כריסטיאן בייל תמיד רצה לעוף

שני סרטים עם כריסטיאן בייל שנוצרו בהפרש של 19 שנה זה מזה יוצרים את צירוף המקרים הכי לא ייאמן בתולדות הקולנוע

הסרטון הזה נראה כמו קטע מסרט בכיכובו של כריסטיאן בייל, שבו חייל מתאר, בעזרת פלאשבק, חוויה מהילדות. אבל זה לא. זה אחד מצירופי המקרים המדהימים בתולדות הקולנוע, אם לא היקום בכלל.

הקטע הזה הוא למעשה מש-אפ (עשוי מעולה) של שני סרטים שיצאו בהפרש של 19 שנה זה מזה. עיקר הקטע לקוח מ"לשרוד עד החופש" ("Rescue Dawn") מ-2006, בבימוי וורנר הרצוג. כריסטיאן בייל מגלם פה את דיטר דנגלר, טייס גרמני-אמריקאי שמטוסו התרסק מעל לאוס במלחמת וייטנאם. דנגלר והסיפור שלו שניהם אמיתיים, והסרט הבדיוני מבוסס על "Little Dieter Needs to Fly", הסרט התיעודי של הרצוג על אותו דיטר. הסיפור שבייל מספר כאן לקוח ישירות מהסרט התיעודי, ומחייו של דיטר דנגלר.

ה"פלאשבקים" בסרטון הם קטעים מתוך "אימפרית השמש", סרטו של סטיבן ספילברג מ-1987. והילד בן ה-12 שמככב בו לא סתם נראה כמו כריסטיאן בייל: זה כריסטיאן בייל, בתפקיד הקולנועי המשמעותי הראשון שלו.

"אימפרית השמש" מבוסס בחופשיות על זכרונותיו של ג'יי. ג'י. בלארד. "לשרוד עד החופש" מבוסס, כאמור, על סיפורו האמיתי של דיטר דנגלר. עצם העובדה שקיימים שני מקרים כל כך דומים היא צירוף מקרים מרשים; העובדה שאיכשהו אותו שחקן התגלגל לשני התפקידים, שאחד מהם מתאר את השני באופן כזה מדויק, כל כך בלתי סבירה שהיא יכולה להוות בסיס לכמה דתות חדשות. מתברר שיש אלוהים, והוא מדבר אלינו דרך כריסטיאן בייל.