אחד הסרטים הכי מצחיקים שראיתי בחיי היה"נקמת הירקפפון". לא סביר שראיתם אותו, הוא לא זכה להפצה רחבה במיוחד. אחי וכמה חברים צילמו אותו במשך סוף שבוע אחד, כשההורים לא היו בבית, עם מצלמת וידאו ביתית. נכון אמנם שאותם חמישה אנשים שיחקו את כל התפקידים, שהשחקנים לא תמיד זכרו את הטקסט שאולתר כמה דקות קודם, ושבתפקיד המפלצת לוהקה כרית ירוקה, אבל בזמנו, כמעט השתנתי מצחוק, כי סרטונים ביתיים שהחבר'ה עשו הם תמיד הכי מצחיקים בעולם.
ועכשיו, סוף סוף, "נקמת הירקפפון" מגיע לקולנוע. לא אותו הסרט עצמו, כמובן, אבל משהו דומה. גם "חתולים על סירת פדלים" נראה כמו משהו שכמה חבר'ה צילמו במהלך סוף שבוע, על פי סיפור מלא בדיחות פרטיות שאלתרו בו במקום. אין תקציב, אין השקעה, הכל מחופף ומחונטרש. נראה לי שכולם נורא נהנו, וכשיקרינו את זה לחבר'ה הם בטח ישתוללו מצחוק. אחלה. חבל רק שזה אפילו לא דומה לסרט קולנוע.
לבקר את "חתולים" כמו שעושים לסרט – לנסות למקם אותו במקום כלשהו על הסקאלה שבין סרט טוב לסרט גרוע – אני לא יכול, כי הוא לא עומד בסטנדרטים הנדרשים כדי להיקרא "סרט". מה להגיד, שהסיפור אידיוטי? שהמשחק נורא? שהפעלולים גרועים? שהוא חובבני? כאילו, ברור. החובבנות היא הרי בדיוק הקטע.
זוג תיכוניסטים, מיכאל מושונוב ודנה פרידר, יוצאים עם חתול לשיט רומנטי בירקון, כי מה עוד יש לעשות עם חתול. החתול נופל למים, ובגלל החומרים הרדיואקטיביים שבירקון הופך לקבוצת מפלצות מוטנטיות. בינתיים הבחורה נחטפת על ידי פסיכופט (שפם גדול שמאחוריו מתחבא שמואל וילוז'ני), ולעזרת החבר הבודד נקראים שבט של ארבעה צופי ים בשם דובי, דוביק, דב דב ודבלה. נשמע אדיר. הקולנוע הישראלי סובל, כידוע, מרצינות יתר, ורק לאחרונה התחילו טפטופים של קומדיה, אימה ומדע בדיוני – בקיצור, סרטים מהסוג שכיף לראות. מה שהקולנוע הישראלי צריך זה פחות דרמות מחסומים ויותר חתולים מוטנטיים. מבחינה הכוונה, אני תומך ב"חתולים" במאה אחוז.
הסרט מסווג כקומדית אימה, אבל סרט אימה הוא לא. שום דבר בסרט הזה לא נמצא בשכונה של מפחיד. אפילו Gore של ממש אין בו. בשלב מסוים בסרט לאחת הדמויות נשפכות החוצה המעיים, ואחד האחרים מנסה, במשך דקות ארוכות, להחזיר אותם למקום. זה אולי נשמע דוחה, אבל שרשרת הקבנוס המכוסה בקטשופ כל כך לא נראית דומה לשום דבר שזה אפילו לא מגעיל. זה משעמם.
ובקשר לקומדיה: יש סצינות בודדות מצחיקות באמת בסרט, בעיקר כאלה בכיכובו של מיכאל הנגבי. לאורך רוב הסרט, העליבות של ההפקה היא הבדיחה. הסרט מנסה במודע להיות טראש, קאלט, כל כך רע שזה טוב. אבל קאלט הוא לא דבר שאפשר ליצור בכוונה תחילה. קאלט הוא תואר שסרט צריך להרוויח בזיעה, בהקרנות חצות, במעריצים שרופים שחוזרים אל הסרט שוב ושוב. סרטים גרועים להדהים כמו "תכנית 9 מהחלל החיצון", "The Room" ו"הטרמפיסט" הישראלי קיבלו מעמד קאלטי בזכות העובדה שיוצריהם לא ניסו להצחיק. הם ניסו לעשות משהו רציני, ונכשלו באופן כל כך טוטאלי שלא נשארה ברירה מלבד לצחוק. "חתולים", לעומת זאת, מנסה להיות "כל כך רע שזה טוב" בכוונה, בתור תירוץ מוכן מראש נגד כל מי שיגיד שהסרט לא מתאמץ. מצטער, אבל לא, זה לא עובד. אפשר בהחלט להפוך חסרונות של סרט לבדיחה, אבל בשביל זה צריך לעבוד קשה. סתם להיות גרוע זה לא מצחיק. כלומר, לא מצחיק אותי. יכול להיות שתצחקו מ"חתולים על סירת פדלים", אם תגיעו עם חבר'ה מתודלקים במצב כפית, אבל במצב כזה יש סיכוי שתתגלגלו מצחוק גם מתחזית מזג האויר.
שטותניקיות כזאת היתה יכולה אולי לעבוד אילו לפחות היתה מגיעה בקצב מהיר. אבל בין כל שאר מעלותיו, "חתולים" הוא א-ר-ו-ך. אין בו שמץ של קצב, העלילה לא מתניעה עד שעובר יותר מחצי סרט, ונוסף לכל הוא מרופד בסיפור מסגרת תלוש, שבו ילד מספר את הסרט לסבא שלו – שאין לי שום מושג בשביל מה הוא היה טוב, מלבד למרוח את הזמן.
אפילו השם של הסרט הוא ניסיון מאולץ לעשות קטעים. אני לא מכיר את יוצרי הסרט או את ההיסטוריה שלו, אבל אני מוכן להמר ש"חתולים על סירת פדלים" התחיל בתור בדיחת "נחשים על מטוס". זוכרים את זה? ב-2006, "נחשים על המטוס" – השם המגוחך של הסרט המגוחך – היה אחד הממים הכי מצחיקים באינטרנט. מיליון בדיחות עפו עליו ברשת, בינהן הרבה דחקות על סרטים אפשריים באותו סגנון: "כרישים על אוטובוס!" "אלפקות על אופניים!". מישהו בטח אמר בשלב כלשהו "יש לי, יש לי – חתולים על סירת פדלים!". וזה באמת היה מאוד מצחיק. ב-2006. כדי להמחיש עד כמה הבדיחה הזאת לא רלוונטית היום: דמיינו שבשנת 2018 מישהו ייזכר לעשות פארודיה על "איראנים אנחנו אוהבים אתכם". כדי להצדיק את הבדיחה העבשה הזאת, היה צריך למצוא דרך להכניס לסרט סירת פדלים וחתולים – אבל כל עניין החתולים המוטנטיים, שאמור היה להפוך אותו לסרט מפלצות בסגנון "פיראנה" (או פארודיה עליו), לוקח בערך עשר דקות מתוך הסרט. אפשר היה לוותר על כל הקטע לגמרי, והעלילה כמעט שלא היתה משתנה.
יש דבר אחד טוב ב"חתולים על סירת פדלים" והוא ההוכחה שאפשר. לא ברור לי איך, אבל שלישית הסטודנטים שיצרו אותו השיגו שחקנים אמיתיים, והסרט מוקרן בבתי קולנוע אמיתיים עם פופקורן אמיתי, פוסטרים, טריילרים והכל, ממש כאילו היה סרט אמיתי. אז, אנשים עם מצלמות, תקשיבו: כל הסרטים הניסיוניים, המוזרים, המופרעים, דלי התקציב והקיצוניים שאתם רוצים לעשות, אבל לא עושים כי הרי אין לזה קהל בארץ ושום קרן לא תשקיע בכם? אז הנה. יש לכם הוכחה שדווקא אפשר. אם "חתולים על סירת פדלים" הגיע לקולנוע, אז גם הסרט שלכם יכול. וכמעט בטוח שהוא יהיה טוב יותר.
אני חייב לשאול:
האם עדיין קיים בעולם עותק של "נקמת הירקפפון"? זה נשמע לי מסקרן מאוד.
יכול להיות שאלו רק שלושה סטודנטים והם הגיעו להפצה בבתי הקולנוע שזה אכן מרשים, אבל צריך גם להתחשב בעובדה שאחד משלושת הסטודנטים זה יובל מנדלסון שמעורב בתעשייה כבר עוד מאז מישהו לרוץ איתו…
אני נהניתי מאוד מהסרט בהקרנה באייקון
אמנם הייתי שם לבד, אבל צחקתי הרבה.
אבל אחד הדברים שאני שואל את עצמי עד היום הוא איך הסרט הזה יכול לעבוד בהקרנה מסחרית רגילה?
כל המהות של "חתולים על סירת פדלים" זה להיות אחד מהסרטים האלה שאפשר לראות רק פעם בחודש באיזה סינמטק נידח עם כיסאות מרעישים שמלאים מתחת במסטיקים.
טוב, את התשובה לשאלה שלי אני כבר אקבל בשבוע הבא, כשאלך לסרט עם "החבר'ה". ואז גם אראה איך הסרט עובד יותר טוב – לבד באווירה סנימטקית או עם החבר'ה באווירה קולנועית רגילה.
אני ממש אהבתי
ראיתי וממש נהנתי בהקרנה באייקון. כל קהל שאג מצחוק.
אני אוהב את הביקורות של פיש בדרך כלל אבל אני חייב ממש לא להסכים איתו בנושא הסרט.
אני מסכים שהוא קצת ארוך אבל הוא מצחיק, מופרע וכיפי ממש. דווקא ציפיתי שפיש יאהב את הסרט.
לי אישית נמאס מכל הסרטים הישראלים על משברים במשפחה (בגלל דת/עדה/שואה) או סרטי צבא שמאלניים.
אני חושב שכל אחד צריך לנסות לראות את הסרט בקולנוע ולראות אם יאהב, כי יהיה לי ממש חבל אם הוא יכשל בקולנוע ויוכיח למפיצים שאין עתיד לז'אנרים קצת שונים בקולנוע הישראלי.
הרסת לי את החיים
ממש קיוויתי שהוא יהיה טוב :(
חבל...
היה יכול לצאת מזה משהו מעניין :(
לא תכננתי ללכת, ועכשיו זה סופי
ראיתי את הטריילר, והעליתי גיחוך פה ושם, אבל לא אמרתי 'וואו, אני חייב לראות את זה'. הבנתי שזה בדיחה על 'נחשים' (אני גם לא אופתע אם מישהו בסרט אומר 'נמאס לי מהמאדר-פאקינג חתולים על המאדר-פאקינג סירת פדלים הזאת!'), אבל כמו שנאמר, זה בא מאוחר מדי. בד"כ אני אוהב סרטי טראש (ממש נהניתי ב'מרדף עצבני'), אבל לפעמים זה לא עובד.
נראה לי שבמקום הסרט הזה אני אתן צ'אנס לסרט ההוא על הצמיג שהורג אנשים
לא, לא, לא!!
'צמיג' הוא סרט איום ונורא. הוא מנסה להרגיז את הצופים שבאו להשתעשע קצת, הוא מתנשא ומשעמם נורא.
'צמיג' הוא הילד המעצבן בכיתה שבטוח שהוא מבריק ומיוחד, הרבה יותר ממה שהוא באמת, ונורא חשוב לו להראות לך את זה ולהוכיח לך על הדרך כמה טיפש אתה.
וחתולים? גם אני ראיתי אותו באייקון, אחרי שני הטריילרים שלא אהבתי, וצחקתי המון. אולי זה קשור לאווירת הסינמטק ולעובדה שהאולם היה מלא בשאגות צחוק. הייתי מנסה לראות אותו שוב רק כדי להבין אם צפייה קולנועית רגילה תהיה מוצלחת, כי ההומור בסרט הזה הוא לא הטעם שלי בדרך כלל.
אני דווקא הייתי מתאר את 'צמיג'
כ"סרט שמודע לזה שהוא לא מודע לזה שהוא לוקח את עצמו ברצינות".
מודעות או לא מודעות,
מדובר בסרט הכי איטי, מייגע, מתסכל, מתנשא ולא מתאים באופן כללי לאייקון של שנה שעברה.
לא חושבת שהוא ניסה כל כך,
כי אותי הוא לא הצליח להרגיז אלא רק להצחיק המון. הייתי מתארת אותו כ"תראו אותי, אני מטה!!! הוליפאקינגשיט צמיג שגורם לדברים להתפוצץ! מטה! צמיג! בולולולולו!!" וזה מאוד מאוד מהנה.
אני שמח שהצלחת להפיק הנאה ממנו,
אני הרגשתי שהוא בעיקר משתלח בצופים שלו עם כל הסיפור של הצופים על הצוק.
אז ויתרתי על לראות את זה בקולנוע.
אני אראה את זה מתישהו עם חברים בסלון אחרי כמה בירות.
נראה אם זה יעבוד.
ראוי לציין לדעתי שההפצה היא לא עד כדי כך רחבה, אני רואה שיש כרגע הקרנות בעיקר בקומפלקסים ובעוד כמה קולנועים במרכז. אני למשל רואה בדרך כלל סרטים בנתניה כדי לא לנסוע כל כך הרבה, ושם דווקא אין את זה.
פישלר אתה לא נורמאלי!!!
ראיתי את הסרט בשדרות במקרה ואחר כך באייקון בכוונה. כמה שאני נהניתי!!! הסרט עובד לכל אורכו, אני קורא את הביקורות כאן באופו קבוע ואני חייב לומר שזו אחת שהפתיעה אותי. מה זה? מלבד העובדה שהסרט לא לטעמך הרי הדרך שבה הוא נעשה והרוח שנושבת לו במפרשים אלו חומרים קדושים, אנחנו צריכים עוד סרטי ז'אנר בארץ! אני לא כל כך שמח לשלם ארבעים שקל על דרמה מתישה וצמודה לקרקע. כלבת, חתולים על סירת פדלים, מורעלים הקצר, זה מה שאנחנו רוצים לראות כאן, עכשיו בגלל ביקורות משתלחת וחסרת פרופורציות אנשים שיקראו אותך יחשבו פעמיים. חבל, תפסידו אחלה צחוקים, הסרט אדיר!
"בגלל ביקורת משתלחת אנשים שיקראו אותך יחשבו פעמיים".
ולחשוב פעמיים זה רע כי… ?
לא יודע מה איתך,
אני כבר שנים קורא לבטל את החוק שמחייב אנשים ללכת לכל הסרטים שיוצאים בארץ.
כמו כן אני אשמח אם תסביר למה הדרך שבה הוא נעשה והרוח שנושבת לו במפרשים אלו חומרים קדושים.
הוא פשוט התבלבל בניסוח. הכוונה שלו הייתה,
"חומרים קדושים מסבירים את הדרך שבה הוא נעשה והרוח שנושבת לו במפרשים".
לדעתי, אתם ממש ממהרים לפסול.
בלי קשר לאהבתי הגדולה לכתיבה של רד פיש,
אני לא יכול להתעלם מעניין מצחיק שנקרא "סטטיסטיקה".
נכון, אם נמדוד בסקאלת סרטים כמו "דמדומים" או "רובוטריקים", ייתכן בהחלט שנגלה שרוב הצופים אהבו את הסרט, ואז זה בהחלט מבטל את האמירה הבאה שלי ביחס לקוראי האתר,
אבל – עד כה (ואני בטוח שזה ישתנה, ובכל זאת) כל מי שראה את הסרט והגיב בביקורת הזו, פרט לרד פיש, פאקינג אהב אותו!
במקרים אחרים (ע"ע אתר "סרט") הייתי באמת מייחס משמעות זניחה לטוקבקיסטים, אבל זה אתר שמושתת על קהילה עם חיבה לז'אנרים מסוימים. אהבה למנעד רחב של קולנוע, אבל עדיין – ז'אנרים מסוימים שאת רובנו מדליקים קצת יותר.
וזה שרד פיש לא אוהב את הסרט, ממש לא אומר שלא שווה להעיף בו מבט או לפחות להחשיב דעה של אחרים,
בדיוק כמו שאני מניח שרוב האנשים באתר הזה לא ששו לשים את "מלנכוליה" כסרט השנה שלהם.
האתר הוא אתר ביקורות של מבקר אחד, שאני באופן אישי באמת מאד אוהב לקרוא,
אבל במקרה של סרט כמו "חתולים על סירת פדלים", שהוא באמת אחד הסרטים הכי מצחיקים שאני נתקלתי בהם, חרף בעיית הקצב שלו, אני ממש חושב שכדאי להקשיב גם לדעות האחרות בקהל כאן.
בכמה מילים על איך שאני חוויתי אותו:
"חתולים על סירת פדלים" הוא באמת סרט של שלושה אנשים שעשו מה שמצחיק אותם.
זה כולל מחוות מוגזמות לסרטים שסינפילים אוהבים ("הנסיכה הקסומה", "ממזרים חסרי כבוד", "פלאנט טרור"), הרבה שטויות מצחיקות שקשורות לתרבות הישראלית (ובמיוחד למוסיקה, מאריק לביא ועד אתניקס!),
ומיכאל הנגבי אחד, שסופסוף מישהו הבין איך מתעלים את כל הסוציומטיות והנבזיות הגלומות בו לדמות ענקית, עם המונולוג הכי מצחיק בקולנוע הישראלי מאז עמי סמולרצ'יק ב"סימה וקנין מכשפה".
ויש גם הופעת אורח מגניבה שהטריילר הארוך מרמז עליה.
אני ממליץ מאד.
טיפה הגזמת, לא?
א. נראה לי שאני מדבר בשם כמה מפה – כשאמרתי שאני לא מתכוון לראות את זה, התכוונתי בקולנוע. זה לא שפסלתי עכשיו את הסרט לעד. אולי אקליט אותו בטלוויזיה כשיגיע או משהו. אבל כשיש עכשיו מס' לא קטן של סרטים קרובים בקולנוע שאני רוצה לראות (והתקציב שלי לא גדול), אני פשוט עושה תעדוף, והסרט הזה כרגע במקום נמוך.
ב. מהכתיבה שלך עולה כאילו אתה חושב כאילו כל מי שקורא כאן עוקב בעיוורון אחר דעותיו של רד פיש, ללא מחשבה עצמית משלו, ולא מקשיב לדעות אחרות. ביקורות סרטים נועדו כדי לתת אנשים מושג בסיסי מה קורה בסרט, ומה חשב המבקר על הסרט. אבל זה לא אומר שאנשים יתרחקו מסרט שנקטל בביקורות או ירוצו לאחד שמהולל. הרבה פעמים אני לא מסכים עם ביקורות, טובות או רעות. אני בטוח שגם אנשים שקראו את הביקורת הזאת וירד להם קצת החשק לסרט, עשויים לגלות לאחר הצפייה שהם מאוד אוהבים אותו, או ההפך.
לסיום, כמובן שלא התכוונתי לזלזל או להעליב, זה פשוט הרשום שקיבלתי מתגובתך.
אז חס וחלילה.
"עין הדג" זה אתר עם קהילה אינטיליגנטית ומלאה באנשים דעתניים וחריפים.
כל הסנטימנטליות המוגזמת שלי לא נובעת מטיפה של זלזול, אלא נטו מרצון שאנשים ייחשפו לסרט הזה, כי באמת שכל מי שאני מכיר שראה אותו בהקרנות המוקדמות ממש ממש אהב, וגם אני אהבתי.
אני מסכים
נדיר שאני מסכים עם הטעם של פישלר בקולנוע, אבל אני נהנה מאוד מסגנון הכתיבה שלו. לא צריך לעקוב באדיקות אחרי דעה של אף מבקר קולנוע אלא לחשוב עליה יותר ככלי עזר להבין את האומנות – לא לשפוט אותה. ואם כבר עסקנו במקרי קולנוע, פאק, קראתי עכשיו את הביקורת של זהר וגנר על "משחקי הרעב" ורציתי לשרוף את המערכת של הארץ. איפה היא מוצאת את החוצפה לכתוב בביקורת ספוילר ענק על הסרט? זה עצוב, זה מתריס וזה לא מכבד את המקצוע או את המדיום.
העניין עם וגנר משעשע (הומור מעוות של אנשים שלא אכפת להם מספויילרים) וכל כך דורש קישור לציוץ הזה:
http://twitter.com/#!/fakenachman/status/84400254836948993
Toxic avenger
כי יש דיון על טראש ומלא זמן רציתי להוציא את זה מהמערכת. הטריילר של פדלים גרם לי לפהק, אבל באופן כללי אני דוגל בלראות סרטי טראש אך ורק בבית- צריך את האופציה של אינסטנט ריפליי ואת זו של סטופ!
זה לא ממש מדויק
האנשים שיצרו את הסרט הזה הם אנשים מבוססים בתעשיה עם הרבה קשרים וניסיון קודם בהפקות מקצועיות. גם להיות במקרה חברים של דנה פרידר, מיכאל הנגבי ומיכאל מושונוב, שלושה מהסלבריטאים הצעירים הכי ידועים בישראל, לא מקנה להפקה איזשהי קרבה לתואר "אינדי" או הפקה עצמאית.
אני מסכים עם כל מה שנאמר בכתבה, וזה גם בדיוק מה שחשבתי כשראיתי את הסרט ב-שנה שעברה- בהקרנה שאפילו לא הייתה הקרנת בכורה, בפסטיבל אייקון. זה מצחיק ממש שסרטים בישראל צריכים להסתובב איזה שנה-שנתיים בפסטיבלים ובהקרנות עצמאיות לפני שהם מגיעים להקרנות מסודרות. הסרט הזה צולם לפני יותר משנתיים, וזה מצחיק שמתייחסים אליו כאל סרט חדש בכל הפרסומים שלו בעיתונות. לא חדש ולא נעליים.
הסרט עצמו אכן די עלוב אפילו בתור סרט הלוקח בכוח את התואר "סרט טראש ישראלי". אם ברצונכם לראות טראש הרבה יותר משכנע, אני ממליץ לצפות ב"מורעלים", סרט זומבים ישראלי עצמאי שגם הוקרן בפסטיבל אייקון ולדעתי היה מוצלח ואמין הרבה יותר. מה שגם, הוא נעשה על ידי אנשים באמת לא מוכרים בתעשיה, ולא על ידי חבורת "סטודנטים עלומי שם" שאיכשהו במקרה הצליחו להשיג לסרט שלהם יותר מ-5 שמות ידועים ומוערכים בתעשיית הבידור כדי לככב בסרט שלהם.
מצחיק,
אני ראיתי את "מורעלים" בפסטיבל הסרטים בחיפה, שלושה ימים אחרי שראיתי את "חתולים" בת"א, וחשבתי שאם הייתי רואה אותם בסדר הפוך- הייתי מתלהב יותר מ"מורעלים".
בדומה למה שלא מעט חושבים על "חתולים", הרגשתי שיחסית לסרט קצר, הקצב שלו די איטי, ובניגוד ל"חתולים", הוא לא עד כדי כך מצחיק עד לחלקים שבהם האקשן באמת מתחיל.
כמו כן, דמות הגיבור כל כך שחוקה שזה קצת מתסכל.
מה שכן, דקות הסיום שלו גאוניות ממש, ויוצרות קליימקס קומי היסטרי שמצליח להפתיע ולהצחיק עד לשנייה האחרונה של הטקסט.
יובל מנדלסון
במאי ותסריטאי… הוא הסולן של שייגעצ. הוא דיי מוכר הייתי אומרת. בכלל לא סטודנט תמים ואנונימי
את יודעת כמה זמן עבר מאז שייגעצ?
וגם אז הם לא היו במיינסטרים וכולם הכירו אותם.
הוא גם שיחק ב"מישהו לרוץ איתו".
ב2006.
2006 - לפני 6 שנים.
אנשים לא זוכרים מי ניצח ב שנה שעברה, את מצפה שיזכרו מישהו שהופיע בסרט אחד, שלא כולם ראו, לפני שש שנים והיה פעם באיזו להקה נישתית?
לא, אני לא מצפה.
(ל"ת)