מכוניות 2

לכל דבר טוב יש סוף, גם לרצף המדהים של סרטי פיקסאר מצוינים. "מכוניות 2", כמה עצוב, פשוט לא טוב

ידענו שהיום הזה יגיע. ‏לכל דבר טוב יש סוף. באמת שלא נעים לי להודות בזה, אני ממש מצטער, ‏אבל אין מה לעשות, צריך להגיד את זה.‏

חזרתי עכשיו מהסרט החדש של פיקסאר, והוא היה לא טוב.‏

לא נורא. לא זוועה. לא הסרט הכי גרוע שראיתי החודש. אבל פשוט לא סרט טוב. תמיד יש פעם ‏ראשונה. פיקסאר הם עדיין האולפן הכי טוב בעולם – אפילו אם הם היו עושים סרט שהוא נפילה ‏מוחלטת, מאזן הסרטים טובים/סרטים רעים שלהם הוא עדיין כזה שאחרים יכולים רק לחלום עליו. ‏אבל הם כבר לא האולפן המושלם שעושה רק סרטים טובים, כי יש להם עכשיו בפילמוגרפיה סרט ‏לא טוב.‏

הבעיה הראשונה של "מכוניות 2" היא שזה "מכוניות 2", כלומר, המשך ל"מכוניות". "מכוניות" הוא ‏הכי סרט-טוסטר שפיקסאר עשתה אי פעם. למען מי שלא מתמצא בסלנג של אתרי קולנוע עבריים ‏עצמאיים, "סרט טוסטר" הוא כינוי לסוג מסוים של סרטי אנימציה (בעיקר) – סרטים שבהם כל ‏הדמויות הן דגים, דבורים או רובוטים, למשל, ואין לזה שום משמעות. הסרט מפזר כמה משחקי ‏מלים, למקום שבו הסרט מתרחש קוראים קרית-סנפיר או רמת-דבש, בהתאמה, אבל בקלות ‏אפשר היה להחליף את הסרטים כך שהדגים יהיו דבורים ולהיפך. באותה המידה כולם היו יכולים ‏להיות טוסטרים.‏

איך תדעו אם הסרט שלכם הוא סרט-טוסטר? אם תוכלו לספר את העלילה למישהו שלא מכיר את ‏הסרט, בלי להזכיר את העובדה שהגיבורים הם משהו מלבד בני אדם, ומבלי שהוא יבחין בשום ‏דבר חריג – יש לכם טוסטר.‏

זהו תקציר העלילה של "מכוניות 2". לייטנינג מקווין מצטרף לגרנד-פרי, שורת מירוצים שייערכו ‏בטוקיו, באיטליה ובלונדון, אותה מארגן איל הון כדי לקדם את הדלק האורגני החדש שהמציא. הוא ‏לוקח איתו למסע את חברו הטוב והאהבל מייטר. במקביל, סוכן חשאי בנוסח ג'יימס בונד (מייקל ‏קיין) מנסה לפצח מזימה של ארגון פשע שמנסה לחבל במירוץ. מייטר נחשב בטעות לסוכן חשאי ‏בעצמו, ומגויס לשירות הוד מלכותה כדי לסכל את המזימה המרושעת ובכך גם להציל את חברו ‏מקווין.‏

אה, כן, וכולם מכוניות. טוסטר או לא טוסטר? ועוד איזה טוסטר.‏

לעובדה שגיבורי "מכוניות" הן מכוניות אין שום השפעה על העלילה, והסרט לא מספר לנו שום דבר ‏על האופן שבו עולם כזה יכול לעבוד. אז לביג בן קוראים בעולם הזה ביג בנטלי, ובתחתית של ‏מגדל אייפל יש חצי-עיגול כזה שנראה כמו גלגל. זה לא משפיע על העלילה בשום צורה. באותה ‏המידה כולם היו יכולים להיות טוסטרים.‏

ואם כבר טוסטרים, היה עדיף לבחור נושא טוב יותר ממכוניות לעשות עליו סרט. מכוניות הן ‏אובייקט פשוט זוועתי להנפשה. המכוניות הן, פחות או יותר, פרצוף נע; אין להן ידיים או רגליים, או ‏אפילו צוואר, ולכן הן לא יכולות לעשות הרבה, וגם כושר ההבעה שלהן מאוד מוגבל. כשהמכוניות ‏נדרשות לעשות משהו שכולל, נו, ידיים – כלומר, כל דבר חוץ מלזוז ממקום למקום – הסרט ‏מתאמץ למצוא שיטות שיאפשרו להן לעשות את זה בלי לעשות את זה באמת: גאדג'טים שפתאום ‏יוצאים מצד המכונית, או אפילו פקודות קוליות. הניסיון ליצור סצינת-מכות של מכוניות נכשל באופן ‏אומלל, וכשהסוכן החשאי פין מקמיסל נתלה על חבלים ומטפס על עמודים, זה נראה בערך כמו ‏מכונית נתלית על חבלים ומטפסת על עמודים: מגוחך.‏

גם זו לא היתה בעיה כל כך גדולה אילו הסרט היה רק מצטיין בדברים האחרים – אתם יודעים, ‏הדברים האלה שפיקסאר אף פעם לא מפשלים בהם: עלילה, דמויות, הומור ורגש. והוא נכשל ‏בכולם. העלילה, חי מנורת השולחן הגדולה שבשמיים, אידיוטית. המזימה המורכבת שגיבורי ‏הסרט מפענחים מסובכת שלא לצורך ופשוט מיותרת; כמו כל קומדית ריגול טפשית, הסרט מחייב ‏דווקא את הדמויות שאמורות להיות הכי חכמות להתנהג כמו מטומטמים גמורים כדי להאמין ‏שמייטר הוא סוכן חשאי מתוחכם, ולא רדנק חביב אך פשוט; ודמויות מסוימות פשוט שוכחות ‏באופן נוח שהן יכולות לעשות דברים מסוימים אם זה מפריע לתסריטאי לצאת להפסקת צהריים. ‏הייתי אומר שבתור סרט ילדים זה בסדר, אבל ככה אפשר לתרץ כל דבר – וחוץ מזה, עלילת ‏הריגול המסובכת לא נראית כאילו היא נועדה לילדים.‏

ההומור בסרט מבוסס ברובו על משחקי מילים מוטוריים צפויים, אם כי יש גם בדיחות פיפי-קקי (כן ‏כן. אם כבר להידרדר, אז עד הסוף), ובדיחות תיירות שמבוססות על הסטיגמות הכי נדושות שיש: ‏ביפן יש ווסאבי, זהירות, זה חריף, והשירותים שלהם מוזרים. באיטליה יש אוכל טוב, ובלונדון ‏מייטר מתלונן על כך שכולם נוסעים בצד הלא נכון של הכביש (משום מה בטוקיו זה לא הפריע לו).‏

על הכל אפשר היה לסלוח אילו הסרט היה כולל משהו מהרגש הפיקסארי הידוע. אני לא יודע איך ‏הם עושים את זה, אבל בכל סרט שלהם מחדש יש רגעים שגורמים אפילו לשפתיים של המאצ'ואים ‏הכי קשוחים לרעוד באופן חשוד. עשר הדקות הראשונות של "למעלה", עשר הדקות האחרונות של ‏‏"צעצוע של סיפור 3", החצי הראשון של "וול-‏E‏". ב"מכוניות 2" יש עלילה קלישאתית על החבר ‏שצריך ללמוד לקבל את חברו כפי שהוא או ווטאבר. אם אני לא טועה, זאת עלילת סטוק מס' 38 ‏לפרקי סדרות חינוכיות.‏

רק מחלקה אחת לא קיבלה את התזכיר על כך שמדובר בסרט סוג ב' ושלא יטרחו להתאמץ: ‏מעצבי הרקע ואנימטורי האפקטים. היה הרבה יותר קל לזרוק את הסרט הצידה בתור סתם ‏חלטורה, ולא להתייחס אליו כאל סרט פיקסאר אמיתי, אם הוא לא היה נראה כל כך טוב, לעזאזל. ‏המקומות השונים בעולם שבהם הוא מתרחש נראים חיים ומפורטים ברמה שאני לא זוכר שראיתי ‏באנימציה כלשהי אי פעם, מלבד "אווטאר", אולי. עיר החוף האיטלקית, יער הניאון היפני, גלי ‏האוקיינוס בפתיחה – כמות העבודה הטכנית והאמנותית על כל תמונה, שלא להזכיר את מחשבי ‏הענק שבוודאי הזיעו שבועות על כל פריים, כל כך מדהימה שממש כואב לראות את מכוניות-‏הצעצוע הפלסטיקיות פולשות לתמונה ומקלקלות אותה. אפילו שווה לראות את זה בתלת-מימד.‏

אבל כמה שזה מרשים, לא בשביל זה אנחנו רואים סרטים של פיקסאר. נכון, הסרט לא גרוע-גרוע, ‏רק בסדר-מינוס. נכון, האכזבה שלי נובעת במידה רבה מהציפיות שלי מפיקסאר. נכון שאם ‏בפתיחה של הסרט לא היתה מנורה מקפצת, אלא ילד עם ירח ובלונים, הייתי מתייחס אליו יותר ‏בסלחנות. אז מה? מגאונים אני מצפה ליותר. הסרט הזה מוכיח ששום דבר לא מושלם, אפילו לא ‏פיקסאר, שבהיסטוריה המדהימה שלהם יש עכשיו נקודה שחורה גדולה. לכל דבר טוב יש סוף, ‏היה ברור שזה יקרה יום אחד, אבל זה לא הופך את זה לפחות עצוב.‏