ביקורת קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע |
||
![]() |
||||||||||
|
|
||||||||||
|
||||||||||
טווידלדי / 05.08.2007 במקור: Chitty Chitty Bang Bang במאי: קן יוז תסריט: רואלד דאל וקן יוז מבוסס על ספרו של: איאן פלמינג שחקנים: דיק ואן דייק, סאלי אן הויס, ליונל ג'פריס, גרט פריבי, רוברט אלפמן אם אתה זוכר את שנות השישים, אומר פתגם פופולרי, כנראה לא היית שם. כנראה ראית סרטים, ואתה יודע שבבוקר איש הסיקסטיז הממוצע היה קם, והולך להפגין נגד מלחמת וייטנאם ובעד אהבה חופשית. זה אם לא היו לו ילדים. אם היו, הוא היה קם בשירה, מעיר אותם בעזרת להקת קרקס שעברה במקרה בסלון, ומבלה את כל היום בריקודים מתוזמני כוריאוגרפיה-להפליא, תוך כדי שירת שירים עליזים, עצובים, או מרגיזים. באופן כללי, אם מישהו בסרט משנות השישים אינו מפגין נגד המלחמה, סימן שהוא יכול בהתראה של שניה לארגן עוד ארבע מאות איש לריקוד ספונטני, שיגרום לרקדני להקת בת שבע להתעלף מקנאה. ואיך משדרגים סרט כזה? מוסיפים מכונית. 'צ'יטי צ'יטי בנג-בנג' נוצר בשנות השישים, אבל מתרחש כארבעים-חמישים שנה קודם, באנגליה הכפרית. שם, בבית גדול על ראש גבעה, גרים בני משפחת פוטס: האבא קרקטקוס (דיק ואן דייק, אחד הקומיקאים האמריקנים המפורסמים של שנות השישים ובכלל), הוא ממציא שמקדים את זמנו, ולכן כל ההמצאות שלו - שואב אבק חזק מדי, מנוע רקטי אישי, סוכריות שורקות - בלתי שימושיות או לא מצליחות. הסבא (ליונל ג'פריס) הוא חייל ותיק שמתקשה לקבל את העובדה שהוא בפנסיה כבר הרבה שנים, ויוצא למסעות מדומיינים מדי שני וחמישי. שני הילדים, ימימה וירמיהו (טוב, ג'מימה וג'רמי), הם - נו, טוב, ילדים. ואמא? אין רמז. בטח עליה השלום. כשהסיפור מתחיל, מתרחשים שלושה דברים עיקריים. ראשית, בחורה בשם טרולי סקרמפשוס (מילולית: ''באמת מצוין'' או ''נורא טעים''; מגלמת אותה סאלי אן הויס) כמעט דורסת את הילדים. אחר כך מצטלבות דרכיה בדרכי המשפחה, למרבה צערו של קרקטקוס המתגלה כשוביניסט לא קטן (''אם נשים רוצות לנהוג במכוניות, שילמדו לתפעל אותן!''), ושמחתם של ילדיו, שבבירור מחפשים לעצמם איזו אמא. שנית, קרקטקוס מציל עבור ילדיו גרוטאה שבעבר היתה מכונית מרוץ, והופך אותה למכונית עם צליל האגזוז המקורי ביותר שנשמע אי פעם. ושלישית, דווקא באמצע פיקניק נחמד, כשכל המשפחה מבלה עם גברת טרולי, והאבא מתחיל סיפור על פיראטים, מופיעה פתאום היאכטה הפרטית של הברון בומבורסט (גרט פריבי). בומבורסט, שליט וולגריה והאיש הכי רשע בעולם (''הוא מכוער! הוא מגעיל! יותר מזה, הוא אפילו לא נחמד''), רוצה-רוצה-רוצה את המכונית המופלאה, ולא מתכוון לבחול באמצעים כדי להשיג אותה. כל זה, כמובן, קורה בלוויית שירה, ריקודים ופזמונים מדבקים. ל'צ'יטי צ'יטי בנג בנג' יש פוטנציאל להיראות היום מגוחך. מספר הריקודים והשירים גדול מאוד (לא פחות מאחד-עשר שירים בסרט של כשעתיים, וחלקם מופיעים יותר מפעם אחת). השחקנית הראשית לא מזהירה, בפרט כשהיא ממלאת את תפקיד 'האישה הצורחת' בכמה מקרים שמתחוללת בהם פורענות, והילדים גם הם צורחים יותר מדי לטעמי. והאפקטים... נו, טוב. עבור 1968 הם בטח היו מרשימים, אבל היום המסך הכחול ברקע צועק למרחוק, וההדבקה של התרחשות-על-גבי-רקע נראית מלאכותית למדי. יש גם פה ושם שוביניזם שמרגיז אותי. ותגידו, מפעל ממתקים שלם שפורץ בריקודים זה נראה לכם הגיוני? אבל למרות החסרונות, 'צ'יטי' הוא סרט מצוין. הבת הקטנה שלי התאהבה בו (היא עוד קטנה מכדי לפחד) ובשל כך ראיתי אותו כמה עשרות פעמים (לא כולל תריסר פעמים לפני שהיא נולדה) - ולמרות זאת הוא עדיין לא נמאס עלי. על ארבעה דברים הסרט עומד: על התסריט, על הבימוי, על שחקני המשנה ועל המוזיקה. התסריט, שנכתב בידי רואלד דאל על פי ספרו הסרקסטי למדי של איאן פלמינג, ההוא שיצר את 'ג'יימס בונד', משמר את העוקצנות שבמקור, ולא לוקח את עצמו ברצינות גדולה מדי. זה בא לידי ביטוי, למשל, בבדיחות קטנות הפזורות בסרט (''תתחיל לשחות!'' ''אבל אני לא יודע לשחות!'' ''אז תתחיל לטבוע!''), או בגיבורים שנושאים נאומים נמלצים, כשברקע מתרחש משהו שסותר אותם, ומגחיך לגמרי את הפאתוס. כמו כן, התסריט נותן אופי לחלק ניכר מדמויות המשנה, וגם רוב הרעים אינם פלקט גמור; הבארון בומבורסט רשע, אבל לפעמים מעורר רחמים - וגם את אשתו, הכוח המוביל מאחורי הגזרות במדינתו, הסרט לא מתאר כמפלצת בלבד. הבימוי, של קן יוז, מבריק בעיני. בתור דוגמה קטנה, בסדרת מרוצי המכוניות הפותחת את הסרט, הכול מצולם טיפ-טיפה מהר מדי, כך שהדמויות מתנהגות כאילו הן מצולמות בסרט שחור-לבן מאותן השנים. אפשר להחמיץ את זה בקלות, אבל המגע הקטן מהסוג הזה מוסיף הרבה. האופי הנאצי שהבמאי מקנה לכוחות הרשע - כולל המבטא הגרמני, סליחה, וולגרי, הכבד וההתנהגות של נתיניו של הברון בומבורסט - מוסיפים לסרט עומק ותחכום שאולי ילדים יחמיצו, אבל מבוגרים לא. ושחקני המשנה. כמו בסרט קאלט אחר, 'הנסיכה הקסומה', גם פה הדמויות הראשיות הן הפחות מעניינות בסרט - אם כי קרקטקוס הממציא הוא בלי ספק דמות עם אופי - ודמויות המשנה הן המעניינות באמת. ליונל ג'פריס, בתפקיד הסבא הפסיכי, מבריק ממש; חבורת מדענים שבויים מופיעה בקטע ריקוד קצר אך מרשים, סוכני החרש השלומיאלים של ממלכת וולגריה הם צמד-חמד שכמוהו מזמן לא נראה על המסכים (''אנחנו בא-נ-ג-ל-יה. ואנחנו אמורים להתנהג כמו ג'נטלמנים אנגלים. אז (בצעקה) תפתח לעזאזל את הדלת!''). מסביב לברון מתרוצצות דמויות קטנות וביזאריות, כמו ראש הממשלה שלו, שתחום מומחיותו הוא חזרה על דברי הברון באנגלית ספרותית. ועל כולם עולה תופס הילדים (רוברט הלפמן), רשע מרושע כל כך משכנע, שהוא יכול להבהיל גם מבוגרים, ולמרות שהוא דמות משנה עם זמן יחסית קטן, הוא בולט ומצמרר יותר מרוב הנבלים הקולנועיים שראיתי. לבסוף, ישנה המוזיקה. מדובר בשירים שרובם מצוינים, קליטים (בפרט שיר הנושא, שיש הטוענים שהוא מדבק עד כדי ניג'וז, אבל אני חושב שהוא נהדר) וגם מבוצעים טוב מאוד. המוזיקה היא לא רק השירים. היא גם ההמנונים הלאומיים בתחילת הסרט שהופכים באופן חלק לנעימת הנושא, או מוטיבים מוזיקליים שחוזרים על עצמם (למשל, כל פעם שדמות מסוימת מופיעה בתמונה). והיא גם התיאום בין השירים למתחולל על המסך, תיאום שלרוב מונע מהשירים להפריע לקצב. יש סרטים מוזיקליים בהם התחושה היא 'סרט טוב, אבל חבל שלא הורידו את השירים'. פה, לעומת זאת, היה מאוד חבל לו היו מורידים את השירים - בפרט אלה ששר הסבא פוטס. בגלל כל אלה מדובר בסרט מצוין, שכדאי לראות גם אם מזמן אתם לא ילדים, וגם אם יש לכם ילדים - בתקווה שהם לא יגיעו אחר כך לפסיכולוג כדי להתלונן שתופס הילדים רודף אחריהם בלילות. |
||||
![]() | ||||
|
אתר רשמי דיק ואן דייק אתר מעריץ(ים) הלנד-רובר שהפכה לצ'יטי צ'יטי בנג בנג מכוניות מהסרטים |
|
|||
|
ראשו''כ OKDeSign (יום ראשון, 05/08/2007, שעה 22:32) תגובה 306800 ביקורת נהדת :) אני חייבת לציין, מאוד שמחתי לראות במייל שדווקא על צי'טי צ'יטי בנג בנג הביקרות הבאה :) הסרט הוא קליסיקת ילדות בשבילי, סרט בהחלט מהנה, ותופס הילדים, מלחיץ פחד :P אין מה להגיד, פשוט מסכימה עם הביקורת :) |
|
הידד רני (יום ראשון, 05/08/2007, שעה 23:07) תגובה 306805 על הביקורת. לא ראיתי את הסרט מאז שראיתי אותו כילד, כך שאין לי מושג כיצד הוא היה עובד עלי כמבוגר, אבל אז אני זוכר שאהבתי אותו מאד. ראיתי אותו בקולנוע הסינרמה בת''א על מסך ענק במיוחד (אולי אפילו 70 ממ, לא בטוח) ואני זוכר את החוויה הכמעט דתית של כניסה לאולם המהודר והעגול העטוף בוילונות מכל עבר, ואת המסך הענקי שהבקיע מאחורי אחד מהם עם פתיחת הסרט. וכמובן שכמה סצינות נחרטו בי מאז,במיוחד המרדף עם האוניה. לא יודע אם אני צריך להציץ בו שוב ואולי להרוס לעצמי חווית ילדות רחוקה, או שמא פשוט להשאיר את הזיכרון כך - כמו שהוא. בכל מקרה יופי לראות פה ביקורת על הסרט הזה. ואין לי מושג אם אני מסכים עם הביקורת או לא, אבל במקרה הזה זה לא ממש משנה. |
|
אגב סתם כקוריוז Zygon (יום שני, 06/08/2007, שעה 0:01) תגובה 306817 איאן פלמינג לקח את השם של המכונית ,מביטוי סלנג של החיילים הבריטים, במלחמת העולם הראשונה.ל''פס'' או אישור יציאה מהבסיס קראו ''צ'יט'' בבריטית ומכאן אישור יציאה מהבסיס לכמה שעות לצורך ביקור בבית זונות קיבל את הכינוי החביב ''צ'יטי צ'יטי בנג בנג''. קראתי את זה באיזה מקום עליו. |
|
אגב סתם כקוריוז גומל חטאות (יום שני, 06/08/2007, שעה 18:09) תגובה 306908 בתשובה לZygon כל יום לומדים משהו חדש. ואנחנו חשבנו שאנחנו מתוחכמים כשבזמן של תקלות מבצעיות בכוחות הבטחון היינו שולפים את הביטוי: Shitty Shitty Bang Bang... |
|
נכון אם כי לא ישירות מיכאל_ג (יום שלישי, 07/08/2007, שעה 9:36) תגובה 306984 בתשובה לZygon איאן פלמינג לקח את השם ממכונית מרוץ אמיתית בשם chitti bang bang . המכונית ההיא ככל הנראה נקראה על שם הביטוי ממלחמת העולם. |
|
שני דברים לא ידעתי. MuchRejoicing (יום שני, 06/08/2007, שעה 0:05) תגובה 306818 רואלד דאל ואיאן פלמינג. הראשון מסביר הרבה, השני מעלה כמה שאלות... את הסרט אני אוהבת, מאוד מאוד אפילו, חוץ מתחושת ה''מרי פופינס עשה את זה יותר טוב'' בכמה מקטעי הריקוד והשירה בהשתתפות דיק ון-דייק. |
|
לא זוכר את הסרט, בועזז (יום שני, 06/08/2007, שעה 11:01) תגובה 306854 אבל ההצגה היתה פשוט נהדרת. זה הפתיע גם אותי. היינו בניו יורק ונגמרו הכרטיסים ל'מלך האריות', והיו כרטיסים טובים וזולים יחסית להצגה הזו, אז ניסינו. ושווה. אה, כמו טווידלדי, גם אנחנו אהבנו את שיר הנושא, ואפילו זמזמנו אותו במשך כמה ימים טובים אחרי ההצגה. אני כבר שנתיים בערך מתכנן לראות שוב את הסרט כדי להשוות, אבל לא דחוף. |
|
הסרט מהנה גם לילדים שאינם דוברים אנגלית? אדם קלין אורון (יום שני, 06/08/2007, שעה 19:47) תגובה 306913 |
|
שלי לא דוברת אנגלית. עדיין. טווידלדי (יום שני, 06/08/2007, שעה 19:48) תגובה 306914 בתשובה לאדם קלין אורון |
|
כך חשבתי, ולכן השאלה: שלי מחזיק מעמד הרבה יותר בסרטים מדובבים. אדם קלין אורון (יום שני, 06/08/2007, שעה 19:51) תגובה 306915 בתשובה לטווידלדי |
|
אני חושב שהוא יאהב. טווידלדי (יום שלישי, 07/08/2007, שעה 1:10) תגובה 306963 בתשובה לאדם קלין אורון אבל מה לעשות, באמת אין דיבוב. גם שלי אוהבת יותר כשהיא מבינה מה היא שומעת. |
|
הידד והאח! aragonzo (יום שני, 06/08/2007, שעה 20:16) תגובה 306918 אחד מזיכרונות הילדות המתוקים שיש לי. פעמים רבות צפיתי בסרט הזה, ועל כן רבה הייתה השמחה כאשר ראיתי כי התפרסמה הביקורת. ביקורת נהדרת, כדרך אגב! שנים רבות שלא ראיתי את הסרט, ועל כן מה שחרוט לי בזכרון זה סצינות וקטעים, ולא בהכרח הסרט במלואו. מפעל הממתקים, צמד המרגלים החביב, וכמובן חוטף הילדים, שלעולם לי ישכח מזכרוני. |
|
ביקורת נהדרת, סרט נפלא אוריון (יום שני, 06/08/2007, שעה 21:35) תגובה 306935 לא ידעתי שרואלד דאל עסק גם בתסריטאות... אפשר ממש לחשוב שהוא גם כתב את הספר- ממלכה של שונאי ילדים זה קלאסי לרואלד דאל- אני מניח שבגלל זה נתנו לו לעבד את הספר לקולנוע. אם נשווה למדיום אחר- זה כמו שנתנו לאריק ברמן להלחין ולשיר את ''בפאב השכונתי'' של גלעד שטוקלמן ז''ל, כי זה ממש נשמע כמו שיר שאריק ברמן עשוי היה לכתוב. |
|
קראתי איפה שהוא - מיכאל_ג (יום שלישי, 07/08/2007, שעה 9:43) תגובה 306985 ומי שראה את הסרט בזמן האחרון יוכל אולי לאשר או להכחיש - שכל מה שקורה אחרי שהאבא מתחיל לספר את הסיפור הוא בעצם חלק מהסיפור, וכמו בנסיכה הקסומה, לא קורה ב''מציאות'' של הסרט. זה נכון? |
|
די ברור שכן. טווידלדי (יום שלישי, 07/08/2007, שעה 10:07) תגובה 306988 בתשובה למיכאל_ג ![]() לפחות עד סצנת הסיום. |
|
ביקורת מצוינת גל* (יום רביעי, 08/08/2007, שעה 15:43) תגובה 307142 צ'יטי הוא הסרט הראשון אי פעם שראיתי בווידאו, לפני 20 שנה בערך. אוי הנוסטלגיה. |
|
Mustang Sally. עידן (יום שלישי, 14/08/2007, שעה 11:44) תגובה 307815 סאלי אן האוס היא אחד הפספוסים הגדולים של עולם הקולנוע בעיניי. היא החלה את דרכה כילדה שחקנית באנגליה של שנות הארבעים והופיעה במספר מועט מדי של סרטים בקריירה שלה. את רוב תהילתה קצרה על במות ברודווי, היא החליפה בין היתר את ג'ולי אנדרוז בשנות החמישים המאוחרות בגבירתי הנאווה של לרנר ולואו. צ'יטי צ'יטי בנג בנג נותר סרטה הידוע ביותר וחבל. כמו שאפשר לראות בסרט היא יפה להפליא, בעלת קול צלול ומרגש. לא מזמן חגגה יום הולדת 77. היא היתה הפנטזיה הראשונה שלי כילד, עד שגיליתי את אוליביה ניוטון ג'ון בסצינת הסיום של גריז ומאז התקלקלתי לנצח. |
|
רוברט הלפמן. עידן (יום שלישי, 14/08/2007, שעה 11:46) תגובה 307817 דרך אגב זה רוברט הלפמן לא אלפמן. |
|
נפלא ספל חמאה ראתה הארי פוטר ביום שלג (יום ראשון, 03/02/2008, שעה 22:05) תגובה 324516 ביקורת מצויינת! כשראיתי לראשונה את הסרט (לא כזה רחוק משנות השישים:) הייתי אחוזת קסם. מה שנחרט בזיכרוני היו צעצועי הענק וגלישות מהתקרה על חבלים. זה מכבר הושבתי ילדי לצפות בדויד ונחלתי אכזבה. חוץ מלוכד הילדים (ששמחתי לראותו כמו במפגש עם חבר אובד) מצאתי את הסרט מיושבן וחורק. אבל, ופה אני חוזרת לראשית התגובה, הביקורת הצליחה לחדד לי כמה נקודות בעייתיות שלא ממש שמתי עליהן יד [כמו שהשובניסטיות אמורה לעצבן (או להצחיק), ושתרגום סימולטני די מחרבן את החוויה] וגם עשתה לי חשק נוסטלגי! לפחות הפעם לא אצטרך לתרגם. |
.מערכת "עין הדג" אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו ע"י קוראים ולקולה שנשפכה על המקלדת
| תנאי שימוש
| כתבו לעורכים
| צוות האתר
| מילון האתר
| שאלות נפיצות
| חנות האתר
| RSS
©כל הזכויות שמורות