הצד שלו, הצד שלה

במקור: The Break-Up
במאי: פייטון ריד
תסריט: וינס ווהן, ג'רמי גארליק, ג'יי לבנדר
שחקנים: וינס ווהן, ג'ניפר אניסטון, ג'ון פאוורו, ג'ודי דייויס, ג'ייסון בייטמן

מבחוץ, 'הצד שלו, הצד שלה' עושה רושם של קומדיה רומנטית מהשטאנץ הקבוע. משתתפים בו שחקנים קלאסיים לקומדיה רומנטית. הוא זוכה לפרסום כקומדיה רומנטית. בעברית, יש לו אפילו שם של קומדיה רומנטית. למעשה, שני הדברים היחידים שמבדילים בינו ובין קומדיה רומנטית הם העובדה שהוא לא קומי, והעובדה שהוא לא רומנטי. ברור איך אפשר להתבלבל.

אפילו תחילת תקציר העלילה נשמעת סטנדרטית לקומדיה רומנטית: יום אביב זיוותני, ציוץ ציפורים נשמע במרחקים, על רקע הנוף הרומנטי (והקומי) של אצטדיון בייסבול, נפגשים גארי (וינס ווהן, 'לדפוק חתונה') וברוק (ג'ניפר אניסטון, 'חברים'. אלא מה? 'מחיר הבגידה'?). נקניקיה עם חרדל מהווה את תחילתה של מערכת יחסים בת שנתיים, במהלכה גארי וברוק חווים בעיקר את הופעתן של כתוביות הפתיחה. בתום אותן שנתיים, הזוגיות של השניים וורודה הרבה פחות. גארי חוזר עייף מיום עבודה ורוצה רק להתרווח קצת על הספה ולשחק ב-GTA. ברוק, לעומתו, טורחת כבר כמה שעות על ניקיון הבית ובישול לאורחים שיגיעו בכל רגע, והיא זקוקה נואשות לכל עזרה שתוכל לקבל. ניגוד האינטרסים מוביל לעימות לא נעים, שנגרר אל תוך ארוחת הערב החגיגית ומתפוצץ בריב קטנוני על שטיפת כלים. המים מגיעים עד נפשה של ברוק, והיא מכריזה על פירוק מיידי של הזוגיות. בימים כתיקונם, השניים היו פונים כל אחד לדרכו וכל אחת לדרכה, אלא שעקב עקשנות מובנת שניהם מסרבים לעזוב את הדירה. כך נוצר מצב בו שני האויבים המרים נאלצים לחיות תחת קורת גג אחת ולעלות אחד לשנייה על העצבים, ולהפך.

בשלב הזה, הזוג שבחר בסרט הזה לבילוי הדייט השני והנער שקרוע על וינס ווהן הזה מתחילים להבין שמשהו כאן לא בסדר. גם אני, בשביל הרקורד. המצב הבלתי נעים גורר את גארי וברוק לסדרת התנכלויות הדדית שהולכת וצוברת תאוצה. אלא שבמקום להעמיד אחד את השני במצבים מביכים ולרקום מזימות מקוריות ומשעשעות, ההתנכלויות של גארי וברוק מכוערות ומייאשות. אין בהן, לרוב, שום יסוד משונה או קיצוני שהופך אותן למשעשעות. פרידה היא לא דבר מצחיק, והסרט לא מתיימר להגיד שהיא כזו. בכל שלב עומדות הדמויות בפני שתי אפשרויות להמשך התמודדותן, ובוחרות פעם אחר פעם בזו שתקבור את מערכת היחסים שלהן עמוק יותר בבוץ. העולם בו חי הזוג המרכזי מורכב מדמויות המשנה הצפויות המתבקשות: החבר המניאק של הגבר, האח הנשי של האשה, הידידה הנשואה שיודעת הכל והבוס המנייריסטית. כל אלה מתנהגות כאילו מדובר בעוד יום עבודה רגיל בממלכת אדם סנדלר. בדיחות שזורות בתוך כל משפט שהן מפיקות, ולעתים הן אפילו מעלות חיוך על הפנים. אבל כמו כל ארסנל מוצלח של דמויות משנה, גם אלה קיימות בראש ובראשונה כדי להאיר את הדמויות הראשיות. במקרה הזה, הן משמשות כמעין רקע שמבליט את הנושא העיקרי בתמונה דרך ניגוד. והנושא עצמו, כאמור, מאוד לא שגרתי.

עכשיו, אחרי שסיכמנו כולנו ש'הצד שלו, הצד שלה' הוא לא ממש סרט הוליוודי אופייני, וכולם הבטיחו יפה שהם לא הולכים לחפש בו קומדיה רומנטית, נשאר לברר האם 'הצד שלו, הצד שלה' הוא סרט לא-הוליוודי טוב. והתשובה היא "ככה-ככה".

אני לא מעריץ גדול של וינס ווהן בדרך כלל. זו דרכי המנומסת לומר שצפייה בו גורמת לי, לרוב, לשקול למשכן את כל רכושי עבור כרטיס טיסה להוליווד ולום. ברגעי הזחיחות והאהבה העצמית של גארי, ווהן אכן מעצבן, עם טון הדיבור הבלתי נסבל שלו וההתלהבות פורצת הגבולות. אבל דווקא ברגעים בהם הוא אומלל וסובל, יצרני האמפתיה בגוף שלו מתחילים לעבוד שעות נוספות, והוא נראה פתאום מאוד אנושי ואמין. לשמחתי, ככל שהסרט מתקדם לווהן מזדמן לסבול יותר ויותר, מה שהופך את ההופעה שלו ב'צשצ"ש' לאחת מהטובות בקריירה שלו. בצד השני של הזירה נמצאת ג'ניפר אניסטון. לא יודע למה, אבל אני דווקא מחבב אותה. כן, הגיע הזמן לחשוף את הקלפים: נפלתם על המבקר שמחבב את ג'ניפר אניסטון. גם כאן, כמובן, היא משחזרת את הרייצ'ל הקבועה שלה בשינויי אינטונציה קלים, אבל היא עושה אותה עם המון קסם אישי. נחמד לראות אותה בסרט שאינו מחורבן לגמרי, לשם שינוי.

אבל 'הצד שלו, הצד שלה' סובל לכל אורכו מבעיה מהותית: גארי וברוק לא נראים כמו דמויות אמיתיות עם אופי ייחודי משלהן, אלא כמו ייצוג של תמצית ה"גבריות" (הוא אוהב ספורט, שונא בלט ורוצה להיות המפרנס בבית) וה"נשיות" (היא מרגישה שלא מעריכים אותה, אוהבת אמנות, מבשלת). לכן גם העימותים ביניהם – בין אם סובבים סביב שטיפת כלים, משפחה או לימונים – הם העימותים ה"קלאסיים", בהם כל אחד מייצג את הצד הקבוע שלו, עד כדי כך שאפשר לצפות כל משפט מראש. זו בעיה רצינית ביותר עבור סרט שמנסה להתנער מהאשליה ההוליוודית ולעסוק כביכול בחיים האמיתיים. במקום מבט מריר ואמיתי על החיים, או משהו בסגנון, 'הצד שלו, הצד שלה' מזכיר את בדיחות הסטנד-אפ האלה שמתחילות ב"מכירים את הקטע הזה…" (גילוי נאות: אני לא מכיר, מניסיון אישי, את הקטע הזה), ואמורות לאבחן את חצי מאוכלוסיית העולם בבת-אחת.

בגלל הבעיה הזאת, 'הצד שלו וכל זה' מצד אחד נמנע מהומור זול, ומצד שני לא מרגש או מצליח לומר משהו מעניין על הסוגיה. בסופו של דבר הוא נופל בין הכיסאות. האמת היא שדווקא די נחמד בין הכיסאות. אפשר לראות שם ניסיונות בלתי שגרתיים בסרטים הוליוודיים, וגם אם הם לא תמיד צולחים מעניין לראות איך היוצרים מנסים ללכת איתם עד הסוף. וגם ג'ניפר אניסטון נמצאת שם, בין הכיסאות, ודמויות משנה די מצחיקות. אבל לכל אלה אפשר, בלי רגשות אשמה, לתת לחכות בין הכיסאות עד שהסרט יגיע ל-DVD.