הן 123 מיליון דולר, והן הולכות להמשיך לצמוח במהירות.
(עוד הערת אגב בנוגע ל"כח משיכה": ההצלחה של הסרט גם הופכת את סנדרה בולוק לכוכבת הגדולה בעולם כרגע, מבחינה קופתית לפחות. בארבע השנים האחרונות היו לה ארבעה סרטים שהכניסו מעל 100 מיליון דולר; אני לא בטוח שיש עוד שחקנית בעולם שיכולה להתהדר בהישג כזה. השנה בלבד, בולוק כיכבה גם ב"עצבניות אש" שהיה להיט גדול – 156 מיליון דולר בארה"ב – והסרט המצליח ביותר השנה, עד "כח משיכה", שהדמויות הראשיון בו הן נשים. במילים אחרות, הסרטים המצליחים השנה מתחלקים לשני סוגים – סרטים על גברים, וסרטים על סנדרה בולוק).
אז יש לנו את אחד מאותם מפגשים נדירים של טעם הקהל וטעם המבקרים במקום הראשון. יופי, אבל זה, כאמור, נדיר. ואז, במקום השני – עוד אחד כזה! "קפטן פיליפס", סרטו של פול גרינגראס עם טום הנקס, גם הוא, ביסודו, סרט מתח, וגם הוא נחשב לחכם ואפקטיבי, וגם הוא מקבל מקהלת שבחים מהמבקרים (95% בעגבניות) וגם לו מנבאים נוכחות באוסקרים. וגם הוא עושה כסף. לא כמו "כח משיכה", אבל עדיין. הסרט הכניס 26 מיליון דולר השבוע. הנקס וגרינגראס משחזרים את סיפורו האמיתי של קפטן של ספינה אמריקאית שנחטפה על ידי פיראטים סומליים ב-2009.
במקום השלישי נמצא "גשם של פלאפל 2", שנהנה מהיותו האופציה היחידה למשפחות עם ילדים בימים אלה. בשבוע השלישי שלו, הסרט הכניס 14 מיליון דולר, והוא צבר כבר 78 מיליון דולר בסך הכל. סביר. מקום אחד ועולם שלם מתחתיו נמצא "מצ'טה הורג", ההמשך ל"מצ'טה", סרט האקשן הטראשי והמופרע של רוברט רודריגז. "מצ'טה" המקורי הביא כ-11 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון שלו; הסרט החדש הביא סכום אומלל של 3.8 מיליון דולר. המפיצים כנראה ראו את הכשלון הזה בא, כי הפצת "מצ'טה הורג" בארץ, שתוכננה לסוף החודש, בוטלה (או נדחתה עד להודעה חדשה) במפתיע בשבוע שעבר.
נו באמת, אין צדק
לסרט מדובר כמו כח משיכה אנחנו צריכים לחכות פה עד נובמבר, אבל שטות כמו 'משחקי למות מרעב' אנחנו מקבלים באותו סופ"ש כמו ארה"ב.
פישלייק משולש.
לסקירה, ל"כח משיכה" ולסנדרה בולוק.
לא מסכים עם המשפט ההוא על בלוקבאסטרים
לא חסרים שוברי קופות שהם גם סרטים טובים ולמעלה מכך,חשבתי שאנחנו מסכימים בנושא (האוונג'רס,פארק היורה,האביר האפל,צעצוע של סיפור 3,הארי פוטר,שליחות קטלנית,סקייפול,בית ספר למפלצות ורבים מספור אחרים – כולם מדורגים גבוה מאוד בטבלת השוברים של כל הזמנים,ואני רואה בהם סרטים טובים עד מעולים).
הקיץ האחרון,אני מסכים,היה יחסית פושר.
גווינת' פאלטרו?
(איירון מן1/2/3 + הנוקמים = 3.9 מיליארד דולר בארבע שנים)
לא קרוב
הנוקמים ואיירון מן לא היו ב"כיכובה" של גווינת' פאלטרו, באותה מידה אפשר לטעון שגרג קלארק הוא אחד השחקנים הרווחיים בעולם…
גרג קלארק
זה ההוא שמופיע בסרטים של מארוול יחד עם ג'קסון ל. סמואל?![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
ראיתי - סרט מצויין
ראיתי את הסרט אתמול בלילה – פעם ראשונה שלי באולם IMAX – סרט מצויין לפי דעתי – לא ראיתי כבר הרבה זמן סרט כזה טוב – מעניין מה רדפיש יגיד
דרך אגב – יום שני זה קולמבוס דיי בארהב – הרבה אנשים בחופש – זה לא חג חג כמו קריסמטס – אבל בהחלט הרבה אנשים לא עובדים ביום שני הזה.
4 סרטים עם בולוק ב 4 שנים
ההצעה, עצבניות, כח משיכה, ו…….?
זכרוני בוגד בי
The Blind Side/הזדמנות שניה.
הסרט שהביא לה את האוסקר משום מה, ו-265 מיליון דולר. בארץ זכה להתעלמות גורפת, אם אני לא טועה.
סרט על פוטבול ואפרו אמריקאיים
לא מפתיע שהוא לא הצליח בארץ
אוי...
סנדרה בולוק הכוכבת הכי גדולה בעולם כרגע? איך לעזאזל זה קרה? אותה סנדרה בולוק שהייתה שוטרת / דוגמנית מעצבנת כשנוחרת שהיא צוחקת? אותה סנדרה בולוק שעשתה את "ההצעה" המביך? שזכתה בראזי? שכיכבה ב"עצבניות אש", שהטריילר שלו גרם לי לנוע באי-נוחות בכסא כל פעם? נראה לי שלפני "כוח משיכה" הסרט האחרון שלה (שראיתי) בו היא הייתה נסבלת היה "ספיד". גם פה היא בסדר, לא יותר. לא מפגינה שום יכולות משחק ש 100 שחקניות שהיו יכולים ללהק במקומה לא יכולות לעשות יותר טוב. תסלחו לי, אבל אם היא מקבלת על זה מועמדות לאוסקר, זה בולשיט מוחלט.
לגבי קווארון, זה הסרט השני שלו כבר שכולם מתלהבים ממנו כמו לא יודע מה ואין לי מושג למה. כבר אמרתי שהפן הטכני שלו אכן מרהיב – יש בו צילום מעולה (משהו שכולם טוענים שהיה גם ב"ילדים של מחר" אבל לא שמתי לב), מוזיקה מעולה ושימוש טוב ב 3D לשם שינוי. על זה אני לא מתווכח. אבל…זהו. זה לא סרט החלל הכי טוב שנעשה, לא סרט האקשן הכי טוב שנעשה, ובטח לא הסרט הכי טוב של השנה (בשלוף, את "דון ג'ון" ו"סוף העולם" אהבתי הרבה יותר). אלו גם לא ההופעות הכי טובות של קלוני ובולוק (בעצם אולי כן של בולוק, אבל זה לא ממש אומר משהו). ללא ספק מגיעה לו מועמדות לאוסקר על בימוי והדברים הטכניים, ואם הוא יזכה אז שאפו. אבל בכל הנוגע לתסריט או משחק, אין פה משהו מקורי או בולט.
בקיצור, כל העולם מוזמן להמשיך לרחף ולעוף מהתלהבות על הסרט הזה. אני אשאר עם הרגליים על הקרקע.
תשמע, בד"כ אני אומר לאנשים להישאר בדעה שלהם.
אבל כשזה מגיע לצילום ב"הילדים של מחר", אני לא חושב שבאמת אפשר לומר באופן סובייקטיבי שהוא סטנדרטי ולא מלהיב. כנראה ראית אותו בתנאים לא טובים כלשהם או בסיטואציה לא מתאימה, כי באמת שקשה לי להאמין שאפשר להישאר אדיש לצילום בסצינת המכונית או הקרב בסוף.
(מיותר לציין שעבור כל מי שלא ראה את הסרט, הסצינות הללו שלינקקתי אליהן מכילות ספוילרים ענקיים)
תתפלא, אבל אפשר
לצלם סצינות ארוכות בשוט אחד זה מרשים, אבל זה לא הופך כל אחת כזאת לטובה. לא הרגשתי משהו מיוחד בסצינות האלה כשצפיתי בסרט ולא עכשיו. ותסלח לי, אבל "לא צפית בסיטואציה מתאימה / בתאנים טובים / המסך היה עקום" זה לא תירוץ. זה פשוט עניין של טעם. אתה התלהבת מהסצינות האלה? שיהיה לך בכיף. אני לא. זהו.
אם אתה חושב שהעובדה שמדובר בשוט אחד
היא הסיבה היחידה שבגללה הסצינות האלה נחשבות למרשימות, אני באמת ממליץ לך לנסות לראות את הסרט שוב. הפעם בלי כל האנטי הזה.
זה לא מה שאמרתי
ושוב, אתה אומר "אנטי" כאילו זה סצינות שחייבים לאהוב אוניברסלית ומי שלא אוהב אז יש לו איזו בעיה. צפיתי בסרט בפעם הראשונה בתנאים טובים, באיכות טובה ובלי הפרעות, חשבתי שהוא נחמד למדי אבל הסצינות האלה לא השפיעו עלי בשום צורה. אולי יום אחד אצפה בו שוב, אבל כרגע אני לא רואה סיבה (וגם אין לי את היכולת) לעשות זאת.
לא, אני דווקא מתכוון לאנטי שנוטף מההודעות פה בהקשר ל"גרביטי".
על הילדים של מחר עוד אפשר להתווכח, אבל אני דווקא יותר מעוצבן מהתגובות שיש לך על "כח משיכה". אתה כל הזמן מדבר על סנדרה בולוק וכל מה שהיא מעורבת בו עם כזה ארס ושנאה, ממש כאילו אתה מנהל נגדה מסע צלב אישי, אז מה הפלא שאתה "לא התלהבת" ממנה בסרט ומהסרט עצמו? וזה לא כאילו אני מת עליה או משהו.
לא נראה לי שלמישהו בעולם יש מושג מה אתה רוצה.
איזה "מסע צלב" יש פה? הבחור לא אוהב את סנדרה בולוק, זו דיעה נפוצה והוא לא הביעה אותה בצורה יותר בוטה מממה שקורה פה גם ככה כל הזמן, על המון נושאים אחרים.
אין שום בעיה בזה שהוא לא אוהב אותה.
פשוט, באופן אישי, אני רואה את מאד האטר מתבטא בגינויה די הרבה כאן וגם בצ'אט הסקייפ הלא-רשמי שכמה מגולשי עין הדג הקימו. שוב, אני בעצמי לא מת על סנדרה בולוק. אבל כזאת שנאה אובססיבית כלפי שחקן מסויים לא ראיתי בכל ימי חיי. שוב, זאת זכותו המלאה ושיעשה מה שבא לו, אבל זה קצת צורם.
בדבר אחד אני אודה, וזה שאפילו אני הצלחתי לאבד את הכיוון בתוך חוסר העקביות של עצמי שנראה שכבר בלבל כמה אנשים פה לגבי אם אני מדבר על הצילום ב"הילדים של מחר" או על סנדרה בולוק ו"גרביטציה". מצטער על זה.
כפי שנאמר
אין פה שום 'שנאה אובססיבית' או 'מסע צלב'. אני לא יודע אילו השמצות אתה רגיל לראות, אבל ביחס אלי, זה די מאופק. אני לא 'שונא' את סנדרה בולוק. אני לא מקלל את היום שהיא נולדה, לא קורא להחרים אותה ולא מקדיש מחשבה להתעללויות שהייתי רוצה שהיא תעבור כמו שנכתב פה על זאק גליפנאקיס בביקורת של "הנגאובר 2". אני פשוט חושב שהיא מעצבנת. מאוד.
אז כן, אני לא חוסך בלציין את זה, אבל זה משום שכמו "הילדים של מחר", אני לא מבין למה כל-כך הרבה אנשים מתלהבים ממנה כשאפשר לזרוק אבן בכל מסיבה בהוליווד ולפגוע במישהי שכנראה יודעת לשחק יותר טוב ממנה (אולי אפילו אחת המלצריות). ראיתי אותה בכמה וכמה תפקידים ולדעתי היא שחקנית בינונית מינוס במקרה הטוב. אז עכשיו כשכולם מתלהבים ממנה ב"כח משיכה" וגם מסתבר שהיא הכוכבת הגדולה בעולם מבחינה קופתית, זה פשוט לא מובן לי.
אני שונא את הסרט "מסיבת רווקות", אני שונא תקרות נמוכות ואני שונא לקום לפני 8 בבוקר. את סנדרה בולוק אני לא שונא, לפחות לא עדיין. אני מצטער אם אי-החיבה שלי כלפיה צורמת לך (לא שאני יודע למה) ואשתדל להיות יותר מאופק עם זה בעתיד, אבל זה יעזור אם סנדרה בולוק תעלם מהכותרות כמה שיותר מהר.
גם אני לא מתלהב מ"וול-אי"
(וגם קיבלתי כבר תגובות, אומנם לא פה, שאומרות לי שזה סרט שבאופן אובייקטיבי בלתי אפשרי שלא-לאהוב), ואני עדיין לא יוצא נגדו כל פעם שהוא מוזכר. אפילו שאני חושב ש"אפשר לזרוק אבן לכל מקום" ולפגוע בסרטי אנימציה טובים יותר. אין שום בעיה בלהביע דעה שלילית על כל דבר שיש, אבל כשזה נהיה לגמרי תכוף וחוזר על עצמו, זה כבר מתחיל לעצבן בדיוק כמו סנדרה. כנ"ל גם לצד השני, אגב, אני לא ממש יכול לסבול כשמנסים להביע הערצה למשהו בכל הזדמנות (ולא, זאת לא רמיזה לדיוני הגג"ל שהיו פה לאחרונה), שזה משהו שאני בעצמי חוטא בו לעיתים ודי מרגיש מטופש בכל פעם שאני עושה את זה.
ההשוואה לוול-אי לא מאוד נכונה לדעתי.
אחרי הכול, זה סרט. הוא היה ועבר, אנשים אהבו אותו ואהבו אותו פחות, אנשים דיברו עליו, עד שהפסיקו. שחקנים סובבים סביבנו תמיד, על חלק גדול מהם יש הזדמנות לדבר לפחות פעם בשנה. מה שאני אומר הוא שזה הגיוני שהכובען יזכיר את מה שהוא חושב על בולוק כמה פעמים, כי הרבה פעמים יש הזדמנויות לדבר עליה כשזה נשאר בטופיק. באותה מידה אני יכול לקחת את האהבה שלך ל"שובר שורות" – והפעמים המרובות שהזכרת אותה (לא רק באתר) – זה בסדר וזה מאוד הגיוני, כי זו סדרה שהתחילה כבר לפני 5 שנים ומאז המשיכה לרוץ עד לא מזמן.
אז זהו, שזה לא "בכל הזדמנות"
לא תראה אותי מוציא קיטור על סנדרה בולוק בטריילר של "חלום אמריקאי", אבל בפוסט שמדבר עליה ועל המעמד שלה אני לא רואה סיבה לא להביע את דעתי. גם אותי מעצבן כשמדברים שוב ושוב על משהו מסויים. תסכים איתי שאתה מהלל לא מעט את בריאן קרנסטון גם פה וגם בצ'אט הסקייפ-י, ולפעמים זה מעצבן אותי. גם כל דיוני הפמניזם שצצו פה בכל מקום לא מזמן התחילו לעצבן אותי באיזה שהוא שלב. וזה לא שיש לי משהו נגד קרנסטון או פמניזם, אבל אני מסכים איתך שכשמביעים משהו שוב ושוב זה מתחיל לעצבן באיזה שהוא שלב.
אז שוב, אני אנסה להיות מאופק יותר מעתה, אבל להביע את דעתי על סנדרה בולוק בפוסט שמדבר עליה ועל המעמד שלה נראה לי לגיטימי. גם אני נגרר לפעמים לאוף-טופיק, אבל משתדל שלא.
ורק הערה לגבי המשפט הראשון שלך – אין דבר כזה "בלתי-אפשרי". אפשרי מאוד לא לאהוב את "וול-אי" או "הילדים של מחר" או אפילו את "הנסיכה הקסומה". דוגמה קיצונית יותר – קשה לדמיין איך אנשים יכולים להעריץ את היטלר, אבל עובדה, יש כאלה. לא חייבים להסכים, אבל זו דעתם. הייתי מצטט פה את המשפט של וולטייר – סליחה, שמיוחס לוולטייר! – אבל נראה לי שחפרתי איתו יותר מעל סנדרה בולוק![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
חד משמעית, גודווין השנה.
אם לא העשור.
בדיוק בגלל זה אמרתי את המשפט
(שכיף להתעלם ממנו אם זה תומך בטענות שלך) "זה משהו שאני בעצמי חוטא בו לעיתים ודי מרגיש מטופש בכל פעם שאני עושה את זה".
האפשרויות האלה הן דווקא אחלה תירוץ.
או בעצם סיבה, אפשרית. בהחלט יכול להיות שאנחנו (כולנו) צופים בסרט כלשהו על מסך גדול עם הפרעות של המשפחה ברקע / על מסך קטן ומעפאן / עם פיקסליזציה מטורפת / על מסק ענק לצד ילדודס שמצטלמים ומאירים את האולם בסמארטפונים שלהם – וזה מפריע לנו "להכנס" לסרט, מפריע לנו להתרשם, מפריע לנו להנות.
לא, זה לא אומר שכל סרט שמרגיש גרוע הוא בעצם סרט טוב. יכול להיות בהחלט שהוא גרוע וגם יכול להיות בהחלט שזה עניין של טעם. אבל בהחלט יכול להיות שדוגמאות כמו הנ"ל מפריעות לפעמים לצפיה. זה לא משהו לפסול באופן גורף.
הילדים של אתמול...
אני חייבת לצאת קצת להגנתו של הכובען פה – אני מאאאאד אהבתי את "כח משיכה"… מאד! משהו בסרט הזה פשוט עבד בשבילי (לדעתי זה הוויזואליה והעלילה המינימלית-אך-אפקטיבית)
אבל לא אהבתי את "הילדים שם מחר". בכלל.
אולי חלל קצת מדבר אליי יותר מדיסטופיות חשוכות למיניהן .. אבל משהו בסדרט ההוא ממש לא דיבר אליי. אני אנסה לראות שוב בהזמדנות. אגב שתי הסצינות – הן יפות מאד, אבל אני זוכרת שבזמנו כשהן באו כחלק מהסרט בעיקר לא התחברתי אליהן ולכלל העלילה.
אני מחבב אותה
ואולי הסרטים הנ"ל לא לטעמך אבל ההצעה היה מהנה בז'אנר שלו (סנדרה בולוק + ראין ריינולדס + בטי ווייט = אחלה סרט), עצבניות אש משך פרצי צחוק רועמים מכל חברי שהלכו לסרט והם כללו גם אנשים שטעמם הינו סינמטקי ומעלה.
וכן, היא זכתה בראזי והעובדה שהיא באה לטקס רק זיכתה אותה אצלי בנקודות כאומרת "כן נו, באמת חרא סרט, מודה".
כח משיכה הוא אחד הסרטים הבודדים שאני עפתי עליהם השנה, וראיתי אותו לפני שהחלה שבירת הקופות המטורפת שלו. זה הוא סרט עוצר נשימה עם סיפור רזה, פשוט ואינטיליגנטי. שימוש חכם ונבון בתלת מימד, ומשחק נהדר ואפקטיווי של שני שחקנים שלרוב אני לא סובל. ובכלל, רק על ההעזה להביא למסך סרט סופר יקר עם שני שחקנים על המסך הייתי מביא לסרט הזה שאפו. העובדה שהוא הצליח לעשות עם הרבה יותר היא הישג שהופך את קוארון לסמאח שמעבר להתהוות. כח משיכה הוא סרט אדיר ואני ממש שמח שזה הסרט ששבר השנה קופות ולא איזה זבלון הוליוודי שמהווה מספר בסדרה.
אולי זה הצד ההיפסטרי שבי שמדבר,
אבל קשה לי כשסרטים שנחשבים "ממש טובים" בכללי, או באופן אישי אצלי, מצליחים בקופות.
ראיתי את גרביטי, ממש אהבתי אותו ואני גם מכיר אנשים שמאוד מחכים לו – אבל אלו אנשים ש"מתעסקים" בקולנוע ואוהבים סרטים מהסוג הזה. כשאני רואה ידיעה כזו אני לא יכול שלא לשאול את עצמי מה יש לצופה הממוצע לחפש בסרט כזה?
באמת??
כי כשאני רואה משהו "איכותי" שגם מצליח – לי אישית זה מחמם את הלב. פחות בגלל הקהל, ויותר בגלל היוצר (או בעלים אם מדובר בבית עסק) שעשה משהו טוב וקיבל על כך שכר נאה.
ומה יש לפשוטי העם לחפש שם? ממ…אקשן מורט עצבים? ויזואליה מדהימה? קצת רגשנות אמריקאית? אולי סטודנטים לקולנוע מבינים משהו שאני לא, ויודעים להבין כמה מסובך לעשות שוטים כאלה או אחרים אבל "אוי!! איזה יופי!!!" זה משהו די אוניבסלי.
ברור שזה טוב ומשמח מבחינת היוצרים,
אבל מבחינת הקהל… קשה לי להסביר את זה, פשוט יורד לי קצת מסרט שאהבתי כאשר הוא הופך ללהיט אצל כולם.
*קולנוענים עילאיים ומתנשאים*?
(ל"ת)
אני פשוט תוהה: אתה קובע את דעתך על סרט לפי תגובות הקהל או לפי מה שאתה חשבת עליו?
את הדעה שלי אני קובע אך ורק על פי מה שחשבתי על סרט.
תגובות הקהל לא משפיעות על הדעה שלי, הן משפיעות על ההתלהבות שלי.
לדוגמא, אם כשיצאתי מגרביטי הייתה כולי ב"פאק! זה אחד הסרטים שטובים שראיתי! כל מי ששומע אותי צורח כרגע באמצע הרחוב, לכו לראות אותו ברגע שהוא יוצא!"
עכשיו אני בכזה "כן, הוא היה ממש ממש טוב, אחד הסרטים שטובים שראיתי. נורא אהבתי."
למה לא?
אני כן יודע שהרבה צופים "פשוטים" לא אוהבים דרמות אוסקר כבדות כאלה, אבל דווקא "כוח משיכה" היה די קליל. רוב הזמן הייתה אווירה של מתח-אימה, היה קצת אקשן, היו בדיחות, היה סיפור נחמד, האפקטים היו אדירים. הוא לא מתאים לילדים ממש נגיד, אבל לא רואה סיבה שצופה ממוצע לא יהנה ממנו.
אני מניח שזה השילוב של צמד שחקנים מפורסם ואהוב
(ל"ת)
... + טריילרים מעולים + הייפ עצום. אנטר ארור.
(זה אני, הגרוואטר התחלף כי משום מה האתר התנתק לי לפני כמה ימים ואני עצלן מדי בשביל להתחבר והתבלבלתי כשכתבתי את האימייל)
הטריילרים הראו סרט שהוא קשה לעיקול על ידי קהל רגיל.
הייפ עצום? שוב, אני מדבר על קהל ממוצע, לא על אנשים שההתעסקות היומיומית שלהם היא קולנוע.
הטריילרים היו מסקרנים.
אני לא חושב שאני בטוח למה אתה מתכוון ב"קשה לעיכול" ו"קהל רגיל", אבל הם היו עשויים מצוין ונורא (נורא!) אפקטיבים ונגמרו בתחושה של אמאלה. אני לא יכול לדמיין איך זה היה לראות אותם בקולנוע בלי ידע מוקדם על הסרט. "עץ החיים" זה קשה לעיכול. "נערה עם קעקוע דרקון" זה קשה לעיכול. סרט רוסי משנות השישים באורך של שלוש וחצי שעות על צייר זה קשה לעיכול. סרט עם שחקנים מוכרים, אפקטים, טריילרים עם אקשן ותלת מימד זה… לא.
ובקשר להייפ – אולי זה רק אני, אבל לי הייתה הרגשה שבזמן האחרון זה אחד הדברים שמדברים עליהם בכל מקום, זה חייב להיות גורם משפיע.
זה כי לא כולנו בהוצאה לפועל.
(ל"ת)
זה לא בגלל שאתה היפסטר
זה בגלל שאתה סנוב.
כולנו מגדירים את הטעם שלנו כנגד הטעם של אחרים
יש סוציולוג צרפתי בשם פייר בורדייה שטוען – וזו כנראה הטענה המשפיעה ביותר בסוציולוגיה בחמישים השנים האחרונות – שטעם, בכל תחום שהוא, קיים ומשמש בעיקר כדי להבחין בין קבוצות שונות.
למשל, הוא אומר, אנשים לא אוהבים את פיקאסו כי האמנות שלו דגולה באופן אובייקטיבי, אלא כי ככה הם יכולים להבדיל את עצמם מאנשים שאוהבים אמנות ריאליסטית. ההבדלה הזו לא עובדת רק ברמת ה"מה, אתה לא אוהב את פיקאסו? בור ופרימיטיב!" (ז"א, אתה לא מהקבוצה שלי) ואפילו לא רק ברמת ה"מה, גם את אוהבת את פיקאסו? בואי נתחתן!" (ז"א, את כן מהקבוצה שלי), אלא בצורה עמוקה יותר.
כי לאהוב את פיקאסו מרמז לך, ולאנשים סביבך, שאתה אוהב חשיבה מופשטת, שאתה מעריך גם דברים שאין להם ערך תועלתני, שלמדת מספיק שנים כדי לדעת מי זה פיקאסו ושיש לך מספיק כסף וזמן כדי להסתובב במוזיאונים. כל אלו מאפיינים חברתיים של קבוצות ספציפיות מאוד של אנשים, ובהחלט לא מאפיינים של קבוצות אחרות.
במלים אחרות, הטעם שלנו הוא חלק מהותי ממי שאנחנו, אבל חלק מהותי ממי שאנחנו זו ההגדרה מי אנחנו לא.
מתוך הפרספקטיבה הזו, התגובה של קסם הגיונית מאוד: הוא חשב שהטעם שלו מאפיין רק אנשים שדומים לו, ומופתע/מאוכזב לגלות שהוא מאפיין הרבה מאוד אנשים, ולפיכך, או שיש הרבה אנשים שדומים לו (וכולנו היינו רוצים לחשוב שלא) או שהטעם שלו בקולנוע הוא בעצם נפוץ יותר ממה שהוא חשב. בכל מקרה, הגבולות החברתיים שהוא הרגיש שהוא פועל בתוכם – לאילו קבוצות הוא שייך ולאילו לא – עברו מבחינתו טשטוש מסוים, מצב שהוא לא נוח לאף אחד.
ורק כדי להבהיר: קסם, אני לא מציע כאן ניתוח פסיכולוגי שלך. מה שאני מנסה לומר זה שכולם כמוך.
"ורק כדי להבהיר: קסם, אני לא מציע כאן ניתוח פסיכולוגי שלך. מה שאני מנסה לומר זה שכולם כמוך"
oh SNAP!
איך הולך הפתגם הטופיקי ההוא,
"רק דגים מתים שוחים עם הזרם". ויש את המשפט המנוגד לו, "גם אם אתה שוחה נגד הזרם, הוא עדיין קובע את כיוון השחיה שלך".
אני חושב שיש גם אנשים שפשוט סתם נהנים מסרטים
בלי לחשוב על ההשלכות החברתיות וההגדרות שלהם והתוצאות של חיבתם/חוסר חיבתם לסרט. ושעודף חיבה של קהל רחב/חוסר חיבה של קהל מצומצם לא משפיע על דעתם או התלהבותם מהסרט.
ברור שיש גם כאלה.
אבל גם בקרב אלה שאדם סיפר עליהם (שזה כנראה רובנו, אם לא כולנו), התהליך הזה לא בהכרח מתקיים במודע.
לדוגמה, מי שחיבב את טיטאניק או אווטאר ושינה את דעתו מאז, בגלל האנטי (במקרה הראשון) או בגלל ה"עדר" (במקרה השני). לא בהכרח במודע, וגם לא בהכרח היה שינוי. אבל זו דוגמה טובה.
אנשים לא חושבים על השלכות חברתיות
הם פועלים בתוך הקשר חברתי. הם לא אומרים לעצמם "אני אוהב את פיקאסו כדי להוכיח לכולם כמה אני מתוחכם", למשל; הם באמת אוהבים את פיקאסו. אבל חלק משמעותי מהסיבות לכך שהם אוהבים את פיקאסו הוא הסביבה החברתית בה גדלו והסביבה החברתית בה הם נמצאים כרגע.
זה היופי בתיאוריה של בורדייה: הוא מסביר את הקשר בין רמת הפרט (מיקרו) לבין הרמה החברתית (מאקרו). זו אחת התיאוריות הסוציולוגיות היחידות שמצליחה לעשות את זה. אבל כן, אתה צודק: התיאוריה הזו לא משאירה הרבה מקום לאינדיבידואליזם אמיתי ולרצון חופשי.
זה בסדר
אחרי ממטיקה, אסכולת פרנקפורט, דטרמיניזם וכל תיאוריה חברתית / ביולוגית / סוציולוגית אחרת ששמעתי כבר אי אפשר לדכא אותי עם הרעיון שאני בעצם לא ייותר מאוטומוטן חסר עצמאות שהולך במסלול שנקבע לו מראש עוד לפני שנולד והרעיון של חופש רצון הוא לא יותר מאשליה…
הפוסט הזה הובא לכם בחסות דכאון.
צריך כמובן לקחת אותה בערבון
מוגבל. כל יצירה מקבלת הקשרים מהחברה וכל פרט מגדר גם על ידי החברה.
אבל אותם אנשים יכולים לאהוב יצירות מהוללות חברתית ולשנוא אחרות. גם בתוך הקונטקס החברתי יש מקום לאיכות היצירה עצמה ולטעם אישי.
עם זה אני מסכים
כלומר, העובדה שאני אוהב סרטים מסוימים זה בגלל שגדלתי בצורה מסוימת. יותר מזה, העובדה שאני אוהב סרטים בכלל זה בגלל שגדלתי בחברה שבה יש סרטים והם נחשבים לדבר חיובי.
לי יותר מפריע העניין של ההגדרות והשייכות לקבוצות. ברור שאפשר לחלק אנשים לפי הטעם שלהם, וברור שיש אנשים שנהנים לחלק את עצמם לפי הטעם שלהם אבל יש גם אנשים שהטעם שלהם, למרות שהוא מושפע מהסביבה בה הם גדלו, הוא פשוט הטעם שלהם.
כלומר, אני לא מסכים שכולנו כמו קסם – אני חושב שלרוב האנשים המידה שבה סרט נתפס לא משנה להם לגבי ההתלהבות ממנו. אבל מכיוון שלהתדיין על רוב זה עניין בעייתי בלי מאמרים ומחקרים לגבותו אני פשוט אגיד שאני חושב שיש אנשים שהטעם שלהם הוא פשוט הטעם שלהם והוא לא מושפע מהסביבה, או ביותר דיוק, מהדרך שבה הסביבה עצמה מקבלת את היצירה.
אחלה תגובה למעלה, מאוד מעניינת
אבל רציתי לשאול – מה קורה כשהטעם של אדם מתנגש?
נניח, הוא גם אוהב את פיקאסו אבל גם שונא את האופרה ולא מסוגל להריח שמן טראפל?
אומניבוריות ואוף טופיק
אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מדי, כי זה לא קשור לדיון המקורי, אבל יש בימינו אסכולה שאומרת שהמעמד הבינוני שינה את הטעם שלו. פעם הטעם שלו היה הטעם המעודן והמופשט (מעט תיבול באוכל; מעט קווים בציור; שמן שבקושי אפשר להבחין בו בטעם פטריות), זה מה שהבחין בינו לבין הטעם של המעמד הגבוה (יקר בטירוף) והטעם של המעמד הנמוך (חזק ובולט).
אבל בימינו, מה שמאפיין את הטעם של המעמד הבינוני היא הלקטנות, זאת אומרת, הנכונות לקלוט סגנונות ומוצרים מכל סוג שהוא ולהרכיב מהם קולאז' חדש. זה טעם שמדגיש את האינדיבידואליות של הבוחר, את היותו אדם מבחין וייחודי. זה מכונה הטעם האומניבורי, דהינו, אוכל-הכל.
אם, למשל, אתה אוהב סרטי בורקס, אתה מהמעמד הנמוך; אם אתה אוהב סרטי פסטיבלים, אתה מהמעמד הגבוה; אבל אם אתה אוהב את שניהם, אתה מהמעמד הבינוני.
ואני חשבתי שמספיק חשבון הבנק שלך
בשביל להחליט לאיזה מעמד אתה שייך.
אילו זה היה נכון, לא היה צורך להמציא את המילה "נובורישי"
שמסמל, יותר מכל, מי שיש לו כסף, אך לא שייך באמת למעמד הגבוה (והטעם שלו בהתאם).
יש פה בלבול בין הגדרות,
והנייר אמנם סובל הכל, בעיקר מילים. על פי ויקיפדיה "מעמד הביניים (או המעמד הבינוני) הוא מונח במדעי החברה המתאר קבוצה חברתית וכלכלית של אנשים בעלי יכולת כלכלית סבירה, אשר אינם בעלי השפעה או עושר יוצאי דופן או ניכרים לעין."
אני לא רואה פה שום הגדרה למוזיקה שהם שומעים או הסרטים שהם רואים.
המילה שהבאת מבטאת חוסר נחת של קבוצה מסוימת מהתעשרותה של קבוצה אחרת, בערך כמו לומר על עדה כזאת או אחרת שהיא 'פחות ישראלית' מעדה אחרת (זה עובד כמובן לכל הכיוונים). אבל למושג שהשתמשו בו כאן יש הגדרה מקובלת נפוצה, והיא כלכלית ותו לא.
אולי המושג הנכון יותר לשימוש שלך הוא 'אליטה'.
למושג שהשתמשו בו פה יש הגדרה מקובלת,
אבל היא לא ההגדרה הנפוצה. בסוציולוגיה "מעמד" אינו רק המאפיינים הכלכליים של אנשים, אלא (בין השאר) מכלול הטעם, הנורמות והמשאבים העומדים לרשות קבוצה חברתית רחבה.
אגב, אתה מוזמן לא להסכים איתי ואם אחרים, אבל אודה לך אם תוריד קצת את רמת הבוז.
ועוד אגב: אם אתה רוצה ערך ויקיפדיה יותר רלוונטי, לך על זה
http://en.wikipedia.org/wiki/Class_(social)
ראשית אני מתנצל
אם הטון היה פוגע מדי. אני הסתמכתי על המינוח הנפוץ, כשגם הקישור שלך אומר שהשימוש הנפוץ כיום הוא 'מעמד סוציו-אקונומי' וזה אפילו יותר מודגש בויקיפדיה העברית.
חלק ממה שכנראה העלה לי את הסעיף הוא בדיוק השימוש בז'רגון כנראה מקצועי-פנימי של מדעי החברה, שמזכיר לי טקסטים פוסטמודרניים שנוטים לעשות בדיוק את זה (הז'רגון והסעיף).
מאחר שאני מבין שאתה משתמש במונחים אחרים שאינם מוכרים לי מספיק, אני אשתמש בבורותי הסוציולוגית כתירוץ נאות ואפסיק להפריע לפתיל הזה.
וזאת נחשבת תיאוריה מקורית?
"אבל חלק משמעותי מהסיבות לכך שהם אוהבים את פיקאסו הוא הסביבה החברתית בה גדלו והסביבה החברתית בה הם נמצאים כרגע".
איך הוא הצליח לחשוב על הרעיון האדיר הזה?
![!סרקזם!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif" alt="" width="" height="" />)
קפטן פיליפס
לפי הטריילר זה מצלצל יותר כמו עיבוד הוליוודי לסיפור אמיתי שהסיבה לקיומו היא הניסיון לסחוט כסף מהסיפור הזה. זה היה ברור כבר מהרגע שהסיפור הזה צץ בחדשות שמישהו הולך לעבד את זה לסרט.
דבר נוסף – למה זה "כוח משיכה" ולא "כוח המשיכה"? בלוא הכי אין דבר כזה The Gravity.
ולמה בכלל "כוח המשיכה"?
"משיכה" או "המשיכה" הם לא סוגים של כוח. חבל שמתרגמי הסרט לא פתחו ספר פיסיקה תיכונית מצוי לפני שתרגמו את השם, אולי אז הם היו מתרגמים אותו כראוי ל- "כח הכבידה" (גם ככה, לא באמת צריך ספר פיסיקה בשביל להיזכר במושג מוכר).
"משיכה" = תוצאה של פעולת כוח. לאו דווקא של כח הכבידה- הרי כאשר מגנט נמשך למקרר בבית אנחנו לא טוענים שזו תוצאה של "כוח המשיכה".
כי אם היו קוראים לסרט "כבידה"
סנדרה בולוק היתה חושדת שרומזים שהיא שמנה.
שמנה, אבל יודעת שפות.
עברית למשל.
לא הבנתי את השאלה
במקור לא היה The, למה שבעברית תהיה ה'?
gravity הוא מונח באנגלית
שהתרגום שלו בעברית הוא "כח המשיכה".
אגב, הבעיה האמיתית עם התרגום הזה, הוא שהוא יוצר קונוטציה של קומדיה רומנטית (במיוחד כשהעלילה סובבת סביב סנדרה בולוק וג'ורג' קלוני לבדם בחלל)
ומישהו בעולם כבר הספיק לעשות מזה
מה שאמר mizel102
אין דבר כזה "כוח משיכה", gravity מתורגם תמיד כ"כוח המשיכה".
לגבי "כוח הכבידה" – כוח המשיכה הוא מונח מוכר מספיק, ולא צריך לדייק ברמת פיסיקה אקדמאית כדי שהאדם הפשוט יבין על מה מדובר.
מצד אחד דקדקנות לשונית
מצד שני דקדקנות פיזיקלית. שתיהן מיותרות.
אני לא מבין איך יכולה להתקיים מילה שהיא בהגדרה לא מיודעת בשפה אחת וכן מיודעת באחרת. איך הייתם מתרגמים את המשפט "There is no gravity in space"? "אין כח המשיכה בחלל"?
מה בנוגע ל-Zero Gravity, Low Gravity, Artificial Gravity?
יכול להיות שמבחינה פיזיקלית או לשונית או משהו כל הביטויים האלה שגויים ואסור באיסור חמור לומר אותם, אבל בכנות, לא ממש אכפת לי. התרגום המוכר והמקובל ביותר (גם אם, כמו 99% מכל המונחים המדעיים בשימוש יומיומי אי פעם, לא מדויק מדעית) ל"Gravity" הוא "כח משיכה".
אז אתה יוצא דופן
כי אני לא שמעתי בחיי מישהו משתמש בביטוי "כוח משיכה" כדבר שעומד בפני עצמו.
בבקשה
תרגום: "אין כבידה בחלל", "כבידה מלאכותית", "כבידה נמוכה", "אפס כבידה\ חוסר כבידה".
ולפלאפי- אז מה אם המונח "כוח משיכה" מוכר? אז נקרא לכל הטלפונים הניידים פלאפון כי זה היה השם המוכר בשנות ה-90?
אין שום סיבה להרחיק מושג יסודי כמו "כבידה" הרחק אל האקדמיה, או לציין את ההתעקשות על שימוש נכון בה כדקדקנות פיסיקלית. זה מרדד את השיחה בין בני אדם.
בנוסף, חלק מהיופי ביצירת אמנות היא השם שבחרו להעניק לה, וגם לו יש השפעה. שמו של הסרט "הצבע ארגמן" למשל (המבוסס על ספר בעל אותו השם), מעניק לו, לדעתי, משהו מיוחד שהשם "הצבע סגול" לא מעביר. אפשר לומר ש"ארגמן" זו מילה גבוהה ופלצנית, אבל אפשר גם ליהנות מהעובדה שאנחנו זוכים להשתמש בה.
לי אמרו לא מזמן
ש"gravity מתורגם תמיד כ'כוח המשיכה'".
על זה ש"כבידה" הוא המונח המדויק, אין ויכוח. על ארגמן דווקא יש ("Purple" זה, מה לעשות, סגול).
עם כל הכבוד למי שאמר לך את מה שהוא אמר, יש מקרים בהם תרגום של מונח מסויים הוא ברור ומוגדר היטב. זכינו לכך שניוטון יפתח תורה מדעית יפה, זכינו לחידוש השפה העברית, זכינו לדורות של אנשי מדע דוברי עברית שיתרגמו ויעסקו בתורתו של ניוטון. אז למה שלא נשתמש במילה המתאימה?
לכל המבינים במסע בזמן וכל מה שמסביב מישהו יכול להסביר לי את הקומיקס הקצר הזה?
חיפשתי הסברים ומצאתי רק תשבוחות בלי הסבר.
נ.ב פירסמתי את ההודעה קודם ב"המדריך לנוסע בזמן" כדי שזה לא יהיה אוף טופיק אבל לא ראיתי את התגובה בדיונים אחרונים אז לא ידעתי אם מישהו יבחין.
האם זה סוף העולם?
בעידן בו סרטי איכות הם גם שוברי קופות, מהיר ועצבני אחד עומד כנגד כול הסיכויים.
פה מגיע השלב שאני מבאס את עצמי,רוב הצופים הלכו בשביל הרעיון של לפוצץ דברים בחלל בתלת מימד ובגלל שבוא נודה אין הרבה מתחרים בשבוע הזה לסרט (קפטן של ספינה שנחטפה או פיצוצים בתלת מימד ).
זאת הייתה יכולה להיות אפשרות הגיונית בסוף השבוע הראשון.
"גרביטי" הרוויח 55 מיליון דולר בסופ"ש הראשון, ואם הצופים הלכו בציפייה ל"ספיד" בחלל והתבדו, זה היה בא לידי ביטוי בקופות. אבל הירידה שלו בשבוע השני הייתה כזאת מזערית, שרוב הסיכויים שהצופים נהרו בהמוניהם פשוט כי מדובר בעובדה שזה סרט טוב. וכן, בהמשך למה ש-spaceyoo אמר למעלה, לא רק "מבינים" בקולנוע אוהבים סרטים טובים. "הסנדק" היה הסרט המצליח ביותר של 1972.
לצערי הרב
עדיין לא ראיתי את גרביטי,אבל אין פה שלילה בין סרט איכות (אם נלך על הגישה המתנשא,אינטילגנטי ) לבין סרט טוב,סרט טוב יכול להיות לדעתי מטופש כול עוד הוא מקיים את מה שהקהל רוצה ממנו.
שאלה לאלה שכבר ראו,האקשן באמת מצדיק תלת מימד?
כן, ה-3D מוצדק בסרט הזה לדעתי.
(ל"ת)
מצדיק תלת איכותי ומחייב מסך ענק
ואם יש פה כאלה שטרם ביקרו ביס פלאנט ראשל"צ אז גראוויטי הוא הסרט המוצדק בהיסטוריה לחנוך את האולם הזה, שווה נסיעה גם למי שגר על הר נידח בגליל. הסרט הזה הוא חוויה שקשה לתאר במילים.
עם זה אני מסכים, אבל אחרי שמגיעים לראשל"צ, דילמה:
איימקס או 4DX?
(בהנחה שהוא אכן יוקרן בשניהם).
כבר שמעתי אנשים אומרים שכל מה שחסר לסרט הזה בשביל להיות Ride כמו בדיסנילנד זה הכסאות הזזים. ורגע, בעצם יש!
קוונטין טרנטינו קורא ל"מי מפחד מהזאב הרע" הסרט הטוב של השנה
http://www.slashfilm.com/quentin-tarantino-calls-israeli-thriller-big-bad-wolves-the-best-film-of-the-year/
אדיר!
אה, כן, אני מתלהב מזה משבת
לבעלי פייסבוק:
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=570705959655911&set=a.137341922992319.24587.118498944876617&type=1&theater
החדשות המשמחות עכשיו הן שהאנקדוטה הזאת לא נשארה כידיעה אחת בטוויץ' אלא הגיעה לסלאשפילם (וכמובן, להרבה בלוגים אחרים ברשת) ונותנת ל"מי מפחד" הרבה תשומת לב בעולם. וכל זה הרבה לפני שהוא הופץ מסחרית בשום מקום פרט לארץ.
האקדמיה הישראלית בטח תאכל את הלב שהיא לא נתנה לו מועמדות
בקטגורית הסרט כשהיא תשמע על זה…
אני לא חושב שהם בהכרח מתרשמים.
(ל"ת)
האקדמיה הישראלית נתנה לא מעט כבוד ל"מי מפחד".
בטח אם לוקחים בחשבון את הראשוניות של סרטי ז'אנר בארץ ואת השמרנות של גופים כאלה. זה לא שרשימת המועמדים לאוסקר בארה"ב מוצפת בסרטי ז'אנר. בכל מקרה, השבחים של טרנטינו לא ממש מזיזים לאקדמיה בארה"ב, וסרטים מהסוג הזה לא ממש זוכים לכבוד בתחרות הסרט הזר (אחרת הייתם רואים הרבה סרטי ז'אנר קוריאניים ברשימות). ככה שלא נראה של"מי מפחד" היה סיכוי טוב במיוחד באוסקרים.
ובכל מקרה, הסיכויים באוסקר לא צריכים להיות שיקול בבחירה בפרסי אופיר – צריך לבחור את הסרט הישראלי הטוב ביותר. אחרת נקבל סרטים שמנסים לפנות לקהל אמריקאי (ומהסוג המיושן ביותר) ולא לזה הישראלי.
ובנוגע לשבחים של טרנטינו – הם לא מפתיעים אותי, אבל כדאי לזכור שהבנאדם לא ממש חושב היטב לפני שהוא מדבר. כלומר, צריך לראות אם הוא יהיה נלהב באותה מידה גם עוד כמה חודשים.
דבר ראשון, הרשו לי להגיד – הולי פאקינג שיט! השמועה האחרונה ביקום של "מארוול" אומרת ששני שחקנים בראש הרשימה לקבל תפקיד (כנראה הראשי) ב"אנט-מן". לאחד קוראים פול ראד. לשני קוראים ג'וזף גורדון-לוויט! עכשיו נכון שמוקדם מדי להתלהב. לפני כמה חודשים הייתה שמועה שג'ג"ל ירש את הגלימה של כריסטיאן בייל, ובסוף קיבל אותה אחד בן אפלק. אבל זה משהו אחר. בזמנו רשמתי למה אני לא ממש רוצה לראות את ג'ג"ל כבאטמן. אבל ג'ג"ל בסרט קומיקס של אדגר פאקינג רייט? ברור, ברור וכמובן שכן! קדימה, ג'וזף. הסתער על התפקיד הזה כאילו היה ברוס וויליס שעיוותו את פניך כדי שתיראה כמוהו. מאוד אהבתי את "דון ג'ון" ואני מחכה לסרט הבא שיצוץ במוחו של ג'ג"ל, אבל לראות אותו עובד עם אדגר רייט….רק חסר שלתפקיד הנשי הראשי תלוהק ג'ניפר לורנס או אנה קנדריק והראש שלי יתפוצץ. Literally. ככה.
ובעוד חדשות קצת פחות מלהיבות – טיי סימפקינס (הילד מ"איירון מן 3") לוהק לתפקיד ראשי בסרט "פארק היורה" הבא ("עולם היורה", בתרגום חופשי). השחקנים ג'ייק ג'ונסון ("רחוב ג'אמפ 21", "Safety Not Guaranteed") וברייס דאלאס הווארד ("העזרה", "50 / 50") במו"מ להשתתפות.
כריס פיין יגלם את אחד הנבלים בסרט ההמשך של "איך להפטר מהבוס".
והנה ספר נחמד עם פוסטרים אלטרנטיביים לסרטים.
לא נראה לי שאנה קנדריק תעבוד עם אדגר רייט באנט-מן...
(ל"ת)
למה, כי הוא אקס שלה...?
לא הייתי ממש בקיא במערכת היחסים שלהם ולא ירדתי לעומק של סיבת הפרידה, אבל אתה יודע, יש זוגות שנפרדים ולא הופכים לאויבים מושבעים. חוץ מזה, זה יכול לקרות גם בלי קשר.
טוב... כן, זו הסיבה שכתבתי.
(ל"ת)
(גאד דאמט, לחצתי בטעות על אנטר)
כתבתי את זה כבדיחה, בכל אופן.
גם אני לא בקיא במערכת היחסים שהייתה להם, ואם במקרה יהיה מצב שהיא תופיע בסרט שלו, זה לא יפתיע אותי או משהו – רק יגרום לי לומר "אה, קול. נחמד לדעת שהם מסתדרים."
כריס פיין בנכבל בסרט הזה?
מעולה! סוף-סוף מישהו ימחק לו את החיוך מהפרצוף.
היציבות של "כח משיכה" לא מוגבלת רק לארה"ב
מוג'ו מעדכן: הסרט מופץ בהדרגה ברחבי העולם, וההכנסות שלו בכל מקום יפות, אבל לא שוברות שיאים. אבל שוב, מה שמרשים הוא ירידות סוף השבוע השני במקומות שבהם הסרט יצא כבר בשבוע שעבר: הסרט ירד ב-9.4% באוסטרליה, ב-1.3% בהולנד, ובניו זילנד הוא לא ירד אלא עלה (אם כי כמה סרטים עלו שם השבוע. בטח נחגג שם השבוע חג האנחנו ניו זילנד ואתם לא).
בכל אופן, הסרט הזה הולך לעשות כל כך הרבה כסף. אישית זה משמח אותי.
לא, לא: חג ה"אנחנו ניו זילנד ואתם לא" נחגג השנה ב-12 בדצמבר
http://www.imdb.com/title/tt1170358/releaseinfo?ref_=tt_dt_dt
זה לא רק משמח, זה גם חשוב
קוארון הוא אחד הבימאים המרשימים והמקוריים בהוליווד. וכשהסרטים של במאי כזה מצליחים בזמן שרולנד אמריך ושאמאלן מפסידים כסף, זה יכול לבשר רק טובות.
מישהו יודעת
האם יש סיכוי לאקסמן שהוא המשך של הטרילוגיה, ולא פריקוולים ומסעות בזמן וכאלה?
הסרט הקרוב
("עתיד שעבר", או איך שיבחרו לקרוא לזה) הוא, לפי כל הסימנים שקיבלנו, המשך ישיר של הטרילוגיה.
ישש
חשבתי שזה גם פריקוול רק עם מכונת זמן
זה איזשהו סוג של גם וגם.
(ל"ת)
כשמשתעממים ומסתכלים על תגובות לפוסטים ישנים מוצאים לפעמים כל מיני דברים מעניינים.
טריילר לסרט חדש בשם "עכביש גדול, משהו בנזונה"
http://www.youtube.com/watch?v=BvEL10Ugd4I
חובבי דייוויד פינצ'ר, הכינו את היומנים.
ב-3 באוקטובר 2014 ייצא הסרט החדש שלו, "Gone Girl", בכיכובו של הקאסט המשונה הבא: בן אפלק (בסדר), רוזמונד פייק (מגניב!), ניל פטריק האריס (מוזר אבל נחליק) וטיילר פרי (מה?!).
http://blogs.indiewire.com/theplaylist/awards-season-bait-david-finchers-gone-girl-sets-fall-2014-release-date-20131015
הכנתי את היומן
http://www.fisheye.co.il/movies/gone_girl/
(השם העברי הוא, כמובן, לא רשמי בשלב זה. "נעדרת" כבר תפוס).
אני חושב שדיי בטוח להגיד
שבשלב הזה פינצ'ר יכול ללהק עציץ גוסס וסט סכו"ם מפלסטיק והם עדיין יפגינו איכויות משחק ברמה אחרת. הבנאדם יודע לביים שחקנים.
אם ניקולס ניקולס וינדינג רפן ליהק חציל והפך אותו לכוכב אין סיבה שפינצ'ר לא יכול
(ל"ת)
זה הפוך.
הוא לקח שחקן ("משחקי שלטון", "בלו לנטיין", "Half Nelson") והפך אותו לחציל.
אני לא מבין את בתי הקולנוע בארץ
בדרך כלל הם דוחפים לנו סרט של סנדרה בולוק עד שבא לנו להקיא אותו…ודווקא בסרט כזה הם מפספסים.
בהחלט מוזר :-/
אם תמיד רציתם לבקר בפסטיבל "סאנדנס" ולסקר את הסרטים והאירועים שם, זו ההזדמנות שלכם (טוב, חלקכם). מארגני הפסטיבל מחפשים "אחווה של שישה מבקרי קולנוע מתחילים" (המילים שלהם) שיסעו לפסטיבל ויסקרו אותו. כל ההוצאות יהיו מטעם המלגה של רוג'ר איברט ז"ל ללימודי ביקורת קולנועית.
"בנוסף לנוכחות בהקרנות וכתיבת מאמרים וסיקורים שיפורסמו ב Indiewire ועוד מקומות שהם (המבקרים שיבחרו) יארגנו בעצמם, הם יעברו מספר סדנאות בהם יפגשו מבקרי קולנוע מקצועיים ועוד אנשים בתחום כמו סוכנים, מפיצים ומארגני הפסטיבל. "
אלה שרוצים להרשם לתחרות צריכים להיות עם לפחות 3 שנים של לימודים אקדמאים או לא יותר משנתיים של ניסיון בכתיבת ביקורות / מאמרים על סרטים. עליהם להראות עניין נרחב בביקורת / עיתונות קולנועית, ולדעת לכתוב ולדבר אנגלית שוטפת. עליהם לשלוח:
1) קורות חיים באורך עמוד אחד.
2) 3 דוגמאות כתובות על קולנוע – ביקורות / כתבות / פודקאסטים או שאר דברים שמראים את כישוריהם.
3) מכתב באורך 300 מילים על הרקע שלהם ולמה הם יהיו אידיאלים לתפקיד.
יש להגיש מועמדות עד ה 31 באוקטובר. הכתבה המלאה כאן.
(נ.ב. אני לא לגמרי בטוח שהבנתי נכון את הקטע של הדרישות מבחינת שנות ניסיון / לימודים, אז אם מישהו יכול להבהיר את העניין, זה יעזור).
מה, זה מדהים!
איך זה לא מתפרסם בראש האתר?
טוב, יאללה לעבודה.
הטריילר לחדש של ווס אנדרסון
כמובן שהוא נראה יפהפה כמצופה מסרטים שלו אבל הוא גם הרבה יותר מצחיק והרבה פחות רציני מכמעט כל הסרטים האחרים שלו ( שהם לא מר שועל המהולל) :
קישור וכאלה
מה?
למה זה במסך מרובע?
ולמה פתאום בשוטים של הצגת השחקנים זה עובר כמה פעמים למסך רחב וחוזר שוב למסך מרובע?
מה?
כי ווס אנדרסון.
(ל"ת)
נראה לי שהגיע הזמן לראות סרט שלו כבר.
וזאת נראית אחלה נקודת התחלה.
נראה אחלה. מזכיר לי מאוד את 'ממלכת אור הירח', שמאוד אהבתי
רק שהייתי שמח לראות גרסא קצרה יותר של הטריילר.
איזה בעסה!!! פשוט ציפיתי בכליון עיניים למצ'טה השני...
בתור אחד שאהב את הראשון (וראה אותו יותר מפעם אחד), אני פשוט מאוכזב. רודריגז וסטאלונה מגשימים לי לא מעט חלומות ילדות – סרטי פעולה זולים עם אנסמבל קאסט! (מי עוד חשב ללהק לסרט את דה-נירו, סטיבן סיגל, והמקסיקני הזה שתמיד שיחק בניינטיז בתור שואב אבק של קוקאין, לסרט אחד). טוב, אתרי טורנט, הנה אני בא…
אפשר להתנחם אבל שבחודשים האחרונים היו דברים טובים בקולנוע כמו "רק אלוקים סולח", "כנס העתידנים" (עדיין לא מגיע לרמה של סרטיו של רנה לאלו המופרעים אבל עדיין מעולה ברמות), ו"מי מפחד מהזאב הרע", שיצא אחלה של דבר בסוף. דווקא הקולנוע הישראלי מגלה את עצמו מחדש, פעם היינו תקועים עם בורקס ואבא גנוב (לא שכולם כאלו נוראים אגב), מאמצע שנות ה-90 הפכנו להיות מעצמת דרמות אירופאיות מקומית (לחלוטין לא הטעם שלי), עכשיו אנחנו נכנסים לעולם הטראש והוידאו-ארט ועושים את זה טוב.
ואין מצב שאני משלם כרטיס לראות את הדבר הזה שנקרא סנדרה בולוק. עדיין צורמות לי באוזן הצרחות שלה מ"ספיד" ברררר…
לעולם הוידאו-ארט?
אפשר דוגמאות?
התכוונתי ל-2 סרטיו של ארי פולמן...
גם ואלס עם באשיר היה מאוד ארטיסטי, עשה סוג של סרט דוקומנטרי / ביוגרפי ועוד באנימציית פלאש (תוכנה שלא "נחשבת" טובה לדברים האלה, ועדיין יצא מעניין). וכנס העתידנים כמובן.
אגב, שאני חושב על זה, ייתכן שהם לא וידאו-ארט בהגדרה, אבל ניתן לראות השפעות וידאו-ארט חזקות בסרטים האלה.
גם אני אהבתי את מצ'טה הראשון
אבל האמת היא שהשני הוא באמת סרט די מחורבן, ובניגוד לראשון שהיה רענן, ו"רודריגזי". הסרט הזה הוא פשוט מעייף – יותר מדי שטויות, יותר מדי גימיקים חוזרים. יותר מדי דמויות מיותרות לגמרי (בוא רק נגיד שחצי מהשחקנים המפורסמים בסרט, מגלמים את אותה דמות משעממת ומשמימה אחת).
בקיצור, לא.
"גראביטי" לעומת זאת, הוא אדיר. אם כי בעיניי קצת פחות טוב מהטריילר שלו (שהיה מושלם לגמרי) ועדיין סרט אדיר, עמוס באדרנלין. כיפי. נפלא.
אז אומנם זה לא טריילר חדש,
אבל לפני כמה ימים נתקלתי בטריילר הזה ל-"Filth".
https://www.youtube.com/watch?v=tymWDB7gtK4
ג'יימס מקאבוי, ג'ים ברודבנט וג'יימי בל בסרט שעל פי הביקורות נשמע מצויין ועוד מבוסס על ספר של אירווין וולש? וואו, זה ממש מלהיב. אני לא יודע אם זה המקום המתאים לשאול בו את זה, אבל האם ידוע על כוונה כלשהי לנסות להביא את הסרט הזה להפצה בארץ?
(אז קודם מגניטו מתמכר לסקס, ועכשיו נורא הוגן שגם פרופסור אקס יחווה את זה)
טריילר חדש לפרוזן
http://www.comingsoon.net/news/movienews.php?id=110407
מצד אחד נראה כמו סרט דיסני סטנדרטי לחלוטין והטריילר מגלה בערך את כל העלילה אז למה בכלל לראות את הסרט? מצד שני אהבתי את זה שה"רעה" של הסיפור לא באמת רעה. בכל מקרה כנראה שהסרט יצליח בקופות.
מצד אחד זה נחמד שהפכו את מלכת השלג לדמות יותר עגולה
ופחות מרשעת טהורה, ומצד שני אני עדיין לא אוהב את הכיוון שהם לוקחים עם זה. הגירסה המקורית (הדו-מימדית הכוונה, לא הספר המקורי) היתה אמורה להיות אפלה יותר ונאמנה יותר לסיפור המקורי. וגם אני שונא את זה ששינו את אחד הסיפורים הבודדים שבהם האישה יוצאת להציל את הגבר משהגבר יוצא להציל את האישה ובמקום זה עכשיו יש לה שני בני לוויה גבריים, שאחד מהם נראה סופר מעצבן, ונראה שהיא צריכה להציל את אחותה. לא אוהב את השינוי הזה.
אני רק אשים את זה פה למקרה שזה יעניין מישהו. מדובר בסופרקאט במצב די גולמי שהתעצלתי לפתח אותו לכדי משהו ראוי אבל אני מחבב אותו מדי (בעיקר את החצי השני של הסרטון) בשביל לגנוז אותו.
תבואו, יהיה ג'ג"ל.