במקור: The Butterfly Effect
תסריט ובימוי: אריק ברס,
ג'ונתן מקי גרובר
שחקנים: אשטון קוצ'ר, איימי
סמארט, וויליאם לי סקוט,
אירן גורובאיה, ג'סי ג'יימס
אני מסתכל יום אחד על הארנק ומגלה שם מנוי נשכח לקולנוע, הכולל כרטיס לסרט, פופקורן ושתיה. אך אבוי, תוקפו של המנוי יפוג בעוד יומיים. אני מפנה שעתיים ונוסע לבית הקולנוע. איך זה שתמיד אין סרטים מעניינים במיוחד כבר אין את השקף של המועצה לקולנוע לפני שהסרט מתחיל? היי, לאיפה נעלמו הדקות האחרונות?
הסרט שמוקרן על המסך נפתח בציטוט מתורת הכאוס, על איך שמשק כנפי פרפר בצד אחד של העולם יכול לגרום לסופה בצד השני, ומיד ממשיך עם אוון. החיים של אוון מסובכים לעילא: יש לו אמא אשת חיל שאוהבת אותו, ואבא שמאושפז במכון הפסיכיאטרי המקומי. הוא מחבב את קיילי הקטנה והיפה, אבל לקיילי יש אח מעורער בנפשו ואבא פדופיל. וכדי להוסיף על הסיבוך, אוון סובל מהתקפי שכחה: בנקודות מסוימות בחייו, הוא עושה דברים מבלי לזכור או לדעת למה. זה קורה במהירות וללא אזהרה (ובאותם רגעים הצופה רואה את המתרחש מנקודת המבט של אוון), ודקות שלמות מחייו נעלמות ללא סימן. המעבר הוא תמיד חד, אלים, מפחיד לעיתים, והצליח להקפיץ אותי מהכסא. למשל, אוון מתחיל לדבר עם אביו, מקבל בלאק-אאוט, ובסיומו הוא מוצא את אביו חונק אותו. ואם הבלאק-אאוטים מבהילים בגלל המעבר החד בין תחילתם לסופם, שאר הסצינות מטרידות בפני עצמן, בגלל ההצגה המפורטת של מחלות נפשיות שמהן סובלות הדמויות, ובמיוחד אחיה הפסיכופט של קיילי.
בניסיון להתמודד עם התקפי השכחה, אוון כותב את העובר עליו ביומנים מפורטים. הכל משתנה כשהוא מגיע לגיל עשרים, מתחיל להראות כמו אשטון קוצ'ר, הופך להצלחה אקדמאית ולחביב הבחורות, ועובר טרגדיה אישית.
הפסקה. מעניין למה יש הפסקה אחרי חצי השעה הראשונה של סרט, אבל זה נשמע כמו תירוץ טוב לקחת שתיה וקצת פופקורן מפוזר על כל הרצפה? מה קורה לי היום? מתי חזרתי לאולם, ואיך הסרט הגיע כבר לשלב הקרדיטים?
השלפוחית לוחצת ואני הולך לשירותים. רעיון רע – בגלל העיכוב נתקעתי מאחורי משאית זבל כל הדרך הביתה, הפסדתי שיחת טלפון חשובה ואת ארוחת הערב. לפחות נשאר לי זמן להתחיל לכתוב ביקורת. כלומר, אם אצליח להיזכר מה קרה אחרי ההפסקה. אני מחליט לקרוא את מה שכתבתי עד עכשיו. אני מגיע לקטע שבו התחילה ההפסקה, כשהעולם מסביבי מתחיל להשתנות, ואני מוצא את עצמי…
לוקח את הפופקורן מהבחורה בדוכן וחוזר לאולם עם השמע הפעמון המבשר על התחדשות הסרט. על המסך, אוון מגלה תגלית חשובה: כשהוא קורא ביומניו את מה שנכתב לפני קטעי השכחה, הוא חוזר אחורה לאותם קטעים, תוך אפקט פסיכדלי המכאיב בעיניים ובאוזניים, וחי אותם שוב בפעם הראשונה. אבל הוא לא רק צופה פסיבי: שינויים שהוא מבצע בעבר משפיעים על העתיד. זיכרונות חדשים מציפים את ראשו של אוון וגורמים לאפו לדמם. אבל היקום לא אוהב שמשחקים איתו, וכל שינוי שאוון מבצע בעבר גורם לנזק גדול יותר ויותר בהווה. כשפרט כלשהו בחייו של אוון משתפר, זה בא על חשבון הרבה דברים אחרים: אנשים נפגעים, מתאשפזים או מתים. אם בהתחלה אוון רק מנסה לחיות חיים מאושרים עם קיילי, במהרה זה הופך למירוץ שלו ושל הסרט מול שינויי ההווה. עכשיו הוא מנסה למזער את הנזקים שהוא גורם ולהגיע להווה האופטימלי, בו כולם מאושרים ושפויים. אבל איזה שינוי של העבר יוכל לעשות את זה?
מתח. אני צמא. כשאני מרים את כוס הקולה שהנחתי לרגלי הכסא, קופסת הפופקורן שלי מתהפכת ותכולתה מתפזרת על הרצפה. לא נורא. בכל מקרה הסרט נגמר והקרדיטים רצים. אני רק אזהר שלא לדרוך על הפופקורן.
אני קורא את מה שכתבתי עד כה. לפחות עכשיו אני זוכר את רוב הסרט. אבל בכל זאת, משהו חסר. כשאני מתחיל לקרוא שוב…
אני שוב מול הבחורה במזנון. אולי כדאי שאני אקח רק פופקורן ואוותר על הקולה.
מזל שלא הייתי צריך ללכת לשירותים. משאית הזבל הזו שמאחורי היתה עושה לי צרות צרורות. לפחות הגעתי הביתה בזמן והספקתי לשלוח טיוטה של הביקורת לעורכים. הם החזירו לי מייל ואמרו שעדיף להתמקד פחות בגימיק העתיק של צורת הכתיבה המבוססת על עלילת הסרט, ולהתרכז יותר בהבעת דעה עליו. אולי באמת זה עדיף. אחרי הכל, בהתחשב בביקורות שקראתי קודם, הסרט הפתיע אותי לטובה. השילוב של העריכה, המוסיקה וכמה דמויות פסיכופטיות לחלוטין יצרו סצינות מקפיצות לגמרי, אבל הוא יותר מסתם עלילת מתח או אימה סטנדרטית.
אפשר למצוא בסרט גם דיון פילוסופי על השאלה האם בכלל אפשר להגיע להווה אופטימלי – האם ניתן, למשל, ליצור לקיילי ילדות מאושרת על חשבון אחיה. לא תמצאו פה דיון על שינוי ההיסטוריה "הגדולה". רק הצגת ההשפעה (המשמעותית מאוד, לפעמים) שיש לשינויים קטנים בעבר על ההווה של שישה אנשים, ופתרון איטי של הפאזל "מה קרה ברגעי השכחה של אוון". ההשפעה של השינויים שאוון עושה על ההווה החדש של הדמויות נובעת כמעט כולה מפסיכולוגיה של דמויות מעורערות נפשית, גם אם חלק מהשינויים שהם עוברים נראים מוגזמים וקשים מעט לסיספונד – הבעיה העיקרית של הסרט. שילוב כל המרכיבים הללו יוצר סרט מעורר מחשבה ולעיתים אף מרתק, גם אם מדי פעם הוא קשה לצפייה.
לקינוח, השחקנים עושים גם הם את עבודתם נאמנה. אשטון קוצ'ר מצליח להשכיח את עברו הקומי כשהוא מגלם אדם הנקרע בין בחירות בלתי אפשריות, ושאר השחקנים מצליחים להעביר באמינות גרסאות שונות – ולפעמים הפוכות לגמרי – של אותה הדמות.
יפה, נראה לי שסיימתי את הכתיבה. נשאר רק לבצע הגהה אחרונה. אז למה העולם משתנה עכשיו?
יש לי זמן? בעצם רגע, הקולנוע מקרין את 'אפקט הפרפר'. אני חושב שאני אראה אותו. אני נכנס לאולם, רואה כמה טריילרים, והסרט מתחיל. אפילו בלי שקופית של הצנזורה. מה, כבר אין…
תהייה לשעת לילה מאוחרת
האם כותב הביקורת טוען ששתיית קולה מפחיתה את הסיכויים להיווצרות אבנים בכליות?
וקצת באון טופיק, אם אני כבר פה: כבר לפני זמן מה סימנתי את הסרט הזה כבעל פוטנציאל לצפייה בקולנוע, אבל לא הייתי בטוחה. ע"פ הביקורת הסרט נשמע כמהנה למדי, וכבר נראה לי שאולי לא היה כדאי לקרוא אותה לפני הצפייה.
מצד שני, על "סיפורי דגים" לא ידעתי כמעט כלום. משברי המידע שבכל זאת הצליחו להגיע אלי ניסיתי לנחש מה תהיה העלילה, ובאיזשהו מקום קצת התאכזבתי שזה לא היה כמו שחשבתי שיהיה. ושלא תבינו לא נכון, זה היה סרט מקסים. אבל אולי לפעמים דווקא עוזר לדעת את סיפור המסגרת, כדי לא לצפות יותר מדי למשהו אחר.
תשתי הרבה, יהיו פחות אבנים.
אם מתכוונים לראות את הסרט, מומלץ לראות אותו על מסך גדול- יש שם אפקטים (ובאפקטים אני מתכוון גם חיתוכים חדים בין סצינות) שעובדים הכי טוב עם מסך גדול ומערכת סאונד טובה.
בקשר לסיפור המסגרת: אחרי שראיתי את הסרט קראתי מה כתבו בעיתונים עליו. בצורה מפתיעה משהו, כל התקצירים על הסרט מתייחסים רק לחלקו הראשון, ומתעלמים לחלוטין מהחזרה לעבר, שינויו והמציאויות המשתנות. מה שמראה שיש סרטים שאי אפשר לתמצת בלי שראית מעבר לחצי השעה הראשונה שלהם…
תשתי הרבה, יהיו פחות אבנים.
אולי הם ניסו לא לספיילר??
=\
אפקט הפרפר גרסה מקומית
ראיתי את הסרט אמש ודי הופתעתי לטובה. זה הזכיר לי במקצת סיפור עם רעיון דומה המתרחש כאן, בארצנו הקטנה והמשופמת.
למי שרוצה ומתעניין- שווה להשקיע עשר דקות ב-"מועד ב"':
http://stage.co.il/Stories/137805
ביקורת אחרת
[מאחר שדעתי שונה מזו של שלמקו, אפרסם כאן כתגובה את הביקורת ששלחתי לעורכים ולא הייתה מספיק מהירה במרוץ הפרסום.]
כמה פעמים בחיים אמרתם לעצמכם, "אילו רק הייתי יכול לחזור ולתקן את הרגע הזה, הכל היה יותר טוב"? אם רק הייתי אומר את הדבר הנכון לבחורה הנכונה במקום לעשות מעצמי צחוק. לו רק הייתי אומר "לא" כשמישהו הראה לי לראשונה מסך מחשב מלא דגים כחולים. אם רק היה לי אומץ לעשות משהו אחר באותם רגעים, העולם שבו אני חי עכשיו היה טוב יותר, ואני הייתי מאושר.
אוון טרייבורן מצא דרך לעשות את זה. טרייבורן הוא סטודנט מבריק לפסיכולוגיה שסבל בילדותו מתופעה משונה של בלאקאאוטים פתאומיים, שבסופם לא זכר דבר ממה שאירע. הפסיכיאטרים שטפלו לא הצליחו למצוא שום בעייה נוירולוגית, אבל מאחר שאביו אושפז שנים קודם לכן במחלקה הסגורה בשל מחלת נפש קשה, הם החליטו שהסיבה היא חסך-אב משמעותי, והציעו לאמו של אוון פתרון: קני לילד יומן, שיכתוב בו כל מה שקורה.
אוון מבלה את ילדותו עם השכן הנחמד, מר מילר, עם בתו היפה קיילי ובנו הבעייתי טומי, ועם ידידם הטוב לני. ויוצא ממנה די בסדר, פרט לכמה רגעים איומים במיוחד. למזלו של אוון, הוא מדחיק את הרגעים האלו באמצעות הבלאק-אאוטים שלו ואינו חווה אותם בזמן אמיתי, וכך גם הצופים: אנחנו נאלצים, כמו אוון, לנסות להבין בעצמנו "מה קרה". בזכות צורת הסיפור המרתקת הזו נוצר בשלב הזה של הסרט מתח גבוה, שינוצל היטב בהמשך.
– פלאש –
אוון טרייבורן (אשטון קוצ'ר, "אחי, איפה האוטו") הוא סטודנט מבריק לפסיכולוגיה, החוקר את פעולת הזיכרון אצל תולעים כדי לנסות להבין, מתישהו, את הבלאק-אאוטים מהם סבל בילדות. אבל הכל משתנה יום אחד, במהלך בילוי תמים עם השותף הפאנקיסט שלו, ת'אמפר (איתן סופלי, המוכר מסרטי קווין סמית'), ועם כמה בחורות נאות. בלחצה של אחת מהן, אוון מעיין באחד היומנים שכתב כשהיה נער, ומגלה לא רק שכתוב שם, משום מה, מה שקרה בזמן שהיה שרוי בבלאק-אאוט, אלא גם שברגע שהוא קורא זאת הוא מוצא את עצמו שוב באותה סיטואציה, חי אותה מחדש. די מהר אחר-כך הוא מגלה שהוא יכול גם לשנות את מה שקרה באותו רגע, ובפרט את חייה של קיילי (איימי סמארט, רובי ב"פליסיטי"), אותה אהב בילדותו אבל שכח לאחר שמשפחתו עזבה את העיר.
מדובר ברעיון יפה, גם אם הקשר שלו לאפקט הפרפר של תורת הכאוס הוא קלוש במקרה הטוב. לצורך העניין מתחמקים יוצרי הסרט גם מהצגת כל הסבר תאורטי, פילוסופי או פסיכולוגי לתופעה, ובמקום זה מגלים לצופים באיטיות את הסצנות החבויות מילדותו של אוון. זהו החלק הטוב ביותר בסרט, והוא מתאפיין במתח הולך ומתחזק, באלימות לא מעטה ובכמה הקפצות אפקטיביות, שאחת מהן סחטה אפילו ממני צווחה לא-רצונית.
– פלאש –
אז טרייבורן מחליט לשנות את העבר. אם ראיתם לפחות סרט מסע בזמן אחד בחיים, אתם יודעים שזה לא יכול להיגמר כך. התיקון משנה את אוון ואת מערכת היחסים שלו עם קיילי, טומי ולני. אולי היה עדיף לא לגעת בדברים, ולהשאיר אותם כמו שהיו? אל תדאגו, הסרט לא מתכוון לבזבז זמן על השאלה הפילוסופית הזו, וגם השאלות על הקשר בין יכולתו של אוון למחלת הנפש של אביו נענות בחצאי משפטים עלובים. במקום זה הופך הסרט בחציו השני למרוץ הרפתקאות די-סטנדרטי, שיש בו אמנם מתח, הומור ואימה, אבל מעט מאוד עומק.
– פלאש –
אין ספק שנחמד לראות את קוצ'ר הקולג'-בוי מסתגל למציאויות שיצר, ואת שאר השחקנים מחליפים דמויות כאילו הם באודיציה מרתונית. אבל הרגעים החזקים של הסרט הם דווקא סצנות החזרה לילדות, בעיקר אלו המכילות את טומי וקיילי בגיל 13. כדאי לשים עין על השחקנים הצעירים בתפקידים אלו, ג'סי ג'יימס (הילד ב"הכי טוב שיש"), ואיירין גורובאיה (מרגו טננבאום הצעירה ב"משפחת טננבאום").
– פלאש –
הבעייה העיקרית של "אפקט הפרפר" היא חוסר דמיון. נראה שהחל משלב מסוים ויתרו יוצרי הסרט על הצגת משהו חדש, והם מסתפקים בחזרה מעייפת על אותו גימיק, באופן שמזכיר קצת את "יעד סופי" (ואולי לא סתם: היוצרים אחראים גם להמשך של אותו סרט, "יעד סופי 2"). הפלאשים שחווה אוון כשהוא קורא ביומן וחוזר לעבר מתחילים בשלב מסוים להימאס ולגרום לכאבי ראש קשים. שלא לדבר על הסוף המאכזב, שנראה מודבק באופן בלתי סביר גם עבור מי שהצליח לסספנד את השאר.
– פלאש –
בסך הכל, רציתי לכתוב ביקורת אוהדת על "אפקט הפרפר". יש בו סצנות מותחות ומפחידות, ילדים שמשחקים מצוין, וכמה שאלות מעניינות על איך אנחנו מטפלים בחוויות קשות מהעבר. אבל בתחילת הכתיבה חטפתי בלאק-אאוט, וכשיצאתי ממנו גיליתי ביקורת די הרסנית, שאני לא זוכר את עצמי כותב. מישהו יכול לעזור לי? אולי אתה, בחלוק הלבן? לא, מה אתה עושה –
– פלאש –
עוד לא החלטתי איזה מבין שני הביקורות יותר אהבתי(שתיהן מעולות, דרך- אגב).
ביקורת אחרת
ת'אמת…
נכון.
אפילו לא חשבתי על זה
~מורידה בפניך את הכובע~
זה ידוע.
אלא שלמינג לא שאל מה ההיגיון שהניע את אוון. הוא התייחס לחור עלילתי בהיגיון של הסצינה.
זה ידוע.
הגיוני לחלוטין מנקודת מבטו של הבמאי,אך לא הגיוני ולא מספק מבחינת הצופים אשר מתעמקים בהתרחשויות יתר על המידה .
עלילה מעין זו ניתן לפתח לאלפי כיוונים שלא לדבר על לסבך אותה ולהפוך אותה לפחות מובנת ממה שהיא.
הסצנה הזו בנוייה באופן כזה שהצופים יוכלו להבין את הבחירה שעשה מבלי להתייחס למשמעויות אחרות או להשלכות שהיו עלולות להיווצר כתוצאה מהאקט הסימבולי.
אני מאמין שההתעלמות מפרטים נוספים היא מכוונת והרעיון הוא לפשט את הסצנה ולא להוסיף ולסבך את העלילה מה שאולי היה פוגע בסרט כשלם ואף בכוונותיו של הבמאי.
ביקורת אחרת
אופס. כתבתי את התגובה הקודמת שלי, לשתי תגובות שמעליה, בלי לקרוא את התגובה שלפני התגובה הקודמת שלי.
במקרה, כתבנו דברים די דומים.
אהבתי את הסרט
פיתחתי אובססיה לסרט כבר אחרי שראיתי את הטריילר, וכל הזמן ציפיתי לו. אני מת על סרטים מהסגנון הזה, עם מסעות בזמן וכל ההשפעות שהם גורמים.
ואז התחילו להגיע הביקורות וזה נראה כל-כך רע עד שחשבתי שאולי עדיף שאני לא אראה אותו. בדרך כלל אתר העגבניות הוא כלי טוב בשביל לדעת מאיזה סרטים כדאי להמנע, יותר מאשר לאיזה סרטים כדאי ללכת.
אבל היו מעט מקרים בהם סרט היה רקוב ובכל זאת נהניתי ממנו, כמו המלאכיות של צ'רלי 2 ודרדוויל. אז בחרתי כן ללכת לסרט. ונורא נהניתי.
ההתחלה של הסרט, כשאוון הוא עדיין ילד, היא הכי מפחידה. הקטעים של הבלקאאוטים נורא הבהילו אותי. בביקורת של שלמקו הם מתוארים בתור סתם אי-רציפות, ובביקורת של נונין הם מתוארים בתור "פלאש", אבל תיאור מדוייק יותר שלהם הוא "בום" ענק, שאחריו יודעים שקרה משהו ממש רע, אבל אפשר רק לנחש מה באמת קרה (קצת מזכיר את המשפט "אני כועסת עליך, ואני עוד יותר כועסת עליך בגלל שאתה לא יודע למה אני כועסת עליך!")
פחדתי שהסרט יהיה אולטרה-אלים, כמו שאחת הביקורות של העגבניות טוענת, אבל הסרט לא יותר אלים מסרט אקשן ממוצע. האפקטים של המעבר בזמן לא כאבו לי בעיניים, ולמעשה נורא אהבתי אותם. וגם הסוף הוא בסדר גמור.
דייייייי כברררררררררר
אני קורא לחדול מכל הביקורות "בסגנון הסרט". זה נלעס למוות.
הרף
מר שלמקו, יקירי,
הביקורת, בסגנונה הגימיקי העתיק, מעולה. אמנם, לא הבנתי על מה ולמה המהומה, הסרט ומלחמת העולם השנייה, כמו גם אין לי מושג אם ללכת ולראות אותו אם לאו, אבל ספגתי אל קרבי כמה דקות של קריאה מהנה. ומכיוון שלסרטים במילא אינני הולכת (שילוב של תקלות ראייה מצטברות והעובדה שרגליי אינן מתפקדות מאז המהפכה הצרפתית), עליי רק לאחל לך כה לחי. עלה והצלח.
אז תקראי
את הפיסקאות השלישית והרביעית מהסוף, ואז תביני.
אחלה ביקורת. ואגב, שלמקו – זה דומה לlife serial? כי זה נשמע כמו שיחזור של הפרק ההוא.
לא, בכלל לא קשור. איפה היה בחיים בסדרה שינוי העבר? ובסרט, לעומת זאת, אין שום לופים של זמן בצורה הסטנדרטים- אוון לא חי מחדש את חייו שהשתנו, הוא רק זוכר את החיים האלו כאילו הוא חי אותם.
ואם כבר הזכרת את הפרק המעולה ההוא, כבר עדיף לדחוף קצת פרסומת עצמית בוטה…
http://www.tve.co.il/story.asp?id=1375
אהם the wish אהם...
מה שהוא פישט.
ועכשיו כולם יחד:
בוחצלגיחצן!
טוב, מכיוון שאני ממהר
ולא הבנתי לחלוטין את התגובה (כשיהיה לי יותר זמן, אני אשתדל לקרוא בנחת). אני מקווה שאוכל לענות מחר.
סליחה מראש.
לא מקבל.
אני יודעת שכתבתם את השאלה הזאת מזמן אבל נראה לי שיש לי תשובה עכשיו- כי עכשיו ראיתי אותו.
שהצלקות כן הגיעו משום מקום ולא היו שם קודם בגלל שהוא לא שינה כלום במרווח שהוא חזר אליו ולכן לא היתה לו כמעט השפעה על העתיד.
אולי זה קשור.
לא יודעת.
לגבי הצלקת של קיילי
אתה צודק לפי פרשנות הבמאים ב- DVD
שאלה מתבקשת כעת עולה.
כי המכונית באה לפני הבלקאווט, בגלל זה הוא לא זכר מה קרה אחרי שהמכונית באה.
אני אוסיף עוד הודעה לפתיל העמוס ממילא הזה
יש עוד מקרה שבו אוון קופץ אחורה בזמן אבל לא משנה אותו: מתי שהוא פוגש את אבא שלו.
צודק כמובן
אם כי אני חייב לציין שהתגובה ההיא נכתבה לפני שראיתי את הסרט.
דייייייי כברררררררררר
אין כמוך בעמים! אני מעריץ את היכולת שלך לומר את מה שכולנו חושבים אבל מנומסים מכדי לבטא.
דייייייי כברררררררררר
נימוסים הם דבר חיובי, כל עוד הם לא מונעים מאיתנו להתפתח.
מוסרית, תרבותית, מדעית, אומנותית וכו'.
האם מי שכתב את הביקורת הזאת (שלמקו?) היה שיכור לגמרי או שזה כל מי שרואה את הסרט הזה?
שיכור מקולה.
ושלמקו לא כותב כשהוא שיכור. הוא ישן.
ההשוואה...
ל"יעד סופי", מעוררת עבורי את השאלה, האם מדובר בסרט שניתן לקטלגו כסרט המביא בפני הצופה סצנות מותחות ומעניינות לכשעצמן, אך כמכלול מרכיבות סרט די קליל, שלא מעורר מחשבה ולא כ"כ מרגישים שמתחברים לסרט, או בקיצור ובבוטות-
סרט טראש.
אותי הסרט די סחף, גרם לי לחשוב במהלכו, וגם לאחר הצפייה בו.
לכן אעז לומר כי זהו סרט היותר השייך לנישה של…
"דוני דארקו".
היו כמה חסרונות די בולטים באפקט הפרפר:
העדר פס קול, ורדיקליות מסוימת, שמשאירה תחושה עמומה של זלזול בצופה.
גם הקצב המהיר של הסרט יכול היה להתיש לפעמים.
לדעתי (ודווקא היו שחלקו עליי), "דוני דארקו" סרט שנעשה בכישרון רב יותר ועולה על "אפקט הפרפר" כמעט בכל תחום, אך בהחלט שניהם שווים צפייה בקולנוע וכולי תקווה שסרטים מז'אנר דומה יובאו לקולנועים בארץ לעיתים קרובות יותר…
אכן סרט מעורר מחשבה
אומנם לא ממנטואית אבל כמה דקות של "מה בעצם הלך שם ומה יהיה בהמשך" בהחלט מובטחות…
ההשוואה...
הא. את דוני דארקו לא אהבתי בכלל (
מינורי?) – היה שם רק מסע אחד בזמן, וזה היה מסע מאוד מעפן – במיוחד בשביל סרט שמתהדר בTime travel בתוך הטריילר שלו)
הוא לא סרט שמצית את הדמיון כמו הסרט הזה.
חוץ מזה, דוני דארקו הוא סרט שחייבים להכנס לעין הדג ולקרוא ספויילרים, בשביל להבין מה קרה בו בכלל. יש אנשים שאוהבים סרטים כאלה, אבל אני לא ממש.
לא חייבים לקרוא ספויילרים
אני ראיתי את דוני דארקו, מבלי ששמעתי עליו דבר (רק חשבתי ששמעתי, אבל זה בגלל שהשם הזכיר לי את 'דוני בראסקו') והבנתי את כל מה ש*קרה*. מסכים שלא חשבתי על כל המשמעויות השונות שהועלו פה, אבל אף אחד לא חושב על כל המשמעויות. בכלל, אני שם לב שיש לי נטייה להבין יותר סרטים "מסובכים" או כאלה שקשה לעקוב אחריהם (דוגמת 'ממנטו') מהצפייה הראשונה, ולעומת זאת אני מסתבך עם סרטים יותר פשוטים – לא הבנתי מה קרה ב'טראפיק' בסוף (זה גם בגלל שהיו יותר מדי דמויות) ואפילו ב'השתול' (זהירות סנל"ל!!!) הייתי בטוח שאל פצ'ינו הוא לא הבוגד והכל היה מבחן. חברים שלי היו צריכים להתווכח איתי במשך 10 דקות כדי לשכנע אותי בזה.
דווקא נשמע לי סרט ממש טוב..
וגם לי כבר דיי נמאס מהבקורות בסגנון הסרט אבל כאן לפי ההרגשה שלי זה ממש תרם..
שתי הבקורות ממש טובות, אבל אני חושבת שהראשונה יותר מעבירה את התחושה של הסרט- מה שאתה עושה בעבר משפיע, (הקטע עם הקולה..)
דרך אגב, אם אני רוצה לשלוח תגובה, לאן לשלוח?
התבלבלתי..
לשלוח בקורת, לא תגובה..=)
תגובה או ביקורת?
אם הגבת כמו שעשית הרגע – אני מניח שתוכלי לעשות זאת שנית ("הגב על הערה זו" או "פרסם תגובה"). על ההבדלים ביניהם תוכלי לקרוא כאן: http://www.fisheye.co.il/static/faq-posts.htm#postreply
באשר לביקורת על סרט – טקס אחר לגמרי. אם תלחצי על http://www.fisheye.co.il/static/faq-general.htm#write, תוכלי לקרוא על מה ואיך.
ובכלל, מומלץ לעיין בקבצי השאלות הנפיצות. חוסך המון זמן. בהצלחה!
סרט מצויין.
פשוט נהניתי מכל רגע.
בקשר לאפקטים שאמנם טובים אך קצת מוזרים, אל תשכחו שהתקציב של הסרט היה *מאוד* קטן, אז אפקטים סטייל ארמגדון לא יכולנו לקבל שם.
הביקורות הרעות שקיבל הסרט בהחלט מוטעות, הוא פשוט מצויין – מעורר מחשבה, מותח, מבהיל (שזה דבר שהרבה סרטים לא עשו לי), וברגע הפתירה, כשמבינים מה קורה, הכל פתאום מתחבר ומבינים בקלות את כל מה שראינו, בניגוד לסרטים אחרים שצריך לחשוב שעות רק כדי למצוא את ההגיון.
ללכת לראות, חובה.
אחלה סרט
אתה פשוט נכנס אליו ולא יוצא עד הסוף פשוט הנאה מכל רגע מתח איכותי לאורך כל הסרט
מענין עם הסרט Eternal Sunshine of the Spotless Mind
יהיה באותו סגנון
אבא שלה יורד מהענין
כי כפי שנאמר בסרט, הסיבה היחידה שקיילי עברה לגור עם אביה ולא עם אמה הוא בגלל אוון.
ואגב, אני חייב לציין שאהבתי את הסוף. לא מבריק או חדשני אבל מספיק מריר-מתוק בשביל להוות סיום נחמד לסרט.
וואלה. do'h.
וגם אני אהבתי את הסוף. סוף טוב שמראה עד כמה סוף יכול להיות טוב כשלא הכל טוב.
אני יכול להגיד שאהבתי את הסוף
כי הוא נותן לך אפשרות לצאת פחות או יותר בהרגשה טובה מהסרט.
אם הסרט היה נגמר בכך שאוון מנסה לחזור אחורה בזמן בעזרת הסרט ולא מצליח, היית מקבל נופך נוסף- האם כל זה קרה? או שהוא המציא את הכל?
הרגע ירד לי האסימון, פרק עם רעיון דומה היה בסלידרס(http://www.tvtome.com/tvtome/servlet/GuidePageServlet/showid-438/epid-29793/ )
לסליידרס היה רעיון דומה לכמעט כל רעיון
אבל כאן, אםילו סימפסונס דיד איט. ומי שלא ראה את אוון מתרחץ בגשם של דונאטס, לא יודע מה זאת מציאות אופטימלית.
ואפילו לא חשבתי על זה(-:
בלי אוון קיילי ואחיה הלכו לגור עם אמא שלהם, ולכן הם מעולם לא נחשפו להשפעה המזיקה של אביהם.
למעשה...
הם נפגשו. למיטב זכרוני הסצנה במעלית היתה לפני ההתפצלות. כך שבכלל יש הסבר הגיוני לחלוטין.
(אני לא מאמינה שאני בכלל זוכרת את זה… ומכאן נובע שייתכן מאוד שאני טועה)
איך לפני ההתפצלות?
אנחנו לא מדברות על הסצינה שממש בסוף הסרט?
בכל אופן, הם לא נפגשו לפני ההתפצלות.
תחילת הסרט, מתישהו.
שניהם במעלית, אם אני זוכרת נכון הוא אפילו מסביר לה מה אומרים מונטי פייתון. אחר כך היא מגיעה לרכבת, ואז יש התפצלות. כלומר הם נפגשים (לשניה, ואולי גם לא זוכרים את זה) כשעוד יש רק קו זמן אחד.
אבל, כמו שאמרתי, ייתכן שאני טועה.
הו מיי גוד!
זה נכון!
אף פעם לא שמתי לב לפרט הזה!
נכון ולא נכון
הם ניפגשים בתחילת הסרט במעלית, אך אין שום הסבר על מונטי פיית'ון. ההסבר מגיע לאחר הנסיעה ברכבת, כלומר לאחר ההתפצלות.
נראה שאני צריכה לראות את הסרט שוב... (חיים קשים!)
הדיאלוג הולך ככה:
את יודעת מה מונתי פייתון אומרים?
תמיד תסתכל על הצד הטוב של החיים.
לא, אף אחד לא מצפה לאינקוויזיציה הספרדית.
ואז–
את יודעת מה מונתי פייתון אומרים?
אף אחד לא מצפה לאינקוויזיציה הספרדית.
-הלם קל מצד הבחור.
העניין הוא, שלא זכרתי שכרונולוגית לפי קו הזמן של הסרט, זה קורה לפני הפיצול.
אגב, סליחה על התרגום המעאפן.
מיקה, הגבת אלי?
כי אני דווקא ציינתי שצדקת (זה קורה לפעמים) ושהדיאלוג הראשון קורה לאחר הפיצול.
כן.
הגבתי שההסבר על מונתי פייתון הוא במעלית, כשהם נפגשים, וציטטתי את הדיאלוג בתרגום גרוע.
היא היתה
ברוד טריפ ובראטרייס.
איימי סמארט
ראיתי אותה גם בסרט עם המסע למליונים
איך קראו לזה? מליונר מי שגומר ? משהו כזה..
באנגלית זה rat race
ביקורת (בונה) לביקורת
מה שעשיתם עכשיו לא הייתה ביקורת, אלא השמדה טוטאלית של הסרט.
מי שעוד לא ראה את הסרט וקרא את הביקורת והתגובות, בעצם יודע את כל מהלך הסרט ועקב כך נהרס לו אלמנט ההפתעה
מה שעשיתם זה בעצם לספר את מהלך הסרט, ומה שכותב הביקורת עשה זה בעצם לספר את הסרט בשביל לספר את הבדיחה שלו (שגם הוא כאילו יכול לשנות את העבר)
בקיצור, כל הכבוד לכם, הרסתם להרבה אנשים סרט מדהים ונפלא
בבקשה אל תעשו את זה שוב ותנסו להביע ביקורת על רעיון הסרט ועל המשחק ולא להפיץ כאן ספוילרים. ואם אתם רוצים דווקא לכתוב ספוילרים אז בבקשה להזהיר קודם… תודה רבה
אני אתן לעורכים לענות על כך
בהתחשב בכמות הספוילרים שהעורכים הורידו לי כאן ובעבר, אפילו דברים שלא תיארתי לעצמי שהם ספוילרים.
פחות פירוט, דרך אגב, פירושו לעשות מה שכמה כותבי ביקורות עשו, ולא להתייחס בכלל לכך שאוון משנה את העבר של עצמו.
ביקורת (בונה) לביקורת
לא מסכימה. קראתי את הביקורת, הבנתי מה הקווים הכלליים של הסרט ושדאי ללכת אליו. חוץ מזה לא ממש הבנתי מה אמור מעשית לקרות בסרט. אז… אלא אם כן נהרס לך, אל תדבר בשם אחרים.
זו רק אני, או שבתמונה בעמוד הראשי
אשטון קוצ'ר נראה כמו ג'ק בלאק?
אני רצינית, לא זכרתי שהוא משחק בסרט הזה (לא ממש זכרתי באיזה סרט מדובר) וכבר פיתחתי תקווה שיש סרט חדש עם ג'ק בלאק… (אני אוהבת אותו).
נכון שקוצ'ר יפה ובלאק לא, הראשון חתיך השני שמן, וגם חסר לו את המבט המטורף שיש לג'ק בעיניים (בדר"כ) אבל… לא יודעת, משהו בתסרוקת ובזקן ממש הזכירו לי אותו.
חוצמזה ביקורת נחמדה (למרות שגם לי קצת נמאס מביקורות שמבוססות על סגנון הסרט, נדמה לי שזה מוצה עד תום בביקורת המבריקה של 'ממנטו'). אני שוקלת ללכת לצפות בסרט (אם יהיה עם מי).
אממממם...
טוב, לא הצלחתי להבין כמעט כלום על הסרט בגלל התיאורים של היציאות שלך לשירותים, סורי, הביקורת הזאת היא לא ממש מובנת…
עזוב מובנת. היא לפחות מעניינת?
עכשיו ראיתי את הסרט והוא מהמם..
הוא חזק, ופשוט חובה לדעתי!!
אהבתי את הרעיון וגם את הסוף. את הסוף במיוחד.
שכחתי לכתוב- שרק חבל שלא היה לזה מסר חזק כ"כ.
לפי מיטב הבנתי, המסר היה ששום מציאות היא לא מושלמת. אבל המציאות שהיתה להם בסוף היתה בכלל לא רעה.
וזה מטשטש את המסר.
אם מישו הבין את זה אחרת, יותר טוב, אני ישמח לשמוע!=)
בכלל לא רעה זאת מילת המפתח
לא אמרתי שהיא מושלמת, פשוט כדי להעביר את המסר היה צריך להיות משהו קצת פחות טוב, משהו שיותר יפריע במציאות הזאת.
למרות שאיך שניסחת את זה היה יפה..
וכמה שאהבתי את הסרט עד עכשיו, נראה לי שעכשיו אפילו יותר.
שכחתי, אתה צודק!
שכחתי שכל מה שהניע אותו היתה האהבה שלו..
במקרה הזה הסוף מעולה, מה זה מעולה? ממש מתאים!
(כריש פטיש!)
אבל
…או שלא. אפקט הפרפר, את יודעת.
תראי בסוף הסרט אנחנו רואים שלבן אדם יש בעיה
בעצם, הרבה בעיות. אבל רגע, זה היה גם בתחילת הסרט. טוב נו, יכול להיות שזה רק בגלל שזה אשטון קוצ'ר.
כן כן, אני יודעת,
ממש לא מוצלח. אבל לא התאפקתי.
אבל זהו, בדיוק,
תיאורית הכאוס מדברת על מקרים שלא אמורים לשנות את המציאות. כאן הוא במתכוון שינה אותה.
זאת לא תיאוריית הכאוס.
לא בדיוק
תיאורית הכאוס אומרת שאי אפשר לחזות את התוצאות של מעשיך במדויק. היא לא אומרת שום דבר על מה אתה יכול או לא יכול לעשות.
רעיון יפה.
והדוגמא הטובה ביותר היא אבא שלו.
שינה את ההסטוריה, אה? סתם עוד מטורף. אבל מה אנחנו יודעים על איך העולם נראה לפני השינויים שלו?
בת אחווה?
כמובן שלא בחורה שעשויה מחלבה.
מזעזע במובן החיובי?
מה ז"א?
ובקשר לאפקט הפרפר – ברור שהכוונה לא רק למזג אויר,אבל השינוי,לפחות זה שהראו לנו היה מקומי ואישי – דבר שלא צריך להיות מבין גדול בתורת הכאוס כדי לחשוב עליו
וחזרה לסבא – אם הוא לא היה בא מהעתיד אז לא היה לו בלקאואט – ואם לא היה לו בלקאואט אז הוא לא היה בא מהעתיד…
זה *בדיוק* אפקט הפרפר
זה לא העניין של מזג האוויר, זה העניין של חוסר הכוונה לעשות שינויים בעתיד.
כאן יש כל כוונה לעשות זאת.
לכוונה, ואני מקווה שתסלחי לי,
אין שום קשר ולו קלוש למדעים מדויקים, אפילו למדעים חצי-מדויקים כמו תורת הכאוס.
זה *בדיוק* אפקט הפרפר
זו העמדה שלי, שאלתי את כותב המאמר המלונקק למעלה מה דעתו בנושא.
שים לב להבחנה שעכשיו עשיתי בין אפקט הפרפר לתיאוריית הכאוס, אותה לא עשיתי בעבר.
לא הבנתי.
משום מה, האפקט של החזרה בזמן
הזכיר לי פעולה של פטיש אוויר…
ראיתי את הסרט – לא אהבתי כל כך ..
אבל הסרט איכותי – גרם לי לחשוב עליו יום שלם
ומי שלא יודע – יש בסרט הזה מלא אלימות מזעזעת…..
אבל באמת אנשים לכו צפו בסרט
כן
אמא שלו יודעת איכשהו על זה.
מדהים!!!
גם בשלבים אחרים בסרט רואים שהיא מבינה את זה
כמו במסעדה שהוא שואל וכד'
מה?!
אני היחידה שבמשך חלקים נרחבים מהסרט הרביצה לחברים שלה וסיננה "זאת הפעם האחרונה שאני נותנת לך לבחור סרט! זו הפעם האחרונה שאני נותנת לך לבחור סרט!"?
וואלה, אני לא מצליחה להבין את ההתלהבות הסוחפת. לקחו רעיון שנטחן כבר באלפי דרכים, ועשו אותו בצורה בנאלית לחלוטין.
ל ח ל ו ט י ן !
אז יכול מאד להיות שאם הייתי רואה את הסרט הזה לפני עשר שנים ככה, ונחשפת לראשונה לרעיון אפקט הפרפר, הייתי נפעמת להפליא. אבל אני לא.
סרט מעצבן, ולא במובן החיובי.
_________
העלמה עפרונית, משוטטת מחוץ לקונצנזוס.
נו, קורה.
אני לא מצאתי אותו בנאלי לחלוטין.
מה לא היה בנאלי?
________
העלמה עפרונית, באמת רוצה לדעת.
אני היחידי
אני היחדי ששמע רעש רקע מוזר לאורך כל הסרט?
סוג של נשיפה… או אולי משק כנפיים?
גם לשלי יחימוביץ' היה שיער מתולתל ואז הוא הוחלק.
נסתרות דרכי האל.
_________
העלמה עפרונית, לא חושבת שזה מוזר
טוב, על דעתך כבר אין לי על מה להתווכח...
סמנטיקה.
בקרב חובבי המדע הבדיוני יש הפרדה בין סוגי החזרה בזמן כפי שהיא מוצגת בסרטים. מה שתיארת הוא לא לולאה. זה סתם חזרה פשוטה וליניארית בזמן. כלומר, הסיבה קרתה כביכול אחרי התוצאה (אוון עשה משהו, וגרם לעצמו-של-העתיד לעשות פעולה, למשל, לחזור בזמן. אין פה שום סתירה, והוא חווה את האירוע המסוים הזה פעם אחת בדיוק).
כששלמקו דיבר על לולאות זמן, למיטב הבנתי הוא דיבר על פרדוקסים שלוקחים ארוע וממשיכים אותו לנצח, ולא ניתן לשבור אותם. הדוגמה הכי מפורסמת היא זו שבה אתה חוזר בזמן והורג את סבא שלך (לפני שנולדו לו ילדים). זה, כמובן, מונע ממך להוולד. אבל בגלל שלא נולדת, גם לא חזרת בזמן כדי לרצוח את סבך. וכיוון שלא רצחת אותו – הוא הוליד את אבא שלך שהוליד אותך. ובגלל שאתה נולדת, גם חזרת בזמן לרצוח את סבא שלך, וכו'. יש שתי מציאויות שסותרות אחת את השניה ולכן – הן חוזרות על עצמן שוב ושוב ושוב, לנצח. כלומר, זו לולאה או מעגל: הנקודה בה התחלת, היא גם נקודת הסיום שלך, ובגלל שזה מעגל, אז היא משמשת שוב כנקודת התחלה בה אתה חווה הכל מחדש. אין דרך החוצה.
רגע רגע.
אז את בעצם טוען, שלמקו יקירי, שכשאוון קרא ביומן שלו הוא רק כאילו חזר אחורה בזמן, שינה את מה ששינה וחי את כל החיים מחדש מאותה נק', כשהם מתחברים באופן לינארי לחיים שהוא עבר כבר, ובגלל זה אין פה פרדוקס. אז למה, בעצם, הוא כל פעם מתעורר בנק' שממנה הוא קפץ אחורה בזמן?! מה גורם לזה? הרי הוא חי תקופת חיים חדשה ושלמה בלי שום חזרה בזמן, נכון? אם הוא לא חזר לעבר אז איך זה שהוא חוזר לעתיד בדיוק לנק' האחרונה שבה הוא כביכול היה?
אתה מבין? זה לא שלא הבנתי את הסרט. אי אפשר ליישב את כל הסתירות שיש בו, ועוד להגיד שהוא טוב.
רגע רגע - המשך.
את = אתה.
(הייתי פשוט חייב לתקן את הטעות הזאת, שם למעלה.)
כי ככה זה עובד.
ואם תאמר ש"ככה זאת לא תשובה", אז על שאלת ה"למה" אני אענה לך "למה לא?".
ואני חוזר ואומר- סרט טוב הוא לא בהכרח סרט חסר סתירות.
אני לא מקבל את זה.
זה לא נוראי כשהסתירות הן עלילתיות או קשורות לטעויות בעריכה. זה כן נוראי כשהסתירות הן ברעיון שעומד מאחורי הסרט.
אחרת, מה הופך סרט לטוב, במיוחד בז'אנר המדע הבדיוני, אם לא האופן שבה הוא פותר את כל השאלות שהוא מעלה?
וחוץ מזה, עצם זה שהם השאירו כל כך הרבה קצוות לא סגורים בטענה ש"ככה זה עובד" רק מוכיח שהסרט הזה עשוי בצורה רעה.
בהרבה מקרים הייתי מקבל תשובה כזאת. למשל, אם הייתי שואל אותך: "תגיד שלמקו, איך ילדים באים לעולם ב'מטריקס"'? (אם תחשוב על זה רגע לעומק, תגלה שזה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע), והיית עונה לי: "ככה זה", הייתי עוזב אותך לנפשך. למה? כי זה לא כזה עניין גדול בסרט, וכי אפשר להעלות איזו תשובה הגיונית. אבל עניין המעבר בזמן יותר מדי עקרוני ב"אפקט הפרפר" מכדי שתוכל לפטור אותי בצורה הזאת.
סליחה, אני חוזר בי.
סרט מדע בדיוני לא חייב לפתור את כל השאלות שהוא מעלה, בתנאי שהוא לא מתיימר להציג איזו תאוריה מגניבה. (ע"ע "בחזרה לעתיד" שהוא סרט מד"ב מצויין עם סתירות, אבל הוא עשוי בצורה טובה שמחפה עליהן).
מדע בדיוני, ככלל,
לא מחוייב לפתור שום שאלה שהוא מעלה. הוא רק מחוייב להעלות את השאלה. אוון לא מבין את המנגנון מאחורי הפלאשבקים שלו, למה שאנחנו נבין? אם היה פילוסוף פיזיקלי שיישב מול אוון ומסביר את השיטה, ואז הייתה סתירה של ההסבר- אפילו אז, אתה יכול לומר שההסבר של הפיזיקאי פשוט לא נכון. וכך גם כל התיאוריות שאנחנו מעלים כאן- הן יכולות להשמע הגיוניות, הן לא בהכרח התיאוריה הנכונה שבה אין שום סתירה. ודרך אגב, אפילו התיאוריה של היוצר לא חייבת להיות הנכונה.
רואים שראית יותר מדי ''דוני דארקו''.
סרט שזורק אלמנטים מדע-בדיוניים בלי הגיון ובלי חיבור זה לזה, זה לא משהו שמקובל, באופן כללי. משום מה במקרה של דוני כולם שמחים להעמיד פנים שאלה לא בעיות בתכנון הלוגי של הסרט אלא חידה שיש לה תשובה (למרות שכבר ברור שאין לה תשובה, לא כזו שניתן להגיע אליה מצפיה בסרט עצמו). בסרטים שאינם דוני, יש לזה שם: חורים בעלילה. ויש לזה ציון: פיכסה.
מישהי עם ניק מתחכם - אני אוהב אותך.
סוף סוף מישהי שמבינה על מה אני מדבר.
אולי לא שמת לב, שלמקו ידידי, אבל כל התיאוריות שהעלתם כאן לא מצליחות לסגור את כל החורים הלוגים בעלילה, וגם לא להסביר למה לעזאזל היוצרים של הסרט הזה התכוונו.
בזאת אני מודיע כי נמאס לי לדון בסוגיית "סתירות באפקט הפרפר, יש או אין?".
תמשיכו לראות קולנוע, ואל תשכחו לקחת עודף מהקופאית במקרה שהסרט כבר התחיל.
אל תאהב אותי!
כלומר, תאהב אותי רק אחרי שאני אראה "אפקט הפרפר" ואומר לך אם אני מסכימה איתך בנוגע לחורים בעלילה. הזה פה למעלה היה רק עקיצה למתפלספי דוני דארקו.
ואולי לא שמת לב, בלתי מוגדר ידידי,
אבל כל התיאוריות שהעלנו כאן לא מבטיחות לסתום את כל החורים בעלילה. רק מנסות.
חוץ מזה שהן, אתה יודע, תיאוריות…
יש, אגב, אנשים
הטוענים שמד"ב אינו ניתן לסיספונד, באופן כללי. או לפחות כך שמעתי.
חורים בעלילה באים בגדלים שונים, ונתפסים על ידי אנשים שונים בדרכים שונות. גם הפיכסתיות סובייקטיבית בהתאם.
ורואים שלא ראית את אפקט הפרפר
כי אפשר אולי להתווכח על מה ההגיון מאחורי אפקט הפרפר, אבל לא על כך שיש הגיון.
אבל לא נורא, אני רגיל שאת מעליבה את האיניטיליגנציה שלי…
אמרו לי שברוב הקולנועים בארץ הסרט מוגבל לגיל 16 ומעלה, למה? רק בגלל הסצנות האלימות האלו שעליהם מסופר?
מה, לא מספיק?
זה לא ברובם, זה בכולם
הגבלת הגיל אמורה להיות אחידה בכל בתי הקולנוע בארץ. העניין הוא שיש בתי קולנוע שאוכפים את ההגבלה הזאת במידה זו או אחרת, ויש כאלה שבכלל לא.
אני חושב שכל צופה בן 15 יכול עם קצת רצון והתמדה להיכנס לכל סרט בארץ.
גיל 15? אתה בטוח?
אני בגיל 12 נכנסתי לצלצול ללא כל בעיה. המוכרת כרטיסים שאלה אותי אם אני בת 16 ואפילו לא הסתכלה עליי.
כן, על בטוח.
*כל* אחד בן 15 יכול להעמיד פנים שהוא בן 16, מה שלא סותר את זה ש*חלק* מאלה שהם בני 10-15 יכולים לעשות את אותו הדבר.
ברוב בתי הקולנוע לא ימנעו גם מבני שש להיכנס.
אפקט הפרפר
כרגע ראיתי וזה סרט מצויין לדעתי בכיתי המון בסוף אבל אם הסוף לא היה עצוב הסרט לא היה מעולה…
מומלץ נורא תלכו לראות או תורידו !! הנאה מובטחת!
רק דבר אחד אני אגיד:
הביקורת הזו עשתה לי חשק לראות אותו… ואני בד"כ יודע מה אני הולך לראות ומה לא…
רק רציתי לידע...
למרות שהסרט יצא מזמן- יש לו גרסה אחרת, שבה הוספו כמה קטעים והסוף שונה לחלוטין! (אם הסוף הראשון לא הספיק לכם, ואתם רוצים להיות מופתעים עוד יותר מסוף לא הוליוודי- תראו את הגרסה הזאת…) אני אישית חושב שהסרט הוא מצויין, ועשוי כמו שצריך. הביקורות באתר הן יותר מדיי חודרות לנשמה של הסרט. תחדלו מלפרסם תגובות שהן ממש מנתחות סרטים כאילו הם אנשים בשר ודם. סרט זה סרט, והוא לא יכול להיות מושלם. מה גם שהביקורת די מבלבלת ולא מובנת. אפילו אני, אחרי שראיתי את הסרט, לא הבנתי למה בדיוק התכוון המשורר.
בקיצור – סרט שווה ביותר. מרגש, קצת מוזר, מציק טיפה לראות אותו אבל בעיקר מעולה!
אבל אם היו מפסיקים לנתח פה סרטים
אז המקום היה הופך לאתר "סרט" , או לפורום קולנוע בתפוז.
ואגב, לוגית, דוקא סרט יכול להיות מושלם הרבה יותר מאשר אדם. בעוד אדם הוא מכלול שלם של רגשות, תחושות ומחשבות שמתפרש על עשרות שנים. הרי שסרט הוא בסך הכל שעתיים ממוקדות שדנות בנושא אחד, מקסימום שניים.
ואיל''ל
איפה אפשר למצוא את הגירסה הזאת?
(:
יאפ.
רעיון מעניין, אפשר היה לעשות איתו משהו ממש טוב. סיפור לא רע. תסריט גרוע. משחק איום. בימוי איום ונורא. מהבמאי והתסריטאי היה צריך פשוט לקנות את הרעיון, ואז לתת אותו לאנשים שיודעים מה הם עושים במקום לתת להם לשחק איתו בעצמם.
מישהו יודע איך קוראים לשיר בסוף הסרט ומי שר אותו??
השיר בסוף
שיר של oasis שנקרא stop crying your heart out.
מניסיון, תמיד נחמד לחכות לסוף הכתוביות של הסרט כי בהן מפורטים השירים שהופיעו במהלך הסרט (אני לא בטוחה אם כל הפסקול) וגם זאת דרך לברר מהר (רק חבל שעליתי על זה כל כך בדיליי מטורף, אבל נו, העיקר הכוונה או משו).
(:
מישהו יודע איך קוראים לשיר בסוף הסרט ומי שר אותו??
ךשיר סיום קוראים
והוא של אואסיס (OASIS)
שיר מהמם!!!
מומלץ :)
סתם שאלה.
ראיתי את הסרט היום וממש נהניתי ממנו וסיספנדי אותו קלות כי זה סרט טוב. בעיה אחת שהתעוררה אצלי במהלך הסרט היא
מדוע היומנים שאוון כותב לא השתנו? הרי אם הוא שינה משהו היומנים לא יכולים להישאר אותו הדבר נכון?
שלב א': מוצאים מתנדב.
ידיים קטועות
לפחות לפי פורסט גאמפ, צובעים את הידיים בכחול ומצלמים על מסך כחול ואז משלימים בעזרת מחשב את הגדם.
היו לו רגליים
ישר בדקתי
אפקטים
אין הרבה מה להגיד .
למי שיש כוח ומוכן לשבת שעתיים בערך מול המסך ולא לפספס אף קטע כי כל רגע חשוב אז כדאי לו.
לדעתי הסרט מעניין וקשה, צריך להתעמק בכל עובדה ולהבין הכל.
אניראיתי את הסרט כי השחקן הראשי מדהים!
הסוף לדעתי טיפה מאכזב.
סך הכול מומלץ!
סרט מטורף
הסרט הזה פשוט מדהים. אין לי מילים.
אתמול ראיתי אותו בפעם השנייה..אני כבר מחכה לפעמים הבאות :)
נהנים מכל רגע בסרט, אין רגע אחד שסתם משתעממים על הכיסא, מתח לא נורמלי והרבה פחד! השאלה שלי היא מתי הסרט יצא? ינואר 2004?
בארץ?
ב-26 בפברואר 2004. בארה"ב הסרט יצא אכן קצת לפני: ב-23 בינואר.
מישהו ראה את גרסת הבמאי?
כי עושה רושם שבגרסה המקורית יש יותר עלילה ופחות חורים. לפחות ממה שאני הצלחתי להבין. אם יש מישהו שראה, אני אשמח להתדסקס אתו בנושא.
אני ראיתי.
אם כי לא ראיתי את הגרסא המקורית.
גם אני לא.
ואני תכף אכתוב את התגובה המספיילרת שלי לגרסת הבמאי.
אולי
איך, בדיוק?
ולמה?
חלש, חלש מאוד (לא ההצעה שלך, הסצינה הזו בסרט).
בדיוק!
מה שהיא אמרה.
בכלל, גירסת הבמאי לא מוסיפה כלום לדעתי אלא רק גורעת. הסוף המקורי טוב יותר.
אני חושב שאת טועה
לדעתי אין שום בלקאאוטים שמתווספים במהלך הסרט. כל הבלקאאוטים היו קיימים מההתחלה, ואוון לא זוכר מה קרה בהם עד שהוא מבקר בהם בעצמו מהעתיד.
הבעיה היא, כמו שכבר כתבתי, שההסבר ההגיוני היחיד הוא שכן היתה לולאת זמן אחת שבה אוון של העתיד ביקר בכל הבלקאאוטים ואחראי להתנהגות המקורית של אוון מהעבר. אבל הסרט לא בחר לעשות את זה.
אגב ברשימה שלי יש טעות אחת והבלקאאוט המקורי בבית הספר הוא לא עם שיפוד הידיים אלא עם ציור הכלא.
אני הבנתי את הסרט בצורה שונה.
זה אכן נשמע הגיוני מאוד, תודה.
''החזיר את עצמו בזמן'' ו''לפני שהוא ידע לעשות את זה'' לא מסתדרים.
תקראי את התגובות
התשובה הקצרה: הסרט מכיל חורים והוא לא הגיוני.
הסוף
כל אחד והסוף האלטרנטיבי שהוא בוחר בו. מה שכן, לא כל כך ברור למה שלך עדיף. אני, למשל, הייתי יוצא מהסרט הרבה יותר מאוכזב מהסיום אם הוא היה מסתיים בצורה שאתה הצעת. כנראה שאני לא חובב גדול של דטרמניזם ואי היכולת של אדם לשנות את הגורל שלו (שזה משהו שהסרט בהחלט יוצא נגדו, למרות שהוא כולו עוסק בסכנות שיש בדבר הזה).
מעניין שלא ראיתי את הסרט המדובר
והבנתי לאיזה אחד התכוונת.
משהו עם ארנבים…
אם כך, ככל הנראה, כבר ספוילרת די לגביו
שכן לי לא היה שום שמץ בקשר למה יש בסרט ההוא, למעט שניים מהשחקנים בו. אולי שניים וחצי.
כלומר, עד שראיתי אותו.
אם כך, ככל הנראה, כבר ספוילרת די לגביו
דמיוני הפרוע משתולל בקשר לאיזה סרט מדובר!
ובכל-אופן, אראה את גרסת הבמאי, מקסימום נשרוף קצת זמן.
האדסון הוק, כמובן.
מחכה לשמוע מה חשבת על הסוף האלטרנטיבי.
היי, יופי של סרט.
מגניב, מותח, ואפילו שתי בובות הבארבי בתפקידים הראשיים הצליחו לעורר הזדהות. מכל הויכוחים פה ציפיתי לסרט עם חורים עלילתיים מציקים (ואני בטוחה שבאמת יש מיליון מהם) אבל שום דבר כזה לא קפץ לי לעין במהלך הצפיה. הייתי יותר מדי שקועה בסיפור. יופי.
עכשיו רק לזכור לא לחשוב על הסרט הזה יותר מדי, פן אגלה שהוא מטופש לחלוטין. אני מעדיפה להישאר עם ההרגשה הטובה.
אגב, אני לא לגמרי מרוצה מאף אחד מארבעת הסופים המוצעים ב-DVD (גרסת הבמאי, גרסת הקולנועים ושני סופים אלטרנטיביים). בסוף של גרסת הבמאי יש שלמות נחמדה, אבל אוון בוחר שם בחירה שאינה ממש נחוצה. הרעיון של שלושת הסופים האחרים מועדף עליי, אבל שלושתם עשויים בחוסר טעם משווע. שוין, אף אחד לא מושלם.
היי, יופי של סרט.
עוד שני סופים? אני שמעתי רק על הסוף הקולנועי וזה של גרסת הבמאי. מה עוד הציעו?
עניין צורת האותיות
הוא לא יותר מניטפוק, אני מודה. אני בספק אם מי שרואה את הסרט בפעם הראשונה יכול לשים לב לזה, ובטח שפאשלה קטנה כזאת היא לא מה שיהפוך סרט טוב לגרוע.
בכל אופן, זה לא אותו סוג של ניטפוק כמו "לתת את השורה של רון להרמיוני" – שזה לא פאשלה, אלא עניין של נאמנות למקור הספרותי.
סרט מעניין שאי אפשר להפסיק לראות
הסרט בהתחלה היה מבלבל לא הבנתי כלום אבל כלום!בהתחלה חשבתי שהוא סרט מטורף וצדקתי!:)אבל שהמשכתי לראות את הסרט לא יכולתי לקום מהספה.כל שניה היה משהו חדש בסרט,אפשר להגיד שהוא גם סרט קצת פסיכולוגי.אבל בכללי סרט יפה ומומלץ בחום:)
אפקט הפרפר 2
האם זה נכון שב-2007 יצא אפקט הפרפר 2?
אפקט הפרפר 2
הרשת מלאה בכתבות על סרט ההמשך, אז כן, כנראה זה נכון. (אבל בלי אשטון קוצ'ר.)
http://www.imdb.com/title/tt0457297/
אם היה צריך *לחפש* את הבעיות,
הסרט אולי באמת היה בסדר.
תראה,
אני יודעת שאם הייתי קוראת את הביקורת *לפני* שראיתי את הסרט, לא הייתי נהנת ככה.
לני, אאל''ט.
זה לא שאנחנו מסכימים או לא מסכימים עם התיאוריה,
זה פשוט שהפתרון של "כל הסרט מתרחש בתודעתו של הגיבור" שקול לחלוטין לפתרון של "הכל היה חלום", שהוא פתרון רע מאד וצריך צידוק מאד טוב, והוכחה מאד ספציפית. מאד קשה לכבד פתרון כזה.
באיחור אופנתי
ראיתי שוב את הסרט עכשיו בפעם השניה ונכנסתי לבדוק מה כתבו עליו בזמנו, ואני חייבת לציין שצורת הכתיבה של הביקורת הזאת נורא מעייפת.
הגימיק של כתיבה ברוח הסרט אולי נחמד אבל במקרה הזה בכלל לא הבנתי מה חשבת על הסרט, פשוט כי כאב לי מדי להמשיך לקרוא ולנסות לעקוב אחרי מה שקורה שם.
פעם הבאה תאמץ את עצת העורכים ותתרכז יותר בהבעת דעה על הסרט מאשר בגימיקים, ממש לא מעניינת אותי המשאית שעיכבה אותך, בשביל זה אתה יכול לכתוב יומן…