יש מיליארד סינים שצופים

סין הפכה לשוק הקולנוע החשוב בעולם מלבד ארה"ב, וזה מוביל להתחנפויות מצד האולפנים ולסצינות בונוס ב"איירון מן 3"

אם אתם רוצים לראות את "איירון מן 3" במלואו, סעו לסין. דיסני ומארוול הודיעו, בגאווה משונה (ומצוטטים ב-Deadline), ש"איירון מן 3" ייצא בשתי גירסאות: הגירסה שתיראה ברוב העולם, והגירסה שתוצג בסין, שתכלול "סצינות בונוס מיוחדות לקהל הסיני" בהשתתפות המגה-סלבריטאית הסינית, פאן בינגבינג.

ב"אקס-מן: עתיד שעבר" בחרו בדרך מסורתית יותר, וליהקו את אותה בינגבינג לתפקיד בסרט.

סין היא ביג דיל בקולנוע כרגע. היא הדיל הכי גדול בעולם, חוץ מארצות הברית עצמה. עד השנה האחרונה, המדינה שבה ההכנסות ממכירות כרטיסים היו הגבוהות ביותר, מלבד ארה"ב, היתה יפן. בשנת 2012 זאת כבר היתה סין, שההכנסות בה זינקו מ-2 מיליארד דולר ב-2011 ל-2.7 מיליארד דולר ב-2012. וזה רחוק מלהסתיים: אין סיבה להניח שגם השנה, ובשנה הבאה, לא יחולו קפיצות כאלה. יש מיליארד סינים, כידוע, ובניגוד להודו – שגם בה יש מיליארד איש, אבל יש להם תעשיית קולנוע עצומה משלהם – נראה כאילו רבים מהסינים גילו רק בשנה-שנתיים האחרונות שקיים קולנוע, והתחילו לצפות ולצפות. יו"ר ה-MPAA אמר שבסין נפתחים 10 אולמות קולנוע חדשים בכל יום. זה לא נשמע מופרך. זאת ארץ גדולה.

אלה חדשות מצוינות לאולפנים ההוליוודיים, שכבר שנים רבות מנסים כל דבר כדי לשכנע עוד אמריקאים, אירופאים ויפנים ללכת לקולנוע, וזה פשוט לא מצליח: מספר הצופים במדינות המפותחות מסרב לגדול, או אפילו קטן. אבל יש בעיה: סין היא סין. לא כל אחד יכול פשוט לבוא לסין ולהקרין איזה סרט שבא לו. הרשויות בסין מגבילות את מספר הסרטים ה"זרים" שמקבלים אישור הקרנה מדי שנה. עבור הסרטים שזוכים להקרנה סינית, זאת לפעמים חגיגה גדולה. "משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים" הכניס ברחבי העולם 694 מיליון דולר; מתוך אלה, 101 מיליון דולר הגיעו מסין – הרבה מעל ומעבר למה שהסרט הכניס בכל מקום אחר מלבד ארה"ב. "קונג פו פנדה 2" הכניס בסין בלבד 92 מיליון דולר. "לופר" הכניס בסין 20 מיליון דולר – ובשביל סרט שנעשה בתקציב של 30 מיליון, והכנסותיו בכל העולם היו 110 מיליון דולר בלבד, הסכום הזה יכול להיות קריטי.

בקיצור: סין היא ידידתה הטובה ביותר של הוליווד בימים אלה, ולא מעצבנים ידידים טובים ועשירים. לכן אנחנו הולכים לראות הרבה התחנפויות לסין. זה אומר ליהוקים של בינגבינג וכוכבים סינים אחרים – ששמותיהם לא אומרים לנו שום דבר, אבל שווים מי יודע כמה מיליונים בהקרנות בסין. זה אומר שמסרטים מיינסטרימיים אמריקאים אנחנו לא הולכים לשמוע טיפת ביקורת על הצדדים הפחות יפים של סין בעתיד הנראה לעין.

ויותר מזה, לאולפנים לא אכפת אפילו לשנות את הסרטים שלהם כדי להגיע לסין. זה מתחיל מצנזורה פשוטה: "סקייפול" הוקרן בסין בגירסה מצונזרת שבה כל איזכור לעבדות מינית במקאו הועלם. מ"ענן אטלס" נחתכה עלילה שלמה שמאזכרת הומוסקסואליות.

קצת יותר מטריד כשהאולפנים טורחים ומצנזרים את עצמם מראש ומרצון, גם כשצריך לשנות לשם כך את הסרט באופן מהותי. ברימייק ל"זכרון גורלי", שכונת הסלאמס של העולם נקראה בתסריט, ולאורך רוב ההפקה, "ניו-צ'יינה", אבל כשהסרט יצא הוחלט שזו בעצם אוסטרליה (שבכל זאת מלאה, משום מה, באנשים עם מראה אסיאתי ושלטים בסינית). הרימייק הכושל ל"שחר אדום", שצולם ב-2009, עסק בפלישה סינית לארצות הברית, אבל כשהסרט יצא לבסוף ב-2013, בדרך פלא המדינה הפולשת הפכה לצפון קוריאה. לצורך העניין נעשו שינויים בעריכה, שורות טקסט הוקלטו מחדש, והסרט עבר גם סיבוב של שיפוצים דיגיטליים שהורידו ממנו כל סימן סיני.

ועכשיו, מתברר, הגענו לשלב הבא: סרטים שמצולמים מראש בגירסאות נפרדות לסין. עבור "21+" צולמו סצינות חדשות, בתחילת הסרט ובסופו, שהופכות אותו לסיפורו של תלמיד קולג' סיני שנוסע לארה"ב, חוזה בדרכיה הנלוזות וחסרות המוסר ומגלה שאין כמו בבית. ועכשיו, גם איירון מן.

אז בקיצור: אםאתם רוצים שסרטים יתחשבו ברגישויות המיוחדות שלכם, תהיו סינים.