ביקורת: קפטן אמריקה – חייל החורף

האם הגענו לשלב שבו היקום הקולנועי של מארוול מתחיל להתקשקש יותר מדי?
שם רשמי
קפטן אמריקה: חייל החורף
שם לועזי
Captain America: The Winter Soldier
סרט מס' 2 בסדרת קפטן אמריקה

פעם בכמה זמן, בדרך כלל בהשפעת חדשות קולנוע-קומיקס כלשהן, אני פותח את עמוד ויקיפדיה ‏של דמות קומיקס ומנסה להתעדכן בתולדותיה. אני לא ממש קורא קומיקס, ובוודאי שאין לי כוונה ‏להתחיל לקרוא את מאות החוברות של אחת מאותן סדרות אינסופיות, ובכל זאת אני מוקסם ‏מהרעיון של סיפור בהמשכים שמסופר כבר עשרות שנים. "ספיידרמן" הראשון פורסם ב-1962, ‏ועדיין לא הפסיק; בעיקרון, החוברת החודשית היום ממשיכה לספר את סיפורו של אותו פיטר ‏פארקר. והוא, כמובן, רק חלק קטן מרשת עצומה של מאות דמויות שמנהלות מגעים זו עם זו – ‏עולם בידיוני שלם וענק שמתנהל לצד העולם שלנו כבר חמישים שנה.‏

בדרך כלל אני לא מצליח להגיע לתחתית העמוד. איפשהו באמצע הסיפור, אפילו בגירסת התקציר ‏של ויקי, הופך למקושקש יותר מדי. אנשים תמיד מתים אבל אחר כך מתברר שבעצם לא, דמויות ‏מחליפות שם ומחליפות כח והופכות מטובות לרעות וחזרה, והיחסים הבין-סדרתיים הופכים ‏למסובכים במידה כזאת שפאק איט, למי אכפת כבר (אם הבנתי נכון, בשלב זה כל אחד ואחד ‏מהאקס-מן הוא אמא של כל אחד אחר). המצב כל כך קשה שחברות הקומיקס חייבות בכל כמה ‏שנים להתחיל הכל מחדש וליצור עולמות חדשים, שבהם יוכלו להתחיל לספר את הסיפור ‏מההתחלה עם אותן דמויות בגירסאות קצת שונות, שיהיו חופשיות מכל הסמאטוכה ההיסטורית ‏שמאחוריהן. ותוך כמה שנים גם העולמות האלה מסתבכים בתוך עצמם במידה כזאת שצריך שוב ‏להתחיל מחדש.‏

לפני כמה שנים מארוול פתחו עוד עולם כזה, הפעם לא בקומיקס אלא בקולנוע. גם העולם הזה ‏התמלא בגירסאות חדשות של גיבורים ישנים, ונדמה לי שאנחנו מגיעים כבר עכשיו לשלב ‏התקשקשות היתר. "קפטן אמריקה: חייל החורף" הוא סרט קומיקס; הוא מתנהל לפי כל כללי ‏ההגיון הקומיקסי. אמנם אין בו חורים-שחורים-נוזליים שרוצים לבלוע את היקום, או מה שזה לא ‏היה ב"תור 2", אבל הוא כולל תרחישים באותה רמה של אי-סבירות. והעובדה שהוא חלק מיקום ‏קולנועי שלם מכריחה אותי לקבל בו-זמנית גם את מזימות הריגול הגרנדיוזיות שבו, וגם את ‏החורים השחורים של תור, גם את המטה של לוקי וגם את מה שזה לא יהיה ששומרי הגלקסיה ‏עושים. כמה דברים אני יכול לסספנד בו זמנית? שלא לדבר על השאלה שהופכת קשה יותר ויותר ‏עם כל סרט בסדרה אחרי "הנוקמים": איפה כולם?! כי היו כמה רגעים ב"קפטן 2" שבהם אחת ‏מחליפות השיריון הרובוטי המעופף של טוני סטארק בהחלט היתה יכולה לסייע. אז למה טוני, או ‏ברוס באנר, או מישהו, לא מגיעים לעזרה? יש להם דברים חשובים יותר לעשות באותו רגע? גורל ‏העולם החופשי תלוי בכף או משהו, והם מתעצצים בבית פשוט כי זו לא המשמרת שלהם?‏

כל זה לא אומר ש"קפטן אמריקה 2" הוא סרט רע. מסספנדים, וזה סרט אקשן קומיקסי מוצלח ‏וכיפי. יש סצינות אקשן גדולות ויפות, יש עלילה מפותלת ויש סקרלט ג'והנסן. אבל הייתי שמח אילו ‏הוא היה רק קצת פחות מופרך; זה היה מאפשר לי לקחת אותו קצת יותר ברצינות.‏

כי במקרה של הקפטן, הוא מצפה שתיקחו אותו ברצינות, לפחות במידה כלשהי. "תור 2" ‏ו"הנוקמים" היו מטופשים באותה המידה אם לא יותר, אבל הם היו כיפיים כל כך שלא היה לי ‏אכפת. אני לא רואה סרטי מארוול בשביל האמינות, גם לא בשביל האקשן, אלא בשביל הדמויות ‏המגניבות וההתנגשויות בינהן. "תור 2" הוא כמעט לגמרי קומדיה; קפטן אמריקה הוא רציני. ‏יחסית, כמובן. הוא לא קודר ומצוברח כמו האביר האפל (וואו, זה היה יכול להיות אסון). זה עדיין ‏סרט של מארוול – מה שאומר הרבה יותר אור שמש, צבעים ושמחת חיים. אבל יחס ההומור ‏לחשיבות העצמית נוטה באופן מסוכן שמאלה. יש פה הרבה יותר דרמה קומיקסאית מקומדיה, ‏הרבה מאוד תככים וריגול, ואני מוכן להישבע שהסרט הזה אפילו רומז לכיוון אמירה פוליטית ‏עכשווית. וכל זה בסרט שבו אנשים שוב ושוב ושוב קופצים מתוך בניינים גבוהים, או מטוסים, בלי ‏מצנח, ‏וסומכים על כך שמשהו מעניין יקרה בדרך למטה שימנע מהם להימרח על הרצפה. ‏

הסרטים טיפלו היטב בסטיב רוג'רס: הפטריוט הלוחם והצודק והחתיך והנבון והמוסרי הוא עדיין ‏גיבור משעמם להפליא. העובדה שהוא אדם שנזרק אל תקופה שהוא לא מכיר אמורה להוסיף לו ‏עניין, אבל נראה ש"הנוקמים" כבר כמעט ומיצה את מה שהיה לסרטים לעשות בנושא הזה. כאן, ‏כבר בתחילת הסרט הוא כבר נראה די משולב בסביבתו, ולא מתקשה להתמודד עם מושגים כמו ‏אינטרנט או רוקנ'רול. סקרלט ג'והנסן כנטשה רומנוף, האלמנה השחורה בעלת המוסריות ‏הגמישה, היא כמובן מעניינת הרבה יותר ומגניבה יותר, וב"קפטן אמריקה 2" היא מקבלת את ‏הבמה המשמעותית ביותר שלה עד היום: התפקיד שלה כמעט שווה בגודלו לזה של הקפטן, ואני ‏מאוד אוהב את הידידות המקצועית בינהם, והעובדה שהסרט לא דחף להם רומן רק כי ככה ‏עושים.‏

האקשן בסרט גדול, אולי אפילו גדול מדי. שוב, זאת בעיה של היותו של הסרט חלק מסדרה ארוכה ‏מאוד: כמות כזאת של הרס, ומספר הרוגים אדיר (לא שרואים דם או משהו) נראים מתאימים ‏לאקורד סיום חגיגי, לא לפרק אמצעי. אם זה הסטנדרט שמארוול קובעים בשביל "סתם" סרט ‏בסדרה, אני מפחד לחשוב מה הם הולכים לעשות בפרקי "סיום העונה" כמו "הנוקמים 2". אבל זאת ‏לא בעיה של הסרט עצמו. הקפיצות והמרדפים והאנשים המעופפים קינטיים ומהנים וחביבים ‏והתלת-מימד מיותר כרגיל.‏

אם אתם עוקבים אחרי היקום הקולנועי של מארוול, "קפטן אמריקה 2" הוא סרט חובה פשוט משום ‏שהוא פרק משמעותי בסיפור: הוא עושה שינויים בעולם, ובלי לצפות בו יהיה חסר לכם חומר ‏ל"אוונג'רס 2". אם אתם לא קנאים למארוול – זה סרט קיץ די מוצלח, גם אם הוא לא הגיע בדיוק ‏בזמן מבחינת לוח השנה. ‏

סוף. ‏

קרדיטים.‏

ועכשיו משהו לגבי מה שאחרי הסוף: נדמה לי שמארוול עושים טרולינג למעריצים. פעם, הסצינה ‏שאחרי הקרדיטים היתה בונוס סודי, שהוחבא שם בידיעה שרק הצופים הנאמנים ביותר יישארו ‏לשבת דרך כל הכתוביות. עכשיו, כשבכל סרט יש סצינה באמצע הכתוביות ועוד סצינה בסוף, ‏וכולם כבר יודעים לשבת לאורך כל השמות של כל אמני האפקטים הסינים עד הסוף המר, אין בזה ‏כבר כיף. אז מארוול תקעו שם סצינה מיותרת לגמרי, רק בשביל לראות את האכזבה על הפרצוף ‏של כל אלה שחשבו שהם כה מתוחכמים בכך שידעו לשבת דרך כל הקרדיטים. צפו בסצינת ‏הבונוס הראשונה, ועל השניה אתם לגמרי יכולים לוותר. אתם בהחלט יכולים לצאת לפני שיהיה ‏יותר מדי עומס במסדרונות.‏