ביקורת: מכוניות 3

כצפוי, הסרט החדש בסדרה הממוסחרת והמשמצת ביותר של פיקסאר לא פורץ דרך, אבל יש דברים גרועים יותר. למשל, "מכוניות" ו"מכוניות 2"

ביקורת על ״מכוניות 3״ אמורה להיות כל כך קלה לכתיבה עד שיש שיתהו אם היא בכלל הכרחית. סרט נוסף בסדרה הסופר-ממוסחרת והכי פחות מוערכת-ביקורתית של פיקסאר. עולם חסר הגיון שבו לעובדה שהגיבורים הראשיים שלו הם מכוניות אין שום משמעות. ערכי הפקה גבוהים יותר מרוב סרטי האנימציה לילדים שיש בקולנוע, ויו, כמה שהאנימציה שלו נראית מדהים, אבל ממש לא משהו שאתם רוצים ללכת אליו בלי ליווי של ילד. איך פיקסאר נפלו, פעם הם היו כאלה מושלמים, ״מכוניות״ סימן את תחילת הנפילה, היינו צריכים לראות את הסימנים, יאדה יאדה יאדה יו אני כזה זקן ערירי מה קרה שאני פתאום הולך לראות סרטים בדיבוב לעברית.

מה שקרה זה שנהייתי אבא לפני כמה שנים, והבן שלי, חרף הרמת האף האליטיסטית שלי, מאוד מחבב את כל הפרנצ׳ייז של ״מכוניות״ ו״מטוסים״. כמעט כאילו ״דיסני״ יודעים מה הם עושים כשהם משווקים צעצועים (כלומר, סרטים, אבל נו) לילדים. אז הלכנו לראות את ״מכוניות 3״, ומאחר שזו היתה הפעם הראשונה שלו בקולנוע, הוא מאוד התרגש. וכמובן שאני התרגשתי גם, אבל מה שהיה הכי מפתיע, זה שזה לא היה רק מהמעמד עצמו, אלא גם קצת מהסרט.

מה בעצם קורה בסרט הזה? ב״מכוניות 3״ עוברת על לייטנינג מקווין (ספידי מקווין בגרסה העברית) עונה מזעזעת, כשיותר ויותר טירונים ששייכים לדור החדש של מכוניות מירוץ מגיעים למסלול המירוצים. בראשם – ג׳קסון סטורם, מכונית שנושמת סימולציות מרוצים ממוחשבות וכל פיסת פח שלה הונדסה ע״י טובי המומחים כדי להפוך אותה למכונית המירוץ המהירה ביותר ברביע הזה של הגלקסיה. טעות בשיקול דעת גורמת למקווין לעבור תאונה מזעזעת במירוץ האחרון לעונה, וברחבי העולם מתחילים לרוץ שמועות וספקולציות לגבי המשך קריירת המרוצים שלו. אחרי הכל, איזה סיכוי יש למקווין נגד סטורם?

מקווין מחליט להראות לכולם שיש במירוצים יותר מאשר מהירויות וכוחות-סוס, ומתחיל להתאמן במרכז האימונים הסופר-חדיש של הספונסר שלו, בליווי המאמנת האישית שנכפית עליו, קרוז רמירז. דברים משתבשים, והשניים עוברים יחד מסע מעניין שיכלול מרוץ מהסוג שספידי פחות רגיל להשתתף בו, הצצה לעברו ואישיותו של המאמן האגדי של ספידי, דוק האדסון, וכמובן – הרבה מפגשים עם הרבה דמויות משעשעות ומרגשות שאפשר לעשות מהם צעצועים במק׳דונלדס.

כל הקלישאות שאפשר להגיד בביקורת על ״מכוניות 3״ שדיקלמתי בפסקה הראשונה התבררו במהרה כנכונות לחלוטין. האנימציה אכן מדהימה. העולם אכן מטופש. העלילה קלישאתית ורבע שעה אל תוך הסרט אתם תדעו איך היא תסתיים. מדי פעם יזרקו לעברכם כמה בדיחות שמיועדות כדי להשאיר את ההורים בקהל ערים ויעברו לילדים שלכם מעל לראש, וחלקן אפילו יהיו מצחיקות. אבל מה שהפתיע אותי זה שהרגשתי שגם מעט העלילה שיש בסרט פונה הרבה יותר לאנשים בשכבת הגיל שלי מאשר לילדים שצפו בסרט.

מעבר לבדיחות ולמכוניות המופרעות ולמרוצים הצבעוניים (אגב, קצת פחות צבעוניים בסיבוב הזה – גישת ה״אפל יותר, בוגר יותר״ הגיעה גם לכאן), ״מכוניות 3״ מנסה לעסוק במבוגרים שכבר מתחילים להרגיש את הגיל שלהם, שהעולם מתנהג להם קצת מוזר, שצעירים פוחזים נדחקים להם בין הרגליים, לוקחים להם את העבודות ודורכים להם על הדשא. אבל מעל כל אלה, הוא מדבר על חניכה וגידול של הדורות הבאים. אני לא אגיד שהמסרים שלו מתוחכמים במיוחד, מעניינים במיוחד או מרגשים במיוחד, אבל לפחות בשבילי, אוסף הקלישאות הזה הוא חביב הרבה יותר מאוסף הקלישאות של הסרטים הקודמים. עבור ילדים, אוסף הקלישאות הזה מרכיב עלילה קצת מסובכת שלא-לצורך ואיטית לפרקים, אבל זה לא משהו שמגיע לרמות הסיבוך המיותר של "מכוניות 2". והיי, עדיין יש מרוצים והמון דמויות מגניבות, אז בסדר.

אז לא, אין לכם כל כך סיבה לראות את ״מכוניות 3״ אם אין לכם ילדים. אבל אם אתם כן מחפשים סרט אנימציה נחמד לראות איתם בקולנוע, אני יכול לחשוב על אפשרויות גרועות יותר. למשל, ״מכוניות״ או ״מכוניות 2״. וגם זה משהו, אני מניח.

אה, והסרט הקצר שצמוד לתחילת הסרט מצוין.