ברזיל

במקור: Brazil
במאי: טרי גיליאם
תסריט: טרי גיליאם, צ'רלס
מק'קוון, טום סטופארד

שחקנים: ג'ונתן פרייס, קתרין
הלמונד, קים גרייסט, רוברט

דה נירו, איאן הולם

בין העננים הכתומים דואה האביר המכונף. יש לו שריון כסף מבריק, שמותקנות בו כנפיים ארוכות וקלות, בעזרתן הוא טס בקלילות בין העננים הציוריים. האביר המכונף שומע אישה קוראת בשמו: "סם! סם!". הוא רואה אותה, מרחפת בין העננים, בגובה מאות מטרים מעל הארץ הירוקה והשלווה – יפהפיה עירומה, צהובת שיער, עטופה בבד שקוף, שלא שמעה על המושג גרביטציה. האביר טס אל היפהפיה השמימית שמחייכת אליו, ומנשק אותה על שפתיה בעדינות.

אבל, משהו לא בסדר. רעם רשע עולה מתחתם, והאביר והאישה מסתכלים מטה בפחד. הם רואים את השדות הירוקים רועדים, נסדקים, ותהומות שחורים ועצומים נפערים בהם. תוך שניות הארץ כולה נהרסת מלמטה ומתוך ההרס וענני האבק דברים אפלים ועצומים מזנקים אל האביר המכונף ואהובתו…

—–

הכל התחיל בכלל בטעות: לדירתו של ארצ'יבלד באטל (סנדלר, נשוי ואב לשני ילדים, שגר בשכונת העוני "הוד והדר") פרצו באמצע הלילה הכוחות המיוחדים של 'משרד המידע', שמו לו שק על הראש ולקחו אותו צווח וצורח לחקירה. האשמה היתה חמורה ביותר: פעילות טרוריסטית נגד הצנרת של 'שירותים מרכזיים', הגוף שאחראי לכך שכל הטכנולוגיה, התקשורת, החשמל, המים והאוורור יעבדו כמו שצריך. לא שמשהו עובד כמו שצריך, אבל למה אתם מצפים מעובדי מדינה.

פרט לחוסר תפקוד שנובע מבירוקרטיה, העולם של 'ברזיל' סובל מבעיה שמוכרת לכולנו היטב: פיגועי טרור. הטרוריסטים ב'ברזיל' פועלים נגד 'שירותים מרכזיים' ו'משרד המידע', ומפוצצים חנויות ומשרדים כבר 13 שנה ("מזל של מתחילים", כמו שאומר סגן שר המידע). הממשלה איבדה מזמן את חוש ההומור שלה: כל אזרח שנחשד בחריגה קלה מהכללים, מואשם מיד בפעילות מחתרתית פוטנציאלית, ונלקח לחקירה, כדי לוודא שהוא לא מתכנן לפוצץ משהו. לא נעים, אבל אתם יודעים, בשביל לעשות חביתה חייבים לשבור כמה ביצים.

—–

"היום אי אפשר לברוח מהצנרת, היא נמצאת בכל מקום: על התקרה, בקירות. הכי מעצבנים זה הצפצופים המזייפים והצורמים של המכשירים החשמליים ושל הטלפונים. קידמה? שום דבר לא עובד כמו שצריך! כל הזמן משהו מתקלקל, נתקע, עושה טעויות, ובגלל זה כולם תלויים ב'שירותים מרכזיים'. אבל אני יצאתי מהמשחק, וירדתי למחתרת, בגלל שהיום הכל זה עבודת ניירת מחורבנת. מלכתחילה נכנסתי למשחק בגלל האקשן, הריגושים. להסתובב בשטח, בלי הרבה ציוד, איפה שיש בעיה אני מגיע, נכנס, מתקן צ'יק צ'ק, יוצא. עובד לבד בשקט. אבל היום הכל זה ניירת בשביל 'משרד המידע'. הצנרת שלך יכולה לעלות באש, ואני לא אוכל לפתוח ת'ברז במטבח בלי למלא טופס 37ב/6. אני לא טרוריסט, אבל 'אתחול מידע' בעקבותי, כי אני מתעסק להם בצנרת. טוב, הם עסוקים, ועד שהם מתקנים דברים זה לוקח שנים. מערכת מחורבנת. כולנו ביחד בתסבוכת הזו".
ארצ'יבלד טאטל, מהנדס חימום מחתרתי

—–

בדרך כלל 'משרד המידע' עושה טוב את העבודה, אבל במקרה של הסנדלר באטל הם פישלו בגדול: מי שבאמת היה צריך להילקח לחקירה הוא מהנדס החימום המחתרתי ארצי'בלד טאטל. עכשיו טאטל מתקן קלקולים בצנרת כשהוא יורד בסנפלינג מהקומה למעלה, חמוש במסכת סקי ואקדח, כדי שלא ייפול למארב של השלטונות, בזמן שארצ'יבלד באטל עובר חקירות במתח החשמלי הלא נכון. משהו התחרבש, ועכשיו מישהו צריך לשלם.

על הטעות הזאת עולה סם לאורי (ג'ונתן פרייס, בתפקיד חייו), בירוקרט חמוד ועדין, שתקוע מרצונו החופשי במחלקת רשומות הלא נחשבת של 'משרד המידע'. אל המחלקה מתנקזים מיליוני הטפסים שמייצר העולם הביורוקרטי של 'ברזיל'. תפקידו של סם במחלקת רשומות קטן עליו: אחרי ככלות הכל, הוא הבן של שר המידע זיכרונו לברכה. הוא חכם בהרבה מרוב הפקידים הפתטיים שמקיפים אותו, והוא יכול להתקדם למחלקות המידע האליטיסטיות יותר, שם חורצים גורלות, אבל הוא בוחר להתחבא במחלקת רשומות. למה? המערכת דוחה אותו, והוא מסרב להשתתף במשחק. הוא מעדיף להשקיע זמן במקום אליו המערכת לא יכולה להגיע – החלומות. טעם החיים של סם לאורי הוא לחלום בלילה על אהובת ליבו הדמיונית, אישה בלונדית עירומה ומלאכית, שמרחפת לה בגבהים שלא יאמנו מעל שדות ירוקים, שכבר לא קיימים בשום מקום בגלל איכות הסביבה שהלכה לעזאזל.

—–

"הכוחות המיוחדים עשו חור ברצפה של הדירה שלי, וככה הם פרצו לדירה של באטל. ימים ניסיתי לדווח שהיתה טעות בזיהוי, אבל הפקידים רק העבירו אותי אחד מהשני. ואז איזה פקיד קטן ומצ'וקמק מ'איסוף מידע', סם לאורי, התחיל להטריד אותי. הוא עצר אותי, אמר שהוא חולם עלי בלילות, חטף אותי ואת המשאית שלי, הרס מחסום משטרתי, שרף כמה אנשים בדרך ובסוף עוד אמר שהוא הרג אותי. פעמיים. הוא מטורף על כל הראש. וגם נקרופיל. צריך לאשפז אותו. אגב, 'שירותים מרכזיים' לא הצליחו לתקן את החור ברצפה בגלל שהם חזרו לעבוד בשיטה המטרית".
ג'יל לייטון, עדה, חטופה, אשת חלומות

—–

אשת החלומות מנסה להציק לפקידים שיודו שהם עצרו את האדם הלא נכון, ושמישהו יעשה משהו בעניין ויחזיר את הסנדלר לילדיו שהולכים יחפים. מטבע הדברים, משרד המידע לא אוהב אנשים שאומרים לו שהוא טועה, ועל כן שם על הכוונת את אשת החלומות. האביר שבסם לאורי חייב עכשיו לצאת מעולם החלומות, ולהציל את אהובתו האמיתית, שבכלל לא מוצאת את האובססיביות שלו לגביה משעשעת; היא מנסה לדרוס אותו.

לעזרתו של סם "נחלצת" אמו, (קתרין הלמונד, הסבתא החרמנית מונה מ'מי הבוס?') בתפקיד גדול מהחיים. היא אלמנת השר העליזה, מכירה את כולם, עושה מסיבות קוקטיילים, ומכורה כפייתית לניתוחים פלסטיים. היא מסייעת לסם לצאת ממחלקת רשומות, ולהגיע לדרגים הגבוהים יותר של משרד המידע, שם אולי יוכל לעשות משהו למען הסנדלר ואשת החלומות.

מלבד קתרין הלמונד יש בסרט עוד מלא הופעות אורח מגניבות ברמות אולימפיות כמו של איאן הולם, מר בילבו באגינס בשבילכם, בתפקיד ראש מחלקת רשומות חסר העצמות; רוברט דה נירו המלך, בתפקיד מהנדס החימום הטרוריסט טוב הלב, ארציבלד טאטל, שבגללו התחיל כל הבלגאן; מייקל פאלין, איש מונטי פייתון (הלמברג'ק חובב השמלות או הקיסר מ'בראיין כוכב עליון'); בוב הוסקינס כאיש 'שירותים מרכזיים' נקמני במיוחד, ועוד מלא דמויות קטנות מצחיקות בטירוף.

הפאשלה הליהוקית היחידה בברזיל היא אשת החלומות שאותה משחקת קים גריסט. היא כזו מעצבנת, שאני לא יודע בכלל להסביר למה. אולי זו השחקנית, אולי זו הדמות, ז'ה נה סה פה. בכל הצפיות שלי בברזיל לא אהבתי אותה.

למרות שעברו 17 שנה מאז בא לעולם, 'ברזיל' רק הולך ונעשה רלוונטי ועצוב יותר. הוא גרוטסקי ומלאכותי, וכל הדמויות שבו פלסטיות ומצויירות כמו בהצגת תיאטרון (ג'ונת'ן פרייס בתפקיד סם הוא פשוט ליצן), וזה מה שעושה אותו מצחיק נורא, ושנון וסטייליסטי, ושאר סופרלטיבים. טוב אז אולי החצי השני שלו מדכא ומריר, אבל כמעט כל הסרטים של גיליאם נגמרים לא משהו. למעשה, גיליאם גידף קשות את יו"ר אולפני יוניברסל, סיד שיינפלד, שהתעקש להפוך את הסוף של ברזיל לשמייח ואופטימי לפי מיטב המסורת ההוליוודית שבה הטוב מנצח. אחרי מאבקים קשים ואיום להתנערות מהסרט הצליח גיליאם לנצח את הממסד האולפני – סוף טוב לגיליאם ולנו, סוף פחות טוב ל'ברזיל'.

לבורים ועמי ארצות בינכם שלא מכירים את טרי גליאם, צריך להסביר שהסרטים של הגאון הבריטי לעולם לא יהיו משעממים לעיניים, ו'ברזיל' הוא מהטובים שבהם גם בתחום הזה. התפאורות ענקיות, מופרעות ומרהיבות, קטעי החלומות הם בעיקר מהפנטים (למרות שהסרט ענתיקה יחסית, ואנימציה ממוחשבת – אין). תנועות המצלמה, התלבושות, האיפור, הכל – פצייץ. אם אתם יודעים להעריך דברים שכאלו, אז 'ברזיל' הוא סוכריה מתוקה בשבילכם. ואם לא – אם העומס, הגרוטסקיות והקדרות של הסרט הם יותר מדי בשבילכם – מה חבל. נותנים אגוזים למי שאין לו שיניים.